עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
בל תאחר דנדרים · ג
ר"ה ד' ו': אחד בכור וא' כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר.
המנ"ח במצוה תקע"ה תמה על הרמב"ם, שהשמיט דין זה דשנה בלא רגלים נמי עוברין בבל תאחר, ורק בפ"א מה' בכורות הי"ג כתב גבי בכור:
עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שעובר בלא תעשה לא נפסל וכו', משמע דדעת הרמב"ם לחלק בין בכור לשאר הקדשים, דדוקא בבכור עובר בשנה בלא רגלים בבל תאחר, ובברייתא הנ"ל הלא מבואר דא' בכור וא' כל הקדשים שוים בזה. עכ"ד.
ולענ"ד נראה פשוט, דדעת הרמב"ם, דברייתא הנ"ל, דעל שנה בלא רגלים עובר בבל תאחר, היא דעת יחידאה היא, וכל התנאים של הברייתא הקודמת שם בד' ד', דפליגי אם בעינן ג' רגלים או פחות או אם בעינן כסדרן, פליגי ע"ז, מדלא הזכירו הדין דשנה בלא רגלים משמע דדוקא בעינן רגלים. וכן הוא דעת רש"י. דבהא דקאמר הגמ':
הניחא למאן דאית לי' כסדרן משכחת לה שנה בלי רגלים, פרש"י ע"ז:
וסבר לה כר' שמעון בחדא ופליג עלי' בחדא, הרי להדיא דסבר דר' שמעון ואינך תנאי פליגי על דין זה דשנה בלי רגלים עובר בבל תאחר.
וטעמא נראה, משום דסברי, דהדין שנה שנה בבכור וקדשים אינו זמן בהקרבה, אלא הוא מצוה באכילתן, כדכתיב:
לפני ד' תאכלנו שנה וגו', ומה"ט פרש"י שם על הא דתניא:
אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל וכו', פרש"י ע"ז:
ויפסל הואיל ועבר עליו בבל תאחר בג' רגלים דאין שנה בלא ג' רגלים ברוב שנים, ולא פירש משום דעבר על העשה דשנה שנה, משום דסבר דאינו אלא מצוה באכילה ולא בהקרבה, וע"כ לא יתכן לומר שיפסל מטעם זה. כן כתב בהגהות "חשק שלמה" על הש"ס. ולפ"ז גם בבכור אינו עובר בבל תאחר בשנה בלי רגלים. והא דכתב הרמב"ם הנ"ל גבי בכור שעברה שנתו:
"אע"פ שעבר בלא תעשה", כוונתו כפרש"י, משום הג' רגלים, דברוב שנים אין שנה בלי ג' רגלים.