אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

יום טוב · ג

ב

ביצה שם:

ר' יוסף אמר גזרה משום פירות הנושרין פירות הנושרין טעמא מאי גזרה שמא יעלה ויתלוש. לרבה הוי מדרבנן א"כ גם לרבה תקשה למה ספיקא אסורה, דמשמע לגמרי אסורה גם בטלטול כמו ברישא, והא לענין טלטול הוי ספיקא דרבנן. ואין לומר דעיקר כוונת הברייתא דאין מטלטלין אותה לכסות בה את הכלי היינו לומר דאסור להשתמש בה כמו שאסור לאכלה. דא"כ לפי האמת מנלן דאסורה גם בטלטול גרידא, כמו שכתבו התוס' בריש מסכתין. אלא ע"כ דכוונת הברייתא לאסור טלטול גרידא אף קודם השמוש של כיסוי הכלי. וכן מבואר להדיא ברי"ף, שכתב וז"ל:

וביצה דמתילדא בשבת או ביו"ט לא מיבעיא למיכלה דאסיר אלא אפי' לטלטלה נמי אסיר דתניא ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי וכו'. וא"כ קשה כנ"ל, דגם לרבה תקשה למה ספיקא אסורה בטלטול גרידא. וע"כ מוכח מזה דגם בטלטול אסורה מדאורייתא. וטעמא נראה, משום דבקרא דדרשינן מיני' איסור הכנה כתיב נמי איסור טלטול, דמשמע ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיינו הכנת הבאה, דהיינו טלטול:

אבל שבת ויו"ט אינו מכין הכנת הבאה. ודעת הרשב"א הנ"ל צ"ע. ולענ"ד נראה, דאין כוונת הגמ' לומר דמשום איסור עצי מוקצה לחוד לוקה. דודאי אף דמוקצה והכנה הוי דאורייתא מ"מ לא הוי זה בכלל מלאכה. אלא הפירוש הוא, דכיון דהעצים שמבעיר בהם הם עצי מוקצה שאסורים להשתמש בהם, ממילא לא התירה התורה הבערה זו לצורך אוכל נפש, כיון שהיא הבערה האסורה, ולפיכך לוקה משום מלאכת ההבערה שלא לצורך אוכל נפש. אך מפרש"י שם לא משמע כן.

הנה, עיקר דין זה דהפירות הנושרין אסורין, הוא משנה מפורשת בפסחים ד' נ"ו: ששה דברים עשו אנשי יריחו ואלו שמיחו בידם אוכלין מתחת הנשרים. ושם בגמ':

אמר עולא ארשב"ל מחלוקת בשל מכבדות דרבנן סברי גזרינן שמא יעלה ויתלוש ואנשי יריחו סברי לא גזרינן אבל בשל בין הכיפין דברי הכל מותר כי אתא רבין ארשב"ל מחלוקת בשל בין כיפין דרבנן סברי מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם וכו' אבל בשל מכבדות ד"ה אסור גזרינן שמא יעלה ויתלוש. הנה מבואר, דלפי דברי כולם, הגזירה דשמא יעלה ויתלוש לא שייכא אלא בשל מכבדות, אבל בשל בין הכיפין פירות הנושרין מותרין. ואף ללישנא בתרא, דגם פירות הנושרין בין הכיפין אסורין, אינו אלא מטעם מוקצה, דמוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם. וא"כ, בשבת, דפסקינן כר"ש דאין מוקצה בשבת, לפ"ז פירות הנושרין בין הכיפין בשבת מותרין. ועוד, דהרי מסקנת הגמ' בביצה ד' ו', דמוכן לכלבים הוי מוכן לאדם, וא"כ נמצא דגם ביו"ט מותרין פירות הנושרין בין הכיפין. וא"כ לפ"ז צ"ע על הרמב"ם והפוסקים שסתמו בדין זה לאסור פירות הנושרין בשבת ויו"ט מטעם שמא יעלה ויתלוש, ולא חילקו דדוקא בשל מכבדות אבל בשל בין הכיפין מותרין. וגם לפי פי' התוס' שם, דהסוגיא דמחלקת בין מכבדות לבין הכיפין אינו אלא בשנשרו מערב יו"ט, אבל אם נשרו ביו"ט בכל גווני אסורין, א"כ זהו חידוש גדול דגם בנשרו מערב יו"ט אסורין, ומדהשמיטו זה הרמב"ם והפוסקים משמע דלית להו כפי' התוס' בזה.

ונראה, עפ"מ שהקשו התוס' שם מהסוגיא דריש ביצה, דאסרינן אפי' ביצה שנולדה מחמת גזירה דפירות הנושרין, וא"כ לא גרע פירות הנושרין בין הכיפין מביצה שנולדה שהיא על הקרקע. וע"כ סברי הרמב"ם והפוסקים, דבאמת הסוגיא דריש ביצה פליגא על הסוגיא דפסחים הנ"ל, וסברה דמחמת גזירה דשמא יעלה ויתלוש גזרו על כל פירות הנושרין אפי' בשל בין הכיפין ואפי' ביצה שנולדה, אף דלא שייך בזה הגזירה דשמא יעלה ויתלוש, מטעם לא פלוג. והם פסקו כסוגיא דביצה, משום דסתמא דגמ' סברה הכי, דמסיק הגמ':

בשלמא כולהו כר"נ לא אמרי וכו' אלא ר"י מ"ט לא אמר כר' יוסף דהוא משום גזירה דפירות הנושרין וכו', הרי דסברה הגמ' זה לדבר פשוט, מדמתמהה למה לא אמרו כולם כר' יוסף.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה