אור ברסלב
עמודיה שבעה עמוד השביעי יריעות שלמה

עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין

עמוד השביעי יריעות שלמה

עמוד השישי מגדל דוד

בעזרת אום אני כחומה. אחצב עמוד השביעי יריעות שלמה:

(לה)

במלכים א' בסי' ג' בהפטורת מקץ בענין שתי נשים זונות שבאו אל שלמה כתיב אז תבואנה שתים נשים זונות אל המלך ותעמודנה לפניו וגו' ואקם בבוקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבוקר והנה לא היה בני אשר ילדתי ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי וגו' ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי וגו' ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט וקשה למה הוצרך שלמה לחזור טענותיהם ורז"ל למדו מזה לכל דיין שצריך לחזור טענת בעלי דינין אבל מעיקרא דדינא פירכא ועוד מאי חכמת אלקים בקרבו ובילקוט תהלים בסי' הנ"ל פליגי בה רז"ל בענין נשים זונות הנ"ל רב אמר רוחות היו ושמואל אמר זונות משם רבנין אמרי יבמות היו וקשה במאי קמיפלגי ולדעתינו לא פליגי הני תנאי אלא כל א' מגלה יותר מה שחבירו מכסה כי יש דיעה שאותן שתי נשים זונות הן מחלת ולילית רוחות ושידות ובעליהן הם משני אחים חיצונים עזא ועזאל והם המרגלים ששלח יהושע שמרדו בקונם ולא רצו להסכים בבריאת אדם ונקראים זונות לפי שעוזבין בעליהם ובאים בלילה לנאף עם אנשים אחרים ומטמאים אותם בטומאת קרי והם עושקי הילדים שכל הילדים שמתים בעונות הרבים בצאתם לאויר העולם כולם נעשקים על ידם כמו שהאריך מזה בזהר ברוב המקומות ובגלאנטי בפסוק ראה ה' והביטה וז"ל שתי נשים זונות שבאו אל שלמה הם מחלת ולילית ובעליהם של אלו ב' הנשים היו שני אנשים מרגלים שנכנעו כשנכנס יהושע לארץ ושלח לרגל את הארץ ואת ירחו כי נתלבשו בהם פנחס וכלב והלכו עמהם והטילו כל כך מורא בהם שלא קמה בהם הרוח כמשרז"ל דלא אקשו אבל הנשים האלה בתוקף רעתם לא נכנעו אז עד זמן שבא שלמה שהיתה אז סיהרא באשלמותא ואז באו ונכנעו תחת יד שלמה ובדף ס"ד שם בגלאנטי בפסוק נשים בציון ענו הוסיף לומר שכשרצה יהושע לכנוס לארץ מיד נכנעו אלו השני אנשים והתנפלו לפני יהושע ואמרו הננו לך לעבדים אמר להם יהושע איני מתרצה לכם בזה לבד אלא שאשלח שני אנשים פנחס וכלב ויתלבשו בכם ואתם הפילו מוראכם וחתכם על כל יושבי הארץ כדי שתהא נוח לכבוש וכן עשו ע"ש נפלאות וא"כ כשבעליהם של אותן הנשים היו אחים ודאי היו אלו הנשים יבמות זו לזו ובזה בא המד'. הנ"ל על נכון כי לא פליגי בזה אלא האחד סבר שאותן הנשים שבאו לשלמה היו זונות ממש כי הם עוזבים בעליהם ובאים על אנשים אחרים ומטמאין אותן בטומאת קרי רחמנא ליצלן ובא השני לגלות יותר שאל יחשב אדם שהן זונות סתם ולכך אמר רוחות היו אותן הזונות היו שידות ורוחות והם מחלה ולילית ונקראת זונות מטעם הנ"ל ובא השלישי לגלות יותר ולפרסם באיזה שידות ורוחות מדבר ואומר יבמות היו שהם מחלת ולילית שהם יבמות זו לזו כי בעליהם הם שני אחים חיצונים מרגלים עז"א ועזא"ל. ובזה נבא אל ביאור הפסוקים ביהושע סי' ב' בהפטורת שלח לך וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר וקשה מאי שנים ואנשים אם נאמר אנשים שנים למה לי ועוד מאי מן השטים מאי נפקא לן מזה ועוד דפליגי רז"ל במלת חרש חד אמר חרש בשי"ן שעשו עצמן חרשים וחד אמר חרס בס"מך שעשו עצמן קדרנים מוכרי קדירות ותלאו הקדרים עליהם וקשה בין למר בין למר מאי לאמר עוד מה הי' התחבולה לעשות עצמן קדרנים ולתלות עליהם הקדירות דודאי לאו דבר פשוט הוא כמובן מפשוטו שעשו כדי שיבאו נשים לקנות קדרים וישמעו מה הם אומרין אבל אחי המעיין כאן גילו לנו רז"ל ענין פלאי והוא הדבר שדברנו שאותן מרגלים ששלח יהושע הוו פנחס וכלב אלא שנתלבשו בשני מרגלים לפי שהם מרגלים את הארץ התחתונה הזו ומטים אזניהם לשמוע אם יש ח"ו איזה חטא או פגם בישראל הם באים ומקטרגים לפני הקב"ה לומר והלא כבר אמרנו לפניך שלא יברא האדם שיחטא ולא שמעת לקולינו עתה ראה כזה וכזה פשעו ולפיכך הם נקראים מרגלים כמ"ש בזהר אחרי מות עמוד קי"א קי"ב ולפי שמרדו בקונם ולא הסכימו בבריאה עתה נכנעו ליהושע ונתלבש בהם פנחס וכלב ולכך נ"ל שכתוב כפל שנים אנשים כי שנים קאי על עז"א ועזא"ל ואנשים קאי על פנחס וכלב כי בכל מקום אנשים הוא חשובים ולכך בפ' שלח לך במרגלים דמשה כתיב איש אחד למטה תשלחו וקשה למה נקט כפל אחד אחד ולפי זה ניחא כי בא לנו לגלות שאל תחשוב שמרגלים דמשה היו דוגמת מרגלים דיהושע שהיו שנים שהם ארבע שכל אחד הי' שנים שנתלבש אחד בשני אלא אחד הי' אחד שלא נתלבש בשני אבל ביהושע אפילו שהי' נראה אחד היו שנים שהאחד נתלבש בשני ונ"ל הטעם למה נתלבש פנחס במרגלי הארץ וכי לא יכלו לילך עמהם ולהטיל מורא על יושבי הארץ אבל דע מ"ש בעמוד רביעי תורת משה שפנחס הוא אליהו שהי' מלאך ברקיע והי' מן הכת של אמת שלא הסכימו ג"כ בבריאת אדם כי אמת אמר אל יברא והשליך הקב"ה אמת ארצה ואותו אמת שהשליך ארצה הוא אליהו ששלחו הקב"ה שיהי' עם התחתונים ואל יקטרג עמהם ולכך נראה לפרש כאשר בא עזא ועזאל המרגלים ונכנעו לפני יהושע וחזרו מדבריהם הראשונים שאמרו תחילה אל יברא הוצרך פנחס להתלבש באחד מהם כי גם פנחס הוא אליהו שהי' גם כן מסכים לדברי הכת של עזא ועזאל והי' מוכרח להכניע אותם כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומי יודע למה הוצרך גם כלב להתלבש באחד מהם ואפשר איידי שהוצרך להתלבש פנחס לכך גם הוא נתלבש והשם היודע האמת ידרכינו בדרך האמת. ובזה מיושב מה שאמרו רבינו זכרונם לברכה גבי שני אנשים מרגלים דיהושיע כשהיו אצל רחב הזונה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותצפנם מיבעי' ליה אלא אמר פנחס אני כהן והכהנים נמשלים למלאכים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה' והמלאך מבקש נראה מבקש הוא אינו נראה הרי שלא הטמינו לפנחס אלא לכלב ע"כ. והנה לפי מה שאמר לעיל לא קשיא קושיא דרבינו זכרונם לברכה כי י"ל שתצפנו קאי על כל אחד ואחד לבדו ואע"ג שכתיב ותקח את שני האנשים כי כל אחד ואחד הי' כלול שני אנשים שנתלבש בשני כנז' לעיל אבל צריך לבאר גם מ"ש רבינו זכרונם לברכה כי איך יתכן לפי שכהן נמשל למלאך לכך לא יהא נראה ועם מה שאמר יובן כי פנחס הוא אליהו הנביא הכהן שהי' מלאך ברקיע ולכך מביא ראי' מפסוק שפתי כהן וגו' כי פסוק זה מדבר באליהו כנודע ופנחס הוא אליהו והנה מה שזכה פנחס להיות אליהו כל זה זכה בשטים כמו שאמר בזוהר פנחס ובכתבי האר"י זללה"ה שכאשר נכנס פנחס בין החיילות ופרחה נשמתו אז נכנסו בו נשמות נדב ואביהו שהם היו אור מקיף דאליהו כנודע למי שבא בסודם סוד ה' ונראה לפרש שזה שאמר וישלח יהושע מן השטים שנים אנשים מרגלים ר"ל אלו שנים עזא ועזאל שנתלבשו בהם אנשים פנחס וכלב להכניע אותן כנזכר לעיל כל זה הי' מן השטים כי משם זכה פנחס להיות אליהו ואליהו לא הסכים גם גם כן בבריאה והוצרך להתלבש באחד מן המרגלים עזא ועזאל האלה ולהכניעם ואם לא כן לא הי' מתלבש בהם ודי בזה למבין ובזה נבא אל פלוגתת רז"ל הנזכר לעיל חרש לאמר בש"ין שעשו עצמם חרשים או חרס בס"מך שעשו עצמם קדרנים כי כבר זכרנו שעזא ועזאל הם נקראים מרגלים שמטים אזניהם לשמוע ולרגל הארץ התחתונה אם יש ח"ו איזה פגם הם באים ומלשינים לומר ראה שיפה דברנו מה אנוש כי תזכרנו כנזכר לעיל. והנה עתה שבאו ונכנעו לפני יהושע והסכימו לדברי הקב"ה ודאי חזרו מלהטות אזניהם לומר דלטוריא לפני הקב"ה וזה שאמר חרש לאמר שעשו עצמן כחרשים לאמר דייקא ר"ל שלא יאמרו עוד דילטוריא לפני הקב"ה והוא גם כן כוונת מאן דאמר חרס בסמך כי פסוק הוא בישעי' הוי רב את יצרו חרס את חרסי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה הוי אומר לאב מה ילדתני רצה לומר מי שמערער עם הקב"ה יוצרו למה ברא אותו אמר לאביו למה ילדתני הוי על זה מי שאומר כך כי הרי כל האדם וכל הבריות הם כחרס מן חרסי אדמת וכי יאמר חרס ליוצרו למה עשיתני דודאי לא יאמר וכן ראוי שכל אחד ילמוד ממנו משל ולא יאמר גם כן כזאת נגד הקב"ה והנה עזא ועזאל הם היו מערערים על הקב"ה יוצריהם ובקשו שלא יברא אדם ולפיכך עתה שנכנעו לפני יהושע עשו עצמם כחרסים להודיע לכל רואם שלא יעשו עוד כזאת כי הרי הם כחרש וכי יאמר חרס ליוצרו מה תעשה ודאי לא יאמר וכן ראו מעתה והלאה שלא לערער עם הקב"ה יוצר הכל וזה הי' תחבולת יהושע לעשותם חרסים ולכך צווחו בחוצות שיבואו לקנות קדרים שכל הקונה יראה זאת ולא יוסיף להזיד עוד ולזה ג"כ הקדרים עליהם לומר שהם עתה ממש הללו שאין מערערין עם יוצרם והישר בעיניו עושה כן הם מודים לדברי הקב"ה ואין מערערין עליו. והנה הנשים של אותן המרגלים לא נכנעו אז עד שבא שלמה וצריכין אנו לידע במה נכנעו אז ואיך יודע הדבר שע"י המשפט שהי' להם לפני שלמה נכנעו ולא הקשו ערפם עוד לעשות כמתחילה אבל לפי זה יובן כי כל מרדם הי' מפני שלא הסכימו בבריאת אדם ומטעם זה נ"ל שהם עושקי ילדים מיד בצאתם לאויר העולם כנ"ל כי אחרי שהם סוברים שנוח לאדם אל יברא על כן עושקים הילדים רחמנא ליצלן כי חושבים שטוב מותם מחייהם ואם הי' זה ליחד אצלם שנוח לאדם שיברא לא היו ממיתים הילדים והנה כאשר באו למשפט לפני שלמה להיפוך שמענו כי כל אחת אמרה בני החי ובנך המת ואם היו סבורים שנבחר מות מחיים בודאי לא היו באים למשפט אחר שטוב ילד המת מן החי, אלא ודאי שאז בימי שלמה נכנעו גם הנשים ולא הקשו ערפם וגם הם הודו לדברי הקב"ה שנוח לאדם שנברא ולכך כל אחת רצה להחזיק בילד החי וזה הי' תחבולת שלמה המלך שהי' חוזר טענותיהם ואומר זאת אומרת בני החי ובנך המת וגו' כי בקש לגלות עי"ז כל ההכנעה הגדולה אשר נעשה בימיו מה שלא הי' עד עתה כי עד. עתה חלקו נגד הקב"ה ולא הסכימו בבריאת אדם ועתה בימיו הם מודים ומסכימים כמו שעלה במחשבה לפני הקב"ה וזש"ה כי ראו חכמת אלקים בקרבו ר"ל בזה שגילה לעין כל טענותיהם והכנעתם הי' זה ממש חכמת אלקים כי גם הקב"ה רוצה בזה שיפורסם לעין כל שנוח לאדם שיברא ומכניע כל המערעים על זה. ובזה נבא אל ביאור שלשה מאמרים תמוהים הא' בפ' קרח שמעון ולוי אחים בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים וקשה מה ענין שמעון ולוי למרגלים ואם נאמר ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה שעשרה המרגלים שהיו בימי משה היו גלגול עשרה שבטי בני יעקב וקשה אם כן למה מזכיר ענין מרגלים אצל שמעון ולוי ועוד ארז"ל בפ' ויחי שמעון ולוי אחים אחים הייתם לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו וקשה מה ענין מכירה למרגלים ומאי אל תבא נפשי ומאמר השני שם וז"ל אקרא לאלהים עליון בראש השנה לאל שגמר עלי ביום הכיפורים לידע איזה לשם ואיזה לגזירה דבר אחר אקרא לאלהים זה אבינו יעקב לאל גומר עלי שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ויקרא יעקב אל בניו בחיק יוטל גורל זה גורלן של יום הכיפורים ומה' כל משפטו לידע איזה לשם ואיזה לגזירה דבר אחר בחיק יוטל גורל זה גורלן של שבטים ומה' כל משפטו שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ע"כ וקשה למה בא לדרוש ענין גורל השבטים אצל גורל שעירי יום הכיפורים ומה ענין זה לזה שדרשו שני פעמים וסמכו ענין שבטים לשעירי יום כיפורים דודאי איזה חיבור ושייכות יש להם כי כל דברי רז"ל אין דבר ריק יוצא מפיהם. מאמר השלישי הוא פרשת מקץ וז"ל כיון שנמצא הגביע באמתחות בנימין א"ל מה גנבא בר גנבתא אמר להון גברא דיוסף יש כאן שעירים יש כאן אחים שמכרו את אחיהם אתמהה ע"כ קשה למה חרה להם על בנימין וחשדו אותו וכי לא ראו וידעו שבא יוסף בעלילה שהרי אסר גם שמעון תחלה ועוד מאי שעירים יש כאן אם שחטאו בשעיר ששחטו אותו ורימו אביהם א"כ שעיר מיבעי' ליה מאי שעירים אבל אחי המעיין דע שרז"ל גילו לנו כאן עניינים פלאים מ"ש לעיל ומבואר ביותר בזוהר פרשת אחרי מות עמוד קי"א קי"ב קי"ג קי"ד שענין עז"א ועזאל שלא הסכימו בבריאה הם סוד שני שעירי יום הכיפורים ואלמלא הם מתחברים לא יוכל עלמא לסבול אותם וצוה קוב"ה להפרידם ולקח גורל אחד לו וא' לעזאזל ושמעון ולוי היו דוגמתם שהיו מצד הדין קשה וכאשר נתחברו יחד לא הי' יכול עולם לסובלן והיו מחריבין עיר שכם ומכרו את יוסף מה עשה הקב"ה לקח ללוי לחלקו וגורלו ושלח את שמעון מאתו כדוגמת השעירים וכאשר ראה יוסף זאת לפיכך ויאסור את שמעון לעיניהם שלא יתחבר עם לוי ולא יחריבו העולם כי שמעון הי' בעל דין יותר קשה והוא הי' ראשון לקלקלה ע"ש בהאריכות נפלאות התורה ונ"ל שזה שחרה להם על בנימין כי שמעון אסר יוסף לעיניהם וסברי שהוא עושה בשביל שיביאו בנימין והבינו הם שהדברים האלה הם כפשיטו כמו שאמר להם יוסף ולכך חרה להם עליו שאמרו שהרי כל מה שעשינו לאסור את שמעון הכל בשבילך הי' ועתה גרמת לו צער גדול שגנבת הגביע והם לא ידעו שפעולת יוסף הי' לאסור שמעון לפי שידע יוסף כששמעון מתחבר עם לוי זווגן אינו עולה יפה שזה גרם שמכרו את יוסף וצריך להפרידם דוגמת השעירים ולפיכך אמר להם גברא דיוסף יש כאן ר"ל אל תטעו שאסירת שמעון הי' בשבילי אלא גברא שמכרו את יוסף יש כאן שכל זה הי' בשביל שהם מדינא קשה ולפיכך אסר את שמעון להפרידו וכל כך למה ואומר שעירים יש כאן ר"ל שהרי כל מעשיהם של גברא שמכרו את יוסף הם בסוד שני שעירים וכמו שהשעירים צריכים להיות נפרדים זה מזה כן הוכרח יוסף לעשות פעולה זו לאסור שמעון לעיניהם ולא עשה זאת בגיני על כן אין לכם להתרעם עלי. ובזה תבין מה שאמר האר"י שמעון אותיות ש"ם עו"ן כי לפי שהי' דוגמת שעיר המשתלח אשר נשא כל עונותם נרמז זה בשמו כי שם אדם מורה על עניינו כמ"ש בעמוד רביעי תורת משה ולכך נ"ל משה שהי' משבט לוי לא רצה לשתף עם שמעון וכאשר ברך את השבטים לא זכר את שמעון וזהו ג"כ כוונות מדרש אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל אחלקם ביעקב זה שבנו לוי שהם חלקו של הקב"ה ואפיצם בישראל זה שבט שמעון שבאו רז"ל לרמז ג"כ זאת כי אחר שידע יעקב סוד הזה הי' מוכרח לעשות דוגמת השעירים ובזה יובן מדרש הנ"ל מה ענין שעירי יום כיפורים אצל השבטים כי השבטים שמעון ולוי הי' דוגמתם וכדי שלא יאמרו שיעקב ח"ו נשא פנים לאחד יותר מלשני לכך אומר במדרש בחיק יוטל גורל גורלו של יום כיפורים ומה' יצא כל משפטו לידע איזה לשם ואיזה לגזירה כן ממש דוגמתן בחיק יוטל גורלן של שבטים ומה' כל משפטן ליתן לכל אחד לפי מה שהוא דייקא שנתן יעקב לכל אחד כפי בחינתו ושורש נשמתו. והטעם לזה מה ענין השבטים להיות להם דוגמת השעירים הנ"ל שהם עז"א ועזא"ל כנ"ל הוא מובן עם מה שאמר לעיל שעזא ועזאל לא הסכימו בבריאת אדם וחלקו עם הקב"ה ועם הכתות של מעלה שהסכימו עם הקב"ה ואיתא בזוהר פרשת בראשית זכרנו באריכות בעמוד השלישי עפר יעקב ששנאת האחים את יוסף הי' לפי שיוסף הוא למטה כנגד מטטרון שהסכים עם הקב"ה בבריאת אדם והאחים היו מן הכת של עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה ולא שהיו עזא ועזאל ח"ו אלא היו בסודם ועצתם של עזא ועזאל המרגלים שנשתתפו עמהם ומזה בא השנאה ליוסף עם אחיו שמכרו אותו ע"ש הוויכוח יוסף עם אחיו בדבר זה ואם כן ודאי שמעון ולוי שמכרו את יוסף בשביל זה ודאי יש להם דמיון עם עזא ועזאל שהם סוד שני שעירי יום כיפורים ומה שאירע להם אירע גם כן להם שהוכרחו להתפרד זה מזה וכבר זכרנו שמטעם זה החריבו גם כן עיר שכם לפי שנתחברו יחד וזה שאמר יעקב שמעון ולוי אחים לדינה ולא ליוסף שמכרתם אותו ומי גרם זאת ואמר בסודם אלו המרגלים רצו לומר לפי שנשתתפו להיות בסוד עזא ועזאל המרגלים לחלוק על הקב"ה ולמרוד בו ומה הי' המרידה ואומר אל תבא נפשי ר"ל שרציתם שלא יבא נפשי לעולם שלא הסכמתם בבריאת אדם ולכך נקט נפשי כי יעקב איהו אדם הראשון כנודע מדרז"ל שופריה דיעקב הוא שופריה דאדם ולפי שיוסף הוא מטטרון שלא הסכים עמכם לפיכך מכרתם אותו ולא הייתם אחים ליוסף. אלא לדינה שהחרבתם עיר שכם וכל זה מפני שאתם בסוד המרגלים סוד השעירים שאין חבורן עולה יפה לפי שהם ממדת הדין הקשה ולפיכך ארור אפם כי עז ועברתם כי קשת"ה דייקא שאתם מצד מדת הדין הקשה שחיבורם אינו עולה יפה ולפיכך אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שלא תתחברו יחד:

(לו)

בקהלת בסימן א' אמר שלמה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דוד הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת ע"כ. והנה הדברים האלה אין להם חיבור וקישור ולהבין זאת יבוארו עוד פסוקים אחרים בתורה בתחילת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים ויאמר אלקים יהי אור ודורשי רשומות אמרו בראשית ב' ראשית וקשה מאי נפקא מינה ובפרקי רבי אליעזר לפי שהעולם הוא נבנה בצורת ב' שיש לו ג' רוחות ורוח אחד פתוח כך העולם הוא בנוי מג' רוחות ורוח צפון פתוחה ועתיד הקב"ה להביא כל עכו"ם שבעולם ויאמר להם שאלוהיהם יגדרו הרוח הזה וידעו כולם שאין בהם ממש וקשה למה עשה הקב"ה באמת כן וכי לא הי' יכול להראות בדברים אחרים שאין בהם ממש ובעלי פילוסיפים אלוקות קראו לרוח צפון רוח אלקים לפי שמצפון תפתח הרעה וכל הדינים משם באים ומדת הדין נקרא אלקים וזהו רוח אלקים ולפי דרכינו נקרא רוח אלקים לפי שרוח הזה מורה על הקב"ה שהוא אלקים יגדור זה הרוח אבל עכו"ם לא יהי' להם כח לגדר אותו רוח וקשה סוף כל סוף למה בא התורה לרמז זה הרוח כאן אחרי שנרמזת כבר באות ב' דבראשית כנ"ל ועוד שארז"ל והארץ היתה תוהו וגו' אלו מעשיהם של רשעים וקשה רשעים מאן דכר שמיה. ובמשנה תורה כתיב כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ע"כ ויש לידע למה הזכיר דווקא השמים והים שהרי מסוף העולם עד סופו הוא גם כן מרחק כמו מארץ לשמים ולהבין כל זאת נבאר תחלה מה שאמר דוד. יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' וקשה מדקאמר המה משמע שאחרים אינם רואים כלום ממעשי ה' והרי רואים שמים וארץ וכל הנבראים ואם בא לומר שיורדי הים רואים ביותר ואם כן מאי מלת המה שמשמע שבא למעט אחרים. ועוד קשה מה הי' צריך לומר עושי מלאכה במים רבי' דודאי אם יורדי' בים באניות ודאי שמלאכתם הוא במים רבים ולא במים מועטים אבל נ"ל ביאור הענין בדברים נפלאים יסוד כל התורה כולה ושורש האמונה כי חכמי פילוסופי תלמידי אריסטוטלוס והנלוים אליו כולם כפרו במעשי ה' בבריאת שמים וארץ ואמרו שהעולם לא נברא אלא הוא צל של הקב"ה והוא נעשה מצד חיוב כמו שאם יעמוד אדם נגד החמה יתחייב שיהי' צל מעצמו כך מעת שנמצא אלוקותו יתברך אשר אין עת אל מציאותו מאותו שעה נעשה צל זה שהם השמים והארצות וכמו שהקב"ה חי וקיים לעד כך יהי' העולם לעולמי עולמים כי כל דבר שנברא כמו האדם ושאר בעלי חיים הוא כלה בסופו אבל הארץ לא נבראת ולא יכלה לעולם ומטעם זה כופרים בכל התורה כולה ובשכר ועונש כי התורה אומרת בראשית ברא וגו' והם אומרים שלא נברא ומדהא ליתא כל התורה ליתא ח"ו וגם אומרים שאין שכר ועונש כי בשלמא המודים שהעולם נברא מרצון הטוב של הקב"ה שעשה כן לבריותיו להטיב להם שיעבדו לו כעבדים לרב ודאי מודה שהעובד השם והולך בדרכיו ובמצותיו יש לו שכר טוב בעמלו ולפיכך ח"ו יש לו עונש אבל הכופרים האלה האומרים שנעשה בחיוב לדבריהם אין שכר ואין עונש וכוונתם הוא לא להטיל חסרון בהקב"ה יתברך שמו אלא אדרבה כל טענתם הוא מאחר שהקב"ה הוא בלי שום שינוי וחסרון מזה יצא להם טענה זו שהעולם לא נברא כי מצד הבריאה בהכרח הוא לתלות בו כביכול איזה חסרון וזה דרכם כסל למו וטענתם כי אחרי שבריאת העולם הוא טוב יותר מן העדרו והוא טובה לבריות וכמו שאמר הכתוב ישמח ה' במעשיו ואם כן למה לא בראו אלפי אלפים שנה קודם כמו שלו כביכול אין עת וזמן למציאתו כך הי' מן הראוי שיהיה עת הבריאה כן ואם תאמר שלא רצה אז להטיב או לא הי' יכול או שמתחלה לא עלה במחשבה לפניו אם כן בהכרח היא לתלות בו חסרון שלא רצה להטיב או לא הי' בעל יכולת או שינוי ברצונו ואין ראוי לתלות בו שום חסרון כי כתיב אני ה' לא שניתי אלא ודאי שטוב הוא לומר שלא נברא העולם מלתלות בו איזה חסרון עד כאן. והנה כל בעל פילוסופיא אלוקות והרמב"ם במורה נבוכים כל אנשי חיל לא מצאו ידיהם ורפו ואומרים שסכנה גדולה היא להכניס ראשיהם בדברים אלה כי לא מצאו טענה ומענה בפיהם להכחיש הדברים הבדוים האלה ואפילו שיש להם איזה טענות נגדם מכל מקום יראים לחוות דיעה כי פן האחרים אשר יבאו אחריהם יסתרו דבריהם ומתוכם ילמדו לשקר וזאת נחמתם בענים אחר שהטועים האלה והכופרים אין להם אות ומופת שכדבריהם כן הוא אלא מכריחים טענותיהם מצד קושיות הנזכר לעיל ואם הי' להם חס ושלום איזה אות ומופת על זה היו חס ושלום מבטלי' התורה בכללה בזמניהם כי גם הרבה מאמונות ישראלים הסכימו לדעתם הנפסדה אלא מאחר שלא היה להם מופת הי' הן ולאו רפיא בידם. וגם אנחנו עם ישראל המאמינים בבריאה וחידוש העולם ובשכר ועונש ולא משום אות ומופת ואין צריכין אות והנה האר"י ז"ל כתב בספר עץ החיים תשובה על קושיא הנזכר לעיל למה לא נברא העולם מקודם לכן יאמר שאעפ"י שהדברים האלה הם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ואמרו רז"ל שאסור לדבר בהם מכל מקום כתב שם תשובה גדולה ונפלאה שאין להעלות כאן על הספר כי הוא עמוק עמוק מי ימצאנו ונראה לי שטעמו ונימוקו כדי להודיע לבני האדם לבל יטעו אחר דיעה זו הנפסדה הנזכר לעיל ובמקום מצוה מותר לדבר ואפילו בזה על דא קא סמכינא ויצאנו לבאר הדברים האלה כיד ה' הטובה עלינו כי האיר ה' עינינו ומצאנו אות ומופת אמיתי והוכחה וראיה גדולה שמוכרח הוא שהעולם הוא נברא ואינו כצל כמו שחשבו הכופרים הנזכרים לעיל כי כבר זכרנו בשם פרקי רבי אליעזר שהעולם יש לו ג' רוחות ורוח צפונית הנקרא רוח אלקים כנזכר לעיל היא פתוחה והנה ודאי מזה אין להביא ראיה ומופת לכופרים האלה שהעולם נברא כי כמו שאין מאמינים בתורת משה שכתיב בה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כך אין מאמינים בדברי רבי אליעזר כי כל דבר שאין להם מופת עלה לא יאמינו בו אבל האר"י זלה"ה הביא מופת גדול על דברי ר"א שמוכח הוא שרוח צפון פתוחה והמופת על זה יורדי הים שהם עוברים אורחות ימים לכל צד שרוצה למזרח למערב לדרום אבל אם רוצה לעבור קו המישור צד רוח צפונית דהיינו ליסע בקו המישור מרוח מזרחית צפונית אל רוח מערבית צפונית אי אפשר להם לעבור דרך שם וכל זה יורה שהרוח הזה הוא פתוח ועיר פרוצה ואין חומה והרוחות רעות מתגברות והאניה ישבר ולפיכך מי שרוצה ליסע מרוח מזרחית צפונית אל רוח מערבית צפונית בהכרח היא לו לסבב ג' רוחות קו המישור של מזרח ושל קו המישור של דרום ושל קו המישור של מערב ואם לא הי' רוח צפונית פתוחה לא היו צריכים לסבב ג' רוחות אלא הי' עובר ברוח אחד קו המישור של רוח צפונית לבד ע"כ תוכן דבריו דברי פי חדוש הנ"ל והנה זה יהיה לנו מופת אמיתי שהעולם אינו צל של הקב"ה והוא דוקא נברא כי כבר זכרנו שגם הם הכופרים מודים בזה שהקב"ה אין בו שינוי כלל ומלא כל הארץ כבודו בלי שינוי כלל וא"כ אם איתא שהעולם היא צלו של הקב"ה הי' מהראוי שיהיה צל גם ברוח צפונית ולא יהיה הרוח הזה פתוח מבלי צל כמו רוחות האחרים כי הקב"ה יתברך שמו אין בו שינוי מכל צדדיו וכל הצדדים שוים בלי שינוי וכמו שנעשה צל ממנו בג' רוחות מהראוי שיהיה צל גם ברוח הזה אלא ודאי הוא שאינו צלו אלא ברא כן בכוונה רצויה להודיע לבני האדם שהעולם הוא נברא במעשה ידיו ונראה לי שז"ש דוד יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המ"ה דייקא ראו מעשה ה' ר"ל דבשלמא אנו אע"פ שאנו רואים מעשה ה' השמים והארץ מ"מ י"ל מאן יימר שהם מעשה ה' דילמא הוא ח"ו כדעת האומרים שלא נברא העולם כלל אלא הוא צל אבל יורדי הים באניות שהם רואים באות ומופת ומה הוא האות והמופת ואומר עושי מלאכה במים רבים מים רבים דייקא ר"ל הם רואים שעושים מלאכת לפעמים במים רבים שמסבבים שלש רוחות וקשה להם למה צריכים לסבב ג' רוחות והלא אפשר לעבור דרך רוח אחד אלא ודאי הם רואים שאי אפשר לעבור דרך שם מפני שרוח הזה הוא פתוח וא"כ בודאי הם רואים מעשי ה' שהקב"ה ברא ועשה העולם ואינו צל דאם לא כן הי' הרוח הזה סגור כמו רוחות האחרים. והנה בספר תורת העולה להרב הגדול בדורו ומופלג כבוד מוהר"ר משה ר' איסרלש זלה"ה אשר מפיו אנו חיים מצאנו עוד מופת על זה ממאור השמש לפי שהיא הולכת ומסבבת שלשה רוחות לבד מזרח דרום מערב ובכל יום ויום חוזרת וסובבת כבתחילה זה יורה שאין לעולם אלא שלשה רוחות האלה ורוח צפונית אין לה והוא פתוח ואע"פ שהסיע שם לדבר אחר מ"מ לנו ראיה גדולה ומופת על זה שמתוכו יש ללמוד שהעולם הוא נברא ושלא כדעת הכופרים האומרים שלא נברא ויקום לעולם ולא יחרב ואין שכר ועונש ח"ו אלא נברא ועת דליבטל ויש שכר ועונש ונ"ל שכל זה גילה לנו שלמה באמרו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כי שלמה בא כמקשה קושיות הכופרים האלה וטענתם ואומר מה יתרון תועלת יש לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש לעשות מצות ולקיים התורה וכל כך למה ואומר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ר"ל הדורות הם מתחלפים זה נולד וזה מת וכל זה בשביל שהוא נברא וכל הנברא נפסד אבל הארץ היא לעולם עומדת כי היא לא נפסדה ויש לה קיום עולם משום שלא נבראת כי היא צלו של הקב"ה וכמו שהוא קיים לעד כן צלו הוא לעד וא"כ אחרי שלא נבראת אלא היא מצד החיוב אין שכר לעושה מצוה ואין עונש לעובר עליה ומה יתרון ותועלת לאדם העומל בהם כמו שטוענים וכופרים האפיקורסים ובא ליתן תשוב' בצידה להכחיש דיעות הכופרים האלה ואומר וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם ר"ל כאשר השמש מתחלת לזרוח בעולם ושוקעת אח"כ ומי ששואף אליה ורואה עניינה ע"י זה יודע ורואה שהקב"ה הוא הזורח והוא ברא וזרח אור עולם לא מצד החיוב אלא בכוונה רצויה וא"ת ובמה יודע איפוא ע"י זריחתה כי כן הוא ואומר הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח כל הנחלים וגו' ר"ל הרי מהלך החמה הוא שהולכת ממזרח אל דרום ואינה סובבת כל הרוחות אלא אל צפון לבד ולא הצפון עצמו וזה נעשה בכל יום שכל סביבותיו כמו שסבב אתמול וכן סובב היום אה יורה שאין רוח צפון בנויה היא פתוחה ועוד כל הנחלים הם הרשעים נחלי בליעל הולכים אל הים ורואים שהים ג"כ אינו מלא כי אל מקום שהנחלים נחלי בליעל הולכים שם דייקא ר"ל ברוח צפון הם שבים ללכת שחוזרים לאחוריהם שאי אפשר להם לעבור דרך שם וצריכים לסבב שלש רוחות כמו מהלך החמה וגם זה יורה שרוח צפון אינו בנויה ואם איתא כדברי הכופרים האלה שהעולם הוא צלו של הקב"ה איך יתכן שיהיה שם פתוח והלא הקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו בלי שינוי מכל צד וכמו שהוא שלם מכל צדדים היה מהראוי שגם העולם שהוא צלו יהיה שלם אלא ודאי שהעולם אינו בחיוב כצל הזה אלא הוא נברא בכוונתו יתברך להטיב לטובים ולהרע לרעים ויש שכר ועונש ובודאי יש יתרון לעושה הטוב על עושי הרע ולכך מסיים, אח"כ שלמה בדבריו ואומר כל הדברים יגיע לא יוכל איש לדבר ר"ל אחרי שגליתי לך שני מופתים האלה ודאי כל הדברים יגעים ואין איש יכול לדבר בם כי דבריו הם בדויים והארכנו עוד בזה בחיבורינו הנפלא על קהלת הנקרא עטרת שלמה וה' יזכנו להוציא לאורה. וזה שאמר בראשית ב' ראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ר"ל מאחר שבב' מתחלת התורה וכל זה להראות שהעולם הוא כב' שפתוח מצד אחד כנ"ל וזה יורה בראיה והוכחה גמורה שברא אלקים השמים והארץ ולא כדעת הכופרים האומרים שהעולם לא נברא אלא צל כי בכל מקום שיש פתחון, פה למינים תשובה בצידה ולפי שבא הכתוב להגיד ענין הבריאה מתחילה בב' כי הוא מופת גדול על זה ואומר הכתוב אח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום אלו מעשיהם של רשעים כנ"ל ר"ל ודאי הוא אם יש מופת על זה שהעולם פתוח מצד צפון יש לדחות דברי הרשעים אבל הארץ הוא תוהו ובוהו שהם הרשעים וחושך על פני תהום שמחשיכים פני העולם ואומרים ששקר הוא ומאן יימר שהעולם הוא בנויה כנזכר והרוח צפון פתוחה ואומר הכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים ר"ל רוח צפון שנקראת רוח אלקים כנ"ל שהיא פתוחה לצד זה הוא נודע לנו על פני המים כשהולכים האניות דרך אניה בלב ים ע"י זה יודע להם שהיא פתוחה ועוד ראיה אחת ויאמר אלקים יהי אור שהוא אור השמש וע"י שני עדים אלו יודע הדבר לעין כל שהעולם נברא ובזה יבואר מ"ש משה במשנה תורה הנ"ל רק יש לידע אע"פ ששני המופתים הנ"ל זריחות השמש בשמים ועוברי ימים המעידים על קיום התורה והמצות ושכרן ועונשן מ"מ יש פתחון פה למינים לומר מאן יימר שכך הוא מהלך השמש בשמים ושמא בלילה הולכת החמה גם ברוח צפון ויש ג"כ מחיצה גדורה בצד צפון כמו שאר שלשה מחיצות ולעולם העולם לא נברא אלא הוא צלו של הקב"ה כנ"ל וגם מופת עוברי ימים לאו כולי עלמא עוברים דרך ים וכל מה שאין עיניהם רואות אינם מאמינים ובודאי יכחישו המופתים האלה אחרי שאי אפשר לכל לעמוד עליהם ואין זה טענה נוצחת אלא יש עוד טענה ברורה שזכרו הפילוסופים והוא באדם עצמו ומוכח מיניה וביה שחייב לקיים המצות והתורה משום שיש שכר ועונש כי אחר שנתן הקב"ה הבחירה לאדם שהוא יבחור לעצמו דרך הטוב או הרע ח"ו ואם לא הי' שכר ועונש למה לא ברא את האדם באופן שיהי' דווקא צדיק אחרי שרצונו בכך שיהיה האדם צדיק ולא רשע אלא ודאי משום שיש שכר ועונש ואם הי' בורא אותו צדיק לא הי' נותן שכר אחר שבהכרח נעשה צדיק וכן להיפוך ולא הי' עונש אלא זה ראיה ברורה שיש שכר ועונש ויש לכל אדם לקיים המצות ולכך נ"ל כאשר בא משה במשנה תורה וצוה אותם על התורה ועל המצות גילה להם כל זה ואמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ר"ל לא נפלאת ולא רחוקה היא משכלך שיש לך לקיימם לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו' ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו וגו' כי קרוב אליך הדבר וגו' ר"ל אין אני נותן לך אות ומופת על קיום המצות באות שבשמים ממהלך השמש ההולכת בשמים כי אע"פ שהוא אות אמת מ"מ פן יסור לבבך מזה ויאמר מי יעלה לנו השמימה לראות מהלכה ושמא היא הולכת גם לצד צפון בלילה שאינו נראה לאדם ויכחיש האות והמופת הזה וגם אין אני נותן לך האות והמופת שהוא מעבר לים כי פן גם על זה יסור לבבך ויאמר מי יעבור לנו דרך שם לראות שכך היא ויכחיש לבבך האות והמופת הים אחרי שאי אפשר לעמוד עליו על כן אע"פ שהאותות והמופתים הם אמיתיים מ"מ אין אני מוסר לך האותות והמופתים האלה אלא אני מוסר לך דבר שקרוב אליך בפיך ובלבבך לעשות שלבבך יבין וידע שמוכרח הוא שיש לאדם לקיים המצות משום שיש שכר ועונש ומה הוא המופת הזה ואומר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות והרע נתתי לפניך דייקא ר"ל שנתתי לך הבחירה לבחור בחיים בטוב או במות ורע אם איתא כדבריך שאין שכר ועונש למה נתתי לך הבחירה והיה להקב"ה לברוא אותך צדיק או להיפוך אלא ודאי בזה יכול אתה להבין שיש שכר ועונש בעולם ע"כ יש לך לקיים המצוה ולהסתלק מעבירה ויהי' לך שכר טוב בעמלך אשר אתה עמל תחת השמש בתורה ובמעשים טובים:

(לז)

מה שאמר שלמה בקהלת סי' ז' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו סבותי אני ולבי לדעת ולתור חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות. וארז"ל וגם רש"י פירש כן בחומש ענין זה על הקץ. וקשה מה ענין הקץ לכאן וכדי לבאר זאת יבואר אגבו מ"ש במגילת איכה דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד וגו' והיא מר לה וקשה מאי והיא. אבל ביאור הענין ע"ד מ"ש האר"י זללה"ה בדרוש חמשה עשר בשבט. וזהו תכלית וקיצור עניינו שבזמן חורבן ב"ה נסתלק מישראל שם גדול וקדוש והוא שם אהו"י כי א נסתלק מכסא שבזמן החורבן נקרא כס הו נסתלקו משם הקדוש שם הוי"ה שבזמן החורבן משתמש בחצי השם יה כמש"ה כי יד על כס י"ה י נסתלקה מירושלים שבזמן החורבן נקראת ירושלם חסר י' אחר הלמ"ד והשם הזה הוא כל כך קדוש ונורא שכאשר עומדים גלי הים ורועשים ומתגעשים לטבוע הספינה יכולים לפעול ע"פ השה הזה שם אהוי להשקיט הים מזעפו. ונ"ל שזש"ה כי גדול כים שברך ופי' התרגום סגי תברך כסגיאות תביר גללא ימא רבא בעידן נחשולים ר"ל שברך של החורבן הוא ממש דומה לשבר של ים בזמן שעומדים הגלים ורועשים הוא מחמת חסרון פעולת שם אהו"י כן הוא ממש שבר של ישראל בגלות שגם להם חסר שם הזה וז"ש פסוק הנ"ל והי"א מר לה והי"א דייקא שהוא השם הזה הנרמז בוה"יא על זה מר לה לכנסת ישראל בשעת החורבן וכדי ליישב ע"ד זה גם תחילת הפסוק צריכין אנו להביא סוף דברי האר"י זללה"ה הנ"ל כי סיים בדברו ואמר שהשם הנ"ל יוכל להתתקן ע"י מצות שמירת המועדים כתיקונן ע"ש באריכות. כי כל פגם יש לו תיקון ע"י איזה מצוה פרטית ומצות המועדים סגולה נפלאה ותיקון לפגם הזה. ונ"ל שזש"ה הנ"ל דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד והוא מר לה מבלי באי מועד דייקא שאין יכולים לקיים המועדים ולפיכך והיא מר לה שהם מתמרמרים על שם והוא דבשלמא מקודם לא היה מר להם על הסתלקות שם והי"א כי אע"פ שנסתלק היה תקנה להחזיר ע"י שמירת המועדים אבל אחרי שדרכי ציון אבילות מבלי באי מועד ואין תקנה על הסתלקות שם והי"א ולפיכך והי"א מר לה וז"ש שלמה אמרתי אחכמה והי"א רחוקה ממני והי"א דייקא ר"ל השם המסתלק בשעת החורבן שהוא שם והיא רחוקה ממני עד כמה ימשוך הזמן שיחזור השם הזה וכו':

איתא בספר הפליאה זכרו ג"כ הילקוט ראובני בתחילתו קצת נוסחא אחרת וז"ל רבי מאי יום הששי א"ל מלאיהו ה"ה שי"ן יו"ד עולה במספר (עם הכולל) כמנין תיש"ן (עם הכולל) עורה למה תישן א"ל מי המעיר א"ל כתר וכו' והנה דבר פליאה נשגבה הוא מאי היה קשה לו מאי יום הששי ומאי השיב לו ולהבין זאת נבאר מ"ש ירמיה הנביא מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. וגם יבואר משרז"ל אין הקב"ה נפרע מן העכו"ם עד שיתמלא סאתן שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וביאור הענין כי מביא בעל חסד לאברהם בשם ספר כתוב יד בענין עמידת העולם שהוא בסוד המקוה. כי שיעור מקוה הוא ארבעים סאה וכל סאה היא קמ"ד ביצים ארבעים פעמים קמ"ד עולה חמשת אלפים ותש"ס כן הוא עמידת העולם שיעור הזה חמשת אלפים ותש"ס שנים ואז תתחדש העולם ויטוהר. כמו המקוה שהיא מטהרת וכו' ואתה המעיין אל תטעה בדברינו אלה שזה מדבר בקץ הגאולה. כי אין זה מדבר אלא אחר כל הסיבות ומאורעות שיהיו אחר ביאת המשיח שיוטהר העולם מכל מה שהי' בזמן ה' אלפים ותש"ס שהוא שיעור המקוה ויהי' הכל קדש הילולים ונ"ל שזה כוונת רז"ל אין הקב"ה נפרע מן העכו"ם עד שיתמלא סאת"ן דייקא ר"ל עד שיתמלא הארבעים סאות. ונודע כי ששת הימים אשר ברא הקב"ה בהם העולם הם נגד ששת אלפים הוי עלמא. ובזה נביא לכוונת בעל הפליאה שאמר ר' מאי יום הששי כי הוא ידע שהדבר ההוא יהי' באלף הששי שהוא נגד יום הששי. ושאל מאי יום הששי ר"ל באיזה זמן באלף הששי יהי' דבר זה והשיב לו כשתמלאהו יעלה כמנין תישן שהוא תש"ס ומקשה מי המעיר שיהי' הארה וטהרה גדולה לאלף הששי ובא כך והשיב כתר ר"ל שאז יאיר הכתר וכו' ויהי רצון שהקב"ה יזכנו במהרה בימינו לחזות בנועם ה' אמן:

סליק סליק סליק

אמר בצלאל אודה הפעם את ה' אשר גמלני כל טוב וזכני לגמור הספר הזה ויזכני לגמור שאר חיבוריי אשר הם אתי עמי במחיצתי להוציא לאורה של תורה ולהיות מן הכת הממלאים את הארץ דיעה כמים לים מכסים ובימיהם ובימינו נזכה לראות באור פני מלך חיים בנחמות ציון ובבנין ירושלים אמן כן יהי רצון:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

סוף הספר

תוכן העניינים

עמודיה שבעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה