עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב
דרוש שני לתשובה
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' הנה מי לא ידע כי אשרי לצדיק ואוי לרשע אמנם הנה ב' מיני צדיקי' יש א' צדיק מעיקר' שלא חטא כל ימיו כלל לגמרי והב' הוא שחטא ואח"כ שב בתשובה ודוד משבח את הצדיק דמעיקרא יותר מבע"ת לכן אמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' אבל א"כ קשה הלא ארז"ל במקום שבעלי חשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אמנם אם היה אחר אומר דבר זה היה קשה אבל כיון שד"ה ע"ה אמר זה לא קשה מידי ובתחלה נבאר בעזה"י מקצת פסוקים במזמור נ"א בבוא אליו נתן הנביא מן פסוק הרב כבסני מעוני עד למען תצדק בדבריך וגו' כי הנה במזמור ל"ח אמר דהע"ה כי עוני אגיד אדאג מחטאתי וגו' והענין הוא כי הנה ארז"ל שע"י תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות וזהו שאמר אף כי עוני אגיד ומתודה עליו אדאג מחטאתי מרושם השוגג שנשאר מן המזיד כי עון הוא מזיד וחטא הוא שוגג עוד יש לפרש על פסיק כי עוני אגיד אדאג וגו' כי הנה ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ושמעתי בשם: ו' נחמן קאסיבור כי הנה חכמי הרופאים כתבו אם היה אדם מתענה שבעה ימים רצופים ולא יטעום בהם כלום לא יוכל לחיות עוד וימות בהכרח ויאמר שחכמינו ז"ל רמזו על תענית משבת לשבת שהוא ששה ימים וזהו שאמרו שוב בתשובה כ"כ שיהיה יום אחד לפני מיתתך דאם תתענה עוד יום אחת תמות בהכרח אלו הם דבריו של החסיד ר' נחמן מקאסוב. ולפענ"ד נראה לפרש עוד פירוש אחר על שוב יום אחד לפני מיתתך שהנה ראוי שתדע שעיקר קיום מצות עשה של תשובה אינו אלא חרטה בלב וצער שיחרט חרטה עמוקה על מעשיו הרעים ויגמור בלבו שלא לעשות עוד לעולם ומ"ש בספרי האחרונים לסגף א"ע בתעניות וסיגופים אחרים אינו רק שע"י הסיגופים יבא לידי חרטה והמשל בזה מי שחפץ לעשות תשובה ומתיירא שמא לא יחיה כ"כ ימים שחייב להתענות על מעשיו הרעים וגומר בלבו למהר תשובתו ומתענה משבת לשבת העולה לששים וששה אלפים ושש מאות תעניות ובראותו שקשה עליו מאוד התעניות של ששה ימים כי בוער בקרבו אש כאש גיהנם ואינו יכול לנענע בידיו וברגליו כרצונו אזי מתחרט בלב שלם לומר וכי הוצרכתי לחטוא מתחלה עד שאצטרך בהכרח לסבול עתה סיגוף גדול כזה כי בודאי הצער של התענית הוא יותר גדול מן העונג שהיה לו מן החטא נמצא מי גרם לו חרטתו הוי אומר הסיגוף הגדול ובשביל זה החמירו האחרוני' לעשות תשוב' המשקל כלומר שצער התשובה יהיה יותר גדול מעונג העבירה ועי"ז מתחרט למפרע בלב שלם על חטאיו בחשבו שלא הרויח כלל אלא אדרבה הפסיד שהרי צערו של תשובה גדול יותר מעונג העבירה והנה פעם אחת אירע שהלכתי אני ועוד מקצת אנשים עמי אל חולה אחד לבקרו ומצאנוהו שנשתתק ונתאלם ולא היה יכול לדבר כלל והאיש הזה לא טוב עשה כל ימיו אמנם שכלו הי' עדיין זך וצח והנה כלנו הבננו מן החולה שהוא בעצמו היה מתייאש מן החיים והיה מחליט בדעתו שימות בודאי ולא יקים ממטתו וכל זה הבננו מרמזיו שהיה מרמז לנו כי היה מורה באצבע לשמים ואח"כ היה מורה באצבע לארץ כלומר שנקבר בארץ ונפשו תעלה לשמים והבננו שהיה מצטער מאוד מאוד שהיה מנענע בראשו אילך ואלך ויספוק כף אל כף ואמרתי לאנשים אשר היו עמי מבינים אתם מה זה החולה חושב עתה בלבו והנה לעד"נ שזה החולה בהיות שמוחלט אצלו בדעתו שהולך לעלמא דקשוט והוא עשה מעשים רעים כ"כ ומתיירא מן העונש ומצטער ומתחרט מאוד למפרע וחושב שאילו היו מניחים אותו לקום לא היה מצוייר שישמע ליצרו אלא היה כובש אותו אבל זה לא יצוייר בהיות שמתייאש עצמו מן החיים לגמרי ואמרתי להם למה לא נקח מוסר מן החולה הזה החושב אם היה יכולת בידו לתקן מה שעוות בודאי היה מתקן אלא שא"א לפי שאין בו כח ומתייאש מן החיים אבל אנחנו ת"ל ות"ש יש יכולת בידינו לתקן למה אנחנו מתעצלי' לתקן מה שקלקלנו והנה באמת החרטה והצער של החולה הזה מועיל להחילה הזה כי עיקר התשובה הוא החרטה וממילא במה שמתחרט הוא שב בתשוב' אלא שהיא תשובה מאוחר' וזהו שאמרו שוב בתשובה שלימה ובחרטה גמורה כמו יום אחד לפני מיתתך שאו החרטה בודאי בלב שלם אלא שהיא מאוחר' אבל אתה אל תאחר וזרז עצמך בטרם יבא יום המר ואפשר לפרש שוב יום א' לפני מיתתך מלשון והשבו' אל לבבך כלומר שתשיב אל לבך תמיד זכרון יום אחד לפני מיתתך שתצטער מאוד ולא תוכל לתקן לכן בעוד יש בידך לתקן אל תנום ואל תישן. והנה נשכיל בשכלינו באיזה דבר יוצדק חרטה הנה הוא רק במי שעבר בדעתו וברצונו שהוא במזיד ובראותו שאחר לא גרם לו רע כלל אל הוא בעצמו גרם רעה לעצמו לכן מתחרט על מעשיו באמרו מה שעויתי עד הנה לא היה אלא מעשה משוגע ומבולבל אבל מי שעובר בשוגג שהוא בבלי דעת האיך יוצדק לעשות תשובה על השוגג אינה אלא ענין דאגה על מה שאירע לו על ן כזה לא כאותן האנשים שאם ימצאו עצם שבור לאחר אכילתם בענין שנעשה בו טריפה ישמחו ויאמרו ברוך השם שלא מצאנוהו עצם השבור בתחלת האכילה ועתה ת"ל יתברך ששבענו והותרנו על דבר כזה ידוו כל הדווים. והנה הר"מ אלשיך כ' בפ' גם בלא דעת נפש לא טוב כלו' גם אם בלא דעת דהיינו בשוגג מסתמא נפש שלו לא טוב לכן אירע לו השוגג הזה. והנה בעבור שאנשים הרבה חושבים מעשה השוגג ללא כלום לכן אסביר לך בכאן מעשה השוגג. ידוע תדע שבכל מצוה מאיר למעל' אור גדול ובכל. עבירה פוגם למעלה פגם גדול כי כל המצות יש להם שרשים רוחניים למעלה וכל מצוה הגשמיית היא דוגמא של איזה שורש. והנה יש שם השורש והמצוה הגשמיית היא הענף. והנה ידוע כי בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא כפי שיעשה בענף כן יעשה דוגמתו בשרשו הרוחני למעל' אם טוב ואם רע. והנה כל המצות אינם אלא הודעה לנו כי אם לא ידענו המצות מנביא השם לא היינו יכולים לדעת מעצמינו באיזה עסק נפעול טוב למעלה ובאיזה רע והש"י הודיע לנו את זה הדבר עשו כי בו תפעלו טוב למעלה ואת זה הדבר לא תעשו כי בזה תפעלו רע למעלה. והנה עזרא הסופר אמר ואשמתינו גדלה עד לשמים ונלע"ד לומר הכוונה בזה שלא תחשוב שמעשה המצוה אין לה שום חשיבות בעצמה רק שמקיים גזירת המלך והעבירה אין בה שום פגם בעצזה זולת מה שעובר על גזירת המלך לא תחשוב כן אלא כולם יש להם שרשים למעלה וזהו שאמר עזרא ואשמתינו גדלה עד לשמים כלומר שפועל רע גדול למעלה בעולם העליון ואין רחוק מאוד מלפרש גם תחלת דברי עזרא שאמר כי עונותינו רבי למעלה ראש כלומר שעונותינו הרבו למעלה מרירות גדול כמו ראש מלשון ראש ולענוה. והנה ידוע שאין שום דבר אחד בעולם שלא יהיה לו שורש ודוגמא למעלה והנה אם לא היה כתוב בתורה לאו דבשר בחלב או לאו דשעטנז או לאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ממילא היה מזדמן שאיש אחר יחרוש בשור ובחמור דמהיכן היה יכול לדעת זה אם לא היה כתוב בתור' והיה פוגם למעלה כי עי"ז מתערב למעלה שורש הרוחני של השור עם שורש הרוחני של החמור שהוא טהור בטמ' ואפי' לאו דבשר בחלב שכל א' מהם לבדו מותר מ"מ מזיק למעלה בהתערבות שרשם הרוחני למעלה כמו שמצינו שני דברים שכל אחד מהם טעמו משובח וכשיתערבו פוגמים זה את זה את טעמם כמו מלח ודבש ידוע שנפשו של אדם קצה מאוד לאכול אותם כשנתערבו ומעתה צא ולמד קל וחומר ומה אם לא היה כתוב בתורה כלל איסור תערובות בשר בחלב והיה אדם אוכל אותם ולא היה כאן העבר' רצון המלך אעפי"כ מי שהיה אוכל אותם היה גורם תערובות רעה למעלה לא כ"ש כשכתוב בתורה האיסור ומי שאוכל עובר על רצון המלך רק שעובר בשוגג לא כ"ש שפוגם למעלה נמצא דרך התשובה על השוגג אינה החרטה דאין שייך חרטה בשוגג אבל עיקר התשובה על השוגג אינה אלא דאגה שידאג מאוד על שאירע לו שוגג כל מסתמא יש לו נפש לא טוב וזהו שאמר כי עוני שהוא מזיד אגיד ואתוודה ואתחרט אבל מחטאתי שהוא שוגג אדאג על שבא לידי עבירה בשוגג וזהו אדאג מחטאתי. וז"ש במזמור נ"א בבוא אליו נתן הנביא הרב כבסני מעוני הרב הוא לשון הרבה כלומר הרבה לכבס אותי מעוני וכ"כ תרבה לכבס אותי מעוני עד שבזו הכביסה שתכבס אותי תטהרני גם מחטאתי שלא ישאר מן העון שום רושם של שיג כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד לבאר זה הכתוב צריך אני להאריך קצת כי הנה אמרו רז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד ואם חטאו רע. רבים אומרים להם כלך אצל ישראל שחטאו בעגל והנה ארז"ל רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותו דדוד והכוונה הוא כאילו היה נאמר רבי דאתי מדוד דריש ומהפך בזכותיו דדוד כלומר שהיה מחפש וחוקר לדון את דוד לכף זכות עפ"י דרש שדרש וזהו דקאמר ודרש להפך בזכותיו דדוד כמו שארז"ל כר אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזגינא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה. לכן גם אני אענה חלקי בעזה"י להפך בזכותי' דדוד דע שמיום שנברא העולם לא הרויח הקב"ה ריוח עצום כ"כ בעולם כמו במעשה דדוד עם בת שבע וכמעט לבי אומר לי שהמעשה ההוא היה בגזירת הקב"ה ולא עפ"י יצה"ר ח"ו דמאחר שהש"י יודע עתידות וצופה נסתרות ויודע שדוד יעשה תשובה נפלאה ומי לא יתאוה לריוח עצום כזה ולפ"ז היה דוד מוכרח במעשה ההיא מאחר שהיה בגזירת הקב"ה אלא שדוד לא ידע שהיה בגזירת הקב"ה והיה חושב שבכח בחירתו היה המעשה ההיא לכן עשה תשובה נפלאה כ"כ כמו שמצינו במעשה יהודה ותמר שהיה בגזירת הקב"ה כמשארז"ל על פסוק צדקה ממני שיצאה בת קול ממנו מאתי יצאו הדברים וכן גבי בנות לוט היה הקדוש ברוך הוא מסתכל בדוד כמשארז"ל על פסוק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו כסדום והנה איתא בספר שני לחופ הברית על פ' בד"ה קפיטל כ"ב פ' קי"ד שאמר דוד (שלמה והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב מאה אלף ככרים כסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל ע"כ והקשה בעל של"ה במס' תענית שלו דף ר"א ע"א מהו בעניי הלואי שכל ישראל יהיו עניים כמותו והל"ל והנה בעשרי ואמר הוא ז"ל כי הנה ארז"ל אגרא דתעניתא צדקתא שיתן דמי שיווי הסעודה שלו לצדקה והנה ידוע שדוד אחר אותה מעשה דבת שבע היה בעל תשובה גדול שארז"ל שהוקם עילה של תשובה והנה התשובה הוא התענית והנה בודאי דמי סעודתו היה הרבה ני היה מלך וסעודתו גדולה והיה בכל תענית מקדיש דמי סעודתו לגבוה ומדמי הסעודות שלו קיבץ כל הסך הגדול ההוא וזהו שאמר ואני בעניי במה שהתעניתי קפצתי כ"כ לבית ה' אני מצאתי כן בירושלמי בפרק הפאה נתנית מקשה על פסוק דלעיל מאי בעניי אם היה לו כ"כ עשיר היה ותירץ בעניי בעוני שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים וכן הוא ברד"ק בדברי הימים בפסוק הזה עכ"ל בעל של"ה ע"ש והנה ידוע שאם אדם אחד חטא נגד איש פשוט ונגד המלך אעפ"י שהחטא הוא אחד ממש מ"מ חטאיו לנגד המלך שוקל אלף אלפי אלפים ורבבות רבבות פעמים מהחט' שחטא נגד איש פשוט והנה השגת דהע"ה בגדולת רוממות הבורא היה גדול מאוד כי היה בעל רוה"ק כמו שכתב האריז"ל כמו שמשה היה רבן של כל הנביאים כן היה דהע"ה רבן של כל בעלי רוה"ק ולכן היה חטאו בעיניו גדול מאוד באמרו איך חטאתי נגד מלך גדול ונורא כזה ולכן התמרמר כל ימיו בתשובה עצומה מאוד והנה באמת כפי רחמי השם המרובין היה מספיק חלק אחד מאלף מתשובתו כדי למחוק חטאיו והמותר מכדי למחוק חטאיו היה נחשב לזכיות כמשארז"ל בתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכיות כי לא יצוייר אהב' את הבורא אם לא מי שמשיג חלק גדול מרוממות הבורא וכשמשיג כן הרי חטאו נגד הבורא גדול בעיניו מאוד ומסתמא מרבה בתשובה מאוד יותר מכדי למחול חטאיו והמותר הוא זכיות ומה"ט ארז"ל במקום שבע"א עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מן הצדיקים אין מגיע הפסד לבורא ית' אבל ג"כ אין מגיע לו ריוח גדול אבל מבע"ת הן אמת שבחטאו מגיע הפסד לו ית' אבל לעומת זה כששב בתשובה מגיע ריוח גדול לו ית' והן אמת דהע"ה לפי השגתו רוממות האל היה חטאו בעיניו גדול מאוד אבל לנגד השגת אנשי דורו את רוממות הבורא היה חטא דוד קטן בעיניהם נגד תשובתו העצומה לכן אמר כי פשעי אני אדע כלומר ששום אדם לא יוכל לדעת גודל חטאי כמו שאני יודע כי הם אינם משגיחים גדולתך ורוממותך לכן חטאי בעיניהם קטן נגד תשובתי אבל חטאתי נגדי תמיד כלומר לא יצוייר יעבור חטאי ממני אפי' אם אחי' אלף אלפי אלפי' שנים ואעשה בהם תשובה לא יצוייר שימחול חטאי שחטאתי נגד מלך גדול ונורא ומרומם על ברכה ותהלה איך חטאתי לפניו חטא גדול. ועוד נלע"ד פירוש פשוט כי דרך הטבע כשאדם עושה לחבירו טובה קטנה או רעה קטנה אע"פ שבשעת מעשה נהנה או מצטער מ"מ בהמשך הזמן ישכח הטובה או הרעה אבל אם עושה לו טובה או רעה עצומה לא יוכל המקבל לשכחם לעולם וזהו להרגשתו גודל חטאי אמר שלא א כל לעולם לשכוח את חטאו כי גדול הוא מאוד לאין תכלית לכן חטאתי נגדי תמיד נמצא ע"י תשובת דוד שהיתה מאהבה עצומה כי כפי השגתו את הבורא כן היתה אהבתו לבורא ולכך היתה תשובתו הרבה יותר מכדי למחול הטאיו ומזה המותר היה מגיע ריוח גדול לבורא ית' ומה גם לפי מה שכתבתי לעיל מה שנלע"ד שהמעשה דבת שבע היה בגזירת הבורא והיה שוב דוד מוכרח במעשה ההיא ולא בכח בחירתו עשה המעשה ההיא רק שדוד לא ידע שהיה בגזירת הבורא והיה חושב שבכח בחירתו חטא ולכן עשה חשובה גדולה ומאחר שמוכרח היה ולא עשה פגם למעל' א"כ כל תשובתו כולה היתה ריוח אצל הבורא וכן משמע מלשון הגמרא למי שעיניו בראשו שאמרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי כפי גודל קדושתו וצניעתו ופרישתו מן תענוגי העולם רק ביראת השם כל הימים הנה רחוק הוא כממזרח למערב שדהע"ה יעשה כזה מחמת פיתוי היצר בכח בחירתו הרע' הס להזכיר כזה אלא זה היה בגזירת הבורא כדי להורות תשובה שאם ימצא לפעמים אדם שישיג חלק גדול מרוממות הבורא אחר שחטא נגדו וממילא יהיה חטאו בעיניו גדול מאוד ומחמת זה אפשר יתייאש מן התשו' בחשבי איך אפשר שיומחל לו חטא גדול כזה ישיבו לו וכי אתה משיג גדולת רוממות הבורא יותר מדוד ואעפ"כ נתבשר גם השם העביר חטאתך. עוד אפשר לומר כי דהע"ה הסתיר מאנשי דורו גודל קדושתו וצניעתו ופרישתו רק הוא בעצמו היה יודע כל זה נמצא נגד אנשי דורו כלומר למיעוט צניעותם וקדושתם ופרישתם [נ"ל שצ"ל למיעוט יודעם צניעתי וקדושתי ופרישתי] לא היה המעשה דבת שבע כ"כ רע בעיניהם אבל דהע"ה היה יודע בעצמו והיה החטא ההוא גדול מאוד בעיניו כי מלבד החטא הנה היתה המעשה דבת שבע כל כך רע בעיניו ומגונה מאוד והיה בוש מאוד בפני הבורא בחשבו איך קרה לי לעשות מעשה נבזה ומנוולת כזה אשר איננה ראוי' כ"א לנבל ומנוול כאותן שאינם חוששין אף להתגולל באשפה לכן אמר לפני הבורא כי פשעי אני אדע כפי צניעותי ופרישתי כן גודל חטאי עד אפשר לומר על וחטאתי נגדי תמיד כי הנה ארז"ל עונותיו של אדם מטמטין לבו של אדם כי השכל משתלשל מלמעלה כדכתיב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ובמקום שיש טומא' עון אף השכל שהיה לו קודם החטא בורח ממנו וכשעושה תשובה הרי אדרבה מתרבה שכלו מכמות שהיה וכל מה שהתשובה היא יותר גדולה הנה גם שכלו מחרבה אצלו והנה כל עיקר צערו של דהע"ה היה לפי שהשיג חלק גדול מרוממות הבורא והוא חטא נגדו וכל מה שהמלך הוא גדול יותר נראה החטא גדול יותר וכל מה שתשובתו של דוד היתה יותר גדולה ניתוסף ונתרבה שכלו והשיג עוד יותר ויותר מרוממות הבורא וכל מה שהי' משיג יותר מרוממו' הבורא היה נראה לו למפרע חטאו יותר גדול וזהו שאמר וחטאתי נגדי תמיד כי כל מה שאני שב בתשובה יותר עצומה אז נראה לי החטא יותר גדול ולא יצוייר שיומחל לי החטא ובאמת כך צריך להיות הסגנון של כל בעלי תשובה שיראה לו החטא ליותר גדול והתשובה ליותר מועט' דכשהדבר הוא להיפוך אין זה תשובה הנה באמת כל בעלי תשובה כזה הוא שאמרו רז"ל עליו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והנה כל בעלי תשובה שמחזיק את עצמו נגד הצדיק שלא חטא מעולם אפי' חטא קטן מאוד וחושב את הצדיק נגדו שיש לו עליו יתרון רב ועצום לפי שהצדיק לא קלקל מעולם והוא קלקל ומי יודע בכמה תשובה יתוקן הקלקול ההוא לכן כל ימיו יהיה בהכנעה גדולה ובושה עצומה לפני הבורא ית' ובאמת זהו חביב מאוד בעיני הש"י כי לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה אבל בע"ת שחושב את עצמו יותר גדול נגד הצדיק הרי איש כזה מחזיק התשובה ליותר גדולה והחטא ליותר קטן והנה על בע"ת כזה לא אמרו רז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד והנה בע"ת כזה טועה בעצמו שהוא חושב עצמו ליותר גדול מן הצדיק והנה אדרבה בעבור שחושבין כן איננו כן ואם היה חושב להיפוך שהצדיק הוא יותר גדול וחשוב ממנו הרי אז אדרבה היה הדבר היפוך מחשבתו. והנה רק נפרש מה שאמר לך לבדך חטאתי כלומר נגד האנשים שאינם מבינים גודל רוממותך וערך חטאי עד היכן הוא מגיע הרי כבר עשיתי תשובה מפסק' לנגדם אבל אתה מבין תעלומות לב ואתה יודע עד היכן אני משיג גדולתך ורוממותך נמצא אתה לבדך יודע גודל חטאי ורק לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי ועתה נסיים כי הנה הקשינו למעלה לדעת דהע"ה ששיבח את הצדיק יותר מבע"ת שהרי אמר אשרי האיש אשר לא הלך מעולם בעצת רשעים א"כ היאך אמרו רז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד הן אמת אם היה איש אחר אומר כן היה קשה אמנם הלא דוד אמר כן שהוא עצמו היה בע"ת והנה אצל בע"ת אדרבה כך היא המדה שיחזיק א"ע לשפל נגד הצדיק אבל באמת בע"ת החושב כן אדרב' עליו היא שארז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולי' לעמוד:
ואגב גררא אזכיר מה ששמעתי לפרש על פסוק למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך עפ"י מה שכתוב בס' בן מלך והנזיר אמר החכם טוב מעשה הזדון בחכחמה ממעשה השגגה בכסילות ומביא משל ע"ז משל למלך שהיה נבל ואכזר כעסן ובעל חימה והיה מטיל אימה יתירה על כל עבדיו והיה מעניש עונשים עצומים על דבר קטן מאוד וכמעט היה מעניש בחנם באמרו לאיזה עבד למה אין אתה עומד ברגליך שיהיו מכוונ' שלא יהיה רגל אחד יוצא משהו מן הרגל האחר וכדומה לזה דברי שטות שאין בהם ממש והיה כועס מאוד על דברים כאלו והיה מעניש עליהם עונשים עצומים פעם אחת זה האיש שהיה נושא הקערה על שלחן המלך עם רוטב ומרק ומחמת מורא גדול היה מרתת בידיו היה ירא אולי ישאלהו המלך למה ביד ימינך אתה מחזיק את הקערה בב' אצבעות וביד שמאל אתה מחזיק בג' אצבעות ובעודו מרתת בידיו היה נשפך מעט מן הרוטב על המפה הפרוסה על השלחן ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו ויחרוק בשיניו עליו ויצעק צעק' גדול' בכל כח הכעס שלו עד שיותר מזה שוב לא היה לו כח לכעוס ויאמר המלך לעבד אתה הנבל הכסיל איך לא נזהר' שלא ישפך הרוטב על המפה ויהי כראותו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך ויקח העבד את הקערה והפכה על פניה בזדון לבו ונשפך הרוטב על כל המפה ולכלך את כל המפה ואת השלחן והפסיד ג"כ מאכל המלך שלא היה לו מה לאכול ויאמר המלך לעבד האם לא הספיק מעשה קטנה בשוגג עד שמלאך לבך לעשות מעשה גדולה ובזדון והשיב לו העבד ידעתי כי אחת דתך להמית אותי וחמלתי על כבוד מלכותך מפני שמפורסם אתה בכל עמך למטיל אימה יתירה בחנם ורבים מעבדיך ומעמך מתלחשים זה עם זה וכמדומה לי שמתלחשים עליך למרוד בך ואם היית קונס עונש מיתה על מעשה קטנה בשוגג ובאונס אין ספק שהיו מורדים בך לכן עשיתי בכוונה מעשה גדולה במזיד כדי שיהיה עונש המיתה ביושר ובצדק ובזה תשאר במלכותך ובכבודך ויהי כראות המלך חמלת העבד על כבוד מלכותו ויצו המלך להניחו שלא להמיתו והנה מעשה הקטנה שהיתה בשוגג היו גורם לו ליקנס למיתה ובאמת היתה השגגה ההיא בכסילו' כי האיך לא היה מעלה ללבו שלא לרתות בידיו כי ע"י רתת ידיו יוכל לבוא לידי תקלה גדולה להיות נשפך הרוטב ואח"כ כשעשה מעשה גדולה בזדון רק שהיתה בחכמה ניצול ע"י זה ממיתה ודוד היה מפורסם בין אנשי דורו לצדיק ולחסיד וסבל צרות רבות ורעות והיה חילול השם בדבר לכן התחכם לחטוא שלא יתחלל השם וזש"ה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטך שהיית שופט אותי בשפטים גדולים כ"כ ואח"כ מצאתי דומה לזה בסתר שני לחות הברי' בפ' וארא בדף ש"י ע"ה וז"ל שם אמרו רז"ל על דוד המלך ע"ה ויבא דוד עד הראש אשר השתחו' לא נאמר ביקש דוד לעבוד ע"ז אמר מלך כו' והענין הוא כי ידע שהעולם מחזיקין אותו לחסיד, וצדיק והוא נרדף ויירא דוד שיתרעמו על מדותיו של הש"י ע"כ רצה לעשות מעשה בנגלה כדי שלא יחזקוהו לחסיד ולא יתחלל השם אבל לא מלבו ח"ו רק לעשות כן בנגלה ואף מזה חזר ואמר מלך כמוני כו' עכ"ל בעל של"ה: אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם כי הנה לימות המשיח יפסוק הבחיר' כמ"ש הרמב"ן על והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וחפץ הוא לשון בחירה שחפץ בזה או בזה ולימות המשיח שתפסוק הבחירה כדכתיב ומל ה' את לבבך וגו' לאהבה ולא יהיה להם נטי' לרע כ"א לטוב לכן לא יקבלו שכר כי יהיו מוכרחים ועיקר עבודתינו היא עתה ע"י הבחירה היום לעשות' ומחר לקבל שכרם לכן עתה בעשותינו הטוב והישר יש מקים להחזיק לנו טובה כי הבחירה בידינו אבל לימות המשיח אין מקום להחזיק לנו טובה וזה"ש אשרי אדם עוז לו בך שמתאמץ בכחו לעבודתו ית' כשעדיין מסילות בלבבם שיש להם נטי' לטוב או לרע אז יש מקום להחזיק לו טובה וזהו שאמר אשרי אדם וגו':