עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
אנינות ואבלות · ט
נראה, דמי שקודם לחברו לענין קדיש ותפלה, דאין לו לעשות חסד עם חברו ולותר לו זכותו. דכיון דהזכות הזה שייך להמת, ומבואר בפוסקים דכל מי שאומר קדיש המגיע לחברו ה"ז גוזל את המת, א"כ איך יכול הבן לוותר על זכותו של המת, הא אין אדם מוחל דבר שאינו שלו.
ואין לומר דהמת עצמו ניחא לו בזה, שיעשה בנו גמ"ח עם חברו, ויהי' זכות גם להמת בזו המצוה, דא"כ אין לדבר גבול ולעולם יותר על כל הקדישים משום מצות גמ"ח. וכיון שתפלה וקדיש יש להם סגולה מיוחדת המועלת מאד לתיקון נשמתו של המת, כמבואר בפוסקים ובספה"ק, ודאי דאין לותר מזה כלום. ולא יבצר לבנו לקיים מצות גמ"ח בענינים אחרים בגופו ובממונו [וגדולה מזו כתב הח"ס ביו"ד סי' שכ"ו, במי שאיבד עצמו לדעת ואין אנשים אחרים יודעים מזה ויש כאן משום פגם משפחה נכבדת אשר יהי' להם לחרפה אם יתודע שאחד מהם אעל"ד, אעפ"כ אסור לבנו לומר קדיש בביהכ"נ. דבמקום גזילת המתים אין לחוש לפגם כבוד המשפחה וה"ה גוזל הקדישים השייכים לשאר אבלים. הרי להדיא שלא דנין בזה לומר דהמת עצמו ניחא לו בזה למנוע פגם ממשפחתו].
אם לא במקום שמשערים שחברו יצטער מאד ע"ז, בזה ודאי יש לדון שגם המת עצמו ניחא לו בזה למנוע צער מחברו וירויח מצוה רבה כזו. וכן מספרים על הגאון מרן ישראל סלנטר זצ"ל, שפעם א' ויתר זכותו לאיש אחר שהי' יארצייט, משום ששיער שזה האיש יהי' לו הרבה צער מזה.