עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
איסור מחיקת השם · א
הנה, בדין איסור מחיקת השם, כיון דאיסורו הוי אפי' כשאינו כתוב בס"ת, ואפי' כשכתוב ע"ג ידות הכלים וכרעי המטה נמי יש בו משום מחיקת השם, כדאיתא בערכין ד' ו', א"כ הדבר ברור דגם כשכתוב בס"ת איסורו אינו נידון כלל עם דיני הכשר ס"ת.
ולפ"ז אני תמה מה שכתוב בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קפ"א תשובה מבן המחבר, וכתב דהא דאסור לזרוק עפרות זהב על האזכרות משום מחיקת השם, כדאיתא בנמ"י הל' ס"ת, היינו דוקא כשהאזכרות כתובות בדיו, דכיון דמתחלה הי' השם נכתב בדיו כדינו ואח"כ כשזרק עליו זהב מבטל כתב התחתון שהי' בדיו ופוסל תיבת השם מקדושתו, דאין עליו קדושת ס"ת, דהא הלכה הוא לכתוב בדיו דוקא, ע"כ, כיון שמגרע כתב הראשון מקדושתו, הוי זה מוחק:
אבל כשהי' מתחלה כתוב בצבע אחר, שלא בדיו, אף שמחפה עליו זהב אח"כ אין זה מוחק, דמאי חילוק יש בין צבע אדום לצבע ירוק. ואף שלענין שבת חייב שתים בכה"ג, כמו בדיו ע"ג סקרא דחייב משום מוחק וכותב, שאני מחיקת השם שאינו אסור אלא דרך השחתה, אבל כשעושה שיהא השם ניכר יותר פשיטא שמותר. ומה"ט התיר הלכה למעשה לצפות בזהב השם שחצבוהו על ארון הקודש ואין בזה משום מחיקת השם. עכ"ד. הנה מה שכתב דבזהב ע"ג דיו דאסור משום מחיקת השם הוא משום דמבטל מיני' דין קדושת ס"ת, הוא תמוה, דמה שייך דין קדושת ס"ת לאיסור מחיקת השם, הא לא תלוי כלל זב"ז, כנ"ל, וא"כ למה הוא נידון עם דיני הכשר ס"ת.
ובעיקר דבריו שכתב להתיר זהב ע"ג סיקרא משום דמחיקת השם אינו אסור אלא דרך השחתה, תמוה מאד, דזה נגד הראשונים, שהביאו ראיה דשם שלא בכוונה אין בו משום מחיקת השם מהא דתניא בגיטין ד' י"ט: הרי שהי' צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' מעביר עליו קולמוס ומקדשו וכו', מדמותר להעביר עליו קולמוס ואין ביה משום מוחק השם התחתון, כמו שכתב בהגמי"י פ"ו מיסודי התורה בשם הרא"ם וכן כתבו הסמ"ק והתשב"ץ והובא בב"י בבד"ה סי' רע"ו וגם בט"ז וש"ך שם, ואם כדבריו למה יש כאן משום מחיקת השם, הא אין כאן דרך השחתה, דהרי מעביר עליו קולמוס לתקנו לעשותו לשמה, ומ"ש זהב ע"ג סקרא מדיו ע"ג דיו במקום שהכתב השני מתקן דהוי כתב ומבטל התחתון. וע"כ נלענ"ד שאין לסמוך על הוראה זו נגד הראשונים והפוסקים.
בס' "בני יונה" (הובא בתשו' ח"ס חיו"ד סי' ר"ס) כתב:
מה שאמרו הנטפל להשם מאחריו נתקדש, היינו דוקא שראוי להיות כן, כגון שצריך לכתוב באותו מקום אלקינו ואירע שם קלקול ב"נו" של אלקינו וצריך מחיקה, אסור למחוק, שכבר נתקדש:
אבל אם הנטפל נכתב בטעות, אע"ג שקידשו במחשבתו הו"ל כמקדיש פסולים לגבי מזבח ולא קידשו השם. ולענ"ד אינו מובן, דהרי הא דטעות משוי לי' כמקדיש פסולים למזבח, הוא משום דלגבי הס"ת הוא פסול, דאינו ראוי לכתוב תיבה זו באותו מקום בהס"ת, וא"כ, הרי כבר נתבאר דדין איסור מחיקת השם אינו תלוי כלל בס"ת ואינו נידון עם דיני הכשר הס"ת, ולגבי כתיבת השם עצמו לא שייך מקדיש פסולים, דכל הנטפלים ראויים לו להטפל אחריו.