אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

לולב · א

לולב

סוכה ד' כ"ט: לולב הגזול והיבש פסול וכו' קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני בשלמא יבש הדר בעינן אלא גזול בשלמא יו"ט ראשון דכתיב לכם משלכם אלא ביו"ט שני אמאי לא.

הנה, דעת הרמב"ן והר"ן והריטב"א, דסוגיא זו מיירי ביו"ט שני דאורייתא, דהיינו בלולב במקדש כל שבעה דהוי דאורייתא. ומבואר, דהפסולין שהן משום הדר פוסלין גם בלולב במקדש כל שבעה, אבל שלכם לא בעינן וכשר גם שאול. וטעמא ביאר הריטב"א, משום דפסולי הדר, דהוו פסולין בגוף המינים, פוסלין גם בלולב במקדש כל ז', דהתורה אמרה ושמחתם לפני ד' שבעת ימים עם הד' מינים כמו שהם כתובים בפרשה, אבל שלכם אינו פסול בגוף המינים, אלא תנאי בקיום המצוה ולא נאמר זה אלא במצות לולב בגבולין ביום ראשון.

והנה לפ"ז, לכאורה דגם ביום ראשון חלוק בזה מצות לולב במקדש ממצות לולב בגבולין, דבגבולין בעינן שלכם ובמקדש לא בעינן שלכם וכשר גם שאול. ונפ"מ, דאם לא יהי' לו ביום ראשון אלא שאול, דמ"מ יצטרך ליטלם, כדי לצאת מצות לולב במקדש. אך הריטב"א כתב:

ולקחתם לכם משלכם ביום ראשון אכולהו קאי אפי' אמצות לולב במקדש, ונמצא דביום ראשון גם במקדש בעינן שלכם ואינו יוצא בשאול.

ולענ"ד נראה עוד לומר, דבאמת ביום ראשון ליכא כלל מצוה מיוחדת ליטול לולב במקדש, ומי שכבר קיים מצות לולב בגבולין ואח"כ בא למקדש ביום ראשון לא יצטרך ליטול לולב במקדש עוד הפעם, דלא חייבה התורה ליטול לולב במקדש אלא בשאר הימים, אבל ביום ראשון אין שם אלא מצות לולב בגבולין לבד. וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ז מה' לולב הי"ג, שכתב:

מצות לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל ז' ימי החג, עכ"ל, משמע דביום ראשון אין שום חיוב בפ"ע ליטול אותו במקדש. וכן משמעות לשון המשנה בריש פ' לולב וערבה, דתנן בה:

וכשראו ב"ד שבאו לידי סכנה התקינו שיהא כל א' וא' נוטל בביתו, ולא משמע כלל דע"י תקנה זו ביטלו מצות עשה של לולב במקדש, משום דביום א' אין שם אלא מצות לולב בגבולין. שוב מצאתי בבעל המאור ריש פ' לולב וערבה, שכתב:

בשאר הימים מצותו מן התורה אינה אלא במקדש דכתיב ושמחתם לפני ד' שבעת ימים וכאילו אמר עד תשלום שבעת ימים כי הראשון מצותו מן התורה בכל מקום, עכ"ל, הרי להדיא דמה שאמרה התורה ושמחתם שבעת ימים היינו פירושו עד תשלום ז' ימים חוץ מיום ראשון, אבל ביום ראשון אין שם אלא מצות לולב בגבולין לבד.

סוכה ד' מ"ג: אי הכי יום ראשון נמי לא לידחי שבת ראשון הא תקינו לי' רבנן בביתו. וכתבו התוס':

וכי תימא א"כ ליתקנו נמי כל שבעה בביתו כשחל בשבת וכו'. וכן הריטב"א כתב נמי ע"ז:

ובדין הוא דמצי פריך דשאר הימים נמי לידחי שבת במקדש שהוא מן התורה וליתקנו לי' בביתו אלא דאידך פירכא עדיפא לי'. עכ"ל.

לכאורה דבריהם תמוהים, דהרי בשאר הימים אם יתקנו נמי ליטול בביתו ולא במקדש א"כ קבטלה לגמרי מצות לולב של תורה, דבשאר הימים אין שם מצות לולב אלא במקדש לבד. ואין לומר דסברי כדעת הרמב"ם בפיהמ"ש, דבמצות לולב במקדש גם ירושלים בכלל, וכן איתא בירושלמי פ"ג הי"א, - דלהדיא כתב הריטב"א לעיל ד' מ"א דירושלים היא בכלל גבולין.

וצ"ל דסברי, דמי שבא לפני ד' במקדש נתחייב בלולב אפי' כשהולך למקום אחר, ושמחתם לפני ד' היינו מי שבא לפני ד' למקדש.

לולב הגזול והיבש פסול. פרש"י, דיבש פסול משום דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו. והקשו התוס', דהא הידור מצוה אין זה אלא לכתחילה, ולא מיפסיל בהכי.

והיה נראה לומר בדעת רש"י, דודאי יבש פסול משום דבעינן הדר, אלא דכוונתו לומר דהדר אינו פסול בגוף המינים אלא בקיום המצוה, דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב ואנוהו, וכאן בלולב כתבה התורה דזה מעכב. ונפ"מ בזה לענין לולב במקדש כל ז', דנתבאר לעיל דפסולין שהם בגוף המינים נהגי בי' ופסולין שאינן בגוף המינים אלא בקיום המצוה לא נהגי בי', וא"כ גם פסולי הדר יתכשרו בלולב במקדש כל ז', כיון דאינן פסולין בגוף המינים אלא בקיום המצוה, לדעת רש"י. אך זה אינו. דא"כ קשה מה דמסיק הגמ' כאן דביו"ט שני במצות לולב דרבנן נמי פסול יבש משום דבעינן הדר, וכפרש"י, ואמאי, הרי מצות לולב בגבולין כל ז' אינו אלא זכר למקדש, ואם במקדש לא בעינן הדר אמאי החמירו רבנן בגבולין דליבעי הדר יותר מבמקדש

וע"כ צ"ל דסבר רש"י כדעת התוס' והרא"ש, דכל הפסולין הנוהגין ביום א' בגבולין נוהגין גם במקדש כל ז', אפי' פסולין שהן משום קיום המצוה, כגון שלכם, נמי בעינן במקדש, וא"כ כ"ש דפסולי הדר נוהגין נמי בי'.

והנה, לפי דעת רש"י דהדר אינו פסול בגוף המינים אלא בקיום המצוה, יבואר היטב מה דקאמר בירושלמי לקמן בהל"ד, בהא דתנן שם דר"י אומר ג' הדסים וב' ערבות וכו' אפי' שנים קטומים וא' אינו קטום, דקאמר בגמ' דילן דחזר בו ר' ישמעאל מתחילת דבריו ממה שהי' מצריך ג' וסגי בחד, אבל דעת הירושלמי לפי פירושו של ה"קרבן עדה" שם אינו כן, אלא דלעולם מן התורה צריך ג' הדסים, ובעינן גם הדר, ואפ"ה סגי בחד שיהא הדר שאינו קטום ומועיל זה גם לשאר הב' הדסים אף שהם קטומים. וכן מצאתי להראב"ד, הובא ב"מגדול עוז" פ"ח מלולב ה"ה, שביאר כן את הירושלמי הזה. והיינו טעמא, משום דהדר לא בעינן בגוף המינים, אלא בקיום המצוה, שתהא מצוה מהודרת, וע"כ לא בעינן בכל חד וחד שיהא הדר שאינו קטום, אלא שבכללן יהיו הדר, וע"כ אם איכא בהו חד שאינו קטום אז המצוה בכלל נחשבת למצוה מהודרת.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה