עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
קדושת בית הכנסת
מגילה ד' כ"כ:
אי איצטריך לי' לאינש למיקרי גברא מבי כנישתא אי צורבא מרבנן הוא לימא הילכתא ואי תנא הוא לימא מתני' ואי קרא הוא לימא פסוקא.
ובמ"ב סי' קנ"א כתב, דזה ההיתר, ללמוד מעט בביהב"נ, לא מהני אלא היכא דלית לי' עצה אחרת, שהוא מוכרח ליכנס בביהכ"נ למיקרי גברא:
אבל מי שרוצה ליכנס לביהכ"נ מפני הגשמים, לא מהני מה שילמוד מעט, דהרי יש לו עצה אחרת ליכנס בבית אחר. וראיתו מהא דאיתא כאן בגמ':
רבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא, ולכאורה ל"ל הטעם הזה, הלא בלא"ה יהי' מותר דהרי נכנסו ללמוד תורה. אלא ודאי משמע דכאן לא מהני זה, דיכול ליכנס לבית של חול.
ולענ"ד נראה שאין מזה ראי' כלל. דשאני התם שכבר עסקו בתורה חוץ לביהכ"נ, וע"כ לא מהני מה שילמדו גם אח"כ בהכנסם לביהכ"נ, כיון שכבר היו עסוקים בלימוד חוץ לביהכ"נ מוכחא מילתא דמשום גשמים הוא שנכנסו לביהכ"נ:
משא"כ מי שלא התחיל עדיין ללמוד חוץ לביהכ"נ, אלא דעתה מפני הגשמים רוצה ליכנס לביהכ"נ ע"מ ללמוד שם, ודאי דמותר, אף שיכול לכנס לבית של חול, כיון דכניסתו לביהכ"נ לא מוכחא כלל דמשום גשמים הוא, אלא מפני הלימוד שרוצה ללמוד שם הוא שנכנס.