עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
אנינות ואבלות · ו
בדין ליקוט עצמות שמתאבל עליו יום אחד, איתא בירושלמי פ"ק דמ"ק ה"ה:
תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות א"ר אחא הדא דאת אמר בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוט עצמות א"ל ר"י אפילו תימר בארון של עץ אין בו משום ליקוט עצמות איזהו ליקוט עצמות מעבירין באפיקרסין ממקום למקום ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם חגיי בשם ר"ז ליקוטי עצמות כשמוען. ע"כ. וכן הוא בירושלמי פסחים פ"ח ה"ח. וכל הפוסקים השמיטו הירושלמי הזה ולא כתבו שום חילוק דהמעביר עצמות בארון אין לו דין ליקוט עצמות. ושמעתי מחכם א' שתמה ע"ז.
ונראה, משום דהבבלי פליג ע"ז, דבמ"ק ד' כ"ו איתא:
תניא ארון העובר ממקום למקום עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים כששלדו קיימת, והיינו ע"כ כשיש אבלים שמתאבלין עליו הוא, דשייך ברכת אבלים ותנחומי אבלים. וכן כתב הרמב"ן בת"ה, דדוקא כשיש אבלים שמתאבלין משום דין ליקוט עצמות. וכן הוא בטור ושו"ע סי' שמ"ה. הרי להדיא, דגם בארון העובר ממקום למקום ג"כ יש לו דין ליקוט עצמות. ומשמע דבכל ארון מיירי, אפי' בשל אבן, מדלא חילקו בזה:
ועוד, מדרמי ברייתות אהדדי ומשני כאן בששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת, ולא משני כאן בארון של אבן וכאן בשל עץ, משמע דהבבלי אינו מחלק בזה, ודלא כהירושלמי.