עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
עבור השנה · ב
ירושלמי פאה רפ"ה גבי לקט דרבנן שהוא פוטר מן המעשרות מן התורה מטעם הפקר ב"ד, מסיים הירושלמי וז"ל:
ומניין שהוא פטור מן המעשרות ר"י ברי' דריב"א שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצ"ש ואם עברוה ה"ז מעוברת וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא א"ר אבין מהדא אין את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שומרהו שיבוא בחידושו.
לכאורה קשה מה היתה ס"ד דר"י ברי' דריב"א, הא ודאי דעיקר דינא דעבור השנה הוא מן התורה אליבא דכ"ע, וא"כ מאי מייתי ראי' מעבור השנה לדין לקט דרבנן. ועוד, דאם עבור השנה הוא מדרבנן, איך יכולים חכמים לעקור כל המועדות מזמנן, שהוא מן התורה, בקום עשה, לאכול חמץ בפסח ואכילה ביוה"כ ומלאכה ביו"ט.
ונראה ביאורו, עפ"מ שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' קדה"ח הט"ז:
אין מעברין את השנה בשנת רעבון ואין מעברין בשביעית יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיו"ב אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן מעברין לעולם בכל זמן. עכ"ל. ושמעתי מכ' מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א בביאור דבריו, דלכאורה הא דמעברין השנה מפני האביב ותקופה ופירות האילן הוא מפני צורך המועדות, שזהו דין במועדות דבעינן פסח בזמן האביב, כדכתיב:
שמור את חודש האביב, ועצרת בזמן ביכור האילנות, כדכתיב:
וחג הקציר ביכורי מעשיך, וחג הסוכות בתקופה חדשה, כדכתיב:
וחג האסיף תקופת השנה. וכן כתב רש"י בר"ה ד' כ', גבי הא דתניא התם:
יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין החודש לצורך וכו', פרש"י:
הא דמעברין השנה לצורך היינו מפני האביב והתקופה ופירות האילן. הרי להדיא דכל אלה נכללים בדין עבור השנה מפני הצורך, מפני שהם צורך המועדות, כנ"ל. אך דעת הרמב"ם אינו כן, שהרי כתב בסה"מ מצוה קנ"ג:
ואמרו שמור את חודש האביב הורה כי שנותינו ראוי שנשמור בה פרקי השנה ולכן תהי' שמשית. עכ"ל. וכן כתב בריש הל' קדה"ח:
השנים שאנו מחשבים הם שני החמה שנא' שמור את חודש האביב. עכ"ל. הרי להדיא דסבר דאביב, תקופה ופירות האילן, אינו דין בהמועדות, אלא הוא דין בהשנה, שתהי' השנה לפי מהלך החמה, וסדר שנת החמה הוא שיהי' פסח בזמן האביב, וכן פירות האילן ותקופה. ונמצא דאביב ופירות האילן ותקופה אינם כלל צורך המועד, אלא הם סימנים על סדור השנה. וזהו שכתב הרמב"ם בפ"ד מקדה"ח ה"ב:
על ג' סימנים מעברין את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן כיצד ב"ד מחשבין אם תהי' תקופת ניסן וכו' ועל סימן זה סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר. הרי שלא כתב הרמב"ם "על ג' דברים מעברין", כגירסת הגמ', אלא "על ג' סימנים מעברין וכו'", "על סימן זה סומכין ומעברין וכו'", משמע שכן היתה גירסתו בגמ', וכן הגירסא ברבנו חננאל, וכן הגירסא בתוספתא פ"ב דסנהדרין, מפני שכל אלה אינם אלא סימנים על סדור השנה. וזהו שמסיים שם הרמב"ם:
ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן כדי שיהיו השנים שני החמה ויש שם דברים אחרים שמעברין בשבילן מפני הצורך ואלו הן מפני הדרכים שאינם מתוקנים ומפני הגשרים שנהרסו וכו'. עכ"ל. הרי דאיכא תרי דיני בעבור השנה:
חדא דין אביב ותקופה ופירות האילן, שהן העיקר שמעברין בשבילן, כדי שיהיו השנים שני החמה, ואינם שייכים כלל לדין עבור השנה מפני הצורך, ועוד איכא דין עבור השנה מפני הצורך, כגון מפני הדרכים והגשרים וכיו"ב. וכן איתא להדיא בתו"כ פ' אמור פ"ט:
ומנין שמעברין את השנה מפני הצורך ת"ל אשר תקראו אותם במועדם. הרי דלבד עיקר הדין עבור השנה מפני אביב ותקופה ופירות האילן איכא עוד דין בפ"ע שמעברין מפני הצורך הנלמד מקרא דאשר תקראו אותם במועדם. וע"כ סובר הרמב"ם דהא דאין מעברין השנה בשנת רעבון ובשביעית אינו אלא כשצריכין לעבר מפני הצורך לבד, כגון מפני הדרכים והגשרים וכיו"ב, אז דוחין העבור שמפני הצורך דאדרבה הרי בשנת רעבון ושביעית יש נגדו צורך אחר שלא לעבר, וצורך הזה הוא יותר גדול מהצורך ההוא:
אבל כשהיתה השנה צריכה להתעבר מפני האביב ותקופה ופירות האילן, שהן העיקר העבור, כדי להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה, אי אפשר לדחות עיקר העבור מפני צורך רעבון ושביעית. עכ"ד. ומו"ר האריך עוד בזה לבאר כמה דברים מדברי הרמב"ם וגם כמה תוספתות בסנהדרין שם. ולפ"ד הרמב"ם נמצא דהברייתא דאין מעברין בשביעית ואם עברוה ה"ז מעוברת מיירי בשעיברו את השנה מפני צורך הדרכים והגשרים וכיו"ב. וע"כ נראה, דר"י ברי' דריב"א הי' סובר, דודאי דעיקר דינא דעבור השנה הוא מן התורה, אבל זה דוקא כשמעברין מפני האביב ותקופה ופירות האילן, שזהו עיקר העיבור, כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה, אבל מה שמעברין מפני הצורך, הי' סובר דהוא רק מדרבנן, אבל אעפ"כ שפיר מהני זה מדאורייתא לענין מועדות, משום דינא דאתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין דכתיבא גבי מועדות גם לענין עבור השנה אמרי' אתם אפי' שוגגין וכו'. כן משמע בתוספתא סנהדרין פ"ב וכן מפורש בתו"כ פ' אמור. דלא כהצל"ח ברכות ד' ס"ג]. וסובר, דכיון דדרשה זו כתיבא גבי מועדות, לא מהני זה רק לענין מועדות גרידא, אבל לא לענין עצם השנה, שיהי' חודש העבור מכלל השנה שעברה. ונמצא דבחודש העבור אינו נוהג בו שביעית מדאורייתא אלא מדרבנן, וע"כ שפיר הביא ראיה מזה לדין לקט דרבנן שפטור מן המעשרות. וע"ז א"ר אבין מהדא אין את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שומרהו שיבוא בחידושו, פי', דכיון דעיקר דינא דעבור השנה הוא מן התורה, כדילפינן מקרא דשמור את חודש האביב, ע"כ גם עבור השנה מפני הצורך נכלל בזה, וכולהו הוו מן התורה.
הנה, בפלוגתת רש"י ורמב"ם הנ"ל אם אביב תקופה ופירות האילן הוא משום צורך המועדות או הוא דין בסדור השנה, מצאתי במכילתא פ' בא:
שמור את חודש האביב חודש הסמוך לאביב אתה מעבר ואיזה זה אדר אבל לא שמענו מכמה מעבר ר"י אומר הואיל וטומאה מעכבת (פי' בפסח) ואביב מעכב מה טומאה אין פחות מל' יום (פי' שנדחה לפסח שני) אף אביב אין פחות מל' יום. הרי מבואר להדיא, דאביב הוא דין בפסח, כמו שצריך טהרה לפסח, עד שלמידים זה מזה במה מצינו שצריך ל' יום. דאם נימא כדעת הרמב"ם, דאביב אינו כלל דין בפסח, אלא הוא סימן על השנה, איך שייך למילף זה מזה במה מצינו, הא לא שייכים זל"ז כלל. וצ"ע.