עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד הראשון ברית אברהם · (ח)
ובמדרש איכה דנ"ה ע"ב איתא בסיגנון אחר וז"ל בשעה שחרב ביהמ"ק בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו והי' מהלך בבה"מ וסופד וצועק אמר לפני הקב"ה מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה וכו' א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו ועברו על כל התור' ועל כ"ב אותיות שבה הלא הוא דכתיב וכל ישראל עברו תורתיך אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתיך א"ל תבא תורה ותעיד בהם בישראל מיד באה התור' להעיד בהם א"ל אברהם בתי אתה באת להעיד בהם בישראל שעברו על מצותיך ואין לך בוש פנים מפני זכור יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלוך וכבדוך ועכשיו אתה באת להעיד בהם בעת צרתם כיון ששמעה תור' עמדה לצד א' ולא העידה בהן א"ל הקב"ה לאברהם יבואו כ"ב אותיות ויעידו בהן בישראל מיד באו כ"ב אותיות באה א' להעיד על ישראל שעברו על התור' א"ל אברהם אלף אתה ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם זכרי יום שנגל' הקב"ה על הר סיני ופתח בך אנכי ה' אלקיך ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני ואתה באת להעיד בבני מיד עמד' אלף לצד א' ולא העידה בהן. באה ב' להעיד בהם בישראל וא"ל אברהם בתי אתה באה להעיד על בני שהם זריזין בחמש' חומשי תורה שאתה נתונה בראש התור' הה"ד בראשית ברא אלקים מיד עמד' ב' לצד א' ולא העיד בהם. בא ג' להעיד בישראל א"ל אברהם ג' אתה באה להעיד בבני שעברו על התור' כלום יש אומה שמקיימה מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני הלא הוא דכתיב גדילים תעש' לך מיד עמד ג' לצד א' ולא העיד כלום וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל עכ"ל. הנה המאמר הזה הוא מטייל ארוכות וקצרות והרבה ספיקות בו שאין להעלות' על הספר והמשכיל יבין. אך קשה קו' כלליות מאחר דחזו ב' וג' שהאלף והתור' לא הועילו כלום בעדותם מ"ט אינהו עיילו שהרי מטעם זה שאר האותיות לא רצו להעיד ועוד וכי משוא פנים יש ח"ו בדבר שבודאי אם באו להעיד ודאי ידעו בעצמם שעברו ישראל על התור' וא"כ למה עמדו לצד וכבשו עדותן בשביל שקבלו טובה ע"י ישראל. אבל יבואר הכל בגזירת האל וזה הדרך אשר נלך בו כי יש ד' טעמים שמצדה היה ראוי שיחרב בה"מ ולכך באו אלו הד' להעיד על ד' עבירות כ"א על עביר' א' שכ"א תפס דעת א' ואברהם נצחם בתשובה נוצחת שאין להם עדות וראי' והוכיחם מניה וביה. טעם הא' בשביל חטא מרגלים שבכו בכיה של חנם וקבע להם הקב"ה בכיה לדורות כנודע. טעם ב' בשביל שעברו ישראל על מ"ש בתור' וגונב איש ומכרו וגו' והם גנבו את יוסף כמ"ש בזוהר איכה ובזו"ח וישב שעברו ושנאו אותו שנאת חנם. טעם ג' שעברו על אנכי ולא יהי' לך והמירו את כבוד' בתבנית שור ובשביל זה חרב בהמ"ק כמ"ש בזוהר איכה על אלה אני בוכיה על שאמרו אלה אלקיך. טעם ד' בשביל שהזהירם הקב"ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ואמרו בזוהר בראשית דרמז להם דלא יקבלון ערב רב וביום אכלך ממנו שיקבלו ערב רב מות תמות שתי חורבנות והטעם כי כל הנשמות היו תלוים באדה"ר כנודע והזהיר אז להם הקב"ה והם קבלו ערב רב בצאתם ממצרים והנה כ"א תפס חטא א' התור' טעם הראשון והאלף טעם ב' והב' למדה טעם ג' והג' למדה טעם הד' הנז' ואברהם דחה את כולם כמו שיבא לפנינו בעזרת האל. ונתחיל תחל' מן התורה שהיא הראשונה ממגידי העדות. איתא במדרש ילקוט ר"פ שלח לך וז"ל ויתורו את ארץ כנען וכו' ראה הקב"ה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן למאה שנה ושרה בת צ' שניהם כמנין כנען עכ"ל וקשה אם זכותם גרמ' לבא לא"י למה פורט שנותם ומה ענין זה למרגלים אבל נ"ל כי ישראל לא היו ראוין לבא לא"י אם לא אחר תשלום ד' מאית שנה במצרים כמש"ה במה אדע כי אירשנ' ובאה התשובה כי גר יהי' זרעך וגו' ועבדום וענום ת' שנה וישראל לא היו במצרים אלא רד"ו שנה אלא שהקב"ה דילג על ההרים וקפץ על הגבעות בזכות אבות ודילג ק"ץ שנה כמ"ש במדרש ילקוט בא וז"ש ראה הקב"ה שאין להם זכות לאו בזכות מצות קא מיירי אלא זכות וטענה לנצח יושבי ארץ כנען ועל ידם לבא לגרשם מארץ ולישב שם כי האויבים היו יכולין לדחות אותם שעדיין לא הגיע העת כי יש עוד ק"ץ שנה להיות במצרים וכשנזכר הקב"ה זכות אבות יצחק כשנולד הי' אברהם ק' שנה ושרה צ' ומיד צירף זכות קץ שנה אילו ואילו על הקץ בזכותם הביאן לא"י ובזה יש ללמוד זכות על המרגלים שבקשו לחפור את הארץ אם הם גבורים כי ראו שודאי יעמדו כנגדם למלחמ' אחרי שלא הגיע העת לכבוש ואומר הקב"ה שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען דייקא ר"ל ילכו וילמדו למה נקרא כנען ואולי יבינו מדעתם שנקר' כן על שם שאני זוכר זכות אבות ומדלג על הקץ כנז' ועי"ז יתירו מדרכם ויאמינו בי ולכך אז"ל שלח לך לדעתך אני איני מצוך וקשה אם לא הי' רצין הקב"ה בכך למה לא גזר של ילכו אלא היא הדבר שדברנו שבאמת הקב"ה ידע שטענתם טענה אלא שבקש שילמדו מעצמם התשוב' אבל הם טח עיניהם מראית שזכות אבות עמדה להם אלא כלב שפירש מעצת המרגלים רוח אחרת הית' עמו כי הוא ידע האמת שזכית אבות עמדה לדלג על קץ שנה. ובזה תבין דרז"ל בגמ' דסוט' וז"ל ויבא עד חברון ויבאו מבעי' לי' אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים יהושיע כבר בקש עליו משה שנ' ויקרא להושע יהושוע יה יושיעך מעצת המרגלים וקשה מה ענין זה למרגלים היה יצילו או אבית העולם למר ולמר כדאית לי' ועם מה שזכרנו יובן כי כלב פירש עצמו מעצת המרגלי' שהיו סוברים שעדיין לא בא זמן כיבוש א"י כי הי' סבר שאבות העולם בזכותם וויתר הקב"ה ודילג קץ שנה ולפיכך הלך ונשתטח על קברי אבות ובקש שהם יבקשו עליו רחמים כי על ידם בקש להנצל מהם שלא ילכד בעצתם. ויש עוד טענ' לבטל עצת המרגלים כי איתא בציוני פ' בא שהקב"ה ירד עם כל חייליו למצרים תיכף ומיד בברית בין הבתרים וירידת הקב"ה לשם עם חייליו זה השלימ' לת' שנה ולכך נ"ל שאמר משה יהושוע יה יושיעך מעצת מרגלים ר"ל הקב"ה בעצמו שירד עם חייליו למצרים הוא יצילך בטענ' זו מעצת המרגלים שאומרים שעדיין לא הגיע זמן לבא לא"י אמרו שלא נשלם ת' שנה שהרי הקב"ה בעצמו עם חייליו ירד לשם וזה היה להשלים הת' שנה. ובגמ' דשבת בוויכוח המלאכי' עם משה במ"ת הביאו שאמר משה למלאכים תור' שהקב"ה נותן מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ למצרים ירדתם לפרעה השתעבדת' תורה למה תהא לכם והנה לפ"ז מוכח דמרגלים לא חטאו במה שלא בקשו לילך לא"י אחרי שלא נשלם הזמן של ת' שנה דמה אית למימר הקב"ה והמלאכים שהיו שם השלימו החשבון וא"כ למה לא נתן להם הקב"ה התור' ולמה דחה אותם והנה זה הי' הוויכוח בין אברהם והתור' שבאה להעיד על ישראל שעברו פי ה' אשר צוה אותם שילכו לא"י והם מרו את דבר קדשו ואמרו לא נעלה ובכו בכיה של חנם וכשרא' אברהם זאת אמר לה בתי אתה באה להעיד ותיפוק לי' שבדין דברו שהרי זמן כניסה לא"י הוא ראוי אחר ת' שיעבוד במצרים ולא היו אלא רד"ו אלא ודאי דסבר אתה שהקב"ה שירד עם המלאכים למצרים השלים החשבון. והנה תדע לך שטוע' אתה ועדותך מוכחש מינך ובך כי זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוך אלא בני וקשה אם הקב"ה רצה ליתנה לכל מי שרוצ' ליטל' ותיפוק לי' למה לא קבלוך אלא בני ולמה לא ניתנ' למלאכים שהם הפצירו ביותר דמה אית לך למימר משום שבתור' כתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והם לא היו בתוך השיעבוד שהרי אתה מוד' שגם הם היו בשיעבוד אלא ודאי לפי האמת לא היו המלאכים כלל בשיעבוד להשלים ת' שנה, וא"כ מרגלים שאמרו ולא נעל' בדין דברו ולא חטאו כלום שבשבילם יחרב ב"ה ואיך אתה באה להעיד בבני ואין לך בושת פנים להעיד עדות כזה מיד עמד' התור' לצד א' כי ראתה והכיר' שעדות' איני מכוון אל האמת מיד בא האלף להעיד שעברו על התור' בגניבת יוסף והשיב אברהם זכרי וכו' ואבאר תחיל' הרבה מאמרים תמוהים וכולם בדרך א' יצאו במד' איכה וז"ל דמוע תדמע עיני מפני גוה מפני מלה"ש שהם מתגאים ואומרים מה אנוש כי תזכרנו עכ"ל וקשה מה ענין בכיה זו אל החורבן אדרב' חורבן יוכיח שמלאכים יפה אמרו שהרי חטא הבריות גרם להחריב בעונם בית קדשינו ותפארתינו ועוד קשה מה מתגאים ואומרים דמשמע גם עכשיו הם אומרים כן. ועוד שם וז"ל כל רעיה בגדו בה א"ר יעקב דכפר תנן זה מיכאל וגבריאל עכ"ל וקשה מה קינן בזה המקונן שאם הדין הי' נותן ליחרב ב"ה מה לי מי הצית אש בציון וכדי לבאר אלה יבואר אגבו מאמר נפלא בילקוט קהלת וז"ל ראיתי עבדים רוכבים על סוסים זה נבוכדנצר שהחריב ב"ה ולא נכנס בתוכו שהי' מתיירא מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו והכניסו לתוך קודש קדשים ורוח הקודש צווחה ראיתי עבדים רוכבים על סוסים זה נבוכדנצר ושרים הולכים כעבדים על הארץ זה מיכאל שהוליך במתג הסוס עכ"ל והנה הדבר תמוה אחרי שנודע שמיכאל איהו שר ישראל ופרקליטינו היושר העומד עלינו להצילנו מכל הקמים איך עשה כזאת שאפי' נבוכדנצר השונא לא בקש להחריב ואם נאמר שכוונת נבוכדנצר הי' שלא להחריב ב"ה כדי שיכלה הקב"ה חמתו בישראל ח"ו כנודע שזה הי' טעם החורבן ולפיכך מיכאל שר הרחמים אוחז במתג הסוס והכניסו שיחרב ביה"מ וישפוך הקב"ה חמתו על העצים ואבנים וא"כ ביותר קשה על מאמר המוקדם לזה למה קונן המקונן על מיכאל שהחריב בית המקדש שהרי כוונתו הי' לטובה. אבל דע הקדמה נפלאה כי בבריאת העולם הי' הקב"ה מייעץ בפמליא של מעלה לברוא האדם ומלאך מטטרון שהוא מצד החסד והרחמים הסכים לברוא אותו ועז"א ועז"אל עם כת שלהם שנשתתפו עמהם שהם כולם מצד הדין לא הסכימו בבריאתו ויוסף איהו למטה נגד מטטרון ברקיע וכמו שמטטרון מסר לו הקב"ה כל אוצרותיו בידיו רק ותחסריהו מעט מאלהים כן השליט פרעה למטה את יוסף על הכל רק הכסא גדול ממנו והאחים היו למטה מן אותה כת שנשתתפו עם עז"א ועז"אל שאמרו אל יברא ולאו שהם ח"ו עז"א ועז"אל בעצמן אלא מאותו כת שנשתתפו עם עזא ועזאל לפיכך ויבא יוסף את דבתם רעה והדבה היתה שהן מן הכת עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאת אדם והסכימו לומר מה אנוש כי תזכרנו ולכך היו האחים שונאים את יוסף וחלקו עליו כמו שעשו בראשונה בתחילה בריאת עולם כמ"ש בזהר בראשית דמ"ד ע"א כל זה בהאריכות והנה הוויכוח שהי' בין יוסף ואחיו הוא מחלוקת שמאי והלל בערובין שרבו ב' שנים ומחצ' אם נוח לאדם שנברא או לא ואחי יוסף היו סוברים נוח לאדם שלא נברא על כן נשתתפו עם עזא ועזאל ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ויוסף דאיהו מטטרון שהסכים בבריא' היה סבר נוח לאדם שנברא כי עדיין לא נמנה ונגמר כמו בימי שמאי והלל כדעת האומר נוח שלא נברא והיה הלכה זו רפויה בידם אלא האל יתברך היודע הכל ידע את אשר צדיק בריבו והנה אחרי שראינו בעינינו שהחריב הקב"ה ב"ה בחטא השבטים כנזכר לעיל ודאי הוא סבר שהדין עם יוסף דסבר נוח לאדם שנברא והאחים ששנאו אותו בשביל זה שנאת חנם היה ולפיכך ויצת אש בציון ועתה תבין למה בכה הקב"ה בחורבן כנ"ל במסתרים תבכ' נפשי מפני גוה מפני גאותן של מלאכי שרת שאומרים מה אנוש כי תזכרנו כי בשלמא קודם לכן היו יכולין לומר שהדין עמהם אבל אחר שהחרבתי ביתי קשה למה וצריך לומר בשביל חטא השבטים ששנאו את יוסף שנאת חנם ואם איתא כדבריהם דנוח לאדם שלא נברא א"כ לאו שנאת חנם הי' אלא ודאי מזה מוכח שנוח לאדם שיברא ואם כן למה גם עתה הם מתגאים ואומרים מה אנוש כי תזכרנו א"נ דה"ק למה במסתרים תבכה ופשיעת' על החורבן כל זה בא מפני גוה מפני גאותן של מלאכי שרת שאמרו מה אנוש כי תזכרנו כי אם לא היו אומרים זאת והיו כולם מסכימים בבריאת האדם לא היו האחים נוטרים שנאה ליוסף ולא הי' ב"ה חרב ועם זה תבין מ"ש בילקוט איכה שבזמן החורבן בא מטטרון ואמר רבש"ע אתה לא תבכה אני אבכה ונ"ל הטעם כי אחרי שמטטרון איהו יוסף כנזכר שעל ידו בא כל החורבן והשממ' ודי בזה והנה פלוגתת שמאי והלל חזינן סתם אבל אין אנו יודעין מי האומר נוח לאדם שנברא או נוח לאדם שלא נברא ותסתיים דהלל הוא דאמר נוח לאדם שנברא כי איתא בזוהר חדש שמיכאל וגבריאל הם תרי מלאכים דפליגי ברקיע והם נגד מחלוקת שמאי והלל והמכריע ביניהם הוא אוריאל והלל הוא נגד מיכאל כי מיכאל הוא שר החסד לכך גם הלל הי' איש חסד ומטיב לכל וגבריאל הוא שר של אש תוקפא דדינא כנגדו היה שמאי קפדן וחמתו כאש בוער כנזכר לעיל בעמוד זה ונודע מה שאמרו רז"ל במדרש בראשית שחסד אמר יברא וא"כ הלל דאיהו איש החסד הוא דאמר יברא וכן מצאתי בהדיא בספר זרע ברך בפרשת בראשית ששמע מהרב הגדול מהר"ן בעל מגלה עמוקות ועתה תבין למה מיכאל הוליך סוסו של נבוכדנצר שיחריב בית המקדש דבשלמא גבריאל אף על פי שהוא בעל הדין בכל מקום לא היה ראוי לעשות פעול' זו כי איהו סבר נוח לאדם שלא נברא כמו שאמרו אחי יוסף ואצלו לא יקרא חטא במה ששנאו האחים ליוסף אבל מיכאל דאיהו סבר נוח לאדם שיברא ואליביה חטאו השבטים וראוי הי' שיחרב ב"ה לכן הוליך סוסו דנבוכדנצר להחריב ב"ה כדי שעי"ז יכופר עון בית ישראל והנה הקב"ה כאשר שלח אש ממרום והצית בציון והיו מיכאל וגבריאל שניהם שלוחים לדבר זה כנ"ל ולכך קינן המקונן כל רעי' בגדו בה וכו' ר"ל דבשלמא מיכאל בדין עשה אבל למה עשה זאת גבריאל ודע מ"ש אנשי פילסופיא אלקוית הקדמונים וזכרו ג"כ הכלי יקר בפ' כי תשא וז"ל למה פתח הקב"ה בסיני ואמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולמה לא אמר חידוש גדול מזה אשר יצר וברא את האדם והי' לו לומר אשר בראתיך ותירוצו משום דלא הוה ניחא להו לישראל כי נוח לאדם שלא נברא. והנה עתה תבין שוויכוח שהיה בין אברהם ואות אלף כי א' סברה שבדין החריב הקב"ה בית המקדש מפני שהשבטים עברו על התורה ושנאו את יוסף שנאת חנם ואמר לה אברהם בתי אתה באה להעיד ותיפוק לי' שבדין עשו שנוח לאדם שלא נברא אלא ודאי סבר אתה כמאן דאמר נוח לאדם שיברא והנה תדע לך שעדותך שקר הוא וטועה אתה בדבר כי זכרי יום שפתח הקב"ה כך שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואם איתא שנוח לאדם שברא וא"כ הי' לו לומר אשר בראתיך אלא ודאי מינך ובך הוא מוכח כמאן דאמר נוח לאדם שלא נברא ושנאת השבטים ליוסף בדין היה ואין ראוי שיחרב בית המקדש ואיך אין לך בושת פנים להעיד בבניי בעת צרתם מיד עמדה א' לצד ולא העיד' כי אברהם הכחיש עדות' מיד באה הב' להעיד שעברו ישראל על התורה שעבדו עכו"ם והמירו כבודם בתבנית שור ודחה אברהם טענת' מינה ובה מפני שהתורה מתחלת בב' בראשית כי כבר כתבנו לעיל בסימן הקודם שישראל היה להם טענה על חטאם בעכו"ם שלא היו מצווין בסיני ואע"ג שנאמר שם לא יהיה לך זה הציווי היה למשה בלבד אלא עיקר חטאם היה לפי שבני נח היו מצווין באותו זמן על עכו"ם וליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור. והנה בפרשת שמיני ברבה פליגי בה תנאי בפסוק עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים חד אמר ממונן של עכו"ם התיר וחד אמר שבע מצות שלהם התיר והנה למאן דאמר ז' מצות התיר תשובת ישראל שלא היו מצוון בע"א במקומה עומדת מאי איכא למימר ליכא מידי שהרי באותה זמן גם לבני נח היה מותר אבל למ"ד ממונן התיר ודאי חטאם חטא ואיתא במדרש וברש"י בתחילת התור' וז"ל למה פתח בבראשית ולא מהחודש הזה לכם שתיא מצוה ראשונ' אלא מפני העכו"ם שלא יאמרו ליסטין אתם שגזלתם ארץ ז' עמים לפיכך פתח בבראשית לומר שעולם ומלואו של הקב"ה וברצונו נטל. והנה דבר זה ליכא לאוקמי אלא למ"ד ז' מצות התיר ולמ"ד ממונן התיר ודאי לא יאמרו ליסטים אתם שגזלתם שהרי ממונן הפקיר והנה כאשר באה הב' להעיד על ישראל שעברו על התורה שעבדו עכו"ם בא אברהם לדחות' שהיא טועה בדבר ואמר לה ב' אתה באה להעיד בבניי שעברו על התורה ותיפוק ליה שיש להם תשובה נוצחת שלא היו מצוון ואי משום דליכא מידי הא ראה ויתר כמ"ד ז' מצות התיר אלא ודאי סבר אתה כמ"ד ממונן התיר והנה תדע לך שטועה אתה שהרי בניי מזורזין בה' חומשי תורה ואתה נתונ' בראש בראשית ברא אלקים וקשה למה אתה נתונה בראש היה לו להקב"ה לפתוח בהחודש הזה לכם אלא ודאי הטעם הוא שלא יאמרו ליסטים אתם ואם איתא כמאן דאמר ממונן התיר מאי ליסטים שייך גבייהו למימר הלא ודאי ראה ויתר כמאן דאמר ז' מצות התיר ואם כן תשובת ישראל שלא היו מצווין בסיני תשובה נוצחת הוא ואיך אתה באה להעיד בבני מיד עמדה ב' לצד ולא העיד' כלום כי ראה שעדות' מוכחש והדין עם אברהם מיד באה הג' להעיד שעברו על התורה מטעם שקבלו ערב רב כנזכר ודחה אותה אברהם במצות גדילים תעשה לך. רק נבאר תחילה מד"ר פ' קרח וז"ל כיון שאמר משה ונתלו על ציצית הכנף פתיל תכלת מיד צוה קרח ועשה ר"נ טליתות וכו' וקשה מה ראה קרח לחלוק על ידי תכלת אבל דע מ"ש בעשרה מאמרות מאמר צבאות ה' חלק ב' פט"ז וז"ל דע כי גוון התכלת דין קדוש הוא וכו' התורה הרבית' להשתמש בו בכל מקום וכן במצות הציצית כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהרבה כוחות חיצונים נכנעים לפניו והוא עצמו דין קדוש והוא עתיד לקדשן וכו' ובזוהר פרשת קדושים משמע שקין והבל היו כלאים ברחמה של חוה ולא הצליחו ואנו על ידי כלאים שבציצית נטהר העבדים מסטר' דקין עכ"ל והנה בזה תבין טוב טעם ודעת למה דחה משה את קרח בשתי ידיו כי נודע מכתבי האר"י ומדברי הזוהר פרשת בראשית שמשה הוא הבל וקרח קין ולפי שהם כלאים שלא הצליחו גם במעי אמן לפיכך ריחקו מעליו. והנה קרח חכם גדול היה כאשר ראה שאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת היה סובר אם איתא שאין לי טהרה וחלק בקדוש' למה מצטרפין תכל' שהוא חלקי אל הציצית אלא ודאי שזה מורה שיש לי חלק בקדושה וגם ע"י כלאים שבציצית נטהר קין וכל הבאים ממנו וא"כ משה שדוחה אותי מלבו הוא עושה לפיכך מיד ויקח קרח וזהו ג"כ הטעם משרז"ל גבי קין והבל ויאמר קין אל הבל אחיו בפ' ציצית היו עסוקין וקשה מה עסק ושייכות לפ' זו לעניינים שהקריבו קרבנות וקרבן הבל נתקבל וקרבן קין לא נתקבל וחרה לקין אלא הוא הדבר שדברנו רק יש לידע שקרבן קין והבל הי' כלאים צמר ופשתים נ"ל עם מ"ש כי גם במעי אמן היו כלאים לפיכך היה גם מעשיהם כלאים וכאשר ראה קין שלא נתקבל קרבנו מטעם זה חרה לו עד מאד ולפיכך התחיל לעסוק עם הבל בפ' ציצית כי כלאים בציצית הוא מותר ולמה גם קרבנו אינו מתקבל והבל בא לדחות את דבריו שאין מביאין משם ראיה מטעמים הנודעים לפיכך ע"י זה עמד והרגו והיה ממש מחלוקת קין והבל כמו מחלוקת משה וקרח כי משורש א' יצאו ואחזו מעשיהם הראשונים ונודע מ"ש האר"י זלה"ה ובזוהר פ' בראשית עמוד קס"ט שכל הערב רב שהיו במצרים הם כולם מסטרא דקין ורז"ל אמרו גדילים תעשה לך סמכו לא תלבש שעטנז לומר לך שכלאים בציצית מותר. והנה זה היה הוויכוח בין אברהם ואות גימל שבאה להעיד על ישראל שעברו על התורה שקבלו הערב רב ובתור' כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו כנזכר ואמר אברהם גימל אתה באה להעיד ותיפוק ליה שיש לקרב הערב רב כדי לחברם אל הקדוש' לקדשם ולטהרם אלא ודאי דסבר אתה שאין להם טהרה כלל והנה תדע לך שאין הדבר כן כי כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית כישראל ואתה נתונה בראש גדילים תעשה לך ואם איתא שאין לקין והבאים ממנו טהרה למה נתנו אותך בראש ללמד שכלאים בציצית מותר דהא זה יורה שבני קין יטוהרו ויוקדשו ואתה סבר שאין להם חיבור אל הקדושה אלא ודאי מינך ובך מוכח שע"י מצוה זו יש לחברם ולקשרם אל הקדושה וא"כ יפה עשו ישראל שקבלו שערב רב וציווי מעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו הוא כפשוטו שהיה הציווי על אדה"ר וא"כ איך אתה באת להעיד בבניי ביום צרתם מיד עמדה גם הגימל לצד כי הוכחש' בעדות' וכל האותיות שאחר זה לא מענה בפיהם ולא העידו כלום: