אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ברכת המזון

ברכת הזימון

א

הרמב"ם בפ"א מה' ברכות הי"ט כתב:

כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף. והראב"ד השיג עליו, שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם שאין להם חשיבות קביעות אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו. עכ"ל,

מספקא לי בדעת הראב"ד, אם אכל בשגגה דבר איסור שנפשו של אדם קצה בו, כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אם מחויב לברך עליו. דהא תניא בבכורות ד' ל"ז: המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור פירות ונמצא טבלים יין ונמצא יי"נ מה שאכלו אכלו ויחזיר להם הדמים רשב"א אומר דברים

ב

ברכות ד' מ"ח: כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא יד"ח. במ"ב סי' קפ"ז בשעה"צ כתב, דאם סיים ברכת הארץ ונזכר קודם שפתח בברכת רחם נא, שאין מחזירין אותו, אלא מזכיר שם ברית ותורה, כמו שמצינו הדין בשאר הזכרות, כגון "יעלה ויבוא" ו"משיב הרוח", דאם נזכר קודם שהתחיל ברכה הב' דאומרם במקום שנזכר. עיין בסי' קי"ד. שהנפש קצה בהן יחזיר להם הדמים ושאין הנפש קצה בהן ינכה להן הדמים ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן נבלות וטרפות שקצים ורמשים ואלו שאין הנפש קצה בהן בכורות טבלים ויי"נ, הרי דבאוכל דבר איסור שנפשו קצה בו, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', לא מקרי הנאה ועיין ברמב"ם בפ"י מה' תרומות ה"י, שפסק שם הלכה כת"ק דגם תרומה לזרים הוי נפשו של אדם קצה ממנו ולא מקרי הנאה, וה"ה כל דבר איסור:

וא"כ לכאורה לענין ברהמ"ז נמי לא מקרי הנאה. דאין לומר דמ"מ שבע מהם ואיכא הנאת מעיו, דא"כ הי' צריך לנכות להם הנאה זו מן הדמים ומדמחזיר כל הדמים, ע"כ מוכח דאין כאן שום הנאה. וצ"ע.

ולענ"ד נראה, דאין ללמוד משאר הזכרות, דהוו דברים בפ"ע ואינם מגוף הברכה, אלא דלכתחילה קבעום לאומרם בתוך הברכה, משא"כ הזכרת ברית ותורה דאינה דבר בפ"ע אלא מגוף הברכה של ברכת הארץ, וע"כ אינה שייכא אלא לתוך הברכה ולא מהני הזכרתן לאחר חתימת הברכה. וזה ברור.

ג

בפ' במה מדליקין איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברהמ"ז ופשיט דאין צריך ואם בא להזכיר מזכיר דרשות הוא. ב"הגהות מיימון" סוף פ"ב מה' ברכות הביא בשם ראבי"ה שפסק, כיון דנהוג עלמא להזכיר וגם בירך על דעת להזכיר שווייא עלי' כחובה, וכיוצא בזה פסק בה"ג גבי תפלת ערבית אע"פ שהיא רשות כיון שהתחיל להתפלל שווייא עלי' כחובה ואם טעה ולא הזכיר של ראש חודש חוזר וכו'. עכ"ל.

לענ"ד אינו מובן. דודאי שווייא עלי' כחובה לא שייך אלא גבי תפלה, דהיא במקום קרבן ובאה בנדבה, שייך בזה קבלת חובה להביא נדבה:

משא"כ לענין הזכרת ר"ח וחנוכה, מה שייך בזה קבלת חובה. ועוד, דאפי' נימא דהוי קבלת חובה, אם שכח להזכיר החנוכה איך יברך עוד הפעם ברהמ"ז משום קבלתו, כיון שכבר יצא ידי ברהמ"ז, כשחוזר ומברך הוי ברכה לבטלה:

משא"כ לענין תפלה לא הוי לבטלה, כיון שבאה בנדבה.

ד

בשו"ע סי' ר' סעי' ב' בהגהה:

יש אומרים שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל ואם הי' דעתו לחזור ולאכול פת אע"פ שלא אכל אח"כ כשרוצה לברך מברך מתחילת ברכת הזן. וכתב המג"א, דאם לא הי' דעתו לאכול פת רק פרפרת יצא ידי ברכת הזן ואין צריך לחזור אלא למקום שפסק לתחילת ברכת הארץ (ד"מ אגור וב"ח) ואם אכל פרפרת צריך לברך עליהם ברכה אחרונה מעין ג' ולא נפטר בברהמ"ז כיון דלא אמר השתא ברכת הזן.

לענ"ד דבריו אינם מובנים. דמה שכתבו הד"מ בשם האגור והב"ח לחלק כן בין פת לפרפרת, זהו דוקא לפי דעת הרא"ש והטור, דסברי דבאמת נפטר מברכת הזן על מה שאכל כבר אפי' כשדעתו לחזור ולאכול פת, ואין צריך להתחיל מתחילת ברכת הזן אלא דוקא כשאכל אח"כ, משום האכילה דהשתא, וע"כ דוקא כשאכל פת דמתחייב בברהמ"ז, אבל אם אכל פרפרת ליכא עלה חיוב ברהמ"ז. יעויין בדבריהם שכן כתבו להדיא. אבל לפי דעת הרבינו יונה דאיירינן בי', שפסק ההגהה כמותו, דאם דעתו לחזור ולאכול אע"פ שלא אכל אח"כ אינו נפטר מברכת הזן משום דאין כוונתו לצאת ידי ברהמ"ז אלא ידי זימון לחודא, א"כ פשיטא דאפי' כשאינו רוצה לאכול פת אלא פרפרת גרידא בלי ברכה ראשונה דגם זה לא מקרי עדיין גמר סעודתו ואין כוונתו לצאת ידי ברהמ"ז כלל. גם מה שכתב דברהמ"ז מברכת הארץ ואילך אינה פוטרת מעין ג' של פרפרת כיון שלא אמר ברכת הזן, לענ"ד אינו מובן, הא בברכת הארץ כלול בה נמי ברכה על המזון וא"כ למה לא תיפטר המעין ג' של פרפרת.

ה

בענין שינוי מקום גבי ברכת הנהנין והמצות דהוי הפסק, כדאיתא בפסחים ד' ק"א, פסק הרמ"א באו"ח סי' קע"ח כמ"ד דדבר הצריך ברכה במקומו לא הוי הפסק ואין צריך לחזור ולברך.

ונראה, דדוקא כשאותה ברכה עצמה שאנו דנין עלי' לענין הפסק צריך לברך אותה במקומה הראשון, הוא דאמרינן דלא הוי הפסק, אבל אם מחמת אותה ברכה עצמה לא צריך לחזור למקומו הראשון, אלא מחמת ברכה אחרת, כגון מי שעומד באמצע סעודה והתחיל לשחוט הרבה עופות על סמך ברכה אחת, אם שינה מקומו בינתים, דשוב צריך לחזור ולברך ברכה אחרת על שחיטת העופות שישחוט עתה, ולא מהני בזה מה שצריך לחזור למקומו הראשון מחמת ברכת המזון של הסעודה, כיון שהשחיטה עצמה לא טעונה ברכה במקומה הוי לענין השחיטה הפסק.

וכן משמע להדיא מדברי התוס' בפסחים ד' ק"א, שכתבו וז"ל:

ולכל הפירושים אם הלך באמצע סעודה למקום אחר יכול לשתות יין או מים בלא ברכה דכיון שהוא בתוך הסעודה לקיבעי' קמא הדר. עכ"ל. הרי להדיא דדוקא באמצע הסעודה הוא דלא הוי הפסק, משום דשייך לסעודה, דהרי אין צריך לברך אחר היין והמים אלא ברהמ"ז פוטרתן כדין דברים הבאים בתוך הסעודה, ומפני זה לקיבעי' קמא הדר:

אבל אם שתה יין או מים לאחר הסעודה לפני ברהמ"ז, דאז אין ברהמ"ז פוטרתן אלא צריך לברך ברכה בפ"ע אחר היין והמים, אם שינה מקומו אז צריך לחזור ולברך על היין והמים, אף דצריך לחזור למקומו מחמת הברהמ"ז לא מהני זה להיין והמים, כיון דאינו שייך להסעודה. וכמו"כ לענין דין ברכת השחיטה הנ"ל.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה