עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין
מסכת עירובין
פ"א ה"א דוקרינן כשרים בסוכה ופסולין במבוי כו'. ע' בקרבן נתנאל בפ"ק דסוכה (סי' ח') שהגיה פסולין בסוכה וכשרין במבוי ולא נהירא כן דהא בירושלמי קחשיב מקודם דברים הכשרים בסוכה ופסולין במבוי וקחשיב דוקרנין ודפנות ורחב מעשר אמות ואח"כ קחשיב דברים הפסולין בסוכה וכשרים במבוי היינו הדלה עליה את הגפן וחמתה מרובה מצלתה וסוכה מקורה א"כ נראה להדיא דהך דדוקרינן הוא מהדברים הכשרים בסוכה ופסולין במבוי דאל"כ ה"ל לחשבינהו בסוף ע"כ נראה כפי' הקה"ע דמיירי בשפת הגג ועמ"ש הש"ק בסוכה (פ"א ה"א) ומזה ראי' להר"מ (פ"ד מה' סוכה הי"א) דבשפת הגג כשירה וע' בה"ה שם שכ' שלהר"מ לא הי' הגירסא בש"ס סוכה (ד"ד ע"ב) איבעיא להו כו'. אולם כאשר ראיתי בשו"ת ברכת אברהם סי' כ"ו) שנשאל שם ע"ד אבי' ומבואר שם דגם להר"מ הי' הגירסא איבעיא להו רק שהי' גירסתו בדברי ר' נחמן הסיום דבשפת הגג כ"ע כשירה והבני ישיבה איבעיא להו כן והר"מ פסק כרב נחמן:
שם כהנא אמר הלכה כר' יהודה ע' בשירי קרבן שנסתפק אם הגירסא הלכה כר' יהודא או אין הלכה כר' יהודא וע' בחי' הרמב"ן עירובין (דמ"ו א') שמבואר שם שהיתה גירסתו אין הלכה כר' יהודא:
שם דרב אמר שחיטה מחצה על מחצה כשירה כו' כ"ל דרב אזיל בזה לשיטתו דהנה בש"ס כריתות (י"ז ב') איתא דרב אית לי' דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות. ובשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' א') מבואר דלפ"ז ס' דאורייתא מדרבנן לחומרא ובפני יהושיע (סוכה ט"ו ב') כ' דמ"ד דס"ל ס' דאורייתא מדרבנן לחומרא ס"ל מחצה על מחצה כרוב ואף דמדרבנן מחמרינן עכ"ז כיון דטריחא מלתא טובא לא מחמרינן יעו"ש ולכן רב דס"ל דחתיכה א' מב' חתיכות וס"ל דס' דאורייתא מדרבנן לחומרא לכן סובר דמחצה על מחצה כרוב ומיושב בזה מה שהקשה בא"ז ה' שחיטה (סי' ש"ע) דקשה להירושלמי ההיא דחצי קנה שהוא פגום יעו"ש ולהנ"ל א"ש דכיון דכתבנו דעיקר טעם רב הוא משום דס"ל חתיכה א' מב' חתיכות ולכן כי היכא דבכריתות מקשינן לרב מכמה משניות והשיב דאתיין כר' אליעזר דלא בעי חתיכה א' מב' חתיכות כן אתי לדידי' המשנה דחצי קנה פגום כר' אליעזר וא"ש. וע' בא"ז שם שהיתה גירסתו בירושלמי בזה"ל ומפני מה אמרו עד שישחוט רובו שאם אתה אומר שישחוט מחצה על מחצה אף הוא שוחט פחות ממחצה ואם אתה אומר שישחוט רובו אינו בא לשחוט פחות ממחצה ולפנינו ליתא לזה: ה"ג אמר ר' בא כדי לקבל עלי' דימוס של ארחין כו' ע' מ"ש הקה"ע ובמח"כ לא ראה בחי' הריטב"א עירובין (י"ג ב') ששם הביא גירסת הירושלמי בנוסחא אחרינא בזה הלשון אמר ר' אבא כדי לקבל דימוס של ארחין לרחבן רשב"ג אומר כדי לקבל דימוס של ארחין לאורכן מה ביניהון על דעתן דרבנן ארבע ארחין על דעתין דרשב"ג עשרין ארחין ופי' דלרבנן דמשימין האריח לרחבו א"כ צריך לכל אמה ד' ארחין שיהי' ו' טפחים שהוא אמה וא"כ צריך ארבעה ארחין ולרשב"ג שמשים הארוחין לארכן שהוא ג' טפחים צריך עשרה ארכין לעשר אמות שהוא שיעור הקורה:
פ"ג ה"א ר' אחא בשם ר' מיישא והוא שנתן לתוכו שמן ר' יוסי בעי מעתה לא יערב אלא לפי חשבון כו' מכאן קשה לי טובא על שיטות הסוברים דבעירוב לא בעינן שיערב לתוכו שמן וכמו שהביא דבריהם הב"י בסי' שפ"ו) ובא"ר שם כ' דכ"ה דעת הרשב"א ור' ירוחם וכן ראיתי בא"ז (ה' עירובין סי' ק"ל) שהשיג על רי שמשון בר' אברהם שס"ל שגם לענין עירוב צריך שיערוב בתוכו שמן דהא בירושלמי כאן מבואר להדיא דגם בעירוב בעינן שיערוב לתוכו שמן וצע"ג שוב ראיתי בחי' הריטב"א לעירובין (כ"ז ב') שגם הוא כ' דמהירושלמי נראה שצריך שיערוב לתוכו שמן ופסק כן ע"ש. וא"כ כיון שכן דעת התוס' והר"ר שמשון בן אברהם והריטב"א ובירושלמי מבואר כדבריהם יש לחוש לזה ולא כהא"ר שכ' שהעיקר דא"צ לערוב שמן לתוכו:
ה"ה ההן אם לא כי לא חד הוא עמ"ש הקה"ע ופני משה קידושין פ"ג ה"ב) וע' ברמב"ן גיטין (ע"ה ב') ובמלחמות ד' פ"ב דביצה וברא"ש פ' מי שאחזו ובתשובה כלל ע"ו שצ"ל כלאחר שוב ראיתי בפני משה כאן ובשירי קרבן קידושין וגליון הש"ס שהרגישו בזה:
ה"ח שירי פתילה כ' השירי קרבן קשה תינח שירי פתילה ושירי מדורה שייך בהו הכנה אבל מותר שמן שכבה מה הכנה שייך בהו ולא ראה בס' התרומה (סי' רכ"ג) ושיבולי הלקט (סי' ע"ט) שהשמן צלול יותר כשכבה וא"ש:
ה"י או ייבא כייא דמר ר' יעקב בר אחא כו'. ע' בשה"ל (כלל צ"ה) שכ' בשם ר' חננאל שהביא בשם הירושלמי דעירובין ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי אומר העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח חד עבר קומא תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסיה עכ"ל ולפנינו ליתא להך סיומא. ומצאתי אותו בירושלמי שבועות (פ"א ה"ד) ובמסורת הש"ס נשמט לרשום לש"ס שביעית הנ"ל: פ"ה ה"א דמר רשב"י יכול אני לעשות שיהי' מהלכין מצור לצידון מטברי' לציפורן ע"י מערות וע"י בורגינון כו' מזה קשה לי על שו"ת מהר"י ץ' מיגא"ש (סי' מ"ה) שכ' דטברי' וציפורן בתוך התחום הוו קיימו וכאן מבואר דהי' יותר מד' אלפים אמות מזה לזה. וע' ירושלמי סנהדרין (פ"ג ה"ב) זה אומר בטברי' וזה אומר בציפורי באינון דהוין יתבין בחדא משכנא מן הכא להכא ז' מיל מן הכא להכא ט' מילין ומשם אין ראי' כל כך. אולם מכאן קשה. וע' מדרש איכה (סי' ב') וכ"ה בירושלמי תענית (פ"ד ה"ה) וכרם גדול הי' לו לאנדריאנוס י"ח מיל על י"ח מיל כמן טברי' לציפורי מבואר שהי' י"ח מיל ביניהם. ומזה קשה לי על הריטב"א בחי' לב"מ (כ"ג ב') שכ' ואפשר לומר דהכא בין טברי' לציפורי כאשפה שבבית דמי דטעמא אמרינן אין אדם עשוי להטיל נבילתו מפני שמסרחת לו בבית הכי נמי בין טברי' לציפורי דליכא אלא מיל ושכיחו עוברי דרכים טובא ואין אדם עשוי להטיל נבילה מפני הסירחון עכ"ל דהא מבואר דהי' ח"י מיל ביניהם ולא מיל. וע' חי' הרשב"א שבת (דק"ד) מ"ש בשם ר' האי בפי' כתב אות א' בטברי' ואות א' בציפורי כי טברי' וציפורי סמוכין זו לזו ורמז לזו ה"ה ה' שבת (פי"א ה"ב) והוא סותר לדברי הירושלמי והמדרש וצ"ע [ודרך אגב אעיר על מ"ש בס' תבואות הארץ פ"ג להוכיח דהי' עיר ציפורי בבבל ממס' תענית (דף כ"ד) דאתי מטרא עד דשפיך מרזבי בציפורי כו' ע"ש. ונעלם ממני ששם צ"ל מחוזא וכמו שהוא בעין יעקב שם ולא מוכח מידי] וע' בבעל העיטור (אות גט חליצה) שכ' בתשו' ר' משולם בר קלונימוס מדגרסינן בירושלמי זה אומר בטברי' וזה אומר בציפורי כו' נראין הדברים שי"ח מילין מטברי' לציפורי עכ"ל:
שם אויר חצר כו'. ע' שירי קרבן מ"ש. אולם מדברי המגדול עוז פכ"ח מה' שבת ה"ג משמע שלא פי' כן וכמ"ש בשי"ת ח"ס (חא"ח סי' צ"ה) ע"ש:
ה"ה הדא אמרת בני המבוי כו' ע' קרבן העדה שפי' דהוא מלתא בפני עצמו כו' ע"ש. אמנם מדברי התשב"ץ (ח"ב סי' ל"ה) למדתי דאתי לתרץ דברי ר' יהודא אהדדי דאם נתנו באמצע אלו מותרים ואלו אסורים וא"כ מערבין החצי ומה דאמר ר' יהודא דאין מערבין לחצאין היינו שאלו יתנו ואלו יתנו אין מערבין כן נ"ל לפרש להתשב"ץ:
פ"ו ה"ג עשרה עכו"ם שהי' דרים בבית א' כו' ברוקח (סי' קנ"ה) סיים אחר שהביא דברי הירושלמי ואם אין עכו"ם רוצה להשכיר הולך אצל א' מעבדיו כו' שוכר כמערב דמי הנה הסיום ברוקח הוא מדברי הרוקח בעצמו שלא נזכר כלל זה בירושלמי והצרכתי לכתוב כן לפי שראיתי להב"ח בא"ח (סי' שפ"ב ס"ד) שהבין שהרוקח כתב כן בשם הירושלמי והוכיח מזה דצריך לכתחלה לשכור מהאדון וסיים דהכי נקטינן כהרוקח בשם הירושלמי ע"ש ובאמת אין זה כלל מדברי הירושלמי:
פ"ד ה"ב כל כובשי כבשים כו' ע' קה"ע מה שהגיה. וע' בערוך (ערך כבש) שהביא הגירסא שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש וכן נכון. והעיר בזה בשו"ת בית אפרים ה' טריפות יעו"ש:
פ"ח ה"ח והיא שתהא מחיצה משוקעת במים. כ' בגליון הש"ס דקאי על אמת המים דלעיל. וליתא דהא בירושלמי סוכה (פ"א ה"א) איתא על ההוא משנה דכציצטרא והיא שתהא משוקעת כו' מבואר דקאי על המשנה הזאת (ולפי שלא ראה דברי הירושלמי שם ע"כ לא רשם אותו במסורת הש"ס) ומה שהניח בצ"ע בגליון הש"ס שם על הלח"מ (פט"ו מה' שבת) ע' במראה הפנים כאן: פ"י ה"א אשתו של יונה כו' עמ"ש המפרשים. וע' ר"ן ר"פ הישן שכ' דלמאן דלית לי' נשים סומכת רשות אסורה לעלות לרגל לפי שמקרבת שלמי חגיגה שלא במקום מצוה ע"ש. וראיתי בשי"ת שואל ומשיב (ח"א סי' ס"א) שכ' וז"ל והיא תימה גדולה דהיכן כזכר שהיתה מקרבת שלמי חגיגה ולא נזכר רק שהיתה עולה לרגל ולדבריו היתה מקרבת עולת ראי' ג"כ והרי לא נזכר כלל כו' ודברי הר"ן צע"ג עכ"ל ודבריו תמוהים ודברי הר"ן צידקים דהר"ן ס"ל דהעלי' לרגל לא הי' בה איסור כלל ומדוע מבואר בירושלמי שמיחו בה חכמים והושבה וע"כ משום דהיתה מקרבת שלמי ראיה ואה"נ דהיתה מקרבת עולת ראיה נ"כ וחדא מינייהו נקט הר"ן וכ"כ להדיא ר"ת בס' הישר (בענינים שונים ד"פ ע"ב) וז"ל ועל אשתו של יונה טעית וכי תעלה על דעתך שעליית רגל אסור כו' דבעליית רגל היתה מביאה עולת ראיה בלא תנאי עכ"ל. וכן מצאתי בראב"ן (סי' פ"ז) שכ' אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מחו בה חכמים ומוקמינן לה כר' יוסי דאמר נשים סומכת רשות ובעלייתה היתה מביאה עולת ראיה דהיא מ"ע מכלל לאו דלא יראו פני ריקם עכ"ל ועמ"ש ר' אפרים בס' הישר לר"ת (דפ"א ע"א) וז"ל ה"ט דר' יוסי משום פסי ביראות שהותרה לעולי רגלים ואשתו של יונה היתה שובתת בשבתות כו' ע"ש וע' בהגמי"י פ"ג מה' ציצית ובא"ז ה' ר"ה (סי' ר"א) שכ' דאשתו של יונה היתה מביאה עולת נדבה ולא חשו חכמים שמא תביא עולת ראי' דכהנים זריזין הן אבל עכ"פ אין לתמוה על הר"ן אם ס"ל כשיטות ר"ת והראב"ן:
שם הלל הזקן אומר אלו מאבי אבא הן. הנה במכילתא (פ' בא פי"ז) איתא שמאי הזקן אומר אלו תפילין של אבי אמא והובא בתוס' מנחות (דמ"ג) ובאגודה מנחות (סי' כ"ה) וראיתי להמעשה רוקח פ"ב מה' תפילין הי"א שהבין שדברי המכילתא סותרים לדברי הירושלמי דמהירושלמי נראה שהלל סובר דתפילין א"צ בדיקה ובמכילתא סובר הלל דצריך בדיקה ע"ש מה שדחק בזה וכן נראה שהרגיש בזה במלא הרועים אות ה'. והי' מקום ליישב זה לפמ"ש השירי קרבן בירושלמי סוטה (פי"א הי"ג) על מה דאמרינן שם דיצתה בת קול ואמרה יש ביניכם אדם א' ראוי לרוח הקודש כו' ונתנו עיניהם בהלל הזקן כו' תלמידו של עזרא. וכ' הש"ק וז"ל כראה שאין זה הלל חבירו של שמאי הזקן כו' ולא ראה עזרא מעולם ואיך אמרו עליו תלמידו של עזרא אלא דהלל הזקן אין זה חבירו של שמאי ודלא כמ"ש היוחסין אות ה' עכ"ל וא"כ י"ל דהלל הזקן זה הוא תלמידו של עזרא ואינו חבירו של שמאי ולק"מ. אך דברי השירי קרבן לא נהירין דלא מצינו שהי' שני הלל ומה שאמרו עליו הוי עניו הוי חסיד תלמידו של עזרא היינו שהוא מתנהג בחסידותו כמו עזרא וע' סוכה (ד"כ ע"א) שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה. אולם באמת בלא"ה לק"מ ואין כאן סתירה כלל דלא אמר הלל רק שאלו תפילין המה מאבי אבא ויוכל להיות שבדק אותם כמה פעמים וראה שלא נתקלקלו. וכן מצאתי בחי' הר"ד ערמאה (ד"כ ע"ד) שכ' ע"ד הלל נלע"ד שהוא ראי' שאין מתקלקלין כאומרו הלל הזקן כו' אבל אין מכאן ראי' שלא בדקן כו' ע"ש. וכן ראיתי בברוך שאמר (דט"ז ע"ב) שכ' ואין לסמוך על מה שנמצא בשם הלל הזקן כו' כי אני יכול לומר שבדקם פעמים רבות ועשה להם בתים חדשים כו' ע"ש וא"כ יוכל להיות דשני הדברים הם אמת דהלל אמר שהי' לו תפילי' מאבי אבא ושמאי אמר שתפילי' המה משל אבי אמא. ועכ"ז סוברים בזה שצריך בדיקה שאף שהתפילין של הלל לא נתקלקלו יוכל להיות דתפילין אחרים יתקלקלו וע"כ צריכים בדיקה וגם הלל בדק אותם. וב"ש סוברים שא"צ בדיקה ומביאין ראי' לדבריהם מתפילין של שמאי שלא נתקלקלו מוכח דאינם עלולים להתקלקל וא"ש והבן. ושוב נדפס שו"ת בנין ציון. וראיתי שם (סי' ל"ט) והעיר שם על הסתירה שממכילתא להירושלמי וכ' דט"ס הוא ע"ש ולא ראה מ"ש בשם הברוך שאמר והרד"ע:
ה"ה ר' יהודא אומר אף מי שנתלש רוקו כו'. ע' פני משה שכ' ואין הלכה כר' יהודא וכ"כ התפארת ישראל ותמהני על מה שכתבו בפשיטות כן ולא זכרו ממה דמבואר בטוש"ע א"ח (סי' ש"נ) דינו של ר' יהודא. וע' בא"ר שהביא דכן דעת הפוסקים הראשונים יעו"ש:
פ"א ה"י כהדא דתני אהלים שבמחנה צריכין עירוב אהלים שבשיירא אינן צריכין עירוב. בקה"ע כ' ה"ג כהדא דתני אהלים שבמחנה אינן צריכין עירוב ואהלים שבשיירא צריכין עירוב לא ידעתי מדוע שיבש הגירסא בפשיטות והלא הר"מ בה' עירובין (פ"א ה"ג) העתיק כגרסתינו ובה"ה כ' שיש משבשין דברי הירושלמי ודברי רבינו עיקר. וכ"ה בטוא"ח סי' שס"ו) ואשתמיט זה מהקה"ע: