עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
מעקה
בדין מצות מעקה, מבואר בספרי פ' תצא דגובה המעקה בעינן עשרה טפחים. וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. וה"מנחת חינוך" במצוה תקמ"ו בהשמטות עמד בזה, דלמה סתמו הדברים הרמב"ם והשו"ע ולא ביארו דעשרה טפחים אלו בעינן שיהיו שוחקות, כפי מסקנת הגמ' בעירובין ד' ג', דבכל שיעורי טפחים אזלינן לחומרא לענין עוצבות ושוחקות.
ולענ"ד נראה, דהא דאזלינן לחומרא בשיעורי טפחים ואמות, אין זה אלא במקום דבעינן דין שיעור, כגון אמות סוכה ומבוי וכלאים, כדאיתא שם, אבל מה דבעינן גובה עשרה במעקה אין זה כלל משום דין שיעור מחיצה, דמעקה אין פירושו מחיצה, אלא כדמתרגם תיקא, ופרש"י דהיינו תיק שמשמר מה שבתוכו, וא"כ נמצא דבמעקה לא בעינן כלל דין מחיצה, אלא תיק המשמר ומגין מנפילה, אלא שאמדוה חכמים שצריך לזה גובה עשרה, אז הוא דמגין מנפילה. וראיה לזה מדברי הראב"ד בפי"א משמירת נפש ה"ג, שכתב, דדוקא במקום דרסו, והיינו מקום הנמוך שבגג, צריך עשרה טפחים, אבל בשאר הצדדין סגי בג' טפחים. ודבריו הם מהספרי. הרי דלא צריך מחיצה, אלא שמירה מנפילה, וכך אמדוה דמקום דורסו צריך עשרה ושאר הצדדין סגי בג' טפחים. ונמצא דגובה המעקה עשרה אינו משום דין שיעור, אלא אומד בשיעור שמירה מנפילה, וע"כ לא בעינן בזה טפחים שוחקות, אלא סתמן הם טפחים מצומצמות, והיינו מדה מדוקדקת עשרה טפחים, דכך הוא האומד.
ולפ"ז נראה, דמה דמרבה בספרי גם בורות שיחין ומערות לחיוב מעקה וכתב הסמ"ג במצוה ע"ט דלא צריך בהם עשרה טפחים כבבית אלא סגי בג' טפחים, ופירש כן את הספרי הנ"ל דמקום מעגלו הוא ג' ובית דורסו עשרה [דלא כפי' הראב"ד הנ"ל], אין להביא ראיה מזה דלא איתרבו בורות שיחין ומערות אלא להלאו גרידא דלא תשים דמים ולא להעשה דמצות מעקה, מדלא בעינן בה עשרה טפחים כשיעור מעקה, וכדכתב כן ה,חיי אדם" בכלל ט"ו סי' כ"ד דלא איתרבו בורות אלא להלאו וע"כ כתב שלא לברך שום ברכה על עשיית מעקה לבורות ובארות, דהרי להדיא משמע מדברי הסמ"ג שם דגם להעשה דמצות מעקה איתרבו, דאחרי שהביא הברייתא דספרי דמרבה בורות שיחין ומערות כתב דהברייתא דספרי מסיים בה ועשית מעקה לגגך זו מצות עשה ולא תשים דמים זו מל"ת, עכ"ל, ומשמע דזה קאי גם על בורות שיחין ומערות והא דחלוק שיעור גובה המעקה של בורות משיעור גובה המעקה של בית, הוא מטעם הנתבאר, דבאמת במעקה ליכא שום שיעור בגופה, ועיקרה אינו אלא שיעור שמירה מנפילה, וע"כ שיערו חכמים דשיעור השמירה מנפילה בבית שהוא מקום גבוה צריך עשרה טפחים ובבורות שהוא מקום נמוך סגי בג' טפחים. וכן משמע נמי דעת הרמב"ם דבורות איתרבו להעשה דמעקה, שהרי כתב שם בהל"ד:
אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה כגון באר או בור בחצירו חייב לעשות חוליה גבוהה עשרה או לעשות לה כיסוי, עכ"ל, הרי דמשוה בור לגג ודין אחד להם. וכן כתב החינוך במצוה תקמ"ו מפורש דבורות הם בכלל העשה דמעקה. וע"כ הדבר ברור להלכה דצריך לברך נמי על עשיית מעקה לבורות שיחין ומערות. וכן כתב שם המנ"ח.
בספרי ממעט גם פרט לכבש שפטור ממעקה. וכן כתבו הסמ"ג הגהות מיימון". וכתב ה"חיי אדם" שם דדוקא המקום שעולין ויורדין בו פטור, אבל שאר הצדדים חייב, דלא גרע מבור. ולענ"ד לשון הספרי לא משמע כן, אלא לגמרי פטור. והטעם כמש"כ הגאון מלבי"ם ז"ל שם בביאורו על הספרי, שטבע האדם להשמר בעלותו עליו ולא צריך שום שמירה.
צריך להזהר, כשבונים עליות שיעשו החלונות גבוהות מרצפת העליה עשרה טפחים. דאם יהיו נמוכות מעשרה טפחים נמצא בשעה שפותחין החלונות נשאר אותו מקום העליה בלי מעקה ועוברין בלאו ועשה דמעקה. דעליה לא גרע מגג לענין חיוב מעקה. ועוד, דאפי' בשעה שהחלונות סגורות ג"כ לא מהני לענין מעקה, דהרי כתב הרמב"ם בפי"א משמירת נפש ה"ג שצריך להיות המחיצה חזקה כדי שישען אדם עלי' ולא תפול, וא"כ מחיצת זכוכית של החלונות ודאי לא מהני.