עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
לולב · ו
סוכה ד' ל"א: ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן. הרמב"ם בפ"ז מה' לולב ה"ז כתב, דדוקא בהדס מותר להוסיף על מנינו משום נוי מצוה אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהן ואם הוסיף או גרע פסול. עכ"ל. והל"מ הקשה ע"ז, דמ"ש מוסיף בד א' של ערבה על הד' מינים דפסולה ממוסיף בית א' על הד' בתים של תפילין דאמרינן האי לחודיה קאי וכו', וכן אם מוסיף חוט א' על הציצית הח', למ"ד קשר העליון לאו דאורייתא, דאמרינן האי לחודא קאי, כדאיתא בסנהדרין ד' פ"ט.
ולענ"ד נראה, דדוקא היכא דההוספה היא בחפצא של המצוה, לענין זה הוא דאמרינן דהאי לחודא קאי, דכיון דאין להם קשר אינו מגרע לפסול החפצא של המצוה. וע"כ לענין תפילין, אם הוסיף בית חמישי אינו פוסל התפילין כאלו הם מחמשה בתים, דהאי לחודא קאי וכו'. וכן לענין ציצית, אם הוסיף חוט א' על הציצית. משא"כ לענין ד' מינים, דנהי דלענין החפצא של המצוה אמרינן האי לחודא קאי, מ"מ כיון שאם נטלן אחד אחד בזאח"ז יצא, נמצא דכל מין ומין לענין קיום המצוה הוי דבר שלם בפני עצמו, וע"כ אם מוסיף בכל מין ומין על מנינו הוי שפיר הוספה בקיום המצוה ועוברין ע"ז בבל תוסיף, כדאיתא בעירובין ד' צ"ה, לענין מניח ב' תפילין, דהוי הוספה בקיום המצוה. אבל לענין תפילין אם הוסיף בית חמישי, לא שייך בזה הוספה בקיום המצוה, דבית א' אינו חפץ המצוה כלל, וכאלו הוא מין אחר לגמרי, וכן לענין ציצית, ובמין אחר הרי ליכא בל תוסיף בקיום המצוה, רק היכא דההוספה היא בחפצא של המצוה, וכדכתב המ"מ כאן.
עיין בכ"מ, שהביא דברי הר"א בנו של הרמב"ם בתשובה, שחזר בו הרמב"ם מדבריו הנ"ל וצוה לתקן את דבריו בחיבורו כך:
אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהן ואם הוסיף או גרע לא פסל. עכ"ל. ובס' "כפות תמרים" הקשה ע"ז, בהא דאם גרע מד' מינין לא פסל, אמאי, הא ד' מינים שבלולב מעכבין זא"ז, כדתנן בפ"ג דמנחות.
ולענ"ד נראה, דדעת הרמב"ם לומר, דאע"ג שעבר בבל תוסיף ובל תגרע מ"מ לא פסל המצוה ויצא יד"ח. וכן משמע בתשו' הרשב"א סי' תקל"א בביאור דברי הרמב"ם. וא"כ צ"ל בכוונתו, דהא דאם גרע, היינו שלקח ג' מינים והתכוון לצאת בהם על דעת שלא ליקח את המין הד', ולבסוף חזר מדעתו ולקח גם את המין הד', ואעפ"כ עבר כבר בבל תגרע במה שהתכוון לצאת כל המצוה רק באלו הג' מינים, בפרט לדעת הרמב"ם דמצות צריכות כוונה, וא"כ כמו שקיום המצוה תלוי בכוונה כן גם הלאו דבל תגרע תלוי בכוונה, וקמ"ל דאף שעבר כבר בבל תגרע מ"מ לא פסל המצוה, ואם לבסוף חזר ולקח גם המין הד' שפיר יצא יד"ח.
הנה, בהא דמבואר כאן בסוגיא ובסנהדרין ד' פ"ח, דכל היכא דאמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ליכא משום בל תוסיף, הביא הריטב"א כאן בשם הרמב"ן, שהקשה, במה שאמרו דהישן בשמיני בסוכה לוקה משום בל תוסיף, ותירץ דלא חשיב זה דקאי לחודא, כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בינתים. ולענ"ד אינו מובן. דלא מצינו בגמ' דאמרינן האי לחודא קאי אלא היכא דההוספה היא בחפצא של המצוה, כנ"ל, אבל הישן בשמיני בסוכה אין זה הוספה בחפצא של המצוה אלא בקיום המצוה, שמוסיף על זמן קיום מצותה, והוי כמניח ב' תפילין דעובר בבל תוסיף בקיום המצוה אף דקאי לחודא.