אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד השביעי יריעות שלמה › (לה)

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד השביעי יריעות שלמה · (לה)

עמוד השביעי יריעות שלמה

במלכים א' בסי' ג' בהפטורת מקץ בענין שתי נשים זונות שבאו אל שלמה כתיב אז תבואנה שתים נשים זונות אל המלך ותעמודנה לפניו וגו' ואקם בבוקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבוקר והנה לא היה בני אשר ילדתי ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי וגו' ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי וגו' ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט וקשה למה הוצרך שלמה לחזור טענותיהם ורז"ל למדו מזה לכל דיין שצריך לחזור טענת בעלי דינין אבל מעיקרא דדינא פירכא ועוד מאי חכמת אלקים בקרבו ובילקוט תהלים בסי' הנ"ל פליגי בה רז"ל בענין נשים זונות הנ"ל רב אמר רוחות היו ושמואל אמר זונות משם רבנין אמרי יבמות היו וקשה במאי קמיפלגי ולדעתינו לא פליגי הני תנאי אלא כל א' מגלה יותר מה שחבירו מכסה כי יש דיעה שאותן שתי נשים זונות הן מחלת ולילית רוחות ושידות ובעליהן הם משני אחים חיצונים עזא ועזאל והם המרגלים ששלח יהושע שמרדו בקונם ולא רצו להסכים בבריאת אדם ונקראים זונות לפי שעוזבין בעליהם ובאים בלילה לנאף עם אנשים אחרים ומטמאים אותם בטומאת קרי והם עושקי הילדים שכל הילדים שמתים בעונות הרבים בצאתם לאויר העולם כולם נעשקים על ידם כמו שהאריך מזה בזהר ברוב המקומות ובגלאנטי בפסוק ראה ה' והביטה וז"ל שתי נשים זונות שבאו אל שלמה הם מחלת ולילית ובעליהם של אלו ב' הנשים היו שני אנשים מרגלים שנכנעו כשנכנס יהושע לארץ ושלח לרגל את הארץ ואת ירחו כי נתלבשו בהם פנחס וכלב והלכו עמהם והטילו כל כך מורא בהם שלא קמה בהם הרוח כמשרז"ל דלא אקשו אבל הנשים האלה בתוקף רעתם לא נכנעו אז עד זמן שבא שלמה שהיתה אז סיהרא באשלמותא ואז באו ונכנעו תחת יד שלמה ובדף ס"ד שם בגלאנטי בפסוק נשים בציון ענו הוסיף לומר שכשרצה יהושע לכנוס לארץ מיד נכנעו אלו השני אנשים והתנפלו לפני יהושע ואמרו הננו לך לעבדים אמר להם יהושע איני מתרצה לכם בזה לבד אלא שאשלח שני אנשים פנחס וכלב ויתלבשו בכם ואתם הפילו מוראכם וחתכם על כל יושבי הארץ כדי שתהא נוח לכבוש וכן עשו ע"ש נפלאות וא"כ כשבעליהם של אותן הנשים היו אחים ודאי היו אלו הנשים יבמות זו לזו ובזה בא המד'. הנ"ל על נכון כי לא פליגי בזה אלא האחד סבר שאותן הנשים שבאו לשלמה היו זונות ממש כי הם עוזבים בעליהם ובאים על אנשים אחרים ומטמאין אותן בטומאת קרי רחמנא ליצלן ובא השני לגלות יותר שאל יחשב אדם שהן זונות סתם ולכך אמר רוחות היו אותן הזונות היו שידות ורוחות והם מחלה ולילית ונקראת זונות מטעם הנ"ל ובא השלישי לגלות יותר ולפרסם באיזה שידות ורוחות מדבר ואומר יבמות היו שהם מחלת ולילית שהם יבמות זו לזו כי בעליהם הם שני אחים חיצונים מרגלים עז"א ועזא"ל. ובזה נבא אל ביאור הפסוקים ביהושע סי' ב' בהפטורת שלח לך וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר וקשה מאי שנים ואנשים אם נאמר אנשים שנים למה לי ועוד מאי מן השטים מאי נפקא לן מזה ועוד דפליגי רז"ל במלת חרש חד אמר חרש בשי"ן שעשו עצמן חרשים וחד אמר חרס בס"מך שעשו עצמן קדרנים מוכרי קדירות ותלאו הקדרים עליהם וקשה בין למר בין למר מאי לאמר עוד מה הי' התחבולה לעשות עצמן קדרנים ולתלות עליהם הקדירות דודאי לאו דבר פשוט הוא כמובן מפשוטו שעשו כדי שיבאו נשים לקנות קדרים וישמעו מה הם אומרין אבל אחי המעיין כאן גילו לנו רז"ל ענין פלאי והוא הדבר שדברנו שאותן מרגלים ששלח יהושע הוו פנחס וכלב אלא שנתלבשו בשני מרגלים לפי שהם מרגלים את הארץ התחתונה הזו ומטים אזניהם לשמוע אם יש ח"ו איזה חטא או פגם בישראל הם באים ומקטרגים לפני הקב"ה לומר והלא כבר אמרנו לפניך שלא יברא האדם שיחטא ולא שמעת לקולינו עתה ראה כזה וכזה פשעו ולפיכך הם נקראים מרגלים כמ"ש בזהר אחרי מות עמוד קי"א קי"ב ולפי שמרדו בקונם ולא הסכימו בבריאה עתה נכנעו ליהושע ונתלבש בהם פנחס וכלב ולכך נ"ל שכתוב כפל שנים אנשים כי שנים קאי על עז"א ועזא"ל ואנשים קאי על פנחס וכלב כי בכל מקום אנשים הוא חשובים ולכך בפ' שלח לך במרגלים דמשה כתיב איש אחד למטה תשלחו וקשה למה נקט כפל אחד אחד ולפי זה ניחא כי בא לנו לגלות שאל תחשוב שמרגלים דמשה היו דוגמת מרגלים דיהושע שהיו שנים שהם ארבע שכל אחד הי' שנים שנתלבש אחד בשני אלא אחד הי' אחד שלא נתלבש בשני אבל ביהושע אפילו שהי' נראה אחד היו שנים שהאחד נתלבש בשני ונ"ל הטעם למה נתלבש פנחס במרגלי הארץ וכי לא יכלו לילך עמהם ולהטיל מורא על יושבי הארץ אבל דע מ"ש בעמוד רביעי תורת משה שפנחס הוא אליהו שהי' מלאך ברקיע והי' מן הכת של אמת שלא הסכימו ג"כ בבריאת אדם כי אמת אמר אל יברא והשליך הקב"ה אמת ארצה ואותו אמת שהשליך ארצה הוא אליהו ששלחו הקב"ה שיהי' עם התחתונים ואל יקטרג עמהם ולכך נראה לפרש כאשר בא עזא ועזאל המרגלים ונכנעו לפני יהושע וחזרו מדבריהם הראשונים שאמרו תחילה אל יברא הוצרך פנחס להתלבש באחד מהם כי גם פנחס הוא אליהו שהי' גם כן מסכים לדברי הכת של עזא ועזאל והי' מוכרח להכניע אותם כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומי יודע למה הוצרך גם כלב להתלבש באחד מהם ואפשר איידי שהוצרך להתלבש פנחס לכך גם הוא נתלבש והשם היודע האמת ידרכינו בדרך האמת. ובזה מיושב מה שאמרו רבינו זכרונם לברכה גבי שני אנשים מרגלים דיהושיע כשהיו אצל רחב הזונה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותצפנם מיבעי' ליה אלא אמר פנחס אני כהן והכהנים נמשלים למלאכים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה' והמלאך מבקש נראה מבקש הוא אינו נראה הרי שלא הטמינו לפנחס אלא לכלב ע"כ. והנה לפי מה שאמר לעיל לא קשיא קושיא דרבינו זכרונם לברכה כי י"ל שתצפנו קאי על כל אחד ואחד לבדו ואע"ג שכתיב ותקח את שני האנשים כי כל אחד ואחד הי' כלול שני אנשים שנתלבש בשני כנז' לעיל אבל צריך לבאר גם מ"ש רבינו זכרונם לברכה כי איך יתכן לפי שכהן נמשל למלאך לכך לא יהא נראה ועם מה שאמר יובן כי פנחס הוא אליהו הנביא הכהן שהי' מלאך ברקיע ולכך מביא ראי' מפסוק שפתי כהן וגו' כי פסוק זה מדבר באליהו כנודע ופנחס הוא אליהו והנה מה שזכה פנחס להיות אליהו כל זה זכה בשטים כמו שאמר בזוהר פנחס ובכתבי האר"י זללה"ה שכאשר נכנס פנחס בין החיילות ופרחה נשמתו אז נכנסו בו נשמות נדב ואביהו שהם היו אור מקיף דאליהו כנודע למי שבא בסודם סוד ה' ונראה לפרש שזה שאמר וישלח יהושע מן השטים שנים אנשים מרגלים ר"ל אלו שנים עזא ועזאל שנתלבשו בהם אנשים פנחס וכלב להכניע אותן כנזכר לעיל כל זה הי' מן השטים כי משם זכה פנחס להיות אליהו ואליהו לא הסכים גם גם כן בבריאה והוצרך להתלבש באחד מן המרגלים עזא ועזאל האלה ולהכניעם ואם לא כן לא הי' מתלבש בהם ודי בזה למבין ובזה נבא אל פלוגתת רז"ל הנזכר לעיל חרש לאמר בש"ין שעשו עצמם חרשים או חרס בס"מך שעשו עצמם קדרנים כי כבר זכרנו שעזא ועזאל הם נקראים מרגלים שמטים אזניהם לשמוע ולרגל הארץ התחתונה אם יש ח"ו איזה פגם הם באים ומלשינים לומר ראה שיפה דברנו מה אנוש כי תזכרנו כנזכר לעיל. והנה עתה שבאו ונכנעו לפני יהושע והסכימו לדברי הקב"ה ודאי חזרו מלהטות אזניהם לומר דלטוריא לפני הקב"ה וזה שאמר חרש לאמר שעשו עצמן כחרשים לאמר דייקא ר"ל שלא יאמרו עוד דילטוריא לפני הקב"ה והוא גם כן כוונת מאן דאמר חרס בסמך כי פסוק הוא בישעי' הוי רב את יצרו חרס את חרסי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה הוי אומר לאב מה ילדתני רצה לומר מי שמערער עם הקב"ה יוצרו למה ברא אותו אמר לאביו למה ילדתני הוי על זה מי שאומר כך כי הרי כל האדם וכל הבריות הם כחרס מן חרסי אדמת וכי יאמר חרס ליוצרו למה עשיתני דודאי לא יאמר וכן ראוי שכל אחד ילמוד ממנו משל ולא יאמר גם כן כזאת נגד הקב"ה והנה עזא ועזאל הם היו מערערים על הקב"ה יוצריהם ובקשו שלא יברא אדם ולפיכך עתה שנכנעו לפני יהושע עשו עצמם כחרסים להודיע לכל רואם שלא יעשו עוד כזאת כי הרי הם כחרש וכי יאמר חרס ליוצרו מה תעשה ודאי לא יאמר וכן ראו מעתה והלאה שלא לערער עם הקב"ה יוצר הכל וזה הי' תחבולת יהושע לעשותם חרסים ולכך צווחו בחוצות שיבואו לקנות קדרים שכל הקונה יראה זאת ולא יוסיף להזיד עוד ולזה ג"כ הקדרים עליהם לומר שהם עתה ממש הללו שאין מערערין עם יוצרם והישר בעיניו עושה כן הם מודים לדברי הקב"ה ואין מערערין עליו. והנה הנשים של אותן המרגלים לא נכנעו אז עד שבא שלמה וצריכין אנו לידע במה נכנעו אז ואיך יודע הדבר שע"י המשפט שהי' להם לפני שלמה נכנעו ולא הקשו ערפם עוד לעשות כמתחילה אבל לפי זה יובן כי כל מרדם הי' מפני שלא הסכימו בבריאת אדם ומטעם זה נ"ל שהם עושקי ילדים מיד בצאתם לאויר העולם כנ"ל כי אחרי שהם סוברים שנוח לאדם אל יברא על כן עושקים הילדים רחמנא ליצלן כי חושבים שטוב מותם מחייהם ואם הי' זה ליחד אצלם שנוח לאדם שיברא לא היו ממיתים הילדים והנה כאשר באו למשפט לפני שלמה להיפוך שמענו כי כל אחת אמרה בני החי ובנך המת ואם היו סבורים שנבחר מות מחיים בודאי לא היו באים למשפט אחר שטוב ילד המת מן החי, אלא ודאי שאז בימי שלמה נכנעו גם הנשים ולא הקשו ערפם וגם הם הודו לדברי הקב"ה שנוח לאדם שנברא ולכך כל אחת רצה להחזיק בילד החי וזה הי' תחבולת שלמה המלך שהי' חוזר טענותיהם ואומר זאת אומרת בני החי ובנך המת וגו' כי בקש לגלות עי"ז כל ההכנעה הגדולה אשר נעשה בימיו מה שלא הי' עד עתה כי עד. עתה חלקו נגד הקב"ה ולא הסכימו בבריאת אדם ועתה בימיו הם מודים ומסכימים כמו שעלה במחשבה לפני הקב"ה וזש"ה כי ראו חכמת אלקים בקרבו ר"ל בזה שגילה לעין כל טענותיהם והכנעתם הי' זה ממש חכמת אלקים כי גם הקב"ה רוצה בזה שיפורסם לעין כל שנוח לאדם שיברא ומכניע כל המערעים על זה. ובזה נבא אל ביאור שלשה מאמרים תמוהים הא' בפ' קרח שמעון ולוי אחים בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים וקשה מה ענין שמעון ולוי למרגלים ואם נאמר ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה שעשרה המרגלים שהיו בימי משה היו גלגול עשרה שבטי בני יעקב וקשה אם כן למה מזכיר ענין מרגלים אצל שמעון ולוי ועוד ארז"ל בפ' ויחי שמעון ולוי אחים אחים הייתם לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו וקשה מה ענין מכירה למרגלים ומאי אל תבא נפשי ומאמר השני שם וז"ל אקרא לאלהים עליון בראש השנה לאל שגמר עלי ביום הכיפורים לידע איזה לשם ואיזה לגזירה דבר אחר אקרא לאלהים זה אבינו יעקב לאל גומר עלי שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ויקרא יעקב אל בניו בחיק יוטל גורל זה גורלן של יום הכיפורים ומה' כל משפטו לידע איזה לשם ואיזה לגזירה דבר אחר בחיק יוטל גורל זה גורלן של שבטים ומה' כל משפטו שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ע"כ וקשה למה בא לדרוש ענין גורל השבטים אצל גורל שעירי יום הכיפורים ומה ענין זה לזה שדרשו שני פעמים וסמכו ענין שבטים לשעירי יום כיפורים דודאי איזה חיבור ושייכות יש להם כי כל דברי רז"ל אין דבר ריק יוצא מפיהם. מאמר השלישי הוא פרשת מקץ וז"ל כיון שנמצא הגביע באמתחות בנימין א"ל מה גנבא בר גנבתא אמר להון גברא דיוסף יש כאן שעירים יש כאן אחים שמכרו את אחיהם אתמהה ע"כ קשה למה חרה להם על בנימין וחשדו אותו וכי לא ראו וידעו שבא יוסף בעלילה שהרי אסר גם שמעון תחלה ועוד מאי שעירים יש כאן אם שחטאו בשעיר ששחטו אותו ורימו אביהם א"כ שעיר מיבעי' ליה מאי שעירים אבל אחי המעיין דע שרז"ל גילו לנו כאן עניינים פלאים מ"ש לעיל ומבואר ביותר בזוהר פרשת אחרי מות עמוד קי"א קי"ב קי"ג קי"ד שענין עז"א ועזאל שלא הסכימו בבריאה הם סוד שני שעירי יום הכיפורים ואלמלא הם מתחברים לא יוכל עלמא לסבול אותם וצוה קוב"ה להפרידם ולקח גורל אחד לו וא' לעזאזל ושמעון ולוי היו דוגמתם שהיו מצד הדין קשה וכאשר נתחברו יחד לא הי' יכול עולם לסובלן והיו מחריבין עיר שכם ומכרו את יוסף מה עשה הקב"ה לקח ללוי לחלקו וגורלו ושלח את שמעון מאתו כדוגמת השעירים וכאשר ראה יוסף זאת לפיכך ויאסור את שמעון לעיניהם שלא יתחבר עם לוי ולא יחריבו העולם כי שמעון הי' בעל דין יותר קשה והוא הי' ראשון לקלקלה ע"ש בהאריכות נפלאות התורה ונ"ל שזה שחרה להם על בנימין כי שמעון אסר יוסף לעיניהם וסברי שהוא עושה בשביל שיביאו בנימין והבינו הם שהדברים האלה הם כפשיטו כמו שאמר להם יוסף ולכך חרה להם עליו שאמרו שהרי כל מה שעשינו לאסור את שמעון הכל בשבילך הי' ועתה גרמת לו צער גדול שגנבת הגביע והם לא ידעו שפעולת יוסף הי' לאסור שמעון לפי שידע יוסף כששמעון מתחבר עם לוי זווגן אינו עולה יפה שזה גרם שמכרו את יוסף וצריך להפרידם דוגמת השעירים ולפיכך אמר להם גברא דיוסף יש כאן ר"ל אל תטעו שאסירת שמעון הי' בשבילי אלא גברא שמכרו את יוסף יש כאן שכל זה הי' בשביל שהם מדינא קשה ולפיכך אסר את שמעון להפרידו וכל כך למה ואומר שעירים יש כאן ר"ל שהרי כל מעשיהם של גברא שמכרו את יוסף הם בסוד שני שעירים וכמו שהשעירים צריכים להיות נפרדים זה מזה כן הוכרח יוסף לעשות פעולה זו לאסור שמעון לעיניהם ולא עשה זאת בגיני על כן אין לכם להתרעם עלי. ובזה תבין מה שאמר האר"י שמעון אותיות ש"ם עו"ן כי לפי שהי' דוגמת שעיר המשתלח אשר נשא כל עונותם נרמז זה בשמו כי שם אדם מורה על עניינו כמ"ש בעמוד רביעי תורת משה ולכך נ"ל משה שהי' משבט לוי לא רצה לשתף עם שמעון וכאשר ברך את השבטים לא זכר את שמעון וזהו ג"כ כוונות מדרש אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל אחלקם ביעקב זה שבנו לוי שהם חלקו של הקב"ה ואפיצם בישראל זה שבט שמעון שבאו רז"ל לרמז ג"כ זאת כי אחר שידע יעקב סוד הזה הי' מוכרח לעשות דוגמת השעירים ובזה יובן מדרש הנ"ל מה ענין שעירי יום כיפורים אצל השבטים כי השבטים שמעון ולוי הי' דוגמתם וכדי שלא יאמרו שיעקב ח"ו נשא פנים לאחד יותר מלשני לכך אומר במדרש בחיק יוטל גורל גורלו של יום כיפורים ומה' יצא כל משפטו לידע איזה לשם ואיזה לגזירה כן ממש דוגמתן בחיק יוטל גורלן של שבטים ומה' כל משפטן ליתן לכל אחד לפי מה שהוא דייקא שנתן יעקב לכל אחד כפי בחינתו ושורש נשמתו. והטעם לזה מה ענין השבטים להיות להם דוגמת השעירים הנ"ל שהם עז"א ועזא"ל כנ"ל הוא מובן עם מה שאמר לעיל שעזא ועזאל לא הסכימו בבריאת אדם וחלקו עם הקב"ה ועם הכתות של מעלה שהסכימו עם הקב"ה ואיתא בזוהר פרשת בראשית זכרנו באריכות בעמוד השלישי עפר יעקב ששנאת האחים את יוסף הי' לפי שיוסף הוא למטה כנגד מטטרון שהסכים עם הקב"ה בבריאת אדם והאחים היו מן הכת של עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה ולא שהיו עזא ועזאל ח"ו אלא היו בסודם ועצתם של עזא ועזאל המרגלים שנשתתפו עמהם ומזה בא השנאה ליוסף עם אחיו שמכרו אותו ע"ש הוויכוח יוסף עם אחיו בדבר זה ואם כן ודאי שמעון ולוי שמכרו את יוסף בשביל זה ודאי יש להם דמיון עם עזא ועזאל שהם סוד שני שעירי יום כיפורים ומה שאירע להם אירע גם כן להם שהוכרחו להתפרד זה מזה וכבר זכרנו שמטעם זה החריבו גם כן עיר שכם לפי שנתחברו יחד וזה שאמר יעקב שמעון ולוי אחים לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו ומי גרם זאת ואמר בסודם אלו המרגלים רצו לומר לפי שנשתתפו להיות בסוד עזא ועזאל המרגלים לחלוק על הקב"ה ולמרוד בו ומה הי' המרידה ואומר אל תבא נפשי ר"ל שרציתם שלא יבא נפשי לעולם שלא הסכמתם בבריאת אדם ולכך נקט נפשי כי יעקב איהו אדם הראשון כנודע מדרז"ל שופריה דיעקב הוא שופריה דאדם ולפי שיוסף הוא מטטרון שלא הסכים עמכם לפיכך מכרתם אותו ולא הייתם אחים ליוסף. אלא לדינה שהחרבתם עיר שכם וכל זה מפני שאתם בסוד המרגלים סוד השעירים שאין חבורן עולה יפה לפי שהם ממדת הדין הקשה ולפיכך ארור אפם כי עז ועברתם כי קשת"ה דייקא שאתם מצד מדת הדין הקשה שחיבורם אינו עולה יפה ולפיכך אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שלא תתחברו יחד:

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה