עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ברכות הנהנין · א
ברכות ד' נ"א: בעו מיני' מר"ח מי שאכל ולא ברך מהו שיחזור ויברך וכו' אמר רבינא הלכך אפי' גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא טבל ועלה אומר בעלייתו ברוך אשר קבמ"ו על הטבילה ולא היא התם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואידחי אידחי. ופרש"י:
התם מעיקרא לא חזי והוי דיחוי מעיקרא ולאו דיחוי הוא אבל הכא נראה ונדחה הוא ושוב אינו חוזר ונראה. וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם.
לכאורה אינו מובן, למה צריך להאי טעמא דדיחוי וגם מה הי' ס"ד דרבינא שיברך ברכת המוציא אחר גמר האכילה, הא בברכת הנהנין עיקר הברכה דלפני' נתקנה לפני האכילה, משום דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה, ולאחר האכילה מחויב שוב בברכה אחרת, וא"כ לכאורה לא שייך כלל לברך אותה אחר האכילה, ומה דמיון הוא לברכת המצות שמברך על הטבילה אחר הטבילה.
וע"כ מוכח מזה, דבברכת הנהנין איכא תרי דיני, חדא דין איסור, כדקאמרה הגמ' לעיל ד' ל"ה: סברה הוא אסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה וכאילו מעל כנהנה מקדשי שמים, ועוד איכא דין מצוה, שתקנו מצות ברכה לפני' כמו ברהמ"ז לאחרי', כדתניא לעיל ד' מ"ח: אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קו"ח כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש. וע"כ, לאחר האכילה, נהי דהברכה משום דין האיסור שוב לא שייך כאן, שהרי כבר נעשה האיסור, מ"מ הי' ס"ד דרבינא שיברך משום דינא דמצוה גרידא. וזהו שהביא ראייתו מברכת טבילה, דכמו ששייכא המצוה דברכה אחר הטבילה, כמו"כ שייכא אחר האכילה. וע"ז דחי הגמ', דשאני התם דהוי דיחוי מעיקרא, משא"כ הכא הוי נראה ונדחה ושוב אינו חוזר ונראה. אבל אם יתכן גם באכילה דיחוי מעיקרא, כגון בשכח והכניס משקין לתוך פיו, דתניא לעיל דבולען, ולא הי' יכול לברך אז, באמת כתב הרא"ש דמברך אח"כ ברכה דלפניו, דהוי דיחוי מעיקרא ולא הוי דיחוי.
אך בזה אני מסתפק, אם בלע משקה פחות מכשיעור, אם חייב לברך עליו הברכה דלפניו. דלכאורה נראה דדינא דמצות ברכה לא נתקנה אלא בשיעור אכילה ושתיי', דומיא דברהמ"ז, כדיליף מקו"ח והא דצריך לברך לפניו גם על פחות מכשיעור אינו אלא משום דינא דאסור ליהנות בלא ברכה, משא"כ בבלע משקה, דדינא דאיסור אין כאן אלא דינא דמצוה לחודא, אפשר דפטור מלברך על פחות מכשיעור. וצ"ע.