עמוד העבודה· רבי ברוך מקוסוב
דרוש האהבה והיראה
קדמונינו קבעו לנו לומר בימי הסליחו' ותן בלבנו לעזוב דרך רשע וחיש לנו ישע ככתוב על יד נביאך יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל השם וירחמהו. הנה כבר הקש' מהרש"א האיך, אנו מבקשי' מאת המקום שישנ' את בחירתנו לטובה הלא הבחיר' כבר היא מסור' ליד האדם כמשארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומתרץ הוא ז"ל אמת שהתחלת הבחיר' היא ביד האדם אבל לאחר ההתחל' יכול הוא ית' לסייענו ולחזק בחירתינו כמשארז"ל הבא לטה' מסייעין אותו והנה כשאנו מבקשים ותן בלבנו לעזוב דרך רשע הרי כבר אנו בכלל הבא לטהר וא"כ אנו מבקשים ממנו ית' שיסייע אותנו ע"כ תירוץ מהרש"א אבל אי קשיא הא קשיא איך שייך לומר על הבקשה הזאת ככתוב יעזוב רשע דרכו וכי כתיב שם בפסוק ההוא שהקב"ה ישנה בחירתינו לטובה הלא זה הפסוק משמע שהרשע יעזוב דרכו מעצמו בבחירתו לא שהוא ית' יחזיק בבחירתינו לטובה ונלע"ד בעזה"י ליישב כי הנה יקשה כפל לשון הפסוק דרשו וגו' היינו דרשו השם בהמצאו היינו קראוהו בהיותו קרוב ועוד קשה בתחלה מדבר הכתוב לנוכח דרשו קראוהו ואח"כ אומר לשון נסתר יעזוב רשע דרכו והל"ל או שניהם בלשון נסתר דהיינו ידרשו בהמצאו ויקראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וגו' או שניהם לנכח ויאמר עזבו דרכיכם הרע ותשובו אל ה' אמנם הענין הוא כך כי הנה ארז"ל במס' ברכות הנהו בריונו דהוו בשיבבותיו דר"מ דהוו קא מצערי לי' טובא הוה בעי רחמי עלייהו דלימותו אמרה לי' ברורי' דביתהו מי כתיב יתמו חוטאים יתמו חטאים כתיב בעא עלייהו רחמי דליהדרו בתשובה והקשה מהרש"א היאך שייך לבקש רחמים שישנה בחירת אחרים לטובה הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בשלמא על עצמו שייך שפיר לבקש כמ"ש למעלה כי בבקשנו כבר אנו בכלל הבא לטהר והבא לטהר מסייעין אותו אבל האיך שייך לבקש רחמים על רשעים אחרים שאינם באים לטהר כלל והניח בצ"ע. והואיל ואתא המאמר הזה לידן נדקדק הלא יש הבדל בין חטאים שהחית בחטף פתח לחטאים שהחית בפתח כי בחטף פתח פירושו העבירות עצמן אבל חטאי' בפתח החי"ת פירושו חוטאים וא"כ מה אמרה יתמו חטאים כתיב הלא שם כתיב חטאים בפתח החי"ת וא"כ פירושו חוטאים אבל הענין הוא כי יש אם למסורת ואף דכתיב חטאים בפתח החית מ"מ יכולין לקרות ג"כ בחטף פתח וקאי על העבירות אבל אי הוי כתיב חוטאים בוא"ו ובחולם שוב לא הי' אפשר לשנות הקריא' מחוטאים לחטאים וזה"ש ברורי' מי כתיב חוטאים שלא נוכל לשנות מחוטאים לחטאים הרי חטאים כתיב ואף דכתיב בפתח כבר אנו יכולים לשנות הקריא' מחטאים בפתח לחטאים בחטף פתח וקאי על העבירות ולא על החוטאים ונחזור לענינינו ליישב קושיית מהרש"א ונקדים פסוק אחד בפ' כי תשא ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך ויש לדקדק האיך אמר למען אמצא חן בעיניך כיון שכבר מצא תן באמרו אם נא מצאתי חן בעיניך ועוד קשה שם בפסוק שאח' זה ויאמ' אני אעבי' כל טובי על פניך וקראתי בשם השם לפניך והנה וקראתי בשם השם לפניך אין לו תפיסה ברורה והענין הוא כך ונמשיל משל אחד הנה ראובן אוהב את שמעון מאוד ושמעון נהנה מאוד מאהבת ראובן אותו והנה לעת עתה אוהב אותו אבל אין אנו יודעים אם תמשך האהבה הלזו לעולם כי אפש' שיפסק האהבה מהם אבל לע"ע האהבה ביניהם חזקה מאוד והנה כאש' יבקש שמעון מראובן שיאכל איזה מאכל או ישתה איזה משקה שעי"ז תמשך האהבה שביניהם לעולם ודאי לא יסרב ראובן ויסכים תיכף לשתות ככל אשר יגיד לו שמעון שהרי עתה האהבה שביניהם חזקה היא וא"א לראובן למאן ולסרב מלעשו' בקשת שמעון מרוב אהבתו אותו נמצא האהבה של עכשיו גורמת משיכ' האהבה שביניה' לעולם ולא שייך לומר שראובן יסרב מלעשות זה שאם יעשה כן יוכרח לאהוב את שמעון לעולם זהו שבוש גדול כי בענין האהבה אין שייך הכרח ואין טעם לשום אדם לומר חפץ הייתי שלא לאהוב את האדם הזה אך מוכרח אני לאהוב אותו שכל מה שהוא מוכר' אינו מכונה בשם אהבה אלא בשם יראה וענין האהבה הוא ענין רצוני שברצונו הטוב הוא אוהב את חבירו ונהנה ממנו ומשתעשע בו וזה שאמ' משה אם נא מצאתי פירוש נא עתה כמ"ש אונקלוס כען ועל מלת עתה ג"כ תרגם אונקלו' כען וזה"ש אם נא מצאתי עתה חן בעיניך ותהי' תפלתי של עתה ודאי מקובל' לכן אני מבקש הודיעני נא את דרכיך במה לרצותך למען אמצא חן בעיניך לעול' דהיינו כשאתפלל לפניך תהא תפלתי מקובל' לפניך והשיבו הש"י אני אעבי' כל טובי על פניך שהם הי"ג מידות של אל רחום וחנון וגו' שברית כרותה להן שאינם חוזרו' ריקם והנה לכאור' קשה מאי דכתיב ויעבור השם על פניו ויקרא השם השם אל רחום וחנון הלא זהו מאמר הקב"ה בעצמו והי' לו לומר אני אל רחום וחנון אמנם הלא הקב"ה הודיע למשה הנוס' של התפלה הזאת באמרו כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה מובטחי חוזרת ריקם והנה כשירצה משה לומר י"ג מדות בודאי לא יאמר אני אל רחום אלא השם אל רחום לכך הוצרך הקדוש ב"ה לתפוס נוסחת משה וזה"ש הכתוב וקראתי בשם השם לפניך כלומר שאקרא השם אל רחום ולא אני אל רחום וכ"ז היא לפניך כמו שאת' תאמר הנוסח. והנה כתוב בספ' חסידים כשיזדמן לאדם שעה טובה בתפלתו דהיינו שיהי' לבו דבוק בהשם מאוד יאהב אותו השם אהבה עזה ובעת ההוא ודאי עת רצון הוא נגד אותו האד' ומה שמתפלל אז בודאי יהי' מקובל לפניו ית' לפי שאז הש"י קרוב אליו מאוד הנה עצה יעוצה לו להתפלל על הדב' היותר חשוב בעול' דהיינו שיתפלל אז ויאמר מי יתן והי' לבבי זה של עתה כל הימים באשר שאין דבר יקר בעול' כמו האהב' העזה להקב"ה כי בבקש" הזאת הזאת תלויים כל הבקשו' שבעול' כי מי שאוהב להקב"ה לא יעזבהו הקב"ה לעולם וימלא כל משאלותיו ואינו צריך לעולם לבקש רחמים עליהם:
והנה שלמה המלך ע"ה חתם ספר קהלת באמרו סוף דבר הכל נשמע את האלהי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האד'. והנה שתי מלות של הכל נשמע אין להם ביאור צלול והל"ל סוף דבר את אלהים ירא וגו' ונלע"ד בהקדי' משל לאחד שהתאכסן בבית חבירו ושאלו להאורח איזה מאכל אתה אוהב ונתקן לך ויען ואמר אני אוהב מיני מאכל הרב' מאוד ואם באתי למנו' מיני המאכל האהובי' אצלי מוכרח אני לדבר מבוקר עד ערב ואני לע"ע רעב אבל אני אומר את מיני המאכל השנואי' לי והנה מועטים וממילא תדעו שכל שאר המאכלי' זולת אלו הם אוהבים לי והנה אנו רואים שכל עצמו של שלמה המלך בס' קהלת הי' לבזות ולגנות עניני עוה"ז כמ"ש כמה פעמי' גם זה הבל גם זה הבל ורעות רוח גם זה הבל ורעיון רוח והנה חשב שלמה שיוכל לספ' כל גנות העוה"ז וכראותו שיגע ועיף מלספ' גנות עוה"ז כי אין תכלי' לגנותו אחז בדרך הקצר לומר למה אספר ענינים הרעים של עוה"ז שהם רבים למאוד ונלאתי לספר טוב יותר שאספר הטוב שבעוה"ז שהוא דבר מועט מאוד לספרו וזהו סוף דבר הכל נשמע כלומר ממה שאספ' לך כאן בסוף תשמע הכל כלומ' כל גנות עוה"ז והוא את אלהי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האד' וחוץ המעל' הזא' שבעוה"ז דהיינו עבוד' הבור' הנה כל עניני עוה"ז רעים מאוד ולולי לא היתה המעל' הזא' בעוה"ז שהם עובדי' לו ית' כי הוא עולם המעש' לא הי' דבר מנוול ומגונה יותר בעולם מן עולם הזה:
והנה כל ספרי מוס' מזהירי' מן מחשב' זרה בתפל' והנה ודאי מי שחושב בתפלתו לעבור איזה עבירה חמור' דהיינו זנות וכיוצא הנה זה לא מיקרי מחשב' זרה, כ"א מחשבה מגונה וסרוח' ומבוזה ומטונפת כי זרה משמע שהמחשב' בעצמ' אינה ענין רע אבל היא זרה שאינ' מענין התפל' שמתפלל עתה כי הנה תפלת י"ח היא צרי ותרופ' כוללת לכל הצטרכו' האד' כי יש מי שיצטרך לבקש שישפיעו לו חכמה ובינה ע"ז נתקן ברכת אתה חונן ויש שיבקש מחילו' עונות כדי שינצל מעונש ע"ז נתקן ברכת סלח לנו ויש מי שכואב לו חירופי וגידופי עכו"ם שמחרפין אותנו ע"ז נתקן ראה נא בענינו ויש מי שהיא חולה וחלוש ע"ז נתקן ברכת רפאינו ויש מי שהיא מחוסר פרנס' ומזונות' ע"ז נתקן ברכ' השני' וכן כל שאר ברכו' שבתפיל' ו"ח והנה השטן מבלבל את האדם בתפילתו במחשבו' זרות ע"ד משל בברכ' רפאינו מכניס בלבו ובמחשבתו שהוא מחוס' בר ולחם ומזון וע"ז יש ברכה בפ"ע ובברכ' השנים מכניס במחשבתו שהוא חולה וחלוש ועיף ויגע נמצא שהמחשב' בפ"ע אינה מגונה אבל היא זרה שאינה מענין שמתפלל עליו ומכאן נבין ונשכיל שנאת השטן אותנו שכוונתו לבלבל תפל' האדם במחשבו' זרות להפסיד תפלתו והנה הברכ' אחת שבתפל' י"ח ראוי להתמרמר ולבכות יותר מכל הברכו' והיא ברכת השיבנו אבינו לתורתיך כי אע"פ שימצא לפעמים אדם אחד שרוצה להתפלל במתון ובכוונה אינו יכול להתפלל עם הצבו' כי הם ממהרים בתפלת' כעובר על הגמלים ועוד זה האד' ירא מהמלעיגי' עליו ויחרפוהו וביישוהו ופעם אחת אמרתי בדרך הלציי מה שאנו מתפללי' בנוסח אהבה רבה ויחד לבבנו לאהב' וליראה את שמך וכשיהיו כל ישראל אוהבים ויראים ואז לא נבוש לעולם ועד כי לא ימצאו אז מלעיגים כלל לכן ראוי להתמרמ' ולבכו' מאוד שהקב"ה יחזק לב כל ישראל לעבודתו ית' ואז איש את אחיו יעזורו:
והנה ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מירא' שמים והנה זהו מאמר קצר מאוד בעל ששה מלות כשתמנה אותם והנה רז"ל הורונו בזה מוסר השכל נעים אף יפה ונמשל משל לאחד שיש לו עשרת וצריך לעשות שני מלאכו' והנה הבעל הבית יכול לעשות את שני המלאכו' כהוגן והמשר' אינו יכול לעשו' כהוגן אלא אחת מהן ומלאכ' השנית אם יעשה תהי' מגונה א"כ השכל מחייב שהמשר יעשה אותה מלאכ' שיכול לעשו' אותה יפה והבעל הבית ועשה המלאכ' האחר' שאם יעשה הבעל הבית אותה המלאכ' שהמשרת יכול לעשות אותה יפה א"כ יצטרך הבעה"ב לעשות גם המלאכ' השני' שאין המשרת יכול לעשו' אותה יפה ואח"כ הבעל הבית יעשה שני המלאכו' והמשרת ישב בטל לגמרי ועאכ"ו כשהבעל הבית אינו יכול לעשו' מלאכת משרתו והמשר' אינו יכול לעשות מלאכ' בעל הבית יפה וא"כ ודאי השכל מחייב שכל אחד יחזק במלאכתו שאם יחליפו מלאכותיה' יצא כל מלאכ' מהם מגונה והנה הקב"ה הבטיח אותנו פעמים רבות שכאש' נעבוד אותו לא נצטרך לדאוג על שום דבר כמ"ש גזל על ה' דרכך בטח עליו והוא יעשה השלך על השם יהבך והוא יכלכלך סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם כלומ' שחשב בטח השקט ושאנן ולא תצטרך להתייגע ולטרוח אחר מזונותיך והנה ידוע כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד יוה"כ ומי שמייגע את עצמו בטרחו' עצומו' להרויח בחשבו אולי גזרו לו בין ר"ה ליה"כ פרנסה בצמצום לכן מייגע את עצמו הנה בחשבו כן הוא שוטה וכסיל ויגיעו לריק וכלה כחו בחנם וכי יעלה על הדעת שאדם יכול בטרחו להוסיף על קצבתו שבין ר"ה ליה"כ אפילו אם יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט לא יוכל להוסיף על קצבתו אף פרוטה אחת והנה באמ' אנו עם בני ישראל כולנו מסובים על שלחן אבינו שבשמים ואם ח"ו הי' מדחה אותנו מעל שלחנו והי' מניח פרנסתינו ביד כל איש ואיש כאש' ונהגהו שכלו וטרחו ויגיעו במשאו ומתנו הי' כל אדם מפחד ודואג תמיד באמרו אולי הפסדתי בעצמי בהנהג' שכלי ואפש' אם לא הייתי עושה כך הייתי מרויח והי' תמיד בדאג' ויגון ועתה ראוי לנו לשמוח מאוד על אשר זכינו לאכול משלחן גבוה והנה בדרך משל לאדם אחד שרוא' את בנו מייגע את עצמו במשא ומתן בשביל פרנסתו ואביו חמול עליו מאוד על יגיעתו ופוטרו מן היגיעה ושיהי' מאוכלי שלחנו והוא פרנסתו ואח"כ כשרוא' הבן גודל יגיעת אביו כדי לפרנסו יש להבן צער מרוב אהבתו אותו והנה הבורא ית' פטרנו מן יגיעת פרנס' ולקחנו להיות מאוכלי שלחנו ואנו אין לנו לדאוג במה שמפרנס אותנו כי הוא יפרנס אותנו בלי שום יגיעה כלל. ומעת' יובן המוסר שהורונו רז"ל באמר' הכל בידי שמים ואם נתאמץ לפחות או להותיר בשום דבר יהי' לריק כי הכל בידי שמים חוץ דבר אחד אינו בידי שמים והוא יראת שמים שהבחיר' מסורה לנו נמצא כל מעשינו ומלאכתנו אינה אלא יראת שמים ואם נתפוס בירא' שמים נצליח כי זהו עיקר מלאכתנו ואם נתפוס בדבר אחר חוץ מירא' שמים לא נצליח כלום והנם מחליפי' מלאכתנו במלאכ' אחרת שאינה מוצלחת לנו כלל ואנו עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר וכדי בזיון וקצף:
ומעתה נסביר קצת ענינם שכולם תלויים בסגנון אחד והוא להוכיח שמצו' הוכח תוכיח היא מצוה מושכל' ומשארז"ל עד היכן תוכחה עד הכאה עד קללה וביאור ענין כל ישראל ערבים זה בזה ואהבת לרעך כמוך שהיא כל התורה כולה וביאור מ"ש בפסחים שכל אחד יראה שתפלתו תהא כלולה מתפלת כל ישראל וביאור עבדו את השם בשמחה ואיך מצות אהבה כוללת כל התרי"ג עצות ומ"ש דוד הלא משנאיך השם אשנ' ובמתקוממך אתקוטט תכלי' שנאה שנאתי' לאויבים היו לי כי הנה למשל אם ראובן יאהב לשמעון אהבה עזה מאוד הנה אם ייטיב ראובן לשמעון הרי הוא כמטיב לעצמו מחמת אהבתו אותו כי כשיש נחת רוח לשמעון הרי גם לראובן נחת רוח וכששמעון מצטע' גם ראובן מצטע' כי נפשו קשורה בנפשו בעבותות האהב' והנה מה שהזהירנו הכתוב ובו תדבק אינו אלא על האהב' שנאהוב אותו בלב שלם כי אין לך דבקו' וקשור בעולם כמו דבקות האהב' והוא דבקות רוחני שהוא יותר גדול מכל מיני דבקות הגשמי שבעולם כי הנה דבקות הגשמי הוא ע"ד כמו דבקות הכתונת והחלוק בגוף האדם הנה הנגיעה והדבקות הלזו אינו אלא נגיעה ודבקות שטחיי כי רק הצד הפנימי של החלוק הוא נוגע בשטח עור שעל הגוף והבש' והגידים והעצמו' שתחת העור אינם נוגעים כלל בחלוק וגם שטח החצון של החלוק אינו נוגע אפילו בשטח עור האדם משא"כ דבקות הרוחני שהוא דבקות האהב' מתדבק מחשב' ראובן האוהב בשמעון האהוב והאהב' מפלשת מעבר לעבר בנפש שמעון האהוב לו ותמיד האהבה תקועה במחשב' ראובן ואינו יכול לשלח את שטעון ממחשבתו כי אין דבר בעולם שיהי' אהוב לו יותר משמעון לשישלחהו ממחשבתו ויחשוב בדבר אחר כי דרך הטבע הדבר האהוב לאדם יותר מכל הדברים נחקק הדבר ההוא במחשבתו חקוקה עמוק' מאוד ולא יצוייר שהדבר ההוא יהי' נעתק ממחשבתו המשל בזה עני אחד שמטופל בבנים ואין לו אף פת חרב' להאכילם והם צועקים ושואלים ללחם ואין משיב להם שום דבר והנה הצער של האב הוא עמוק מאוד מאוד וכואב לו מאוד ואח"כ יבא אוהבו של העני הלזה ויבשרהו שאם ילך מהלך חצי יום ימצא מטמון גדול לערך אלפי אלפים דנרי זהב ואין ספק אצל העני שהדבר ההוא הוא אמת נכון כאשר בשרהו אוהבו כן יהיה בודאי שימצא מטמון אדיר והנה ודאי אין ספק קודם שיוציא העני הדבר ההוא מכח אל הפועל לילך לחתור המטמון בבטן הארץ הנה יהי' ודאי האדם ההוא לא יוכל לנום ולא יישן ולא יוכל להתפלל ולא יוכל לחשוב שום דבר בעול' עד לאחר שימצא המטמון וקוד' שימצא, לא יוכל הענין ההוא להיות נעתק ממחשבתו וכל כך תקשר הענין ההוא במחשבתו שאם ידברו אליו לא ישמע ואם ינענעוהו לא ירגיש וכמעט כל חושיו בטלים הם מחמת השתקעות מחשבתו בענין ההוא האהוב לו מאוד שהוא הממון. מ"ש דהע"ה שוותי ה' לנגדי תמיד כי מרוב אהבתו אותו ית' היה קשור מאוד בו ית' ולא היה אוהב שום דבר כמו ית'. והנה הררח"ו כתב בשם האר"י ז"ל שעיקר עבודת הבורא היא שישמח בעבודתו וכתב שכל מה שזכה האריז"ל להשגה העצומה והנפלאה לא היה לו רק מחמת שמחה של מצוה והנה הכתוב אמר עבדו את השם בשמחה ונלע"ד שעיקר העבודה היא השמחה רק כשיושב בטל ואינו עושה שום מצוה על מה תחול השמח' אבל כשעושה מצוה ויודע שע"י מצוה יש נחת עצום להקב"ה וכשיש לו ית' נחת הרי גם לאדם האוהב אותו ית' מאוד יש לו ג"כ נחת רוח נמצא הנחת רוח ההוא של האדם היא עיקר העבודה והשמחה של האדם היא חשוב יותר בעיניו ית' יותר מעשיית המצו' עצמה כי המצוה היא הכלי והגוף והשמחה היא החיות והנשמה של המצוה והנה כשהאדם עובד בשמחה ויודע שהשמחה ההיא חשובה אצלו ית' יותר מהמצו' עצמה הרי אז תגדל השמחה יותר אצל האדם שהרי בתחילה הנחת של הקב"ה ע"י המצוה עצמה שאינו גדול כל כך אפי' הכי גרם לו לאדם שישמח עאכ"ו השמחה של המצוה שהיא יותר חשובה בעיניו ית' לא כל שכן שתגרום שמחה לאדם ומאחר שהשמחה היא עיקר העבודה א"כ כל עה שהשמחה היא יותר עמוקה גורמת נחת יותר להבורא ית' וכאשר יודע האדם שע"י השמחה מתגדל נחת שלו ית' הרי אז מתרבה השמחה של האדם עד מאוד לסיבת אהבתו אותו כי שמחת האהוב היא שמחה לאוהב וכאשר מתרבה השמחה מתרבה הנחת אצלו יותר וכן יכול' השמחה להתגדל ולהתרבות עד אין תכלית עד כי יתלהב בהתלהבות עצום ותכסוף נפשו ותכלה לו ית' עד כי יהי' קרוב להיות נפשו דבוקה בצרור החיים ותשאר שם דבוק' והגוף נשאר למטה מת כמו נשמת הנביא שהי' דבק' למעלה בשעת הנבוא' והנ' מה שאמר הכתוב עבדו את השם ביראה הכוונה היא שהשמח' היא עיקר העבוד' והמצו' הוא כלי לשמחה שבלי מצו אין מקים לשמח' על מה לחיל והנ' מאחר שהשמח' היא עיקר העבוד' א"כ אין הפרש בין אם הוא שמח בשע' שהוא בעצמו עוש' מצו' ובין כשהוא שמח אם האדם אחר עוש' מצוה ועוש' נחת לו ית' שע"י שאוהב לו ית' אי הבדל אצלו בין אם מגיע נחת לו ית עי עצמו או ע"י חבירו נמצא מצוה שעושה חביר נעשה כלי לשמחתו שעתה יש מקום לשמחתו לחול על מצת חבירו ובדרך הזה כשעשר' בני אדם מתפללי' יחד בשמח' תגדל שמחת כל אחד מהם כי כל אחד מהם ישמח בעבודת עצמו ובעבודת תשע' האנשים שמתפללים ביחד עמו כי כל מה שיש בני אדם יותר לעבדו הרי נחת הבורא יותר גדול וכשיש לו יתר נחת גדול מתרבה גם הנחת של האדם האוהב אותו נמצא שמחתו היא כלול' מתפל' כולם וזהו הענין שאמרו רז"ל אינ' דומה מועטין העושים התורה למרובים כי כל מה שיתרבו בני אדם בעבוד' יתרבה הנחת לו ית' וממילא מתרבה הנחת לאדם והנה כשעשר' מתפללי' ביחד הרי תפלת כל אחד כלול' מעשר' וכשמא' מתפללים ביחד הרי תפלת כל אחד כלול' מהמא' והנה ידוע כמו שמצוה גורר, נחת לו ית' כ"כ עביר' גורר' צער לו ית' והנ' מי שאוהב לו ית' ורוא' חבירו עובר עביר' יש לו צער כי צער אוהבו הוא צערו נמצא במה שמצטער עובד הוא להבורא ית' וכראותו שצערו מתגבר עליו הולך ומוכיח את חבירו ואומר לו למה תעש' כה והלך גורם צער גדול להבורא ית' ואע"פ שיקללהו ויכהו לא יסור מלהוכיח כי הצער שמצטער בצערו ית' כואב לו יותר מכל הכאות וקללות שבעול' כי הוא כאב הרוחני וכל כאב הרוחני כואב יותר מכל כאבים הגשמיים שבעולם ולכך מי שרואה את חבירו עובר עביר' ואינו מוכיחו נענש גם הוא כי כל ישראל ערבים ערבים זה לזה ועיקר העונש הוא כי אם אינו מוכיחו הרי לא איכפת לו צערו ית' ורחוק הוא מהשם אבל אם מוכיחו עד קלל' למר פטור הוא מן הערבות דמה לעשות לו עוד וזהו שאמר הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ואז לא תשא עליו חטא כלומר לא תסבול עונש בעבור חטאו. והנה ידוע מי שאוה' את חבירו מאוד יחשוק להטיב לו הטוב' היותר גדול' שבטובו" העול' ומאחר שאין טובה היותר גדול' שבטובו' העול' מעבוד' הבור' ראוי היא שכל אדם יתאמץ להחזיר את חבירו למוטב כי בזה מטיב לעצמו וגם לחבירו וגם לבורא ית' שצוה ע"ז ואמר ואהבת לרעך כמוך כלומר כמו שאתה אוהב אותך שתעבוד לו ית' לפי שהיא הטוב' היותר גדול' כמו כן תאהוב את חבירך ותדריכו ג"כ לעבודתו ית'.. והנה מצות ואהבת לרעך כמוך צומח' ג"כ ממצו' אהבת הבורא שהיא ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך כי כשאוהב לו ית' אם ק משתוקק הוא להנחת רוחו ית' ושוב אין הבדל בין אם הוא בעצמו יגרום נחת לו ית' או חבירו ואם רוא' שחבירו עובר עבירה יצטער ויוכיחנו וז"ש דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים משום לאויבים היו לי שגורמים לי ג"כ רעה שאני מצטער בצערו ית'. והנה כשאדם מצטער בעבירות חבירו הנה בזה הצער עובד לו ית' לפי שצערו הוא מחמת שאוהב לו יתברך וצערו ית' הוא צערו של האדם ואם יראה חבירו עושה מצוה ישמח ובשמח' הזאת עובד לו ית' נמצא כשעובד בשמח' הוא יותר טוב משאם עובד בצער מחמת עבירות חבירו כי כשעובד בצער אם כן הוא עצמו בלבד עובד וחבירו אינו עובד ואדרבה חבירו עובר עבירה משא"כ כשעובד בשמח' מחמת מצות חבירו א"כ הוא וחבירו עובדים לו ית' ועוד כי כשעובד בשמח' יכול' השמחה להתרבות אצלו בהעלותו על לבו שהשמח' היא יותר חשוב' בעיניו מהמצו' עצמה וע"י כך תתרבה שמחת האדם ג"כ וכאשר תתרבה שמחת האדם תתרב' עוד יותר ויותר שמחת הבורא וכן יכול לעלות ממדרגה למדרגה עד אין תכלית ויתלהב לבו מאוד משא"כ מי שעובד בצער אין מתרבה צערו שהרי ע"י צערו גורם שמחה לו ית' בעבודתו ושמחה ג"כ אינו מתרבה אצלו שתיכף כשישמח שוב ישקוט צערו הבא לו בתחל' מחמת עבירת חבירו ויתבטל ממנו עבודתו לו ית' שהי' עובד לו בתחלה בצערו והוא נכוה בשתי אשות. והנה מצות אהבה לבורא ית' כוללת כל המצות וירויח האדם לפעמים אש איזה מצוה פרטיית א"א לו לקיימו בעצמו עד"מ כמו מצות יבום כי אם לא מת לו אח בלא בנים אינו יכול לקיים מצות יבום ואם יראה שחבירו מקיים מצות יבום יגל וישמח לבו על נחת רוחו ית' והשמח' היא עבודה יותר עמוקה מהמצוה עצמה וא"כ מעלה עליו הכתוב כאלו הוא בעצמו קיים מצות יבום ועוד ירויח כמ"ש בעל ראשית חכמה ז"ל בהקדמתו על כל עוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כי מי שעוסק בתורה לשמה דהיינו לקיים כל הכתו' בה אנן סהדי שכל מצוה שתבא לידו יקיימנה בודאי שהרי עיקר לימודו הוא לקיים מ"ש בתורה ולפיכך אף אם איזה מצוה לא תאונה לידו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים אותה כיון שאין המניע' מצדו:
והנה ידוע כי טבע האדם לאהוב את קרוביו יותר משארי בני אדם וכל מה שהוא קרוב אצלו יותר משארי קרובים שאינם קרובים לו כ"כ יאהוב אותו יותר משאר קרובים ויהי' צער הקרוב צערו ג"כ ונחת קרובו יהיה נחת שלו וכן הוא בענין אהבת האדם לבוראו כי מי שאוהב הבורא מאוד הרי הוא מקורב אליו ית' ואז נחת רוחו יתברך הוא נחת לאדם גם כן וצערו יתברך הוא צער לאדם האוהבו וסימן זה יהא מסור ביד האדם אם רוצה לידע אם מקורב הוא לבור' ית' או לא יביט אם יכאב לבו ויצטער בראותו חבירו עובר עביר' הרי אז מקורב הוא בודאי לבורא ית' ואם לא איכפת לי' אז בודאי אינו מקורב וכן להיפוך בענין השמח' כשירא' חבירו עושה מצוה ישמח הרי אז בודאי הוא מקורב ואם לא ישמח לבו הרי בודאי אינו מקורב: והנה כתוב במסכ' אבות עשה רצונו כרצונו כדי שיעש' רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך עכ"ל המשנה והנה פירוש הפשוט של המשנה הזאת הול כך דברישא מיירי ממצות עשה והסיפא של בטל רצונך מיירי ממצות ל"ת וזהו פשוט. ונלע"ד לפרש המשנה בעז"ה בדרך עמוק והנה מקצת מפרשים פירשו כדי שיבטל רצון אחרים כנוי הוא כי אין דרך כבוד נגדו ית' לומר כדי שיבטל רצונו ית' מפני רצונך ולענ"ד נראה כי אין כאן כנוי (וכך היא פירוש' עשה רצונו ית' באהבה כ"כ כדי מה שתעבוד לו ית' לא יהא חשוב אצלך) כי הנה מי שאוהב את חבירו אהבה עזה נמצא במה שמטיב לחבירו מטיב לעצמו כי טובת הנאת חבירו הוא הנאתו וכשעוש' רצון חבירו יעשה רצון עצמו משא"כ העבד העובד את אדונו ואדונו מצוהו לעשות איזה מלאכה כבידה והנה העבד עושה המלאכ' ההיא בע"כ ואינו עושה רק רצון אדונו ולא רצון עצמו וזו כוונת המשנ' עשה רצונו ית' כ"כ באהבה כאלו אתה עושה רצונך כלומר מה שתעשה רצונו ית' לא יהא נקרא אצל שאתה עושה רצונו אלא יהא נקרא אצלך שאתה עוש' רצונך כי במה שאתה עוש' רצונו ית' בזה הדבר עצמו אתה עושה רצונך מרוב אהבתך אותו ואח"כ אמר בטל רצונך מפני רצונו והוא כי ענין רצון לא שייך אלא בבני אדם אבל בעצים ואבני' אין שם רצון כלל וז"ש בטל רצונך מפני רצונו כלומר בדבר שאינו עבודת הבורא אז בטל רצונך ממציאותו כאלו אין לך רצון כלל כמו עצים ואבנים ולא יהי' לך שום רצון כ"א במה שהוא רצונו ית' זה והי' רצונך ותרויח בזה דבר נפלא כי הנה מי שאוהב לבורא ית' בדרך הזה שאמרנו וכשירא' איזה אדם עובר עבירה יצטער צער עמוק כ"כ עד כי ילך ויוכיחנו בדברים רכים ובבקשות שלא יחטא עוד מעתה ויעש' תשוב' על העבר וכאשר יראה שאינ' מועיל כלל בהוכיחו אותו וכואב לו הענין מאוד ילך ויבקש רחמים עליו בתפלה ובתחנוני' שהקב"ה יחזק לבו לעבודתו ית' וישנה את בחירתו לטוב' כי לח יכול לסבול הצער שמגיע לו ית' ע"י זה הרשע והגם שדבר קשה הוא מאוד לשנות בחירת האדם לטוב' כי הכל בידי שמי' חוץ מיראת שמים עכ"ז לאיש כזה האוהב להקב"ה בתכלית הנה הקב"ה אוהב לזה האיש בתכלית האהב' ואין יכול לסבול עומק הצער של זה האיש ע"י ראותו את הרשע ממרה נגד הבורא ית' לכן מוכרח ית' לשנות בחירת הרשע הזה לטובה והנה בעבור צער עצמו ית' לא הי' הוא ית' חושש לשנות בחירת הרשע לטובה רק בעבור שקשה לו ית' לסבול צער העמוק של המוכיח מוכרח לשנית בחירת הרשע לטובה וזהו מאמר המשנה בטל רצונך מפני רצונו ית' כלומר בטל מציאות רצונך כאלו אין לך רצון כלל כמו עצים ואבנים ולא יהי' לך רצון כ"א מה שהוא רצונו ית' וזה יה' רצונך לא זולת ותרויח בזה שיבטל הוא ית' רצון אחרים ר"ל שיבטל בחירת אחרים מרעה לטובה מפני רצונך כלומר בעבור צער עצמו ית' לא הי' חושש אבל מפני רצון המוכיח שרצונו הוא שיתהפך בחירת הרשע לטובה בעבור כן מוכרח הוא ית' לבטל רצון הרשע לרעה ויהפוך רצונו לטוב'. ומעתה לא קשה כלל היאך אמר' ברורי' לר"מ בעא רחמי עלייהו דליהדרו בתשוב' הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאני ר"מ דרב גוברי' מחמת שהוא ית' לא יסבול עומק הצער של ר"מ שיש לו מחמת הרשעים האלה מוכרח הוא לשנות בחירתם לטובה והנה השכל מחייב שכאשר אדם יבקש רחמים שהוא ית' יעשה לו כפי שהדין נותן א"צ להמתין על עת רצון כי אפי' בזמן שמדת הדין שולט בעולם יכול' תפלתו להתקבל כי הוא בעצמו אינו מבקש ענין שהוא לפנים משורת הדין כ"א מה שהוא שורת הדין גמור אבל מי שהוא רוצה לבקש שיעשה עמו לפנים משורת הדין צריך להמתין על עת רצון. והנה עצה יעוצה לאנשי' שמתפללים בעד אחרים לשנות בחירתם שיבואו לפניו ית' בטענה נצחת והטענה הוא כמו שאבאר לך כי הנה ידוע מי מרחם יותר אם אב על בנו או אח על אחיו הוי אומר האב על בנו והנה ראוי לטעון נגדו ית' כך לומר רבש"ע על מה אני מבקש רחמים על בניך אני מבקש רחמים וכי צריך אני לבקש רחמים מאתך על בניך הלא שורת הדין שאת' תרחם על בניך יותר ממה שאני מרחם עליהם כי לך הם קרובים יותר ממה שהם קרובים לי כי לך הם בנים ולי אינם אלא אחים שרחמי אח לאחיו מועטים יותר מרחמי האב על הבן וכי צריך אני לעורר רחמיך על בניך ולכאורה לא היית צריך לזה ומאחר שאעפ"כ מתאמץ אני לבקש רחמים עליהם ולא תקבל תפלתי בתמי' וכ"כ הרמב"ן בפ' כי תשא בפסוק וראה כי עמך הגוי הזה והם בניך עכ"ל הרמב"ן והנה אע"פ מי שמבקש רחמים בטענה נצחת אינו צריך להמתין על עת רצון מ"מ מי שמבקש להפך בחירת הרשעים לטובה שהוא דבר קבה מאוד אצלו ית' הדין נותן להמתין על עת רצון וגם לבא בטענה נצחת כמי שמצינו שמשה רבינו ע"ה טען לפניו ית' למה יאמרו הגוי' ברעה הוציאם להרוג אותם וגו' ואמרו כל הגוים מבלתי יכולת השם וגו' וכיוצא רבים ואע"פ שהקב"ה ידע מטענות אלו קודם שהתפלל משה עכ"ז ניחא קמי קב"ה שיבואו לפניו בטענות נכוחות:
ומעתה יובן הפסוק דרשו השם בהמצאו כלומר כשתהיו דבקים בו ית' ואהובים אותו ואז קראוהו בטענות היותי קריב לבניו שאין קורבה יותר גדול בעולם כמו קורבת האב לבן ועל איזה דבר תתפללו אומר לכם והנוסח שתתפללו הוא יעזוב רשע דרכו ויהפוך בחירתו לטובה ויש ב אל השם וירחמהו כלומר שיאהוב לו ית' ויעש' תשובה מאהבה ומעתה יצדק מה שאנו מתפללים א בלבנו לעזוב דרך רשע ככתוב על יד נביאך שנתפלל על זה יעזוב רשע דרכו כמו שבארנו בנל"ך ואע"י: