אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ציצית · יח

י

נסתפקתי, במי שהי' לבוש טלית מצויצת ופשט הטלית ונתנה לחבירו על זמן מועט רק לקיים המצוה ותיכף להחזירה, והי' דעתו תיכף לחזור וללובשה, שלא הסיח דעתו ממנה, אם צריך לברך שנית על הטלית או לא, לפ"מ שפסק הרמ"א דבדעתו לחזור ולהתעטף בה דאינו צריך ברכה. דלכאורה נראה, דהכא בעת שהקנה הטלית עם הציצית לחבירו הרי באותו הזמן שוב אין הבעלים יכול לקיים בה המצוה עד לאחר שיחזירה לו, דאפי' אם נימא דלקיום המצוה אין צריך כסותך ושפיר מתקיימת המצוה גם בטלית שאולה, וכדעת התוס' בחולין ד' ק"י הנ"ל, זהו דוקא לענין הטלית גרידא, אם הטיל בה ציצית משלו, אבל אם גם הציצית שאולים אינה מצוה כלל, כיון דהציצית פסולים, דבעינן ועשו להם משלהם:

וכן כתב בחי' הגרעק"א על או"ח סי' י"ד:

וא"כ הרי בזמן שהקנה הציצית לחבירו הרי יש כאן הפסק בהמצוה וצריך לברך, דומיא דאמרינן בתפילין דאם פשטן אדעתא ליכנס לבהכ"ס, דהוי הפסק לענין ברכה, משום דאסור ליכנס שם בתפילין, והוי הפסק בהמצוה, וכמו שפסק בשו"ע סי' כ"ה. וכן מסתברא לדינא דצריך לברך עליו שנית.

התוס' במנחות ד' מ' כתבו בשם ר"ת, דכלאים בציצית שרי אפי' בזמן דליכא מצוה, דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית, והלכך שרי אפי' בלילה אע"ג דלאו זמן ציצית היא. וכתבו:

תדע דאמרינן טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת, ומשמע דאפי' של כלאים שרי בה, אע"ג דפטור מדאורייתא:

משום דאין לחלק, כיון דלגבי גברא דהוי דידי' ליכא כלאים הלכך שרי נמי להשואל. וק"ל, דהא מיירי כאן ששאל טלית שאינה מצויצת והשואל הטיל בה ציצית, וא"כ גם לגבי המשאיל נמי הוי כלאים, כיון דהציצית אינם של המשאיל ופסולים לדידי', ונמצא דהוו כלאים שלא במקום מצוה גם להמשאיל. וצע"ג.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה