אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) חול המועד › ה

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

חול המועד · ה

ו

מ"ק ד' י"ז: תנא הכהן והאבל מותרין בגילוח האי אבל ה"ד וכו' לא צריכא שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל וכו' תנא דידן ס"ל כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולו ואכתי לא שלים אבילות דשבעה. ופרש"י:

ולא הוי אנוס דאפי' לא הוי שבת לא מצי לגלח להכי אינו מגלח במועד. עכ"ל.

לכאורה קשה, למה לא הוי אנוס. נהי דאכתי לא שלים אבילותו, מ"מ הרי ברגל אינו נוהג אבילות, דעשה דרגל דחי לי', וא"כ נמצא דאכתי הוי אנוס מחמת אבילות גופא, שקודם הרגל לא הי' יכול לגלח מחמת אבלו, ועתה ברגל שנדחה האבילות ממנו יהא שרי לגלח.

וצ"ל בדעת רש"י, דסבר, דלא התירו חז"ל לגלח את מי שהי' אנוס מקודם הרגל, אלא אם סיבת האונס עברה מעצמה ברגל לא מחמת הרגל, אבל אם סיבת האונס לא עברה מעצמה אלא דרגל הוא דדחי לה, לא שייך בזה להתיר גילוח, כיון דסיבת המתיר עתה הוא הרגל, והרי הרגל עצמו אסור בגלוח.

ולפ"ז אני תמה על מה שכתב הנו"ב חא"ח סי' י"ד להכריע במי שהי' אבל על אב או אם, שאסור לגלח עד שיגערו בו חבריו, ואירע זמן הגערה בחוה"מ, דנחלקו בזה הפוסקים אם מותר לגלח בחוה"מ, והכריע לאסור מחמת דברי רש"י הנ"ל, דבעינן שיעבור האונס קודם הרגל ולא בתוך הרגל, כך הבין בדעת רש"י, ובאמת אין לזה שום טעם, דאיזה חילוק יש בין עבר האונס קודם הרגל או בתוך הרגל. וע"כ הביאור האמתי הוא כמש"כ בדעת רש"י, דלא התירו אלא כשהאונס עבר מעצמו ולא כשהרגל דחי לי', וא"כ בנידון זה, אם הגיע זמן הגערה בחוה"מ, כיון שהאונס עבר מעצמו ברגל מחמת שגערו בו חבריו שפיר מותר לגלח אפי' לדעת רש"י.

אך ק"ל על דברי רש"י, מהא דאיתא בגמרא לעיל ד' י"ד: מנודה מהו שינהוג נידויו ברגל אמר אביי ת"ש ומנודה שהתירו לו חכמים. וקס"ד דלכל מנודה התירו נידויו ברגל קאמר, דאין נידוי נוהג ברגל. וקשה לפ"ד רש"י, למה מותר לגלח, הרי האונס לא עבר מעצמו אלא מחמת הרגל דדחי נידוי. וצ"ע.

אך דעת הרמב"ן במלחמות ובת"ה, דאבל נוהג מצות שלשים ברגל בכל גווני ואסור לגלח ברגל, אפי' כשיצא מבית אסורין ומבית השבי' דמותר לגלח מחמת הרגל, מ"מ אסור לגלח מחמת אבילותו, משום דהוי כדברים שבצנעה, כיון דבלא"ה אסורין לגלח בחוה"מ, ע"כ אפי' כשיצא מבית אסורין וכו' ג"כ אין אבילותו מתפרסמת עליו. ולפ"ד לא צריך לדברי רש"י הנ"ל, והגמרא אתיא בפשיטות, דכיון דלא שלים אבילות דשבעה קודם הרגל ולא בטלה ממנו אבילות דשלשים, ממילא אסור לגלח בחוה"מ, מטעם דהוי דברים שבצנעה, כנ"ל.

ולפ"ז לא קשה מהגמ' דמנודה הנ"ל. משום דבמנודה, אם הרגל דחי נידויו, גם דברים גם. שבצנעה אינו נוהג. דבשלמא באבל הוא דנוהג דברים שבצנעה מחמת מצות אבילות, משא"כ במנודה עיקר האיסור תספורת וכיבוס אינו אלא משום נידויו וריחוקו, וכיון שברגל בטל הנידוי ומקרבין אותו ממילא בטלו ממנו האיסורים של כיבוס ותספורת.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה