אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) יום טוב › יא

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

יום טוב · יא

י

ביצה ד' כ"ג: אין צדין דגים מן הביברים ביו"ט אבל צדין חיה ועוף מן הביברין רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צידה אסור וכו' ורמינהו ביברין של חיה ועופות אין צדין מהם ביו"ט, ומסיק בגמ':

לא קשיא הא בביבר קטן הא בביבר גדול היכי דמי ביבר קטן א"ר אשי כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא ביבר קטן ואידך ביבר גדול וכו' א"נ כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי ביבר קטן. ועוד קאמר בגמ', בהא דאמר רשב"ג זה הכלל כל המחוסר צידה אסור:

היכי דמי מחוסר צידה אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו. והא דאמר רב אשי לעיל שיעור אחר, פרש"י דאידי ואידי חד שיעורא הוא. והתוס' כתבו, דשיעורא דרב אשי דלעיל הוא בבהמה וחיה ולא בעופות וכאן מיירי בעופות.

אך מהרמב"ם משמע שיש לו שיטה אחרת בזה. שהרי בפ"י מה' שבת הי"ט, גבי שבת, כתב וז"ל:

הצד דבר שדרך מינו לצוד אותו חייב כגון חיה ועופות ודגים והוא שיצוד אותם למקום שאינו מחוסר צידה כגון שרדף אחר צבי עד שהכניסו לבית או לגינה או לחצר וכו' כל מקום שאם ירוץ בו יגיע לחיה בשחיה אחת או שהיו הכתלים קרובין זל"ז עד שיפול צל שניהם לאמצע ה"ז מקום קטן ומקום שהוא גדול מזה המבריח חיה ועוף לתוכו פטור, עכ"ל, והיינו שיעורא דרב אשי, וגבי יו"ט בפ"ב מה' יו"ט ה"ז כתב:

דגים שבביברים גדולים וכן חיה ועוף שבביברין גדולים כל שהוא מחוסר צידה עד שאומרים הבא מצודה ונצודנו ה"ז מוקצה ואין צדין אותו ביו"ט וכל שאינו צריך מצודה ה"ז מוכן וצדין אותו ביו"ט, עכ"ל, והיינו שיעורא דר"י אמר שמואל אליבא דרשב"ג. ומדחילק הרמב"ם בין שבת ויו"ט, משמע דסבר דהם ב' שיעורים חלוקים, דלא כרש"י. אך צ"ע, מ"ש שבת מיו"ט. וגם, הרי הגמ' מדמה להו אהדדי. ומה שכתב המ"מ דהרמב"ם סבר כרש"י דאידי ואידי חד שיעורא הוא, אינו מובן. דא"כ למה שינה הרמב"ם בין שבת ליו"ט, יכתוב בשניהם או שיעורא דרב אשי או שיעורא דרשב"ג.

ואשר נראה בזה, דהנה לפי המבואר ברמב"ם דסבר דמלאכת צידה אינה אסורה כלל ביו"ט בדבר המוכן [דלא כשיטת כל הראשונים דצידה אסורה או מדאורייתא או מדרבנן, ומה שאין צדין ביו"ט אינו אלא משום דהוא מוקצה, ואם הזמינם מבערב מותר לצודן, וזהו דתנן בפ"ק דביוני שובך מהני בהם הזמנה, דלא כשיטת כל הראשונים שכתבו דמיירי בקטנים שלא פרחו, ולפ"ז הרי מבואר שפיר החילוק בין שבת ליו"ט, דבשבת, דאיכא איסור צידה, אז אפי' בביבר שאין צריך להביא מצודה לצודו, כל שאינו ניצוד בחד שחיא עדיין מחוסר צידה מקרי וחייבין עליו בזה משום מלאכת צידה, אבל ביו"ט, שהצידה אינה אסורה אלא משום מוקצה שאינו מוכן, אז כל שאין צריך להביא מצודה לצודו כבר סגי בזה להיות מקרי מוכן אף דמחוסר עדיין מעשה צידה דאורייתא. וכל זה אליבא דרשב"ג, שהלכה כמותו, אבל רבנן דמתני' פליגי עלי' וסברי דגם גבי יו"ט גדר ההכנה שלו תלוי במלאכת צידה דאורייתא, דכל שמחוסר מעשה צידה מקרי אינו מוכן. וזהו דמדמה הגמ' אליבא דרבנן חיוב צידה דגבי שבת לאיסור צידה ביו"ט בדבר שאינו מוכן, ובזה הוא דמחלק רב אשי בין ביבר קטן לביבר גדול. ונמצא דשיעורא דרב אשי הוא לענין מעשה צידה דאורייתא. וכיון שאין הלכה כרבנן בזה לגבי יו"ט, לפיכך לא העתיק הרמב"ם את שיעורא דרב אשי רק לגבי שבת, משא"כ גבי יו"ט, דהלכה כרשב"ג, לפיכך העתיק גבי יו"ט את שיעורא דר"י אמר שמואל דכל שאינו צריך להביא מצודה וכו'.

הנה, לפי דעת הרמב"ם דאיסור צידה הוא משום שאינו מוכן, הא דמקשה הגמ' לקמן ד' כ"ה, גבי חיה שקננה בפרדס, דקאמר:

לא קשיא הא בה הא באמה אמה בזמון סגי לה צידה מעלייתא בעיא, היינו משום דזמון בעלמא באמירה גרידא לא מהני, כיון שהיא עומדת בפרדס ומחוסרת צידה לגמרי.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה