עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב
דרוש רביעי לתשובה
אשרי איש ירא את השם במצותיו חפץ מאוד הנה יש לדקדק הלא ידוע כי שס"ה מצות ל"ת תלויים מסטרא דיראה ורמ"ר מ"ע תלויים מסטרא דאהבה והנה במצותיו הכוונה על מ"ע והיאך תולה ענין זה ביראה באמרו אשרי אשר ירא את השם ונלע"ד ליישב זה בעזה"י כי הנה הרמ"ק ז"ל כתב למה הראשונים תיכף שהתפללו נענו מיד ואנן צווחינין כולהו יומא ולית דמשגח בן ותירץ ע"ז כי הראשונים היו מקדשים הבל פיהם וה' מוצאות, שלהם שלא היו מדברים שום שיחה בטלה רק כל דבורם הי' בתורה ובתפלה ובתחנוני' ובשירות ותשבחות לכן הי' הבל פיהם חזק מאוד והי' בוקע רקיעים ונתקבלה תפלתם ולי הכותב נלע"ד עוד טעם אחר שזהו הענין היה מדה כנגד מדה לפי שלא דברו מעולם שיחה בטילה לכן לא היתה גם תפלתם שיחה בטילה ולכן נתקבלה תפלתם ונלע"ד ג"כ מהאי טעמא מי שנזהר משיחה בטילה כל מוסריו ותוכחתיו שיוכיח את הבריות יכנסו בלב הבריות ולא יהיו מוסריו שיחה בטילה ועוד יש יתרון גדול למי שנזהר משיחה גדולה שבא להשגה גדולה בתורה וכל מה שירבה בשיחה בטילה יצא ממנו כפי שיעור זה דברי תורה וחכמה דוגמת מי שמשים צרור עפר בכלי מלאה יין שיצא ממנה יין כפי שיעור הצרור והנה הקדושה והקליפה הם שונאים עצומים ומוחלטים זה לזה וא"א שישכנו ביחד לכן לא יתקיימו באדם אחד השגה ושיחה בטילה ביחד ועוד כי מי שמדבר שיחה בטילה הנה בשעת דיבורו הוא מפריד דבקותו ועוקר את עצמו מדבקות הקדושה ומתחבר להקליפ' והמות כי מי שמדבק א"ע בקדושה וכל מחשבתו בדברי' קדושי' בזה ממשיך על עצמו השגת החכמה שהוא החיים האמתיים והנצחיים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ולפי שהחיים והמות לא ישכנו ביחד לכן יקרה לפעמים כשאדם נפלה עליו שינה ותרדמה עד שחפץ מאוד לישן והוא מתג על יצרו ועוסק בתורה ומחדש ע"י זה חידוש נאה בתורה יראה בעיניו פלא גדול איך השינה שהיא בחי' מיתה תברח ממנו ויזדככו מוחו ועיניו עד שאפי' אם ירצה לאנוס את עצמו לישן לא יוכל לישן כלל לגמרי כי במקום שחיות שוכן שם לא תשכון שם המיתה וכן כתוב והחכמה תחי' בעלי' והנה מ"ש בענין בריחת השינה הוא בדוק ומנוסה אצלי מאוד כמה פעמים בעזה"י והנה מ"ש למעלה בענין שיחה בטילה הנה היא משארז"ל א' ממ"ח דברי' שהתורה נקנית בהם הוא במיעוט שיחה וכן ארז"ל שתיקה יפה לחכמים וכן ארז"ל סייג לחכמה שתיקה כי סייג הוא גדר ומחיצה שלא תצא ממנו החכמה אבל מי שאינו אוחז בשתיקה רק בשיחה בטילה הנה הוא פורץ הגדר ויוצאת ממנו החכמה דרך אותה הפרצה וגם מה שמבואר אצלי כבר במקום אחר כי כל מרכבה צריכה להתדמות לרוכב והנה עצם החכמה אינה אלא שתיקה כי לכן ספי' חכמה נקראת בשם מחשבה כי החכמה בעצמה אינה נדברת לעולם ואינה נכתבת על הנייר רק החכמה באה מלובש' בציורי האותיות שהם בחי' הכתיבה ענף מתורה שבכתב המכונה בשם הוי' שגם הוא נכתב ולא נקרא או החכמה באה מלובש' בהבר' האותיות והיא בחי' הדיבור ענף מתורה שבע"פ המכונה בשם אדני שהיא נקרא' בפה בדיבור והנה ידוע שת"ח ומלכות מכונים בשם קול ודיבור וחו"ב באים מלובשי' בהם לכן גם אצלינו החכמה והבינה באים מלובשים בקול ודיבור שלנו אבל עצם החכמה והבינה הם מחשביים לבד ואינם נדברים כלל רק מושגים להשומע ולרואה באבנתא דלבא כמ"ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ולכן החכמה והבינה שניהם מכונים בשם מחשב' והואיל והחכמה והבינה שניהם הם בחי' השתיקה כי אינה רק במחשבה לכן מי שאוחז בשתיקה נעשה מרכבה לחכמה ולבינה שהם ג"כ שתיקה ושורים עליו החכמה והבינה ואז מתרבה השגתו לפי שהמרכבה יש לה התייחסות והדמות לרוכב. ונחזור לענינינו הראשון לפי שהראשונים לא דברו שיחה בטילה לכן נתקבלה תפלתם כי ההבל שלהם היה בוקע רקיעים משא"כ אנחנו שפינו מלא גילולים בכמה פגמי הפה הן בשקר הן בניבול הפה הן בלשון הרע הן בליצנות הן בשיחה בטלה ואיך יוכל לעלות למעלה הבל טמא כזה וכן מי שפוגם א"ע בשאר מיני עבירות היאך יוכל לפעול איזה דבר קדושה כי כל איברי גופו מטונפים ומלוכלכים וסורחים עד שיעשה על כל זה תשובה גמורה דהיינו שיתחרט ויצטער מאוד על אשר עשה כ"כ כי עיקר התשובה היא החרטה וכמ"ש סור מרע בתחלה ואח"כ ועשה טוב כי לא יוכל לפעול שום דבר טוב לעולם עד שיסור מן הרע ויצטער עליו והנה מי שמגיע למדרג' אהבת הבורא ורוצה לעשות נחת רוח לו ית' מצות ומעשים טובים ויתקן את העולמות העליונים אשר אין פעולה יקרה מזו האיש כזה יברח מעשות רע הרחק מאוד משני טעמים אחד כי במעשה הרע יגרום צער לאהובו ית' ועוד כי ע"י עשייתו רע לא יועיל כלום למעלה בעשותו מצוה אח"כ כי ע"י עבירה פוגם כל איברי גופו והשתא יבואר אשרי איש ירא את השם מלעבור עבירה לפי שבמצותיו חפץ מאוד כי לעשות תקון בעולם העליון ואם יעבור עבירה לא יוכל לעשות תיקון בעולם העליון לכך ירא מלעבור עבירה:
והנה מי שבא למדרג' האהבה וחשקה נפשו להתמיד בעבודתו כדי להתמיד תיקון עולם העליון וכשיזכור מה שעש' רע בנערותו ועי"ז לא יוכל לעשות תיקון בעולם העליון לכן יתחרט ויצטער מאוד על עשותו הרע בנעוריו וזהו תשובה מאהבה וכשיתפלל בכוונה על דברים מוכרחים מאוד ויחשוב אלו היתה תפלתו מתקבל' כמה נחת רוח הי' מגיע לו עד"מ כשמתפלל בברכת אתה חונן על השגות החכמה או כשמתפלל על החזירו הוא ית' את כל ישראל בתשוב' או על הרפואה והבריאו' בברכ' רפאינו או על הפרנסה בברכ' ברך עלינו בזכרו את אשר עשה רע בנעוריו ועי"ז אינה מקובל' תפלתו יבכה וידאג ויצטער ויתחרט על כל עשהו ברע מנעוריו והנה תשובה וחרטה כזו קר' כל מעשיו הרעים לגמרי ויועיל בזה שתקובל תפלתו ובפרט כשעיקר כוונתו לתקן למעלה ועוד באר בעזה"י איזה דבר להתעורר בתשובה וחרטה על מעשיו הרעים בזכרו כמה רעות עצומות גרם עצמו בעשותו אחת ממצו' השם אשר לא תעשינה אחת כי הראשונים היו יכולי' לפעול ניסים ונפלאות א כדרך הטבע כמו ר' חנינא בן דוסא שאמר מי ומר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק ומה כמה וכמה נסים ונפלאות המסופרים תלמיד בבלי וירושלמי במדרשים ולא תחשוב כול' הראשוני' בפעולות מניסים הי' לסבת שסגלו בתורה ובמעשים טובים כי אפי' לא היה מסגלים רק שלא היה עוברים שום עבירה אפי' חטא קל ג"כ היתה היכול' הזה בידם מדרך הטבע כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל וכמו שהכל יכול יש יכולת בידו לשנות הטבע כי הוא פעל ועשה הטבע והוא ית' מותיב הטבע והוא ית' מפרק הטבע הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו כן יש יכולת בנשמה הצדיק שהוא חלק מן הכל ג"כ לשנות הטבע ונמצא יש בנשמ' הצדיק כח אלוה כל זמן ששומר תמונתו והתדמותו לו ית' שלא לעבור אפי' על חטא קל אבל כשעובר אפי' על חטא קל הרי כבר הפסיד התדמותו לבורא ית' ונופל נפילה עצומה וירידה נפלאה מן כח אלוה אל כח אנושי מה שבתחלה הי' הוא מושל על הטבע וכשעובר אפי' חטא קל הטבע מושלת עליו וכמ"ש אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם כלומר שיהיה לכם כח אלוה לשנות הטבע ובני עליון כולכם כלומר שלא תפסידו הצלם אלהים שעל פניכם שלא תאבדו התדמות שלכם אלי כטבע הבן שפניו דומין לפני האב אכן כאדם תמותון כי האדם כל זמן שמיום הולדו לא חטא אפי' חטא קל לא השליט עליו המיתה כי מאין תשלוט עליו המיתה מאחר שהנשמה היא חלק אלוה ממעל ומסתמא החלק דומה להכל אכן עתה כשטאתם ירדתם, מהתדמותכם אצלי ונפלת' מכח אלוה לכח אנושי כטבע אדם לכן תמותון וכן הובא בסנהדרין פרק ד' מיתות אמר רבא אי בעי צדיקי הוי ברי עלמא שנאמר כי עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכ' ופירש"י אי בעי צדיקים להיות נקיים מכל עון שנאמר כי עונותיכם מבדילים הא אם לא הי' בהם חטא אין כאן הבדלה עכ"ל רש"י הרי שרש"י לא תלה הדבר בקום ועשה דוקא שיהיו מסגלים מצות ומע"ט בפועל ממש אלא אף אם לא היו מסגלים רק שיהיו נקיים מכל עון דהיינו שב ואל תעשה ג"כ. הי' בהם יכולת לברוא עולמות ובאמת רש"י ז"ל הי' מדייק לישנא דקרא שנאמר כי עונותיכם וכי הוא לשון אלא כידוע שמלת כי משמש בד' לשונו' אי דלמא אלא דהא נמצא משמע רק העונו' מבדילים בינכם לבין האלהים והנה אין ספק אצלי מי שאין בו נשמה ישנה מגולגלת רק נשמ' חדשה שלא היתה מיום היותה בגוף ויהי' זהיר מאוד שלא לעבור ל אפי' על חטא קל כל ימיו הנה איש כזה לא תשלוט עליו המיתה כלל ויכול להיות חי וקיים לעולם בגוף ונפש כמו שהי' קודם חטא אדה"ר אמנם עכשיו לפי שא"א להמצא אדם כזה ככתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכן שולט המות אף על אדם שיש לו נשמה חדשה והנה הראשונים שלא הפסיד דמותם לבורא ממילא היו מוכנים להשרא' השכינה ובכח השכינה ששרתה עליהם היו יכולים לשנות הטבע כי המרכבה היתה דומה לרוכב ולכן הי' בהם גם השגה עצומה ורות הקודש והי' קל אצלם מאוד לעבוד עבוד' הקודש כי היצר הי' כפות אצלם בכבלי ברזל והנה אם האדם ישים על לבו כל אלו הנזקים אשר גרם לעצמו ויחקקם היטיב על לוח לבו שלא ישכחם. א' שאין תפלתו מקובל'. ב' אפילו אם יחשוב לתקן איזה תיקון למעלה לא יכול קודם שיתחרט על מעשיו הרעים ג' ששוב לא יכול לעשו' שום נס. ד' כי נפל מכח אלוה לכח אנושי ה' כי הפסיד השגה עצומה ורוח הקודש ו' שהפסיד השר' השכינה:
ז' שעכשיו הטבע מושל' עליו וכל טוב אדוניו שוב אינו בידו. וכל אלה מלבד הזכי' לגן עדן והצלה מן הגיהנם ומשאר הרפתקאו' דעדו עליו, כמו חבוט הקבר וכף הקלע והעונש הגלגול ומלבד זה מה שישיגהו הבושה הנוראה בעלמא דקשוט בפני כל הצדיקים והנה אם כל הדברים הללו יהיו חקוקים על לבו בודאי יתחרט וישוב על עונותיו ומה גם אם ישים על לבו אשר גרם בעונותו אריכו' הגלות וגלות השכינ' גלות ניצוצי הקדושה שהכניס בעמקי הקליפו' וצר להם שם מאוד ואין מי שיחוס עליה' לסגל מצות למען הוציאם משם ומה גם כי גרם בעונותיו חילול שמו ית' בגוים האומרים אי' אלהיהם וגרם חגבור' הגלות וגודל האכזריו' ואם האדם יצוייר כל זה לנגד עיניו ולא ימושו ממנו בודאי יתחרט על עשותו הרע בנעוריו וישוב אל ה' וירחמהו אמן סלה:
ארז"ל צדיקים אין להם מנוחה לעוה"ב ומפרש האריז"ל כי כשמעלין נשמת הצדיק למדריגה עליונה בהכרח צריכה מירוק אע"פ שבהיותה במדריגה הנמוכה לא היתה צריכה מירוק יותר מ"מ אינה יכולה לעלות למדרגה עליונה עד שתתמרק יותר ויותר והנה לעולם הם עולין ממדרגה למדרגה ואינם שוהין להיות במדרגה אחת לכן לעולם צריכין מירוק יותר ויותר ולפיכך אין להם מנוחה לפי שתמיד הם מתמרקין והולכי' ודע נאמנה שלא תטעה לפרש שהמירוק היא ענין אחד ועלייתה למדרגה עליונה הוא ענין אחר עד שתאמר כשנתמרקה הנשמה הרי אז היא מוכנת לעלו' למדרגה עליונה אלא המירוק הוא הוא בעצמו העלי' למדרג' עליונה כי הלא העלי' ההוא אינה עלי' מקומ' ח"ו אלא עלי' להשגה יותר עצומה מבראשונ' כי מה שלא השיגה בתחלה מה שמשג' עתה מפני שאז היו בה עדיין צחצוחי שמרי' רוחניים שהיו חוצצים ומבדילי בפני ההשגה הגדולה של עתה ובפני ההשגה הקטנה שמבראשונה לא חוצצים נמצא תיכף כשמתמרק' תיכף משגת ההשגה העמוקה של המדרגה העליונה ולפיכך לא יצדק לומר לאחר המירוק המוכנת היא לעלו' למדרגה עליונה אלא תיכף שמתמרק' כבר היא במדרגה עליונה נמצא המירוק בעצמו הוא הוא עלייתה ממש כי ע"י המירוק, מזדכ' השגתה והבן זה מאוד:
ונ"ל להסביר ענין השמרים הללו שצריכין להתמרק תמיד הענין כך כי כשאדם חוטא מכניס שמרים בנשמתו ואינו יכול לבוא לג"ע להשיג השגו' רוחניו' עד שתתמרק והנה אינו דומה מי שממרה על דברי שר קטן לממרה על דברי מלך גדול שמבואר אצלי מה שאמר דוד כי פשעי אני אדע וגו' לך לבדך חטאתי. כי כל מה שאתמרק ואבוא לידי השגה יתירה להכיר גדולתך ורוממתיך יגדל חטאי יותר ויותר למפרע על שחטאתי לפני מלך גדול רם ונשא כזה ונמצא כשאדם מתמרק קצת יבא לידי מדרגה חשובה ומשיג רוממות הבורא יותר ממה שהשיב עד עתה נמצא עתה מתגלין אצלו שמרי' חדשים כי ע"י מה שמשיג עתה רוממי' הבור' יותר מבקודם יגדל חטאו למפרע יותר ויותר וצריך להזדכך ולהתמרק מהשמרי החחדשים שנתחדשו אצלו וכן לעולם כל מה שיעלה למדרגה יותר עליונה ישיג יותר רוממו' הבורא ולכן יגדל חטאו למפרע יותר ויותר ויתגלו שמרים חדשי' אצלו לכן צריכין מירוק חדש בכל עלי' ועלי' ואפשר ענין המירוק ההוא אינו מירוק בגיהנם אלא צער עצום בראות' שמשיגים גדולתו ורומותו:
יותר מבקודם ויצטערו מאוד על שחטאו בפני מלך רם ונשא כזה וע"י זה הצער והחרטה עמוקה שמתחרטים עתה מה שלא היו מתחרטים כ"כ בעומק עד עתה מתמרקי' עתה ע"י זה הצער והחרטה והוא תשובה עצומה מאהבה שעו זדונות כזכיות לכן מזדככים יותר ויותר והבן כל זה:
ארז"ל תשובה מיראה עושה זדונו' כשגגו' ותשובה מאהבה עושה זדונות כזכיות וצ"ל לון טעם ע"ז כי הנה תרי"ג מצות תלויים ביראה ואהבה כי רמ"ח מ"ע תלויים באהבה כי מי שאוהב לבוראו משתוקק לקיים מצותיו מגודל אהנז אותו ופשיטא שמה שמצוהו הבורא שלא לעשו' שלא יעבור על דבריו ח"ו בקום ועשה וביראה תלוים השס"ה ל"ת כי מירא' העונש ירא לעבור על וזן המלך אבל מ"ע לא מקיים כי אעשה לא מיענש אם לא בעידן ריתחא והנה אהבה שרשה בחסר והרי הוא אהב' חסד ויראה הוא מסטרא דגבורה והנה שמאלה אתכליל בימינא כידוע אצלי במקום אחר כי כח השמאל ישנו בימין באחדו' פשוט כי ישנו בכלל מאתים מנה לכן באהבה שהוא מצד החסד נכללים בו מ"ע ומל"ת אבל ביראה שהוא מצד הגבורה אין בו מ"ע כי אם מל"ח והנה לפי שהימין אינו כלול בשמאל לכך לא מיענש אעשה כי היראת אינה מחייבת לעשו' מ"ע רק בעידן ריתחא שנהפך מדה"ר למדה"ר והרי חסד הוא במדרגת הגבורה ואז מיענש אף אעשה והנה יראה הוא כן ובסיס לאהבה כי א"א לבא לידי אהב' אם לא תקדם לו היראה כמשארז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה כי, העוסק בתורה מחמת יראת העונש הרי הוא שלא לשמה ר"ל לשם התורה עצמה אלא לשמו שלא, יתייסר, ביסורין ועונשין והעוסק בתורה מצד האהבה לא אא שכר ולא מירא' העונש זהו נק' לשמה וז"ש רז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה כלומר מתוך היראה בא לידי האהבה והנה לפי שהתחל' האהבה היא נמשכ' מסוף היראה לכן לרמז זה באו אותיות אל"ף הא' שבסוף מלת יראה בתחלת מלת אהבה לומר לך שסוף היראה גורמת התחל' האהב' והנה שם יראה הוא שם נופל על שני מיני יראה דהיינו יראת העונש הקודמ' בהכרח לאהבה ויראת הרוממות המאוחר' לאהבה כי א"א לבא לידי יראת הרוממות מבלי קדימ' האהבה לכך לא נכלל באהבה רק חצי אותיות של יראה שהם האל"ף והה"א במלת אהבה שהוא יראת העונש כלולה באהבה כמ"ש לעיל כי מה שהיראה מחייבת דהיינו מל"ת גם האהב' מחייבת אבל מ"ע אינם באים רק מסטרא דאהבה ולא מיראת העונש דאעשה לא מיענש רק כשמדה"ר מתהפך למדה"ד ואז מיענש אף אעשה הרי אז ח"ו נכלל ימין בשמאל והרי אז תלויין גם העשין מסטרא יראת העונש שהרי אז מיענש אף אעשה והנה ת"ת אע"פ שאינה רק מ"ע לבד דושננתם לבניך ודברת בם עכ"ז מיענש אף על העשה הזאת כיון שבעשה הזאת תלויים כל השס"ה לאוין שעליהם יש עונשים דאם לא ילמוד תורה לא ידע מה הם השס"ה לאוין ואולי לימוד ישנו בל"ת דלא ימיש ספר התורה הזה מפיך ואגב אכתוב מה שקשה לי על הגמ' דנשים פטורו' מת"ת והלא הם מצווין על השס"ה לאוין ואם לא ילמדו התורה לא יוכלו לידע הלאוין ונחזור לענינינו ליתן טעם עפ"י שכל למה תשובה מיראה עושה זדונות לשגגו' ומאהבה לזכיו' כי הנה ידוע שעיקר התשובה הוא החרטה שמתחרט ומצטער במחשבתו מאוד על אשר חטא בכוונה ורצון נמצא ע"י עומק חרטתו על מה שעבר עוקר למפרע מחשבתו אשר חשב לחטוא וכיון שעוקר מחשבתו נשאר למפרע מעשה בלי מחשבה והוא שוגג ממש ולכן זדונו' נעשים אצלו כשגגו' ועוד מטעם אחר נעשים כשגגו' דהנה כשמתעורר עתה לעשו' תשובה על חטאיו מחמ' ירא' העונש ובשע' חטאי לא הי' לו התעוררו' של עתה שאם הי' לו אז הידיעה וההתעוררו' של עתה לא הי' חוטא אז כלל נמצא שלמפרע חטא בבלי דעת ובלי התעוררו' של עתה נמצא הרי הוא שוגג למפרע לכן נעשים כשגגו' ולא כזכיות שהרי אף אם הי' לו אז הידיעה לא הי' נזהר רק מלעבור על ל"ת אבל מ"ע לא הי' מקיים אז אף אם הי' אז לו הידיעה של יראת העונש שהידיעה אינה מחייב' לעשות מ"ע אבל כשעושה תשובה מאהבה נמצא אף אם הי' משיג אז ענין האהבה של עתה לא הי' עובר עבירה ואף גם זאת הי' מתאמץ מאוד לקיים מ"ע ולכך עתה בתשובתו מאהבה מתחרט ומצטער מאוד כי צערו כפול ומכופל כי חושב אילו הי' משיג אז ענין האהבה כמו שמשיג עתה לא הי' עובר עבירה והי' מקיים ג"כ מ"ע נמצא בתשו' מצטער למפרע על עברו על ל"ת ועל העדר קיומו מ"ע ולכך ע"י תשובתו מאהבה נעשים זדונות כזכיו' והוא פשוט:
בזוהר חדש במדרש הנעלם. בדף וא"ו ע"א בד"ה ויאמר אלהים יהי אור וז"ל אם תבעיין בעיו אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם אימתי תהיו ואימתי תבואו לארציכם שובו אתיו שובו בתשובה ומיד אתיו כי הא דאמר ר' יודא אי קץ הגלות תלוי אלא בתשובה שנאמר אם בקולו תשמעו ומביא שם בסמוך ובסיפור מעשה בראשי' נרמז העלם הקץ מכל הבריו' שנאמר ויאמר אלהים יהי אור כלומר יהי רז כי אור בגי' רז וירא אלהים לזה הרז כי טוב להיות ברז וסוד שלא יתגלה לשום אדם שאלו היו מתגלה כמה פריצים מבני עמנו היו הולכי' לאבדון ועל שהדבר הוא ברז וסוד הבדיל אלהים בין האור שהם ישראל ובין החושך אלו האומו' עכ"ל הזוהר חדש. הן אמת עתה בזמנינו שהוא זמן ה' אלפים תק"ך לבריאו' העולם ממילא נמשך הגלות אלף תרצב לחורבן הבית שני כי נחרב בשנת תתכ"ח לאלף הרביעי דהיינו קע"ב קודם סיום אלף הרביעי נמצא עד השנה שאנו עומדין בה הוא אלף תרצ"ב לחורבן הבית שני נמצא אלו היו מתגלה הקץ לבריות אחא הגלות כ"כ זמן רב היו רבי' מפריצי בני עמנו הולכין לאבדון להמיר דת ח"ו אבל בימי הרשב"י שחיבר ספר הזוהר לא הי' הגלות נמשך כ"כ והאיך אמר שרבים מבני עמינו היו הולכים לאבדון אם לא שרשב"י היו יודע ברוח הקודש וברוח נבואה שיתארך הגלו' כ"כ. ונלע"ד ליתן עוד טעם אחר על העלם זמן. הגאולה כי מאחר שמפורסם בהרבה מאמרי רז"ל שאין הדבר תלוי אלא בתשובה וכדאי' נמי בזוהר חדש דף כ"א סוף ע"ג בשורה האחרונה ר' אליעזר אמר גלות האחרון אין לו קץ וזמן אלא הכל תלוי בתשובה שנאמר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' וכתיב אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' א"ל ר"ע א"כ איך יהא דא לאיתערא כולהון כחדא בתשובה מאן דהוי בסייפי שמיא ומאן דהוי בסייפי ארעא האיך יתחברון כחדא למעבד תשובה א"ל ר"א חייך דאי יחזרון בתשובה רישי כנישתא או חדא כנישתא בזכותם יתכניש כל גלוותא עכ"ל זוהר חדש ואגב אורחא נ"ל ליתן טעם למה הגאולה חלוי' דוקא בתשובה לפי כי החירו' והגאולה נמשך מהבילה בתיקונים שלכך נזכר יציאת מצרים חמשים פעמי' בתורה להודיע אותנו שמהבינה שיש בה נש"ב נמשך גאולת מצרים והנה ידוע שתשובה הוא הבינה ומה גם כשהתשובה היא מאהבה כי אהבה היא ג"כ בבינה וכבר הודעתיך' שעיקר המשכת השפע מלמעלה אינו אלא ע"י המחשבה והכוונה שלטו ובאיזה אור עליון שאנו מדביקים מחשבותינו שם משם אנו ממשיכים השפע וכמו שהסברתי בעזה"י הדבר היטיב בדרוש בראשי' אותיות אתר יבש וזהו אני לדודי ודודי לי כמו שהדבקו' והשתוקקות שלי לדודי כן כפי שיעור זה הוא השתוקקו' דודי לי להורד עלי השפע כל מה שהשתוקקי' שלנו הוא יותר גדולה הנה השפע הנמשכ' עלינו ג"כ היא יותר גדולה כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם וכשאנו עושים מה שבידינו ובכחנו הרי עי"ז נמשך לנו מלמעלה מה שאינו בידינו המשל בזה הנה המשכ' החכמה מלמעלה אינה בידינו אבל היראה הוא בידינו כידוע כי הכל בידי שמים חוץ מירא' שמים וכשיש אצלינו היראה הרי גם החכמה נמשכ' אלינו כי היראה היא כסא ומרכבה לחכמה ולכך ארז"ל אם אין יראה אין חכמה ובתיקוני זוהר בתיקון כ"ח ז"ל שם ובודאי מאן דלית בי' דחילא דאיהו איצר לית תמן חכמה עכ"ל תיקוני זוהר ובאמ' מי שיש בו יראת שמים דהיינו יראת הרוממות כי יראת העונש אינה מכונה בשם יראת שמים אלא יראת עצמו ומי שיש בו יראת הרוממות הרי כל טוב אדונו בידו וזהו מבואר בלשונם הכל בידי שמים ולא ביד אדם אימתי כשהאדם חוץ מיראת שמים אבל אם יש בו יראת
שמים הרי הכל בידו:
ונחזור למה שהתחלנו ליתן טעם על מה שהקב"ה לא גילה את הקץ לשים אדם כי הנה הר"מ אלשיך תירץ על קושיית ידיעה ובחירה שאין אנו דקים כ"כ לשתוכל ידיעתו לפעול בנו הכרת בשלמא אם הי' מוציא המחשבה לדיבור דהיינו שהי' אומר בפועל ממש זה יהי' צדיק וזה יהי' רשע הי' מוכרח להיות כאשר אמר אבל ידיעה במחשבה לבד שהיא דקה מאוד ואנחנו גסים ועבים ועכורים אין אנו יכולים לקבל השתנות מבחירה להכרח ע"י ידיעתו ית' וזה"ש בגמ' ואלו צדיק ורשע לא קאמר ר"ל באמירה בפועל ממש ע"כ תירץ האלשיך ולפ"ז מאחר שאין הקץ תלוי אלא בתשובה ואם הי' מגלה הקץ בפועל ממש בדיבור הרי כאלו הי' אומר שאז יעשו כל ישראל תשובה ואז היו מוכרחים לעשות תשובה ואם היו עושין תשובה בהכרח לא הי' מכונה בשם תשובה כלל דכשהיה מוכרח אינו מועלת כלל ושוב לא הי' יכול להיות גאולה כלל ח"ו לעולם נמצא לכך הסתיר הוא ית' את הגאולה כדי שתוכל להיות גאולה וזהו דאי' בתיקוני זוהר בתיקון, חד ועשרין בדף נו"ן ע"ב בדפוס קאסטאטינא וז"ל ואוקמוה מארי מתניתן על הקץ מלבא לפומא לא גליא כי מה שהוא בלב בלבד אינו מכריח ואם תשאל ותאמר הלא מצינו שאף ע"י תשובה הכרחיית יהיו נגאלים כמשארז"ל הקב"ה יעמיד להם מלך כהמן שני תשובות בדבר אחד מה שהיא ע"י סבה חצוניית לא מיקרי הכרח אלא הוא חזוק וסיוע לתשובה והכרח מיקרי בלא סבה חצוניות רק מה שהקב"ה גוזר בפה מלא שיעשה תשובה הרי שוב לא סגי שלא יעשה תשובה אפי' לא יארע לו שום סבה כלל לעוררו לתשובה אמנם מה שישיבו ע"י מלך כהמן ההוא תקרא תשובה מיראה מחמת חבלי משיח ויתחרטו על מעשיה' הרעי' שגרמו להם כ"כ צרות מלבד שע"ו יסורי הצרות יתמרקו עונותיהם מחמת מרירות הגלות וגם אל המירוק ההיא יצטרף תשובתם וחרטתם ועוד י"ל דהא דארז"ל אין הדבר תלוי אלא בתשובה קאי על קץ של אחישנה אם יעשו תשובה בכח בחירתם וכבישת יצרם אז תהי' הגאולה קודם הנקוד' האמתיי' כלומר הקץ האמתי אבל כשיבא זמן הקץ האמתי ולא יעשו תשובה ח"ו אז בהכרח יתמרקו ע"י יסורין ויצטרפו ויחלמו ע"י מירוק היסורין:
עוד דאף הקץ האמתי יהי' ע"י תשובה ני הנה ראוי להתבונן מי הוא הגורם שלא יעשו תשובה הוי אומר כתמי עונותיהם הגורמים שלא יעשו תשובה כי עבירה גוררת עבירה אבל כשיתמעטו כתמי עונותיהם ע"י, מירוק היסורין הנה עי"ז נקל עליהם לבסוף לעשות תשובה ני כשנתמעט ונחלש הגורם יעשו תשובה בבחירה ואין זה נק' בחירה חפשיי' ורצוניית דוגמת מ"ש הרמב"ם בסוף פ"ג מהלכות גירושין בטעם על מה כשר בישראל גט מעושה ע"ש: והנה י"ל לכך לא גילה הוא ית' את הקץ שאם היו מגלה אזי היתה תשובתם בהכרח כי אמירת הקב"ה ודאי מכרחת הבחירה ולא היו יכולין להגאל כ"א ע"י מירוק היסורין ולא כן רצונו ית' בעבור אהבתו אותם לכך סתם הקץ כדי שאולי ישובו מאהבה ולא יצטרכו ליסורין ולחבלי משיח למלך כהמן: ארז"ל זכו אחישנה נלע"ד לפרש זכו דהיינו כשישובו מאהבה ויעשו זדונות כזכיות אחישנה לא זכו דהיינו אם ישובו מיראה שאז נעשו זדונות כשגגות אז יהי' דווקא בעתה והשגגו' בהכרח יתמרקו ע"י יסורין כי המחשבה שחשק לעבירה תעקר ע"י מחשבת החרטה והמעשה שהוא עצם השוגג כי כל שוגג הוא מעשה בלי מחשבה בהכרח לא תתמרק כ"א ע"י מעשה דהיינו יסורין גופנים וחבלי משיח:
ג' בחי' יש בענין הנקיון מן העונות בחי' א' הוא תשובה מיראה בחי' ב' הוא מאהבה בחי' הוא מירוק עונות ע"י יסורין והגה מיראה נעשים זדונות כשגגות נמצא עדיין נשאר כתם השוגג ומאהבה כזכיות ולא זו שלא נשאר שים רושם מהעון אלא אף נהפך לזכות אבל יסורין הם בחי' ממוצעת בין תשובה מיראה ובין תשובה מאהבה שיותר מועילים יסורין מן התשובה מיראה שמיראה נשאר רושם של השוגג אבל ע"י יסורים לא נשאר שום רושם אבל מועיל פחות מן תשובה מאהבה שאז נהפך לזכות וע"י יסורין אין שם לא שוגג ולא יסורין:
הרב כבסני מעוני עד גדר שלא בלבד תועיל כמו תשובה שזדונות נעשו כשגגות אלא כ"כ חכבם עוני שלא ישאר אף רושם חטא שהוא שוגג ולכן אמר הרב כבסני שיהא כיבוס רב ועצום עד שאף מחטאתי טהרני:
הנני אלקים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי הנה הכפי"ן האלו של כחסדך ושל כרוב רחמיך אין להם תפיסה כי איזה דמיון יצדק מחיית פשעיו ברוב רחמיו ונ"ל כי הנה כתיב וצדיק יסוד עולם והענין הוא כי צדיק א' יכול לגרום טובה גדולה לכל העולם ע"י מעשיו הטובים שמהפך מדה"ר למדה"ד ואז מתרבים רחמיו ית' והו טוב מאוד וכשהמלך הוא טוב מטיב לרעים ולטובים מגודל הטבתו וז"ש כרוב רחמיך פי' כשיתרבו רחמיך ע"י צדיק א' שהיפך מדת דיניך לרחמים אז מחה פשעי כי אז טוב ומטיב אתה אף לשאינם הגונים וזש"ה רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני כי הנה אם מדה"ד שולטות בעולם ואעפ"כ מוחלין לאדם על עונו הרי הוא לפנים משורת הדין כי לפי הדין והמשפט הי' מתחייב ואז אין יקרא משפט כ"א לפנים משורת הדין והמשפט אבל כשאין מדה"ד מצוי בעולם כגון שנהפך ע"י מעשים טובים של איזה צדיק לרחמים אז המשפט הישר הוא למחול לרשעים על עונם כיון שאז המלך ברצון וטוב גמור הוא ומטיב אף לרעים. כמ"ש הרמ"ע מפאנו בימי אברהם היה מדה"ד של מעלה:
יושב בטל ולא פעל פעולתו כי מרוב צדקותיו ומעשיו הטובים של אברהם היה יכול העולם להתנהג עפ"י הדין והמשפט ונ"ל לפרש דבריו כי אברהם היפך במעשיו הטובים את מדה"ד לרחמים והיה אז המשפט הישר להטיב עם כל העולם וזהו כוונתו באמרו שאז היה העולם יכול להתענג עפ"י הדין כלומר עפ"י המשפט הישר וז"ש רחמיך רבים ה' כלומר כשרחמיך רבים כגון שאף מדה"ד נהפך לרחמים הרי אז כמשפטיך חיינו דהיינו כמשפט הישר של גודל טובך שתחיינו ובדרך זה אנו מתפללי' בתפלת י"ח ומלוך עלינו אתה ה' בחסד וברחמים וצדקנו במשפט ושמעתי בדוגמא הזאת לפרש בשם ר' ליב פיסטינר מגיד דקאלימייע אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה עפ"י מ"ש במשנת חסידים על פסוק זכור ה' מה היה לנו כי מה שהוא שם מ"ה מדה"ר נתמלא רוגז והיה לנו שמספרו אלהים שהוא מדה"ד וכבר פירשתי בעזה"י אריכות הלשון של נתמלא רוגז שלא כמנהגו כמ"ש בהקדמת ספרו במשנת חסידים וז"ש אבינו מלכנו אין לנו מלך כלומר לא ימלוך עלינו מדה"ד המכונ' בשם לנו אלא אתה מדה"ר תמלוך עלינו ובדוגמא הזאת פירשתי ומלוך עלינו אתה ה' שהוא הוי' מדה"ר לבדך בחסד וברחמי' וצדקנו במשפט כלומר שיתהפך מדה"ד למדה"ר ואז תצדיק אותנו כמשפט הישר וזהו וצדקנו במשפט וזש"ה ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלהיך כלומר שתגרום במעשיך הטובים שיהי' הטוב שאטיב עם העול' במשפט הישר לא לפנים משורת הדין וזהו ועשית הישר והטוב דהיינו שיתהפך הדין לרחמים ויהי' הטוב ישר גם כן וז"ש טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך כי מה שיורה חטאים בדרך תשובה היא רחמים עצומים ואין זה אלא כשמדת הדין נהפך לרחמים ואז טוב וישר ה' שטובו הוא על פי היושר:
הפי' של לפני' משורת הדין כי מדתו הוא לפני ולפנים משורת הדין כי הוא שוכן לעילא לעילא במקום גבוה ופנימי יותר ממקום מדה"ד שהוא נמוך ממנו כמו שפירש בעל ווי העמודים מאמר הזוהר ארדה נא ואראה: נלע"ד ביאור הכתוב השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ויבואר עפ"י מה שמבואר אצלי בדרוש על משנת יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ושם ביארתי המאמר דיש קונה עולמו בשעה אחת הנאמר על ר"א בן דורדיא והיינו ע"י תשובה מאהבה שמצטער מאוד על שהיה מבלה כל ימיו בלי מצות עשה לא זו אלא אף גם זאת שהיה מבלה כל ימיו בעונות ופשעים ולפיכך מעלה עליו הכתוב כאילו היה מבלה כל ימיו בקיו' מ"ע ולפיכך זדונות נעשים לו כזכיות והנה ידוע מ"ש בזוהר על ואברהם זקן בא בימים שהי' בא לעלמא דקשוט בכל ימיו בשלימות והנה מי שעושה תשובה מאהבה מתחדשי' כל ימיו בחדוש גמור כאילו נולד היום ומיום הולדו עד יום מותו כאילו סיגל בהם מצות ומע"ט וזש"ה השיבנו ה' אליך ונשובה כלומר שתשפיע עלינו שפע השגה כדי שנבוא למדרגת אהבה עצומה לבורא ית' ועי"ז תחדש ימינו כקדם כלומר כמיו' הולדנו ר"ל כאילו עשינו מצות ומע"ט מיום הולדנו ויהי' נחשב לנו כל ימינו כאילו היינו מבלים כל זמנינו במצות ומע"ט:
בתיקוני זוהר יום כפורים פי' כמו פורים דעתיד לשנויי בי' לעונג ואני אומ' ע"ד מליצ' לעגמת נפש ע"ד משל לאשה שמת בעלה האהוב לה מאוד והיו עשיר גדול ודאי כשיגיע ת"ב הראשון אחר מיתת בעלה אינה בוכה על פרידת בעלה ממנה שגם בחיי בעלה לא היה לה שמחה בת"ב כי שניהם היו בוכים ומתאבלים ויושבי' על הארץ מפני צרת החורבן אבל כשמגיע פורים הראשון אחר פטירת בעלה בזכרה השמחה שהיתה שמחה עם בעלה בפורים וכל מה שהשמחה היתה יותר גדולה בפורים בחיי בעלה נהפכת השמחה לאחר מיתת בעלה לתוגה גדולה כמו כן ביום כפור בזכרה השכינ' הנחת העצום שהיה לה בזמן שביהמ"ק הי' קיים מן כניסת הכ"ג לבית קדשי הקדשים עם הקטור' ועם דם פר ושעיר והוידוים שהתודה בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והיו מתוקנים העולמות העליונים תיקון עצום שלבעבור זה היה אז כח ביוה"כ לכפר כל עונות ישראל ועכשיו נהפך כל זה ליגון ואנחה לכן צריכין אנחנו להשלים חמור' כל זה בתשובה שלימה מחמת אהבה עצומה עד שיתהפכו כל זדונות שלהם לזכיות עצומות אשר אין נחת כנחת קוב"ה ושכינתיה מן התשובה מחמת אהבה עצומה:
ארז"ל עד שאתה מבקש על ד"ת שיכנסו בתוך מעיך בקש רחמי' על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיך. ויש לדקדק הן אמת שזה טוב שלא יכנסו אכיל' ושתיה בתוך מעיו אבל זה ג"כ דבר טוב שיכנסו ד"ת בתוך מעיו ומאן מפיס שזה יותר טוב מזה לשנאמר שיותר טוב להתפלל על זה מעל זה ונלע"ד ליישב כי הנה ידוע שהקדושה והקליפה לא יוכלו לשכון ביחד א"כ ראוי שלא ימצאו בעיל' בינונים רק צדיקים גמורים שהם מלאי' קדושה ורשעי' שהם מלאים קליפה אבל בינונים המורכבים מן הקדושה והקליפה איך אפשר לשכין אצלם ביחד הקדושה והקליפה אבל הענין הוא כי הנה ידוע ששים אדם לא יוכל לסבול ריח רע ברצונו כ"א בהכרח לשעה מועטת יכול להכריח את עצמו לסבול מעט רע אבל אם הסרחון הוא רע ומר וגדול מאוד לא יכול לסבול כלל לגמרי. והנה מי שהוא רך וענוג ומפונק גדול לא יוכל לסבול אפי' ריח רע מועט מפני שריא רע מועט קשה לו לסבול כמו ריח רע גדול למי שאינו מפונק והנה כן הוא בענין הקדושה והקליפ' קדושה מועטת סובל' בהכרח קליפה קלושה אבל כשהקדושה היא גדולה לא תוכל לסבול כלל אפי' קליפה מועט' ולכן הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי אצל הצדיק יש קדוש' גדול' ובעברו אפי' כחוט השער' ממשיך על עצמו חלק מועט מהקליפה ולעומ' זה הקדושה עצומה שהיתה אצלו בורח'. ממנו מפני שקדושה עצומה לרוב דקותה לא תוכל לסבול אפי' סרחון מועט מאוד כחוט השערה ולפיכך אמרו רז"ל מצוה גורר' מצוה ועבירה גורר' עבירה ועוד ארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה והמשל כששני בני אדם שוה בכחם ובגבורתה נלחמים זה בזה ומתאבקים זה עם זה ומתעצמים כל א' להפיל את חבירו לארץ ומאחר שהם שוים בכחם אין אחד מהם יכול להפיל את חבירו ואם אחד מהם חכם יותר מחבירו יתפוס את חבירו בידיו בחכמה ויראה להעתיקו אל מקום לח וחלקלקו' עד שבדחיפה מועט' יכול להפיל את חבירו לארץ בכח ואחר שהפילו לארץ כבר נחלש כחו ע"י ההשלכה ההיא עד שבפע' השני' נוח לו להפילו לארץ אפילו בדחיפה קלה מאוד ובפעם הג' בדחיפה יותר קלה מאוד שהרי כבר נחלש כחו בנפילה השני' יותר מבנפילה הראשונה וכן הוא בענין עשיית המצוה כשיצרו יפתהו שלא לעשות מצו' והוא כובש את יצרו בכח ועושה המצו' נמצא ע"י כבישה זו נחלש כח היצה"ר ועי"ז נתגברה אצלו כח הקדוש' כח היצ"ט שלו ולכן בפעם שנית נקל לו לעשות עוד מצוה יותר מבמצוה הראשונה ובמצוה ג' נקל לו עוד יותר ויותר מבמצו' ראשונה ושני' רק כספתלה בשע' מצוה ראשונ' קשה לו הדבר כמאמ' החכם כל התחלו' קשות וכן עד"ז תקיש בעביר' גוררת עביר' ועוד כי הנה דרך הקדוש' להתפשט בכל מקים שיהי' שם אפשרות לשכון שם ובלבד שלא יהי' במקום ההיא איזה סרחון מעביר' וזהו מה שנאמר מלא כל הארץ כבידו כלומר שדרך כבוד של הקדוש' להתפשט בכל הארץ נמצא כשכובש את יצרו הן במניעה מעשו' עבירה הן בהתאמצו' לעשות מצוה מגרש מאתו שיעור חלק מהקליפ' והטומא' נמצא עי"ז יכול לשכון אצלו קדושה חדש' דהיינו כל כך יוכל להתפשט בו שיעור מהקדוש' מה שבתחלה קודם שגירש מאתו כח הקליפה לא היתה יכולה לשרות אותה הקדוש' אצלו מפני סרחון הקליפ' שאצלו ועכשיו שגירש אותה הקליפ' מאתו א"כ אותה הקדושה מתפשט' בו לרצונה היטיב כי כן דרך הקדוש' להתפשט בכל מקום שיהי' לה אפשרו' לשכון נמצא עתה נקל לו מאוד לעשו' עוד מצוה מתרי טעמי אחד שגירש מאתו כח הקליפה שחשקה למנוע אותו מעשיי' המצוה ההיא ועוד יש לו סיוע גדול מהקדוש' חדש' ששוכני' אצלו והוי דבריו של אחד במקום שנים פי' נגד הקדוש' המועט שנשארה בו ונגד הקדוש' החדש' שהיא יותר גדולה מן הקדוש' המועט' שנשאר' בו מתחל' והקליפה המועט' שנשאר' בו כי רוב הקליפה גרשה מאתו הוי דבריו של אחד במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וזהו שארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כי הנה ידוע ששכר מצוה מצוה כלומר ששכר של מצוה אחת היא המצוה השני' שנקל לו לעשות' כי מצוה גוררת מצוה ולזה קאמר שלא תאמר עשיית מ"ע בפועל ממש גוררת עוד מצוה אחת אלא אפי' ישב אדם ולא עבר עביר' וכבש יצרו נמצא גירש מאתו חל גדול מהקליפ' ולעומת זה ניתוסף אצלו כת גדול מהקדוש' דהיינו אותו שיעור מהקדוש' שלא הי' יכול לשכון אצלו מחמת סרחון הקליפה שהי' בו מתחלה קודם שגרש' ועכשיו שגרש' מתפשטת אותו שיעור מהקדוש' מאלי' מעצמה ומרצונה וזה שארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה כי בהתגברו על היצר מעט כחוט השער' דהיינו במצות שאדם דש בעקביו והרי הוא מגרש חלק מועט מן הקליפ' מאתו לעומת זה תשרה עליו קדושה עצמה כ"כ שלא היתה יכולה לסבול לרוב דקותה אותו חלק מועט שגרשה עתה מאתו והבן זה היטב מה שביארנו המאמר דאדם מקדש את עצמו מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה והנה ידוע כל אכילה ושתי' הם מצד תאוות היצר שהוא מזון הגוף ולימוד התורה הוא מזון הנשמה שהוא מזון הרוחני כמו שהנשמ' היא רוחניית כך מזונה רוחני והנה אם האדם ימלא תאוותו בגופנית א"א שיכנסו ד"ת בתוך מעיו שהתור' היא מצד הקדושה וא"א שישכנו ביחד הקדוש' והקליפה ואפי' יבקש רחמים מאוד מאוד שיכנסו ד"ת בתוך מעיו לא יועיל כי הדבר נמנע הוא מצד עצמו אבל אם מבקש על אכילה ושתי' שלא יכנס לתוך מעיו ומאחר שיכבוש את יצרו שלא לאכול ולשתות הרבה שוב א"צ להתפלל על ד"ת שיכנסו בתוך מעיו כי התורה והחכמ' והקדושה מאליהם יתפשטו בו וזהו המאמר עד שאתה מבקש על ד"ת שיכנסו בתוך מעיך כ"ז שאת' מתאוה לגופניו' כי לא תועיל בבקשה זו כלום כי נמנע הוא ויותר טוב לך לבקש על אכילה ושתי' שלא יכנסו בתוך מעיך ושוב אינך צריך לבקש על ד"ת שיכנסו בתוך מעיך:
בראשית חכמה בהקדמה ד' א' ע"א ז"ל שם ובזוהר פ' בראשית דף ח' ר' יוסי אומר שכל טוב דא אילנא דחיי דאיהו שכל טוב בלא רע כלל ועל דלא שריא בי' רע איהו שכל טוב בלא רע עכ"ל המאמר הזה יובן עפ"י מה שביארתי הפסוק השוכן אתם בתוך טומאותם אפי' כשהם טמאים שכינה שרוי' ביניה' והנה השכינה מכונה בזוהר בשם עץ הדעת טוב ורע והנה היא שוכנת בהכרח אפי' במקום טומאה ורע ככתוב השוכן אתם בתוך טומאת אבל קוב"ה הוא עץ החיים אילנא דחיי דלא שריא בי' רע כלל כי הוא מתרחק מאוד מן הרע והנה כשאדם מתפלל בכוונה אלא שמעורב בו איזה פני' קטנה אע"פ שחלק הטוב שבתפלה רוצה לפרוח למעלה לפני הקב"ה הנה אותה הפני' המעורבת שם מעכב' מלפרוח למעלה והוא דומה למי שקושר סוס אחד לעגלה למשוך את העגלה ממזרח למערב ואחר קושר סוס אחר באחורי העגלה למשוך את העגלה ממערב למזרח נמצא שניהם מעכבין זה על זה והתפלה תלוי' באויר ואם הרע שבפני' גוברות על חלק הטוב שבתפלה הרי הקליפות חוטפין כל התפלה ההיא בכללה עם חלק הטוב שבה וזהו אחור וקדם צרתני שחלק הקודש מושך אותו לקדם וחלק הקליפה מושך אותו לאחור והרי זה חמר גמל נמצא כשיש שום פני' בתפלה אינה יכולה לבוא לפני הקב"ה דתמן לא שרי' בי' רע כלל דאיהו אילנא דחיי ורע הוא מסטרא דמותא וזהו בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו היא השכינ' שבהכרח תסבול טומאת חטאתם כמ"ש השוכן אתם בתוך טומאותם:
ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דרכי דייקא בלשון רבים דהיינו כשעושין תשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכיות ואז השני דרכים מרוצים לפניו ית' דרך הטוב ודרך הרע כי הרע נעשה טוב לגמרי ואז גם כל אויביו שהם קטגוריו הנבראים מן החטאים יתהפכו לסנגורים וה' ישלים אות' אתו וישלים הוא מבנין הפעיל וקאי על השם הנזכר מתחלת הפסוק וכך פירושו גם אויביו ישלים ה' אותו שהאויבים יהפכו לאוהבים. ענין אחר כי הדרך הרע לא לעולם היא רע כי לפעמים יתהפך הדבר והכל לפי העת כי לכל זמן ועת לכל חפץ ואפשר זהו כוונת הכ"ח עתם שבקהלת ע"ד משל מדת האכזריו' היא מגונה וגבי מסית ורוצח היא משבחת וכן העזות היא מגונה והבושת הוא משובח ובלימוד הוא להיפוך לא הביישן למד וכן הגאוה היא מגונה וגאות הנשמה לנגד הגוף אדרבה טובה מאוד וכן להתרחק מאשה זרה הוא משובח ואם טובעת בנהר מצוה להצילה ולרדוף אחרי' וכן הרבה וזהו ברצות ה' דרכי איש דרכי דייקא בין דרך הטוב בין דרך הרע גם אויביו ישלים אתו וגדול השלום שמהפך הרעה לטובה והוא מדה כנגד מדה לפי שמתאמץ להביא הרע לקדושה ולהפכו לטוב וזהו ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך לפיכך ה' יברך אותו בשלום המהפך ג"כ הרע לטוב כמבואר אצלינו במקום אחר באריכות:
בספר עבודת הקודש בפי"ט מחלק העבודה דף ל"ח ע"ב בסוף העמוד מביא שם ברית מילה שקולה כנגד כל המצות כדאמרינן בנדרים פרק רביעי ר' שמעון אומר גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה עוד שם גדול' מילה שהיא שקולה כנגד כל התור' שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי ברית ע"כ ונלע"ד כי לכן נקראת המילה בשם ברית כי המצות הם תרי"ג ומילה היא מצוה אחת מן התרי"ג א"כ כשמילה שקולה כנגד כל המצות א"כ ע"א שקולה כגגד תרי"ב מצות הנשארות כמנין ברית ולמאמר השני שמילה היא שקולה כנגד כל התורה כולה יבוא על נכון במה שהמילה נקראת ברית והתורה ג"כ נקראת ברית כמו שנאמר בסוף פ' כי תבא ושמרת' את דברי הברית הזאת ובפרק ה' מחלק העבודה דף כ"ח ע"ב ובפרק ך"ג מחלק העבודה בדף מ"א ע"ב כתב וז"ל ובמדרשו שלר' נחוניא בן הקנה ע"ה מלמד שח"י העולמים כלולי' בו כל המצות וברחמיו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה ומאי טעמא כי בשעה שנזכה בעוה"ז לעוה"ב הוא גדול ע"כ והנה ידוע כי הברית קודש שלנו הוא דוגמת היסוד העליון שנקרא חי וכן נקראת המדה ההיא בשם כל לפי שבמדה ההיא נכללת כל המדות וכל הכחות והנה מבשרי אחזה אלוה כי הנה טפח הזרע היוצאות ממנו כוללות כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים שהרי מהטפה ההיא יוצר אדם שלם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים והנה התחלת המשכת הטפה הוא מן המוח, מקום המחשבה ושם הוא דקה ונעלמה כי אילו היתה הטפה במוח גשמיות כמו שהיא בצאתה מן הגוף לא היו המוח יכול לסבלה גשם עב כזה אבל שם הוא דקה רוחניות ונעלמה כדמות מחשבה אלא שאח"כ נשתלשלה ומתפשטת משם דרך ח"י חוליות שבשדרה ומשם באה אל הגיד ושם מתבשלת הטפה בכדי שתהא ראוי' להיות נוצר ממנה אדם שלם ולרמז זה נקרא בשם גיד שהוא עם הכולל בגי' ח"י כמנין ח"י חוליית שבשדרה וכמעט אנו רואים זה בחוש שהרי אם יהרהר האדם להזדווג עם אשתו תיכף יחי' האבר ההוא ויתגדל ויתקשה הרי שהמחשב' הנמשכת מן מוח החכמ' כידוע שהחכמה נקרא בשם מחשבה הנה המחשבה היא המגדלת ומחיה את האבר ההיא ואין בכל איברי הגוף שינוי וחיות ניכר ומורגש ע"י ההרהור והמחשבה כמו האבר ההוא אע"פ שהמחשבה היא החיות של כל איברי הגוף כמו שהסברתי זה במקום אחר וזהו שנאמר והחכמה תחיה בעליה כי החכמה נקרא מחשבה והנה ידוע כי האדם העליון דאצילות יש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים והרמ"ח איברים ושס"ה גידים הרוחניים הם התרי"ג מצות ר"ל פנימיות הסודות והאורות עליונים המרומזים בתרי"ג מצות שלנו כי המצות שלנו הם דוגמאות בעלמא מן רמ"ח איברים ושס"ה גידים העליונים והנה כמו שאבר הברית שלנו יש בו כללות כל האיברים כנראה בחוש מן טפת הזרע שנוצר ממנו אדם שלם כמו כן ביסוד העליון הנקרא חי העולמי' צריך שיהי' כלולים בו ג"כ כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים וז"ש במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה מלמד שח"י העולמים כלולים בו כל המצות שהם הרמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים. וכ' בספר עבודת הקודש בפי"ט מחלק העבודה דף ל"ח ע"ב ואין לך בכל מ"ע מצוה שיהא רישומה ניכר וחתום בגוף כמו מצות מילה והנה ברחמיו הרבים נתן לנו מצוה זו באבר הזה שכלולים בו כל האיברים והרי מצוה הזאת כאילו נעשית בכל איברי הגוף וע"י מצוה זו יקל עלינו לקיים שאר המצות המכוונים נגד הרמ"ח איברים ושס"ה גידים ושיהיה רושם כל התרי"ג מצות רשים בגוף ע"י מצוה הזאת שהיא ניכר ונרשם בגוף בפועל ממש והנה לפי שבתרי"ג מצות יש מ"ע ול"ת לכן באבר הזה הכולל תרי"ג יש בו מצות עשה דהיינו מצות מילה שהיא כריתת הערלה הנמשכת מסטרא אחרא ומל"ת דהיינו אזהרות כל הביאות האסורו' ונשג"ז והוצאת זרע לבטלה ומטעם זה כל הפוגם בברית הרי הוא פוגם בכל התרי"ג מצות לפי שהתרי"ג כלולי' בו ומה גם לפי מ"ש בעל ר"ח בפי"ז משע' הקדוש' דף רכ"ג ע"ב דפוס סטאמבול וז"ל שם שמעורר על כל איבריו רוח הטומ' בכח מה שהרתיח כל איבריו שא"א לטפ' הזרע לצאת אלא ע"י חימום כל איבריו נמצא עושה העבירה בכח כל איבריו וכן כל איבריו נהנין ממעשה האבר ההוא ע"כ וגם זה ראיה על שכל האיברים כלולים בזה האבר כי אם לא היו כלולים בו בכח לא היו נהנים ולא היו מתחממים שאר האיברים ממנו והנה בר"ח דף רכ"ט ע"ב מביא בשם הזוהר וע"ד כל מאן דנטיר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא קדישא כולה דהא ברית שקיל ככל אורייתא ע"כ והנה אפשר ע"ו הכח שכל האיברים מוסרים לאותו אבר ע"י חימום שלהם אפשר עי"ז יש כח בטפה ההיא להיות נוצר ממנה אדם שלם והנה מינה נבין להיפוך מי שמקדש את עצמו בשעת תשמיש ומתחממין כל איבריו לדבר מצוה לשם שמים הרי בזה מקדש כל איברי גופו שהרי כל איבריו בחימום שלהם עוסקין במצוה זו ואז עי"ז נקל עליו אח"כ לקיים שאר מלוא בכל שאר איבריו כי מצוה גוררת מצוה והנה בר"ח דף רפ"ו ע"ב כ' וז"ל ובפרט אם רוצה להכנס בחכמה הפנימית במקום הסיד והוא פגום במדת צדיק שהוא סוד הרי הוא נדחה משם וכן בס' מקדש מלך מביא שסתם רזא הנזכר בזוהר הוא ביסוד כי היסוד נקרא רזא והנה כל רז הוא דבר נעלם ואין ראוי לגלותו וכן אין לך גנאי גילוי שום אבר מאיברי הגוף כמו גילוי האבר הזה ואין לך מעשה שתהא צריכה בסתר כמו מעש' הזיווג וכן כל התרי"ג איברים הכלולי' בזה האבר נעלמים בו ואינם ניכרי' ונגלים ואפילו אם תאמר שטעם הסתר מעשה הזיווג הוא משום בזיון וגנות הפעולה שהוא מעשה בהמה הנה ההפנאה בבית הכסא היא ג"כ בזיון גדול ואפ"ה מתיר בש"ע אם חבירו שומע העיטוש שלו משא"כ במעשה הזיווג צריך צניעות אף בפני הזבובים ותרנגולים שאין בהם דעת כלל כדאיתא בגמרא ואין זה אלא לפי שהוא דוגמת יסוד העליון הנק' רזא וכל סודית התור' כלולים שם והנה במשנת חסידים מביא בשם האריז"ל וז"ל יסוד המילה היא קליפת נוגה נאחזת בצנור שמאלי דיסוד ז"א וכ"ז שערלה זו שם אין החסדים דנו"ה וב' שלישי ת"ת המגולים יורדים במקומם אלא עומדים למעלה בדעת כדי שלא תתאחז בהם הערלה הזאת ולפיכך ע"י כריתת הערלה אנו מורידים אותם למקומם עכ"ל עוד כ' שם כי הערלה היא מסוד העיבור ועור הפריעה הוא מסוד היניקה המכסה את העטרה שהוא סוד הגדלות עכ"ל ועפי"ז תבין היטיב איך מצות מילה היא כוללת כל המצות כי הנה כ' הרמב"ן בפ' לך לך וז"ל ואמרו בטעם המילה ששם זכרון באבר התאוה רב המהומ' והחטא לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמותר ע"כ והענין הוא כי האדם הוא כדוגמת ז"א וא"כ גם באדם נאחזת דוגמת קליפת נוגה והיא היא הערלה ההוא ואם לא היתה נכרתת הערלה ההיא משם היו שם שני הפסדות עצומות א' שקליפה עצומה היתה נשארת שם והיתה מסיתה אותו לביאות האסורות והפסד השני שלא היו קדושת החסדים מתפשטי' דרך שם כדי לפתותו לקדושת התשמיש ונמצא נשאר קרח מכאן וקרח מכאן והנה כל מי שבא למדרגת לקדש עצמו בשעת תשמיש שאינו מכוין כלל לשום עונג כלל לגמרי כי חושק מאוד להתרחק מן העונג הגשמי תכלית הריחוק בהיותו משיג שעונג הגשמי הוא המונע העצום מעונג הרוחני שהוא השגות חכמת התורה ונפלאות הבורא שהם עמוקי' ומתוקי' מאוד מאוד עמוק עמוק מי ימצאם והוא יש לו חשק עצום לכל זה א הוא בורח בריחה עצומה מן תענוגים הגשמיים ואז הוא בורח מן עונג התשמיש שהוא עונג היותר גדול מן כל מעמגי' הגשמיים שבעולם מכ"ש שבורח מן תענוגי' הקטנים ונמצא שהואיל שע"י כריתות הערלה מתרגשת הקליפה מן הגוף הנמול והקדושה שהוא הב' חסדים דנו"ה וב' שלישי ת"ת התחתונים המגולים מתפשטים שם שהם קדושה עצומה ועי"כ גורם שתתפשט קדושה עצומה באותו אבר שלא יהי' רב התאו' ולא ישתמש רק במצוה ובמותר כמ"ש הרמב"ן שלתועלת הזאת הוא כריתת הערלה ומכיון שבא לכלל חסימת התאו' לגמרי שוב יש לו מביא גדול בדבקות הקדושה וממילא הוא בנקל לו לקיים כל התרי"ג מצות שהם הגורמים העצומים לדבקות הקדושה ולהשגת הרה"ק נמצא אנו רואים בחוש שהמילה שקולה ככל המצות לפי שהוא הכנה עצומה לכל התרי"ג מצות ומה גם בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא ומאחר שכל ישראל הם מושרשים בז"א וכל אחד מישראל הוא דוגמת ז"א כי כן נקראי' ישראל כמו הז"א שנק' ישראל א"כ ע"י כריתת הערלה שהוא מבחי' העבור ועור הפרועה שהוא מבחי' היניקה המכסה את העטרה שהוא מבחי' הגדלות הרי עי"ז מתעלה הז"א מבחי' העבור והיניקה אל בחי' הגדלות ומתפשטים בו החסדים דנו"ה וב' שלישי ת"ת המגולים ואח"ז נמשך גם על גוף הנמול קדושה מלמעלה והנה לעיל כתבתי שלפי שמילה שקולה ככל התרי"ג מצות לפיכך נק' ברית ולכן השבת שהוא ג"כ שקולה ככל המצוה נק' ג"כ ברית וז"ש הרמב"ן בפ' כי תשא בפסוק אך את שבתותי תשמורו וכו' וז"ל ואמר ביום השביעי שבת שבתון קודש לה' בעבור שהוא יסוד עולם והזכיר בשבת שהוא ברית עולם עכ"ל ובפ' לך לך בפסוק ואתה את בריתי תשמור כתב הרמב"ן וז"ל ותהי המילה לאות ברית והנה באות הזה הוא אות השבת ולכן ידח' אותו והבן זה עכ"ל. ונלע"ד כי הנה השבת ג"כ שקולה ככל המצות ומילה ג"כ שקולה ככל המצות אבל מילה הוא מ"ע ששקולה כל המצות ואנן קי"ל דאתי עשה ודחי לא תעשה ולכן מילה בשבת דותה את השבת:
אין אדם יכול לעמוד על ד"ת אלא א"כ נכשל בה והוא דוגמת העבירה שהיתה עיקר סבת א האמיתי כטעם אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה כי גלוי הטומאה היה טבת הטהרה והוא ע"ד צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה וע"ד זרח בחושך אור לישרים ע"י החושך רח אור לישרים וע"ד מה שמבואר אצלי פסוק במזלי כ"ט פסוק י"ג ריש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' והנה נאמר תשב אנוש עד דכא ביסורין ועי"ז תאמר שיבו בני אדם כי ע"י יסורין מפשפש במעשיו ועושה תשובה נמצא השבירה שישבר מתחלה כשהיה רשע והם גרמו לו יסורין הבאים מצד הקליפה כד"א ותמוגגנו ביד עונינו ואין ערוד ממית אלא חטא ממית והנה היסורין גורמים לו לשוב בתשובה והוא מה שנאמר עת אשר שלט האדם הבליעל באדם הקדוש לייסרו ביסורין הם לרע לו לאדם הבליעל בעצמו כי היסורין מעוררין אותו לשוב בתשובה והנה הרשע מתחלה היה לו שבירה רוחנית והם חטאיו שנשמתו היתה נשברה וזו השבירה גרמ' לו היסורין והיסורין גרמו לו עיקר התיקון האמתי דהיינו לשוב בתשובה כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הרשע בתחלה מעשיר את הקליפה בניצוצי הקדושה שהכניס לשם וע"י תשובתו מוציא אותם בלעו מפי' כד"א חיל בלע ויקיאנו וזהו צער גדול ומופלג לקליפה כטעם עושר שמור לבעליו לרעתו כשנוטלין ממנו העושר ההוא והנה צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה נמצא כי היסורין שמתחלה הם עיקר סבת השלוה הנרגש' אחר כן כי אין דבר ניכר אלא מצד הפכו והנה הוא דוגמ' מקלקל ע"מ לתקן כטעם שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וברשעים תחלתן שלוה הוא להיפוך מתקן ע"מ לקלקל ובדוגמ' הזאת ממש היתה בתחלה בסטרא דקדושה השבירה ואח"כ התיקון ובסטרא דקליפה להיפוך כטעם חיל בלע ויקיאנו וזהו וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות שהוא שבירת ההשגה וכמו שמבואר פסוק זה בזוהר שמלת מן הוא בחי' מ"ם החלקי ולא מ"ם היתרון:
ארז"ל כשישראל עושין רצון של מקום מוסיפין כח ועוז בגבור' של מעלה שנאמר תנו עוז לאלהים וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כוחו של מעלה שנאמר צור ילדך תשי והנה קשה הדבר לומר תשות כח או תוספות כח כלפי מעלה ונ"ל להסביר פנים בזה דהנה אמרו איזה גבור הכובש את יצרו והנה פשוט הוא דבכלל זה ג"כ מי שיכול לכבוש כעסו וכן נראה מן הכתוב שהביאו לראיה שם שאמרו במסכת אבות שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כי המושל ברוחו הוא הכובש כעסו ומי שאינו יכול לכבוש כעסו הרי הוא חלש כיוון שכעסו חזק הוא ממנו שאדרב' כעסו כובש אותו ולא הוא כובש כעסו והנה כשישראל אין עושין רצונו של מקום אדזי שולטות מדת הכעס בעולם ונראה כאילו ח"ו אינו יכול לכבוש כעסו ודבר זה הוא מיוחס לחשות כח וכשעושין רצונו של מקום אזי מדה"ר שולטות בעולם ונרא' כאלו כובש כעסו וגבור יקרא וזהו ג"כ מאמר משה בפ' שלח לך ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת כלומר שיכבשו רחמיו את כעסו ובזה נבין ג"כ תפל' הקב"ה שארז"ל שהקב"ה מתפלל ומהו תפלתו יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני לפנים משורת הדין והנה לכאורה קשה איך יצוייר ענין תפלה בזה שאומר יה"ר מלפני שיכבשו והלא כל זה בידו ית' הוא ומי מוחה בידו ית' יכבשו ויכבשו אבל לפי מה שאמרנו שכיבוש מדה"ר את מדה"ד או איפכא הכל תלוי בישראל ולפ"ז יצדק שפיר תפלת הקב"ה בענין זה כי דבר זה אינו בידו כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכמ"ש יראה ה' היא אוצרו ומפרשו בעל כלי יקר דהנה דבר שאינו מצוי אצל בלי אדם דרכן להניח אותו באוצר מפני שהוא חביב עליו כן הדבר הזה יראת ה' של בני אדם הוא דבר שאינני מצוי כ"כ אצל הבורא וכשמשיג הש"י דבר יראה מאדם אחד מניח איתו באוצרו וזהו יראת ה' היא אוצרו וע"ד האמת יהי' הפירוש של יהי רצון מלפני כלומר ממי שהוא מלפני שהם הפרצופים העליונים מז"א כגון א"א ואו"א כפי מה שמשפיעין הארה לזו"נ או אוספין את ההאר' למעל' למקימו הראשון וגם זה תלוי הכל במעשה בני אדם ותפילותם ויחודם והנה זה הפירוש ממוזג ומורכב הוא עם הפי' הראשון שכתבתי בדרך הנגלה: הואיל ואתי לידן קרא דועתה יגדל נא נפרש מלת עתה שהוא מיותר דהל"ל יגדל נא וגו' דהנה רש"י מפרש בפסוק אכנו בדבר ואורישנו ואעש' אותך לגוי גדול ועצום ממנו וז"ל וא"ת מה אעשה לשבועת האבות שנשבעתי ארבה את זרעכם ככוכבי השמים ובל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחל לעולם אעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם והנה הרמב"ן כתב בפסוק ועתה יגדל נא וגו' וז"ל ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפלה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם ירוש' והם מורדים באבותם והם לא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות בוחרים בהם מאוד והאיך יאמר אשר נשבע' להם בך וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם והם אומרים א"א במתנה זו עכ"ל הרמב"ן והנה לכאורה היה קצת קשה על רש"י שכתב וא"ת מה אעשה לשבועת האבות הרי בדבר הזה לא שייך להזכיר שבועת האבות כמ"ש הרמב"ן אבל באמת נהי דלענין ירושת הארץ לא שייך להזכיר שבועת האבות מ"מ לענין שאמר אכנו בדבר ואורישנו שייך להזכיר השבועה שנשבע ארבה את זרעכם. אבל לי נראה טעם פשוט על מה שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול שהקב"ה ידע שמשה יטעון שיאמרו כל הגוים מבלתי יכולת ה' וגו' לכך וישחטם במדבר לכך אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ואביא את בניך אל הארץ וממילא בטלה טענת דמבלתי יכולת ה' וגו' ומשה רבינו הי' חס על כבוד השם שלא יתחלל ביני וביני טרם יגדלו דורו של משה ויפרו וירבו עד שיגיעו לס' רבוא וזהו שאמר משה ועתה יגדל נא כת ה' כלומר עתה ביני וביני אל יתחלל כבוד שמך:
איתא בזוהר על פסיק ואברהם זקן בא בימים ועל פסוק והמלך דוד זקן בא בימים לומר שהיו באים עם ימים שלהם לאותו עולם הוא עולם הנשמות והימי' שלהם היו שלמים נ"ל להסביר הענין הזה כי לפי פשוטו לכאורה אינו מובן כי הלא הימים אינם דבר נתפס שיצדק לומר עליה' שהביאו עמהם ימים שלהם ונ"ל כי הענין הוא למשל אם אדם אחד בא לפנינו ובקי במקרא בעשרים וארבע כתבי הקודש ואנו יודעים שלדבר הזה צריך התמדת הלימוד שנה תמימה יורה לנו בהכרח שבודאי שנה תמימה עסק במקרא אע"פ שלא ראנוהו לעסוק במקרא שנה תמימה מ"מ השכל יעיד ע"ז והנה בא להודיענו הכתוב שלא עברו מימי אברהם ודוד אפי' יום אחד שהיו פנויים מעבודת הבורא ובאי לאותו העולם בכל כך תורה ומצות שהיה צריך התמדת זמן כ"כ כמו ימי שני חייהם וזהו ואברהם זקן בא בימים כלומר שהימים של שני חייו שעברו היו שלימים והיה להם מציאות קיים מתמיד בדרך משל מי שאינו עובד את השם כלל א"כ כשעבר יום אחד מימיו כבר היום ההוא חלף ועבר ואיננו ולא יהיה ליום ההוא שייכת גדר מציאות בעולם והנה אם עשה מצות ולמד תורה באיזה יום אזי אע"פ שעבר יום אחד מימיו מ"מ יש מציאות קיים מתמיד וחזק ליום ההוא הואיל ויום ההוא בעצמו בלא"ה אין לו מציאות נתפס ממשי כ"א הפעולה ההיא הנעשה ביום ההוא יש לה מציאות וה"ה אפי' מי שבונה איזה בנין במאה ימים ובגמר הבנין אע"פ שהימים כבר חלפו ועברו מ"מ יש להם מציאות מאחר כי לפעולה הנעשית בהם יש לה מציאות אבל הפעולה ההיא היא בטבע הוה ונפסדת וכלה ולכן כשיכלה הזמן ההוא אזי יכלו מציאות הימים שבנה בהם הבנין ואז המאה ימים ההם נאבדים ואין להם עוד שום מציאות ושום זכר בעולם משא"כ אם לומד אדם תורה במאה ימים וחידש בהם חידושי תורה אזי החידושים ההם הם חיים וקיימים לעולמי עולמים לכן גם הימים קונים מציאות ואיכות קדוש ולכן גם הימים יש להם מציאות חזק וקיים לעולמי עולמים ואף לומד תורה ואינו מחדש מ"מ בקול ודיבור והבל של תורה שלו בורא מלאכים והמלאכים הם חיים קיימים לעולם ולעולמי עולמים ולכן גם הימים שלמדת בהם התור' ההיא הם חיים וקיימים לעולמי עולמים ובמה שכתבתי בקונטריס אחר כי האדם מת בכל יום ובכל רגע מאחר כי בהכרח מעותד למיתה ובכל יום מתקרב מיתתו והיום שעבר לא יחזור עוד לעולם אבל אם לומד בהם תורה ועושה בהם מצות אותן הימים אינם נאבדים מאחר שמלאכים שברא יש להם קיום לפיכך כתיב כי חיים הם למוצאיהם כי היא נותנת חיים וקיום ימיו שעברו וז"ש רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים מפני שמעותדי' למיתה בכל עת ועת כי ומיתה מתקרבת בהם ואינם עושים שום דבר אבל הצדיקים אף במיתתן קרויים חיים כי אף על פי שאז הם מתים מ"מ במה שבראו מלאכים בחיהם הרי כאלו הימים הם חיים לעולמי עולמם:
לכו נא ונוכחה יאמר השם אם יהו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' לכאורה מה ויכוח הוא זה. ונראה כי לעיל מיני' הזהיר הכתוב על התשובה מאהבה העושה זדונות כזכית כי נאמר שם רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני ואח"כ מזהיר על קום ועשה טוב הנמש מצד האהב' כדאי' בזוהר ובתיקונים וזהו אמרו למדו היטיב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו אמי אלמנה ואמר אח"כ לכו נא ונוכחה יאמר השם אמאי לא תשובו אלי מאהבה הלא עי"כ יעשו לכם זדונות כזכיות וזהו אמרו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ע"י חשובה מאהבה וזהו שכתב בתורה לא תתעב אדומי כלומר לא תניח חטאך שהוא אדום כחוט השני וכתולע בתעובו אלא הוי שב מאהבה כי אחיך הוא אם תשוב מאהבה תחת מה שהיה בתחלה קטיגור ושונא שלך יתהפך לך לפרקליט ולמליץ טוב כי ע"י תשובה מאהבה נעשים זדונות כזכיות ויש עוד רמז בדבר שאלו השני מצות כ"י אחי"ך הם ר"ת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואותיות איך ממלת אחיך הוא ר"ת 'אם יאדימו כתולע כצמר "יהיו:
אם לא אעלה את ירושלים שהיא השכינה אגרום לה שתעלה עליה מופלגת ע"י ראש שמחתי כלומר ע"י שמחה היותר גדולה שהיא שמחה של מצוה כמ"ש הכתוב עבדו את השם בשמחה שהשמח' היא עיקר העבודה וע"י השמחה אגרום עליה לשכינה. נשלם בס"ד דרוש התשובה: