אור ברסלב
עמוד העבודה דרוש השלום

עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב

דרוש השלום

דרוש גלות השכינה

ועוד נלע"ד לפרש בדרך שני ענין היפך מקללה לברכה בעזה"י הנה במשנה אחרונה במס' עוקצין נאמר א"ר שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה המשנה הלזו אין לה תפיסה כי ראיתי כמה מיני כלים כלים מכלים שונים כלי כסף וכלי זהב ונחושת וחרס וברזל ובדיל ועץ ומעולם לא ראיתי כלי הנעש' משלום ועוד קשה שבפ' בחוקותי פירש"י בתחלת הסדר כאשר נאמרו שם ברכות רבות ואח"כ נאמר ונתתי שלום בארץ וכתב רש"י שמא תאמרו אם אין שלום אין כלום ח"ל ונתתי שלום בארץ עכ"ל רש"י הנה זה דומה לאדם אחד שעושה סעודה גדולה ימבין כמה מיני מאכלים שונים זו מזו וכמה מיני משקים ויאמר אדם אחד אשר ייטב לבו ביין אם אין כאן קונדיטין שהוא יין יקר מאוד אין כאן כלום כך דרך הלשין אצל בני אדם ולמה אין כאן כלום נהי דקונדיטין אין כאן מ"מ מה שיש כאן הוא טוב וכן קשה בדברי רש"י שכתב שמא תאמרו אם אין שלום אין כלום דנהי דברכה של שלום אין כאן מ"מ שאר הברכות הכתובות כאן הלא טובים הם ועוד מצינו שאנשי כנסת הגדולה יסדו לנו בתפלתינו להתפלל על השלום פעמים רבות שים שלום טובה וברכה השכיבנו לשלום והעמידנו לשלום ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום ובקדיש יהא שלמא רבא מן שמיא עושה שלום במרומיו הוא עשה שלום עלינו בסוף התפלה ובסוף קדיש ובסוף ברכת המזון ואצל בני אדם אין חשוב כ"כ מעלת השלום ויותר חשוב אצלם כשיש אצלם מלא אגרוף דינרי זהב שמרגישי' הכובד שמכביד על היד אבל השלום שהוא ענין בלתי נתפס בידם אין מעלתו חשובה בעיניהם. אבל הענין הוא כך כי הנה כשמשימין מרק של תרנגולת פטומה בפני החולה יצעק שיסורו ממנו המרק באמרו שהיא מרה ושהיא מסרחת ולא יכול להביט אליה ולא להריח כלל את המרק ובאמת אינה מרה ואינה מסרחת אדרבה היא מתוקה ומבושמת ויש לה ריח טוב כי אדם בריא יהנה ויתענג מן המרק אבל זה החולי נתהפך טבעו בחליו אשר כל אוכל תתעב נפשו ואין לו בית קיבול לטעום טעם מתוק במרק:

והנה האריז"ל כתב על פסוק ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו כי מי שהוא חולה הנה מתוח עליו מדת הדין ונהפך עליו מדה"ר למדה"ד והנה היו"ד של שם הוי' הוא מקור הרחמים והנה יו"ד הוא עשר ויו"ד מלאה למפרע הוא דוי ועשר נתהפך לערש ויוד לדוי ותיכף שמתהפך למעלה סדר האותיות למפרע עשר לערש ויוד לדוי באותה רגע נופל האדם למטה על ערש דוי כי אין שום דבר נפעל למטה אלא כפי מה שיש למעלה בעולם העליון הרוחני וההתהפכות אותיות של מעלה ניכר ונתגלה אצל החולה ע"י ההתהפכות טבעו ובית קיבולו שמה שהיה לו בתחלה קודם שחלה היה טועם מתיקות במרק טועם עתה מרירו' ומה שהיה מורגש לו בתחלה ריח טוב מן המרק עכשיו טועם בה מרירות וה"ה אין אנו יודעים מה שנעשה למעלה איזה התהפכות אבל מההתהפכות של מטה אנו יודעין ההתהפכות של מעלה כי כשאנו רואי' שנתהפך טוב טעם המרק למרירות וריח הטוב לסרחון ע"י כן אנו יודעין שבודאי נתהפך בשורש שלמעלה מדה"ר שהוא יו"ד כסדר לדין שהוא למפרע דוי כי כל למפרע הוא דין וכל כסדר הוא רחמים וכשעומד מחליו והבריא אז מתהפך מדין לרחמים ומערש דוי נעשה עשר יוד כסדר. וטבעו ובית קיבולו ג"כ מתהפך כי מה שהי' המרק מסרחת לו למפרע עתה מרגיש בה ריח טוב ומה שהיה לו מר בתחלה בחליו מרגיש בה לאחר חליו מתיקות וזש"ה ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו שנעשה מעשר ערש ומן יוד דוי וכלל גדול יהיה בידך כל מיני התהפכות של מעלה אינו אלא התהפכות סדר האותיות מכסדרן למפרע ואביא לך כמה מיני דמיונות על זה ויכול להיות שלוה יתכוונו הכתובים המדברים מהתהפכות כמו ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וכן והפכתי אבלם לששון וכן הפכת מספדי למחול לי שהם כולם ידברו מההתהפכות סדר אותיות השמות והכנויים הרומזים על אורות וכוחות הרוחניות של מעלה וכן כתוב בס' יצירה המיוחס לאברהם אבינו ע"ה אין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למטה מנגע והנה עונג ונגע שווים הם באותיותיהם ואין הבדל ביניהם כ"א בסדר אותיותיהם:

והאריז"ל כתב על יהודי נהפך למשחית שאותיות הוד נתהפכו ונעשה מהם דוה בסוד כל היום דוה ונלע"ד לפרש בעזה"י מהו הענין כל היום דוה דע כי שבע ספירות חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות שולטים בשבעת ימי השבוע חסד שולט ביום ראשון וגבורה ביום ב' ות"ת ביום ג' ונצח ביום ד' והוד ביום ה' ויסוד ביום וא"ו ומלכות ביום שבת וכן שתא אלפי שני הוי עלמא ואלף השביעי הוא כולו שבת ג"כ שולטים השבעה ספירות הנ"ל חסד הוא אלף הראשון וגבורה באלף הב' ות"ת באלף הג' ונצח באלף הד' והוד באלף החמישי ויסוד באלף הששי ומלכות באלף השביעי וידוע הוא שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים ואחשוב מה שאמר הכתוב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה בו מלאכה והכתוב הזה יורה אותנו לבחור בעבודתו ית' ואם לא עכשיו אימתי כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי בתחלת אלף השביעי תתבטל הבחירה ואז יקויים בנו מקרא שכתוב ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך והרמב"ן כתב בפרשת נצבים בפסוק ומל ה' אלהיך את לבב זרעך וגו' כתב שם משארז"ל הגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם זכות ולא חובה והכוונה כי הבחירה נק' חפץ כי ע"י הבחירה חפץ בדבר מבזולתו ובימו' המשיח תתבטל הבחירה וז"ש הגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וזהו שאמר הכתוב ששת ימים תעבוד כלומר משך כל שית אלפי שני יש לך שהות לעבוד להקב"ה ומאז ואילך תתבטל הבחירה וז"ש וביום השביעי שהוא אלף השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה כי אז תתבטל הבחירה:

ונחזור לענין הראשון דע קע"ב שנה קודם סיום אלף הרביעי נחרב בית שני וזה ג"כ ידוע שביאת המשיח יהי' תוך אלף הששי ולא ימתין עד סיום אלף הששי כ"כ הזוהר והאריז"ל והנה מ"ש יהודי נהפך למשחית שנעשה מן הוד דוה והיא בסוד והדוה בנדתה כי בזמן שבית המקדש היה קיים היה יחוד קב"ה ושכינתיה ומאז ואילך נפסק היחיד כמו באשה דוה ונדה שאינה מתייחד' עם בעלה והנה אלף הרביעי לא הי' כל היום דוה כ"א קע"ב שנים מסוף אלף הרביעי ואלף הששי ג"כ לא יהיה כל היום דוה כי משיח יבא קודם סיום אלף הששי אבל אלף החמישי שספיר' הוד שולטת בו נהפך ההוד לדוה וכל אלף החמישי הוא דוה ושמעתי שגאון אחד עשה שאלת חלום על זמן ביאת המשיח והשיבו לו בחלום אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל שחמשה תיבות הראשונות מתחילין בא שהם אותיות אלף והם חמשת אלפים והשנים שבאלף הששי לא גלו לו מכאן ג"כ ראיה שמשיח יבא קודם סיום אלף הששי. הרי לך עוד ראי' שענין ההתהפכות מטובה לרעה או להיפוך היא התהפכות סדר אותיות והשמות והכנויים כי אין יופי למעלה מהוד ואין ניוול למטה מדוה:

ועוד מצאתי בליקוטי תנ"ך של האר"י ז"ל שמפרש המדרש למה נסמכה פרשת כי יהיה בהם אוב או ידעוני לפרשת אמור אל הכהנים לומר לך שמלך הראשון שעתיד לעמוד לישראל יהרג הוא ובנו במלחמה והנה היא תימה ופי' הוא ז"ל כך כי הנה יש לתמוה לכאורה הלא שאול המלך הי' חסיד אדיר והכתוב קוראהו בחיר ה' ונאמר בן שנה שאול במלכו וארז"ל כבן שנה שלא טעם טעם חטא ודוד המלך נכשל קצת עם בת שבע ולמה נענש שאול שהוא ובנו יהונתן נהרגו במלחמה ודוד זכה לשלשלת המלוכה מלכי בית דוד משיח בן דוד ותירץ האר"י ז"ל מפני שנשמת שאול היתה הרבה יותר גבוה מנשמת דוד כי נשמת שאול מבינה כדכתיב שאול מרחוב' הנהר ונשמת דוד ממלכות והנה שאול פגם יותר בחטא קל ממה שפגם דוד בחטא גדול וזהו הטעם שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי אצל צדיק פוגם חוט השערה פגם גדול לפי רוממות מדרג' נשמתו:

ועפ"ז פירשתי מאמר רז"ל שאמרו בגמ' על וידבר דוד את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול אמר הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר במפלתו של שאול אילמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו והנה מאמר זה אין לו תפיסה כלל ונלע"ד בעזה"י כי הנה האריז"ל כתב והובא במשנת חסידים במס' מילה וז"ל והשם שקורא האב לבני בשעת המילה הקב"ה מזמינו בפיו כי זהו שם נשמתו בעולם העליון כי האותיות של שם נשמת האדם הם דוגמ' אור נשמתו ומצאתי בספר גלגולים הנדפסים של האריז"ל וז"ל הרמב"ם והרמב"ן הם סוד שני פאות דז"א ובכל פאה יש שם אל שדי ואל שדי בגי' משה לכן שניהם נקראים משה אמנם הרמב"ן שהוא מפאה הימנית זכה בצדקתו לחכמת האמת אבל הרמב"ם שהוא מפאה השמאלית לא זכה לחכמה זו כלל עכ"ל האריז"ל הרי שנשמת האדם יש לה שם כפי מקום מחצב'. והשתא יובן אמר הקב"ה לדוד למה אתה אומר שירה על מפלת שאול הלא עצם החטא שלך הוא גדול יותר מחטא שאול רק שנשמתך אינה גבוה כ"כ כנשמת שאול אבל מ"מ עצם החטא שלך הוא גדול יותר אלמלא אתה שאול כלומר אם נשמתך היתה נשמת שאול כי שאול הוא שם הנשמה והנה אם ח"ו הי' מצורף לחטאך הגדול נשמת שאול שהיא נשמה קדושה מאוד והוא דוד דהיינו לחטאו הקל הי' מצטרף לו נשמת דוד שהיא אינה גבוה כ"כ נמצא הי' ההבדל מופלג חטא גדול במקום גבוה וחטא קטן במקום נמוך אבדתי כמה דוד מפניו:

וכתב האריז"ל באיזה חטא נהרג שאול ובנו הוא שני חטאים אחד במה שהעלה את שמואל מקברו ע"י בעלת אוב וחטא השני הוא במה שהרג נוב עיר הכהנים והנה במלת אוב יש אותיות אב ואות וא"ו באמצע ובמלת נוב יש אותיות בן וג"כ וא"ו באמצע ושניהם אוב ונוב הם אותיות אב ובנו לכן נהרגו האב ובנו במלחמה. ושמעתי רמז מאדם אחד כי אותיות אוב ונוב ר"ת א"ב "ובנו נהרגו בידי "בשר "ודם והנה באותה רגע שנצטרף מן אותיות אוב ניב צרוף אב ובנו באותה רגע עצמה הוכרח להיות שאול ובנו ליהרג במלחמה כי כבר כתבתי לך למעלה כי כפי מה שנעשה בשרשים העליונים הרוחניים כמו כן משתלשל משם בענפיהם למטה בעוה"ז הגשמי:

ודע שכל מה שנעשה בעולם מימות העולם וכל מה שעתיד להעשות עד כלות העולם וכל הדברים הנמצאים בעולם וכל המצות והעבירות הנעשים בעולם ע"י בני אדם בהכרח צריך שיהיו נרמזים בתורה מאחר שע"י התורה נברא העולם ומלואו לכן צריכין להיות נרמזים בתורה בכמה מיני רמזים ור. אחד יותר נעלם מחבירו כפי דקות אותו עולם כי כל הדברים שבעוה"ז נשתלשלו מעולם דק לעולם גס ומעולם גס לעולם יותר גס עד שהגיע לזה העולם שאין גס כמוהו וכן כל המצות ועבירות הנעשים ע"י בני אדם צריך שימצא להן גילוי בתורה מאחר שהנשמות נחצבו ממחצב התורה כי התורה ונשמתן של ישראל אחד הוא כמ"ש בעל חסד לאברהם וכן הר"מ אלשיך בפי' משלי וכ"כ הזוהר תלת קשרין דמהימנות' אורייתא וקב"ה וכנסת ישראל כולהו חד והנה מצות ועבירות עדים הם בנשמה וכאשר נרשם הרושם בנשמה צריך להיות גלוי לרושם ההוא גם במחצב ובשורש כמו שהוא בנחצב ובענף וראיתי בספר קב הישר שמביא אעשה שהרמב"ן היה לו תלמיד אחד מופלג בתורה שמו ר' אבנר ולגלג על מה ששמע מרמב"ן רבו פעם אחד ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ואמר לו היכן רמוז אני בתורה והשיב לו אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם אות השלישי מכל חמש תיבות אלו תצרף ותמצא שמך דהיינו הרי"ש ממלת אמ"רתי הוא ר"ת רבי ואלף השניה מאפ"איהם שהיא שלישית היא אלף מאבנ"ר ואות השלישי מן אשביתה הוא ב' מאבנר ואית השלישי מן מא"נוש הוא הנו"ן מאבנ"ר ואות השלישית של זכר"ם הוא אית רי"ש מאבנ"ר ואיתא במדרש שהראה הקב"ה למשה דור ודור ודורשיו ושופטיו ומנהיגיו עד שהגיעו לשאול אמר לו משה רבש"ע מלך הראשון שעתיד לעמוד בישראל ידקר בחרב חמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים כלומר אמור זאת לנוב עיר הכהנים שהרג שאול והנה כאשר חטא שאיל אלו ב' חטאים ש בעלת אוב ושל ניב והוצרך להמציא גילוי בתורה לב' חטאים אלו והיינו ע"י סמיכות הפרשיות ואיש כי יהיה בהם אוב נרמז חטא א"ב של שאיל ואמור אל הכהנים מרומז לחטא נוב עיר הכהנים וז"ש המדרש למה נסמכה פרש' כי יהיה בהם אוב לפ' אמור אל הכהנים לומר לך שכאן נרמז שני חטאיו של שאול של אוב ושל ניב וז"ש לומר לך שמלך הראשין שעתיד לעמוד בישראל שהוא שאול יהרג הוא ובנו במלחמה כי מן אוב ונוב נצטרף צירוף אב ובנו כאמור למעל' ומכאן נוכל להשכיל משארז"ל אין ערוד ממית אלא חטא ממית ונאמר ותמוגגינו ביד עונינו כי חטאיו של שאול הרגוהו ואותיות של שם חטאיו דהיינו אוב ונוב נתהפכו ונצטרפת בצירוף אב ובנו ותיכף נהרג שאול ובנו במלחמה:

והנה מצאתי בספר פרי עץ חיים להאריז"ל כתב שם הרח"ו ז"ל פעם אחד כאב לו כתיפו ושאל לרבו האריז"ל ע"ז והשיב לו מפני שעברת על משארז"ל תיכף לנטילה ברכה דהיינו בין מים אחרונים לברכת המזון אסור להפסיק ואם הפסוק צריך לחזור וליטול ידיו מחדש ולברך תיכף לנטילה ברכת המזון והנה עברת על דין תיכף ותיכף אותיות כתף נמצא לכן הכתף כואבת לך החטא בל תיכף נתהפך צרופו ונעשה ממנו כתף והחטא הוא הכה לו בכתיפו הכאה רוחניית שלא היתה מושגת לשים אדם והנה בעזה"י אבאר לך במקום אחר איך החטא ממית לאדם בדרך חקירה ואין כאן מקומו:

ואביא לך עוד ראי' על התהפכות מדין לרחמים או להיפך שהוא ענין התחלפות האותיות הנה ארז"ל כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער והי' הוא לשון שמחה והנה על ויהי א"צ ליתן טעם למה היא צער כי משמעו הוא צער אבל על והיה צריך ליתן טעם למה הוא לשון שמחה כי הנה שמעתי בשם האריז"ל על הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה והענין הוא כי ברעיא מהימנא פרשה כי תשא מפרש שם ששם הוי' הוא הדמות כף מאזים הה"א ראשונה הוא כף ימין והה"א שניה היא כף שמאל והוא"ו הוא הלשון המכריע באמצע והיו"ד הוא אבן ששוקלין בו והנה ידוע כשכפות מאזנים שקולים הם וישימו איזה דבר כבד באחת מהן תהי' הכף מלאה מכריע למטה ותיכף הריקה מתנשא למעלה והנה כששם הוי' הוא כסדרן הרי היוד שהוא המשקל מחובר לה"א ראשונה שהיא כף הימין הרי אז כף הימין מכריע למטה ואז טובה וברכה יורדים לעולם וכאשר שם הוי' הוא מהופך דהיינו הוה"י או הוי"ה הרי אז היוד שהוא אבן המשקל הוא בכף שמאל ואז כף השמאל מכריע ואד דין יורד לעולם והדין הוא בשמאל:

ודע שכל עניני הטבע משתלשלי' מן עולמות העליונים כמ"ש במ"א מעש' בראשית שהוא כללות הטבע הוא מרכבה למעש' מרכבה שהיא כללית כל העולמו' העליונים והנה אם נשאל לאדם אחד למה השני כפות מאזני' שאחד מהן כבד מכריע הכבד למטה והקל נתעלה למעלה ישיב לנו בלעג ושחוק מפני שהוא כבד מכריע למטה ונאמר אנחנו ודאי הטבע כן הוא כאשר אנו רואי' אבל מאיזה כח רוחני שלמעלה נשתלשל הטבע הזאת למטה שהכף הכבד יכריע למטה והכף הקל יתעלה למעלה אבל הענין הוא כי ידוע כשיש דין למטה אין דין למעלה הפשיט הוא כשיש דין למטה הרי ע"כ נשתלשל הדין מלמעלה למטה וח"כ נתרוקן הדין משם לכאן ושוב אין דין למעלה כי נתרוקן משם למטה וכשיש דין למעלה אז אין דין למטה והנה כמו כן הוא כשכף הימין מכריע למטה הרי אז יורד חסד ורחמי' למטה ואין דין למטה הרי אז הכף שמאל כשהוא דין מסתלק למעלה לעולם העליון וכשכף השמאל מכריע למטה הרי אז דין משתלשל למטה נמצא בהכרח שהחסד והרחמים מסתלקי' מאתנו למעלה כי החסד והדין שני הפכיים המה וא"א להתקיי' שני הפכיים בנושא אחד והנה מענין הלזה הוא הדוגמא למטה כשכף אחד מכריע למטה אז הכף שכנגדו מסתלק למעלה נמצא כששם הוי' מהופך כסדר הזה הוי"ה הוה"י אז, היוד שהוא אבן המשקל מחובר להא' השמאלית שהיא כף השמאל ואז יורד דין לעולם וזש"ה הנה יד ה' מה שהי' בתחלה הוי' כסדר' יהי' נתהפך ונעשה הויה ויהי היו' שהוא אבן המשקל מחוברת להא' השמאלית שהוא כף השמאל לכן הי' דבר ומגפה בבהמותיו:

ודע שכל מה שאנו עושים מצות ומע"ט הוא לייחד קב"ה ושכינתי' שהם מדת הרחמים המיוחס להוי' ומדת הדין המיוחס לאדני שהוא אותיות דינא שהוא בשכינא הנקרא' מלכות בסוד דינא דמלכותא דינא ומדת הרחמי' לבד הוא מתוק מאוד וא"א לנו לסבול מתיקותו הגדול כי אין אנו יכולין לקבל רוב טובה ומדת הדין הוא חריף מאוד פשיטא שאין אנו יכולין לסבלו דוגמת חומץ החזק מאוד וענין ממוזג ומורכב מן מתיקות וחריפית או חמיצות הוא דבר ראוי להתקבל והנה כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו כי ע"י מה שהיא בעוה"ז נוכל להשיג מקצת כבודו כי מן הגשמי נשכיל ענין הרוחני כי אין שום דבר בעוה"ז שלא יהי' לו שורש בעולמות הרוחניים והדברים הגשמיים הם דוגמא וצל מן הרוחניי' והנה כל חלק מחלקי הטבע הוא נשתלשל מן כחו' הרוחניי' של מעל' והנה אנו רואי' כל דבר מתוק הוא מתקבל על החיך והלשון ואינו מתקבל על הלב כי ע"י דבר מתוק נחלש הלב ונמס ומתרכך ודבר חריף כמו חומץ חזק אינו מתקבל לחיך ומתקבל על הלב והנה אנו רואים שהלב נתקן בשמאלי של אדם לפי שחפץ לינק ממד' השמאל שהיא מדה"ד וכן השכינה שהוא מדה"ד נקראת לב כמ"ש בסדור האריז"ל בכוונת וטהר לבנו לעבדיך באמת שתהא השכינה טהורה וראוי' לזיווג תחת מה שהי' דוה לבנו בחטאינו בסוד והדוה בנדת' והוא מה שאנו אומרי' בשני ובחמישי בנוסח הפותח יד בתשוב' וכו' ושקוצינו כטומאת הנדה ומה שהוא מורכב ממתיקות וחמיצות הוא מתקבל על החיך ועל הלב וכן הוא הענין במדת החסד ובמדת הדין כי מדת החסד הוא מתוק מאוד ושמן מאוד וא"א לסבלו מחמת עוצם מתיקותו ומדה"ד הוא חריף מאוד וכששניהם מתייחדי' ומתערבי' זה בזה הוא במזג השוה ואפשר לסבלה והנה מה שכל מעשינו הוא לשם יחוד קב"ה ושכינתי' שהוא יחוד מדה"ר עם מדה"ר הוא לטובתינו כדי שנוכל לסבול ולכן יצדק משארז"ל והי' הוא לשון שמחה מפני שבצירף זה היוד הוא בין שני ההה"ין והרי כף השמאל וכף הימין שהוא מדה"ר עם מדה"ד במזג בשוה ואפשר לסבלם לכן או הוא שמחה: ועוד אכתוב לך בעזה"י רמז נאה מאוד שחנני הש"י ברוב רחמיו דע שכל הגוני', יש להם שורש למעלה אע"פ שלמעלה אין שום גוון שם ע"מ שרשי הגווני' הם למעלה כי שורש גוון לבן הוא חסד ושורש גוון אדום הוא גבורה ולכן מי שחפץ לפעול גבורה וכעס ורוגז יתאדמו פניו ומי שהוא ברצון טוב פניו לבנים וכן כסף משתלשל ממדת החסד וזהב משתלשל ממדה"ד והנה דרך מדת החסד להשפיע בשופי ובוותרנו' לכן כסף רב בעולם ודרך מדה"ד להשפיע מעט ובעצרנית לכן זהב הוא מעט בעולם וכן הוא הענין במים ויין כי מים משתלשלים ממדת החסד לכן המים הם רבים בעול' ויין משתלשל ממדה"ד לכן יין מעט בעולם ואם תשאל ותאמר א"כ מדה"ד הוא משובח יותר ממדת הרחמים שהרי היין הוא משובח יותר מן המים אשיבך על זה הענין הוא כי הדין נכלל בחסד באחדות פשוט בהעלם נמרץ כי אלולי החסדים שהם טפי המטר לא היו הענבים גדולים ולא היה יין בעולם נמצא היין נכלל ונעלם בתוך מימי המטר באחדו' ובהעלם והארץ מוציאה מן הכח הנעלם שבמטר את היין לפועל ממש והענין הוא כי טפת המטר הם דוגמת טפת הזכר ויורדים על הארץ שהיא נקבה ומה ששוהא בבטן הארץ קודם שהתחיל הצמיחה נקרא הריון ועבור והצמיחה נקרא לידה כמ"ש הכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב ב כ"א הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל הרי שהכתוב מכנה את הצמיחה בשם לידה ככתוב והולידה והצמיחה וחכמי הגמרא מכנים ירידת המטר בשם רביע' במס' תענית. והנה הכתוב מבטיחנו הבטחה גדול' במ"ש ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כי הנה בפ' בראשית במעשה יום שלישי נאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ והנה הכתוב הזה אין לו המשך וקשור אמנם דע כי כל מיני הזרעי' שבעולם נחלקי' לג' החלק הא' הוא זרעי ירקות כגון זרע בצלי' וצנון והנה כשחופרין הפרי בארץ דהיינו הבצל והצנון עצמו יוצא זרע הבצל והצנון וכשחופרין זרע הבצל והצנון אז צומח הבצל והצנון עצמו והמין השני של הזרעי' הוא זרע קשואים ואבטיחי' שהזרע הוא תוך הפרי והם הגרעינין הנמצאי' בתוך הקשואים והאבטיחים והמין השלישי שהזרע הוא עצמו הפרי והפרי הוא עצמה הזרע כמו חמשת מיני דגן חטה ושעורה וכוסמין שבולת שועל ושופין ודומיהם והנה מהראוי היה להזכיר ג' חלקי טבעי הזרעים במעשה בראשית ואומר אני שבפסוק הזה כתוב ג' חלקי טבעי הזרעים הנ"ל וזש"ה תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע מזריע דווקא והוא כשחופרין העשב בארץ יוצא העשב דהיינו בצלים וצנון ודומיהם ואח"כ אמר עץ פרי (ומ"ש עץ פרי לפי שעץ הדעת שאכל אדה"ר חטה היה לכן קורהו בשם עץ) עושה פרי למינו זהו חמשת מיני דגן שהזרע עושה פירות למינו כלומר כמו שהוא מהות מין הזרע כן הוא מהות מין הפרי ממש ואין הפרש כלל בין מהות הזרע למהות הפרי אלא שזורעין מעט וצומח ממנו הרבה ואח"כ מזכיר מין השלישי באמרו אשר זרעו בו על הארץ שהזרע הוא בתוך הפרי כמו קשואים ואבטיחים והנה זרע הקשואי' לא יצוייר שיכל' מן העול' כי לעולם נמצאים תוך הפירות וגם אפשר להתקיי' בלחם אבל השאר ב' מיני זרעים אם יהי ח"ו רעב בעול' ימהרו בני אדם לאכול כל התבואה בשנה ההיא כי לא יעצרו כח להשאיר מן התבואה לצורך זרע לשנה הבא' מרוב הרעבון לזה הבטיח הכתו' כי כאשר ירד הגשם וגו' כי אם הרוה את הארץ והוליד' והצמיח' ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כלומר שיהי' כ"כ תבואה בעולם שמספיק לאכילה לשנה הזאת וגם ישאר לזרע לצורך שנה הבאה:

ונחזור לענינינו שהמטר הוא דוגמת טפת הזכר והארץ היא הנקבה המוציא' מן הזכר שבמטר לפועל ממש הנה שלא יתפאר אדם לעשות מן תבוא' שומן בלי אווז ותרנגולת ודומיה' אבל האווז הוא כלי לעשיית השומן מן התבואה ועיקר השומן אווז עכ"פ הוא ע"י גרם התבואה כי אלו לא היתה האווז אוכלת התבואה לא הית' מלובשת בשומן וכשהאווז אוכל' את התבואה מברר' כל הטוב שבתבואה ונבלע באיברי גופה ומתהפך אח"כ הטוב הנבלע באיברי הגוף לשומן והרע שהוא צואת האווז נדחה לחוץ ועוד צריך שתדע כי הולד הוא בזרע הזכר בדקות ובהעלם גדול כי לא ניכר בזרע הזכר שום רושם וציור של ולד ואח"כ כשבא טפת הזכר בבטן הנקבה מצטיירת הטפה ההוא לאט לאט בהמשך תשעה ירחי לידה ומצטייר ולד גמור ושלם הרי שהנקבה היא כלי לענין ציור הולד והיא מוציא' לגלוי מה שהי' בתחלה נעלם:

ועוד צריך שתדע כי המי' היותר טובי' שבעול' הם מים המשוללין מכל טעם ומכל ריח ולא ירגישו במים רק מה שהוא לח וקר ולא יותר ואם יש במי' איז' טעם כמו מר או חמץ או מלוח או אפילו מתוק אינ' טובים כלל לשתות וכל אדם מואס במי' כאלו שיש להם טעם והנ' אם ישימו כף קטן של דבש בסאה מים ודאי יופגם טעם המי' אם לא שישומו קב דבש בסאה מים וירתיחו אצל האש עד שיתבשל היטיב ואז יהי' טוב מאוד נמצא כשהמתיקות שבמי' הוא מעט והוא מפוזר ומפורד במי' הרי אז נפגם טעם המי' והנה ידוע שבני אדם מואסים במי גשמים לשתות לפי שיש בו טעם מתיקו' ואלו הי' בו מתיקו' הרבה הי' טוב מאוד והנה כמו שהאווז מברר' ומקבצ' כל הטוב והמתיקו' שבתבוא' למקום אחד כמו כן הארץ מבררת ומקבצ' כל המתיקו' שהי' בטפי המטר מפוזר ומפורד מעט הנה ומעט הנה הארץ מקבצ' מתיקו' שבמטר למקום אחד מצומצם ומשם צומח מתיקו' כל המאכלים וכל הפירות וכן הוא הענין במתיקו' היין שהי' המתיקו' ההוא תחל' מפוזר ומפורד במימי המטר והארץ מקבצ' את המתיקו' למקום שגדלים שם הענבים ומזה הטעם אסור להתפלל על רוב גשמים מפני שהוא רוב טוב וכי מה שהגשמים הס יותר טובים קולטת הארץ יות' מתיקו' והתבואו' והפירו' הם יותר שמנים ומתוקים נמצא היין שהוא דין הי' נעלם בתחלה בכח בחפד שהוא מימי הגשמים אלא שבגשמים המתוקו' הוא מפוזר ומפורד והארץ מבררת ומקבצת ומצמצמה כל המתיקו' שבמטר למקום אחד ונחזור לענינינו:

הנה האריז"ל כתב שיש לומר בנוסח ברוך שאמר המהולל בפה עמו ולא בפי עמו כי בפה גי' פ"ז כמנין כל התיבות שבנוסח ברוך שאמר והפ"ז אלו הם כנגד שם של אדני שהוא בגי' ס"ה, וכנגד שם של כ"ב אותיות היוצאים מהפסוקים של ברכת כהנים שהוא ס"ת אל נא קרב תשועת מצפין וכו' והנה יש כאן שני פרטים וכלל אחד הכולל שני הפרטים והנה הפרטים הם כ"ב וס"ה והכלל הוא פ"ז כי כ"ב וס"ה הם גי' פ"ז והנה בכל אחד מכל אלו הג' בחינות יש אחדים ועשירית כי בכ"ב הב' הוא. אחדים והכ"ף היא. עשירית וכן בס"ה ההא היא אחדים והסמ"ך היא עשירית וכן בפ"ז הז' היא אחדים והפ"א היא עשירית והנה ידוע כל כסדר הוא מדה"ר וכל למפרע הוא דין כמ"ש האריז"ל בסדר הסליחות הסליח' שהיא בסדר אלפא ביתא היא בחסד והסליח' שהיא בדרך תשרק היא בגבור' והסליח' שהיא באתב"ש היא בת"ת שהוא מורכב מחסד ודין ואתב"ש ג"כ הוא מורכב מא"ב ומתשר"ק. ועתה נלך כסדר הכף של כ"ב והסמ"ך של ס"ה והפ"א של פ"ז הם אותיות כסף ואח"כ נלך למפרע הזיין של פ"ז והה"א של ס"ה והבית של כ"ב הם אותיות זהב והנה הכסף ידוע שמשתלשל ממדת החסד לכן כסף נרמז כסדר ולפי שהכסף המשתלשל ממדת החסד שהוא נותן בשופי ובוותרנות שלכן הכסף רב הוא בעולם לכן הכסף נרמז בעשירית והזהב שהוא ממדת הדןין נרמז למפרע לפי שמדת הדין ניתן בעצרנם ובצמצום שלכן הזהב הוא מעט בעולם לכן נרמז באחדים ולא עוד אלא אפי' בסדר האלפא ביתא הנה כסף הוא כסדר כי באלפא ביתא הכף קודם לסמ"ך והסמך קודם לפ"א ואותיות זהב הנ למפרע באלפא בית' כי זיי"ן מאוחרת לה"א וה מאוחרת לב' והנה ידוע שכל בחי' אמצעיית כוללת שני הקצות שהם הימין והשמאל והנה כשתכתוב אלו הששה אותיות של כסף וזהב כזה כסף זהב הנה הכ"ף מקצה הימני והבית מקצה השמאלי הוא כ"ב ואח"כ הס' שהיא שני' מקצה הימני והה שהיא שני' מקצה השמאלי הם ס"ה והפ"ז שהק האמצע הוא כולל את שני הבחינות שהם הכ' וס"ה:

ומעתה נביא לבאר המשנ' לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום הנה כשיש קנא' ושנא' בעולם אין בני אדם יכולין לקבל טובות הכלליות שבעולם המשל בזה כשהתבוא' היא הרבה בעולם ואז היא שנת ושובע בעולם וראובן ושמעון שנאו זה לזה של עצומ' הנה כל אחד מהם הוא חפץ שיהי' רעבון בעולם כדי שחבירו יהי' רעב ללחם ואע"פ שגם הוא יהי' רעב הוא חושב לגודל שנאתו את חבירו גם לי גם לך לא יהי' תמות נפשי עם פלשתים ונ"ז היא מחמת שהשנא' עצומ' כ"כ עד שהשנא' שהוא שונא את חבירו היא גדול' מאהבה שאוהב א"ע ולכן הוא חפץ שלא יהי' שובע בעולם דאם והי' שובע בעולם ישבע חבירו השונא לו ואע"פ שגם הוא ישבע אינו נהנה משביעתו כלל בזכרו שחבירו שבע וחושב שיותר טוב שיהי' שנת רעבון בעולם כדי שחבירו השנוא לו יהי' רעב ואע"פ שגם הוא יהי' רעב מ"מ חושב שישיב נפשו בזה הנ"ר שיש לו מה שחבירו רעב ללחם והנה נמצא בעולם שני מיני חולאים חולי הגוף וחולי הנפש ושניהם בסיגנון אחד הם כי מחולי הגוף נבין את חולי הנפש כי כמו שחולי הגוף אינו יכול לסבול מרק של תרנגולת שהיא מתוקה באמת ואצל החולי היא מרה ובאמת החסרון הוא באדם החולה ולא במרק כ"כ בקנאה ושנא' שהם חולאים רעים בנפש כי הם חולאים רוחניי' וצרעת רוחני הדבקים בנפש שהיא ג"כ רוחניות אין הנפש ההיא יכול' לסבול שפע טוב' בעול' דהיינו השובע וחפץ יותר שיהי' רעבון בעולם והנה בשובע מרגיש מרירות וברעבון מרגיש מתיקות והנה באמת החסרון תלוי באדם עצמו שאין לו יכולת לקבל מחיקת השובע משא"כ כששלוה בעולם והבריות אוהבים זה לזה אז יש לו הנאה כפולה מן השובע אחד מה שהוא בעצמו יהי' שבע והשני מה שחבירו האהוב לו הוא ג"כ שבע והנה מרובה מדה טובה ממדת פורעניות כי בפורעניות דהיינו בזמן ששונאים זא"ז הוא חפץ ברעבון מחמת חבירו בלבד ולא מחמת עצמו וכששלום בעולם הוא נהנה מהנאת עצמו ומהנאת חבירו האהוב וז"ש ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום כי השלום היא הבית קבול של כל הברכות הטובות שנאמר ה' עוז לעמו יתן כשהשם יברך את עמו בשלום כי בזמן המחלוקת והשנא' נפשם חול' וחלוש' משא"כ כשהקב"ה יברך את עמו בשלום יש לנפשם עוז ואומץ ולפיכך כתב רש"י בפ' בחוקותי שמא תאמרו אם אין שלום אין כלום דכשאין שלום אז כל הטובות רעות הן בעיני בני אדם וניחא נמי מה שניתיסד בתפלתינו הרבה בקשות על השלום כיון שהשלום היא שורש כל הברכות וזש"ה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקלל' לברכ' כי כשיש שובע בזמן השנא' היא קללה ואח"כ כשיש שלום הרי אז הקללה עצומ' מתהפכת לברכ' וזה שאנו אומרים אחר ברכת כהנים אחר כל הברכות וישם לך שלום כי כשאין שלום אזי כל הברכות הם קללות אבל כשיש שלום אזי הברכות בהוייתן הם שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

תוכן העניינים

עמוד העבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה