עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ברכת המזון · ב
ברכות ד' מ"ח: כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא יד"ח. במ"ב סי' קפ"ז בשעה"צ כתב, דאם סיים ברכת הארץ ונזכר קודם שפתח בברכת רחם נא, שאין מחזירין אותו, אלא מזכיר שם ברית ותורה, כמו שמצינו הדין בשאר הזכרות, כגון "יעלה ויבוא" ו"משיב הרוח", דאם נזכר קודם שהתחיל ברכה הב' דאומרם במקום שנזכר. עיין בסי' קי"ד. שהנפש קצה בהן יחזיר להם הדמים ושאין הנפש קצה בהן ינכה להן הדמים ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן נבלות וטרפות שקצים ורמשים ואלו שאין הנפש קצה בהן בכורות טבלים ויי"נ, הרי דבאוכל דבר איסור שנפשו קצה בו, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', לא מקרי הנאה ועיין ברמב"ם בפ"י מה' תרומות ה"י, שפסק שם הלכה כת"ק דגם תרומה לזרים הוי נפשו של אדם קצה ממנו ולא מקרי הנאה, וה"ה כל דבר איסור:
וא"כ לכאורה לענין ברהמ"ז נמי לא מקרי הנאה. דאין לומר דמ"מ שבע מהם ואיכא הנאת מעיו, דא"כ הי' צריך לנכות להם הנאה זו מן הדמים ומדמחזיר כל הדמים, ע"כ מוכח דאין כאן שום הנאה. וצ"ע.
ולענ"ד נראה, דאין ללמוד משאר הזכרות, דהוו דברים בפ"ע ואינם מגוף הברכה, אלא דלכתחילה קבעום לאומרם בתוך הברכה, משא"כ הזכרת ברית ותורה דאינה דבר בפ"ע אלא מגוף הברכה של ברכת הארץ, וע"כ אינה שייכא אלא לתוך הברכה ולא מהני הזכרתן לאחר חתימת הברכה. וזה ברור.