אור ברסלב
עמוד העבודה הקדמה הגדולה לביאור מהות הרוחניים

עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב

הקדמה הגדולה לביאור מהות הרוחניים

ויכוח השואל והמשיב

אמר המגיה ההקדמה היקרה הזאת אעפ"י שבראשיתה יש בה איזה דפין אשר דבריהם כבר נאמרו ונשנו בויכוח השואל והמשיב בכל זאת לא השמטנו אותה יען אשר ראינו בה נוסף עליהם כהנה וכהנה דברים יקרים והקדמות חדשות לתעלומות חכמה אשר כל דורשיה יתענגו עלימו ויאמרו האח אורו עינינו ואשר לא פללנו הנה מצאנו. לזאת לא גרענו ממנה דבר. ואת הישן מפני החדש לא הוצאנו. לבל נמנע הטוב מהולכים בתמים:

בעזה"י אתחיל לכתוב ההקדמה הגדולה אשר יעדתי להבין אמתת מהות הרוחניים בתכלית ההבנה היותר אפשריית בשכל האנושי המלובש במסך החומר העכור שהוא מסך מבדיל בפני השגת השכל ומונע את השכל להשיג ענין הרוחניים על בוריין ועל אמתתן כפי מציאותם ומהותן באמת וירויח האדם בזה שלא יבוא להגשים אורות העליונים הרוחניים בלמדו בכתבי המקובלים שמדברים הקדמותיהם מרוחניים העליונים בדרך גשמי כי לא יכלו להסביר באופן אחר אם לא ודרך גשמי מפני שבני אדם אינם משיגים רק ענינים גשמיים וכשאדם ידע הקדמתי יתבאר לו שכל דברי המקובלים אינם אלא לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע והכל הוא על דרך משל ועד עתה לא ידעו אף בהקדמה אחת עצם הכוונה ושורש ההבנה בנמשל ואי"ה עתה יתבארו כמה וכמה הקדמות עצם הכוונה שכיונו המקובלים להסתיר בדבריהם בדברם בדרך משל ואף שלא ידעתי עצם כיוון ההסתר בכל הקדמותיהם בדברם בדרך משל כי מה כוחי כי אייחל לבאר כל דבריהם כוונת ההסתר בדבריהם כי פעמים רבות הוצרכתי להתייגע להבין עצם הכוונה בהקדמה אחת אבל עתה הראתי לדעת כי כמו שבמקצת הקדמות המקובלים הסברתי עצם הכוונה כמו כן ישמע חכם ויוסף דעת ולקח להכין דעתו להבין בשאר הקדמותיהם עצם הכוונה ע הדרך שלי וזה החלי בעזר צורי וגואלי וקודם כל דבר צריך אתה לדעת כמה הקדמות כדי שתוכל להבין דברינו:

א הקדמה הראשונה ביאור מלות עלה ועלול סבה ומסובב דע על דרך הכלל כי שם עלה הוא על הממציא איזה דבר חדש שלא היה במציאות מעולם עד עתה ושם עלול לאמר התולדה ההיא שהמציא העלה אותה ונתחדשה עתה וכן שם סבה הוא כמו שם עלה ושם מסובב הוא כמו שם עלול המשל בזה אברהם המציא את יצחק וחידשו והביאו לעולם נקרא אברהם עלה של יצחק ויצחק נקרא עלולו של אברהם וכן אברהם נקרא סבתו של יצחק שסבה הוא ענין גרמא שאברהם הוא הגורם מציאותו של יצחק ויצחק נקרא מסובב מאברהם כלומר מוגרם הוא מאברהם כללא דמלתא עלה וסבה ענין אחד הוא ועלול ומסובב ג"כ הוא ענין אחד וכן הוא ענין בספירות העליונות שכתר האציל מעצמותו את החכמה והחכמה האצול' את הבינה הרי הכתר נק' עלה וסבה של החכמה וחכמה היא' עלול ומסובב מכתר והוא עלה וסבה אל הבינה ובינה היא עלול ומסובב מהחכמה ולכן כנוהו לא"ס עלה על כל העלות וסבת כל הסבות וח"ו לכנותו בשם עלול כי הוא. היחיד הקדמון האמיתי ולא היה שום עת וזמן שלא היה במציאות ח"ו ואין לו שום עלה וסבה כלל ועיקר ומציאותו אינו נתלה בזולתו:

ב ההקדמה השנית כתבו חכמי התכונה כי החמה והלבנה וכל הכוכבים הם גשמיים מקשיים ועכוריים כמו חתיכה עבה של ברזל המלוטשת בכל צדדי' כמו חרב חדשה מלוטשת היטיב היטיב והגשם ההוא עכור מאוד וחשוך מאוד שיעור כל עוביו ואינו מלוטש כי אם על פניו מלוטש במשחזת להעביר כל שום מין, חלודה בעולם כדי שיהיה לאור הנשפע עליו אחיזה בו ולפי שהוא מלוטש יבהיק האור הנשפע עליו יותר מאלו היה נשפע האור עלו דבר שאינו מלוטש ואלו היו החמה והלבנה והכוכבים ספיריים וזכים מאוד לא היה אפשר לאור להתאחז בהם כי היה עובר ומפלש אורו דרך כל עוביו מעבר לעבר מרוב זכותו ובהירותו כמו שתראה הגלגלים שהם ספיריים וזכים לכן אין. אור השמש נאחז בהן ואין הגלגלים מקבלים שום גוון מאור השמש אלא אור השמש עובר ומפלש דרך הגלגלים מן הגלגל' הד' ששם קבוע השמש עד לנו שוכני הארץ ואם יפגוש אור השמש על עב הענן יבהיק הענן כי מרוב עכירתו נאחז בו האור היטיב:

ג ההקדמה השלישית ההפרש שבין מלת אור ובין מלת הארה כי הנה אור נאמר על עצם האור שממנו מתאצל ומתפשט ההאר' וזורחת דמיון זה השלהבת האחיזה בפתילת הנר הוא עצם האור ימה שמאיר ומתפשט על כותלי הבית היא נק' הארה וכן אור השמש האחוז בגוף כוכב השמש הוא עצם האור ומה שמתפשט וזרח על הארץ הוא נק' הארת השמש. והנה אנו רואים שלפעמים הארה הנמשכת מאיזה עצם אור חוזר להיות במקום אחר עצם האור המשל בזה הנה הלבנה מקבלת אור מן השמש והיינו שהארת השמש פוגש בגשם כוכב הלבנה ונאחז שם ההארה ההיא בגשם הלבנה להיות שהוא גשם מקשיי מלוטש ואיננו ספיריי ולפיכך הארה הנמשכת מן עצם אור הלבנה איננה צלולה כמו הארת השמש המתפשטת על הארץ ביום לפי שעצם אור הלבנה נתהוה מהאר' השמש המכה על גשם הלבנה. והלה ידוע לחוש שכל עצם אור מבהיק ומזהיר הרנה יותר מהארה הנמשכת ממנו כי יש כמה אנשים שאינם יכולים להסתכל בעצם אור השמש לחולשת ראות עיניהם ובהארה הנמשכת מאור השמש יכולין להסתכל הרי מושג בחוש שכל הארה הנמשכת מעצם האור יורדת כמה מדרגות מן עצם האור שלה ולפיכך בהכרח הארת הלבנה יורד הרבה מדרגות מהארת השמש לפי שהארת הלבנה מתפשטת מעצם אור שאותו עצם האור הוא שוה להארת השמש:

ד ואם תאמר א"כ היה ראוי שהארת השמש הזורחת על הארץ תהיה מבהיק כ"כ כמו עצם אור הלבנה ואנו רואים שעצם אור הלבנה מבהיק הרבה יותר מן הארת השמש תשובה לזה לטישת כוכב הלבנה גורם זה שהארה המכה על גשם שלה תבהיק יותר כדרך ברזל המלוטש היטיב שיכה עליו איזה הארה בין מאור הנר בין מאור השמש בין מאיר הלבנה יתנוצץ מן הגשם ההיא ניצוצי אור מבהיקי' מאוד עד שלפעמי' מכהים עינו חלושי הראות והנה כבר כתבתי לעיל בסימן ב' שהארה הנשפעת על גשם מלוטש מבהיק הרבה יותר מהארה הנשפע על גשם שאינו מלוטש:

ה והנה בסימן ג' כתבנו שהארת השמש חוזר להיות עצם האיר בהתפשטו על גשם הלבנה והארת הלבנה היא כהה מאוד מהארת השמש והנה כמו כן מצינו שהארת הלבנה נעשית עצם אור לגבי מקום צל בלילה שהארת הלבנה אינה מתפשטת שם לסבת איזה דבר החוצץ ומבדיל בפני' ואעפ"כ יש שם הארה מועטה שאם איזה דבר מונח שם במקום הצל יושג לחוש הראות הדבר המונח שם הרי שעכ"פ שגם במקום הצל יש הארה מועטת ונבין ונשכיל מהיכן מתפשטת ההארה היא המועטת שבמקום הצל וצריך לומר בהכרח שההארה ההיא היא תולדה מן הארת הלבנה המתפשטת שלא במקום הצל והארת הלבנה שלא במקום הצל נעשית עצם האור לגבי הארה המועטת שבמקום הצל דא"א לומר שהארת הצל היא ג"כ מן עצם אור הלבנה א"כ לא היה צל במקום ההוא הרי המשלנו בסימן ג' ובסימן זה שלפעמים הארה של עצם אור גדול נעשית עצם אור קטן וההארה המתפשטת מעצם אור הקטן חוזר להיות עצם אור קטן יותר מדאי עד שההארה שלה היא כהה מאוד וזכור כל זה:

ו והמשכיל ישפוט בשכלו וילמוד סתום וחתום אצלו מן המפורש והמבואר לו באר היטיב שיכול ואפשר להיות במציאות שעצם אור השמש היא האל הארה בערך עצם אור גדול מאוד הרבה יותר מעצם אור השמש וכן יכול להיות הדברים אל לא תכלית ועם היות שהאמת לא כן הוא נפקא מינה למקום אחר כאשר נכתוב לפנינו בעזה"י בענין הרוחניים:

ז ונמשל עוד משל אחד שיובן היטיב איך הארה המתפשטת מאיזה עצם אור שההארה ההיא החזור להיות עצם האור וההארה השנית גם כן תחזור להיות עצם אור וכן ההארה השלישית וכן הד' והה' והו' יהז' והח' כן אל לא תכלית משל לאחד שבנה בית ועשה בכותל דרום חלונות כדי שדרך שם תתפשט הארת השמש להאיר בבית ובראותו שהוא חלוש הראו' מאוד ואינו יכול להסתכל בהארת השמש בונה עוד כותל ועושה חלון בכותל השני שלא כנגד החלון הראשון דאם יפתח חלון בכותל הב' כנגד החלון הראשון לא יועיל בתקנתו כלל כי הארת השמש תתפשט דרך השני חלונות ולא יתמעט הארת השמש כלום לכן בהכרח פותח החלון הב' שלא כנגד החלון הראשון ועי"כ נתמעט הארת השמש מאוד כי הארת השמש המתפשט באויר שבין ב' הכתלים מתפשט לצדדים מכנגד החלון לצד ימין ולצד שמאל ואותה ההארה המתפשטת לצדדים היא תולדה מן הארת השמש המתפשט דרך החלון הראשון הרי שההארה שבחלון הראשון נעשית עצם אור לגבי הארה שבחלון השני ובראותו שעדיין אינו יכול להסתכל אף בהארה שבחלון השני עושה עוד מחיצה ופותח בה חלון שלא כנגד החלון השני כדי שתתמעט ההארה שבחלון השני והרי הארת חלון השני נעשה עצם האור לגבי הארת חלון השלישי וכן ירבה במחיצות ובחלונות כפי חולשת ראות עיניו וכן אל לא תכלית:

ח גם צריך אתה לדעת שיש ב' מיני אור א' אור הגשמי דהיינו מה שמושג לאדם בחוש הראות ואור זה צריך שיצטרף ויתחבר אליו עוד אור אחר ג"כ גשמי והוא אור השמש או אור הלבנה אי אור האש דהיינו אור הנר או אבוקה ואור השני הוא אור השכל דהיינו מה שמושג לאדם בשכל ואור זה אין צורך להתחבר אליו אור אחר כמו לאור העינים כי אור העינים לא יפעל כלום בחשך אבל ע"י אור השכל יכול לראות אפי' בחשך אפי' יסגר עיניו ואור השכל הוא אור רוחני והוא יותר דק, וזך ונכבד מאור הגשמי ואין צורך לו לכלים הגשמיים כמו אור הגשמי שהוא נתלה בעינים שהם כלום גשמיים ואור השכל הוא הנק' באמיתות אור ני זהו האור העקרי ועצמי משא"כ אור הגשמי הוא נקרא אור בהשאלה כלומר ששם אור מושאל אצל אור הגשמי ואור השכל הוא עצה וסב' לאור הגשמי:

ט ועתה אתן לך דמיון ומשל להבין מהו אור השכל עד"מ כשתוחבין מטה עגולה בחור שבכותל מעבר לעבר ושני צידי המקל בולטין מן הכותל והלאה צד אחד לצד הבית פנימה וצד השני בולט מן כותל הבית לצד חוץ ואח"כ ישימו שני אופנים עגולים על שני קצות המקל דהיינו אופן אחד לצד הפנים של הבית ואופן השני לצד חוץ והאופנים והיו מהודקים היטב על קצות המקל בחבור גמור ובדוחק וכשרואה איש משכיל שאופן הפנימי שבבית מתגלגל וחוזר ומתגלגל מעצמו בלי שום מניע ישפוט זה המשכיל בשכלו שבודאי יש מבחוץ מניע האופן שבחוץ ועי"כ מתגלגל גם האופן שבפנים ואדם אחד עומד בחוץ ורואה בעיניו איך שאיש אחד מניע האופן שמבחוץ והמשכיל העומד בפנים אין אצלו שום ספק כלל ועיקר שבודאי יש מניע בחוץ ויכול לשבע ע"ז אפי' שבועה חמורה מאוד דכ"כ ברורה הוא אצל המשכיל שיש מבחוץ איש שמניע האופן שמבחוץ כמו שברור לאיש העומד בחוץ ורואה בעיניו איך שאיש אחד מניע האופן שמבחוץ והרי לשניהם מושג ענין המניע שמבחוץ אלא של זה העומד בחוץ יושג לו ע"י אור הגשמי שהוא חיש הראות ולזה העומד בפנים מושג לו ע"י אור השכל שיש מניע האופן שבחוץ והנה שני האנשים רואים המניע שבחוץ אלא שזה רואה אותו בעין השכל שהיא ראי' נכבדת יותר מן ראי' של האיש העומד בחוץ שהוא ראי' גשמיית: י והנה כל מה שנק' בשם הארה ע"כ מתפשטת מאיזה עצם האור דאם אינה מתפשטת מאיזה עצם אור לא תקרא שמה הארה אלא יהיה נק' שמה עצם אור והנה ידוע כי הקדמון לא ישתנה לעולם ולא יפסק ולא יחסר כחו לעולם והנה אם ימצא לפעמים איזה חלוש הראות שאינו יכול להסתכל לעולם בעצם אור השמש והוא איש משכיל ודאי ישפוט בשכלו בראותו איר השמש המתפשט על הארץ ישפוט שההארה ההוא יש לה שורש איזה עצם האור דאל"כ תהי' ההארה ההיא קדמוניית ואנו רואים שבלילה תתכסה, הארתה מאתנו וכן ארז"ל גבי אברהם מתחלה כשראה השמש היה סבור שהשמש הוא האלוה וכשראה בלילה שאין שם שמש הכיר שאינה אלוה וזה כתבתי לדוגמא ודמיון בעלמא למה שאני עתיד לבא אח"כ:

יא והנה מה שבני אדם מחוכמים משכילים השכלות שכליות ומושג להם כמה עניינים ע"י ראיית עין השכל כמו השגות חכמת התורה שבכתב ושע"פ ומפרשים כמו רש"י ותוספות ושאר מפרשים זהו הכל הארת השכל ובהכרח שאות' הארה שלנו צומחת מאיזה עצם אור וכעצם אור ההוא היא הנשמה שלנו שהיא עצם אור שכליי רוחניי ואע"פ שאין אנו יכולים להשיג מהות מציאותה באמיתות כפי מה שהיא במציאותה האמיתי לפי שדבר נמנע הוא להשיגה בהיותה (ר"ל הנשמה) מלובשת במסך חומרינו העכור עכ"ז נשכיל בשכלינו כי היא עצם אור שכליי נכבדת ומבהקת הרבה יותר מהארת שכלינו כאין מה שעצם אור השמש מבהיק הרבה יותר מהארת השמש:

יב והנה כמו שאנו רואים שהארת השמש המתפשטת על הארץ היא גשמיית כי היא מתפשטת על מקום גשמי ואנו רואים אותה בעינינו בשלשה רחקים אורך ורוחב וגובה שזהו גדר הגשם כמו שגדרוהו בפלוסופים לא כמו שחשבו כמה שוטים שכל מה שאין לו ממשות שיהא נרגש בחוש המשוש אינו גשמי אלא כל דבר שמושג לחוש אפי' לאיזה חוש שיהיה אפי' שלהבת שעל פתילת הנר הוא גשם מפני שנראה לחוש הראות בשלשה רחקים אורך ורוחב וגובה וגדר הרוחני הוא בהיפוך שאין לי אורך ורוחב וגובה ואינו תופס מקים ואין לו שום תכונה מתכונת הגשם כמו קלות וכבדות יבשות ולחות קרירות וחמימות והנה כמו שהארת השמש היא גשמיית כמו כן שורש עצם האור שלה ג"כ הוא גשם ובדוגמא הזאת נשכיל כמו שהארת שכלינו היא הארה רוחנית כי כשנשכיל איזה המצא' בציור שכלי הנה אותו הציור השכלי הוא רוחני ואינו תופס מקום ולא שייך בו לומר אורך ורוחב וגובה כמו כן שורש ועצם איר של הארת שכלינו היא ג"כ רוחניית ועצם אור שכליי ומבהקת הרבה מאוד יותר ממה שמבהיק הציורים השכליים שאנו משיגים איתם שהם הן הארת שכלינו הנובעים ממקור שהיא הנשמה שלנו והיא שכל עמוק ומתוק מאוד הרבה מעמקות ומתיקות הציורים השכליים שאנו משיגים אותם והיא רוחניית ואינה תופסת שים מקום ויש לה מציאות חזק בפועל ממש: יג והנה כתבו למעלה בסימן ג' ובסימן ה' שלפעמים איזה הארה חוזר להיות עצם האור כמו הארת השמש חוזר להיות עצם אור הלבנה כמו כן ממש באורות השכליות הרוחניות שהארת שכלינו היא השגתינו והשכלתינו הציורים השכליים ועצם אורם היא נשמתינו והיא מבהקת ומזהרת ומצהרת הרבה יותר מהארת שכלינו כמו כן הנשמה יש לה ג"כ שורש ועצם אור אשר אור עצם שלה נובע ממנו והיא הארה של עצם אורה אלא שההארה של שרשה שאותה הארה היא עצמותה ממש חוזר להיות עצם אור לגבי הארת שכלנו וכן שורש של שרשה נק' ג"כ הארה בערך שורשה וכן תעלה ממעלה למעלה עד עילת כל העילות וסבת כל הסבו' שהוא לבדו נק' אור בהחלט וכל המשפעי' ממנו הם סוד הארת א"ס והוא שכל קדמון אחדות פשוט ועמוק עמוק מי ימצאנו אפילו הנאצל הראשון אינו יכול להשיג כלל ועיקר דלא כמ"ש בש"א בהקדמה ב' בעיקר ה' אלא שמו האמיתי הוא אור כי הא אור השכל ואור הגשמי נשתלשל כמה מדרגות ואור השכל מעילה לעלול ומעילה לעלול מדרגות אין מספר:

יד והנה שם עצם הכלל של אורות העליוני' יתכן לקרותם אורות או שכליים או שניהם ביחד דהיינו אורות שכליית ומה שכנו המקובלים לאורות עליונים בשם רוחניים עיקר ושורש שם זה הוא מורה על ענין גשמיים ושם רוחניים הוא לשבר את האוזן לפי שאין לנו דבר דק בלתי נתפס כמו הרוח והאויר אף ששלהבת האש הוא יותר דק מ"מ מושג לחוש במראהו שהוא אדום אבל אויר אינו מושג לחוש שאינו דבר ממשיי וגם אינו בעל גוונים כלל רק שאנו משכילים בשכל מציאות האויר הפילוסופים הביאו ראיות הרבה על זה מקנה שריפה שקורין ביק"ס בל"א ומחביות סתומה מלאה מים אף כשיפתחו איזה נקב לא יצאו ממנו המים אם לא יפתחו בהם שני נקבים או מנפיחת השלחופית שהיא מקוה השתן של הבהמה אם יקשרנו בחוט למעלה נראית מלאה כמו אם מלאו במיני גשמיים וזה יורה הוראה ברורה שהאויר הוא גשם גמור ותופס מקום כמו כל הגשמיים ולכן הכינוי לאורות העליונים בשם רוחניים הוא לשבר את האוזן ושמם האמיתי הוא שכליים ששם שכל אינו מורה על ענין גשמי אבל השכל גם בבני אדם הגשמיים הוא רוחני כמו שאנו רואים שאין לאיזה ציור שכלי שיהיה לו אורך ורוחב וגובה ואינו תופס מקום כלל וכן שמם האמיתי היא אור דלא כמ"ש בשומר אמונים בהקדמה ב' בעיקר ה' אלא שורש ועיקר אור הוא אור השכל:

טו ומעתה יתבאר ויושג לך תירוץ על קושית בעל שומר אמונים בויכוח שני בדף ע"ב ע"א בסימן מ"ו הקשה שם וז"ל איך יתכן שהרוחניים לא יהי' להם מקום כי אנה. יעמדו בעמדם אם הם באפס מקום והיכן יעלו וירדו בהתפשטותם ובהסתלקותם אם אין שם מקום והרי כל החכמה הזו סובבת על ב' קוטבים הללו של עליית ספירה בספירה והתלבשו' וירידת ספירה בספירה ותירץ שם בשומר אמונים מה שייחסו תואר מקום אל הספירות הוא בדרך משל ועצם הכוונה הוא אל מקום רוחני ולא אל מקום גשמי ח"ו עכ"ל בעל שומר אמונים והנה לכאורה קושיא חזקה הוא כי איך יתכן שיהי' איזה דבר במציאות ולא יהי' הדבר ההוא תופס שום מקום כלל ועיקר אפילו כחוט השערה וא"כ אנה הוא מציאות הדבר ההוא והנה בתירוצו לא תירץ עדיין היטיב קושי' הלז באמרו מה שייחסו תואר מקוה אל הספירות כוונתם אל מקום רוחני והנה עיקר קושית בעל שומר אמונים הוא מחמת שלא מצינו איזה דבר שיהי' במציאות ולא יהיה תופס מקום אבל אם היינו מוצאים איזה דבר שיהיה ביציאות ולא יהי' תופס מקום לא היינו מקשים כלל קושיא כזאת כי היינו יכולים לתרץ הרי מצינו ענין כיוצא בזה שהוא במציאות ואינו תופס מקום ולפי"ז כבר היינו יכולים למצוא ענין שהוא במציאות חזק בפועל ממש ואינו תופס מקום והוא ענין ציורים השכליים שאדם ארדה אותם בשכלו ודעתו או שמבין ציורים שכליים והמצאות שכליות של אדם אחר שחידש אותם מדעתו והרי הציורים השכליים ההם יש לה מציאות חזק בפועל ממש ואעפ"כ אינם תופסים מקום כמ"ש בסוף סימן י"ד ע"ש ולפ"ז לק"מ קושיית בעל שומר אמונים אבל לא תתרץ קושיא זו בסגנון זה דמצינו ענין כיוצא בזה דייקא ואורות העליונים הם ענין אחר לא זה הענין בעצמו אלא כיוצא בזה לא תבין כן אלא הרוחניים העליונים שאינם תופסים מקום עיקר מהותם הם שכליים אלא שהם אורות שכליים עצמיים כמו שהסברתי לעיל ענין עצם איר וענין הארה בסימן י"א ע"ש והם מבהיקים הרבה מאוד יותר מהארת שכלינו ואינה תופסים שום מקום כמו שהארת שכלנו שהם ההמצאות השכליות שאנו משיגים אינם תופסים מקים כמ"ש לעיל בסי' י"ב עיין שם:

טז ואם תשאל ותאמר הרי אף ההמצאות השכליו' שאנו משיגים הם תופסים מקום על הנייר כשכותבין את ההמצאה ההיא כעין קושיות ותירוצי' שבתלמוד ומפרשיו תשובה לזה דע שכמו שענין גשמי אינו מושג בשכל כ"א בחוש כן להיפוך ענין שכלי א"א שיושג לחוש כ"א בשכל כמ"ש בשומר אמונים בויכוח שני סימן י"א בעיקר החמישי ע"ש היטיב ולפ"ז באמת אין הציור השכלי נכתב על הנייר אלא הדברים והמלות שהציור השכלי מוסבר על ידם הם הנכתבים על הנייר והציור השכלי הוא מתלבש בדברים הללו שזולת התיבות והמלות אין לנו שום תפיסה בציור השכלי לגודל רוחניותו ודקותו לכן בהכרח יתלבש הציור השכלי של ההמצא' ההיא במלות ותיבות הללו שהוא לבוש גס ועב וע"י הלבוש ההוא אנו יכולין להשיג ולהבין הציור השכלי ההוא אבל זולת הלבוש לא היינו יכולים להנות כלל מציור השכלי ההוא והלבוש הזה. שהם המלות והתיבות הוא הגוף של הציור השכלי והציור השכלי הוא נשמה לתיבות ומלות הללו ונותן ומשפיע במלו' ההם חיות וקיום וחיזק והמשך ראיי ונכון ומדובק מלה אחת בחברתה היטיב הדק מה שא"א לשנות סדר המאמר ההיא להקדים מלות שבסוף המאמר בתחלה ולאחר מלות שבתחלת המאמר בסוף שאם היינו עושים כן לא הי' מובן לנו זה הציור השכלי ע"י המלות ההם ולא היה למאמר ההוא שום הבנה כלל ועיקר והי' המאמר ההוא כמו גוף מת שאין בתוכו שם פנימיית וחיות אבל עתה שהמאמר ההוא מסודר באופן שיובן היטיב על ידו הציור השכלי הרי המאמר ההוא הוא חי וקיים כי יש בתוכו פנימיית נבחר והוא אור הציור השכלי משא"כ אם הייני מקבלים מלות זרות ושונות מספר מלה אחת ומספר אחר מלה אחרת עד מאה מלות או יותר והיינו עושים מאמר ממלות הללו לא היה להם שום ענין מובן אלא כמו שמדברים המשוגעים שמדברים מאמרים ומלות זרות שאין חיבור אף למקצת מלות שלהם כ"ש לכולם והרי מאמר כזה הוא נק' מאמר מת אבל תורתינו הקדושה אורות השכליים התקועים בה הם חיים וקיימים ולכן נאמר עלי' עץ חיים היא למחזיקים בה העולה מכל זה שהמצאות השכליות הם אורות רוחניים ואינם תופסים מקוה כלל רק לבוש שלהם הוא התופס מקום שהם המלות שהציור השכלי מתלבש בהם ואפשר לעתיד לבא כשתתפשט הנשמה מן חומרינו ולא יהיה לנו מסך מבדיל בפני ההשגה היינו יכולין להשיג הציור השכלי בלי התלבשות כלל במלות אבל עתה עכורות חומרינו גורם זה שאין לנו השגה בשום ציור שכלי בלתי התלבשו במלות כי כמו שהנשמה שלנו שהיא עצם אור השכלי של הארת שכלינו מלובש הוא בגוף כמו כן הארת שכלינו ג"כ א"א שיהיה בלי לבוש אלא בהכרח יהיה הארת שכלינו שהם ציורים השכליים מתלבש בגוף שהם המלות וזכור סימן זה היטיב ושים לבך להבינה הבנה דקה כי ע"י סימן זה בעזה"י עתיד אני לבאר כמה עיקרים פרטיים:

יז ולפי העיקר הגדול שהעלינו בקונטרס הלז שמהות הרוחניים העליונים הם עצמיים שכליים תבין היטיב הקדמו' המקובלי' שאמרו כי האצילות הוא כמדליק נר מנר ר"ל אצילות העלול מן העלה הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום כי כן דרך וטבע הרוחניית שלא יחסר לעולם כאשר אנו רואים אם ראובן ישכיל איזה המצאה שכליית ויגלה אותה לשמעון לא בשביל זה תפקד ותחסר ההמצאה ההיא מראובן וכן אם שמעון יגלה אותה ללוי לא תחסר גם משמעון כמו כן אצילות העלול מן העלה עד"מ כשכתר האציל מעצמותו את החכמה לא נחסר בחי' חכמה מן הכתר כי כן הוא טבע ענין הרוחני ואי"ה לקמן נסביר ענין זה כמדליק נר מנר באופן יותר נאות ומשובח:

יח ואל תתמה כפי מה שהעלינו א"כ הנשמה שבגופינו היא עצם אור שכליי הא תינח כח השכלי שבאדם בודאי הוא נובע וצומח מן עצם אור השכלי שהוא שורש הארת שכלינו אבל ענין החיות שבגוף מהיכן הוא בא כי לכאורה דבר זר הוא שמעצם אור שכלי יתפשט ענין חיות בגוף אחי אל תתמה כלל הנה עד עתה לא ידעת כלל ועיקר מהות הנשמה ושערת בשכלך כי היא עצם אור חיוני וממנה בא ענין החיות בגוף וליטעמך תיקשי לך מהיכן נובע שכל האדם אלא בהכרח צריך אתה לומר שענין השכל והחיות שניהם נובעים ממקור אחד שהיא הנשמה אשר הנשמה ההיא היא עלם אור שכליי והוא בעצמו ג"כ ענין החיות שעצם אחד משמש לשני תועליות ובאמת שלא בלבד אלו השני תועליות צומחים מן הנשמה כי תועליות רבות צומחות ממנה והם כל כוחות הנפשיות כמו הזכרון והפחד והשנאה והאהבה והכעס והאכזריות והרחמניות והיגון והשמחה והכילות והנדיבות וכיוצא בזה רבים ולפי מה שהתבאר יובן היטיב הכתוב והחכמה תחי' בעלי' כפשוטו ומשמעו והחכמה שהיא הנשמה שהיא עצם אור החכמה כמ"ש שהיא עצם אור שכליי תחי' בעלי' כי משם בא ג"כ החיות לאדם והודיענו הכתוב בזה שהנשמה היא עצם אור שכליי וכן נוכל לפרש כמשמעו אשר יצר את האדם בחכמה כלומר באור השכל ודומיהם רבים: יט וע"י היסוד הגדול שהעלינו במהות הרוחניים העליונים שהם שכליים וא"ס ב"ה הוא השכל היותר עמוק מכל הנאצלים תבין היטיב מ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה יו"ד שחכמתו ית' לא כחכמתינו שאנו וחכמתינו הם שני ענינים כי האדם הוא חכם בחכמה והוא ית' חכם ולא בחכמה כי הוא וחכמתו אחד הוא הוא ודעתו אחד הוא הוא וחייו אחד הוא עכ"ל הרמב"ם ביאור דבריו כי החכמה היא עצמותו ממש כמ"ש כי היא עצם אור שכליי עמוק עמוק מי ימצאנו א"כ עצמותו הוא חכמתו וחכמתו הוא עצמותו ודבר א' הוא א"כ יפה כתב הוא וחכמתו אחד הוא והוא חכם ולא בחכמה כי האדם הוא עצם אחד והחכמה היא עצם אחר וכאשר תחיל ותנוח מקרה החכמה על האדם יהי' חכם אבל הוא ית"ש הוא חכם ולא בחכמה כי החכמה איננה דבר אחר זולת עצמותו וכן הוא וחייו אחד הוא כי עצמותו הוא מקור ושורש של חיות של כל העולמות ועצמותו הוא ענין החיות והשכל והנה הא"ס הוא שכל פשוט בתכלית הפשיטות והאחדות ואעפ"כ לא נחסר ממנו מין שלימות אחד וכל השלימות הם נמצאים בו ואעפ"כ אין בו שום רבוי ושינוי כי כל השלימית הם מתאחדות ומתייחדות בו וכל השלמיות הם הם עצמותו ועצמותו הם הם שלמיותיו וכולו דבר אחד פשוט מכל צד ובחינה ואי"ה נבאר לפנינו ענין זה בתכלית הביאור מה שקשה להבין בשכל האנושי איך כל השלימות מתאחדות ומתייחדות בי נמצא עצמותו הוא החיות והחיות הוא עצמותו כי עצמותו הוא מקור החיות כמ"ש הכתוב כי עמך מקיר חיים כלומר עם מציאותך יש מקור חיים של כל החיים באורך כלומר באור השכל הנובע ממקור דכל מקורין נראה אור נשכיל ענינים שכליי' שהם נקראים באמיתות אור לאפוקי אור הגשמי אינה נקראת אור בשביל עצמותו ומהותו אלא בשביל שרשו ברוחניות העליון שהוא אור השכל ומרוב השתלשלותו נתהוה אור הגשמי לכן נק' גם הוא אור אבל אור השכל נק' אור בשביל עצמו שהיא באמת אור האמיתי הוך ובהיר ונאה לו בעצם לקרותו אור: כ ועתה אביא לך מופת חותך ליסודו הגדול במהות הרוחניים שהם ענינים שכליים ושהא"ס ג"כ הוא עצם איר שכליי היותר גדול ועמוק מכל השכליות כי הנה מוסכם הוא אצל כל המקובלים שהא"ס הוא אחד קדמון פשוט ושלם בכל השלמיות והנה זה ברור בעיני כל בעלי שכל שהעסק הנבחר מכל העסקים והענין הנבחר יותר מן כל הענינים הוא ענין השכל כי פעשוע והנאות השכל מכבה כל תשוקו' וכל הדברי' שבעולם ושברוב השכל מתלהב נפש האדם מאוד וממילא מוכרחים אנו לומר שזה מן השלמות של השכל והמדע ודאי ישנו בא"ס דאם לא תאמר כן אתה מחסרו ח"ו משלמות היותר גדול וא"כ מוכרחים אנו לומר שעצמותו הוא ענין שכלי דאם האטר א צמוהז הוא דבר ייש לאותו עצם ג"כ שלמיות השכל א"כ ח"ו לא אחד פשוט הוא והרי הוא חכם בחכמה ח"ו ועוד אם תאמר כך שעצמותו היא דבר זולת השכל והשכל לאו עצמותו הוא א"כ מי השפיע בו שכל כיון שהוא קדמין לכל קדומים אלא ע"כ שעצמותו הוא ענין שכלי והרי שלימו הוא עצמותו וכן כל השלמיו' המתאחדים בו הם עצמותו ועצמותו הם שלימותו ומזה הטעם אסור לתאר לא"ס בתואר השלמיות כי כשנתאר אותו בתוארים פרטיים על דרך משל כשנתאר אותו בתואר גביר אתה מגבילו בתואר גבורה וחסרת ממנו שאר השלמיות שמשמעותו שרק תואר זה לבד נמצא בו ואפי' אם תדבר בפיך גם שאר התוארי' וא"כ לא תחסר אותו משלמותו הרי מי ימלל כל תוארי שלמיותיו וא"כ בהכרח תחסרהו משאר שלמיותיו ואפי' אם היינו יכולין לספר כל תוארי שבחיו ג"כ היה אסור לפי שכל תואר ותואר מורה על מין שלימות פרטי אשר תואר האחר לא יורה על שלימות פרטי ההוא כי אם יורה עוד על שלימות פרטי אחר א"כ באמרינו תוארי שבחיו יורה על רבוי וחלוק בעצמותו ובאמת לא כן הוא אלא כל השלימות מתאחדים בו ואין בו שום רבוי וחלוק ח"ו ואין אצלינו מלה בלשון קידש שתהיה ראויה להאמר על א"ס שהמלה ההיא תכלול כל שבחיו וזהו מי ימלל גבורות ה' אשר במלולו ישמיע כל תהלתו הן בדיבור אחד א"א ואפי' בדברים רבים א"א כי אלו חיינו בטובו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות שנים לא יכולנו לספר א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתהלותיו אלא כאשר נזכיר איזה תואר עד"מ גבור נכווין במחשבה כי ענין הגבורה אינו חלוק מעצמותו ח"ו כי אין שם רבוי וחילוק אלא נכווין כי ענין הגבורה מתייחד' בעצמותו והגבורה היא עצמותו ועצמותו הוא גבורתו וזהו לך דומי' תהלה כלומר בחי' דומיה שהוא ענין המחשבה שבלב. שאין שם דיבור היא עיקר התהלה כי מה שאנו מחסרין בפינו כפי משמעות לשונינו אנו משלימין בלבנו ובמחשבותינו עם בחי' הדומיה:

כא והנה מלבד המופת שכתבנו על מהות הרוחניים הנה לשונות המקובלים משמעם כדברי שהרוחניים העליונים הם שכליים ואין שים בחי' רוחניית אחר בעיל' זולת השכל כמ"ש הראב"ד בפירושו לספר יצירה והביאו הרב בעל שומר אמונים בספרו בויכוח ראשון דף מ"ט ע"א בסימן מ"א וז"ל וזהו שכתב הראב"ד עלת העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול עכ"ל הראב"ד הרי שקרא הראב"ד כתר עליון בשם שכל פשוט ועלת העלות ג"כ הוא שכל פשוט מדכתב שאין בינו ובין עלתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול ואם נאמר דעלת העלות אין מהותו ענין שכלי א"כ הרבה יש ביניהם שזה מהותו ענין שכלי ועלת העלות אינו ענין שכלי וכבר ידעת כמה רב גוברי' דהראב"ד ז"ל במ"ש בס' שומר אמונים בהקדמה שבין ויכוח ראשון לויכוח שני בהצעה שניה וז"ל כמ"ש בעל עבודת הקודש בחלק העב דה פרק י"ג וז"ל וכבר קבלו האחרוני' מחכמי האמת כי אליהו ז"ל נגלה להרב ר' דוד אב ב"ד ז"ל ומסר לו מסורות חכמת הקבלה והוא ז"ל מסרה לבנו הראב"ד ונגלה גם לו אליהו ז"ל והרב מסרה לבנו החסיד הרב ר' יצחק סגי נהור ונגלה גם לו אליהו ז"ל והוא ז"ל מסרה לשני תלמידיו ר' עזרא ור' עזריאל ומהם נמשכה להרמב"ן ז"ל אשר ממני נמשכה אל השרידים הבאים אחריו עד היום גם מהר"ם ריקאנטי ז"ל ובעל מנחת יהודה חייט ואחרים העידו שקבלה היא בידם שנגלה אליהו ז"ל להראב"ד ז"ל והמאמר הנ"ל של הראב"ד ז"ל שנוי בס' שומר אמונים בדף כ"ה בסימן ס"ו ע"ש וכן יש קצת ראי' משמות ג' ספירות הראשונות שהם המוחין וראשי כל הג' קווים שהם קו החסד קו הדין קו הרחמים הנה ראשיהם מכונה בשם חכמה בינה דעת שכולה משמעם ענין שכל כי השכל והחכמה והבינה והדעת כולם כמעט ענין אחד הם וכן הביא בשומר אמונים בשם הראב"ד ז"ל וז"ל השכליים הנפרדים והעשר ספירות לא יאמר בהם ראשית ואחרית עכ"ל הרי שקראם בשה שכליים הנפרדים מחומר שהם המלאכים וכן קורא הראב"ד בהקדמתו לפי' ספר יצירה לל"ב נתיבו' חכמה והא לך שמותם כסדרן א' שכל מופלא ב' שכל מזהיר ג' שכל מקודש ד' שכל קבוע ה' שכל נשרש ו' שכל שפע נבדל ז' שכל נסחר ח' שכל שלם ט' שכל טהור. י' שכל מתנוצץ י"א שכל מצומצם י"ב שכל בהיר. י"ג שכל מנהיג י"ד שכל מאיר שכל מעמיד שכל ט"ז שכל נצחי י"ז שכל ההרגש. י"ח שכל בית השפע י"ט שכל סוד הפעולות הרוחניות כולם כ' שכל הרצון כ"א שכל החפץ המבקש. כ"ב שכל נאמן כ"ג שכל קיים כ"ד שכל דמיוני כ"ה שכלו נסיוני כ"ו שכל מחודש שכל מורגש כ"ח שכל מוטבע כ"ט שכל מוגשם ל' שכל כללי ל"א שכל תמידי ל"ב שכל נעבד הרי שהראב"ד קורא כולם בשם שכליים ים וכן משמעות לשון בעל חסד לאברהם במעיין ראשון הנק' עין כל בנהר ז' וז"ל שם ענין השכליים הפשוטים המשתלשים מדרגה אחר מדרגה הם אבי"ע ויש להם ב' בחי' הבחי' הא' הם שכליים בעלי חכמה ובינה יתירה והם משכילי' תמיד בחשק עבודתם שהיא שכליים ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא וכן בס' חסד לאברהם תמצא כמה מקומות שמורים על ענין הזה שמהות הרוחניים הם ענינים שכליים:

כב ומעתה נבא לפרש ענין עלייה וירידה של הספירות כיון שאינם תופסים מקום דע כי השכליים הם בעלי שיעור ומדה כי יש גבול להשגתם אשר יאמר כי חכמה ישיג מקצת הכתר ולא כולו לפי שקצר כח שכלי של החכמה להשיג שכל עמוק שהוא הכתר וכן בינה אינה יכולה להשיג את החכמה כי להיות שהבינה נאצלה מן החכמה בהכרח תרד הרבה מאת מדרגת החכמ' כערך שיעור שבין עילה לעלול ולכן כאשר נאמר באיזה מקום כי מלכות עלה אל היסוד אין כוונת ענין עליית גשמיית אלא עליית המדרגה כי בודאי זכות ובהירות השכל של המלכות אינו כמו זכות ובהירות היסוד וכאשר נאמר שהמלכות עלה אל היסוד הכוונה שנתעלה מדרגת המלכות להיותה במדרגת חשיבות ובהירות היסוד וכאשר נאמר להיפוך ח"ו היסוד ירד אל המלכות הכיונה היסוד נשפל ממדרגותו והיה במדרגת המלכות ח"ו הרי ביארנו ענין עלייה וירידה:

כג ופי' זה של עלייה וירידה מבואר בזוהר פ' וירא בפסוק ארדה נא ואראה וכי לא הוה ידע קב"ה דאיהו אמר ארדה מה צריך ירידה. ואראה והא כולא אתגלייא קמיה אלא ארדה נא מדרגא דרחמי לדרגא דדינא והיינו האי ירידה ואראה ראי' לאשגחה עליהון במאי דינא להון עכ"ל הזוהר ביאור דבריו כי אור א"ס הוא חסד פשוטו ורחמים פשוטים לגמרי טוב ומטיב לרעים ולטובי' ואין בו ח"ו אפי' ריח דין כל שהוא כי אפי' כתר עליון הוא חסד פשוט לא כ"ש א"ס אלא מרוב השתלשלות המדרגות ממדרגה למדרגה מעלה לעלול מתחילין הדינים להתגלות והענין הוא כי לעילא לעילא אפי' אם היה שם איזה שורש דין בטל במיעוטו ברוב אור החסד המתוק ואין נרגש מציאות הדינים לגמרי המשל בזה אם ישימו רביעית הלוג משקה מר משרף הנקרא רוש שהוא בל"א הלאז בתוך עשרת אלפים רביעית משקה מתוקה כמו דבש יתבטל המרירות של הרביעית לגמרי ויקבל טעם מתוק מאותן עשרת אלפים רביעית משקה מתוק וכל שיתמעט המתיקות נתגלה המרירות יותר וזהו הענין שבינה אין בה דין כלל אלא דינין מתערין מינה כי עצם אור הבינה עדיין יש בה כח לבטל מרירות הדין אבל האורות המתאצלים מבינה יורדים הרבה ממדרגת הבינה ואורם אין כ"כ חסד פשוט ומתוק לשיוכלו לבטל מציאות הדינים לכן בהכרח מתגלים וזהו הפירוש דדינים מתערין מבינה אבל הוא בעצמה אין בה דין כלל העולה מזה כל אור שאין הדינים נרגשים בו הוא אור היותר גדול וחשוב במדרגה מאותו אור שהדינים מתגלים בו וזהו ארדה נא ממדרגה רמה שהיא דרגא דרחמי לדרגא שפילה שהיא דרגא דדינא וזהו כוונת הפסוק רוממו ה' אלהינו שיתרומם במדרגה רמה שלא יהיה בו ריח דין כלל כי צדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר פירוש שע"י מעשיהם הטובים גורמים שאפילו מדה"ד יתעלה ממדרגתו למדרגה יותר רמה שלא יורגש בו מציאות דין כלל וברשעים להיפוך שמהפכין מדה"ר למדה"ד שאפי' מדה"ר יורד ממדרגתו הרמה למדרגה נמוכה ומתגלה בו דינים ומדוקדק מאוד ענין מתהפך שמדה"ד נעשה עצם אחר לגמרי ממה שהיה בתחלה כי בתחלה היה במדרגה שפלה ועתה נתרומם ונעשה עצם אחר וכן להיפוך ברשעים ולהסביר לך היטיב ענין ההיפך תבין ממשל שהבאתי כי אפילו אותו רביעית שהיה מר בתחלה נתהפך טעמו למתיקות וכשישימו רביעית משקה מתוק בתוך עשרת אלפים רביעית משקה מר גם רביעית שהיה מתוק בתחלה מתהפך טעמו למרירות וכן עד"ז תבין בנמשל כי כאשר יתגברו הדינים גם מציאות אור החסד המתוק מתהפך למרירות הדין שהוא בטל במיעוטו:

כד ועתה הגיע העת לבאר ענין הצמצום בעזה"י על בוריו לסגנון שלנו כפי מה שהסברנו מהות הרוחניים שהם ענינים שכליים זה עמוק מזה וזה מזה ויובן ג"כ היטיב כוונת הרמ"ע בענין רצון ובעל הרצון ומ"ש שהצמצום היה ברצון ולא בבעל הרצון יעויינו דבריו בשומר אמונים מסימן כ"ה עד סימן ל"ד ע"ש והנה בשומר אמונים בויכוח ב' בסימן ל"ד הביא שם בשם ס מבוא השערים וז"ל דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות וכל העלמות למות היה הא"ס ממלא כל המקום הזה אשר בו עומדים עתה ד' עולמות אבי"ע ולא היה שום דבר חוץ ממנו וכו' והנה אחר שהכל הי' ממולא מן האור ההוא הנקרא א"ס ולא היה אז מקום פנוי הוצרך שא"ס עצמו יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום פנוי להאציל בתוכו העולמות אמנם מקום הצמצום הזה לא היה בצד מצדדיו אלא באמצעות ממש בנקודה אמצעית שבו וצמצם עצמו אל הצדדים בשוה מכל צדדיו ונשאר המקום פנוי באמצע עכ"ל מבוא השערים. והנה שאלתיאל הקשה שם דחטו מפני שהיה הכל מלא מן אור הא"ס נא היה יכול לברוא עולמות מבלי שיצמצם עצמו ויניח מקום פנוי והלא אפילו באור הגשמי אין הדבר כן שאם תדליק אבוקה אחת בחדר אחד הסתום מכל צדדיו ימלא כל החדר אורה מבלי מקום פנוי כלל ואם אח"כ תדליק עוד אבוקה אחרת יתמלאו החדר גם מאיר האבוקה השנית ואע"פ שכבר היה מלא מן אור האבוקה הראשונה מבלי מקום פנוי עכ"ז תוכל להכניס בו אור האבוקה השנית וכל מה שתרצה ואם זה הוא באור הגשמי שאינו מעכב מלהכניס בו גשם אחר כ"ש בתור הרוחני וק"ו בן בנו של ק"ו באור הא"ס דיכיל הוה להאציל ולברוא עולמות מבלי שיצמצם עצמו ע"כ קושית שאלתיאל ובעבור זה התעורר והודיע לומר שהצמצום אינו כפשוטו מחמת עשרה טענות עצומות מאוד ומבוארות היטיב אצל כל משכיל וע"ש העשרה טענות שלו והן אמת בעבור עשרה הטענות שלו מוכרחים אנו לומר שהצמצום לא יובן כפשוטו אבל מכח קושית שאלתיאל אינו מוכרח כלל ואי משום הא לא ארי' כלל דבשלמא גבי האיר האבוקה הגשמיית הנה האור האבוקה הראשונה היה איר בעל תכלית עד שלא היה יכולים לראות דברים קטנים מחמת מיעוט אור האבוקה האחת וכאשר ידליקו עוד אבוקה אחת יתוסף האור בחדר ההיא ויאיר בבהירות יותר עד שאז יוכלו לראות דברים קטנים שלא היו יכולים לראות בתחלה בהיות אור אבוקה אחת לבד אבל כאן באור הא"ס הגדול שהוא בב"ת איך יוכלו להתראות ולהתגלות אורות מועטי' ממני מאוד דשרגא בטיהרא מאי אהני לכן הוצרך לצמצם אורו כדי שיוכלו להתגלות אורות הרוחניים העליונים נמצא משום הא לא איריא אבל עכ"ז האמת יורה דרכו דענין הצמצו' א"א להבינו כפשוטו כלל מחמת העשרה טענות העצומות יעויינו בספר שומר אמונים בויכוח ב' סימן ל"ה ובעל יושר לבב מיאן בספרו בדברי בעל שומר אמונים שאמר שאין להבין הצמצום כפשוטו והאריך למעניתו שם והעלה לפי דעתו שהצמצום יובן דוקא כפשוטו מחמת איזה טענה מלושה ומזוייפת מאוד שהביא משל על זה בדף ח' ע"א בסימן י"ג שאינו העדר כבוד כ"כ כשנאמר המלך משגיח מחלונו דבר לכלוך כמו שהוא העדר כבוד שנאמר ח"ו שהמלך עצמו בתוכו ותמה אני עליו תמי' גדולה איך מלא לבו לדבר גבוהה גבוהה על שומר אמונים מאחר שבעל יושר לבב ראה את הספר שומר אמונים כמו שהביא דבריו בדף ח' ע"ב בסימן י"ד ואיך לא שם יד לפי' ולשתוק הלא אחד מעשרה טענות של שומר אמונים הוא דאם נאמר ח"ו שהצמצום יובן כפשוטו א"כ יהיה הא"ס תופס מקום ח"ו כמ"ש בש"א דף מ"ם ע"א עיקר הט' ע"ש אבל אם נאמר שהצמצום אינו כפשוטו א"כ א"ם אינו תופס מקום כלל וא"כ איך יאמר בעל יושר לבב שגנאי הוא לומר שהמלך בתוך הלכלוך הלא הגנאי הזה הוא דוקא לדעת בעל יושר לבב באמרו שהא"ס הוא תופס מקום אבל אם נאמר שהצמצום אינו כפשוטו והא"ס אינו תופס מקים כבר סלקנו הגנאי הזה אפי' מרוחניים התחתונים מאוד ק"ו בן בנו של ק"ו בא"ס העליון כפי מה שהסברנו מהות הרוחניים שהם ענינים שכליים פשוטים ואינם תופסים שוה מקום והנה אין לרוחני שום התערבות ונגיעה בדבר הגשמי כמו הלכלוך זולת בהתפשט הרוחני בגשמי לתועלת הגשמי כמו הנשמה בתוך הגוף וכן כתוב בשיר היחוד בסוף יום שלישי זרה מים לא ישטפוך ורוח כביר לא יהדפך אף כל טנופת לא תטנפך וכל טענותיו של בעל יושר לבב להכרית שהצמצום הוא כפשוטו הם כדעת תינוק בן יומי זולת טענה אחת יורה משמעה לכאורה שהצמצום יובן כפשוט ואי"ה בסימן כ"ה הסמוך נדבר בזה כל הצורך:

כו והנה הטענה היותר חזקה לדעת בעל יושר לבב להכריח שהצמצום יובן דוקא כפשוטו הוא מה שהביא בדף ו' ע"א בשם עץ חיים בשער ההקדמות הקדמ' ה' וז"ל שם תוכל להבין סבה וטעם למה הוצריך הא"ס לצמצם את עצמו באמצע האור שלו כנז"ל שסלק האור הרב מן המקו' ההוא לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והרי היה יכול להניח איתה הבחינ' של הקו ההוא במקומו ויסלק שאר האיר כיוון שהיה עתיד להחזירו באחרונה ע"כ בעץ חיים אשר לא ראוהו הרב חביבי בעל שומר אמוני' על כי בארץ איטלייא לא נמצא עכ"ל בעל יושר לבב. ונראה מדעתו שאם היה בעל שומר אמונים ראה ההקדמה הלזו היה מודה ואומר שהצמצום הוא כפשוטו ולא אאמין על משכיל ישר כבעל שומר אמונים שיחזור מדבריו שהוכיח עפ"י ראייות חזקות ועצומות רבות מאוד שהצמצום אינו כפשוטו ויחזור מדבריו בעבור הקדמה אחת שתורה משמיעה לכאורה שהצמצום כפשוטו כי יכול הוא לומר גם הקדמה הזאת בעצמה אינו כמשמעה אלא על דרך משל ואע"פ שאינו מבין עצם כוונת הנמשל לא מפני זה יזיז ממרכז האמת הבנוי על אדני האמת והיושר שהצמצום לא יובן כפשוטו ויתלה חסרון ביאור הקדמה הלזו כפי אמתתה בחסרון ידיעתו אבל האמת לא נכחיד ונסביר בעזה"י איך שההקדמה הזאת עצמה לא תובן כפשוטה רק היא על דרך משל ואסביר לך בעזה"י עצם הכוונה במשל הזה:

כז הנה ההקדמה הזאת שהביא בעל יושר לבב בדף ט' ע"א בשם עץ חיים הנה היא כתובה אצלי בס' מבוא השערים בפ"ב מתחלת הספר וצריך שתדע שני הפרקים הראשונים של ס' מבוא השערים ותעיין בהם היטיב בעיון זך מאוד כי נמצא בהם כמה הקדמות יקרות גדולי הערך מועילים מאוד להבנת אמתת ענין הזה שאנו עסוקים בו עתה בביאורו וז"ל בס' מבוא השערים בפ"ב אך קשה על מה זה נתחלק הא"ס לגמרי וצמצם את עצמו לעשות אותו המקום כולו פנוי לגמרי בלתי קו כלל והיה די שיניח אותה הבחי' של הקו העתי' לחזור ולהמשך בתוכם ולא תסתלק משם ומה שנשאר בין הב' אורות לבד שם יצמצם עצמו להאציל שם העולמות ולמה הוצרך הא"ס להסתלק לגמרי ואח"כ לחזיר ולהתלבש מבפנים דרך הקו הנזכר התשובה בזה מבוארת כי הנה טעם הצמצום היה כדי להסתלק מן המקום ההוא אור א"ס ועי"כ יוכלו מכלים של א"ק להצטייר שם כי אם היות שאין בחי' כלים ניכרים עד האצילות עכ"ז שרשי הכלים ברוימו נעלם מתחילים מכאן דאל"כ כמה יפרד הא"ס מא"ק לכן סילק כל האור למעלה כי הנה הסיבה שאין הדינים והכלים נרגשין בא"ס הטעם הוא כי מרוב האור מתבטלין ואחר שכבר נתהוו הכלים ונצטיירו שם אף אם יחזור הקו ההוא להתפשט לא יתבטלו הכלים כיוון שכבר נתגשמו והקרישי עכ"ל מביא השערים:

וקודם שנבאר זה הענין נבאר ענין אור פנימי ואור מקיף כי הנה האריז"ל כתב מה שיש יכולת בכלי לסובלו נכנס בכלי בסוד אור פנימי ומה שאין יכולת בכלי לסובלו נשאר מבחוץ וחופף ומקיף עליו מבחוץ ועוד כתב אור המקיף גדול מאור הפנימי והוא נשמה לו עיין במבוא פתחים דף ס' ע"א ונבאר שתי הקדמות אלו לפי הדרך שכתבנו שהרוחניים הם שכליי' פשוטים הנה מ"ש בהקדמה הראשונה מה שאין יכולת בכלי לסובלו נשאר מבחוץ בסוד אור המקיף משמע לכאורה שאור המקיף ואור הפנימי שווין בבחי' אור שלהם באיכות מעלתו ומדרגתו ואור המקיף בעצם אינו גדול מאור הפנימי אלא שלכך אין יכולת בכלי לסובלו לפי שהוא רבוי אור בכמות ואח כ כתב שאור המקיף הוא נשמה לאור הפנימי אבל הענין הוא שמ"ש ואין יכולת בכלי לסובלו אינו מחמת רבוי אור אלא מגודל בהיקות ובהירות של אור המקיף אין יכולת בכלי לסובלו אבל אור הפנימי בהיקותו יותר מועט מאוד מבהיקות אור המקיף לכן יש כח בכלי לסובלו כללא דמילתא שאור המקיף והפנימי אינם שווים באיכות אבל מדרגות וחשיבות אור מקיף בעצמו הוא יותר גדול ממדרגת אור פנימי ולכן הכלי תסבול אור הפנימי ולא אור המקיף ואין הטעם על העדר יכולת לסבול מחמת רבוי כמות האור כי ברוחניים אין שייך מקרה הכמות כי כמות הוא שייך בגשמיים כי נוכל לשאול כמה ארכו ורחבו וגבהו ועמקו של גשם זה או כמה כבדותו או קלותו ר"ל כמה משקל של גשם זה ואע"פ שגם איכות ממקרי הגשמיים כי נשאל איך הוא תכונת גשם זה עד שתהיה התשובה לח או יבש הוא או חם או קר הוא מ"מ ענין איכות נופל ג"כ על מעלת חשיבות מדרגת הדבר ולכן יפול ענין איכות גם ברוחניים ולשאול איך הוא חשיבות מדרגת הרוחני הלז העולה מכל זה שאיכות אור המקיף הוא יותר גדול מאיכות אור הפנימי ולכן לא תסבול הכלי אור המקיף דאם היו אור המקיף והפנימי שווים באיכות א"כ כשהכלי תוכל לסבול אור הפנימי היתה יכולה לסבול גם אור המקיף ואי משום רבוי כמות אור הלא כבר אמרנו שאין שייך שם כמות כלל ועוד איך אפשר שיהיו אור המקיף והפנימי שווים באיכות א"כ במה יבדלו זה מזה להיות נקרא זה אור פנימי וזה אור מקיף ואי משום שזה נכנס תוך הכלי וזה לוז נכנס היא גופא קשיא הא הם עצם א' ממש ולא יתכן לקרותם בשם שנים כי במה יבדלו זה מזה לקרותן בשם שנים וא"כ כיון שנכנס האור פנימי בתוך הכלי א"כ הרי גם אור מקיף נכנס המשל בזה אביא לך לרוחניים העליוני' שהם שכליים משכל האנושי עד"מ כשראובן יגלה לשמעון איזה המצאה שכליית ישמעון יבין את ההמצאה ההיא ואח"כ יאמר ראובן לשמעון אגיד לך עוד המצאה שכליית אחרת ו חזור ויגד לו אותה ההמצאה עצמה ממש שהגיד לו בראשונה ויתמה שמעון על ראובן תימה גדולה לאמר לו וכי זו היא המצאה אחרת הלא היא היא ההמצאה עצמה ממש שהגדת לי בראשונה כמו כן בנדין דידן אם א"מ וא"כ היו שוים באיכות א"כ כאשר יש יכולת בכלי לסבול א"פ כמו כן תסבול איד מקיף כיוון שעצם אחד ממש הם ואין ביניהם שום חילוק ואם אור הפנימי נכנס בתוך הכלי גם איר המקיף נכנס כיין שעצם אחד ממש הם והנה כבר יצאתי מן הענין שהתחלתי בביאור ענין אור פנימי ואור מקיף ועתה נתחיל לבארו בעזה"י בסי' כ"ח הסמוך: כח ונחזור לענין ביאור אור פנימי ואור מקיף ואביא לך משל משכל האנושי כי רוב המשלים שלי נגד רוחניים העליונים אביא משכל האנושי כיוון שכבר בארנו שהרוחניים עליונים הם עצמיים שכליים והשכל האנושי ג"כ הוא רוחני אלא שמתלבש בגשם משל לשני בני אדם אחד גדול והשני הוא ילד קטן והנה הגדול הוא חכם עמוק וחריף מופלג וצופה ומביט בחכמתו המצאת שכליות עמוקו' מאוד והילד יש לו שכל קל חלוש מאוד כדרך כל ילדים קטנים והנה כל מה שהילד יכיל להשכיל ולהשיג בשכלו בודאי הגמור הוא שהגדול ישיג ג"כ ולא עוד אלא ששכל של הגדול מקיף וחובק וכולל שכלו את כל שכלו הקטן והגדול יודע היטיב כל שכל הילד ועד כמה מתפשט שכל ילד זה ואיזה דבר יוכל להשיג ואיזה דבר לא יוכל להשיג וכל זה הוא מחמת שהגדול יודע היטיב מעלת כל המצאה שכליית ועמוקה ויבחין בשכלו איזה המצאה שכליית יוכל הילד להשיג ואיזה המצאה לא יוכל להשיג והנה מה שהגדול יודע היטיב גבול שכל הילד לידע איזה ענין ישיג ואיזה ענין לא ישיג וכל מה שישיג הילד ק"ו שישיג גם הוא נק' שכל הגדול לגבי שכל הילד הקטן שכל מקיף ושכל הילך נקרא שכל הפנימי והנה מהקפה הגשמיית תוכל להבין הקפה רוחניית אע"פ שאינה כדמותה וכצלמה מפני שזה גשמי וזה רוחני המשל בזה אדם המקיף את עצמו מכל צד באיזה מלבוש גשמי הנה צד הפנימי של המלבוש הוא מקיף צד החיצון של האדם שהוא עור בשרו נמצא ההקפה ההוא אינה הקפת אמיתיית ועל דרך השאלה נקרא הקפה אבל הקפה רוחניות היא הקפה עצמיית ששכל הגדול מקיף את כל שכל הילד מכל צד ופינה ואין שום נקודה משכיל הילד שלא תהיה מוקפת משכל הגדול ואע"פ שאינם שווים כלל הקפה רוחניית עם הקפה גשמיית עכ"פ המשל מהקפה גשמוית היא מבוא לשכל האנושי להשכיל ענין הקפה הרוחניית ומתדמי' זה לזה בצד מה במה שהקפה רוחניית תובן ע"י הקפה גשמיית וגדולה מזו ע"י הקפה גשמיית שאנו עושים למטה בחג הסכות מתפשט אור מקיף שלמעלה כידוע בס' הכוונות של האריז"ל וכן ענין התלבשות ג"כ הוא בסגנון זה שהתלבשות של מעלה נאמר על העלה המתלבשת בעלול והתלבשות ההוא הוא ענין השגה והשכלה שהעלול משיג את עלתו והנה ההתלבשות הרוחני הוא התלבשות אמיתי והתלבשות הגשמי איני נקרא התלבשות אלא ע"ד השאל' לפי שפנימיו' האדם איני מלובש במלבוש אלא חצוניותו והתלבשוי הרוחני הוא מפלש התלבשותו בכל צדדי שכל העלו וממשמש ונוקב מעבר לעבר ע"ד משל וכן כל התור' כולה בכללה וכל ל' הקודש מדבר בעצם ברוחניי' העליונים ובגשמיי' בדרך השאל' וכ"כ הרמב"ן כי התורה כולה מגיד בתחתונים וירמוז בעליונים כי שם עיקר צמיחת לשון הקודש וזהו שאנו אומרים שהתורה נתגשמה היינו כל מצותיה שהם בשרשם למעלה רוחניים עצמיים ולא ניתנה לנו על הדרך הזה אלא בדרך גשמי משגרם חטא אדה"ר נתגשמה מכתנות אור באל ף לכתנות עור בעי"ן כללא דמלתא כמו שהמשלנו בשני בני אדם כמו כן בענין אור מקיף שמקיף וכולל את אור פנימי ויודע מדרגתו והשגתו ויודע היטיב עד היכן יכולה ההשג' של א"פ ולהיפוך האור פנימי אינו משיג מדרגת א"מ כי א"מ הוא נשמה לאור פנימי והא"ס הוא כדמות הארה של השמש הזורחת על הארץ וא"מ הוא כמו עצם אור השמש שחופף ועומד על ראשינו למרחוק וכן הוא א"מ שחופף על הכלי מבחוץ והוא מבהיק מאוד הרבה יותר מאור פנימי:

כט ועתה הגיע העת לבאר ענין אורות וכלים לפי הדרך שדרכנו במהות הרוחניים עליונים שהם ענינים שכליים הנה לפי מ"ש הביאור ענין אור פנימי ואור מקיף תוכל להבין ענין אורות וכלים ג"כ על דרך הנ"ל הנה לפעמים יקשה מאוד להסביר איזה המצא' שכליית עמוקה מאוד ובהכרח צריך להביא איזה משל וע"י המשל יובן הנמשל ואע"פ שהמשל אינו דומה ממש לנמשל כי הבנת המשל אפשר שיובן בדרך פשוט והבנת הנמשל א"א שיובן בדרך הפשוט כמו הבנת המשל אעפ"כ מועיל הבנת המשל בדרך פשוט להבנת הנמשל בדרך עמוק כי המשל אינו אלא מבוא ושביל לשכל האנושי להבין הנמשל בדרך עמוק ובלא המשל א"א בשום פנים להסביר הנמשל לבד כי אין לו שום מבוא ותפיס' כלל לשכל האנושי להבין הנמשל על אמיתתו כמו שתראה בסימן כ"ח שכתבתי שהמשילו הקפה גשמיית להקפה רוחניי' והקפה רוחניית א"א שתובן ע"ד הבנת הקפה גשמיות עכ"ז ההקפה גשמיות היא מבוא לשכל האנוש להבין הקפה רוחניית ושכליית או כעין מ"ש בהקדמתי להבין ענין אחדות עצום ונמרץ המשלתי ענין הרכבה מזגית הנזכר בדברי הפילוסופים ואע"פ שהנמשל לא יובן כלל בדרך הבנת המשל אעפ"כ המשל הוא מבוא לשכל האנושי להבין הנמשל על אמתתו ועמקו כפי שצריך להבנת הנמשל וערך הבנת המשל לערך הבנת הנמשל הוא כערך האר' השמש לערך עצם אור השמ' והנה הבנת המשל הוא כעין כלי והבנת הנמשל הוא בערך אור שע"י הכלי נתפשט הבנת ציור השכל של הנמשל ויש עוד לפעמים ענין שכלי עמוק מאוד שלא יובן על אמתתו אם לא שנשים הנמשל הנ"ל למשל והנמשל השני בהכרח יובן בדרך יותר עמוק מהבנת המשל השני שבתחלה היה המשל ההוא נמשל וזהו הענין שכתוב בדברי האריז"ל בכל עולם יש חומר וצורה אלא שחומר עולם העליון הוא אור וצורה בערך עולם שלמטה הימנו וכן הוא בכל האורות העליונים שאור העליון במדרגה דהיינו שהוא שכל עמוק מאוד לא יובן ויושג כי אם ע"י התלבשותו באור יותר עכור דהיינו שהוא שכל שאינו עמוק כ"כ ועיין בתיקוני זוהר שהמשיל קול תרועה ושלשלת ומהלך דנוניא להדדי ואע"פ שלא יובנו כלל בסגנון אחד מ"מ השכל מצויר ביניהם ענין שווי מה וכן הוא על הרוב שיש שווי מה למשל אל הנמשל אע"פ שאינו שווי גמיר כ"א שהוא כעין בית יד ואחיזה אל הנמשל והנה הבנת המשל הוא כעין כלי ובית יד אל הבנת הנמשל והבנת הנמשל הוא עצה אור השכל האמיתי הנה הראת לדעת ביאור ענין רות וכלים:

ל ואביא לך עוד דוגמ' אחרת לבער ענין אורות וכלים הנה כשתעיין איזה המצאה שכליית של איזה חכם מופלג כמו שתראה בתוס' איך שרבינו תם מתרץ איזה קושיא חמור' בתירוץ נפלא וחריף מאוד אשר התירוץ ההוא הוא ענין שכלי עמוק מאוד ומתוק מאוד והנה דברי ר"ת הכתובים על הנייר אינם עצם הציור השכלי כי ידוע שענין השכלי לא יושג לחוש כ"א לשכל והדברי' הללו הלא המה מושגים לחוש הראות לקרוא אותן על הנייר או לחוש השמע לשומען מפי אדם אלא הדברים הללו הלא המה כמו מלבוש לציור השכלי ההוא של ר"ת והציור השכלי מלובש במלות הללו שהציור השכלי הוא מוסבר ומובן על ידם לאדם ובאמת עצם הציור השכלי אינו יכול להכתב על הנייר אלא מושכל בשכל האדם והמופת הנה אם תעיין במלות הללו של ר"ת מבלי חכין ותלטוש כח שכלי שלך להבין הציור השכל של ר"ת לא תשכיל במלות הללו שום ענין שכלי ולא תבין המשך המלות וקשורם וחבורן וסדורן ויהיו המלות ההם אצלך כמו ספר החתום או כמו מאמרי המשוגעים הנאמרים שלא כסדר נאות ונכון אך אם תכין כח השכלי שלך ותלטוש ותזכך אותו תבין עצם הציור השכלי של ר"ת והנה הציור השכלי ההוא של ר"ת הוא נשמה וחיות של המלות ההם כי על ידו יש למלות ההם חיות וקיום וחיזוק והמשך וקשור וסדור נאה ויפה שהמלות שבתחלת המאמר אינם ראויים לסדרם באמצע או בסוף המאמר וכן כל המלות שבכל המאמר א"א לשנותם ממקומם וסדורם כי ע"י כן יפסד ויתקלקל כוונת המאמר ולא יובן ענין השכלי על ידם כלל ולא יהיה למלות הללו חיות וקשור זה בזה כמו האדם אחר מותו שנתפרד קשור וחבור איבריו זה בזה הנה הראתיך עוד דמיון לביאור אורות וכלים שהציור השכלי הוא האור והנשמה והכלי הוא המאמר והמלות ההם שהציור השכלי מוסבר על ידם וע"י המלות ההם יש לציור השכלי תפיסה ובלתי הכלי והבית יד א"א להשכיל הציור ההוא. והנה יש שווי ודמיון מה בין הכלי והאור שלה במה שהציור השכלי ההוא א"א להיות מובן ומוסבר ע"י מלות אחרות כ"א ע"י מלות הללו שהסביר וסידר ר"ת עצמן הרי שמלות אחרות אין להם יחוס ודמיון כלל להציור השכלי ההוא אבל המלות שסדרם הר"ת הם מסודרים היטיב ויש להם איזה יחוס ודמיון לציור השכלי ובלא המלות ההם א"א להשכיל השכל ההוא מפני שהוא בהיר מאוד וגלוי מבלי לבוש ומכהה את עין השכל משא"כ ע"י לבוש המלות נקל להשיגם:

לא ועל ידי זה תוכל להבין מהות יחוד הספירות כגון יחיד קב"ה ושכינתיה או יחוד חכמה ובינה ותבין הטעם למה מכונה הזיווג בלשון ידיעה כד"א וידע אדם את הוה אשתו דהנה הרב בעל מדרש שמואל כתב בפירושו למס' אבות על משנת משה קבל תורה מסיני מביא שם וז"ל והרב ר' שם טוב בן שם טוב כתב לדעת למה לא אמר הקב"ה נתן תורה למשה או משה קיבל תורה מהקב"ה התשובה בזה למה שמשה עלה למעלת נבואה העליונה נתדבק שכלו עם השי"ת אז אין שם נותן ואין שם רבוי מנותן ומקבל כמו שקרה כשנתן משה התורה ליהושע כי אז היה שם רבוי מנותן ומקבל אבל כשקיבל משה את התורה נתדבק בהשי"ת והוא היודע והידוע והידיעה אחד לכך אמר משה קיבל כי זאת ההשגה אין שם אלא קיבול בלבד ולא קבלה מאיש אחר כדי שיהי' שם רבוי מנותן ומקבל וזה הדבר ידוע למי שזכה בידיעת הנפשי עכ"ל ומתוך דברים הללו משמע שמשה לא שמע קול דברים מפי הקב"ה כלל ועיקר רק משה השיג בשכלו כל התור' בהשגה רוחניית ושכליית כשהכין עצמו לנבואתו הנפלאה ונתלטש ונתחזק כח שכלו והשגתו עד שראה בעין שכלו כל אותיות התורה ברוחניותיהן מבראשית עד לעיני כל ישראל וציווי' ואזהרותי' ותוכחותי' וכל דברי הברית שבתוכה וכל הסיפורי' שבתוכה ומה שכתב שנתדבק שכלו עם הש"י הוא כך דע שדיבוק הרוחניי' זה בזה אינו כקירוב ודיבוק הגשמי שדיבוק הגשמי הוא כאשר יפגוש גוף אל גוף אחר ויגעו שני הגופים זה בזה בלי הפסק אויר ביניהם זה יקרא דיבוק הגופני ודיבוק הרוחניים כשישיג וישכיל המשכיל איזה דבר שכלי בפח שכלי והשגתו אז הענין המושכל ההוא יתדבק במשכיל ודיבק עצים וחזק אין שם הפסק כלל יריקות בין שכל המשכיל לדבר המושכל זהו כמעט ענין ועצם אחד והמשל לזה כמו שהמשלתי לעיל בסימן ל' כשתשכיל המצא' שכליית שר"ת המציאה משכלי הנה קודם שהכינות את שכלך להשכיל ההמצאה ההוא לא חוכל להבין ולהשכיל את ציור השכלי ההוא המלובש בדברי ר"ת הללו כי הציור השכלי א"א להכתב על הנייר ולהתגשם אבל בהכרח הציור השכלי ההוא יתלבש בלבוש המלות שהציור השכלי ההוא יהי' מוסבר על ידי המלות ההם אבל כשיכין האדם את שכלו להבין הציור השכלי ההוא בל ר"ת אז ישיג ויבין אותו הציור על בוריו והרי בהשכל' ההיא שהשכיל את הציור השכלי של ר"ת נתדבק שכלו בשכל ר"ת ושכל ר"ת נתדבק בשכלו וכמעט שבו לעצם אחד ואין שום הפסק וריקות מפסיק בין שכל האיש ההוא ובין הארה השכליית הזאת של ר"ת וכשמצא מין את מינו ר"ל קודם שהכין האיש ההוא את שכלו להבין ציור השכלי של ר"ת לא נתעורר השכל של ר"ת נגד זה האיש להתראות ולההגלות אליו ולהיות מושג לו כי אין שום מקום לשכל של ר"ת שיחול עליו ר"ל על המקום ההוא משא"כ כשמכין את שכלו ומשתוקק להבין צייר השכלי של רבינו תם אז נתעורר הציור השכלי של ר"ת ולהתגלות לאיש הזה כי כבר מצא מקים אצל האיש הזה לחול עליו דהיינו בשכל האיש ההוא ואע"פ שגוף של ר"ת כבר הוא ימים כביר בקבר מ"מ שכלי קיים לעד כעין מ"ש רז"ל שפתותיהם דובבות בקבר מפני שכל הרוחניום והשכליים הם נצחיים ברצון המאציל ולכן אע"פ שהגוף מת שכלו קיים לעד כי לא שייך בו ענין מיתה כלל והנה מתוך הדברים הללו תבין כי דבוק וקשור המשכיל במושכל הוא ענין השגת העלול את העילה והשפעת השגה מעילה לעלול שישג אותה וזה היא יחוד הספירות וקשורן וענין השגה היא אצלם תכלית העידון והתענוג הרוחני ואין להם שום תשוקה אחרת לעולמי עולמים כי אם להשיג השכליים העמוקים והמתוקים וזה יהי' השכר האמיתי לצדיקים בעולם הנשמות שיתרבה אצלם השגות מופלגות לאין תכלית וזהו בעצמו ג"כ עבודות הרוחניים והשכליים העליונים שמקיימי' את התיר' עם התרי"ג מצות שלה ברוחניותיהם המקוריי והשרשיי ולפי מה שהסברנו יחוד הספירות תבין למה מכונה ענין היחוד בשם ידיעה כמו וידע אדם לפי שהיחיד הוא ענין ידיעה והשגת העלול את העילה ופירוש וידע אדם את חוה אשתו פירושו שתפארת השפיע ידיעה והשגה במלכות שישיג אותו והנה עפ"י מ"ש תבין דבוק שכל משה בהש"י ברוך הוא שהוא עצמות התורה והתורה היא עצמותו ולכך השכיל משה את התורה בשכלו החזק ואפשר כי לכן נקראת התורה תורת משה לפי שהשכיל איתה בכח שכלו לדעת הרש"ט בן הרש"ט כמו שאדם הממציא המצאה שכליות בכח שכלו הרי אותה ההמצאה נקראת על שמו לפי שהוא השכיל אתה בכת שכלו הנה הראת לעת יחוד וקשור האורות העליונים על בוריין ועתה בעזה"י נתחיל לבאר קצת סדר ההשתלשלות בקיצור:

לב כתב הראב"ד ז"ל בפירושו לספר יצירה בהקדמתו וז"ל עלת העלית יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשוטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עילה וזה עלול עכ"ל הראב"ד הנה לכאורה פשיטות משמעות לשון הראב"ד הלז יבהיל ויחריד לב האדם שמקטין כח הא"ס מיכלתו הגדיל הבב"ת ומגדיל עצמות הנאצל הראשון שהוא כתר א"ק עד שכמעט הוא קרוב לאמונת השניות ח"ו. אבל כאשר תעיין היטיב בלשונו שכתב שזה עילה וזה עלול נכלל בזה מעלת הא"ס שהוא בב"ת במה שהיא עלה ולא עלול וירידת מעלת הנאצל הראשון מן המאציל במה שהוא עלול כי ההפרש שבין עלה ולא עלול לעלול הוא הפרש בב"ת כמ"ש הראב"ד עצמו בדף ט' ע"א וע"ב וכן הביא מהרמ"ע בס' פלח הרמון בתחלת שער ג' המכונה בשם שער אם הא"ס הוא הכתר הביא שם בשם הרמ"ק בס' אלימה וז"ל הרמ"ק אע"פ שאנו נניח שנתקרב הכתר לא"ס כל האפשר בחק העלול להתקרב לעולת מ"מ יחויב בינם הבדל עצום ורב כמרחק שיש בין העלול הראשון והעלה הקדומה בהחלט כי הוא לאין שיעור הגבה למעל יותר מאשר גבהו שאר העלת מעלולהן עד שיצדק לומר שרחוק מה שהיה בין הכתר ובין הא ס הרבה יותר ממה שהיה בינינו הנמצאים השפלים ובין הכתר העליון עכ"ל הרמ"ק בס' אלימה והנה דבריו מוכרחים ונאותים בכנוי הא"ס המורה שהוא בב"ת וכל פה ורעיון נלאה מלהגדילו ולתארו בתוארים מוגבלים ח"ו ואם נאמר שגודל הא"ה על הכתר העליון הוא כמו ההפרש שבין כתר עליון ובינינו הרי כבר הגבלנו אותו בשיעור מוגבל לומר שגודל מעלתו הוא כשיעור הזה לא יותר ח"ו ולא עוד אלא אפי' אם גלגל היומי שהוא למעלה מכל הגלגלים היה פנימיית חללו ממולא מגרגירי חרדל והיינו אומרים שכמנין גרגירי חרדל שבחלל הזה כ"כ יש הפרש יותר בין הא"ס ובין הכתר מההפרש שבין הכתר עליון ובינינו הרי כבר נתננו שיעור למעלת א"ס ב"ה שכל מה שיוכל להיות נתפס בפה ולשון הרי הוא שיעור וגבול והנה מה שלכאורה דברי הראב"ד מחרידים לב האדם כמ"ש בסימן זה אדרבה הם מורים על עיקר גדול שהא"ס הוא הטוב והמטיב בתכלי' ההטבה כפי מה שיוכלו העלולים לשאת רק אקדים חקירה אחת מספר ש"א:

לג כתוב בספר שומר אמונים בויכוח ראשון דף ט"ז ע"ב סימן מ"ב וז"ל שאלתיאל ומדוע לא האציל הא"ס את הכתר עליון שיהיה שוה לו ממש כיוון שהא"ס הוא הטוב והמטיב בעין יפה ואין כילות וצרות עין לפניו ומתרץ ע"ז בסימן מ"ג וז"ל יהוידע מפני שהוא מהנמנע שאלוה יעשה אחר כמותו לא מפני חסרון כח הא"ס רק מפני היות הכתר עליון עלול שקדם עליו ההעדר ולכן לא יסבול ענינו להתדמות אל עילתו כי איך ישתוה האפשרי המציאות אל מחויב המציאות ואף שהמאציל יטיבהו כל טובה א"א לו להנאצל שהוא כתר עליון לקבל טובה ושלימות מהא"ס עד שיהיה שוה לו ממש אלא מוכרח שירד מאת פני אדוניו ושלימותו הבב"ת בערך ההבדל שבין עילה לעלול וכמו שהאריך בזה הפרד"ס ש"ב פ"ז וס' אלימה עין כל ח"ב פ"ה ע"ש.. ושוב הקשה שם בס' שומר אמונים בסימן ס"ד וז"ל שאלתיאל עדיין יקשה דאם הא"ס חפץ להיטיב ובכחו הבב"ת יכול לעשות עלולו דומה לו ממש ולא עשה כן מפני שהנאצל העלול לא יסבול היותו שוה לו א"כ נמנע לא"ס שיפעל כל מה שירצה כי תכונות העלול הנאצל יעכבנו במה שאינו יכול לקבל כל מה שעילתו היה רוצה להשפיע בו ולהמציאו בב"ת כמוהו וזהו חסרון אצלו ית"ש ומתרץ ע"ז בסימן מ"ה וז"ל יהוידע מה שהוא נמנע לעלול אינו חסרון בחק הא"ס אם לא יפעלנו כיוון שהוא נמנע לעלול שיהיה שוה לו שהרי א"א לעלול לסבול ב' הפכיים שיהיה עלול ובלתי עלול דהיינו עלול לפי שקדם לו ההעדר ובלתי עלול שיהיה שוה לו. לכן אינו חסרון אצלו אם לא יעשנו ככה אבל מה שהוא אפשר לעלול דהיינו כל מה שאפשר לו לקבל הרי הוא צודק ביושר ההטבה האלהיית דאל"כ לא יהי' פועל שלם ולא טוב גמור בפעולתו יען לא השפיע בעלולו כל השלימות שהיה יכול להשפיע בו ולא הטיב לו כל מה שהיה יכול להטיב לו ולכן כדי שלא נייחס זה בחסרון לא"ס מוכרח להודות כי אמת ויציב הוא מה שקיבלו המקובלים שהא"ס בלי אמצעי פעל והאציל עלול אחד ודומה לו כל מה שיתכן אל העלול להיות דומה לעילתו והוא הכתר עליון כמ"ש הראב"ד ז"ל או נקרא אותו בשם א"ק כמ"ש האריז"ל עכ"ל בעל שומר אמונים והן הם באמת דברי הראב"ד ז"ל שכלל כל זה בלשונו הזהב שאמר עלות העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול שאם היה ההפרש שבין הא"ס להנאצל הראשון יותר מהפרש שבין עלה הקדומה בהחלט לעלול הראשון א"כ אינו טוב גמור ח"ו ואל תטעה בלשון הראב"ד שאמר הלשון יתחייב ממנו כתר עליון לומר שבדרך הכרח בחוייב נאצל הכתר עליון ח"ו אלא ברצונו הטוב של הא"ס בלי שום הכרח כלל נאצל כ"ע אלא ר"ל יתחייב לנו בשכלינו כלומר השכל יחייב אותנו להודות להקדמה הזאת שההפרש שבין א"ס לכ"ע אינו אלא כהפרש שבין עלה הקדומ' בהחלט לעלול הראשון כפי אמונתינו שהא"ס הוא טוב גמור ומטבע הטוב להיטיב בתכלית ההטבה מה שאפשר לעלול הראשון לקבל דאל"כ לא יהיה ח"ו טוב גמור:

לד בס' שימר אמונים בויכוח ראשון סימן נ"ב הקשה שם וזהו תורף כוונתו הנה ודאי יש כח ביד הא"ס לברוא העוה"ז מבלי השתלשלות של כל העולמות וא"כ מה צורך להמציא רבו נמצאי' כ"כ והשיב תשובה נצחת הנה שאלה זו מאתנו הוא חציפות גדול ועצומה כאלו העוה"ז הוא עיקר כוונת הא"ס לברוא יותר ממציאות כל העולמות הקדושים והנוראים ולמה ימנע הא"ס הטוב והמטיב מלהיטיב לכל אלו העולמות להמציאם אשר מציאותם הוא יותר טוב מהעדרם ויכירו וידעו גדולת הא"ס אף שאינם יכולים להשיגו על אמיתתו מ"מ ישיגוהו אפס קצת מגודל רוממותו הבב"ת וזהו תורף תשובת בעל שומר אמונים. וקשה עתה לכאורה א"כ היה לו לא"ס להמציא עוד יותר ויותר נמצאים שיטיב להם ג"כ מטבע הטוב להטיב בכל מה דאפשר אבל באמת גם זה לק"מ דע שכמו שאין הפרש בין א"ס לכ"ע אלא כהפרש שבין עלה הקדומה בהחלט לעלול הראשון כמו כן אין הפרש בין מציאות הכתר למציאות החכמה אלא כהפרש שבין עלה לעלול כי הכתר האציל את החכמה בכת הא"ס שהשפיע הא"ס בכתר להאציל את החכמה והנה הכתר האציל את החכמה בתכלית השלימות היותר אפשרי מה שהחכמה יכולה לקבל כי מטבע הטוב להיטיב מאוד אבל ודאי חכמה ירדה הרבה ממדרגת הכתר לפי שהכתר הוא עלה וסבה לחכמה והחכמה היא עלולה מכתר ולעולם א"א לעלול להתדמות לעילתו אבל כל עלול ירד הרבה מאוד ממדרגת עילתו כמ"ש האריז"ל בס' מבוה"ש כל אור נקרא א"מ לבחי' עולם שלמטה ממנו עיין במבוא פתחים דף ס"א ע"א באות אין סוף ע"ש ולעולם כל עלול אינו יכול להשיגו את עילתו על בוריו אלא אפס קצהו אבל את עצמה משגת היטיב על בוריי' ולפיכך נקר' כל עלה לגבי עלולה א"מ לפי שקצר כחו מלהשיג את עילתו וכן כשהחכמה האציל את הבינה האצילה ג"כ בתכלית השלימות היותר אפשרי מה שהבינה יכולה לקבל וכן הן כל הספירות וכל העולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו בתכלית השלימות היותר אפשרי מה שהם יכולים לקבל עד שלא יצדק לשאול היה לו למאציל להאציל עוד ספירה אחת בין כתר לחכמה דלפי מ"ש אין מקום לשאלה זו דהנה חכמה נאצלה בשלימות היותר אפשרי וא"כ א"א להמצא מדרגה שיהיה נמוכה מכתר וגבוה מחכמה וכן בין כל שני ספירות הסמוכות זו לזו כמו כתר וחכמה או חכמה ובינה או בינה וחסד א"א להמצא מדרגה ממוצעת ביניהם לפי שכל עלול דומה אל עילתו בכל מה דאפשר אבל מ"מ כל עלול ירד הרבה ממדרגת עילתו וכן כל מה שמשתלשל מעיל' לעלול מתעבה ומתגלה האור יותר עד כי מרוב ההשתלשלות הגיע הדבר אל הגבול והגשמות ולפ"ז אין לשאול למה לא הרבה המאציל עוד נמצאים להיטיב להם שא"א להיות יותר נמצאים ממה שהם עתה דהא בין כל שני מדרגת א"א להמצא עוד מדרגה ממוצעת אפילו בין מדרגה התחתונה שברוחניית ובין מדרגה עליונה שבגשמיית א"א להמצא מדרגה ממוצעת ואין לשאול ג"כ היה לו להאציל עוד ספירות שוות לאלו שהאציל ולהטיב להם ג"כ שמטבע הטוב להיטיב התשובה בזה כי א"א לב' ספירות שיהיו שוות במדרגה דא"כ במה יבדלו זה מזה להיותם נקראים שנים כי הנה המספר הנופל בספירות אינו אלא מצד שמדרגותן אינם שוים ושפיר יצדק לומר שהם עשרה מיני מדרגות אבל אם יהיו שווים במדרגה לא יפול עליהם ענין המספר כלל בשום צד כי בשלמא בדבר גשמי שפיר נופל המספר אפילו אם הגשמיים שווים ודומים זה לזה ממש מ"מ שפיר נופל בהם המספר מצד האויר המפסיק ביניהם וכל גשם אחד הוא גוף בפ"ע מה שאין שייך לומר כן ברוחניים שאינם תופסים שום מקום לא יפול בהם מספר אם לא מצד שינוי מדרגותן אבל אם הרוחניי' יהיו שווים במדרגה במה יפרדו זה מזה להיותם נספרים במספר. המשל בזה כשאדם אחד יאמר לחבירו איזה המצאה שכליית שני פעמים האם אמור נאמר שהגיד לחבירו שני המצאות שכליות כי באמת המצאה אחת היא אלא שאמרה לחבירו שני פעמים וכן הוא ממש בנדון דידן כפי מה שהסברנו שמהות הרוחניים הם עצמם שכליים ונינקוט בספירה אחת למשל וממנו תבין בכולם המשל בזה כשכתר האציל את החכמה האציל' בתכלית השלימות היותר אפשרי לה לקבל ואם היה הכתר מאציל עוד ספירות חכמה אחרת והיתה ג"כ בתכלית השלימות היותר אפשרי לה לקבל א"כ תהיה ספירת חכמה השני דומה ממש לספירת חכמה הראשונה וא"כ במה יבדלו זה מזה להיותם נספרים במספר שנים ואם היה הכתר מאציל ספירת חכמה השני' נמוכה מעט מספירת חכמה הראשונה א"כ הרי ע"כ היתה שוה לספי' בינה שהרי כבר בארנו שבין ספירת חכמה ובינה א"א להיות מדרגה ממוצעת וא"כ היתה ע"כ שוה לספירת בינה וא"כ לא יצדק עלי' ועל בינה לומר שהם שנים כיוון שהם שווים ודומים זה לזה במדרגה ונקוט הא' כללא בידך וזכור ואל תשכח ההקדמה הגדולה שלי שביארתי מהות הרוחניים שהם עצמיים שכליים ולכן עפ"י רוב נמשיל משל משכל האנושי שהוא ענין רוחני ג"כ ולכן המשלנו בסמוך לאדם אחד שהגיד לחברו המצא' שכליית אחת שני פעמים:

לה ודע דבס' שומר אמונים דף כ'. ע"א הביא בשם תיקוני זוהר חדש שאצילות הספירו' הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום עכ"ל והנה כל המקובלים כתבו שהספירות קודם שנאצלו היו כמוסות וגנוזות בא"ס וקשה וא"כ אינו פשוט אבל היא מורכב מעצמותו מהספירות וקושיא זו הקשה בס' שומר אמונים סימן נ"ד ומתרץ שם ע"ז בסימן נ"ה ע"ש שלא הסביר היטיב וגם ראיתי בספרי המקובלים מבוכה גדולה כי יש מהם אמרו שמעצמותו של א"ס נתאצלו הספירות ובערכן לא שייך בהו חידוש כי מציאותן כבר היו כמוסות בא"ס כמ"ש בס' שפע טל וקצתם כתבו כי הספירות הם מחודשות בחידוש גמור ואי"ה אזכה שטרא לבי תרי ויתיישב ג"כ קושיא עצומה שהקשו המקובלים איך יתכן היות הספירות כעוסות בא"ס מקדם נמצא א"כ ח"ו ענין עשר בא"ס ודבר זה הוא כפירה גדול' ובתחלה אסביר לך ענין כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום הנה כשכתר האציל את החכמה נשאר בחי' חכמה בכתר ג"כ ולא חסר ממנו כלום בי הוא כמדליק נר מנר ולא תבין שבחי' חכמה הנשארת בכתר היא בחי' פרטיית מונחת בפני עצמה בכתר כדי שנוכל לרמוז עלי' בהיותר גניזה בכתר לומר שזו היא בחי' חכמה הגנוזה בכתר והשאר הוא בחי' אור עצם הכתר העודף הרבה על ספירת חכמה לא תבין כן שא"כ יהיה ב' בחינות בכתר דהיינו בחי' עצמו ובחי' חכמה הגנוזה בו:

והנה כל המקובלים הסכימו שכתר עליון הוא שכל פשוט בתכלית הפשיטות ובתכלית האחדות אלא הכוונה שבחי' חכמה הנשארת גנוזה בכתר היא עם הכתר באחדות עצום ונמרץ עד שלא יצדק שם לומר שהם ב' בחינות דהיינו בחי' אור הכתר עצמו ובחי' חכמה הגנוזה בו אלא הכל היא בחי' אחת אור כתר אחד פשוט ושם בגניזת החכמה בכתר אין שם חכמה עלי' אלא שם כתר כי שם הוא עצמו' הכתר ממש לא כמו בחינתה שמחוץ לכתר דהיינו מציאותה העצמי החזק בפועל ממש. ואמשיל לך משל ע"ז שתבין היטיב מאמרינו שבחי' חכמה הגנוזה בכתר היא באחדות עצום ונמרץ עם אור הכתר עצמו הנה בדברי הפילוסופים נזכר ענין הרכבה שכניית והרכב' מזגיית הרכב' שכניית היא עד"מ שיש כאן טבלא אחת צבוע בשני מיני צבע צבע לבן וצבע אדום דהיינו חצי טבלא צבוע בצבע לבן וחצי טבלא צבוע בצבע אדום ונאמר גוון הטבלא הזאה מורכב' משני מיני צבע לבן אדום וזאת היא הרכבה שכניית ששני מיני הצבע אינם ממוזגים ומעורבי' כלל אלא כל אחד שוכן בפני עצמו ולפיכך תקרא הרכבה שכניית לפי ששוכנים זה אצל זה אבל אם יתערבו שני מיני הצבע לבן ואדום היטיב שיהיו ממוזגים ומעורבים מאוד כעיסה המורכבת מקמח ומים יפסד גוון הלבן צורתו הראשונה וגוון האדום יפסד ג"כ צורתו הראשונה שהיא מראה אדומה ונתהוה מהם מין צבע אחר ממוצע בין צבע לבן וצבע אדום שאינו לבן כ"כ ואינו אדום כ"כ וכשצובעין את הטבלה בגוון הזה המורכב מצבע הלבן והאדום נאמר שגוון הטבלא הזאת מורכב משני הגווני הרכב' מזגיית לפי ששני מיני הצבע נתמזגו ונתערבו מאוד היטיב. והנה הבאתי לך משל גשמי וממנו תעלה במעלת השכל שתשכיל ענין אחדות עצום ונמרץ על בחי' חכמה הגנוזה בכתר עם אור הכתר עצמו שהיא ע"ד הרכבה מזגיית שכתבנו שזהו גוון אחר ואין ניכר בו צבע הלבן ולא צבע האדום כן בכתר הזה לא נוכל ליתן בו חלוק והפרש בין מציאות אור הכתר לבחי' חכמה הגנוזת בו כי הכל הוא בחי' אחת והוא בחי' אור כתר פשוט בתכלית הפשיטות ובתכלית האחדות ואין שם בחי' שניות [שונות] ח"ו כלל לגמרי נאכל. לא תדמה לגמרי ההבנת המשל לתבנת הנמשל כי הבנת המשל היא הבנה גסה והבנת הנמשל היא הבנה דקה (והשכלת המשל הוא יותר דק) ואין כוונת המשל להמשילו ולדמותו לגמרי אל הנמשל אלא המשל הוא מבוא ונתיב אל השכל האנושי שיוכל השכל לתפוס בשכלו הבנת הנמשל אבל קודם הבנת המשל אין לשכל האנושי שום תפיסה בהבנת הנמשל ואחר שתבין הבנת הנמשל תוכל להשליך המשל מנגד אחרי שמצוייר בשכלך אמתת הבנת הנמשל והמשל הוא כעין כלי ובית יד והבנת הנמשל על אמיתות הוא כעין נשמה ואור אל המשל והנמשל מתלבש בתוך המשל כי הנמשל בלא המשל א"א להבינו לדקותו ולגודל אורו עד שיתלבש במסך ולבוש שהוא המשל ואמשיל לך בסימן ל"ו ועוד משל יותר דק שתוכל להבין יותר היטיב ענין אחדות עצום ונמרץ רק הבאתי המשל הזה. בכוונה שנוכל להשכיל מענין המשל הנ"ל כמה השכלות דקות:

לו ואמשיל לך עוד משל אחד להבין יותר היטיב ענין אחדות עצום ונמרץ הנה כבר הודעתיך שמהות הרוחניים הם ענינים שכליים ושעל פי הרוב אביא משלים מהשכלות אנשיות שהם הופעת הארת עצם אור הנשמה וההשכלות המה הארה המתפשטת מעצם איר של הנשמה כמו הארת השמש המתפשטת מעצם אור גדול אשר בתפוח כוכב השמש והמשל בזה לראובן שהוא חכם מופלג משכיל עמוק וכל זמן שראובן הזה מתפשט בשכלו להשכיל השכלות לעולם ישכיל השכלות עמוקות מאוד כפי רוחב הבנתו ועומק שכלו ולעולם לא ישיג בשכלו השכלות קלות ופשוטות אשר חכם פשוט יכול להשכיל אותם בכח שכלו שאינו עמוק וכשירצה החכם הגדול להשכיל בשכלו השכלה קטנה ופשוטה יצמצם כח שכלו ולא יתפשט בשכלו על כל גדותיו ואז ישכיל השכלה קטנה ובלי צמצום כח שכלו לא ישיג השכלה פשוטה כ"א עמוקה ונמשיל משל השכל' קטנה מאוד אשר מבחינים בה את הילדים בעלי ג' וד' שנים עד"מ כשיש חור אחד בחלון שניטל משם הזכוכית ורוצים לסתום זה החור נוטלין זכוכית אחר מחור אחר שבחלון ההוא וסותמין זה החור ושואל התינוק מה הועילו בזה שסתמו את החור שלמטה בזכוכית של חור שלמעלה א"כ יהיה פתוח החור שלמעלה והנה התינוק השואל כך יש לו השכל' מועטת אע"פ שאצל חכמים גדולים פשוט גמור הוא מאוד שאינם צריכין לדבר הדבר הזה כלל עכ"פ השכלה מיהו מקרי ואצל החכם הגדול כמעט לא יכונה בשם השכלה כלל מרוב פשיטות הענין אצלו והנה התינוק השואל שאלה הנ"ל יש לשכלו גבול שאינו יכול להשכיל כ"א השכלה קטנה כזאת וכדומה לה אבל עמוקה קצת יותר אינו יכול להשכיל והחכם הגדול שהשכיל השכלה עמוקה ודאי הוא כי בכח שכלו ג"כ להשכיל השכלה קטנה וק"ו הוא כי ישנו בכלל מאתים מנה והאם אמור יאמר שיש בכח שכל החכם הזה ב' כחות כח אחד להשכיל ההשכלה עמוקה וכח אחד להשכיל השכלה פשוטה לא כן הוא אלא כח שכלו הגדול הוא כח אחד פשוט אשר בכח ההוא משכיל ההשכלה עמוקה והשכלה הפשוטה כי אותו הכח שיש בו להמציא השכלה עמוקה פשיטא וק"ו שיש בכחו להשכיל השכלה פשוטה אבל בצמצום כח שכלו שלא יתפשט בכל כח שכלו על כל גדותיו כ"א בצמצום ולא יעמיק בשכלו וזהו דומה לגבור שאוחז צנצנת של זכוכית דקה אם יאחזו אותו בכל כחו ישבר ובהכרח צריך לצמצם כחו לאחיזת הזכוכית כן יצמצם את שכלו ולא יעמיק בשכלו אבל זהו ודאי הגמור שמי שיש בכחו להשכיל השכלות עמוקות כ"ש שיש בכחו להשכיל השכלה פשוטה ועד"ז תבין בחי' חכמה הנשארת גנוזה בכתר לא שהיה בחי' בפ"ע ואור הכתר העודף על בחי' החכמה הוא בחי' בפני עצמה וא"כ יהיה הכתר ב' בחי' חס ושלום כי הוא אחדות פשוט אלא תצייר בשכלך כאלו רק העודף של אור הכתר על אור החכמה לבד נשאר שהוא אור א' פשוט ואעפ"כ בהכרת יש באור הכתר הפשוט שהוא שכל עמוק בחי' שכל שאינו עמוק נ"כ שהוא בחי' חכמה כי ישנו בכלל מאתים מנה ומ"מ אור הכתר אחר האצילו את החכמה הוא כמקודם האצילו את החכמה שכמו שעתה הוא אור פשוט כמו ק קודם האצילו את החכמה היה אור הכתר אור אחד פשוט ובצמצום כחו האציל את החכמה כשיעור שתרד מדרגת החכמה ממדרגת הכתר כשיעור שבין עילה לעלול וכן חכמה ג"כ צמצם כתר לאצילות הבינה וכן כל המדרגות כשהמדרגה העליונה רוצה להאציל מדרגה שלמטה ממנו בהכרח תצמצם כחה הרי בארתי לך על נכון ענין אחדות עצום ונמרץ עם היות שבחי' החכמה ג"כ כלולה בו וכן בכל מדרגה ומדרגה אין שם אלא אור אחד פשוט בתכלית הפשיטות והנה בענין אחדות הפשיטות אין שום הפרש בין ספירה עליונה לשלמטה הימנה אלא בענין הבהירות והעכירות וההסתר והגלוי כי אור בהיר מאוד כלומר שהוא שכל עמוק מאוד מאוד א"א לשכל התחתון ממנו במעלה להשיגו כי קצר יד שכלו להשיג עומק השכל שלמעלה הימנו מה שאין כן אור שאינו בהיר כל כך כלומר שאינו שכל עומק כ"כ אפשר להשיגו:

תוכן העניינים

עמוד העבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה