עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי ישראל איזנשטיין
פרק ב · הלכה ג
דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים כו' ע' בהפלאה כתובות (ק"ג ב') שהקשה דהא אין אנינות ברגל וכן הקשה בשו"ת רב משולם (סי' ג'). אולם לפמ"ש בס' תפארת למשה ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) דלא הי' אוננים ממש לפטור ממצוות רק מחמת צער לא הקריב לא קשה קושיתם. וע' במשנה למלך (ה' אבל פ"ג ה"י) ובשער המלך פ"ג מה' מעשה הקרבנות מה שהקשו ע"ד הירושלמי הללו ולפי פי' התפל"מ לק"מ. וראיתי להעיר ע"ד היד דוד פסחים (צ"א ב' ד"ה האונן) שהשיג ע"ד השער המלך יעו"ש ונראה שהוא הי' סובר דהראיה שהביא השער המלך הוא להוכיח דלא כהמשנה למלך דהטעם משום טירדא ולכן הקשה עליו. אולם באמת כוונת השעה"מ להביא ראיה דאנינות של תורה נוהג אף ביו"ט ולפ"ז לק"מ עלי' וז"ב:
הדא כסא בשירותא כו'. ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק למאד ואין לו ביאור כלל. וגם בביצה (פ"ב ה"ד) הוצרך לשבש שם הגירסא וגם לא ראה שגם במעשר שני (פ"ה ה"ג) איתא בשרותא וליתא שם תיבא כסא. וגם פי' הפני משה הוא דחוק ורחוק. אולם מצאתי בחי' המאירי לביצה (ד"כ ע"א) שכתוב וז"ל ואמרי' עלה בירושלמי כל כשרותא בעי מלאי פירוש קורה צריכה היא לכריתה ואין אדם כורתה אלא במינה שהרי מן העצים אדם עושה קתא לסכינו כו' כך דברי ב"ש לא נפסלו אלא בשלהם וכן אמרו שם סמא דקסא מיני' ובי' פי' קסא עצים כו' וקאמר תולעת הנמצא בעצים מתוכו היא מתליע ואינו בא לו ממקום אחר כו' ע"ש והוא פי' נפלא: