אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ציצית · ז

ו

מנחות ד' מ': שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. פרש"י:

ויתפרנו בחוטי פשתן ויניח סוף החוטין התלוין שם לציצית והו"ל תעשה ולא מן העשוי. והקשו התוס', דל"ל להאי טעמא תיפ"ל משום דבעינן טוויי' או תלי' לשמה. עוד כתבו, דלא שייך בזה תעשה ולא מן העשוי, לפ"מ דסבר רב בפ"ק דסוכה דתלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן כשרים דזו היא עשייתן, וכן הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת, דקציצתן זו היא עשייתן, ה"נ מה דעביד אח"כ היינו העשייה.

ולענ"ד נראה, דהא דבעינן עשיית הציצית לשמה דוקא בשעת תלי', הוא באמת משום הך טעמא גופא דתעשה ולא מן העשוי, דבלא זה הי' שפיר אפשר לעשות הציצית שיהיו לשמה ע"י העשיות דלאח"כ שלאחר התלי', כגון עשיית הקשרים והחוליות דמעכבי בציצית, והי' שפיר חל ע"י הדין לשמה בהציצית משא"כ השתא דבעינן תעשה ולא מן העשוי, לא מהני מה שאח"כ נעשים לשמה, כיון דבשעת עשייה ראשונה, דהיינו תלי', לא היו לשמה ולא חל בהו אז דין ציצית, ממילא דאח"כ הוו להו תעשה ולא מן העשוי ופסולין. והשתא ניחא מה דנקט רש"י טעמא דתעשה ולא מן העשוי, דאי משום תלי' לשמה הי' שפיר אפשר לעשות שיהיו לשמה ע"י העשיות דלאח"כ,

ומה שהקשו מהא דרב בפ"ק דסוכה דתלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין דכשרים דקציצתן זו היא עשייתן וכן הדלה את הגפן וכו', נראה דלא דמי להכא. דשאני התם, דכל זמן שלא פסק ראשי החוטין אין כאן עדיין תליית חוטי ציצית, דאינם אלא חוט אחד, וע"י פסיקת ראשי החוטין הוא דנעשים חוטי ציצית, ונמצא דהשתא הוא דהוי תליית החוטין:

וכן הדלה עלי' את הגפן והדלעת, כל זמן שהם מחוברים לא חשיבי עדיין סכך סוכה, כיון דמחוברים הם ולא בטילי להסוכה. וכן כתב הריטב"א שם, דהא דמחובר פסול אין זה פסול בגופו, אלא מטעם דלא נעשה בהם שום עשייה לשם סכך, וע"י קציצתן הוא דנעשים סכך, ונמצא דקציצתן זו היא עשייתן. משא"כ הכא כשהניח חוטי התפירה לציצית הרי כבר יש כאן תליית חוטי ציצית, שהם משום לבן, ואח"כ כשעושה מהם ציצית הו"ל תעשה ולא מן העשוי. אך אכתי צ"ע, מהא דאיתא שם בסוף הסוגיא, לחד לישנא, גבי הדס שהיו ענביו מרובין מעליו, דאם עבר וליקטן דכשר אף שלולב צריך אגד, מטעם דלקיטתן זו היא עשייתן, ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי. ושם לא שייך חילוק זה, דכבר הי' עליו שם הדס מקודם אף בעוד שהיו ענביו עליו, אלא שהי' פסול מטעם מנומר ולא הוי הדר. וצ"ע.

הנה, בהא דרב מכשיר בתלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין וכן בהדלה עלי' את הגפן וכו', אין הלכה כוותי', אלא כשמואל ולוי דפליגי התם עלי' ופסלי. וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' ציצית הי"ד וז"ל שם:

תלה החוטין בין ב' כנפים מזו לזו וקשר כנף זה כהלכתה וכנף זה כהלכתה ואח"כ חתכן באמצע פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זב"ז בחוטין שביניהם ובשעה שפסקן נעשו ב' ציציות נמצא עושה מן העשוי. עכ"ל. אך קשה, דמשמע דוקא בתלה החוטין בב' כנפים הוא דפסלינן משום תעשה ולא מן העשוי, אבל אם תלאן בכנף א' ואח"כ פסק ראשי החוטין דכשרה, וצ"ע, דמ"ש זמ"ז. וכבר עמד בזה הכ"מ, ותירץ, דהרמב"ם מפרש הא דאמרו בגמ' תלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין היינו הטיל בב' כנפים, והרמב"ם דרכו לכתוב רק הדין השנוי בגמ', ולכך כתב רק הדין תלה החוטין בב' כנפים, ומיני' נשמע להיכא דלא תלה אלא בכנף א' ואח"כ פסק ראשי החוטין דהוי נמי מן העשוי ופסול.

ולענ"ד נראה, דהרמב"ם מחלק בזה בין הטיל לב' כנפים, לבין הטיל לכנף א'. דדוקא בהטיל לב' כנפים, דכבר יש כאן ציצית גמורה, אלא שעשויה בפסול, שהטילה על ב' כנפים, דקודם שפסקן ב' הציציות חשובות אחת ומוטלת על ב' כנפים, ולכך כשפסקן אח"כ לא שייך בזה פסיקתן זו היא עשייתן, דכבר הי' ציצית מעיקרא. וכן בהדלה עלי' את הגפן והדלעת שפסק דפסולה, ג"כ לא שייך בזה קציצתן זו היא עשייתן, דכבר הי' סכך קודם הקציצה אלא דהי' בפסול [דלא כסברה הנ"ל שכתבנו, אלא דבמחובר ג"כ חל עלה שם סכך אלא דפסולה]. משא"כ בתלה בכנף א' ולא פסק ראשי החוטין, דכל זמן שלא פסק ראשי החוטין אין כאן עדיין ציצית כלל, ובפסיקתן דלאח"כ הוא דנעשים ציצית, בזה שפיר אמרינן דפסיקתן זו היא עשייתן, וכולהו מודו בזה.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה