אור ברסלב
עמוד העבודה דרוש גלות השכינה

עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב

דרוש גלות השכינה

דרוש שני למסירות נפש

בפ' כי תצא ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וגו' הנה יש לדקדק האיך שייך ויהפוך כי כשהקללה נסתלק' ובאה ברכ' תחתי' נמצא ענין אחד נסתלק וענין אחר חדש נתחדש זהו לא מיקרי היפוך דלשון ויהפוך משמע שמהקללה עצמה נתהוה ברכה והאיך יצוייר זה שקלל' תתהפך לברכה ונלע"ד ליישב בעזה"י כי הנה ארז"ל רשעי' תחלתן שלוה וסופן יסורין צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה והנה קשה הדבר בין רשעים בין צדיקי' יש להם מקצת שלוה ומקצת יסורים ואין ההפרש ביניהם אלא הקדימה ואיחור ולכאורה היה ראוי שיהי' הפרש יותר גדול בין צדיקים לרשעים ויש ליישב כי הנה ארז"ל היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש והנה המאמר הזה מבהיל ומחריד לב ישראל תחת אשר היה ראוי להיות כל המיצר לישראל יכווצו ידיו ורגליו וינטל מהם התנועה וינטל ממנו הדיבור ויאלם מלנבוח ככלב אלמים יתהפך להיות שכל המיצר לישראל יעשה ראש והנה איתא בזוהר פרשה שמות שכל מנך שישראל הם תחת ידיו בגלות אין המלך ההוא נכר פשוט ונמוך אלא מלך גדול שלא יהי' עלבון לישראל שהם תחת מלך שפל וכשהיו ישראל בגלות מצרים הי' מלך מצרים מלך גדול מושל באומות רבות ע"כ ואני אומר לכך צריך להיות מלך גדול מטעם כל המיצר לישראל נעשה ראש ובאמת מה שהמיצר לישראל נעשה ראש היא הבטח' טוב' לנו ונקמה גדולה לנו על המיצר לנו כמו שנכתוב בעזה"י הנה הר"מ אלשיך מפרש על אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחי' כי הנה מי שמגודל כל ימיו בגדולה וכבוד ושלוה ואח"כ יתוסף לו גדולה וכבוד אין אותו התוספות חשוב בעיניו לדבר גדול לשישמח לבו ע"ז מאחר שכבר נתגדל בגדולה שאם לא שיבא לידי גדולה נפלא' חוץ לדרך הטבע אז (תהי' נחשבת הגדולה בעיניו וישמח לבו מאוד) משא"כ מי שכל ימיו הי' נמוך ושפל ואח"כ בא לגדולה אף שיבא לגדולה מועטת נחשבת בעיניו לגדולה רבה מאחר עד עתה הוטל באשפ' ועתה הורם ונשא לכן יגל וישמח מאוד והנה לעת הזאת אנו עם בני ישראל ירודים ומעונים בגלות ואומות הם הם בגדולה וכבוד ולעתיד לבא נתגדל בגדולה נפלאה עד מאוד חוץ לטבע עד כי אז יאמרו בגוים בדרך פליאה ויאמרו מה שהגדיל השם לעשות עם אלה היהודים אם הי' מגדיל השם לעשות עמנו כ"כ שהיינו כל ימינו בגדולה וכבוד אעפ"כ היינו שמחים מפני שגדולת אומות העולם של עתה לא תהי' נחשבת לכלום נגד גדולתינו שיהי' לעתיד לבא ויהיה אז מר להם מאוד בכפלים אחד על צרותיהם ושפלותם והשני' על גדולתינו:

וכן ג"כ להיפוך, מי שמגודל כל ימיו בצרות ויסורין אף אם יבואו עליו אח"כ עוד צרות ויסורין לא ירגיש מרירות וכאב כ"כ כי כבר הורגל ביסורין משא"כ מי שנתגדל כל ימיו בשלוה ועונג אף אם יבואו עליו יסורין קטנים מרגיש מרירות גדול מהם וזהו שהיו מקונן הנביא זכור ה' מה היו לנו עד עתה גדולה עצומה ועתה הביטה וראה את חרפתינו שירדנו ירידה נפלאה וכן מ"ש בני ציון היקרים המסולאים מפז איכה נחשבו לנבלי חרש האוכלים למעדנים נשמו בחוצות האמונים עלי תולע חבקו אשפתות והעגמת נפש עצום מאוד והנה בס' מבחר הפנינים מביא מאמר החכם חמלו על נכבד שנקל ועל עשיר שגירש ועל חכם שנפל בין הפתאים הנה כל אלו השלשה נתקבצו בנו שבזמן המקדש היינו נכבדים מאוד ועתה היינו נקלים ונבזים ואז היינו עשירים עצומים ועתה אנו דלים וגם אנו עם בני ישראל כולנו חכמים כולנו:

נבונים ומסרנו ביד פתאים גדולים ואין עגמת נפש. גדול מזה:

והנה דהע"ה אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותיר' שם רבו והענין כי הנה במדרש רבה במגילת אסתר מביא משל על אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורש את המן בן המדתא וכו' פעם אחד הי' מלך גדול ואדיר והיה לו מדינות רבות וחיילות עצומות אלף אלפי אלפים ורבבות רבבות והי' לו איש אחד שהי' שני למלך והי' אהוב מאוד מאוד למלך והי' לו ליועץ ונאמן למלך והמלך לא הי' עושה שום דבר הן גדול והן קטן בלתי היועץ ההוא וכל מה שהיועץ גזר לא נפל דבר ארצה וכשהמלך גזר לפעמים היה היועץ ההוא מבטל כי המלך מסר כל הנהגות המלוכה ביד היועץ ההוא ובלעדי היועץ לא ירים איש את ידו ואת רגלו והי' המלך אוהב את היועץ יותר ממה שהי' אוהב את עצמו לפי שהרגיש שהיועץ ההוא ג"כ הי' אוהב את המלך יותר ממה שהי' אוהב את עצמו והמלך הי' תמיד משתעשע עם היועץ והי' תמיד בבית המלכו' ולא היה המלך יכול לעמוד רגע אחת בלתי היועץ וכאשר היועץ הלך מעט לביתו והי' בושש מעט שלח תיכף אחריו שלוחים לדעת על מה זה בושש רכבו לבוא חדריו מדוע אחרו פעמי מרכבתו והיה נפש המלך קשורה בנפש היועץ ויהי היום בא בשור' רעה למלך כי איש פשוט אחד כפרי המית את היועץ ביסורים קשים ומרים אשר לא יציור בעולם יסורים יותר גדולים מהם ויהי כשמוע המלך את הדבר הזה אחזו רעדה וחלחלה ויתבהל מאוד ויפול לארץ ויתאמץ המלך בכל כוחו, ונתחז' לעמוד מן הארץ ויצו למנו' את הכפרי הרוצח להיות לראש על מקצת אנשיו דהיינו הפקידי להיות שר העשר ואח"כ הפקידו להיות שר הנושים ואח"כ שר מאה ואח"כ שר האלף כן הגדילו כמעט בכל יום ויום ממדרגה למדרגה עד השליטו וינשאהו מעל כל השרים להיות משנה למלך כמו הראשון והעשירו מאוד והוסיף לו תוספות יקר וגדולה על הראשון וכל אנשי מלכותו תמהו מאוד על המלך ושתקו ולא יכלו לעמוד על כוונת המלך שהגדיל את הרוצח הנ"ל מאוד מאוד ואח"כ צוה המלך להמיתו ביסורי' קשים כמו שהמית הוא את המשנה למלך הראשון ויאמר המלך לשריו אתם חשבתם איתי לכסיל לפי שהייתם סבורים מרוב אהבתי את הרוצח הגדלתיו כ"כ אדרבה מעומק שנאתי אותו הגדלתיו כי אין סיפק בידי יותר לעשות לו מלהמיתו ואם הייתי ממית אותו תיכף קידם שהגדלתיו לא הייתי יכול לקרר קצפי וכעסי הגדול כי בעד איש שר ונכבד אמית את כפרי שהוא עב בטבע ולא ירגיש כאב ומרירות כל כך כמי שהרגיש הראשון שהיה איש מעונג ומפונק מאוד לכן הגדלתיו והפקדתיו לעלות ממדרג' למדרג' עד כי העליתיו למדרג' המשנה הראשון והי' מעונג ומפונק כמו הראשון למען ירגיש כאב ומרירות כמו הראשון ובזה אתנקם ממנו ואקרר את חמתי שהי' בוער בקרבי ובכל מדרגה למדרגה שהעליתיו והגדלתי שמחתי מאוד והתחילה הנקמה לצמוח בלבי מאז באשר כי ידעתי והשגתי בשכלי את מרירות היסורין והכאב העתיד' לבוא עליו ואני פחדתי אולי ימות באמצע עליות המדרגות ולא אוכל להתנקם ממנו אבל באמת בשעת עליותו לאיזה מדרגה התחילה הנקמה והשמחה בלבי וכשעלה למדרגה יותר רמה שמחתי יותר כ"כ הי' הענין אצל המן וכ"ז הי' מן השי"ת ויתעלה וזש"ה אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורש את המן בן המדתא וינשאהו מעל כל השרים כדי שתהי' ירידתו עצומ' והנה העלי' צורך ירידה היא כמו שהוא בעלי' וירידה הגשמיו' כשאדם עומד במקום גבוה יכולים לדוחקו ולהפילו משם לארץ משא"כ מי שהוא מושכב על הארץ שאין מקום נמוך ממנו לא יציור אצלו נפילה עד כי יגביהו אותו מן הארץ לרום ואח"כ יוכלו להשליכו לארץ כ"כ היא בעלי' וירידה רוחניות שהיא עליו' המדרגה וירידת המדרגה וכן אמר דהע"ה כי נשאתני ותשליכני כי לכך נשאתני כדי שתוכל להשליך אותי נמצא בעת העלי' מתחלת הירידה מאחר שעיקר כוונ' העלי' היא לצורך הירידה והשכל משיג את העתיד בהוה ובמקום אחר נסביר לך איך השכל משיג את העתיד בהוה טוב טעם ודעת בעזה"י והנה הרמב"ן בפ' ויצא בפסוק והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בי מביא מדרש וז"ל הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן הראהו שר מלכות בבל עול' שבעים עוקים ויורד והראהו שר מלכות מדי עול' מאה ושמונים עוקים ויורד והראהו שר מלכות אדום עול' ואינו יורד אמר לו הקב"ה אם תגבי' כנשר אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך כלומר משם ממקום העלי' מתחלת היריד' וכן אמר איוב הלואי אהי' כנפל טמון לא ראה אור כי לא הי' כואב לו היסורין של עכשיו כי אם שלו' הקודמת הי' כואב לו כי אלולי שלוה הקודמת לו לא היה מרגיש כאב היסורין ואמר הלואי הייתי כנפל טמון לא ראה מעולם אור וטוב' ושלוה וזש"ה נתת שמח' בלבי כמתנחם על צרות ישראל בגלות המר ועל ראותו הגדולה והכבוד והשלוה של אומות העולם ואמר דוד אדרבה בזה אני מתנקם מהם כי עי"כ ירגישו אח"כ כאב ומרירו' וזה"ש נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כלומר מעת התחלת השלוה שלהם אני שמח וכמו שאני שמח על השלוה שלהן כמו כך אני שמח על היסורין שלי כי זה יגרום לי אח"כ הרגשת עתיקות השלום והשלוה בלי שום תערובת צער [וזה"ש אח"כ בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי מי שהוא בצער ישכב על מטתו זמן רב עד כי ינוס וישן נמצא השכיבה והשינה אינם שווים ביחד כי בין השכיבה והשינה יש שהות זמן משא"כ אני לעתי' לבא יהיה לי נחת ושלוה ושלום עד כי בשלים יחדיו אשכבה ואישן כלומר השכיבה והשינה יבואו יחדיו תיכף לשכיבה שינה מרוב הנחת רות:

והואיל דאתא לידן ענין הגלות נזכיר בעזה"י ענין גלות השכינה הנה כתוב כי באש השם נשפט והקשו במדרש שופט ה"לל מהו נשפט והלא השי"ת הוא ברא את האש והוא ית' נתן טבע באש לשרוף ואיך ישלוט מעשה ידיו עליו שהוא נגד השכל אמרו במדרש שלעתיד לבא ביום הדין הגדול יבואו השבעים שרים ויקטרגו על ישראל ויאמרו כך יש ביד ישראל ע"ז וג"ע וש"ד כמו האומות מפני מה אלו יורדים לגיהנם ולא אלו והנה באמת קטרוג חזק הוא אבל מ"מ הקב"ה אוהב את ישראל ואינו חפץ שיסבלו יסורי גיהנם יאמר להם א"כ תרד כל אומה ואלהיה כלומר ירדו כל השבעים אומות עם השבעים שרים שלהם ואני ארד עם ישראל בגיהנם (לפי שהם חלקי ונחלתי ככתוב בפ' האזינו יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ע' אימות נגד ע' נפש כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו) וכשהשם ית' ירד עמנו בגיהנם יתהפך המקום ההוא לגן עדן דאין לו ג"ע יותר גדול ממקום שהקב"ה שם נמצת שהם יסבלו יסורי גיהנ' ואנחנו נתענג בתענוג נפלת במקום ההוא וזהו שאמר הכתוב כי באש השם נשפט לפי שהם באים בטענת משפט ישר לומר הלא אתה אלהי המשפט וכי משוא פנים יש בדבר מאחר שהשוו אלו לאלו ירדו שניהם לגיהנם מ"מ הקב"ה לא יחפוץ שיסבלו ישראל יסורי גיהנם ולא יהא שום אופן להצילם מגיהנם כ"א באופן הזה שתרד כל אומה ואלהיה ויוצרך הקב"ה לירד עמהם באש של גיהנם כדי להצילם וזהו כי באש השם נשפט ונ"ל כי זהו שאמר הכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד ולפענ"ד נראה לפרש מ"ש הכתוב כי באש השם נשפט בדרך אתר כי הנה כתוב עמו אנכי בצרה וכתוב בכל צרתם לו צר והענין הוא כי גבי שור הנסקל ארז"ל יבא בעל השור ויעמוד על שורו כי אין השור נקרא בשם נדון במה שממיתין אותו כי כמה שוורים אנו שוחטי' לאכול הבשר ואין יסורי השחיטה ומיתה של שור נחשבין בעיניו ית' לכלום והרמב"ן כתב בפ' שחוטי חוץ באחרי מות בפסוק איש איש אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן להשם דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת איש ההוא מקרב עמו דהנה מש"ה דם יחשב לאיש ההוא אין לו ביאור ותפיסה וכתב הרמב"ן וז"ל וטעם דם יחשב ממעש' בראשית יאמר הנה בכל בעלי חיים זולת אדם כמים ולחומם כגללים כמו שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל אבל אם שחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים עכ"ל הרמב"ן ומהאי טעמא נמי כתיב על הארץ תשפכנו כמים הנה התבאר שאין השור הוא הנידן שאין יסורי מיתתו חשובין בעיניו ית' לכלום כ"א בעל השור הוא הוא הנידן על הפסד שורו כי שור הנסקל חסור בהנאה לכן יבוא בעל השור ויעמוד על שורו:

וצריך אתה לדעת כי יש שני מיני כאב כאב הגשמי וכאב הרוחני כאב הגשמי דהיינו כשמכין את האדם במקל על כתיפו הנה המקל הוא גשמי והכתף ג"כ הוא גשמיית וההכאה ג"כ היא גשמיית ובשעת נגיעת המקל בכתף מרגיש הכאב ע"י חוש המשוש וכאב הרוחני הוא צער מר רחמנא ליצלן שכל איברי הגוף הם בריאים וחזקים ומ"מ צער המר משבר את כל איברי הגוף וכאב הרוחני היא יותר גדול ועצום מכאב הגשמי כי מי שיש לו צער מר מאוד כל איברי הגוף משתברים ואינו יודע מה לעשות ואינו יכול לנוח במקום אחד והולך אנה ואנה:

והנה שמעתי מהרב המאוה"ג מו"ה יצחק שהי' אב"ד בבראד ובגליאנא ובהמבורג שהי' מפרש משנת בכור שאחזו דם מקיזין אותו ע"ד מוסר כי הנה איתא בזוהר כד מקצת שייפין דגופא אינם בריאים התקנה הוא לאלקא' דרועא חדא ולאפיק ממנ' דמא וכדין אינון שייפין מהחזקין וכד כל שייפין דגופא לאו אינון בריאין לא סגי לאלקא' דרועא חדא כ"א תרין דרועין והנה ידוע הוא איך בדורותינו הגוים מעלילין עלינו עלילות שקר באמרם אנחנו צריכין לדם נוצרי לשום במצות וממיתין כמה קדושי עליון ביסורין קשים ומרים והנה צדיקים שבדור הם הם החיות של אנשי הדור ומפיהן אנו חיים כמו גידי הדם שבגוף וזה"ש התנא בכור הם ישראל הנק' בני בכורי ישראל שאחזו דם דהיינו עלילות הדם מקיזין אותו דהיינו שהמיתין את גידי הדם של ישראל שהם הצדיקים כדי לכפר על עונותינו שאנחנו הם שייפין דגופא וכשאנחנו חוטאים הרי השייפין לאו אינון בריאין וכשהרבה ישראל חוטאים שאז שייפין הרבה לאו אינון בריאין צריך להקיז כמה גידי הדם שהם צדיקים שבדור ובחבורתם נרפא לנו והנה סיפר לי מהרב הנ"ל שבעיר אחד הי' לאדם אחד בן יחיד מושלם בכל המעלות ודנו את הבן יחיד בד' מיתות ב"ד ויסורים קשים ומרים ומרוב הצער יצא אביו מדעתו ונשתגע, והלך בשווקים וברחובות ועשה בפני כל מעשה שגעון והנה נשכיל בשכלנו אם לוקחין מן האדם בן יחידי המושלם הענוג והרך להמיתו ביסורין קשים ומרים הנה הבן יש לו כאב הגשמי במה שחותכין אותו בחרב ובחנית ובקרדומות אבל אביו יש לו צער מר רוחני בהעלותו על לבו שייסרו את בנו היחיד האהוב לו מאוד ביסורין אכזרים והנה אם היה מצוייר הדבר שיומת האב תחת הבן היה בעיני האב כדבש למתוק ואף שלא אפשר שיתרצו הגוים בזה מ"מ הי' האב חפץ יותר שימותוהו תחל' באותן יסורין של הבן קידם שימותו הבן כדי להנצל מן הצער הרוחני שהוא גדול יותר מכל המיתות שבעולם וכל מה שהי' אוהב לבן יותר ויותר יש לו אח"כ צער גדול יותר כשמייסרין את בנו באכזריות נמצא שהבריות סוברים שהבן הוא הנדון ובאמת האב הוא יותר נדון מהבן שאין לו אלא צער וכאב הגשמי והאב יש לו כאב הרוחני עצום מאוד מכאב הגשמי וכבר כתבנו למעלה ענין הזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו שכל כך עזה אהבתו של הקב"ה לישראל עד שכל טובה שמשפיע לישראל נראה בעיניו שהוא דבר מועט וחפץ היה להשפיע להן כהנה וכהנה אלא שאין יכולין לסבול רוב טובה נמצא אותן שנהרגין על קדוש השם ע"י יסורין אכזרים הנה סופן מוכיח על תחילתן שעמדו בנסיון והיתה אהבתם עזה מאוד להקב"ה וקיימו בנפשם ואהבת את השם אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך נמצא ודאי הקב"ה הי' אוהב את הצדיקים הללו ג"כ מאוד מאוד והנה הם סבלו יסורים גשמיים אבל הקב"ה יש לו צער הרוחניי שבניו האהובי' לו מאד ימשלו בהם שונאיה' ויתעללו בהם ויעשו בהם אכזריות נמרץ ומופלג ובאמת לא מתו בחטא עצמם אלא בעונינו הרבים מתו ונהרגו לכפר עלינו והם מחוללים מפשעינו ומדוכאים מעוניתינו ובחבורתם נרפא לנו והנה זה גלות השכינה שמצטערת מאוד בהריגת הצדיקים על קדוש שמו ע"י עלילות שקרים ושנאת הדת שלנו מצטער' צער רוחני לבלי קץ כי כמו שאהבת השכינ' לישראל הוא בלי גבול כ"כ צער' בהריגת הצדיקים היא ג"כ לאין קץ וזש"ה עמו אנכי בצרה ר"ל כשהם בצרה הנה אנוכי הוא העיקר בצרה דצרתי היא גדולה משלהם מחמת רוב אהבתי אותם וזה"ש בכל צרתם לו צר מרוב האהבה העזה שלו עליהם והן אמת כשישמע לבני ישראל שבעיר אחת על צדיקים שבעיר אחרת שנהרגו בידי גוים אכזריים ע"י יסורים אכזריים ודאי יכאב להם מאוד ויצטער צער עצום אפי' לא היו יודעים אותם מעולם ולא ראי איתם מעולם עכ"ז יכאוב לבבם מאוד בשמעם שיהודים נהרגו באכזריו' וזהו בעבור אחדות נשמות כל ישראל וזה אות וראי' על אחדות נשמות ישראל בהכאיב לב יהודי שומע על יהודי אחד בסוף העולם שנהרג באכזריות שלא ידעו ולא ראהו מעולם עכ"ז מרגיש כאב רוחני עצום ככאב חבירו ואין זה אלא לסבת אחדות נשמות ישראל והנה זה דבר ראוי הוא שנצטער בצרת ההרוגים באכזריות אבל למה לא נצער הצער המר שמגיע לקב"ה ושכינתי' ע"י הריגת' ובאמת ראוי לכוין בבקשתינו ותפלתנו תקע בשופר גדול לחירותינו שנכוין במלת לחירותינו לשון רבים כלומר לחירות של שנינו דהיינו לחירות שלם ולחירות שלך ג"כ וכן ראוי לכוין בושא נם לקבץ גליותינו לגלות של שנינו שלנו ושלך והנה כשצדיקים נדונים ביסורין אכזרים הנה כאב של הקב"ה שהוא רוחני הוא יותר גדול מכאבם שהוא גשמי נמצא הקב"ה הוא נדון יותר מהם עצמם וזה מ"ש כי באש השם נשפט כשישראל נשפט באש הנה הש"י הוא עיקר הנדון והנשפט באש וזהו שכתוב בכמה מקומות והושיענו למען שמך והושיענו על דבר כבוד שמך בנוסח והוא רחום שבשני וחמשי וכן כי לך ה' הישועה וכן ענין זה כתוב פעמים רבות מאוד: והואיל ואתא לידן ענין זה נכתוב כמה פירושים על פסוק לה' הישועה על עמך ברכתך סלה פירוש אחד ראיתי בספר מדרש שמואל כי הנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה לפי שאין ידוע לנו איזה דבר הוא טוב לנו ואיזה לא טוב כי לפעמים ידמה לנו איזה דבר שהוא טוב ובאמת לא טוב הוא לבסוף ולפעמים ידמה לנו על איזה דבר שהוא רע לנו ובאמת הוא טובה לבסוף עד"מ כשיהיה לאדם מאה שוורים בתחלת החורף ומכין עליהם חציר יבש על כל החורף והוא טועה וסובר שזה החציר יבש יספיק לכל המאה שוורים לכל ימות החורף ובאמת אינו מספיק כ"א על חמשים שוורים ואח"כ מתו אצלו חמשים שוורים נמצא הוא חושב מיתת החמשים שוורים הוא רעה לו שיש לו הפסד גדול ובאמת טובה היא לו שאלו לא מתו החמשים שוורים בתחלת ימות החורף לא היה מספיק לו החציר יבש לכל המאה שוורים כי אם לחצי ימות החורף נמצא שבאמצע החורף היו מתים כל המאה שוורים נמצא בזה שמתו אצלו חמשים שוורים בתחלת ימות החורף טובה עשה לו הקב"ה שע"י כן נשארו לו חמשים שוורים חיים וכן להיפוך ג"כ אם היה לו חמשים שוורים בתחלת ימות החורף וחציר יבש ג"כ על חמשים שוורים לכל ימות החורף רק שהוא טעה וחשב שיש לו חציר יבש על מאה שוורים לכל ימות החורף ואח"כ נזדמן לו לקנות חמשים שוורים בזול גדול ע"ד משל חמשים שוורים בעד חמשים זוז כל שור בעד זוז אחד והנה היא חושב שטובה גדולה עשה לו הקב"ה במה שהאלהים אנה לידו לקנות חמשים שוורים בזול גדול ובאמת רעה היא לו לפי שע"י כן יכלה החציר יבש באמצע החורף וימיתו כולם וזהש"ה לה' הישועה כלומר שלפי שלהשם לבדו ידוע הישועה ולא לנו לפיכך על עמך ברכתך סלה פי' לעולם הם חייבין לברכך בין שישיגו רעה או טובה לפי שאין יכולין לידע איזה דבר היא רעה להם או טובה וכעין זה ראיתי בס' של"ה שמפרש עננו באמת ישעך שדוד התפלל להקב"ה לא תשגיח עלי כפי הנדמה לי אלא כפי שידוע לך אמתת הטובה כך תשפיע לי אפילו אם ידמה לי על טובה אמתת שהיא רעה לי אל תשגיח בדבר הזה עלי ואל נא תמנע מלהשפיע עלי טובה כזו שהיא אמתית כי יותר משתוקק אני לדבר שידמה לי שהוא רעה ובאמת היא טובה מדבר שידמה לי שהיא טובה ובאמת היא רעה וזהו ביאר הנוסח שאנו מבקשים ותגמלנו חסדים טובים וכי יש חסדים שאינם טובים אבל הענין הוא שלפעמים נדמה לאדם שהקב"ה ע שה לו חסדים ובאמת אינם טובים שלסוף יתהפכו לרעה כענין שנאמר עושר שמור לבעליו לרעתו לכך אנו מבקשים ותגמלנו חשדים טובים כלומר שיהיו טובים החסדים לעולם ולא יתהפכו לעולם לרעה או הכוונה ותגמלנו חסדים טובים שלפעמים שאע"פ שהקב"ה משפיע לאדם חסדים גמורים לפעמים ידמה לאדם שהם רעים נמצא שלפי שעה מצטער האדם ואין החסדים טובים בעינינו לזה אנו מבקשים ותגמלנו חסדים טובים כלומר שיהיו טובים גם בעינינו שלא ידמה לשכלנו שהם רעים ונצטער לפי שעה אלא נשיג בשכלנו שהם לנו טובים ונגיל ונשמח בהם:

וזה"ש דהע"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי קשה ממ"נ אם הוא טוב וחסד למה יברח מטוב וחסד ואם הוא בורח א"כ אינו טוב וחסד ועוד איך ביקש שירדפוהו אם הוא בורח מהם אלא הענין הוא שדוד התפלל אף אם ידמה לי על הטוב וחסד שאינו טוב וחסד ואברח ממנו בשכלי ומחשבתי מהם אל תשגיח עלי אבל אם אתה ידעת שהם טוב וחסד ירדפוני הטוב והחסד ועי"ז אני מבקשים הטוב בעיניך עשה כלומר מה שהוא טוב בעיניך ולא בעיני אותו הדבר עשה לי:

פירוש אחר על לה' הישועה על עמך ברכתך סלה עפ"י מה שהר"מ אלשיך מפרש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה עפ"י משארז"ל אברהם ראה שמקדש ראשון יבנה בזכותו ועתיד ליחרב לפיכך קראו הר הר המוריה והר יראה יצחק ראה מקדש שני יבנה בזכותו ועתיד ליחרב קראו שדה ויצא יצחק לשוח בשדה ציון שדה תחרש יעקב. ראה שמקדש שלישי יבנה בזכותו ולא יחרב לעולם לפיכך קראו בית שנאמר אין זה כי אם בית אלהים והנה ארז"ל ושברתי את גאון עוזכם זה בית המקדש הרי שבית המקדש נקרא גאון והנה אנו מבקשים שיבנה מקדש שלישי במהרה בימינו וז"ש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב כלומר שמקדש שלישי שעתיד להבנות בזכות יעקב אשר אהב סלה כלומר לעולם:

והנה ארז ל ישועתו של הקב"ה הוא ישועתן של ישראל שנ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו כי אין השם מלא ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק שנאמר כי יד על כס יה מלחמה להשם בעמלק וזה"ש זה השם בן ד' שהוא שם הוי' ית"ש קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו כשיהי' השם הוי' נושע דהיינו כשיהי' השם שלם לעתיד אז נגילה ונשמחה בישועתו ונלע"ד להמתיק קצת שהענין הוא אע"פ שלעתיד לבא יהי' לישראל טובות עצומות לא יגילו וישמחו בעבור הטובות שיהיה להם אז אלא עיקר הגילה והשמחה שלהם יהי' אז על הנוגע להשם בלבד דהיינו מה שיהיה השם שלם זה יהי' עיקר הגילה והשמחה שלהם לפי בהם אוהבים להשם יותר מנפשם כענין שנאמר ואהבת את השם אלהיך בכל לבבך ובכל נפש אפילו הוא נטל את נפשך לפיכך לעתיד לבא לא ישמח על הנאת עצמה שהשמחה ההיא אינה חשובה כלום נגד השמחה שישמחו בשלימות ישועת השם שהרי אוהבים את השם יותר מעצמם א"כ טובת השם יותר נחשב בעיניהם מטובות עצמן וזהו שדייקו רז"ל באמרם ישועתו של הקב"ה הוא ישועתן של ישראל ולא אמרו בשעת ישועתו של הקב"ה יהי' ישועה גם לישראל שיהא משמע שישועת ישראל יהיה איזה דבר אחר שהוא זולת ישועת הקב"ה לזה דייקו ואמרו ישועתו של הקב"ה הוא ישועתן של ישראל כלומר אין להם ישועה אחרת זולת ישועת הקב"ה כי כל הישועות האחרות שלהם יהיו בטלים נגד הישועה הזאת ודייקו זה ממה שאמר הכתוב נגילה ונשמחה בישועתו בישועתי דייקא:

ויתכן לומר גם להיפוך שמרוב אהבת הש"י לישראל יהיה עיקר הישועה של הש"י במה שישראל והיו נושעים אז ויהי' כוונת המאמר כאלו הי' אומר להיפוך ישועתן של ישראל הוא ישועתו של הקב"ה מעוצם אהבתו ית' את ישראל שהוא חומל עליהם יותר מעל עצמו כמו שנכתוב בעזה"י להלן בקונטריס הלזה בביאור רחב וכן הוא במדה שאדם מודד מודדין לו מי שאוהב את הקב"ה יותר ממה שאוהב את עצמו הרי הקב"ה אוהב אותו ג"כ יותר ממה שאוהב את עצמו:

אבל נלע"ד שגלו לנו ענין עמוק עמוק מאוד והיא סוד גדול שלעתיד לבא יהי' מדרג' השגת הצדיקים כמו השגת ז"א וז"א יתעלה עוד יותר ויותר וזה"ש ישועתו של הקב"ה הוא ישועתן של ישראל וזהו ג"כ מה שארז"ל עתידים צדיקים להקרות בשמו של הקב"ה לפי שכל זה מורה על עצמות אותו הדבר (הגה"ה ולכך קרא הקב"ה לישראל אחים ורעים שנאמר נמען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ואע"פ שלעולם לא ישוו נשמת הצדיקים לז"א שהרי כשיתעלו הנשמות יתעלה ז"א עוד יותר ויותר מ"מ מאחר שהעתיד אצל ז"א הוא הוה כמו שאבאר בעזה"י במ"א לפיכך יקרא אף עתה בשם אחים ואף שבערכנו אנחנו שוה לז"א בכח ולא בפועל מ"מ נגד ז"א לא שייך לומר בכח ולא בפועל מאחר שהעתיד הוא אצלו הוה והנה הכח הוא הוה ובשעת הכח הרי בפועל עתיד הוא) שנק' בשם ההוא ומאחר שעצמות' יהי' אז כלצמו' ז"א לכן יהיה ג"כ שמם כשמו לפי ששמו ית' מורה על עצמותו וזהו שאנו אומרים שמך נאה לך כלומר לעצמותך ואתה כלומר עצמותך נאה לשמך ומעתה תבין מה שכתבו המקובלים כי אין לא"ס שם כי מאחר שעצמותו אינו מושג לזולתו בשום פנים איך יהיה לו שם ומה שאנו מכנים אותו בשם אינו אלא לסימן בעלמא והכנויים שלו אינם עצמותיים אלא הסכמיים בין המקובלים לסימן בעלמא כדי שנוכל לידע כשמדברים ממנו והענין הנפלא הלזה נכריח במ"א בעזה"י ממה שפירש האריז"ל מאמר רז"ל צדיקי' אין להם מנוח לעוה"ב:

ועפ"י הנ"ל ראיתי בספר חושב מחשבות שהוא בעל משנת חסידים שמביא בשם תלמידו על כי בחר ה' בציון אוה למושב לו כי עתה אין השם שלם ואין הכסא שלם עד לעתיד לבא שנאמר כי יד על כס יה נמצא מן השם חסר אותיות ו"ה ומן כסא חסר אות א' וזהו כי בחר ה' בציון דהיינו לעתיד לבא אז יחזרו אות אל"ף של אוה לאותיות כס ויהי' כסא ואותיות ו"ה יחזרו לי"ה ויהי' השם שלם וזש"ה אוה למושב היינו לכסא ולו היינו לשמו וזהו ג"כ עזרנו ומגיננו הוא ר"ל אותיות הו"א וזהו שנאמר הכתוב לה' הישועה כשיהי' הישועה להשם הוי' אז והיה על עמך ברכתך סלה פירוש לעולם דהיינו בזמן מקדש שלישי שלא יחרב לעולם וזש"ה ישראל נושע בהשם כלומר כשיהיו ישראל נושעים עם השם יהיה אז תשועת עולמים ועפ"י מ"ש למעלה ישועתו של הקב"ה הוא עצמו יהי' ישועתן של ישראל יהי' מ"ש הכתוב ישראל נושע בהשם כלומר שישראל יקרא אצלם תשועה גדולה במה שהשם נושע ע"ד שכתבנו למעלה בנגילה ונשמחה בישועתו וזהו מרוב אהבתם את השי"ת יותר ממה שאוהבים את עצמם:

פי' אחר נלע"ד ע"ד שארז"ל אין אומה נופלת עד שתפיל שרה תחלה למעלה במרום שנאמר יפקוד השם על צבא מרום במרום תחלה ואח"כ על מלכי האדמה באדמה והנה זה כלל גדול אין שום דבר מתחדש בעוה"ז אם לא שיש מקודם התחדשות למעלה בעולמות העליונים שההתחדשות של מעלה הוא שורש להתחדשות של מטה אם למעלה בסטרא דקדושה מתגברים אורות החסד והרחמים משתלשל משם למטה בעוה"ז ג"כ טובות גדולות וכשח"ו למעלה מיעוט אור והדין גובר הרי אז משתלשל למטה דין ורוגז ורעות בעולם אמנם אנחנו לא נדע מה נעשה בעולמות עליונים רק ממה שאנו רואים בעוה"ז אנו שופטים בשכלינו שלמעלה הוא דוגמת ההשתלשות שלמטה כי אנחנו לעולם אנו משכילים ממטה למעלה ואם רעה ח"ו בעולם אז אין לנו להצטער על הנוגע לעצמינו כ"א על הנוגע למעלה והענין של מטה אינו אלא הודעה ובשורה מה שנעשה למעלה וזה"ש לה' הישועה כשהישועה הוא למעלה בסטרא דקדושה המכונה בשם הוי' הרי אז למטה על עמך ברכתך וזה הענין שהנהגתינו בעוה"ז הוא כפי מה שבשרשים העליונים הקדושים הנה הענין הזה הוא סלה כלומר לעולם וזהו ג"כ מש"ה ישראל נושע בהשם תשועת עולמים כלומר לעולם לא יצוייר תשועה למטה רק כשיש תשועה בקדושה העליונה עוד נלע"ד לפרש כך לה' הישועה בזמן שעל עמך ברכתך מרוב אהבת הבורא לישראל נחשב אצלו ברכתן כאלו הוא נושע:

או יאמר לה' הישועה בזמן שהברכה שלמטה היא סלה פי' נצחיית כלומר שתהיה הברכה בהיותה לעולם ולא תתהפך לקללה:

ונחזור לענינינו הראשון לענין גלות השכינה שבארנו למעלה ובעזה"י נבאר באופן יותר דק ועמוק הנה בתיקוני זוהר בסוף תיקונא תישסרי ובדף ק"ח או ק"ט וז"ל שם ושכינתא מתלבשת בע' אומין בגין לנטרא לון לישראל בגלותא והנה לכאורה בלתי מובן איך ע"י התלבשותה בע' אומין מנטרא לון לישראל בגלותא הענין הוא כי הנה אכזריות משתלשל מסטרא דקליפ' וע' אומות אחיזה שלהם בע' שרים שלמעלה שהם מסיטרא דקליפה לכן האומות הם אכזרים ואנחנו עה בני ישראל מאיתים ומושתלשלים מסיטרא דקדושה כי נשמתינו מסיטרא דקדושה המה אשר שם הרחמים עצומים מאוד לכן בני ישראל רחמנים הם והנה אנחנו מוכרחים להיות בגלות למרק עונותינו ואם הקב"ה היה מניח לנו בגלות בין האומות ושיעשו עמנו כרצונם בעומק אכזריותם לא היה אפשר לסבול כלל מרירות אכזריותם לכן הוצרכה השכינה שהיא רחמים עמוקים להתלבש בע' שרים שהם אכזריים כדי שנהיה האכזריות ממוזג ומעורב עם רוחניות קצת כדי שנוכל לסבול וזה"ש בתיקונים ושכינתא מתלבשת בע' אומין בגין לנטלא לון לישראל בגלותא מעוצם אכזריותם וזהו ג"כ סוד ומלכותו בכל משלה כי השכינה היא מלכות וממשלתה אף על הקליפות שלא יוכלו לפעול עמנו באכזריותם העצום וזהש"ה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם ומזה נבין גודל אהבתו ית' אותנו ונמשל משל לאיש אחד ענוג ומפונק מאוד כל ימי חייו ורדף איש אחד אחריו להרגו ואין לו מנוס לברוח ממנו כי אם במקום סרחון מופלג עד מאוד והנה כאשר בא אל מקום הסרחון היתה נפשו מרה לו עד מאוד והי' רוחו נדון בקרבו להתגלות ולהמסר אל רודפו להיות נהרג ולא יסבול הסרחון המשונה הלזה ולבסוף נמלך לסבול הסרחון ולהחבא כמעט רגע עד אשר יעבור זעם ומעתה נבין השכינה שהיא אור קדוש ונורא מאוד אשר במעונה השמחה וההוד וההדר ועוז וחדוה הוצרכה להתלבש במקום מגונה ומטונף בין הקליפות וסובלת מרורתם וסרחונם וכ"ז הוא בשבילנו שלא נסבול אכזריות מרירותם ואם לא היתה השכינה מתלבשת שם והיינו מוכרחים לסבול עוצם אכזריותם היה כואב לו יותר המרירות שלנו מעוצם האהבה העזה שאוהבת אותנו לכן יותר טוב לה להתלבש בין הקליפות ולסבול מרירותם כדי להמתיק אכזריותם משנסבול אנחנו אכזריותם ויכאב לה יותר ויותר מעתה נבין ונשכיל עד היכן מגיע עוצם אהבתה אותנו והנה אם לא היינו חוטאים לא הוצרכנו לגלות בין העמים למרק נמצא אנחנו גורמים לשכינה את מרירות התלבשותה בין הקליפות נמצא באמת אין השכינה בגלות אצל הקליפות אלא אצלינו היא בגלות ואנחנו גרמנו לה את כל אלה וזש"ה בפשעכם שולחה אמכם ונאמר למענכם שולחתי בבלה ואני בתוך הגולה ונאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ובקינה שיסד הר"מ אלשיך הנדפסת בתיקון חצות כתוב עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם הגליתי אתכם ליסרה אתכם ויתעבר ה' בי למענכם וישלחני אלהים לפניכם והנה בס' קינת סתרים להר"מ גלאנטי המכונה בשם ס' קיל בוכים פירוש על מגילת קינות מביא שם מדרש כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ומפרש כי השכינ' נענשה על שלא יסרה אותם על חטאותם והיו מתחרטים בראותם שיסורין באים עליהם והיו שבים בתשובה ומה שלא יסרה אותם היה ג"כ מרוב אהבתה וחמלתה עליהם ובאמת חושך שבטו מבנו שונא את בנו כי היה ראוי לה ליסרם כדי להרחיקם מחטוא כי היה מוטל עלי' מן הדין תבא אמה ותקנת צואת בנה וז"ש הר"מ אלשיך ויתעבר ה' בי למענכם וישלחני אלהים לפניכם ואח"כ כתב שם הר"מ אלשיך באותו קינה מאמר השכינה אין איש שם על לב שלמה אהיה כעוטי' כלומר למה גרמתם לי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי לחטוא חטאים עצומים אשר היא לי גרמא בשבי' הגורם לי שהיה דרסה וחלדה ועקור והמתנה בין הקליפות ומה מאוד ראוי לנו לחמול על השכינה ולהשתתף בצערה ולהתמרמר על אריכות גלותה ולפדותה משם והנה בעל חיבת הלבבות כתב מחמלת הבורא עלינו אשר שם בטבע כל איש לחמול על בניו יותר מעל עצמו ושיסבול טרחתו מחתולו ורחיצתו ומנקתו מכל טינוף ולכלוך שאלולי כן היה הולד מת ולא היה העולם יכול להתקיים והנה מלבד טעם הפשוט שכתב שהיה לסבת קיום העולם הנה יש עוד טעם בדבר להיות לנו ע"י זה הדוגמא בשל מעלה שאנחנו נקראים בנים למקום והוא חומל עלינו יותר מעל עצמו בשלחו שכינתו להתלבש בין הקליפות בשבילנו כדי שנוכל לסבול עול הגלות ולולי זה לא היינו יכולין להתקיים מעוצם אכזריותם, כמ"ש דהע"ה לולי השם שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם וכן סידר בהגדה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותיני אלא הקב"ה מצילנו מידם וכ"ז הוא ע"י התלבשות השכינה בין הקליפות החומלת עלינו יותר מעל עצמו כדרך האב והאם שחומלין יותר על בניהם מעל עצמם:

והנה כתוב הדר הוא עטרת זקנים בני בנים דהנה ידוע הטובות היותר גדולות שעושה האב לבנו הוא בקטנותו שכמעט לא ינום ולא יישן בעבורו ומשקיטו מן הבכי ומנקהו מטינופו ומשגיח עליו בכל יום להאכילו ולהשקותו ולדחות מעליו כל נזק בכל מה שידו משגת והילד אין לו אז כלל הבנה להשכיל טובות האב לו ואח"כ כשיגדל שכלו יוצא הוא מכלל הטובות העצומות האלה ולכך כל בן אינו מכבד את אביו כראוי מפני שאינו יודע גודל הטובות שעשה לו האב עד שיגדל ויוליד בנים ויטריח טרחות עצומות בעבור בניו אז ישכיל וידע כמו שהוא סובל בעד בניו כן סבל אביו בעדו ואז מתחיל לכבד את אביו וזהו עטרת זקנים בני בנים כשיש לו בני בנים אז מתחילין הבנים לעטר את הזקן ולכבדו והנה אף שדרך בני אדם המטיבים לחביריהם אינם מטיבים להם רק כשידעו שהמקבל הטובה משכיל ענין הטובה ויאהב לו בעבור זה ויחזיק לו טובה מ"מ בטובות האב לבנו אין הדבר כן כי אע"פ שהילד בקטנותו אינו משיג כלל טובות האב לו מ"מ מטיב לו בכל מה דאפשר וכל זה הוא לדוגמא והשכילנו שהבורא ית' מטיב עמנו אע"פ שאין אנו משכילים גודל טובותיו עלינו כמשארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו ולמדו זה מדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו שהוא לבדו עושה נפלאות ואין האדם משיגם וממה שכתבנו פה נוכל להשכיל גודל החיוב של ואהבת לרעך כמוך כי הנה מצינו שהתורה צוותה לנו שנאהוב את הבורא ית' יותר ממה שאנו אוהבים את עצמינו כמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ומצינו ג"כ בתורה ואהבת לרעך כמוך והנה אם נשאל לאדם אחד את מי אנו מחוייבי' לאהוב יותר אם את הבורא ית' או את ישראל בודאי יקפיץ להשיב בתימה כלומר פשוט הוא שאת הבורא ית' אנו מחוייבים לאהוב יותר ובאמת כוונת התורה לא כן הוא ונמשל משל לראובן שיש לו בן שאוהב את בנו יותר ממה שאוהב את עצמו כי כן דרך הטבע בכל אדם וימצאו שני אנשים שמם שמעון ולוי ושמעון אוהב לראובן מאוד ולוי אוהב לבן ראובן מאוד והנה ודאי לוי יותר חשוב אצל ראובן משמעון שהרי שמעון אינו אוהב רק את ראובן בעצמו ולוי אוהב את בן ראובן שהבן הוא יותר אהוב וחשוב בעיניו ממה שאוהב את עצמו א"כ הדין נותן שאוהב של הבן יהיה יותר חשוב בעיניו מאוהב של ראובן עצמו כי במה שלוי אוהב את בן ראובן בזה הדבר עצמו הרי הוא אוהב את ראובן מפני שאוהב למי שראובן אוהב והנה מאחר שבארנו למעלה שהקב"ה חומל על ישראל יותר מעל עצמו א"כ מי שאוהב את ישראל בזה עצמו אוהב את הקב"ה לפי שאוהב אוהביו של הקב"ה והנה כמו שאנו מחיייבים לאהוב את הקב"ה יותר מעצמנו כמו כן חיוב לאהוב את כל אחד מישראל יותר מעצמינו כשארז"ל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי: והנה אנו מתפללים ומבקשים אל תשליכנו מלפניך אל תעזבנו ה' אלהינו. והענין יובן במשל לאיש אחד שהיה לו בן יחיד אהוב לו מאוד ומרוב אהבתו אותו לא הכהו מעולם ולא דיבר אליו דיבור קשה רק תמיד דיבר אליו דברים רכים ואהובים ולא הדריכו מעולם בדרך הישר והיה הבן ההוא פרא אדם מילך בשווקים וברחובות והנה מדי עברו פעם אחת ברחוב העיר ראה לשני אנשים נלחמים זה בזה והכה איש את רעהו בחרבו עד שהי' הדם שותת מהם על הארץ והילד ההוא נבהל מאוד מפני שהי' רך הטבע ולא היה יכול לראות מכת דם ומאז ואילך היה נבהל אף כשראה חרב שלופה לבד בלא מכת דם עד שאביו היה מצניעו ומחביאו שלא יראה שום חרב שלופה ושום כלי מלחמה בעולם למען לא יחרד לבבו ויהי היום הכה הילד ההוא לבן שר העיר מכת דם ויודע הדבר לשר העיר וישלח משרתים אכזריים לתפוס את הילד להניחו במשמר וכאשר ראה הילד למרחוק את הכלי מלחמה שהם חרבות וחניתות שביד המשרתים נבהל ונחרד מאוד וכאשר קרב אליו לפפסו התחיל לצעוק בקול מר וישמע אביו את קול המר של בנו וינחמהו ויאמר לו בני אל תירא ואל תחת אני אלך עמך ואשב עמך במשמר ואציל אותך אפי' מנזק כחוט השערה והאב היה מרכך את לב המשרתים האכזריים שבבית הסוהר הן במתנות ושחדים הן בדברים רכים ותהנונים וכאשר היה האב מעלים עיניו מן הבן על רגע אחת היו המשרתים מכים אותו באכזריות ויהי כאשר בא אביו אל המשמר וישב אביו עמו לערך שתים ושלש שעות ואח"כ אמר לבנו אלך על שעה מועטת לביתי שאני מוכרח מאוד לילך לביתי להנצל מאיזה הפסד גדול ויען הילד את אביו בבכי אם תרצה שתמצאנו פה מת לך לביתך אם הממון חביב בעיניך יותר ממני לך לביתך ותתייאש ממני שלא תראני עוד חי כ"א מת והי' מוכרח אביו להשאר עם בנו במשמר ואח"כ רצה אביו לילך אחר איזה כלי שהית' עומדת במשמר לאיזה צורך וכאשר הרים אביו את רגליו ללכת התחיל הילד לצעוק לאביו בקול מר אנה אתה רוצה לילך ויאמר אביו איני רוצה לילך מכאן אלא ממקום למקום במשמר עצמו רציתי לילך אחר כלי הידוע ויאמר הילד כשאתה מתחיל לעקור רגליך ממני טרם שאני שואל אותך אנה תלך וטרם שאתה משיב לי שאין בדעתך ללכת ממני ביני וביני אני נבהל וחרד מאוד אבל אם תרצה להצילני מבהלה ומחרדה אל תרים את רגליך כלל לילך ממני אף פסיעה אחת. הנה כן הוא הדבר עמנו עם בני ישראל שהוצרכה השכינה להיות עמנו בגלות ולהתלבש בין ע' אומות ולהצילנו מאכזריותם המר אנו מבקשים אל תשליכנו מלפניך ולפעמים מראה לנו הקב"ה עזובה מועטת לשעה קלה אנו נבהלים ונחרדים למאוד לפי שאנו סוברים שעזובה הזאת אינה לשעה קלה כ"א לזמן ארוך לכן אנו מבקשים אל תעזבנו כלל אף לשעה מועטת:

והנה מלבד זה כמעט אנו רואים בחוש גלות השכינה כי הנה כפי מה שנעשה למעלה בשרשים העלי לים הרוחניים כן ישתלשל ויתגלה למטה הפעולה כמשארז"ל אין אומה נופלת עד תפול שרה תחלה למעלה שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה והנה בזמן המקדש היינו מוצלחים והיה זה לנו לאות ולמופת שיש הצלחה מופלגת למעלה בקדושה העליונה והקליפה היתה בתכלית הירידה והשפלות לכן היו האומות נכנעים ומשועבדים לנו ועתה שאנחנו שפלים וירודים מאוד והם מוצלחים מופלגים זה יורה על חלישות הקדושה העליונה והתגברות הקליפה כי לעולם אנו מסתכלי' ממטה למעלה כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה שהענף מגלה כה השורש ומאחר שנשמותינו הם ענפי הקדושה העליונה לכן אשר טוב לנו ודאי גם הקדוש' העליונ' מאירה מאוד וכאשר לא טוב לנו ח"ו ואז ראוי לנו למרר בבכי לא על הנוגע לנו כ"א על הנוגע בשרשי הקדושה למעלה (חסר(: ונחזור למה שייעדתי לעיל לבאר ההבדל שבין צדיקים לרשעים הלא שניהם מקבלים יסורים ושלוה ואימר שההבדל הוא גדול ביותר נקדים לבאר הפסוק כי רגע באפו חיים ברצונו וגו' כי הנה ידוע שאין הדבר ניכר ונרגש אלא מצד הפכו כי מי שלא חלה כל ימיו מעולם אינו נהנה מהבריאות והחיים שלו כי הוא חושב שכן הוא דרך הטבע אך כאשר יחלה חולי קשה וכל איבריו יהיו כבדים עליו וירגיש כאב וחלישות גדול ואח"כ לכשיבריא יתענג מאוד ויהנה מאוד מענין הבריאות והחיים והנה היסורין ששולח הקב"ה על האדם הוא לאחת מב' סיבות סבה אחת ה"א למרק חטאיו והסבה השניה היא להמתיק לו טעם הבריאו' והחיי' שלו כי אם לא יהיה לו יסורין מעולם לא ירגיש מתיקות הבריאות והחיים בחשבו שכן הוא מנהג העולם וחושב שכמו שהוא עתה בריא וחזק כן יהי' לעולם אמנם הנפקותא וההבדל בין שני הסבות האלה הוא כי מי שיסורין באין למרק חטאיו בהכרח צריכין היסורין להשתהות אצלו כ"כ זמן כפי רבוי חטאיו משא"כ מי שיסורין באין לו להמתיק לו ענין הבריאות והחיים אין צריכין היסורין להשהות אצלו זמן רב כי ברגע אחד נעשה בר הבנה ומבין שיש יסורין בעולם וממילא מרגיש אח"כ מתיקות מן הבריאות והחיים שלו וזש"ה כי רגע באפו כשהאף אינו שוהה כ"א רגע אז תדע שאין האף ההוא אינו אף כלל שלא מחמת שנאה הקב"ה שולח לו יסורין אלא אדרבה מחמת אהבה מייסרו רגע אחת כדי להמתיק לו אח"כ טעם החיים שלו וזהו שאמר חיים ברצונו כלומר השפעת החיים לזה האדם הוא ברצונו של הקב"ה והמופת שאינם מתמידין ושוהין אצלו כי בערב ילין בכי ולבקר רנה ואני אמרתי בשלוי לא אמוט לעולם כי קודם שנתייסרתי ביסורין לא נהנתי מן החיים כי אני חשבתי בשעת השלוה שלי שכן הוא הטבע וכן יהיה לעולם השם ברצונך העמדת להררי עוז כלומר שהיה לו שלוה ואח"כ כשהסתרת פניך הייתי נבהל וכאשר אליך השם אקרא מה בצע בדמי וגו' אז הפכת מספדי למחול לי כלומר אז הבנתי שהיסורין ששלח' לי היו לטובתי כדי שאתענג אח"כ מן השלים נמצא הפכת מספדי למחול לי כי אם לא הי' בתחלה מציאות ההספד לא הי' מצוייר אצלי מציאות המחול שלאחרי' ועתה נמשיל משל לאחד עני ואביון גדול והיה מטופל בבנים והבנים לא היה להם מעולם לאכול כ"א חתיכה קטנה פת חריבה ואח"כ נתעשר בעשירות עצום ויתענג אח"כ במאכלים יקרים ומעדני מלך ומלבושי כבוד ליקר ותפארת הנה האדם ההוא בעניותו לא הרגיש מרירות העניות מאחר שאין הדבר ניכר אלא מצד הפכי וזה לא טעם מעולם יותר מפת חריבה וחושב שכן הוא הטבע ואח"כ כשנתעשר אז מרגיש מתיקת העושר מפני' היה בתחלה בענין הפכו דהיינו בעניות והנה כשנתעשר אז מבין למפרע שהעניות שהיה לו מתחילה היה מר מאוד אבל כבר יצא מעניות ובשעה שהי' בעניות לא הרגיש אז שום מרירות נמצא העניות שבתחילה לא היה אלא כדי שירגיש אח"כ מתיקות העושר נמצא עתה הבדל נפלא בין צדיקים לרשעים כי הצדיקים תחילתן יסורי' ומאחר שתחילתן יסורי' אינם מרגישין שום מרירות מהיסורין מאחר שמעולם לא טעמו טעם השלוה ואין הדבר נרגש אלא מצד הפכו ואח"כ סופן שלוה נמצא שאז מרגישין מתיקת השלוה מאחר שכבר טעמו ההיפוך דהיינו היסורין והרשעים תחילתן שלוה נמצא מאחר שתחילתן שלוה אינם מרגישין מתיקת השלוה מפני שלא טעמו מעולם היפך השלוה דהיינו היסורין ואח"כ סופן יסורין הרי אז מרגישין מרירות היסורין מאחר שכבר טעמו ההיפוך שהיא השלוה נמצא השלוה לא הועיל להם כלום אלא כדי שיוכלו להרגיש היסורין שלאחר השלוה וכשבאין עליהם היסורי' אז משיגי' למפרע מתיקת השלוה אבל כבר יצאו ממנה נמצא יש להם עתה צער כפול אחד היסורין של עכשיו ועוד על שמשכילין ע"י יסורי' של עתה מתיקת השלוה הקודמת וכבר יצאו ממנה והצדיקים אדרבה יש להם תענוג כפול אחד השלוה של עתה והשנית על שנפטרו מהיסורין הקודמין והשתא ייבן ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אלו לא היתה הקללה בתחילה לא היו יכולין להרגיש מתיקת הברכה שלאחר הקללה נמצא ע"י הקללה שבתחילה מתרבה מתיקת הברכה שלאחריה נמצא הקללה עצמה מתהפכת לברכה:

תוכן העניינים

עמוד העבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה