אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) הלכות דרך ארץ

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

הלכות דרך ארץ

איבוד אוכלין

א

אבות פ"ב מ"י:

ר"א אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. וכתב רבינו יונה:

הלכות דרך ארץ שנו כאן לחזר אחר כבוד חברו ויחפוץ כי יכבדוהו כאשר חפץ בכבוד עצמו והוא מדרך המוסר. עכ"ל.

לענ"ד אינו מובן, למה לא יהא זה חיוב מן התורה ובכלל ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש. וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ו מה' דעות ה"ג:

מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנא' ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. עכ"ל. הרי מפורש שחייב להיות רוצה בכבוד חברו כמו שהוא רוצה בכבוד עצמו, לפיכך חייב מן התורה לספר בשבח חברו כדי להרבות בכבודו.

ב

רמב"ם פ"ז מה' ברכות הי"ב:

אין מכבדין לא בגשרים ולא בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה. עכ"ל. וכתב הכ"מ:

במס' דרך ארץ זוטא אין מכבדין ביציאה. וק"ל מהא דאיתא בתוספתא מגילה פ"ג הט"ו:

איזהו הדור שאמרה תורה והדרת פני זקן לא עומד במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו נוהג בו מורא ויראה במשא ומתן ובכניסה ויציאה והן קודמין לכל אדם, עכ"ל התוספתא, הרי דגם ביציאה מכבדין.

והי' אפשר לומר עפ"מ דאיתא במס' ד"א זוטא פ"ו:

בכניסה הגדול קודם ליציאה הקטן קודם, נמצא לפ"ז שגם ביציאה מכבדין, במה שיוצא באחרונה. וזהו כוונת התוספתא. וכוונת הרמב"ם שאין מכבדין אלא בכניסה, היינו לילך בראש. אך גירסת הגר"א בתוספתא:

ובכניסה וביציאה קודמים לכל אדם, ומוחק תיבת "והן", נמצא שהפירוש לדבריו שבכניסה ויציאה קודמים לכל אדם לילך בראש.

ונראה שיש חילוק בזה בין כיבוד למורא. דהנה ברמב"ם בפ"ה מת"ת מבואר, דבזקן ות"ח ואפי' ברבו שאינו מובהק, ליכא כ"א מצות כיבוד, אבל ברבו מובהק לבד מצות כיבוד איכא בי' נמי מצות מורא. וכן כתבו התוס' בב"ק ד' מ"א, דהא דמרבינן מאת ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח, דוקא ברבו מובהק. ולפ"ז, דוקא לענין כיבוד בזקן וברבו שאינו מובהק הוא דאמרינן דאין מכבדין אלא בכניסה ולא ביציאה. אבל התוספתא הרי מיירי לענין מורא, והיינו ע"כ ברבו מובהק, ולענין מורא אין שום חילוק בין כניסה ליציאה, דלעולם צריך להיות במורא לפני רבו ורבו ילך בראש והוא אחריו.

שוב מצאתי במדרש רבה פ' בהעלותך סי' י"ג, גבי כיבוד רבו, וז"ל:

וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד שנא' את ה' אלקיך תירא את לרבות בעלי תורה. עכ"ל. הרי להדיא, דהא דחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה, הוא משום דין מורא, הנלמד מאת ה' אלקיך תירא.

ג

סוכה ד' ל"ד: אמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון מ"ט אילימא משום דמיקל ולידרוש להו כר"ע דמיקל טפי. וכתבו התוס', שבא להוכיח דשמואל לטעמי', דכר"ט ס"ל, דאי מפחד להו במידי דלא סבר כדי שימכרו בזול הי' לו להפחידם מר"ע דמיקל טפי. והריטב"א הקשה ע"ז, דהיכי אפשר דלהוי שמואל גונב דעתם להפחיד בשקר,

ולענ"ד איני יודע מה קשה לו. דהרי איסור שקר הותר לצורך מצוה ולצורך דרישת טובה ושלום. כן כתב רבינו יונה בס' שע"ת בשער ג'. וכדמצינו כן בכמה דוכתי בש"ס, דלבד הג' דברים דמשנו רבנן במילייהו, כדאיתא בב"מ ד' כ"ג, מצינו עוד הרבה דברים שהותר לשקר בהן:

בפסחים ד' קי"ב: אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול, ופרש"י:

אם בקשת לומר דבר שיהי' נשמע לבריות ויקבלו ממך אמור בשם אדם גדול, וכן בקידושין ד' מ"ד, גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, דפליגי בזה שמואל וקרנא אם צריכה גט ומיאון, אפכוה הדברים ושדרו לפני רב, הרי שאמרו שקר כדי לברר הלכה:

וכן בברכות ד' מ"ג, גבי פלוגתא דב"ש וב"ה בשמן והדס בהי מינייהו מברך ברישא, אמר ר' פפא שם שקר שהלכה כב"ה כדי דלא ליכסיף נפשי', וכן בב"מ ד' ל', גבי ר' ישמעאל בר"י שאפקיר פתכא דאופי, מצינו שאמר שקר, דלכולי עלמא אפקרינהו ולך לא אפקרינהו, כדי דלא ליטרח נפשי', דהוי זקן ואינו לפי כבודו:

וכן במגילה ד' י"ג, שאמר יעקב לרחל אחיו אני ברמאות, אמרה לי' ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא, א"ל אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל:

ובמדרש תהילים מזמור י"ב:

ר' חייא צפוראה אזל למזבן חיטי מסורתא א"ל ר' יונתן כד תהוי בעי חיטי אימי שערי אנא בעי וכד תהוי בעי שערי אימא חיטי אנא בעי ולא יסקון לך תרעא. הרי מבואר דבמקום הצורך מצוה הותר איסור שקר, וכן הותר לשקר כדי שהתגרים לא יעלו בסחורתם יותר מהמחיר. ומה"ט אמר נמי שמואל אשוו וזבינו והותר לשקר בזה.

ומה דאיתא בב"מ הנ"ל, דבהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו, לאו דבשאר מילי צורכי מצוה אסור, דהא לא כתיב כאן ההיתר על הנהו תלת מילי אלא דעבידי רבנן דמשנו בהם, והיינו דבאמת מותר לשנות בכל צורכי מצוה ודרישת טובה ושלום, אלא דרבנן מחמירין על עצמם ואינם רגילים לשנות אלא בהנהו תלת מילי.

ומה שהקשו התוס' שם הא דלא חשיב נמי דמותר לשנות מפני דרכי שלום, נראה, דהרי מבואר ביבמות שם דמפני דרכי שלום מצוה לשנות, ובמצוה לא קמיירי, דודאי משנין בו, אלא דאפי' בהנהו תלת מילי דאין בהם מצוה לשנות אלא רשות, נמי רגילים לשנות בהם.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה