עלים לתרופה * · מכתב פח
בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם ד' וַיֵּרָא תקצ"ג לפ"ק.
אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי:
מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּזאת הַשָּׁעָה, וְכָעֵת אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן מָתַי אֶסַּע אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם. כִּי לא שָׂכַרְתִּי עֲגָלָה עֲדַיִן, אַךְ כְּפִי הַנִּרְאֶה אֶסַּע לְשָׁלוֹם אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּיוֹם ב' אַחַר שַׁבָּת הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וּמַה שֶּׁלּא תָּבוֹא עַל שַׁבַּת קדֶשׁ אֵין קְפִידָא, כִּי גַּם אֶצְלִי אֵין נַיְחָא כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ אוֹרְחִים עַל שַׁבָּת זֶה, כִּי דַּעְתִּי אֵין צְלוּלָה כָּל כָּךְ מֵחֲמַת הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְטוֹב שֶׁתָּבוֹא אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּיוֹם א', דְּהַיְנוּ אַחַר קַבָּלַת הַפָּאסְט [הַדּאַר] וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה.
וּבְעִנְיַן דִּבְרֵי אֱמֶת וְהִתְחַזְּקוּת, כְּבָר כָּתַבְתִּי לְךָ הַרְבֵּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְטוֹב שֶׁתִּסְתַּכֵּל לִפְעָמִים בָּאִגָּרוֹת הַמֻּנָּחוֹת אֶצְלְךָ מִכְּבָר. וְקִוִּיתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּחַיוּ אוֹתְךָ הַרְבֵּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָעֵת אֵין לִי פְּנַאי כְּלָל לְהַאֲרִיךְ כִּי מוֹסֵר כְּתָב זֶה נָחוּץ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשַׂמַּח אוֹתְךָ וְאוֹתָנוּ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וּבִגְדֻלָּתוֹ הַנּוֹרָאָה שֶׁשָּׁם עַנְוְתָנוּתוֹ יְכוֹלִין לִשְׂמחַ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אֵיךְ שֶׁהוּא. אֵיךְ שֶׁהוּא. וּכְבָר רָאִינוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ, עַד אֵין שִׁעוּר בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁגִּלָּה לָנוּ חֲסָדִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהֵם חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁכֻּלָּם הֵם חֲסָדִים נִפְלָאִים עַד אֵין חֵקֶר וְהֵם הֵם שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם לְהַחֲיוֹת עַם רַב, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כָּל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בִּמְעַט דִּמְעַט, אֲפִלּוּ בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא בָּחֲסָדִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה, יֵשׁ לוֹ לִשְׂמחַ לָנֶצַח. כִּי הֵם ארַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת וְכוּ'.
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.