עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
לולב · יד
סוכה ד' ל"ד: אתרוג של מעשר שני בירושלים אם נטל כשר. ופרש"י:
אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם. ב"שאגת ארי'" סי' צ"ז האריך לבאר, דאיסור אכילה גרידא, אפי' אין היתר לאיסורו לעולם, שפיר מקרי שלכם לכל דבר. והא דמע"ש בגבולין לא מקרי שלכם, היינו משום דמע"ש בגבולין אסור אפי' בהנאה. וראייתו מהא דאיתא בבכורות ד' ט', דיליף התם אליבא דר' יהודה דפטר חמור אסור בהנאה מטעם דיש לך דבר שהקפידה עליו תורה לאפקועיה לאיסורי' בשה ושריא ופריך והרי מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי ותנן במזיד קידש ומשני דפרקא לי' בשה ומיקדשה בהך דביני ביני, אלמא דמע"ש בגבולין אסור בהנאה.
ולענ"ד תמוה, דאיך לא משתמט בשום דוכתא במס' מע"ש ובירושלמי דלימא דבר זה דמע"ש אסור בהנאה, ואיך יתכן שלא יזכר שם דין זה. וע"כ נראה, דאין זה אלא דעת ר' יהודה שם, דסבר מדהקפידה התורה בפדיונו בכסף צורי מזה אנחנו למידין איסור הנאה:
אבל לר' שמעון שם בבכורות דפליג עליו בזה אין לנו שום ראיה וטעם לאסור מע"ש בהנאה, דלא תוכל לאכול בשעריך כתיב, דוקא אכילה אסירא.
ומה דאיתא בב"מ ד' צ', גבי הא דתניא:
פרה הדשה במע"ש עובר משום לא תחסום, ומוקי לה אליבא דר' יהודה דמע"ש ממון הדיוט הוא, פריך הגמ':
ולר"י והא בעי חומה, ופרש"י:
שאסור לאוכלו חוץ לחומת ירושלים והיכי אתי לאו דלא תחסום ודחי לאו דלא תוכל לאכול בשעריך, נראה נמי דר' יהודה לשיטתי' בבכורות כנ"ל, דסבר, מדהקפידה התורה בפדיונו מזה למידין דאסור בהנאה, ולשיטתי' בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך כלול גם איסור הנאה, וע"כ שפיר פריך והא בעי חומה ואיך דחי לאו דלא תחסום את הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך. אבל לר' שמעון ולשאר תנאים לא מצינו מי שיאמר דמע"ש אסור בהנאה.