עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
דין לחם לענין ברכה · ב
הנה לענין פת הבאה בכיסנין דמברכין עליו במ"מ ומעין ג' אף דאיקרי לחם, כנ"ל, כתב הב"י בסי' קס"ח, דהוא משום דלא קבעו חכמים לברך המוציא וברהמ"ז אלא בלחם שדרך לקבוע עליו סעודה. והי' נראה לכאורה לומר, דזהו עיקר הדין, דבעינן לחם של קביעות סעודה, וכל מיני לחמים דאין קובעים עליהם סעודה אין מברכין עליהם אלא במ"מ ומעין ג'. ולפ"ז, מה שנתחדשו כיום שעושין מיני עוגות ואין לשין אותן אלא במעט מי פירות ושמן והרוב מים או בעסענץ טיי ואין קובעין עליהן סעודה אלא אוכלין אותן לשם תענוג, אף דאין להם דין פת הבאה בכיסנין, מ"מ אין מברכין עליהן אלא במ"מ ומעין ג', כיון דאין קובעים עליהם סעודה. ואף שבדורות הקודמים ובזמן חז"ל הי' הדרך שלא לקבוע סעודה אלא דוקא על פת הבאה בכיסנין ולחמניות ולא בלחמים אלו, מ"מ לא משגחינן אלא בכל זמן וזמן כפי מנהגו.
אולם מכל הפוסקים משמע דגם השתא בזמה"ז אין מברכין במ"מ ומעין ג' אלא דוקא על פת הבאה בכיסנין ולחמניות, כפי המנהג שהי' בזמן חז"ל, ולא משגיחין בכל זמן וזמן כפי מנהגו. וע"כ מוכח מזה דלחם של קביעות סעודה אינו עיקר הדין, דזה אינו אלא טעם על התקנה, אלא עיקר הדין הוא שתקנו דעל מיני לחמים של פת הבאה בכיסנין ולחמניות אין מברכין אלא במ"מ ומעין ג', ועל מיני לחם שתקנו תקנו ועל מה שלא תקנו לא תקנו.
וגדולה מזו מצינו להמרדכי שכתב בפ' כיצד מברכין, וכן פסק בשו"ע סי' קס"ח סעי' י"ב, דהשורה פתו ביין אדום דאין מברך עליו אלא במ"מ ומעין ג' הואיל ונעשה אדום ודומה לפת הבאה בכיסנין לא מקרי תוריתא דנהמא, ואף דפת הבאה בכיסנין ולחמניות גופא הוו לחם לענין חלה ומצה כנ"ל. הרי להדיא דעיקר התקנה היתה דפת הבאה בכיסנין ולחמניות אין להם דין לחם לענין המוציא וברהמ"ז, וע"כ כל לחם שיש לו צורת פת הבאה בכיסנין לא מקרי תוריתא דנהמא לענין המוציא וברהמ"ז.