אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן לו

סימן לה

דיני אנינות ואבלות ודין קדיש יתום:

אות א העלה דיש לקרוע על או"א למנהג האשכנזים החלוק בלע"ז קאמיז"א ואף שהערוך והר"ם בפ"ח מהל' אבלות ומסקנת הרא"ש פירשו דמ"ש ואפרקסותו אינה מעכבת היינו שכנגד העליון והסמ"ק בהל' אבלות סימן צ"ו כתב דנהגו עלמא שלא לקרוע גלימא העליונה שקורין קאפ"ה או גווראנק"א משום דכי אפרקסות הוא ומ"ש הרמב"ם תמוה דתחלה אמר דעל או"א צריך שיגלה את לבו ושוב כתב ובגד הזיעה הדבוק לבשרו אינו מעכב א"כ לא יגלה את לבו גם בפי' המשנה בפ' וא"מ כתב סתם דצריך לקרוע עד שיגלה את לבו ולא חילק בין בגד הזיעה לשאר בגדים אם לא שנפרש דבריו דלכתחלה יקרע גם החלוק ובדיעבד אינו מעכב וכסברת הראב"ד ואיך שיהיה עיניו ראו בארצות איטליא שקורעים גם החלוק היינו קאמיז"א ואין לומר כאן הלכה כמאן דמיקל דדוקא בתנאים אמרינן הכי ולא באמוראים וכמ"ש המרדכי בהלכות אבלות סימן פ"א ועוד דאבלות לחוד וקריעה לחוד' כמ"ש רש"י בפ' וא"מ דלא אמרינן בדיני קריעה הלכה כמיקל (ועיין להרשב"י הזכרתיו בסימן כ"ו אות י"ב ולהרב דבר משה ח"א סימן פ' ופ"ה וק"י ולהרב אהל יוסף סימן מ"ו וע"ל אות ב' הד"ט) ועוד הכריח מהרמב"ם גופיה בפ' המצניע שבגד הזיעה אינו החלוק שאנו קורין קאמיז"א וא"כ לדידיה נמי החלוק שלנו אינו בכלל אפרקסותו וצריך לקרעו ומ"מ לא נשאו לבו לחייב לחזור לקרוע כיון דאיכא מיהא מי שפוטרו וראוי לסמוך עליו לפחות בדיעבד (שו"ת (כ"י) מהרב עזריאל דאיינא סימן ק"ז וק"ח):

הד"ט ועיין להרב תורת חסד סימן נ"ה דדן את הדין שהביא לקרוע על או"א מעכב גם אפרקסותו דהיינו בגד העליון אבל על מת אחר אין בו פקפוק אם לא קרעו. ומי שחס על בגד נקי שלו יכול להחליפו וללבוש בגד אחר פחות ממנו לקרעו כסברת מהרי"ו והביא דבריו בשתיקה הרב כנה"ג ועיין ג"כ להרב ברכי יוסף שגם הוא נשאל ע"ז ונשא פנים לזקן הנז' ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן י"א דפסק דעל כל המתים קורע טפח בבגד העליון ובדיעבד אם קרע הבגד הנקרא אנטארי יצא ושהמנהג לקרוע בצד שמאל ע"ש ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דיצא אם קרע בצד ימין וכ"פ הרב כתונת יוסף סימן ו' ועיין להרב בעי חיי סימן רל"ח דבשם רש"ל כתבו דעל או"א בימין ועל השאר בשמאל וי"א בהפך ולכ"ע אם שינה לא עכב. ועיין ג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תנ"ד דהעלה דכל בית הצואר אל פניו יפה לקריעה לכ"ע ומן הצדדין במחלוקת שנויה וכנגד לבו עדיף טפי ע"ש וכבר כתבתי על פרטים הללו ב' וג' גרגרים לתשו' שאלת חכם רב רחימאי ידי"ן הרי"ף נר"ו מ"ץ ור"מ מפאדובא ככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן ע"ז ועיין להרדב"ז הנז' שם סימן תקנ"ח דפסק דהעומד בשעת יציאת נשמה אפילו של אשה וקרע וטעמא טעים לישנא דפרק וא"מ דתניא כל העומד על המת והכל בכלל ולענין קטנים יש לחלק בין זכר דקורעים עליו ולא על נקבה לרש"י וכן לחד לישנא דהרמב"ן ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"ב סימן ח"ל אות מ"ז במי ששכח לקרוע על מתו ונזכר אחר ב' או שלשה ימים יקרע אז ועיין למרן סימן ש"מ דין י"ח ולא יברך דיין האמת בשם ומלכות וששוב ראה להרב שבט יהודה סוף דין א' שכתב אם לא קרע באותה שעה יקרע כל זמן שיזכור אף אחר הקבורה דלא קבעו בשעת חימום אלא לחכם ע"ש ואני בעניי מודה אני על עצמי כי לא תוכל עין עטלף שלי לראות מה שראתה עינו של אותו צדיק עין כל ראיה לדינו מהרש"י הנז' כי כל עיקר דינו של רש"י אינו רק לענין אם לא קרע קודם שיכסו פניו של מת או קודם סתימת הגולל דיש לו לקרוע אחר הקבורה ולא נכנס שם בשלא קרע מיד אחר הקבורה עד כמה יתחייב לקרוע אם כל אותו היום או אפילו אח"כ כל שהוא תוך ז' או אפילו אחר ז' ומ"מ דינו של הרח"ש ז"ל דין אמת דהנזכר שלא קרע על מתו אחר ב' או שלשה ימים יקרע אז ואפילו אחר ו' ימים דינו כן כמבואר במרן סימן שצ"ו חוץ מהבנים שלעולם יש לקרוע וכבר כתבתי בענין קרוב לזה לתשובת שאלת חכם מני"ר רב אחאי וגיסו נר"ו והיא נדפסה מחדש במדבר ערבה שלו יע"ש:

ב מי שכתב לו סוחר עובד כוכבים בבי דואר שמת אחיו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי מתאבלין בעובד כוכבים מסיח ל"ת ומהרמב"ם נראה דאף בנאמנות עובד כוכבים מל"ת להשיא אשה ה"ד אם מגיד בע"פ אבל בכתב לא מהני ה"ה הכא דאין להתאבל (פנים מאירות ח"ג סימן מ"ד):

הד"ט ועיין ג"כ להרב יעב"ץ ח"א סימן קס"ח דבכ"מ שיש ספק אם שמועתו תוך ל' או לא אין לנהוג אבילות וכדעת הר"ץ אביו בתשו' סימן ג' שהסכים לדעת הרט"ז סימן שצ"ז ועיין להרב יריעות האהל שסמך בכל כחו הוראת הריב"ל וריב"ח להחמיר להתאבל ודחה ראיות הרט"ז לחלק על הגאונים גם הרב משאת משה חי"ד סימן א' והרב יד אליהו סימן מ"ד דחו ראיות הרט"ז הזכרתיו לקמן אות ס"ז גם הרב בכור שור דף קי"ז ע"א מסיק להחמיר כריב"ל ורב"ח ודלא כרט"ז ועיין להרב חקרי לב סימן קי"ו דהוכיח דמידי ספיקא דדינא לא יצא ושיש להקל וכהרב יעב"ץ הנז' שעשה מעשה במי שקבל אגרת שמשמעה שמת אחיו ונסתפק אם היתה שמועה קרובה או רחוקה והיה ערב הרגל והתיר לו לגלח גם הרב קול אליהו יצא לישע הרט"ז וע"ש סימן מ"א ועיין להרב שבט יהודה שכתב בשם הרב"ח גופיה דאם הכתיבה של חכם אמרינן מסתמא לאחר ל' יום דאי איתא דאפשר היה שיגיע הכתב לידו תוך ל' לא היה כותב בסתם וכ"כ הר"ם מינץ סימן קכ"ט וכן ס"ל למהרי"ט ורשד"ם סימן ר"א והר"א בן ששון סימן קס"ז וסיים שכן נהגו להקל בעיר ארגיל מזמן קדמון ועיין להרב מוצל מאש סימן כ"ה ולהרב פחד יצחק אות א' ע' אבילות בספק שהביא כל דיני ספיקות ועיין להרב טוב עין סימן מ' אות ט' דהביא דברי הרב בשמים ראש דפסק להקל נגד י"ד המחמירים וכמ"ש בבר"י שלו דפסק להקל משום דהלכה כמיקל באבל ע"ש:

ועיין להרב דרכי משה ח"א סימן ע"ד דמי ששמע שמת לו מת ונסתפק אם היה תוך ל' ולא נתאבל ואחר ימים נודע לו שכששמע היתה תוך ל' מ"מ כיון שעתה רחוקה פטור להתאבל ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן ק"ס באשה ששמעה ב"ק שמתה אמה ואז היה תוך ל' ולפי שא"ל בעלה שאין הקול אמת לא נתאבלה ואחר ל' יום למיתה נודע לה שהקול היתה אמת מ"מ כיון שלא ידעה בבירור שמתה רק אחר ל' שמועה רחוקה הויא ואינה נוהגת דין ז' רק דין ל' דכן הדין באו"א אך אילו שמעה בבירור תוך ל' שמתה ועברה ולא נהגה אבלות עד שעברו הל' חייבת לנהוג דין ז' אם לא עברו ל' יום מיום ששמעה דיום השמועה לדידה כיום המיתה ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן מ"ז במי שבא לו כתב מאדם נאמן דמת לו מת והיה תוך ל' והעלים הדבר ואחר שעברו ל' מיום המיתה נודע שזה ידע קודם ל' ועתה תוך ל' לידיעתו מ"מ כיון דהשתא מיהא חליף שעתא לאו זמניה הוא ולא ינהוג אבלות ויש לקנסו כפי ראות עיני המורה ע"ש ועיין להרב ד"מ הנז' סימן פ' בעובד כוכבים שאמר לראובן אמור לפ' שמת לו אביו אף דיש חולקים בדבר כמ"ש הדרישה ורט"ז וכנה"ג סימן שצ"ו מ"מ לא עשו מעשה כמרן ורשד"ם סימן ר"א דלדידהו דס"ל דלא אמרינן הלכה כמקיל באבל באמוראים וכ"ש בפוסקים (וע"ל אות א' ולקמן אות ט"ז) ניחא אבל אינהו דס"ל דאף בפוסקים אמרינן הכי גם בזה הכי נקטינן ועוד דבניד"ד הוי כמתכוין להעיד מדקאמר אמור לפ' כדקיי"ל בדין עגונה וע"ע לו שם סימן ע"ט דפסק דמי שנהרג ח"ו והותרה אלמנתו לינשא על ידי עובד כוכבים מל"ת ונהגה האבלות כשמועה רחוקה על פי הוראת הרב אביו ומהרי"ד ועיין למהריק"ש סימן שצ"ח דהל' יום מונין משהסיח לפי תומו ועג"כ להרב זקן אהרן סימן ל"ד ולרב"ח ותומת ישרים דף קכ"ו ומים עמוקים י"א וכנה"ג סימן שצ"ט הגה"ט אות ה' ות"ח ח"ג סימן ו' וב"ד סימן צ"ג ור"א והרב גו"ר י"ד כלל ה' סימן ו' ועיין להרב אהל יוסף סימן מ"ו דכתב דהגיד לו הרב רבו הרב"ד שבימי הרב רבו עשו מעשה כריב"ל ורשד"ם להחמיר ועיין ג"כ להרב בעי חיי בחי"ד סימן רל"ט ומ' ומ"ג במי שבאה לו שמועה ביום ש"ק שמת לו מת ונהג דברים שבצנעא ושוב נסתפק אם אמת הוא ואחר חצות של יום א' ידע דאמת היו הדברים אף שנסתפק בינתים והפסיק מ"מ עולה לו הש"ק למנין ז' ומ"מ מטעם אחר העלה להחמיר ולומר דיום ש"ק אינו עולה בתחלת המנין וכמ"ש הטור סימן תקמ"ח בא"ח ועיין בכנה"ג שלו בהגה"ט ותשובותיו לא"ח סימן ע' ואף דמרן שם ובי"ד סימן ת"ב פסק כסמ"ק דעולה הרי הראנ"ח דהוא בתרא פסק בח"ב סימן כ"א כרבינו יחיאל דאינו עולה ואף דאמרינן הלכה כמקיל כבר אמרו תוספות בפ"ק דכתובות דה"ד בתנאי ואף דמרן במקומות רבים אמר דהלכה כמקיל אף בפוסקים היינו דוקא בצירוף הכלל דהלכה כבתראי משא"כ כאן דהראנ"ח בתרא טובא ועג"כ להרב מעיל צדקה סימן ה' הזכרתיו לקמן אות ט"ז:

ג אזיל בתר איפכא ממ"ש הרב הלק"ט סימן קט"ז דטעם הקריעה כדי שלא תטרף דעתו עליו דאדרבה לעורר בכיה ולהפליג הצער עוד לו שם דכל שיכול לקרוע מעצמו לא יקרעו לו אחרים דמצוה בו יותר מבשלוחו (בית יהודה סימן כ"ו):

הד"ט מ"ש להכריח חברתו ממשה"כ ראשיכם אל תפרעו וגו' ואי טעם הקריעה להפליג הצער וכו' נראה דטעות נפל בדפוס וכצ"ל ואי טעם כדי שלא תטרף דעתו דהיינו סברת הרב הלק"ט שכוונתו לדחות גם ממ"ש רש"י במ"ק דכ"ו ע"ב יש להוכיח כהרב"י הנז' דעלה דתנינן דקטן שמת לו מת מקרעים לו וכמ"ש מרן בסימן ש"מ סכ"ז פירש רש"י מפני עגמת נפש שיבכו הרואים וק"ל:

ד מי שמת לו או"א ועברו עליו קרוב לו' חדשים ולא גערו בו דלהלק"ט ישב עד שילבין ראשו אינו נראה כן רק אחר יב"ח יכול להסתפר בלי גערה עוד לו שם דליתא לסברת הלק"ט דפסק בדין צפרנים דא"צ גערה ליטלן (שם סימן ל'):

הד"ט ועיין ג"כ להרב דבר משה סימן פ"א במת לו או"א ופגע בו הרגל דאף שאינו מבטל גזירת ל' שלו מ"מ מותר לו לקוץ צפרניו וללבוש בגדים מכובסים ולרחוץ. גם הרב בית דין ש"ש בהסכמת הרב אביו בחי"ד שלו סימן ז' האריך והוכיח דלא בעי' גערה בצפרנים וה"ה בנשואים ותכבוסת ורחיצה וכסברת הלק"ט ונשא ונתן בדברי הרב נאמן שמואל סימן ל"ו עיין שם וכ"פ הרב זרע אמת בח"ב סימן קכ"ג כהרב הלק"ט ודלא כהרב"י הנז' עיין שם: ה שאלת חכם ובתשובת' בצדה מהרב יעקב צהלון המקיל לאבל תוך ל' שנולד לו בן זכר לגלח ביום מילת בנו ושרבים העידו שבזמן חכמים קדמונים בעירו פירארא עשו מעשה להקל והרב המחבר דחה ראיותיו וחשש מאיסור להתיר (שו"ת הרמ"ז סי' ל"ג ול"ד):

הד"ט ועיין להרב מגן שאול סימן כ"ו שהביא תשובת מהר"י ן' חסון על אשר חשב מר גיסו להתיר לב"ב להסתפר דאף דממור"ם סימן שצ"ג דכתב דמותר ליטול צפרנים ולגלח אינה ראיה בשכבר הרב באר הגולה השמיט תיבת ולגלח מ"מ ממור"ם עצמו בא"ח סימן תצ"ג דמתיר להסתפר בימי הספירה יש לדון דה"ה הכא ושאין לחלק בין אבלות ישנה לניד"ד דהא ממ"ש הרב גו"ר בחי"ד כלל ה' סימן ה' בשם הרשב"ץ מוכח דשוין הן ואת"ל דיש חולקים אכתי קיי"ל הלכה כמיקל (וע"ל אות א' וב') ואחריו בא מהר"י חסון הנז' והכריח גם הוא דט"ס נפל בדפוס ושצ"ל ולחתכן במקום ולגלח מדברי הרב הלבושים ואם כן גילה מור"ם דעתו דאין להסתפר ושאני מימי הספירה אחר ששתק כאן ולא התיר ודחה ג"כ הראיה שהביא מרשב"ץ ושכבר בא מעשה לפני מהרי"ך ן' ארדוט והר"ם אמאריליו והורה שלא להסתפר והסכים עמו הרב מר גיסו שאין להקל בזה חלילה ע"ש וכבר כתבתי במקום אחר מ"ש הרב מכשירי מילה בפ"ט סימן ט"ז בשם הרב תוספות מרובה דיש לקיים גירסת מור"ם ולגלח ודווקא לזקן והיינו מה שמעכב המציצה סביב פיו וכ"כ ג"כ הרב טוב לכת שם וניחא כיון דבמוהל עסיק ולא בסתם ב"ב והנך רואה דלדידהו נמי אין צד היתר רק למוהל ולצורך התינוק ויש מקום קצת לומר דאף האוסרים לב"ב יתירו למוהל ובלא"ה נמי פש גבן כלל הנז' דהלכה כמיקל באבל ועיין להרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סימן קל"ב דהביא מ"ש הרב אליה רבא דאבל תוך ל' שיש לו נשואין מותר לגלח דהוי דבר שבפרהסיא וכתב עלה דיש לעיין דהא רגל דידיה דרבנן וכיון שחל עליו אבילות קודם מאן לימא דהוי רגל דידיה ושאני מי"ט ב' ש"ג בסימן שצ"ט ס"ג דעשה דרבים הוא וגם הרגל קודם ולא חל עליו אבילות משא"כ זה ואיך יבא רגל דידיה ויבטלנו ומה בכך דהוי דבר שבפהרסיא ושאני ההיא דסימן שצ"ב דמכניסים המת וכו' דעד שלא חלה האבלות חל רגל דידיה ול"ד לפורים דהם דברי קבלה כד"ת ודרבי מה שאין כן כאן עיין שם וע"ל אות י"ב: ו מת בחג אין ש"ע נחשב רק ליום א' (יוסף אומץ סימן צ"ג):

הד"ט וכן המנהג פה פירינצי וכן עשיתי מעשה איזה פעמים ואפשר לי לומר דאף להרב זרע אמת ח"ב סימן קס"א דהאריך בפלפולו דעולה לז' ומ"מ יהיה גם הוא משלנו בעיר הזאת שכבר נתפשט המנהג למנותו ליום א' וכאשר כתבתי בחלק א"ח סימן ל"ד אות ט"ו ולקמן אות ל"ז ונ"ב וכאשר אחרי מופלג ראתה עיני להרב ברית אברהם אות ר"מ שכ"כ בפשיטות גם הרב פרח מ"א בח"ב פסק כמרדכי דאינו עולה אלא ליום א' ע"ש:

ז ראובן שמת אחר הפסח והניח בן ובת בבית אחיו ובניו כולם מסובים יחד והגיע זמן בן האח לישא אשה בבית אביו פסק מהר"ש מלויקיו בהסכמת הרב דודו מהרי"ב מפאנו שיכולים בני ראובן לישב בבית דודם בימי נשואי בנו ומ"מ פסק למעשה על הצד היותר טוב דבמקום שנהגו להחמיר גבי סעודה אית למנקט מלתא מציעתא לילך מהשלחן בעת בה"מ ומזמוטי חתן וכלה (פחד יצחק אות א' ע' אבל אסור וכו') ח סנדק שמת באותו היום אחיו הורה לו המורה להביא תינוק לבה"כ שבביתו דכיון שלא היה יוצא דרך רה"ר לא מקרי יוצא מפתח ביתו (שם ע' אבל אסור לצאת):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן פ"ב דהרב אביו התיר לאבי הבן אבל תוך ז' לילך לבהכ"נ ולהתפלל כנהוג לכל ב"ב ואחר המילה לחזור לאבלותו כמרן ומור"ם סימן שצ"ג ומ"מ עלה בהסכמה שלא יקרא בס"ת ועיין לרש"ל סימן ע"א והלק"ט ח"א סימן רס"ט והר"ש יצחק סימן ט"ל וכנה"ג סימן ת' הגה"ט אות ח' ונחלת שבעה סימן י"ז ובליקוטי פר"ח לי"ד סימן ת' וב"ד סימן קצ"א ועיין להרב בעי חיי בחי"ד סימן רמ"א דס"ל דמוהל אחר שלשה ימים מותר לצאת אף במקום שאין מנהג לצאת אלא בשבת ואפילו יש שם מוהל אחר ושאין מוהל אחר יצא אפילו ביום אחד ובמקום שנוהגים לצאת לבהכ"נ בבו"ה יצא אפילו ביום א' אף אם יש שם מוהל אחר ע"ש ובש"ע שלפנינו נפל טעות בדפוס במור"ם סימן שצ"ג ס"ג שכתוב ובמדינות אלו וכו' ואם האבל מוהל וכו' ויש מקילין אפילו תוך ג' אם אין מוהל וכו' ע"כ וכצ"ל ויש מקילין אפילו מוהל אחר בעיר וקאי לתוך ג' דלעיל אסר א"נ צ"ל ויש מקילין תוך ג' אף אם מוהל אחר בעיר וכיוצא וק"ל:

ועיין להרב"ח הנז' בסימן רמ"ב דכתב דאבלה תוך ז' לא תצא להוציא הנער למילה דאין כאן מצוה ואם המילה בביתה אפשר שמותרת ע"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן צ"ט דהתיר לאבל תוך ז' על מיתת אחותו ששמע שהיה אביו בא מהדרך שלא היה יודע במיתת בתו לצאת לקראתו כדי שלא ירגיש אביו פתאום ויצטער ביותר עליה ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן קט"ן דפסק במי שהגיע יום מילת בנו תוך ז' ימי אבלותו י"ט שלו הוא ואינו נוהג דברים שבפרהסיא וכמ"ש הלק"ט (וכנז') ליישב מ"ש עליו הרב ב"ד (כנז'). וע"ע לו שם סימן קמ"ה במי שמתה אשתו ביום מילת בנו שיש לקבור האשה ואח"כ למול ולא לעשות סעודה ממש רק פת הבב"כ וקאו"י ואח"כ לקבל עליו אבלות ולאכול הבראה כמ"ש הלחם הפנים סימן שמ"א ושוב מסיק לאחר העיון דטוב יותר לקבל עליו האבלות ולאכול ההבראה ואח"כ למול והסעודה ויכנס גם אבי הבן לסעודה ע"ש ונראה דלפמ"ש בסימן קנ"ח די"ט שלו הוא אם כן גם סעודת הבראה יעשו בפהבב"כ וקאו"י וכאשר שבוחי שבח בסימן קנ"ה למי שעשה הבראה בח"ה בקאו"י ופת הבב"כ ע"ש ועיין להרב נחלת שבעה הנז' שם בדין יולדת זכר דיום ש"ק יום ד' לאבלה שכתב שהלך לבהכ"נ עם הנשים ותשב במקומה של כל השנה ולא תתן להם לחמניות ויין שרף כמנהג ע"ש:

ט אם מותר לאבל ביום ו' לאבלותו לישא אשה ביום פורים נחלק הרב המחבר עם מהר"ש מהזקנים ע"ש (ועיין בח"א סימן ל"ו אות מ"ג מה שכתבתי שם) (שם ע' אבלות בפורים):

י הורה להתיר הרב עפר יעקב לגלח תוך שלשים לאבלותו אפילו על או"א מי שצריך לילך אצל הדוכוס לפקח על עסקי צבור ולעמוד על הפרץ פן יצא דבר מלכות מדה א' שמבקשים ממנו סוחרי עובדי כוכבים שתלוי בה כמעט פרנסת ומחיית רוב הצבור ויותר על כן עיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן צ"ט שהתיר בכיוצא אפילו תוך ז' הד"ט) (שם ע' אבל קרוב):

יא לא נהגו בכמה קהלות ובכללם קק"י שלו לומר ההשכבה בבה"ק ולא בבית האבל רק לנפטרים מבן י"ג ומעלה ונראה הטעם דמי שאינו בר מצוה אינו בן עונשים ומה הצורך לבקש למתק כח הדינים מעליו (ק"ק דאי הכי עד בן כ' נמי לא ישכיבוהו דאינו ב"ע למעלה ומה צורך לבקש מיתוק הדינין הד"ט) (שם אות ה' ע' השכבה לא):

יב מסיק ותני תשובת הרש"ל מפינאלי שנת תפ"ו במי שאירע שלמחרת יום נשואיו מת אבי הכלה דאם בעל בעילת מצוה תשלים ימי חופתו ואח"כ תנהוג אבלה ואם לא בעל תקדים לנהוג אבלותה ול"ש בין איש לאשה הגם דאסתר קרקע עולם היא עיין לריב"ה ומרן ורט"ז סימן שפ"ג ולהרב לקט הקמח ואוקי באתרין דכיון דאם ינהוג ימי החופה תחלה מ"מ אסור בתשמיש המטה דדברים שבצנעא נוהג א"כ ש"ד אם לא בעל עדיין לנהוג תחלה האבלות (שם אות מ' (כ"י) ע' מת לו מת):

הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אמת סימן קמ"ט בבחור שנשא בתולה בע"ש בבית הכלה להוצאת אחיה ובתחלת ליל שבת שנכנסה לחופה ולא נבעלה מת אבי החתן ואחד חכם הורה לעשות בעילת מצוה בליל ש"ק וביום א' בזמן הקבורה לא ילך אחר המטה ולא יקרע וינהוג ז' ימי המשתה ואח"כ יתאבל והרב המחבר דדינא הוא לגמור ימי המשתה ואח"כ ימי אבלות ואח"כ לבעול בעילת מצוה ועיין להרב דבר משה סימן ע"ח במי שהזמין צרכי חופתו ליום ד' ומתה אמה של כלה ביום א' והסכים מר אביו להתיר כניסה לחופה אחר ז' וכמ"ש מרן סימן שמ"ב ומהרי"ד חלק בזה דדוקא אי איכא פסדא שרי לאחר ז' הא לאו הכי ימתין אחר ל' והרב אביו השיב דאין כוונת הרשב"א שפסק מרן לחלק בין זה לזה כמו שיעויין בש"ע ולבוש ולהרב דרכי נועם סימן כ"א וכ"ט ומה גם דבניד"ד היה גם כן הפסד ממון דהכינו כבר הרוסקינ"ו ודברים אחרים שאם ימתינו יפסידו ועיין להרב ב"ד סימן קס"ח וריט"ץ סימן ע"ה וכן נעשה מעשה בבן הר"י ן' נחמיאש שנפטר הר"י בערב שבועות ונכנס לחופה אחר ז' ע"ש ומי שהכין צרכי סעודתו והזמין הקרואים ומתה אח"כ אחות המשודכת עיין להר"ם זיסקינד סימן ט' דפסק דאינו מותר להכניסה לחופה רק אחר ז' ולבועלה ע"ש וע"ע להרב ד"מ הנז' בסימן קע"ב והנמשכים ובסימן קפ"ה וקפ"ו שאחר משאו ומתנו יפה בחילוקי דעות הפוסקים בדין נשא אשה ואח"כ אירעו אבל מסיק להלכה ולמעשה שאם לא היה שם כניסה לחופה גמורה מאן דשרי בעילת מצוה לא הפסיד וינהוג ז' ימי אבלות קודם ואח"כ ימי חופתו ואצ"ל כשלא בעל שכך הוא דינו לנהוג ימי אבלות ושוב ימי החופה ויבעול מיד ואם כנס תחלה ביחוד במקום הראוי לביאה אף שלא בא עליה ויחוד דנדה נמי קונה או בהכניסה אחר קדושי' (אף שלא נתייחד עמה) ושוב קרה לו איזה אבל אף דלית ליה פסדא דסעודה וטירחא מ"מ פשוט הוא דבועל ב"מ קודם קבורת מתו ונוהג ימי משתה ואח"כ אבלותו ואין בזה שום פקפוק ובענין הקריעה חייב לקרוע דאין ימי משתה כי"ט של תורה דתנן בהדיא שקורעים קרוביו של מת וכן על שמועה קרובה ואם איש ספרדי הוא דאין קורעים על קרובים חוץ מאו"א גם בזה יעשו כמנהגם ע"ש ועיין בחא"ח מחבורי הקצר הלז בסימן כ"ו אות ו' ע"ש ועיין להרב זקן אהרן סימן ק' בראובן שנשא ונכנס לחופה והיה אחיו חולה ומת ולא נודע לו מיתתו רק אחר שלשה ימים ופסק דע"כ ל"פ הפוסקים רק לענין איסור תשמיש דהוי דבר שבצנעא אבל להיות כרגל כ"ע מודו ולכן ישלים ימי חופתו ואח"כ ינהוג אבלותו:

ועג"כ להרב מים רבים סימן ע' וע"א דהסכים למ"ש מהר"י שניאו זקנו במי שביום ג' לחופתו באשתו השניה מת לו בן מהראשונה שישלים ימי משתה ואח"כ ימי אבלותו ונתן הרב המחבר טעם למה לא יעלו ימי המשתה למנין ל' כדין קובר מתו ברגל דאף שמונין הז' אחר הרגל מ"מ מונין הל' מיום הקבורה דשאני חתן (ועיין ג"כ להרב זקן אהרן הנז' סימן ק"ח) ועמד ג"כ בסתירה שבדברי מרן בדין אבלות בפורים בסי' תרצ"ד ובי"ד סימן ת"א ע"ש והביא מ"ש הרב ערך לחם ורש"ך שם ובסימן שמ"ג ע"ש וע"ל אות ה': יג בענין צדוק הדין מנהג עירו לאמרו יחד בהלוך בכל זמן שא"א תחנה ובחש"מ א"א אותו כלל ובאסרו חג הולכים בעשרה לאמרו יחד בהלוך ומה שמזכירים בצ"ה גזירת תתנ"ו כתב בשם הצמח דוד גאנ"ז של פראג שאז נתקבצו הנוצרים מכל גלילותיהם יותר מת"ר אלף איש לעלות לירושלים לנקום נקמת משיחם וישימו צלם אדום על בגדיהן לאות והיה זמן צרה לשונאיהן של ישראל ונקרא בשם קרוציאט"א וזה בשנת כל"ו כלו יחד היינו תיבת כלו מספר נ"ו דהיינו האחדים והעשרות של תתנ"ו הנז' (שם ע' צדוק הדין ודיניו):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע"ו דכתב דכיון דמנהג עירו כמר"ן סימן ת"א לומר צ"ה אפילו בי"ט למת בפניו ה"ה בניסן וסוף תשרי דאף שא"א נפ"א ולא וידוי ולא מתענים בהן וה"ה בשמועה רחוקה בא"ח יש לאמרו יד בדין קדיש יתום רבו המנהגים יש מקומות שאומרים אותו גם בשבת ויום טוב ור"ח ויש שא"א אותו והרב בנימין זאב כתב דהנכון לאמרו ושכן מנהג ספרד בר"ח חנוכה ופורים ולא בשבתות וי"ט וחה"מ ובעירו פירארא הספרדים א"א אותו בשבת וי"ט וחה"מ ור"ח חנוכה ופורים אך בשאר ימים אף שא"א תחנה אומרים אותו ואשכנזים אומרים אפילו בשבת וי"ט והאיטליאנים נוהגים כספרדים הנז' (ופה פירינצי א"א אותו כל יום שיש בו מוסף דוקא) (שם ע' קדיש יתום):

טו יצא עתק תשו' הרב עפר יעקב סימן נ"ט להתיר מה שנהגו האבלים על או"א לומר קדיש וקדושת ובא לציון ותתקבל לפני העמוד והם החזנים אע"פ שבא לבהכ"נ אחר שהתפללו כבר הקהל דאין קפידא לפי שאומר צלותהון וא"א צלותנא וה"ה בש"צ שאינו מתענה יכול להתפלל ולומר עננו אם מנהגם לומר ביום התענית הזה ולא ביום תעניתנו והבאתיו כבר בח"א סימן ג' אות ל"א) (שם ע' קדיש על מתים):

טז העיד על מנהג עירו ושאר ערי איטליא להתאבל על קטן אם נפטר אחר ל' ולא כמנהג שכתב התניא שלא להתאבל על פחות מבן שנה (שם ע' קטן מת): הד"ט ועיין להרב מעיל צדקה סימן ה' שהאריך להוכיח מספק הט' חדשים להקרא הולד בן קיימא אם נולד חי אף שמת תוך ל' ללידתו לענין שמתאבלין עליו דא"צ להיות כל א' מהחדשים של ל' אלא אף חדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר מיקרי שכלו לו חדשיו והוכיח שאף הרמב"ם שסתם סתמו כפירושו דסגי בהכי ונכנס גם כן בענין הלכה כמקיל באבל אי דוקא בתנאים (וע"ל סימן א' וב') ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן קל"ח דחילוק ידע בתינוק שמת תוך ל' ללידתו ולא ידעינן אם כלו לו חדשיו או שנולד מת או חי ואח"כ מת וידעינן דלא כלו לו מה דיניהן לענין מילה וקבורה בי"ט א' וב' וע"ע לו שם בסימן קט"ז ועיין ג"כ להרב נודע ביהודה ח"א סימן ט"ז וח"ב סימן צ' (ואשר הבאתי גם אני בח"א סימן כ"ג אות א') דאין דיניהם מישך שייכי לענין אם חייב באנינות ויפטר מכל מצות שבתורה דאף שמותר לקברן בי"ט ולהסיר ערלתן לא מפני כן תמשך התולדה חיוב האנינות דאין לפטרו מהמצות משום ספקא דפלוגתא וכיוצא ע"ש ובסימן קל"ט פסק בפשיטות דהאונן אסור במלאכה לכ"ע ולא כדמשמע ממור"ם סימן שע"ה דבמחלוקת שנויה ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן מ"ט דפסק דתינוק שנולד לו' חדשים וחי ז' שבועות ומת יש להתאבל עליו: ועיין להרב מטה אשר ענף ד' ה' ז' והנמשכים שכתבן דהא דבעינן שכלו לו חדשיו היינו ט' חדשים שלמים ואז אף אם לא יגמרו סימניו מתאבלין וכן הנולד לז' חדשים שלמים מתאבלים עליו בין בן ז' ובין בן ט' שלא כלו חדשיו אף שגמרו סימניו אין מתאבלים עליו עד שישהה ל' יום ואם לא קים לן שכלו חדשיו ולא גמרו סימניו אפילו מת ביום ל' אין מתאבלים עליו ואם נולד לח' וקים לן שלא כלו חדשיו אף שגמרו סימניו ומת אחר ל' אין מתאבלים עליו וספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון שניהם מתאבלין עליו והוא מתאבל על שניהן וע"ע לו שם בענף כ"א בדין תאומים שמת אחד מהן תוך ל' אם יתאבל על הב' הביא סברת הפוסקים ומ"ש מרן בסימן שע"ד בשם הגהת אשירי ומ"ש הלבוש והר"מ מלובלין סימן ז' שהביא הכה"ג בהגה"ט והרב מקור ברוך סימן ל"א וזולתם ומסיק דמדי מחלוקת לא יצאנו והמחמיר תע"ב ועיין להרב ברכות מים סימן שע"ד מעובדא דהוה במי שנולדו לו ג' בנות וב' מהן מתו תוך ל' יום ואחר ד' חדשים מתה הג' מחולי אבעבועות והיתה בריאה אף שהיתה מעט דלה ורזה והיה מי שחשב לפטור קרוביה להתאבל ממ"ש מרן סימן שפ"ד ס"ט בשם יש מי שאומר דתאומים שמת אחד מהן תוך ל' והב' חי ומת אחר ל' אין מתאבלין עליו והרב המחבר הן קדם נשא ונתן במ"ש בב"י שלו ועל מור"ם בדרכי משה שהביא דברי א"ז באופן אחר בשם הרשב"א והביא דברי הרב מקור ברוך סימן ל"א וסוף דבר הביא מ"ש הרב שלחן מלכים כ"י במ"ש מרן יש מי שאומר וכו' והב' חי פי' אחר ל' אין מתאבלין עליו פי' על זה שמת תוך ל' ולא אמרינן מדהא הוא חי והוא בן קיימא גם זה שמת בן קיימא הוא אלא אין מתאבלין עליו וכמ"ש הרש"ך ועליו סמך הרב המחבר עיקר הדין אמנם בניד"ד לא מצא מקום להסתפק ושאפילו לפירוש הרב הלבוש חייב באבילות כיון שאחר מות אחותה היתה זאת בריאה ואף לפירוש הרב מקור ברוך כבר השלימה ל' יום אחר מיתת אחותה ועוד ב' חדשים אחרים ודאי דחייב באבילות ואין שום צד פיטור כלל ע"ש ועיין להרב מטה אשר הנז' בענף י"ב דף קי"ג ובדף קט"ו ע"ב ענף ב' דלקטן שכלו לו חדשיו ומת תוך ל' או שלא כלו ומת אחר ל' אומרים עליו צ"ה וקדיש ועיין להרב דבר משה סימן פ"ג דנסתפק במת תוך ל' ללידתו דאינו חייב להתאבל אם נוהג בו אנינות להזמין צרכיו או דלמא דינו כאבילות דליתא ויעויין בסימן שצ"ג דאין הכהן מיטמא לנפלים ועיין למהר"ש הלוי בחי"ד ובירושלמי ס"פ אין נושאין על וכו' ובמלחמת ה' דף תל"א וברב"ח סימן שנ"ג ובענין טומאת כהן על הנפלים ע"ל סימן ל"ה אות י"ב:

יז הסכים להוראת תלמיד חבר הרמ"י קראפניטו דיכול ורשאי האבל על או"א לומר בתוך ז' דברים המשברים ומעגמים הלב דאין זה בכלל איסור ת"ת דאסור משום פקודי ה' ישרים משמחי לב אבל לומר איזה דרוש להספידו אם יאמר בו פשטים או חדושים כמו שרגילים הדרשנים אסור והשיב על דברי הרב באר עשק סימן ל"ה דהתיר משום דס"ס בדברי אבלות קא עסיק ושהמנהג שלא להספיד על קרובו הוא משום יהללך זר ושהמעיין בס' מאמץ כח יראה שדרש על פטירת אביו והרמי"ק הנז' דחה דבריו דהא הרמזים והפשטים שנהגו הספדנים לדרוש אינן בכלל ד"ת שהאבל מותר בהן והראיה מהרב מאמץ כח אינה ראיה כלל דהתם דרוש דרש משה בתשלום הנז' ולא בתוך ז' ועוד דאי מטעמא דיהללך זר נהגו שלא להספיד על קרובים הלא כיון שהספדן לא את עצמו משבח רק למת לא יהיה זה בכלל יהללך זר (שם במהדורא בתרא אות א' ע' אבלות בן):

הד"ט ולע"ד יש לדחות דחיותיו אחרונות דהרב מ"כ שדרש בתשלום ז' מ"מ כל שלא עמדו ממנו מנחמים דין אבל תוך ז' יש לו כמבואר במק"ק דף י"ט ובפוסקים סימן שצ"ה ויש לדחות וע"ל אות י"ט ועל ההיא דיהללך זר י' דמדקאמר יהללך זר ולא אמר הכתוב יהללך אחר יש במשמע דאפילו קרוב וכ"ש פיך שלא יהללך וכדאמרינן נמי אין שבחה של מטרוניתא שתעלה בקרובותיה ומ"מ נראין דברי הרמי"ק הנז' דמשום הרמזים והפשטים שהדרך כבושה היא לדרוש בהספדות אין אלו בכלל ד"ת המותרין ומה שק"ק על הרב ב"ע הנז' הוא דאי כדבריו דהמנהג שלא להספיד על קרוביה משום יהללך א"כ למה הרב מ"כ הנז' דרש על אביו ולא חש ליהללך זר ואפשר ליישב ודו"ק:

יח לוי ודינה אחותו נשואה ליהודה הדרים בעיר א' וראובן ושמעון אחיהם בעיר אחרת רחוקה מהלך יום א' ומתה דינה וביום ז' לאבלות ויבא שמעון לבית לוי ורחוק מהעיר ג' מילין א"ל עובד כוכבים מסל"ת שמתה אחותו וכשמוע דבריו הלוך הלך ובכה לבית אחיו וישב על הארץ והתחיל להתאבל הביא תחלה פסק מהר"ש מלויקיו שחשב דברי העובד כוכבים מסל"ת ושבין לוי יהודה נקראים גדול הבית והן ימנו לעצמן והוא ימנה לעצמו אם התחיל להתאבל קודם בואו אצל גדול הבית והר"ן הלוי פסק דעובד כוכבים הנז' יותר מתכוין להעיד מלהיות מסל"ת ואם כן לא מקרי מתאבל קודם לכתו אצל גה"ב ולכן בין אם הלך אצל יהודה או אצל לוי ימנה עמהם ואף שיהיה שמעון גדול מלוי מ"מ אם היה לוי בביתו מיקרי גדול הבית. גם הרר"י מונצילסי מפירינצי מחשיב העובד כוכבים הנז' מתכוין להעיד ואם כן מיקרי לא התחיל להתאבל אמנם כיון שלדעתו יהודה הוא גה"ב והוא לא הלך אצלו לכן צריך למנות לעצמו ולא עם לוי עיין הרש"ך סימן שע"ה סס"ק י"ב ואם לא היה חייב להתאבל לא היה ג"כ רשאי גם מהרש"מ (הובאו דבריו בשמש צדקה שלו סימן נ"ח) חייב לשמעון למנות לעצמו לא מפני שנודע לו שהרי לא התחיל להתאבל וגם לא מפני ששמעון היה מבקש למנות לעצמו דאילו יהיה מדינא פטור לא יהיה רשאי להחמיר ואף אם היה בא לשאול היה חובה עלינו להורות לו רק יש לחייבו מפני שיהודה נקרא גה"ב והוא התחיל להתאבל אצל לוי ואחריו האיר נתיב מהרש"ל מפינאלי המחייבו למנות לעצמו בין משום שכבר ידע ואח"כ הלך בין משום שלא הלך אצל יהודה שהוא גה"ב ובאו אח"כ תשובות הרבנים תלמידי הרב המחבר מהרי"ד אולמו והר"פ עניו שפסקו להקל דמיקרי עובד כוכבים מסל"ת ושאע"פ שיהודה גה"ב ולא הלך אצלו מ"מ כיון שבא בעיר ששם גה"ב ואז התחיל להתאבל מזנה עמו והם גם הם הסכימו דבכ"מ שפטור להתאבל אינו רשאי ואנו חייבים להודיעו גם הרש"ד אוטולינגי פסק שימנה עם אחיו ושאינו רשאי להחמיר על עצמו והרב מהריא"ך מהחזנים מפאדובה אחר שהראה דיש בזה מחלוקת בפוסקים פסק להקל מטעמא דהלכה כמקיל באבל (וע"ל אות ב') ובענין אם רשאי להתאבל דעתו נוטה דרשאי ואין למחות בו והרא"ש פובינו מטורינו פסק דכיון דממ"ש הריב"ה בשם הרא"ש סימן שצ"ו יש במשמע דהתחיל להתאבל לאו דוקא דכיון שנודע לו קודם הגיעו אצל גה"ב הו"ל כהתחיל להתאבל כיון שהיה בדרך ולא היה יכול לעשות יותר ועפעפיו נזלו מים וא"כ מונה לעצמו ומה גם שיהודה היה גה"ב ואם היה פטור לא היה רשאי להתאבל וכמ"ש רט"ז ר"ס שצ"ז בשם הר"ם מינצי גם הרב"ך מריגיו פסק להחמיר על שלא הלך אצל יהודה והרב גבריאל פונטרימולי פסק להקל מטעם הלכה כמקיל ומהר"א סגרי מקסאלי נשא ונתן בדברי הרבנים הנז' והוכיח דחייב להתאבל מעצמו אף אם היה הולך אצל יהודה והסכים גם הוא דחובה עלינו שלא להניח להתאבל מי שאינו חייב (שם אות ג' ע' גדול הבית):

הד"ט ועיין להרב נאמן שמואל סימן מ' שיישב תשובו' הרשב"א תע"ח ותקל"ב ושהבעל נקרא גה"ב ולא אחיה אף שיצטער יותר גם הרב סם חיי סימן ה' הוכיח במישור דהבעל נקרא גה"ב בדין מי שמת ויש לו בן מאשה אחרת שמתה בחייו ולא היה דר עם אביו ואשת אביו היתה נושאת ונותנת בבית ובמיתת אביו היה הבן במקום אחר סמוך לעיר ובא לעירו תוך ז' והורה רב א' וגדול שימנה עם אשת אביו דהיא גדולת הבית וגדול א' חלק עליו ושאין עתה בזמנינו נגררים הבנים רק אחר אביהם כשאינם נשואים ומיעוטא דמיעוטא ימצאו בנים נשואים דגרירי בתר אבוהון והרב סם חיי תמה על דבריו דאטו נשתנו סדרי בראשית ועוד שהרב אביו הביא ראיה מרשב"א סימן תע"ח בדין מי שמתה אשתו ואחי אשתו בא ממקום קרוב דהבעל נקרא גה"ב לענין האבילות הרי דלא אזלינן רק בתר גדול הבית הזאת ואם כן בניד"ד אף דאין הבן גרור אחר אשת אביו מונה עמה להיותה גה"ב וזה כלל גדול דחייב אדם בכבוד אשת אביו וזו היא כבודה אף שאינו אוכל ושותה עמה כיון דזאת האשה הנותנת בתוך הבית ובזה הכל תלוי ואם היה הבן נושא ונותן בנכסי אביו הוא יקרא גה"ב לענין זה ואינו ענין לכאן חיוב הקבורה על מי מוטל דאף אם אינו מוטל עליו הוצאת הקבורה מ"מ הנושא ונותן בנכסי המת המת יקרא בזה גה"ב ע"ש. ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ס"ה במי שמת לו בנו ב"מ שהיה רחוק משם פחות מעשר פרסאות ובא בעיר ביום ג' הגם שמתחלה השיב למנות מיום המיתה כפי מ"ש הרב כה"ג סימן שע"ה בשם הרשב"א סימן תקל"ב אך כשנתיישב בדבר הניח בצ"ע לפי המורגל בפי הכל דדוקא אם גה"ב במקום המת מונה עמו הבא ממקום קרוב ע"ש:

ועיין למהרי"ו סימן ט"ז דמפשט פשיט ליה דמי שהוא רחוק מהעיר שמת לו מת מהלך שלשה ימים מונה ל' מיום הקבורה לענין שמועה קרובה או רחוקה דכיון שכלו כל הל' מקבורת המת אזלי מיניה כל דין אנינות ושכן מעשים בכל יום ועיין להרב עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון בקונטרס הרב בנו קראו בשם לקח טוב סימן ג' בראובן שמתה אמו ושלח שליח לשמעון אחיו הקטן שהיה במקום קרוב תוך יו"ד פרסאות וכתב לו לבא מיד שאמם היתה חולה ומסוכנת והשליח מעל וא"ל שכבר מתה ולא התאבל עליה ולא קרע בגדיו עד שובו אל אחיו הגדול תוך ז' ואז קרע וקבל האבילות והאריך ומסיק דשמעון הבא ממקום קרוב אף ששמע מהשליח שמתה מ"מ נגרר אחר גה"ב דתרתי בעינן למנות לעצמו שידע מיתת המת ויתחיל להתאבל כדדייקי הרא"ש ומרן וכמו שהבינו דבריהם מהר"ש הלוי סימן ל' ושמש צדקה סימן נ"ח ובהגלות נגלות דברי הריטב"א בחידושיו למ"ק פ' א"מ והרי"ף ורמב"ם ורמב"ן והרא"ש והרשב"א כולם שוין להקל דמונה עמהן ורק בהתחיל להתאבל פלגן בהדייהו אין לנו רק דברי מרן דנגרר בסימן שע"ה ס"ט בתר הרא"ש דס"ל דבהתחיל מונה לעצמו והסכימו עם הרב הנז' חכמי ליוורנו ע"ש שנכנס גם כן בענין הלכה כמקיל באבל (וע"ל אות א' ב' ועיין להראנ"ח ח"ב סימן כ"ה ולהרב פרי צדיק בחידושיו לי"ד סימן שע"ה ס"ט ולהרשכה"ג א"ח סימן תקמ"ח וי"ד סימן שפ"ז הגב"י אות ב' ולהרב בן המחבר הנז' בהשמטות בסוף קונטרסו שכתב ששוב ראה להרב ברכי יוסף סימן שע"ה אות ב' שכתב שכן הסכים מהר"י בן מיג"ש ושמ"מ נראה שלא כוון רק לחלוקת נודע לו ובזה שוין הרא"ש והר"י ן' מיג"ש אך בהתחיל פליגי הדדי ועיין ג"כ בשירי שירים ששינה לשונו לרמז שאין סברת שניהם שוין גם בלא התחיל להתאבל עיין שם:

יט לא עזב קסתו להוכיח שיכול לעלות האבל לס"ת בש"ק שהוא יום ז' לאבלו דמשתנץ החמה של יום ז' אמרינן מקצת יום ככולו והעיד ג"כ מפי ציר אמונים כמהר"ש ערה שבעה"ק חברון המנהג קבוע לקרותו לכתחלה בשבת שחל בו יום שביעי לאבלותו (אשדות הפסגה סימן י"ב):

הד"ט וכן העלה הרב זרע אמת בח"ב שלו סימן קט"ו להתיר וכבר כתבתי בח"א סימן י"ב אות כ"ו דמנהג עיר פירינצי הלז אינו כן דאינו עולה וכמ"ש הרב יוסף אומץ סימן צ"ג ולפ"ז אפשר ליישב מה שדקדקתי לעיל אות טו"ב די"ל דבמקום שאינן נוהגין המנחמין איירי' דהכל תלוי בהנץ החמה ומ"ה הותרה לספדן אפילו אבל להספיד את מתו אף שאסור תוך ז' בת"ת ועיין להרב שמש צדקה בסימן מ"ב באבל תוך ז' שאסר לעלות הרב לס"ת ביום ש"ק שחל בו שבוע הבן אף שמנהג העיר שבכל שבת של שורת שבוע הבן קורין הרב לסיים הקריאה דההיא דר"ת חידוש הוא ולא ילפינן מיניה ע"ש ועיין להרב פרי האדמה בח"ג שלו ובח"ד סימן ל"ה סוף ע"ד דכתב דבעה"ק המנהג לקרוא האבל אבי הבן בש"ק שחל המילה בו ואפילו אינו יום המילה רק תוך ח' ימי המילה וכמ"ש הפר"ח בליקוטיו לי"ד במים חיים שלו ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע' דפסק דש"צ שהוא אבל לא יקרא פ' השבוע בס"ת ביום ש"ק אמנם הרב כתונת יוסף סימן ד' העלה להתיר לאבל תוך ז' לעלות בש"ק לס"ת על שהיה נוגע לו לעלות להיותו הוא המדליק של אותו וע"ע לו בסימן ז' ועיין להרב חזון למועד סימן ע' באבל שחל יום ז' שלו בשבת אם יכול לישא כפיו בתפלת שחרית ומה גם במקום שרגילין לבא מנחמים ביום ש"ק גם כן ופסק כסברת הרשכנה"ג סימן שצ"ה בדין ש"צ שחל יום ז' שלו בשבת דיכול להתפלל לשמחת ברית מילה וע"ש דמשמע נמי מדבריו דבשבת לא תליא מלתא בעמידת מנחמים ואם כן יכול כהן אבל הנז' לישא כפיו בתפלת שחרית ולהחליף ג"כ בגדיו והביא ג"כ דברי הרט"ז סימן ת"ב ס"ז ושבשבת מיד שתנץ החמה אמרינן מקצת יום ככולו (וע"ל אות ל"א): ולפי מה שכתבנו דבמקום זה נהגו שלא לעלות בכה"ג לס"ת בשחרית של שבת (הגם דלהרב"ח דחלק על רבינו יחיאל אין קורין אותו אפילו במנחה וכמ"ש הרט"ז ורש"ך ע"ש) א"כ לדידן ודאי לא ישא ג"כ את כפיו דמה ראית לחלק והוא ברור ועיין להרב טוב עין סימן ח"י שכתב דהרב"ח בתשובות החדשות סימן ג"ן אסור לעלות אפילו במנחה ושהמנהג בארץ הצבי טורקיאה ואיטליא שלא לעלות דוקא בשחרית ובעה"ק חברון מנהג קדום הוא דבזמירות יושב בסדר אבלים וקודם שאומרים הקהל ה' מלך הולכים החזנים שם ואומרים ההשכבה ופסוק לא יבא עוד שמשך וכו' (לא כמו שעושים בשאר המקומות שעושים כן אחר תפלת שחרית של ש"ק) וקם האבל ויושב במקומו ומעלין אותו לס"ת בשחרית ושנראה שגם הרב"ח יודה בזה כשעושים הוראה לישב בין האבלים ומזמרים ההשכבה וכנז' ועיין להרב זקן אהרן סימן ק"ב דמנהג ותיקין הוא מה שנהגו קצת מהקהלות כשחל יום ש"ק שביעי לאבלות מתקבצין בע"ש סמוך לחשיכה ואומרים קצת פסוקים להוציאו מאבלו ומ"מ בליל ש"ק נוהגים דברים שבצנעא ע"ש:

כ מעשה בא' שמת ביש"ק ערב חג השבועות וגמרו לקברו בי"ט א' על ידי עובד כוכבים והורה גבר כהרט"ז בא"ח סימן ע"א שיתפלל האבל ערבית מבעוד יום ואף דהרב שבות יעקב סימן ק' דחה דבריו כבר עמד על דעתו הרב בית לח"י בסוף ספרו בתשו' השייכה לסימן שמ"א. ולענין ליל י"ט א' הורה לשמוע קידוש וכל הברכות מאחר בכוונה לצאת י"ח כיון דמחלוקת בין אחרונים בסימן הנז' בביאור הוראת מהר"ש לאונן לקדש בליל שמחת תורה ע"ש ובפרישה ורט"ז והר"ם מלובלין סימן ק"ז ומג"א סימן תקמ"ח ולחוש לדעת הרש"ך נאה לשמוע מזולתו (זרע אמת ח"ב סימן ק"פ):

הד"ט ועיין להרב ושב הכהן סימן צ"ג וצ"ד דשקיל וטרי בענין אבלות בי"ט ותמה על הרב מ"ל בפ"ג מהל' אבל דין יו"ד ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א סימן כ"ג אות ג' ובשותא דינוקא שלי סימן כ':

כא המניח אחריו בני בנים ואח וחתן טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו ושם נשא ונתן בענין כבוד אבי האב וחמיו ותירץ קושית הרמ"א סימן ר"מ סכ"ד עמ"ש מהריק"ו סימן מ"ד ויישב גם כן קושית הרב שבות יעקב ח"ב סימן כ"ד מדברי רש"י בסוטה דף מ"ה ד"ה בר ברתך אנא ע"ש וטעמא טעים ג"כ דהאח עדיף מב"ב משום דבמה שנשאל היו הב"ב אבלים על אביהם ומחוייבים לומר קדיש על אביהם ולא שייך לומר קדיש א' יותר על זקנם (שם סימן קמ"ח):

הד"ט קול האות האחרון אינו מוכרח (אחר הס"ר) דהא להראנ"ח קדיש א' עולה לב' כאשר הזכרתי בא"ח סימן ג' אות כ"ה ועיין להרב שבות יעקב הנז' בח"א סימן צ"ג במי שלא הניח בנים רק ב' בנות וצוה שהגדולה תאמר קדיש ולא בבה"כ ואחר מותו בא אבי הנפטר לומר קדיש בבהכ"נ על בנו מה דינו לדחות שאר אבלים ופסק דדוקא במקום שנוהגים לומר קדיש בבהכ"נ על בנו במקום שאר אבלים יאמרנו ואם אין במקום מנהג קבוע לא יאמרנו והגאון גיסו מסיק דמ"מ יאמר להפיס דעת המת בלא בנים ובניד"ד א"צ לזה בשכבר תאמר בתו קדיש כאשר צוה במנין בביתו וראיתי להרב עזריאל דאיינא בתשובות כ"י סימן ק"ט דכתב דאין כח האומר קדיש שלא על או"א יפה לדחות האומרן על או"א ומ"מ אם יתרצו לפשר ביניהן גדול השלום ועיין ג"כ להרב כנסת יחזקאל בתשו' אחרונה של ספרו שביאר כל אופני דחיות הקדיש ומי קודם למי וענין הגורל ע"ש ט"ל סעיפים על דין קדיש יתום ועיין ג"כ להרשב"י הנז' בח"ב סימן ל"ד בזקן וזקנה שמת בנם והניח בן וגדלוהו כאב ולמדו עמו ושכרו לו מלמדים וראה סימן יפה בתלמודו ויורישם אחר מיתתם ומתו ובא בן הבן לומר קדיש על זקנו וזקנתו ואם הבן באה למחות בו אין מחאתה מחאה כיון שגדלוהו ולמדוהו תורה ול"ד לההיא דמור"ם סימן קי"ח ועיין להרב קרית חנה סימן ל"ה שנחלק על הרשב"י הנז' ושיכולים האבלים אחרים למחות ואחריו בא הרב כנסת יחזקאל הנז' סוף סימן ש"ד והחזיק בהוראת הרשב"י ודוקא בבן הבן ולא בבן הבת וכל שכן הבת:

כב העלה להתיר נשואין למי ששידך נערה בחיי אביה ומת אביה וזמן קביעות הנשואים נופל תוך יב"ח למיתתו ואחר ל' (שם סימן קנ"ו): הד"ט וכן עשיתי מעשה פה פירינצי זה שנים שמתה אם הכלה וכנידון הנז' והתרתי להנשא אחר ל' תוך יב"ח ואחרי מופלג ראיתי ושמחתי שכוונתי לדעת גדול ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ב במי שהיה נוטה למות וצוה לעשות נשואי בתו ומת אביה אחר בעילת מצוה לא תלך בתו אצל הקבורה די"ט שלה הוא ודברים של פרהסיא אינו נוהג ע"ש דלע"ד לכאורה צריך תלמוד:

כג התיר לא' מבני החברה שמנגנים שיר בה"ר בבהכ"נ שמת לו מת תוך החג להתחבר ברעיו לנגן דאל"כ היה דבר של פרהסיא ובפרט דעדיין לא התחיל אבלתו ושם שקיל וטרי בדברי הרב ב"ד חי"ד סימן קפ"ה שם סימן קנ"ז): הד"ט ועיין להרב זקן אהרן סימן רי"ד הזכרתיו בח"א סימן ל"ו אות כ"ב ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן פ"א בדין כלי זמר בליל שלפני המילה וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא תוך י"ב חדש של מיתת אביה דפסק להיתירא די"ט שלה הוא ושגדולה מזו ראיה להרב זקן אהרן שהתיר אפילו לנגן לאחרים:

כד עיר שיש בה שוחט מומחה ואיתרע ביה מלתא ישחוט שוחט אחר אף שאינו מומחה כ"כ כמוהו אך לענין רופא התיר משום סכנה אף דאיכא רופא אחר שלא מכל אדם זוכה החולה להרפא וכ"ש שרוב מלאכת הרפואה אינה רק אמירה וכתיבה ואפשר דאפילו שכירות מותר לתת לו דאסיא דמגן מגן שויא אך הרופא עצמו יחוש ע"ע וימנע מליקח ושוחט אבל ששחט אין להחמיר בדיעבד דלא ממ"ש הרב בית יעקב שמצא בקלף ישן בשם מהר"א קלוזנר דמשמע משם דאף בדיעבד אין לאכול משחיטתו דליתא ושכבר מצא מציאתו הנזכר במרדכי רפ"ק דחולין בשם רבינו ברוך בשם ר' אלדד הדני וסיים דלא נהגינן הכי ולכתחלה נמי אם אין אחר מותר לשחוט אם צריך לו הבשר או לצורך חולה וכיוצא (שבות יעקב ח"א סימן פ"ו):

הד"ט ועיין בח"א סימן י"א אות ט"ז שהזכרתי סברת הרב תודת שלמים בשלמי תודה סימן ז' לשמש אבל לעשות צרכי בהכ"נ וסברת הרב זרע אמת סימן ק"ן דשפיר מצית האשה לאפות ולבשל בימי אבלה אף לצורך אחרים ובלבד שלא יהיה לצורך אחר ימי אבלה וביאר דברי מרן ומור"ם סימן ש"פ סכ"ב ובירר דברי מהריק"ו סימן ל"ה ותה"ד סימן רפ"ט הקשה על הרט"ז ס"ס הנז' ואשכח תנא דמסייע ליה בתודת השלמים הנזכר וכנז':

כה יולדת או חולה שאירע לה אבילות קודם החג אף שלא נהגה אבילות בימי חליה כיון שיודעה מיתת קרובה ועשה מה שיכולה לעשות סגי בהכי והרגל מבטל האבלות כאחר אך אם לא ידעה במיתת הקרוב צריך לנהוג אחר הרגל דיני ז' ואין הרגל מפסיק כלום ודחה מהלכה הוראת הרב נחלת שבעה סימן י"ז (שם סימן פ"ח)] הד"ט גם באזני הרב אור נעלם סימן י"א לא נכנסו דברי הרב נ"ש הנז' דכיון דיכולה לנהוג אבלותה במקצת דברים סגי בהכי ע"ש ועיין להרב בעי חיי סימן רמ"ג דפסק בנאנס ולא קרע ולא התאבל והגיע הרגל אין הרגל מפסיק ולא שנא מזיד ולא שנא שוגג וכדעת הראב"ד והרמב"ן בתורת האדם ומרדכי והרא"ש פ' א"מ והג"מ בפ"י מהלכות אבל: ועג"כ להריב"ה סימן שצ"ז ושצ"ט אבל הל' יום מונה מיום הקבורה כו מה שהתירו לאבל שחל יום ח' שלו בשבת ערב הרגל ה"ד לספר ולכבס ולרחוץ אבל לא ללבוש לבנים ובגדי שבת וחזרה למקומו דלא כהרב בית הלל דפסק בהפך מכח לשון מור"ם בסימן ת' וששגג שלא ראה בד"מ שלו. עוד לו שם בדין שכיבת האבל על הארץ ממש ושלהיות דבר קשה רוב העולם חולין הן לענין זה ומה גם דממשמעות הש"ס ופוסקים כל שכופה מטתו סגי אם כן האידנא דלא נהגי בכפיית המטה כל שמצטער בענין משכבו סגי (שם סימן צ'):

כז במקום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום יאמרוהו זה אח"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או"א שכבר עברו י"א חודש מ"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו"א שיחזיקום רשעים באמרו קדיש אחר יב"ח (שם סימן צ"ה):

כח פשיטא ליה להקל בכל דהו לישא אשה תוך שלשה רגלים למיתת אשתו שלא כהרב חינוך ב"י סימן ז' שהחמיר בזה וגם המנהג נשתרבב להקל כשיש צד אחד כל שהוא להתיר ואחר שביאר צדדי ההיתר שכתב הרמא"י סימן נ"א בשם הריצב"א דהא דמצרכינן שלשה רגלים היינו היכא שיש לו אשה אחרת וכן אם אשתו שמתה היתה זקנה או חולה שכבר פירש ממנה כמה רגלים ונשכחה אהבתה וצדדין אחרים עוד הוסיף מדיליה טעם להיתר שבכל יום פרוץ מרובה וכו' וע"כ לשמרו מהחטא טוב שלא לאחר (שם סימן ק'):

הד"ט ועל עמוד הוראתו סמכתי ראשי ורובי פה פירינצי זה שנים במי שמתה אשתו חדש ימים ויותר קודם ר"ה וקיים כבר פו"ר והיו לו בנים גדולים וכלתו אתו בבית ובא ושאל אם היה רשאי לישא אחרת אחר עבור חג הסוכות והתרתי לו מכמה טעמים ובכללם דאף שהיתה כלתו בבית אשה חשובה היתה שלא היה דרכו לשמשו ועוד דדל מהכא צדדין להקל הרי לנו סברת האגודה דס"ל דר"ה ויה"כ חשיבי כרגלים ושלפי סברת מרן דסגי בב' רגלים והיה רשאי גם כן לישא בין יום כפור לסוכות וכ"ש אחר סוכות וכאשר כתבתי בשותא דינוקא סימן קע"ג ועיין להרב בארות המים סימן ב' שכתב דלדעתו אף שיש להתיר הנשואים קודם החג כשמתה קודם ר"ה מ"מ אין להתיר הבעילה רק אחר ל' כשקיים מצות פו"ר דתרתי בעינן שעברו ל' יום וג' רגלים ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ט"ז שהתיר לאלמנה משודכת לינשא תוך ל' על או"א משום שלא היה לו מי שישמשנה ממ"ש הר"ם פ"ו מהלכות אבל דכתב בנשואים כיצד וכו' וששוב ראה הדבר מפורש להרב לח"מ שם והביא גם כן דברי הרכנה"ג סימן שצ"ב בשם מהרא"י וזולתו ודביני ביני בעי שמירה ולכן אין לה לטבול בימי נשואיה ועיין למרן סימן שפ"ג וע"ע להרב"ה הנז' שם סימן כ"ג במי שלא קיים מצות פו"ר ושידך אשה וקודם כניסה לחופה מת אחי המשודכת והתיר לכנסה ולבא עליה בליל שבת שהיה כ"ט לל' של אבלות וכן התיר לאשה ובעלה לרחוץ ולטבול בע"ש כ"ט לאבלותו וכהרב דבר משה הנז' סימן ס"ז. כט הביא פסק הרא"ד פאפו בדין ב"ב שמתה בתו בליל שלפני המילה ויום ד' מחג האסיף ואסר לו לצאת מביתו למול הואיל דאנינות יום א' דאורייתא וכמ"ש מרן סימן של"ג והרב המחבר השיב לו דכיון דמסתמא בשעת המילה כבר נקבר המת שברוב המקומות מאחרים למול ומזרזים לקבור מתיהן א"כ בניד"ד שהיה חה"מ ואין אבלות נוהגת בו הדבר ברור שאין שום חשש פקפוק של איסור לעשות מצותו וחזר הראד"פ והשיב דאין חה"מ מועיל כלום לבטל אנינות יום א' אפילו אחר קבורת המת והעיד ע"ע שכן קבל מרבותיו ושחייב לומר עליהם כבר הורה זקן ואח"כ יצא הרב בן המחבר והאריך בבקיאותו ופלפולו נגד הוראת הרא"ד וחיזק יסוד הוראת הרב אביו דיכול ורשאי לצאת ושבחיה בקאלוס הרב המגיה מהר"ש זלמן מלבוב דיפה כוון ויפה דן (שמש צדקה סימן ח' וט') הד"ט ועיין למהר"ד פארדו במכתם לדוד דף קל"ז ע"ג שהוא היה השר המסכים להוראת הראד"פ הנז' ובענין מילה וקבורה איזה מהם קודם ע"ל סימן כ"ח אות ג' וממה שכתב הרש"ץ הנז' משמע דאין ברירה אצלו איזה קודם כיון דמפקא ליה מסתמא דמלתא דמאחרין למול ומזרזין לקבוע:

ל דק ואשכח דדינא הוא מנהגא דקק"י פראג בשאירע אבל לא' מהשותפים לסלק זה את זה ע"י נאמני הקק"י בדבור בעלמא שלא להיות שותף עמו והשותף נושא ונותן ולא עוד אלא דאחר האבלות חוזר מיד השיתוף למקומו ואין מוחין בידם אמנם אם אין השותף רוצה לחלוק עם אבל שותפו מה שירויח במשא ומתן של ימי אבלותו אין לכופו ליתן והביא דברי הטור וב"י והרא"ש והראב"ד דמ"מ יש לאסור מפני מראית העין כיון דהשיתוף מפורסם ונראה שיש לו חלק במה שמרויח שותפו וכיון שכן מנהג פראג לשלוח על ידי נאמני הקק"י לומר לשותפו שאין רצונו להיות שותפו ושמה שיעסוק יעסוק יאי ויאי שעי"כ מתפרסם הדבר שאין לאבל חלק בריוח שירויח ושלעצמו בלבד הוא עושה ואף שאין השיתוף מתבטל בדבור בעלמא מ"מ הואיל דאם לא יעשה כן יש לשותפו היזק באותו שבוע שאינו מרויח ע"כ במקום פסידא כזה יכול לחלוק בלא דעת חבירו וכדאיתא בח"מ סימן קע"ו סכ"ח ולפ"ז ברור הוא שאין האבל יכול אח"כ לכוף שותפו לחלוק עמו מה שירויח באותו שבוע ודוקא במה שירויח ע"י עסק של פרהסיא אינו מחוייב לתת לו שאם אתה מחייבו יש מראית העין דההתעסקות הוא לאבל אך ממה שמתעסק השותף בצנעא בביתו דליכא מראית העין הנז' הרי השותף מחוייב לתת לאבל חלקו (שב יעקב סימן ס"ג):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע"א דפסק דמי שמת לו מת והוא במקום אחר ואינו יודע מיתת קרובו מותר לחבירו לעסוק במלאכה וכ"פ הר"ש הלוי סימן נ"ו והריק"ש סימן ש"פ והרב שער אפרים והרב זקן אהרן סימן כ"א וזולתם ועיין להרב באר היטב סימן ש"פ סכ"א בשם הרדב"ז סימן א' תק"ן דאם שלחו שליח להודיעו חזקת שליח עושה שליחותו ואחר שיעור שיגיע לשם סוגר זה חנותו ולא מצא קורת רוח הרב המחבר בזה דעתו להתיר. עוד כתב דאם כתבו לשותף גם רדב"ז יודה דשרי שמא יאבד הכתב ועיין זקן אהרן סימן ס"א ורש"ל סימן ס"ו דכל שאין האבל יודע באבלו מותר אפילו להזמינו בבית המשתה ויותר מזה הקיל כשהאבל אינו בעיר לעשות השותף מלאכת השותפות אף שיש לאבל הנאה כיון שאין המלאכה נאסרת לאבל רק כדי שלא יסיח דעתו מאבל ובניד"ד לא שייך. וע"ע להרב ד"מ הנז' סימן ע"ז דכתב דב' שותפים שיש להם ב' חנויות וכל א' וא' יושב בחנותו אם יארע לאחד מהן אבלות אם יכול האחר לפתוח חנותו ע"ש שכתב דמחלוקת הרב המבי"ט והראנ"ח היא ושהרב אביו כמה פעמים הורה להקל מטעם דהלכה כמיקל באבל אפילו בפוסקים (ע"ל אות ב') ועיין להרב שכה"ג סימן שפ"ז ובקונטרס עוללות הכרם שבס"ס ת"ח ח"ג סימן י"א שאח"כ ראה להשכה"ג סימן ש"ע שהורה להתיר אחר שלשה ימים הראשונים כיון דלרש"ל בלא"ה נמי מותר אחר ג"י וכ"ש במתעסק דלהר"י מטראני מותר אפילו בג"י הראשונים ע"כ ויש להסתפק אפילו במתעסק שלפעמים שאין לו מה לעשות יושב בחנות המתעסק ורוב העיר יודעים שהוא בעל המעות ועיין להרב גו"ר כלל ה' סימן יו"ד דכתב דאף בג"י הראשונים אמרינן מקצת יום ככולו (וע"ל אות נ"ב). ועיין להרב פרח שושן כלל ה' סימן א' וי"ב משאו ומתנו יפה על הרב גו"ר הנז' ע"ש ועיין להרב נאמן שמואל סימן ל"ד דבן גדול הסומך על שלחן אביו שאינו נשוי ואירע אבל לאביו יכול ליפרד ממנו בימי אבלות האב שלא לסמוך על שלחנו ויהיו מעשי ידיו לעצמו ויהיה רשאי לעשות מלאכה ועיין להרב פרי האדמה ח"ד דל"ה ע"ד במי שקנה הגאביל"ה מכללות הקק"י לקנות ולמכור בשר לערך כו"כ לשנה א' באופן שירויח כו"כ ואירע לו אבל אין זה דבר האבד להתיר לעשותו עי"א יען כי לא יפסיד מהקרן ול"ד לקונה חטים וכיוצא דאמרינן כל כור וכור בכו"כ ואף אם מכר כדי מה שקנה כל הפרקמטיא אבל אלו עדיין שם קרן על א' וא' מ"מ הכא דריוח כל השנה קנה בכו"כ וכו' ואם לא ימכור באותו שבוע לא יפסיד מהקרן שנתן בעד כל השנה ועוד קנה חפצים בכו"כ ואם לא ימכור עתה יפסיד מהקרן אבל בניד"ד לא קנה שום דבר רק שנתנו לו רשות לקנות ולמכור לערך כו"כ וישא ויתן וירויח ולכן לא מיקרי דבר האבד רק חסרון ריוח דאסור ומ"ש מור"ם בא"ח סימן תקל"ט עמ"ש המג"א ולריב"ל ח"ג סימן ס"א דברים שהותרו בענין חוה"מ מ"מ באבל אסור כמ"ש בסימן ש"פ סימן ועיין ג"כ לריב"ל הנז' שם סימן ס"ג באופן דבניד"ד אין להתיר אלא למי שאינו שותפו שיקנה וימכור והריוח לעניים או למי שיהיה ובשביל החנות והכלים כיון שאינם מיוחדים לו רק לקונה הגאביל"ה ומשל הקק"י הן אין בזה שום פקפוק אך ריוח אותן הימים לא יהיה להאבלים ועיין להרב פרי צדיק בי"ד בחידושיו סעיף ה' דף צ"ד ע"ב דנסתפק בפסק מרן סימן ת"ב סכ"א בב' שותפין וכו' אם לדידיה יש שום חילוק בשותפים שאין להם חנות דליכא פרהסיא כלל ושם כתב די"ל דמ"ש בש"ע הוא היפך ממ"ש בב"י ובמה שתיקן בבד"ה עדיין צריך יישוב והרש"ך הניח בצ"ע ועיין להרב בארות המים סימן כ"א שהשיב על דין הרב ד"מ הנז' מסתפק אם יש לחלק בין נודע אבלותו לרבים והם אינם יודעים שחבירו אינו יודע שמא יש לאסור לעשות לו מלאכה בפרהסיא כי היכי דלא ליתי למטעי ואם יודעים שחבירו אינו יודע מותר לעשות לו אפילו בפרהסיא ושלכן התירו גם כן לשמש מטתו לפי שאנו יודעים שאין האשה יודעת באבלה או אפשר דתשמיש המטה דבר שבצנעא הוא ואף אם נודע לכל אבלותו אין להתיר דבר שבפרהסיא ע"ש דלדידיה הדבר ספק. ואנן בעניותין נימא דלע"ד אין לחלק בין אינם יודעים לפי שהוא אינו יודע ליודעים שאינו יודע דלאחזוקי אינשי ברשיעי שידע אבלותו ולא ינהוג האבלות לא מחזקינן ולעולם שרי אף אם אינם יודעים שהוא א"י ודי שידע השותף או המזמין לסעודה שאין האבל יודע כנלע"ד שאינה מכרעת וכן מ"ש הרב דאפשר דתשמיש המטה דבר שבצנעא היא ואין להתאראתר הס"ר איני זוכה לעמוד על הענין מה שייך לחלק אצלו מי שאינו יודע להחמיר בדבר שבצנעא וע"ע לו בסימן כ"ב בראובן שנתן לשמעון סך מה בעיסקא ולא היה ראובן יושב בחנות ומת והניח לוי ויהודה והיה גם יהודה מתעסק באותו עסק בחנות אחרת ומחלו זה עם זה פי' סחורותם ויהי היום מת ולוי גדול הבית בטלן הוא רק כפעם בפעם יבוא חשבון לראות מה הרויחו העלה להתיר להם להיות החנות פתוחה ומה גם בימי יריד שיש להם הקפות שיכולים להציל מידם ע"ש. ועל ההיא דהרב פרי צדיק הנז' דסתראי נינהו פסקי מרן בש"ע וב"י וכנז' עיין למהר"י בן סמאון בעדות ביהוסף שלו סימן י"ד משאו ומתנו יפה על החרדה שחרדו אבות העולם הראב"ד והרמב"ן לתרץ הירושלמי שהביא הרי"ף בפ' מי שהפך עם עובדא דש"ס דידן שם דף י"א ע"ב ועמד על מרן דפסק בב"י דנקטינן כהרי"ף ורמב"ם ובש"ע חזר בו ופסק כהראב"ד ורמב"ן ע"ש דלדעתו ז"ל פסק הרי"ף ורמב"ם עיקר ואין בין ירושלמי ובבלי מחלוקת כלל דעובדא דמרים וקבריה דרב אחאי מלתא דחסידותא היא ובהא נמי פליג עליה רב אשי ע"ש:

לב תחלת דפח"ח פסק מלא וגדוש מהר"ח אבלעפיא במי שמינוהו לחתן תורה ובתוך ימי החג מת לו מת וגזר אומר למנות אחר תחתיו ולא יראו פניו בבהכ"נ ביום ש"ת וכמ"ש הרב דב"ש סימן ע"ר ושכן דעת הגאונים מהר"א רוזאניס ותנא דאורייתא מהר"י רוזאניס וכמה רבני קוסט' כמ"ש הרב בני דוד בביאוריו על הר"ם הל' אבל:

וגם הרב נאמן שמואל שדעתו נוטה להתיר ממ"ש מהריק"ו אינה רק הטיה בעלמא ולא למעשה ומה גם דראיית מהריק"ו יש לדחות ולומר דע"כ ל"ק מהריק"ו דאיסורים דרבנן נדחים מפני כבוד התורה אין דבריו אמורים אלא כשכבוד התורה יתבטל משום חשש שלא לעבור על איסור דרבנן כנתבאר שם בפירוש אילו בניד"ד אפשר ואפשר להתקיים כבוד התורה עם הנמנה תחתיו ע"כ תמצית דברי הרח"א הנזכר שם וחלק עליו הרב המחבר ועמד על תשוב' הרש"ל שהביא המג"א בא"ח סימן תרנ"ה ומה שכתב הרב ארעא דרבנן אות ש' אות רי"ב ונשא ונתן ג"כ בדברי הרט"ז ובמ"ש הרב יד אליהו באופן דמסיק דדברי הרב נאמן שמואל סימן ט"ל בכוון נאמרו אף למעשה ודלא מהרב בני דוד הנז' וכיון שהרב ח"י בפ"ח משמחת ח"ת הגדיל והפליג בשבח מצוה זו מה לי אם כבודה של תורה נעשה על ידי אחר והלא מ"מ הפסיד בגודל מצוה זו ולכן ידחה עשה דדבריהם מפני מצוה זו שהיא לגמרה של תורה שמצוה בו יותר מבשלוחו (פני אהרן סימן כ"ו וכ"ז):

הד"ט גם הרב זרע אמת בסוף ח"ב צדד צדדין הרבה להקל לחתן בראשית ומה גם דבניד"ד היה יום שבת בראשית אחר ז' למיתת המת אף שהיה תוך ז' לאבלותו ומ"מ טוב ליעצו להסתלק מהחתנות בכל כה"ג ובפרט שגם הרנ"ש אזיל ומודי דנכון להסתלק כן ראוי לעשות וכ"נ ממ"ש הרב אמת ליעקב בדיני תורת עליית קריאת ספר תורה בסימן ה' סוף אות כ"ט וכמו שציינתי בח"א בס"ס ל"ד ע"ש:

לג מי ששמע שמועה רחוקה של מיתת או"א והיה נוהג ל' ובתוכם פגע הרגל הביא מ"ש מהר"ם לידידי דנשא ונתן בדברי הפוסקים אם דינו כשמועה קרובה דאין הרגל מפסיק רק צריכים ל' וגערה או די בפגיעת הרגל וגערה ופסק דדי ברגל וגערה אף שלא עברו ל' מיום השמועה מכח ס"ס היינו ספק אי קי"ל כפוסקים שהביא הרכה"ג סימן ת"ב אות ח' דס"ל דאף תוך ימי השנה ואף על או"א סגי בגערה אפילו תוך ל' ואת"ל דבעי ל' וגערה דלמא לודו דלכבוד הרגל יסתפר בגערה ומה גם דלהרב נאמן שמואל סימן ל"ח פליגי הרמב"ם והראב"ד אהרמב"ן הביאו הרא"ש בפ' וא"מ והטור שם דס"ל דאפילו גערה לא בעי וכ"ש וק"ו דהלכה רווחת בישראל דהלכה כמיקל באבל (וע"ל אות ב') ולהרב גו"ר כלל ה' סימן ו' ובקצת תשובותי אפילו יחיד אצל רבים ע"ש והסכימו עם הרב המחבר מהר"א אמאריליו ומהר"י קרישפין וגם הרב מעיל שמואל הסכים להסתפר לכבוד הרגל גם העיד בפניו אחד חכם שאירע בו מעשה שמועה רחוקה מאביו בערב חג שבועות ושאל פי הרב והתיר לו להסתפר באותו יום עצמו יום השמועה (שם סימן כ"ח):

הד"ט גם הרב אחיו בדבר משה שלו ח"א סימן ע"ה פסק להסתפר אפילו תוך ל' על או"א בשמועה רחוקה מפני כבוד הרגל ועיין להרב מים רבים סימן ע"ב וע"ג שהסכים עמו מהר"י אירגאס לאסור אפילו על שמועה רחוקה אף אם יעברו רגל ורגלים רק בגערה לאחר ל' דוקא וכמ"ש הכנה"ג ר"ס שצ"ט ות"ב אות ה' דאין הגערה מועלת רק בגידול פרע דוקא של שלשים יום ואין הרגל עולה רק ליום א' גם הרב זרע אמת ח"ב סימן קנ"ד סתר הוראת אחד חכם שהתיר להסתפר בכ"ד סיון על אביו שמת בערב שבועות והעלה דאפילו על שמועה רחוקה על או"א לא שייך גערה רק אחר ל"י בפועל ע"ש וכן הדעת מכרעת לע"ד דבכ"מ דצריך גערה לא סגיא בלא גידול פרע דאי תוך ל' הלא לאמונה לא תהיה הגערה רק כחוכא ואטלולא אלא ודאי דלא בעיא גערה דאי בעיא גערה צריך גידול פרע ומכל מקום מידי ספיקא דדינא ודאי לא נפקא וכל שכן שכבר נעשה כמו שהעידו להרב המחבר הנז' ועיין ג"כ להרב נאמן שמואל סימן מ"א במי שבאה לו שמועה רחוקה מאמו ונהג אבלות ל' כסברת הרמב"ן וחל יום ל' שלו בר"ח אייר ונשאל אם תועיל הגערה ביום ל' אחרי שאם לא יסתפר באותו היום יכבד שערו מבלי יכולת להסתפר אח"כ מפני העומר ופסק הרב רבו להתיר וצוהו לכתוב סברתו ופסק גם הוא להתיר וטרם כל ראשית הגיש להבין דברי הרמב"ן והביא מ"ש הרמ"י בסימן ת"ב ושיש טעות כמ"ש אבל לענין ל' נוהג על או"א בתספורת וגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו דודאי יש שם חיסור לשון בין תיבת תספורת לתיבת גיהוץ וכלל העולה דגערת יום ל' מיקרי גערה לכ"ע ול"צ לטעם העומר וכהוראת הרב רבו שיפה דן יפה הורה ע"ש ועיין ג"כ להרב אורח לצדיק בחי"ד סימן י"ב והנמשכים דיש הוראה להחמיר בשמועה רחוקה על או"א לנהוג ל"י לתספורת ושאף שמרן סימן ת"ב לא הזכיר רק גערה הדבר פשוט דלא אתא לאפוקי הל' רק בא להחמיר עליו שצריך גם גערה אחר ל' ושהגערה תוך ל' אינה מועלת וכן הסכים מהר"י בריאל ורבני ויניציאה ומורה א' מקאסלי והרב"ח ומהרי"ב רבני ריגי"ו דתרתי בעי' ל"י וגערה ואחרון חביב הרב בנימין הלוי שהעיד שלימים הראשונים כך היו מורים ובאים דתרתי בעי' אלא דא"ל שהכנה"ג העלה בהפך בהגה"ט סימן ת"ב ושהכריח כן מדברי הרמב"ן שאפילו בגערה בלבד תוך ל"י יכול להסתפר והנה הרב ב"ה הנז' השיב על ראיה שלו ומ"מ כיון שהרב החביב עצמו סיים ואמר דמ"מ נהוג עלמא שלא להסתפר תוך ל' אך אם פגע הרגל מסתפר עכ"ל אשר ע"כ דעתו של הרב ב"ה הנז' דבפגע בו הרגל מי יוכל לבא אחריו שהעלה להקל למעשה אמנם כשלא פגע בו הרגל כבר העד העיד בנו דנהוג עלמא להחמיר ולכן צריך לחקור מנהג המקום הצריך לעשות מעשה דאם המנהג קבוע להחמיר יש לחקור אם המנהג הוא עפ"י הוראת חכם ואם החכם שאסר אסר להם מטעם סייג ופרישות או משום שכך היה ס"ל לדינא לאסור ועפ"י מה שיתברר יש בדבר להקל ולהחמיר כמבואר בתורת המנהגים להרב משא מלך והרב פר"ח ואין מפרשים לחכם ע"ש:

לד נשא ונתן על מנהג האבלים בעש"ק אחר חצות שלא לישב עוד על הארץ רק על כסא וספסל דשאני זקיפת המטה שאין לישב עליה אף שזוקפים אותה (כדאיתא במ"ק דז"ך) מהמנחה ולמעלה משא"כ כסא וספסל שאין זוקפים אותן יש להתיר לישב עליהן דסק דרגא חדא ופלפל בדברי התוספות שם ובדבר משה אחיו הגדול (ע"ש בתשו' מ"ג סימן י"ד) דאסר עד הערב אפילו בכסא וספסל והרב המחבר קיים המנהג להקל ושם האריך קצת בענין מנהג מבטל הלכה (ועיין בס' בכורי קציר ולהרב דברי יוסף סימן ז"ך) ואחריו האיר פסק הר"ם לידידי שפלפל בברייתא דמ"ק הנז' במ"ש ממנחה ולמעלה אם ר"ל אפילו מנחה גדולה ובענין הלכה כמיקל באבל (וע"ל אא ב') ומעלה דמחצי היום ואילך קם מעל הארץ ויושב על כסא וספסל ונכנס ג"כ בדבר אא אס הנז' סימן ס"א בדין סעודת המפסקת של ערב יום כפור דיכול האבל לאכ אאא בישיבה על כסא וספסל (הזכרתיו בח"א סימן ל"א אות ה' (שם סימן כ"ט ול') לה מי שחל היאן אאא או"א בש"ק אחר אסרו חג הפסח יתענה ביום א' שלאחריו אך לילך לבה"ק לו אאא קדיש ולימוד יותר טוב ביום ו' שלפניו ודוקא לענין תענית אין להתענות אאא אא בשאר זמן שיחול יארצייט בש"ק יתענו ביום א' (דבר משה ח"א סימן ס"ח) הד"ט ונחלק עליו הרב פני אהרן אחיו כאשר הזכרתי בח"א סימן כ"ט אות ל"ג ע"ש ומעשה בא לידי פה פירינצי שנשאלתי מאפוטרופס גביר א' נ"ע שצוה לפני מותו שבכל שנה ושנה ביום מיתתו ישכירו עשרה ב"א שיתענו ויעסקו בתורה למנוחת נפשו ואירע שנפטר בערב פסח באופן שתמיד יחול היארצייט שלו בע"פ ובכן שאלוני רעי איך להתנהג כיון שאין להתענות בו ביום רק הבכורות והעליתי לע"ד דאמדינן דעת המצוה שלא עלה על דעתו שיתענו גם אם יחול בשבת או י"ט או ימים שאין מתענים ומ"מ ישתדלו למצוא בכורות שכבר בלא"ה מתענים וזכרון אחד יעלה לכאן ולכאן וכמ"ש הראנ"ח בדין קדיש אחד שעולה לכמה מתים (ע"ל אות כ"א) וכשיחול ע"פ בשבת יתענו המתענים הבכורים כמנהגם ביום ה' ויעשו הלימוד ביום ש"ק עצמו האמנם אם לא ימצאו בכורים מתענים ישכירו לעולם אנשים מהוגנים בלתי מתענים לעסוק בתורה בלבד וגדולה תורה הנותנת חיים בזה ובבא וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן קע"ט:

לו השומע שמועה רחוקה של או"א ברגל אינו נוהג אפילו דברים שבצנעא אך אם באה לו בחוה"מ צריך לנהוג שעה אחת ולא יקרע (ונלע"ד דמ"מ יקרע לאחר הרגל הד"ט) (שם סימן ע"ו):

לז עשה מעשה בעצמו להסתפר ביום ל' והגערה על או"א וכסברת הרב אביו בכרם שלמה סימן כ"ח ושכ"פ מהר"ש יצחק סימן מ"ב בהסכמת מהר"א קובו רבו והוצרך לזה משום שהיה ל"א שלו ר"ח אייר שנזהרים בעירו שלא להסתפר בר"ח מפני צוואת הר"י החסיד וכ"כ הרב ב"ד סימן קצ"ב (שם סימן פ"א):

הד"ט וכבר כתבתי בח"א סימן י"א אות ט"ו דאין המנהג כן בערי איטליא וכ"ש בכ"ט שחל בע"ש אפילו שלא על או"א וכמ"ש הרב חיים שאל בח"ב סימן כ"ב (אך בנטילת צפרנים אפשר להקל וכ"פ הרב זרע אמת בח"ב סימן קנ"ג שלא כדעת הרב פנים מאירות ח"ב סימן קמ"ח וע"ל אות ד' וה' הד"ט) והגם דבמחלוקת שנויה אי מהניא גערה ביום ל' או תוך ל' וכמ"ש הרכנה"ג בא"ח סימן תקמ"ח וקי"ל הלכה כמיקל באבל אף בפוסקים (וע"ל אות ב' ועיין להרב ברכי יוסף בי"ד סימן ש"צ) מ"מ כל שהמנהג בהפך אין הכלל כלל וכן העלה הרב בר"י הנז' בניד"ד ע"ש) (וע"ל אות ל"ג):

לח התיר למי שתכפוהו אבליו להקל ראשו בתער אחר הל' הראשונים והתיר גם כן לרחוץ ראשו במים פושרין כיון דהרש"ך בר"ס שפ"א טעמא טעים לאיסור משום דחיישינן דילמא אתי למסרק ראשו ולדידן דשרי לסרוק כדאיתא בסימן ש"צ אפילו בפושרין (וע"ל אות ב') יש להקל (שם סימן פ"ה):

לט מי שמת לו מת וקברוהו בין השמשות אף שלא הגיעו האבלים לביתם עד שחשכה באופן שלא יכלו לנהוג אבלות עד ליל יום ב' מ"מ יום הקבורה עולה למנין ז' כיון שהיה יכול אז לנהוג אבלות משא"כ באינו יכול באותה שעה אלא למחר ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן פ"ח (הזכרתיו לעיל אות כ"ה) (שם סימן צ'):

הד"ט ופה פירינצי אין מונין מיום הקבורה אא"כ נהג איזה דבר של אבלות קודם שחשכה ולכן נהגו דכשנסתם הגולל קרוב לחשיכה עודם האבלים בבה"ק חולצים מיד מנעליהן קודם חזרתם לביתם ואם לא עשו כן מונין ממחרת ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן נ"ו הזכרתיו בח"א סימן י"ד אות נ"א וסימן כ"ג אות ב' עד אימתי חושבים פה העירה זמן בין השמשות ועיין ג"כ להרב מוצל מאש דף ח' ע"ג מ"ש על הרב מנחת כהן ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן צ"ו דכתב דתלתא סבי קפחינהו טעותא מרן ורש"ך סימן רס"ב סק"ט ומג"א בא"ח בשיעור בין השמשות כשיראו ב' כוכבים דוקא בינונים ולא קטנים דאין הדעת סובלת דכשנראים אפילו הבינונים אינו ודאי יום וכשיראו הקטנים יהיה ודאי יום וכן אם כשיראו ג' בינונים יהיה ודאי לילה וכשיראו ג' קטנים לא יהיה ודאי לילה דהאמת הוא דכ"ש אם נראים אפי' קטנים שבודאי לילה ואף אם נראה כוכב אחד כיון שהוא קטן ע"ש ובין למר בין למר נסתרה מעיני עטלף כמוני למה לא ביארו באיזה מקום מהשמים תהיה הראיה לבא לידי הבחנה זו כי לא בכל המקומות שבשמים הראיה שוה כי הנה סמוך למערב יתאחרו להראות אפילו הגדולים משום זהרי חמה המחשכים אור הכוכבים וכעין שרגא בטיהרא וכל עוד שיתרחקו ממקום שקיעת החמה יקדמו להאיר אפילו הקטנים והוא ברור:

ועיין להרב קהלת יעקב למהר"י אלבעלי סימן א' דף י"ח שנשאל על תינוק שנולד בע"ש כשהיו הקק"י אומרים ברכו ראשון ומעידים שלא היה שמש במרומים דפסק דמלין אותו בע"ש והביא סברות הפוסקים ובראשם הרב פר"ח בקונטרס דבי שמשי ואם לא מלוהו בע"ש לא ימולו אותו בשבת רק ביום א' ע"ש:

מ טעמא טעים למה אין האבל אסור ברחיצת פניו ידיו ורגליו כט"ב מתוס' פ' אלו מגלחין דנ"א ד"ה לא אשארא ע"ש ועוד לו שם אענין ברכת שעשה לי כל צרכי ואחר שהביא סברת הפוסקים מסיק דטוב לברך בלי הזכרת שם (שם ח"ג סימן י"ב):

מא החזיק בהוראת חכמי העיר של הרשכה"ג להתיר לגלח במועד מי ששלמו לו ל' על או"א שלא כהוראת מהר"י איסקאפה שהסכים הרב עמו לאסור דבעיניו הוראתם תמוה דכיון שנכנס לרגל באיסור גילוח אין לך דברים גורמים להתיר לו יותר מזה ודחה ראיותיהן והביא גם כן מ"ש הרב מ"ל בפ"ז מהל' י"ט דין י"ח ועיין ג"כ להלק"ט ח"א סימן רפ"ה דנשאל על זה והתיר ועיין ג"כ בחידושי הריטב"א דפ' א"מ דכ"ב ע"א (עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון סימן כ"ג):

הד"ט ועיין בספרי הקצר הלז בח"א סימן כ"ז אות ד' דבעיר הלזו פירינצי מנהג קדמון ופשוט להתיר ועל פי הדבור התרתי גם כן למי שחל יום למ"ד לאבלות או"א ביום הו"ר להסתפר בו ביום ע"י גערה שהוא ג"כ ערב הרגל בפני עצמו והסכים עמנו הרב חיד"א והוא פשוט ועג"כ להרב בני יצחק בתשובו' שלאחר ספרו מהרב חנן דוד שכתב בסימן י"ב שנשאל על מי שנשלמו לו ל' על או"א ביום א' של חג והשיב ששאול שאל להר"ם אמארילי"ו וא"ל שמנהג סאלוניקי שלא לספר בחוה"מ והרב חנן דוד כתב דאף דאין משיבין לאחר מעשה מ"מ דעתו נוטה להתיר כהמני"ח בהלק"ט אך הרב כנה"ג בא"ח סימן תקל"א אות ג' הסכים לדעת מהרי"א דאסר שלא כחכמי עירו דהתירו וכנז' והרב ח"ד הנז' חיזק יסודות ההיתר ושראיה גמורה היא ראית המני"ח הנז' וסותרת חילוקו של הרב כנה"ג באופן דלדעתו ודאי מותר אם לא במקום שנתפשט המנהג לאסור ע"ש ועיין להרב שביתת י"ט סימן י"ב דסמך בכל כחו הוראת מהרי"א הנז' לאסור אם כלו הל' תוך המועד עיין שם ומ"מ קשה לשנות מנהגנו דמדי מחלוקת לא יצאנו וגדול כח המנהג בפרט במה שיש בו סמיכות של ממש ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן ט"ו דהצריך עיון על שהשמיטו הרי"ף ורמב"ם דין מי שחל שמיני של אבלותו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ע"ש מב אפילו על מיתת או"א אינו חובה להודיע לבנים אך המנהג להודיע בשביל הקדיש ותפלה שיש נחת רוח לנפטר ובשמועה רחוקה על שאר מתים אין קורעים אך על או"א לעולם קורעים כל בגדיו אף לאחר יב"ח (ועיין במפתחותיו שטעות נפל דציין דאין לקרוע כל בגדיו לאחר יב"ח על או"א) (שו"ת מהרי"ו סימן י"ג):

מב חשב מתחלה להביא ראיה דדין שמועה קרובה או רחוקה מונין מיום המיתה ולא מיום הקבורה ושוב מסיק דאין ספק דמיום הקבורה מנינן וכמרן סימן שע"ה ס"ו (פני יהושע מקראקא סימן ט'):

מד מי שמת לו מת ביום יארצייט על או"א לא יאמר קדיש באנינותו שפטור הוא מק"ש ותפלה ונשא ונתן בההיא דפ' מי שמתו ועל הרב שמש צדקה סימן ט' בא"ח שלו ועל הגהת הרב בנו ודמדי מחלוקת לא יצאנו והביא דברי רט"ז בא"ח סימן ע"א וי"ד סימן שמ"א דלכאורה סתראי נינהו ויישב ומסיק דאף אם יש מתירין לומר קדיש ה"ד על המת שהוא אונן עליו לא כניד"ד דאיירי למת אחר (מכתם לדוד ס"ס א'):

מה התיר דברים שבצנעא בשבת לאחות אוננת שאינה בעיר המת דכדאי הם ר"ת והרב"ח לסמוך עליהם במת שאינו עמו בעיר ואינו מוטל עליו לקברו וכ"ש אשה דאפילו עמה בעיר נראה דאינו מוטל עליה לקברו דמשתעבדת לבעלה וכ"ש עונת שבת שאין לבטלה אפילו לשאינו ת"ח (שאלת יעב"ץ ח"א סימן ס"ה):

מו וילון הפרוס אפילו סורח הרבה על הארץ אין לו דין מחיצה להתיר לאונן לאכול בפני מתו כיון שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה וה"ה לענינים אחרים הצריכים דופן (הזכרתיו ג"כ בח"א סימן י"ד אות ע"ח הד"ט) (שם ח"ב סימן ק'):

מז רב ושושבינין קרובים לחתן וכלה יכולים להכניס לחופה אפילו תוך ל' לאבלותן אך ברחוקים יש לכתחלה למנוע אם אפשר באחרים ונשא ונתן במ"ש הרכנה"ג סימן שצ"א הגב"י ומי שאסור ליכנס לבית המשתה בחול וה"ה בשבת מ"מ אם הוא קרוב לחתן וכלה יש מקום להקל בשבת דמחזי כפרהסיא אם אינו הולך ובסעודה שאין בה שמחה כל כך כשל שבוע הבן שעושה בליל שבת ודכוותה יש להקל אחר שבעה ואבל על אחותו נשואה מותר ליכנס בכל סעודה שאינה של שמחה אפילו בחול ואפילו חוץ לביתו (שם סימן קע"ט והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב דבר משה סימן פ"ח דפסק דסעודת חינוך הבית מיקרי סעודת מצוה ומותר לאבל לילך שם ודוקא אם יאמרו בה תחלה ד"ת לסברת רש"ל בקמא פ' מרובה סימן ל"ז ולהרב באר שבע דקי"ג סימן ע"ג הביאו הרב פנים חדשות הלכות נדרים דוקא בא"י הויא סעודת חינוך הבית מצוה ע"ש ונראה דמש"ה התנה רש"ל שלא יניח בתחלה לשחוק ולנהוג ק"ר רק יתחיל בד"ת ודרשה ואין חולק בזה ועיין ג"כ להרב משאת משה ח"ב סימן י"א דדחה בב' ידים פקפוק חכם אחד בדין חכם מתאבל על אמו תוך ג"ח הראשונים במקום שנהגו שאין האבל על או"א נכנס לחתונה כל יב"ח וגם שלא ליכנס לדרוש בבית החתונה צוה לאחד מתלמידיו לילך לדרוש במקומו והיה מי שערער עליו משום דליכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כדאיתא בפ' אין בין המודר והרב המחבר בירר שמועה זו נאה וכיוצא בה והביא ההיא דהרימ"ט בחה"מ שלו סימן כ"ג ונשא ונתן בה ושכן ראה להרמ"ל בפ"ט מהל' אישות דתפס על הרא"ש (שם הובאת הגהת הרב בנו דכתב דדברי מר אביו והרב תנא צריכים ישוב) באופן דגם דינא דניד"ד אינו מהדברים דא"א לאוקומי שליח דכולא מלתא אינו רק משום שמחה דידיה עיין לטור סימן שצ"א בשם הרב ברצנולי ולמרן שם ועיין להראנ"ח ח"ב סימן מ"ט ולהרב המאסף שם ודון מינייהו דכיון דעיקר הדבר שלא ליכנס במקום גילה חומרא בעלמא אם כן מן הדין גברא חזי מיקרי ומצי שפיר אוקומי שליח דמה שמחה זו עושה למשלח וכל זה לא הוצרך רק בדלא רמי עליה ליכנס אך בניד"ד דעל חכם הקק"י מוטל לעיולי ולברוכי ולדרוש בבית החתונה ל"צ להא דאפילו הוא עצמו רשאי לילך תוך ל' ואף אם יחמיר על עצמו שלא ליכנס מ"מ מצי מיהב גברא אחריקי' והוא פשוט ועיין להרב נודע ביהודה סימן ק' דהוקשה לו מ"ש הטור שם בשם הראב"ד שאם משיא יתום או יתומה לש"ש ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה מותר וכו' ודוקא מל' ואילך על או"א אבל תוך ל' אסור ובסימן שצ"ב הביא ההיא דר"ת במשודך שמת אחי משודכתו קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואים שהתיר שתכנס לחופה תוך ל' משום פו"ר וכו' ואם התיר אפילו על איחור פו"ר כל שכן שיש להתיר בניד"ד דהראב"ד שתתבטל פו"ר לגמרי ולמה לא התיר אפילו תוך ז' נהי דגברא אגברא לא רמינן אמנם הטור הביא בסימן שצ"ה דהרא"ש הביא דברי הראב"ד והרי הרא"ש הורה כר"ת כמ"ש בסימן שצ"ב ויש לומר דהרא"ש לא סמך על ר"ת רק במקום הפסד מרובה ואפשר דהראב"ד בדליכא פסידא דאי איכא שרי אפילו תוך ל' אכן להרב"ח דפירש דדוקא תוך ל' של או"א אסר הראב"ד ולא בשאר קרובים מעיקרא קושיא ליתא ור"ת וראב"ד ל"פ וע"ע לו שם שיצא לחלק בין שושבין בלבד ואינו אוכל שם לאוכל שם ע"ש:

מח פירש הרב"ח שיחתו להרט"ז חתנו על מ"ש ראיה לסתור פסק מרן ס"ס שצ"ו בדין קטן שהגדיל תוך ז' דאינו חייב לנהוג אבלותו ויישב לו השמועה יפה ועיין ג"כ בספרו ב"ח ס"ס הנז' (שו"ת גאוני בתראי סימן נ"ו):

הד"ט ועיין להרב יד אליהו סימן צ"ג דדחה ראיות הרט"ז ודאין סברא לומר דמשום שלא נתחייב דרך משל בג"י הראשונים יפטר בד' ימים אחרונים ושאני מי שהיה חייב ונדחה ממי שהיה פטור בראשונה ואח"כ נתחייב כקטן דניד"ד ושגם הטעם שיש לתת למרן דהיינו טעמו של הרט"ז לא הוזכר בדברי הרא"ש ואם כן יש מקום לומר דאף להרא"ש אין לפטור רק מה שהוא משום תשלומים דאין הקטן חייב לשלם הימים שעברו בקטנותו אמנם לפטרו בימים שנתגדל אין בו טעם וסברא ודמיא להא מי שלא נהג אבלותו במקצת הימים שא"צ להשלים רק הנשארים ועיין להרב פני אליהו הנדפס מחדש בדף מ"ג ע"ג ע"ש ועיין ג"כ להרב סמא דחיי דף ס"ז דיצא לישע פסק מרן לפיטור כסברת הרא"ש שלא כסברת מהר"ם המחייב ואף שהר"ם רבו של הרא"ש מ"מ פסק כתלמיד משום דהלכה כמיקל ע"ש (וע"ל אות ב'):

מט אשה שמתה ב"מ פתאום והניחה שלשה בנים ובן אחד התחיל לברך בה"מ על מה שאכל ושואל אם ישלימנה ובן ב' היה באמצע סעודתו ושאל אם רשאי להשלים לאכול בשר ולשתות יין (וע"ל אות נ"ג) ובן ג' עדיין לא אכל והיה הולך לאכול ושואל אם פטור מנט"י ועוד שואלים הב' והג' בדין מים אחרונים שמשום סכנה נגעו בהן והשיב מהר"י פינטו דהא' יכול לברך על המוגמר והב' יפסיק מלאכול בשר וכו' והג' פטור מנט"י ושרשאים הב' והג' ליטול מים אחרונים והסכים עמו הרב בן הרב המחבר בדין א' וב' אך בדין הג' חייבו בט"י והרב המחבר פסק ליטול ידיו בן הג' ולא יברך ענ"י והב' שאסור לגמור לאכול בשר וכו' והראשון יסיים הברכה שהתחיל ואסור לסיים בהמ"ז (מכתם לדוד סימן נ"ב והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב פני אהרן סימן ל"א בכדומה לזה שהיה מתפלל או מברך בהמ"ז ונעשה אונן שנסתפק מהר"י אלפאנדרי בס' מוצל מאש שנית סימן כ"א והביא ההיא דזבחים דף ק' שיש לדקדק משם דאין לחלק בין התחיל במצוה ללא התחיל וכן הוציא מדברי הרב עשאל הביאם מהרי"ד בא"ח סימן מ"ב דאף דהתחיל לא יגמור כשם שאם לא התחיל לא יתחיל ע"ש ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן פ"ז ששמע מפי הרח"ע הנז' שאם אחר שהגיע זמן התפלה ולא התפלל מת לו מת צריך לשלם בתפלה הסמוכה לה דדוקא כשמת קודם זמן התפלה פטור מתשלומים ושכן מסיק הרב ב"ד הנז' בסימן מ"ב הנז' ועיין ג"כ למהר"א גאטיניו בצרור הכסף בליקוטיו דף ק"ך ע"ב שכתב בשם הרח"ע הנז' דכיון שמת אחר שהגיע זמן התפלה חייב בתשלומין ועיין ג"כ להרב שביתת י"ט דף קכ"ה ע"ד שעשה סמוכות לסברת מהרי"ד הנז' מתשו' הרשב"א סימן קי"ז דהכל תלוי בחילוק אמיתי שלו אם מת קודם חיובו או אחריו להתחייב או ליפטר מתשלומים וכנז' ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן ט"ז דמי שמת לו מת בשבת שאינו מתפלל ערבית במ"ש ולא הבדלה אין צריך לומר אתה חוננתנו בתפלת שחרית ועיין להרב אגורה באהלך דף כ"ח ע"ג דגם הוא פסק שלא להבדיל בתפלת שחרית כשם שאם טעה ולא הבדיל בתפלת מ"ש אינו חוזר משום שצריך להבדיל על הכוס וה"נ דכוותה דיבדיל על הכוס ובתפלת ערבית לא נתחייב דינו הכי שאינו מבדיל בתפלת שחרית ועיין לרדב"ז הביאו הרב החביב סימן רצ"ד דהיכא דנאנס ולא התפלל ערבית במ"ש דיתפלל שחרית ב' אינו מבדיל בתפלה ולפמ"ש הרב המחבר עוד שם תירץ קושית המג"א על הרדב"ז שהניחו בצ"ע וסיים דשוב נדפס ס' דבר משה ח"ג ושם הביא בשם מר חתנו דיבדיל בתפלה והרב מר חמיו הפיל דבריו ארצה וכתב דלא יבדיל ע"ש וע"ע לו שם דף כ"ז ע"ב דנשא ונתן בדברי הרב מ"מ הנז' שבס' רב יוסף נסתפק בזה והביא תחלה סברת הר"מ לידידי דס"ל דלפחות יגמור הברכה שהתחיל והרב המחבר ס"ל דפוסק אף באמצע הברכה ושהרצה אח"כ דבריו להר"ש בן הר"י אמאריליו והעלה דישלים הברכה דכיון שהתחיל במצוה יגמור והרב המחבר חזר והחזיק סברתו בראיות להפסיק אפילו באמצע הברכה ואם מותר האונן להסתפר עיין להרב טוב עין שהחזיק הוראתו לאיסור ועיין מה שכתבתי בח"א סימן י"א אות י"ג:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה