עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
איבוד אוכלין
ירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ה (וכ"ה במדרש שמואל פ"כ, מדרש רות פ"ה):
ופלשתים נאספים וגו' כתוב אחד אומר ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים וכתיב מלאה עדשים רשב"ג אמר שנה א' וב' שדות היו אחת שעורים ואחת עדשים פשיטא לי' לאבד וליתן דמים דלמא פשיטא לי' לאבד שלא ליתן דמים איזה מהן יאבד של עדשים או של שעורים של עדשים מאכל אדם ושל שעורים מאכל בהמה של עדשים אינה חייבת בחלה ושל שעורים חייבת בחלה עדשים אין עומר בא ממנה שעורים עומר בא ממנה.
לכאורה משמע שהי' דוד המלך ע"ה מסתפק איזה מהן יותר חשוב, אם עדשים או שעורים, כדי שלא לאבד אלא השאינו חשוב. וקשה, דהרי בברכות ד' מ"א קסבר ר' יהודה דלענין ברכה שבעת המינים שנשתבחה בהן א"י קודמין לשאר הדברים, ופסקינן הלכתא כוותי', וא"כ הא ודאי דשעורים חשובים יותר מעדשים, שהרי שעורין הוא מז' מינים שנשתבחה בהן א"י, משא"כ בעדשים.
ונראה, דודאי לענין חשיבות שעורין חשובין יותר, שהם מז' המינים. וע"כ לענין ברכה התליא בחשיבות שעורים קודמין. אבל לענין איבוד אוכלין, לענין הלאו דבל תשחית, זה לא תליא כלל בחשיבות, מה שהוא חשוב יותר, אלא במה שהוא צורך יותר, דכל מה שהוא צורך יותר לאדם, אף שאינו חשוב כל כך, הוי השחתה אם מאבדין אותו. וזהו מה שנסתפק, מה הוי צורך יותר, אם עדשים דהוי מאכל אדם יותר מן השעורים, או השעורים הוי צורך יותר כדי להביא ממנו העומר ולהפריש ממנו חלה כדי שגם הכהנים יאכלו. וזה דקאמר דשעורים חייבת בחלה והעומר בא ממנה, אין זה רק מעלת חשיבות אלא מעלת צורך יותר, כדפירשנו.
ולפ"ז, בזמה"ז, שאין מביאין עומר ואין נותנין שום חלה לכהן, אפי' לכהן קטן, כדאיתא ביו"ד בהל' חלה, וא"כ נמצא שאין עתה שום צורך אדם בהפרשת חלה, שהרי הולכת לאבוד, ואין מפרישין אלא משום מצוה ותיקון הטבל, וא"כ ודאי דעדשים הוי צורך אדם יותר, דהוי טפי מאכל אדם, כנ"ל, ויאבד השעורים ויצוייר שיהא מותר לאבד אוכלין וזרעים, כגון שהוא צריך לבנות בית בתוך שדהו, דאז מותר לעקור הזרעים ואין בזה משום בל תשחית, כמש"כ הרא"ש בפ' החובל, ומסתפק באיזה מקום לבנות, אם במקום העדשים או במקום השעורים.
אך כמדומה לי שכהיום נשתנה מנהג העולם, וכהיום הוי שעורים יותר צורך ומאכל האדם מעדשים, שהרי רוב מיני תבשילין שעושים הם מהשעורים, כידוע.