עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב
הצעה לביאור מלות זרות
דע כי אין דבר מובן הבנה ברורה אלא מצד הפכו המשל בזה אם יאמרו לאדם פירוש מלת מתוק לא יבינהו כלל כיון שלא טעם מעולם טעם מתוק כמו דבש וכדומה לו ואפילו אם יטעום אח"כ טעם דבש ויאמרו לו זה הטעם שטעמת בדבש הזה הוא נקרא טעם מתוק מ"מ לא יבין פירוש ענין מתיקות על בוריו משא"כ אם יאכילוהו אח"כ שרף מר כמו רוש שקורין בלשון אשכנז הלאס או עשב מר כמו לענה שקורין בל"א פאלין ואח"כ ישתוקק אחר דבש לאכלו ויברח מן לענה ורוש ויאמרו לו הטעם שטעמת בדבש נקרא טעם מתוק ומה שטעמת בלענה ורוש הוא נקרא טעם מר אז יבין היטב פי' וענין של שני המלות הללו של מר ומתוק כיון שכל א' הוא היפך חבירו ובא זה ולימד על זה משא"כ מי שלא טעם מימיו אלא טעם מתוק בלבד יבין ענין מתיקות קצת ולא על בוריו וענין מרירות לא יבין כלל כיון שלא טעם מעולם טעם מרירות וכן איש אחר שלא טעם מעולם טעם מתיקות אלא טעם מרירות יבין ענין מרירות קצת וענין מתיקות לא יבין כלל אבל אם יטעום טעם מתוק זה שטעם כבר טעם מר וזה שטעם כבר טעם מתוק יטעום אח"כ טעם מר אז יבינו השני אנשים הנ"ל ביאור ענין מתיקות וענין מרירות על בוריים. ומלבד מה שמבינים ביאור שני הענינים האלה על בוריין הבנה ברורה מבינים ג"כ על בוריין מעלת טעם המתוק וגריעות טעם המר בהעריכם טעם האחד נגד טעם האחר משא"כ מי שלא טעם מעולם רק טעם מתוק ולא טעם מר אינו מבין מעלת וחשיבות טעם המתוק ואינו מבין רק העדר גריעות בטעם המתוק וכן מי שלא טעם מעולם רק טעם מר ולא טעם מתוק אינו מבין גריעות טעם המר מפני שלא טעם מעולם טעם יותר טוב ממנו אבל אם אח"כ יטעמו זה טעם המר וזה טעם המתוק אז יבחינו שניהם מעלת המתוק וגריעות המר בהעריכם המתוק לנגד המר והמר מגלה מעלת המתוק והמתוק מגלה גריעות המר וכן פי' בזוהר הפסוק וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך כי הנה אם לא הי' בעולם לילה וחושך רק אור ויום אז לא היו מבינים מעלת האור משא"כ עתה כשיש ג"כ מציאות חושך בעולם אז מתוך החושך ניכר יתרון מעלת האור מן החושך וגריעות החושך מן האור וכן הוא הענין במעלת החכמה שאם לא היה ענין הסכלות בעולם לא היה מבינים מעלת החכמה וזהו ביאור הכתוב וראיתי אני שיש יתרון לחכמה ומפרש מהיכן אני רואה יתרון מעלת החכמה מן הסכלות אני רואם ויתרון מעלת החכמה כמו שאנו רואים יתרון מעלת האיר מן החושך:
וכן ביאור מלת לבן ושחור לא יובנו מניינם על בוריים אלא כל א' מצד הפכו. המשל בזה לאחד שנולד במערה מתחת לארץ ולא ראה מאורות מימיו ולא שום גוון כלל זה האיש לא יבין ביאור מלת לבן ואפי' חכם גדול שבחכמים ויודע להסביר היטב לא יוכל לחכמו ולהבינו ביאור מלת לבן אף על פי שהאיש המגודל במערה הוא איש משכיל אעפי"כ אין שום מבוא כלל להתפיס בשכלו ביאור מלת לבן מפני שלא ראה גוון לבן כלל מימיו אבל כשיצא מן המערה ויראוהו גוון לבן ויאמרו לו זה הגוון נקרא גוון לבן אעפי"כ לא יבין היטב על בוריו ביאור ענין שם גוון לבן כיון שלא ראה מימיו שום גוון אחר רק גוון לבן אבל כשיראוהו עוד גוון שחור וממילא יכיר ויבין ההפרש שבין שני הגוונים ויאמרו לו זה הגוון נקרא לבן וזה נקרא שחור אז יבין היטב ביאור מראה לבן ומראה שחור. וגם מראה הגוונים אינם ניכרים אלא מצד הפכם דרך משל אם תרשום בצבע לבן על נייר לבן לא יהיה ניכר שום רושם כלל או כשתרשום בדיו על טבלא שחורה ג"כ לא יהי' ניכר אבל כשתרשום בדיו על נייר לבן ובצבע לבן על טבלא שחורה יהיו ניכרים הרשימות:
וכן ראוי לנהוג בלימוד לשוב לב על כל דבר ודבר ענין הפכו כי אז יפתחו לו שערי ההבנה כמו כל אי הכי שבגמרא ראוי להסביר ולומר בפה מלא ההיפוך של אי הכי כלומר אי אמרת בשלמא כך לא קשה מידי אבל אם תאמר כך קשה ופעמים נראה כשנדקדק שגם בל"ז ג"כ קשה כך וא"כ לישנא דאי הכי אינו מדוקדק וצריך לעיין בישוב הדעת לתרץ שידוקדק היטב לישנא דאי הכי ומי שלא שם לבו לדבר בפה מלא ההיפוך של אי הכי ויסמוך על האמונה או יהיה בעיניו דבר פשוט ולא יטריח את עצמו בדברים יתירים לא יבין לעולם היטב אמיתית הכוונה של לשון אי הכי. ולדעתי רז"ל כוונו בזה שאמרו בפרקי אבות הפוך בה והפוך בה וכן ראינו שבעלי התלמוד עם עומק חכמתם שמו לב לדעת ולהבין ההיפוך של כל דבר כמו שתמצא בכמה מקומות למעוטי מאי וכן מצינו שבעלי התוספות הקשו בכמה מקומות על לשון אי הכי מאי אי אמרת בשלמא שייך כאן כללא דמלתא אין דבר מובן היטב אלא מהפכו לכן ראיתי לבאר המלות זרות זוגי זוגי דבר והפכו. וזה החלי. בעזר צורי וגואלי. ואתחיל מקל הקל תחלה:
א ישות הוא מלשון יש שכל דבר שישנו בעולם יתכן לומר עליו שיש לדבר הזה ישות וכן מלת מציאות יורה ג"כ על ישות איזה דבר שכל דבר שישנו בעולם יתכן עליו לומר שהוא במציאות כלומר שהדבר ישנו ונמצא בעולם. ומלת העדר מורה הפך זה כי כל דבר שאינו בעולם יתכן לומר עליו שהדבר הזה נעדר ואין לו מציאות כלל דרך משל אם תזרע גרעין חטה ואח"כ תצמח השבולת הנה קודם שנזרע הגרעון היה מציאות השיבולת נעדר מן העולם ולא היה לשבולת ההיא ישות כלל בעולם וכשצמחה השבולת יצאה מענין ההעדר אל מציאות וישות. כללא דמילתא מציאות והעדר או ישות והעדר הם דבר והפכו. ומציאות וישות הם ענין אחד:
ב פשוט ומורכב הם ג"כ דבר והפכו:
פירוש כל דבר שנתהוה מתערובות שני דברים כמו עיסה שנעשה מקמח ומים נקראת העיסה מורכב פירוש שהורכב משני מינים מקמח ומים וכל דבר שאין בו כ"א דבר א' בלבד יקרא פשוט. והנה אין שום דבר בכל העולם שלא יהי' מורכב כי כל הנמצאים הגשמיים שבכל העולם נחלקו לד' מינים והם דומם צומח חי מדבר וכל א' מהם מורכב מד' יסודות אש רוח מים עפר והד' יסודות אעפ"י שנראה שכל יסוד מהם פשוט מ"מ הם מורכבים מחומר וצורה ואינם פשוטים אמיתים אלא נקראו פשוטים בערך המורכבים יותר מהם שהם דומם צומח חי מדבר שמורכבים מכל הד' יסודות ומחומר וצורה ג"כ. וביאור מלת חומר וצורה נבאר בעזה"י לקמן:
ג פשוט ועמוק הוא ג"כ דבר והפכו ע"ד משל המצא' שכלי' שהיא עמוקה אינה נקראת בשם המצאה פשוטה אלא בשם המצאה עמוקה. והמצאה שכלית שאינה עמוקה כ"כ ואפשר להבינה בנקל נקראת המצאה פשוטה כלומר שאינה עמוקה כ"כ. וכן מי שהוא חכם גדול נקרא בשם חכם עמוק ומי שאינו חכם כ"כ נקרא חכם פשוט לכן בכל מקום שתמצא מלת פשוט צריך שתבין אמתית הכוונה בו אם הוא למעט ענין מורכב או למעט ענין עמוק:
ד הרכבה שכניית והרכבה מזגיית המשל בזה אם תצבע טבלא אחת חציה בגוון אדום וחציו בגוון לבן יתכן לומר על מרא ההטבלא הזאת שמורכבות משני גוונים אבל נקרא הרכבה שכניית כי השני גוונים הללו לא נתערבו ולא נתמזגו אלא כל גוון שוכן לבדו ושוכנים זה אצל זה לכן תקרא הרכבה שכניית ואם תערב צבע לבן וצבע אדום ותמזגם היטב יתחדש מהם גוון אחר ממוצא בין לבן ואדום והוא קרוב למראה ירוק כחלמון ביצה או למראה כרכים שקורין זאפערין בל"א וכשתצבע טבלא אחת מזה הגוון המורכב משני גוונים הממוצע בין אדום ולבן יתכן לומר על גוון הטבלא הזאת שהיא מורכבת משני גוונים אדום ולבן הרכבה מזגיית לפי ששני הגוונים נתמזגו ונתערבו ביחד:
ה מחויב ואפשר ונמנע מחויב נקרא כל שמציאותו וישותו מוכרח עפ"י שכל ולא יצוייר בשכל העדרו כלל יקרא מחוייב ולזה נקרא הוא ית"ש אצל הפילוסופים מחיייב המציאות כלומר שמציאותו ית"ש הוא מוכרח ומחוייב בשכל ולא יצוייר בשכל העדרו כלל ח"ו כפי אשר יורו המופתים על מציאותו בס' חובת הלבבות ובספר מורה נבוכים. ונמנע הוא ההיפוך של המחוייב שהשכל מנגד מציאותו ואדרבה השכל מחייב העדרו ולא יצוייר מציאותו בשכל כלל כמו שתמצא בספר חובת הלבבות שהדבר אינו עושה את עצמו נמצא שיהיה הדבר עושה את עצמו הוא מחלק הנמנע ולא יצוייר בשכל כלל שיהיה הדבר עושה את עצמו. ומלת אפשר הוא ענין ממוצע בין הנמנע והמחוייב כי אינו נמנע ולא מחוייב אבל הוא אפשרי שאפשר שימצא בעולם ואפשר שלא ימצא והשכל אינו מחייב מציאותו בהכרח וג"כ אין השכל מנגד מציאותו וא"כ יהיה אפשר המציאות וכל העולמות שהם מחודשים הנה הם אפשרי המציאות כי כבר אפשר העדר מציאות העולמות כי אין לבורא צורך כלל אל מציאת העולמות וקודם שהמציא העולמות לא היה חסר משלימותו ואחר שהמציא העולם לא ניתוסף שלימות על שלימותו כי הוא שלם קיים עומד בעצמו בענין אחד כי גדר השלם שאינו מקבל לא חסרון ולא יתרון וביאור מלת גדר נבאר בעזה"י לקמן:
ו חיוב ושלילה חיוב נקרא כשנחייב איזה דבר לאיזה דבר המשל בזה כשנאמר ראובן עומד נחייב העמידה לראובן וכשנאמר ראובן בלתי עומד אנו שוללים העמידה מראובן:
ו עילה ועלול סיבה ומסובב דע כי עיל' וסיבה הוא ענין אחד ועלול ומסובב ג"כ הוא ענין אחד וענין עילה וסיבה הוא ענין גרם הגורם מציאות איזה דבר נקרא הגרם ההוא בשם עילה וסיבה המשל בזה אברהם הוא עילה וסיבה של יצחק ויצחק הוא נקרא עלול ומסובב של אברהם ולזה נקרא הבורא ית' בשם עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות דהוא ברא והמציא הכל ולית מאן דברא לי' כי הוא קדמון האמיתי ואין לו עילה וסיבה ח"ו: ח כח ופועל כח יקרא מי שמוכן לאיזה דבר ואע"פ שאותו הדבר עדיין איננו במציאות וכשיצא הדבר ההוא למציאות יתכן לומר עליו שיצא מן הכח אל הפועל המשל בזה כשנאמר ראובן כותב ואע"פ שלא כתב עדיין כלל מ"מ יתכן לומר עלי' ראובן כותב והכוונת שהוא כותב בכח שיש לו הכנה וכח לכתוב ורצוננו לומר במלת כותב שהוא שם התואר שאנו מתארים את ראובן בתואר שיכול לכתוב כלומר שהוא כתבן ואח"כ כשראובן כותב ממש יצדק לומר עלי' שהוא כותב בפועל נמצא כשכותב ממש יצדק לומר שפעולת הכתיבה יצא מן הכח אל הפועל ממש:
ט רוחק או רחקים אורך ורוחב וגובה של כל גשם כל אחד מהם יקרא רוחק וכל גשם יש לו שלשה רחקים שהם אורך ורוחב וגובה:
גדר שם נופל על הודעת העצם בעניניו הכוללים העצם ההוא דרך משל) כתבו הפילוסופים גדר הגשם הוא כל דבר שיש לו שלשה רחקים אורך ורוחב וגובה נמצא השלשה רחקים הם הכוללים כל הגשמיים שבעולם ולכן נקרא גדר לפי שהשלשה רחקים הם מקיפים וכוללים כל הגשמיים שבעולם כגדר שהוא מקיף המקום:
יא כמות ואיכות ומהות כמות הוא מלשון כמה שהוא שאלה על אורך ורוחב וגובה לומר כמה הוא ארכו או כמה הוא רחבו או כמה הוא גבהו והיא שם נופל ג"כ על המספר לומר כמה הוא מנינם אם ששה או עשר או עשרים וכדומה ונקרא האורך והרוחב והגובה בשם כמות לפי שעליהם נופל שאלת כמה והתשובה היא על שאלתו כך וכך ארכו או רחבו. ואיכות הוא מלשון איך שהוא שאלה על תכונת הדבר כמו אש שהוא חם ויבש ואויר תכונתו חם ולח ומים קר ולח ועפר קר ויבש ואש ואויר הם קלים ומים ועפר הם כבדים ועל ענינים אלו נופל שאלת אי לומר איך הוא תכונתו חם או יבש או קר או לח או קל או כבד ולזה נקרא תכונות הללו בשם איכות לפי שעל התכונות הללו נופל שאלת איך. ומהות הוא מלשון מה עד שתהי' התשובה דומם או צומח פלוני ופלוני או חי פלוני ופלוני המשל בזה כשישאל אדם על איזה כלי מה מהותה אם כסף או זהב או ברזל או עץ כלומר מה עצמות הכלי נמצא עצמות הכלי תקרא מהות:
יב עצם ומקרה דע כי כל הנמצאים הגשמיים שבעולם הגשמי כולם מורכבי' מד' יסודות ארמ"ע וכל הנמצאים כלולום בד' בחי' והם דצח"מ זולת ד' היסודות שהם פשוטים ואין בהם רק הרכבת חומר וצורה והנה בדומם יש בו ד' יסודות ונתמזגו ונתערבו ונתרכבו כל הד' יסודות והפסיד כל א' מן היסודות צורתו בדומם ושבו עצם א' והוא הדומם והנה הד' יסודות עצמם הם חומר הדומם והחבור והערוב וההמזגה של היסודות הוא צורת עצם הדומם כי כל עצם מורכב מחומר וצורה נמצא הד' יסודות שבדומם עם ההמזגה שלהם הם הם עצם הדומם ובצומח יש ג"כ ד' יסודות ממוזגים ומעורבים וצורתם העצמית הוא כח הצמיחה שלהם והצורה הזאת היא המעמדת עצם שלהם והמוציא לאור הווייתם אשר בה נבדלו מן הדומם שבלא הצורה הזאת לא הי' עצם צומת אלא הי' נקרא עצם דומם. ובבעלי חיים יש ג"כ ד' יסודות ממוזגים וכח הצמיחה ג"כ ונוסף בהם כח ההרגש והתנועה הרצונית והיא צורתם העצמית אשר הוציאה לאור הווייתם ובה נבדלו מן הצומח שבלתי זה הכח לא הי' עצם בעל חי אלא עצם צומח. והנה מזיגת היסודות הוא הצורה העצמית של הדומם המעמדת עצם של הדומם שבלתי המזיגה לא הי' נקרא עצם דומם אלא הי' ד' עצמיים אחרים שהם ארמ"ע אבל עתה אבדו עצמותם הראשון של קודם ההמזגה שבתחלה הי' ד' עצמיים ניכרים לחוש ועתה הפסיד כל אחד מהם צורתו בו ושבו עצם אחר כי עתה אין ניכר בהם בפועל לא אש ולא רוח ולא מים ולא עפר אבל מכח איכותם ותכונתם של הדוממים שהם האבנים שהם קרים וכבדים ויבשים נדע שיסוד העפר גבר בהם על שאר היסודות וכן בכל המינים לפי איכותם נשפוט על הרכבותיהם איך היא ובצומח זה הכח של ההמזגה אינה בכלל צורה אבל הצורה היא כח הצמיחה. ובבע"ח כח הצמיחה היא בכלל חומר הבעל חי וצורתו היא כח ההרגש והתנועה הרצונית ממקום למקום (חומר וצורה הם גוף ונשמה חומר גוף וצורה נשמה) והנה כמו שבדצח"מ חומרם שוה ואין הבדל ביניהם רק בענין צורתם כמו כן בד' יסודות עצמם חומרם שוה ומה שהם נראים עצמיים מתחלפים שזה אש וזה מים כל זה הוא מצד צורתם אבל חומרם שוה שחומר האש שוה לחומר האויר ולחומר המים ולחומר העפר. והנה אע"פ שדצח"מ שוים בענין הד' יסודות מ"מ שונים זה מזה בענין ההרכבה שהרכבת הדומם הוא מיעוט אויר ורוב עפר והרכבת הצומח הוא להיפוך שאם הי' הרכבת הצומח שוה להרכבת הדומם לא הי' בו אפשרות לקבל הצורה ההיא שהיא כח הצמיחה כי הבורא ית' קבע כל צורה בחומר המתייחס לו והראוי לו לפי ענין הצורה ההיא משא"כ חומר של יסוד אש דומה ממש לחומר יסוד המים שבשניהם החומר הוא חומר היולי ואע"פ שצורת האש והמים הפכיים הם בתכלית ההיפוך שצורת האש הוא חם ויבש וקל וצורת המים הוא קר ולח וכבד אעפ"כ יכולים לחול על חומר אחד ושוה שהוא חומר היולי המשולל מכל צורה ולכן יכול לקבל כל צירה שתהי' והנה בצורת הד' יסודות אין שייך לומר שצורתם מתייחס לחומרם שצורתם משונה אע"פ שחומרם שוה וכבר אמרו הפילוסופים שהחומר היולי אינו נמצא בפועל בלי צורה אבל ממוצע הוא בין מה שבכח ובין מה שבפועל כי לא ימצא לעולם חומר בלי צורה כלל. הנה מכאן תבין ענין עצם מהו. ועתה אבאר לך ענין מקרה מהו. ואומר כי המקרה הוא נשוא על העצם והעצם נושא ואת המקרה כמו חכמה או גבורה או שחרות ולבנונית זהו ענין מקרה. והנה עצם הוא מה ששוה בכל המין ההוא. דרך משל הד' יסודות שבצומח עם כח הצמיחה שוה בכל מין הצומח משא"כ שחרות ולבנונית או שאר מיני מראות אינם שוים בכל המין ההוא כי יש צומח שחור ויש לבן ויש ירוק או אדום גם העצם הוא ענין מתמיד כל ימי מציאות העצם ההוא עד העדרו משא"כ מקרה מעותד להשתנות ולהתחלף ממקרה זה למקרה אחר הפכו כגון בתחלה יהי' לבן ואח"כ שחור או אדום או לבן:
יג דמיון ערך ויחס ענין אחד הם כמו שתאמר כערך האחת אל הארבעה כן יחס וערך הארבעה אל שש עשרה שכמו שהאחד הוא רובע מארבעה כן ארבעה הוא רובע משש עשרה וכן בענין צורת הצומח וצורת החי נאמר ג"כ כערך ויחם צורת הצמיחה אל חומרו כן ערך ויחס צורת החי אל חומרו והנה כששני מינים הם תחת סוג אחד שייך ביניהם ערך ויחם אבל כשאינם תחת סוג אחד אין ביניהם ערך ויחס כי לא יצדק לומר כערך החמימות אל המתוקות כן ערך הקול אל המראה כי אין סוג אחד יכלול אותם אבל אחד וארבעה ושש עשרה מענין אחד הם שהוא ענין המספר ולכך יתכן לומר כערך הא' אל הד' כן ערך הד' אל הט"ז. והנה כל שיש יחם ביניהם יש דמיון ביניהם כי יצדק לומר ג"כ כדמיון הא' אל הד' כן דמיון הד' אל הוי"ו: יד שני הפכים בנושא אחד הענין הוא שהעצם נושא עליו את המקריים המשל בזה כשיחול מקרה החכמה על עצם אדם נקרא חכם והנה האדם נושא עליו את החכמה כי אפשר להיות עצם אדם מבלי חכמה משא"כ חכמה א"א להמציא לבדה בלתי שתחול על האדם והנה האדם נקרא נושא והחכמה נקרא נשוא והנה שני נשואים הפכיים א"א כמו חכמה וסכלות א"א להיות באדם אחד בזמן אחד: