אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן לה

סימן לג

דיני חולה. גוסס ומיתה. הספד וקבורה וטומאת כהן:

אות א' ראתה עינו עין כל פעמים רבות חכמים הספדנין שאין מתעטפין בטלית כשמספידים ואולי משום דלסי' שמחה לובשים לבנים בט"ו באב וביוה"כ כדתנן בסוף תעני' ולסי' אבלו' לובשי' שחורי' לכן יושבים בלי טלית בלבושים שחורים פחד יצחק אות ה' ע' הספד ראיתי) ב מעולם תמה על מנהג כהני עירו היושבים בבהכ"נ גדולה לאיטליאני ובהכ"נ אשכנזים שבהודע להם עודם בבהכ"נ (וע"ל אות ל"א) היות מת ח"ו באהלים הסמוכים לבהכ"נ ועוברים דרך החצר מגולה והלא היו יכולין לעמוד בחצר בלי שום צער מ"מ יוצאים אח"כ מחצר ונכנסין עוד תחת אהל המת לצאת חוצה לילך לביתם ולפי שזקני הוראה לא א"ל דבר מעולם חשב הרב המחבר דאולי היתה כוונתם רצויה דמוטב שיהיו שוגגים וכו' דס"ל דטומאת אהל הסמוך לאהל שהמת בתוכו איסורא דרבנן הוא ומנה ולא טעה דסברת רוב הפוסקים היא דאורייתא ואף מ"ד דהויא דרבנן מ"מ לא התירו רק בצער גדול או סכנה או כבוד הבריות ובלבד שפתחי אהל המת יהיו סגורים ולכן סיים במאי דפתח דאי איישר חיליה לבטליניה וע' חינוך ב"י סי' צ"ד ופרי הארץ להר"ם מזרחי סי' י"ט וזולתם הזכירם שם (שם אות ט' ע' טומאת אהל): הד"ט וע' להרב אמונת שמואל סי' מ' ולהרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ה דמייתי נמי להיתרא אף במקום אהל דאורייתא ע"י שידה תיבה ומגדל (פורטאנטינ"א בלע"ז) דמדתו אמה על אמה ברום ג' מבחוץ והאריך שם קצת בדין אהל זרוק ע"ש ובסי' צ"ח וע"ל אות ל' ועי' להרב יריעות האהל סי' ל"ג דיישב תמיהת הרב צבי אשכנזי סי' ק"ג על מהרא"י במה שנהגו הכהנים שלא לצאת דרך שער העיר משום דסוף טומאה לצאת ותמה עליו שהוא נגד ש"ס ערוך בפי"א דאהלות והרי"ה הנז' חזק הוראת מהרא"י דיפה עושים הכהנים וכמור"ם סי' שע"א והרב המבי"ט ומהרי"ט בנו ועי' להרמ"ז בתשו' ט"ו ותנ"ז דהיקל לכהן לצורך מצוה כמילה ונ"כ במ"ש הטורים סי' הנז' בחצר מוקפת זיזין וכו' ומת בא' מהבתים אם כל דלתות הבית נעולות וכו' ואף דהרב הדב"ש השיב על ראיותיו חזר והחזיק הוראתו ונכנסו דבריו באזניו והסכים עמו להתיר ועי' להרב פרי צדיק בחידושו לי"ד ר"ס שע"ב דתמה עמ"ש הרש"ך שם דבטומאה דרבנן א"צ להקיץ לכהן דמעולם לא שמענו להקל בטומאה דרבנן רק משום כבוד הבריות שלא יצא כשהוא ערום או במקום מצוה אבל משום צער מועט להקיצו לא שמענו להקל אפילו בדרבנן. ועי' להרב יריעות האהל סי' ל"ב דמאשר ומקיים תשובות הרב תה"ד שהסכים הרמ"א בכהן השוכב ערום באהל המת שאסור לו להתעכב להלביש עצמו והשיב לקושית הרב אבן עוזר שחלק עליהם ועל רש"י וביאר היטב דברי הרמב"ם בפ"י מהל' כלאים ובענין סוף ט"ל הנז' ועי' ג"כ להרב פרי צדיק הנז' בח"ב סי' ה' דלא מקילים בה אפילו בדאיכא ביטול מצוה כגון נ"כ ותפלה בצבור וכיוצא ה"ד בחול אבל בשבת דאין חשש ליציאת המת יכולין הכהנים ליכנס לבהכ"נ ולא יחוסו על סט"ל והביא דברי מהרימ"ט ח"א סי' צ"ו והמבי"ט. ועי' ג"כ להרב נחפה בכסף סי' ו' בדין סט"ל דהעלה דעדיין הדבר שקול אם יכול לצאת בלילה אף שבשבת אפשר להקל כיון שאסור לקבור משא"כ בליל חול דאין בו איסור כלל ועי' להרב מכתם לדוד סי' נ"א על עיר וויניציאה דהוכיח דפתח הראשון שעתיד המת לצאת הוא מהלכה למשה מסיני איסור סט"ל ומשם ואילך מדרבנן ושאין מקום לסמוך על תיקון הנסרים על פני המת לומר דחייצי אפי' אין בנסרים נקבים דאם יש בהם נקבים פשיטא דטמא טמא יקרא ומ"ש דרך אגב בסוף תשובות מהרא"י בודאי פלטו הקולמוס שלא מדעת ע"ש. גם הרב סמא דחיי החמיר על עיר וויניציאה ושאין תיקון הנסרים מועיל והסכים לסברת הרב ביליליוס ע"ש בסי' י"ט וכתב שאין תקנה רק לסגור דלתי בתיהם והחלונו' אם אין להן סריגות פחות מפ"ט וע"ש תיקונים אחרים. ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' א' וג' בדין בית החיים שבצדו בית דירה לישראל ובצדו אחר בהכ"נ שיש בו חלונות פתוחות מותרים הכהנים לילך לבהכ"נ ולאותו בית שאין דרך להוציא המת מהקבר להכניסו בבתים והיכל הבנוי ע"ג קברים ולא היה מתחלה סתום סביב הקברים רק עשוי כעין אכסדרה נראה שאסור לכהן ליכנס להיכל ושמא יש תקנה לדבר ע"ש עוד לו שם תשובות מחכמי הדור בדין שכונת היהודים גיטט"ו בלעז שיש לה חומה בפתח ודלתים לחבר צדדי המבוי המפולש וצדדי הבתים היו במשל ממזרח למערב והחומות בין צפון לדרום ששם פתחים לצאת ולבא חוץ לגיטט"ו ועל הפתחים וכל שאר החומה עשו זיז יותר מטפח מן הקצה לקצה למען לא יזיקו הגשמים החומה ודלתים ומהזויות הזיזין הללו מכוונות למטה מן הרעפים היוצאות חוצה לחומו' הבתים אם ב"מ יהיה מת בא' מצדדי הבתים אם אסור לכהנים לישב בא' מהבתים שבצד האחר שכנגדו והסכימו שצריך תיקון להתיר להם לישב בבתים שכנגד המת ולצאת ג"כ חוץ מהגיטט"ו משום סט"ל ואין למנוע מלגדור גדרים ולתקן איסורין מפני כבודן של ראשונים דכבוד שמים עדיף עי' בס' מים עמוקים להר"א ן' חביב סי' י"א ולהרב מהר"י בזרע אברהם שלו סי' י"ז על עיר וויניציאה עצמה (שם):

הד"ט ותשו' מהרש"ם על הנז' עי' בספרו שמש צדקה בחא"ח סי' כ"א. ועי' להרב בית יהודה ח"ב סי' מ"ט תשו' הרב יד מלאכי וזולתו. גם עיר הלזו פירינצי שרויה על זה בצער מימי קדם קדמתה וכבר כתב הרפ"י הנז' באות ג' ע' גבינות העובדי כוכבים שמעמידים דאגב הביא כי בעברו מכאן הרב יהודה אריה ממודינא נתן עיניו בגיטט"ו העשוי כעין של מעלה ואסר להן ושאין לתמוה למה לא השגיחו הראשונים והכל משום מקום הניחו וכו' ועי' להר"ץ אשכנזי בתשו' סי' ק"ג דכתב דכהנים הנמנעים לצאת בפתח שער העיר כשיש מת בעיר טועין בדבר משנה דאין אומרין כן אלא כשהכל תחת אהל א' אלא נעול בדלת וסופו להפתח מחמת הטומאה שסופה לצאת דרך שם אבל בשערי חצרות והעיר אין בהן בית מיחוש ומחינן בהו אם לא שנהגו כן לזריזות בעלמא כדי שלא יבאו עליהם מוליכי המת עודם תוך חלל הפתח וכמ"ש מהרי"ט ח"א בשם הרב אביו ותמה במ"ש הרל"ח דף קי"ח על פסקי הרמא"י סי' כ"ד. ועי' להרב משאת משה ח"א סי' כ"ד בכהן שנטמא בסט"ל נגד הוראת חכם שבעיר והשיב שכן התירו הרבנים שקדמוהו וכ"ש בלילות שבאותו מקום לא היו קוברין בלילה והוי דומיא דשבתות (וע"ל אות ב') והביא דברי הרצ"א הנז' וסיים דמן הדין אין לחוש לנדוי שנדהו אותו חכם על כך ומ"מ ישאל ממנו מחילה:

ד השיב כענין להרב משאת משה על מעשה שאירע בעירו שהשואל לא הודיעו הדברים כהוייתן ושהאמת הוא שהתירו טלטול המת בשבת מהבית למקום נקי ומגולה לאויר השמים ע"י סדינו דהוי כככר ותינוק כדי שיוכלו הכהנים שכיני בהכ"נ לשמוע החזנים ובבתי כנסיות ובעת הדרוש הלך הרב לדרוש כמנהגו ובאו גם הכהנים בתוך הבאים וכיון שלא לכבוד החיים עשו הדבר רק לכבוד המת שבשעת מיתתו היה מוטל במקום אפל ובלי כפיית קרוביו רק בעצת המ"ץ הונח במקום נקי בגזוזטרא שלו פוגיול"ו בלעז שבימות החמה יושבין שם בחברת אנשים מכובדים (וע"ל אות ו') שם ע' מת בשבת ודיניו: ה הגד הגיד שאירע בשנת תח"ל בעיר צינטו שאשה א' קודם מיתתה צותה לנכדתה לשים בראשה כיפה א' שעשתה בידיה ושכחה ולא הניחוה בארגז ועל ראשה ובאה בחלום פעמים רבות לנכדתה וא"ל שבשבילה אינה יכולה ללכת למקום מנוחתה וכן באה בחלום לגיסה והיה שם מקובל א' וחלו פניו לתקן המעות והלכו לבה"ק ובעודם חופרין קברה אמר המקובל השכבת הרב מעבר יבק הארוכה ואח"כ צוה לגיסה ליקח ג' באיוקי פרוטות נחושת ולומר על כל א' וא' הריני נותן פרוטה זו לצדקה וכו' כנז' שם ובעוד שחפרו הקבר עד חציו מצד הראש אמרו ויהי נועם עד שהגיעו לארגז ועם הקרדום חתכו קצת עץ הארגז ובסכין תחבו הכיפה סמוך לראשה ואמר לגיסה לומר טלי מה שבחרת קחי מה ששאלת כי אין לך עוד חלק בעוה"ז וחלקך ונחלתך בעוה"ב תישני בשלום ותשכבי בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג"פ והמקובל אמר בלחש בשם אלהי צבאות אלהי ישראל הנני משביעך שלא תפחידי ולא תבהילי עוד לא איש ולא אשה לא קטן ולא גדול אלא תישני בשלום וכו' וב' אמות בגד פשתן רינס"א בלע"ז הניחו על הארגז יען כי אמרה ג"כ בחלום שעשו לה תכריכים קצרים ומפני שאמרה לגיסה אם ירצה לילך עמה תוך שנה צוה המקובל שימדדוהו בחוט לבן מראשו מקום תפילין עד סוף אצבעות רגליו באמור ויהי נועם ושם החוט בתוך הנייר וכתב עליו מבחוץ לשם פב"פ וזרק הפיתק תוך הארגז ואמר תישני בשלום וכו' וכשכסו הקבר לגמרי הניחו כלם ידיהם על קברה מצד הראש ואמרו תישני בשלום וכו' ואתה לך לקץ גם בשנה ההיא בא מת אחד בחלום לאשה אחת וא"ל היכן הוא הכובע הקטן שלי שאיני מוצאו והוא בחלומה נתנה לו כובע קטן של בנה וצוה לה המקובל ההוא להתענות וללמוד תורה ולתת צדקה וקמח ונר לכופר נפש הנפטר והטבת חלום כנוסח הספרדים וגם צדקה וקמח להצלת בנה ובלכתה לישן לומר בכוונה גדולה ג' מזמורים היינו בקראי ענני וגו' לדוד ה' אורי וישעי וגו' ולמנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וגו' הנה אל ישועתי אבטח וגו' ולמחרת הלכה היא ובנה והשמש והמקובל לבה"ק ואמר על קבר המת השכבת הרב מעבר יבק ואח"כ נשתטח בנה על קבר הנפטר ואמר ג' פעמים חטאתי לאלהי ישראל ולפב"פ והוא רחום יכפר וגו' הנה אל ישועתי וגו' תשכב בשלום וכו' ג"פ ונתן שש פרוטות לצדקה לכופר נפש הנפטר כדברי הרב מעבר יבק הנז' דף מ"ג ואמר בכל פרוטה הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פ' זה הנפטר למנוחת נפשו בג"ע כל כלי יוצר וגו' ונתרחקו החברים ואמר המקובל בשם ה' אלהי צבאות ישראל הנני משביע אותך פב"פ ואל תפחיד ואל תבהיל בחלומות שום בריה מישראל בין איש בין אשה בין גדול ובין קטן אלא תשכב וגו' ג"פ ואתה לך לקץ וגו' ויהי נועם וגו' כולו והניח הכובע תחת מראשותיו בקבר ואמר טול מה שבחרת קח מה ששאלת ותשכב בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג"פ. וע' ג"כ מזה בס' מע"י הנז' (שפתי צדק מאמר א' פכ"ו ובס' החסידים סי' רל"ז): עוד לו שם בשם הרב באר עשק דכשאומר המת בחלום אני רוצה לבא עמך או אני רוצה שתבא עמי נכון להשליך חלוקו של החי בקבר המת וכמ"ש הרמ"י וס' החסידים אך כשא"ל תן לי חלוקי או תביאנו וכיוצא א"צ להשליך בקבר שום דבר וכתב הרב המחבר דנ"ל דאסור משום דרכי האמורי ולפחות לא נכון לעשות כן שהנפטר הבא בחלום ואומר שהוא ערום ר"ל בלא מצות וצריך לעשות מע"ט לכופר נפשו והראיה מפ' מי שמתו וכו' מאותה ריבה ששלחה לומר לאמה שתשלח לה המסרק ופרש"י לרמוז על מיתת נערה וכו' ולא לשלוח לה המסרק וכן לא נ"ל נכון לפתוח הקבר וכן מעשה הריבה הקבורה במחצלת של קנים לא מצינו בגמרא ששינו בגדיה וששלחו לה בגדים ע"ש עוד דברים אחרים על ענין זה (ועגכ"ל אות זה) (שם ע' מת הבא בחלום):

הד"ט וההוא דס' החסידים הנז' הוא בסי' רל"ו ואמר שם דאם המקום רחוק או עובדי כוכבים ואין ידוע אנה קברו יחקור איש יהודי ששמו כשם העובד כוכבים וילך שם או על קבר יהודי אחר ששמו כשם יהודי המת שהוא רחוק או אינו יודע מקום קברו ע"ש וכתב עלה הרב ברית עולם וע"ל סי' תשכ"ט ומעשה בא לידו במי שחלם כך ולא היה יכול לילך על קברו ואמר לו שיעשה שליח גמור בשמו כמ"ש רבינו ויעשה פדיון נפש או לפחות יתן צדקה וישוב בתשובה וכך עשה וחי שנים רבות עכ"ל ועג"כ להרב כה"ג סי' שס"ב הגב"י אות ב' איזה דברים בזה וכיוצא לזה מהר"י החסיד ע"ש:

ו השיב תשובה מאהבה לתלמיד חבר שלו הרא"ך ששאל ממנו אם מותר לכהן ליטמא למת שאין לו קוברים ישראלים וימצא עובד כוכבים בשכר והשיב לו דל"מ דמותר אלא מצוה היא כי מי שמע כזאת לקבור מ"מ ע"י עובד כוכבים והביא ראיה ממ"ש מרן סי' שע"ד איזהו מ"מ וכו' דמיירי בישראלים וכן מ"ש מור"ם וכן מבריית' שהביא הרי"ף בהלכות טומאה דף ע' ותורת האדם דמ"ב ע"א והרא"ש וש"ג שם סי' ע"ב ואף שרבו מהר"י מויניציא פקפק בדבר השיב לו על פקפוקו ושגם מהר"י בריאל והרב אעש"ש באזיליאה הסכימו עמו להתיר (שם ע' מת מצוה איזהו):

הד"ט ואני בעניי הייתי חושש בזה להתיר למעשה וכמ"ש בשותא דינוקא סי' ק"ף ולא יהי' אלא ספק אכתי כלל בידינו כשנתת עברת וכו' ועשית מעשה וכשלא נתת וכו' ומה גם דאיסור הלנת המת אינו אלים כאיסור טומאת כהן אם אינו בדין ליטמא וכמו שכתבתי בח"א סי' י"א אות י"ג בשם הרב חות יאיר דס"ל דאינו בלאו גמור אלא איסו' בעלמא ע"ש שוב ראיתי להרב פרי צדיק בחידושיו לי"ד דכ"ג דהניח בצריך דקדוק מ"ש מוהר"ם סי' ע"ד ס"ג דאינו חייב לשכור משלו דלכאורה נראה דצריך לשכור ולא יטמא דבכמה דוכתיה אמרינן ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה כ"ש שלא לעבור וכן גבי דליקה שנפלה בי"ט דמשום צערה דגופא מקילים ולא משום צערה דממונא ע"ש ועיין במור"ם סי' שס"ב ובסשל"ד ורכ"ח סמ"ז ורל"ג סי"ד ובעיקר הכלל דניחא ליה וכו' ע"ש מה שכתבתי בסי' ב' אות ג' ועיין להרב בית יעקב סי' קנ"א בדין מת המוטל בחמה בשבת במקום שאין ישראל אחר רק כהן א' דכל כה"ג מת מצוה מיקרי ומותר לטלטלו ועיין במור"ם סי' שע"ג ס"ה ובא"ח סי' שי"א בטומאת כהן לקרוביו ולרמ"א דמחמיר ה"ד בדליכא בזיון למת רק בנגיעה בעלמא. ובזיון המת חמיר טפי מקבורה ועל ידי עובד כוכבים יש היתר טפי לטלטלו מלטלטל ע"י ככר ותינוק ע"ש וע"ל אות ד':

ז מי שהוצרך לחתוך לו אבר ב"מ מנהג עירו פירארה לקברו ושכן עשו לזקן א' וכן המנהג שם שלא לעשות ארון סתום תחתיו לשום אדם אא"כ צוה לעשות כן (וכאשר עשו לגיסי כ' מנחם ראיטי בשנת התצ"ט) וכמ"ש הרש"ך ורט"ז סימן שס"ב:

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן ק"א דפסק דמי שחתכו רגלו אינו חייב לקברו אם חושש משום סכנה אך יש ליתנו במקום שלא יכנסו שם כהנים וכהן שנקרע ממנו אוזן א' וקצת ממנו נשאר דבוק אין בה טומאה ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סס"ל דהנוהג להצניע שיניו הנופלים ונאבד לו א' לא ידאג על כן אף דמפי שמוע שמע דחכמי המערב זהירין בזה והביא ראיה מפ"ק דברכות דאר"י דין גרמא וכו' ופי' הערוך דהיה שן שאינו מטמא ואי ס"ד שיש לקברו איך ר"י השאירו אצלו קבור יקברנו וכו' אמנם יש לדחות ע"ש:

ח כתב בשם הרב מהטוב דשגו ברואה בעירו בפטירת הרב מנחם קאזיס שמת בשחרית ע"ש והמתינו לקברו במש"ק ועברו על בל תלין ולא פטרוהו מדין חבוט הקבר והרי רבינו הקדוש מת בע"ש ונתכנסו כל העיירות להספידו ועוד ראיה ממ"ש הרב ראשית חכמה בשער הקדושה פ"ב בשם הזוהר פ' תרומה דף קכ"א (שם אות ק' ע' קבורת חכם):

הד"ט ויותר על כן כתב הרכנה"ג בסי' שנ"ה הגה"ט אות א' בשם הרדב"ז ח"א סימן ק"ז דהמלין מתו בע"ש לקברו בין השמשות אין זה הלנה לכבודו ואסור ועג"כ להרב יד אליהו סי' ט"ו בדין עיר שיש שם מנהג שאין קוברין את המת אחר ב' שעות אחר חצות היום דע"ש דלא מבעיא דיש לבטל המנהג משום איסור הלנה אלא אף לקברו בע"ש יש למהר להוציאו וה"ז משובח אפי' על או"א ע"ש וכמ"ש בח"א סי' י"א אות י"ג ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"ה ביוסף אומץ שלו סי' פ"ט דנתחדשה הלכה שלו ממעשה שבא לידי וכאשר רמזתי בח"א סי' י"א אות י"ג ע"ש וכן אתה אומר בדין אם מתוך הדחק על מי שמת יכול לחצוב קבר ולכסותו בנסרים עד שעת קבורה ועיין לו שם בסי' צ"ב וגם על ענין זה בא תשובתו על מעשה שבא לידי וכאשר הבאתי בח"א שם בסי' ואות הנז' ועי' למרן בסי' של"ט שהביא תשו' הריב"ש בדין גוסס שצוה לפתוח לו קבר שמותר לפתחו ודחה מרן ראייתו ועיין להרב תשב"ץ ח"ג סי' י"ג שהרבה להשיב להוכיח דאין שום חשש איסור לחופרי קברות ליטול שכר טרחן ועמלן כי אין מצות הקבורה רק בהכניסו לקברו וגם זה מוטל לקרובים והחפירה אינה אלא הכשר מצוה שהרי האדם בחייו יכול לחצוב קבר כמש"ה מה לך פה כי חצבת לך פה קבר וכן בקברי אשר כריתי לי לפי הפשט וכ"נ בפרק נגמר הדין ובמס' משקין ובפ' המוכר פירות בענין המוכר קבר וכולה סוגיא דהתם ע"ש ולפי מש"ל אף שהדין כן לחצוב אפי' בחיים מ"מ יש לחוש לסכנה וכנז':

ט יש נוהגים בחזרה מבה"ק לרחוץ ידיהם ואינן נוגבין אותם וכהרכה"ג סי' שע"ו וראה רבותיו מהר"י בריאל והריב"ק שהיו מקנחים אותן וכן היה נוהג כמותן (שם ע' קברו המת):

י יולדת שמתה אין משימין על בגדי הפולאט"ר או הארגאנ"ו בל"א הסכימו כמה חכמי דורו שבאיטליא הנזכר שם לטובה דאין שום טעם לדחות ולמחות והר"ן הלוי ביאר עוד שראה נוהגין בפני רבותיו להלביש ההרוגים וטבועים ונפולים ב"מ בבגדיהם ופולאט"ר עליהן וכן היולדת אם לא פסקו דמיה קודם שמתה אך אם פסקו קודם שמתה אף שקורין אותה בשם יולדת הרי היא כשאר הנשים וכ"כ ג"כ הרב שמש צדקה סימן נ"ח וס' ע"ש (שם במהדורא בתרא (כ"י) אות ג' ע' גדול הבית):

הד"ט ועג"כ להרב אהל יוסף סי' מ"ו בדין מי שהוכה מכת קנה שריפה ודמו שותת דרך כניסה ויציאת העופרת מעל"ע ומת בע"ש סמוך לחשיכה ונקבר ביום א' וביני ביני יצא הדם ונגרר בקרקע הבית ומלבושיו והביא תחלה מ"ש מרן סימן שס"ד מהג"א ומ"ש מור"ם שם בשם מהרי"ל והרב"ח בדין טהרה ולבישת התכריכים בהרוג ויולדת וסיים דבניד"ד דמן הדין היה צריך קבורה כל המלבושים שנתלכלכו בדם בין בעודנו חי בין שלאחר מיתה וגם את העפר ששם נפל שדוד בעת הכאה והקשה לדעת הרב ידידו מהר"ם לידידי דפסק גם הוא כדעתו אך יצא לחלק על הכרים וכסתות שא"צ קבורה דמה נשתנו אלו מאלו וע"ש כל דברי הרמ"ל הנז' דטעמא טעים כדי להעלות חימה סגי לקברו במלבושיו כאשר נמצא:

יא נשאל מרב אס"י מקאסאסלי לענין טומאת אהל אם ולד הנולד מישראל שבא עליה עובד כוכבים ומת אם מטמא באהל מההיא דאז"ל ע"פ כי יסיר וגו' בן בתך הבא מן העובד כוכבי' קרוי בנך או לו והשיב לו תלמיד חבר שלו מהרי"ף עניו דפשיטא דמטמא באהל דאפי' עובד כוכבים גמור נחלקו הפוסקים וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסי' שע"ג וכ"פ מרן להחמיר וכ"ש במתנכר דלכ"ע אסור וכ"כ הרשב"א סי' רמ"ב והרב בנימין זאב סי' שס"ח והרב עדות ביהוסף סי' נ' וה"ה זרע בתך הבא מן העובד כוכבים דלכ"ע יטמא באהל וכן לענין רבית בין המתנכר כתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים שאסור ללות ממנו א"כ מטמא באהל כמוהו וכ"כ רדב"ז ח"א סי' י"ב והרב דב"ש סימן מ"ה והרב דרכי נועם באה"ע סי' נ"ט ואם בן מתנכרת דינו כקראים כבר כתב מהרמ"ט ח"ב סי' ק"ט דהקראים מטמאים באהל כמוהו וכ"כ הרב הלק"ט ח"א סימן קע"ז הנה כי כן איך שיהיה דינו לעולם יטמא באהל גם הרש"ם השיב כן ככתוב בשמש צדקה סי' כ"ו וכן הסכימו מהר"ש מלויקיו ורש"ל מפינאלי והר"י בריאל ורבני מונצילסיא וגירון מפירינצי אך הרב נתנאל הלוי מפיסאר פסק דאינו מטמא ושאין מרבית וחזרת אבידה ראיה לניד"ד דהא הרשב"א גופיה בתשו' הנז' שכתב וישראל מומר מותר להלותו ברבית ואין מחזירין וכו' מ"מ ס"ל דמטמא באהל א"כ אין זה תלוי בזה אבל תלמידי הרב המחבר ענו ואמרו דמ"מ יש לדון ק"ו דלית ליה פירכא שאם מתנכר שמותר להלותו ברבית מטמא בין מתנכרת שנשאת לעובד כוכבים דבנך הוא ואסור להלותו ברבית לא כ"ש שיטמא באהל גם רבני פירינצי הנז' ששלחו להם מ"ש מהר"ן הנז' ענו ואמרו שאין בדבריו דבר לסתור הוראתם לאיסור וכנז' (וע"ל אות ט"ל ומ"ג) (שם (כ"י) אות יו"ד ע' ישראלית):

יב בית שנשרף ב"מ ובתוכו נשרפה נפש אחד מישראל ח"ו ובקשו ולא מצאו כלום מותר לבנות באותו קרקע והבית טהור וכ"פ הרב ב"ד בסי' קע"ב (עולת שמואל סי' ט"ו) יג אשת כהן מעוברת דלהרש"ך בשם הרוקח ר"ס שע"ה מותרת ליכנס באהל המת משום דהוי ס"ס הביא הרב לכלל יישוב מה שהקשו עליו אמאי לא טעים טעמא דטהרה בלועה אינה מטמאה דפ"ז דאהלות (שדה הארץ סימן ל'):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן קע"ז מ"ש לבאר דעת הרוקח כמ"ש בלחם שמים שלו ספ"ז דאהלות שיש חשש טומאה לעובר לטמא וליטמא בב' דרכים הא' פתיחת הקבר במקשה לילד ולד שכלו חדשיו דשמא יצא ראשו או רובו חוץ לפרוזדור ובנפלים משיעגילו ראש כפיקה וההיא דרוקח מיירי אם שהוא תוך עיבורה ולא כלו חדשיו דשפיר דמי למסמך אס"ס ואם כלו ימי עבורה כל שעתא ושעתא יש לחוש לפתיחת הקבר והוצאת הראש ותו ליכא ס"ס ומקבל טומאה בודאי ע"ש ועג"כ לרדב"ז בשניות סי' ה' שגם הוא יישב דברי הרוקח באופן זה אך כתב דשפיר יש ס"ס דאף שכלו חדשיו אולי ימות בשעת לידה ע"ש:

יד כהן שבתוך ימי חופתו מת לו מת אסור לו ליטמא למתו דכיון דנדחה אבלות משום ימי המשתה דין הוא שלא יטמא וה"ה ברגל ושבת (זקו אהרן סימן ק"ח):

הד"ט כבר הבאתי תוכן דבריו בח"א סי' י"ד אות צ' וכעת ראיתי חובה לעצמי ללמד לשוני לומר איני יודע למה לא ידעתי אז לקרורי דעתאי בהא דאמר מני"ר דדין הוא שלא יטמא מפני שאבלתו נדחית וכתבתי דנהי דבמ"ק תניא כל הקרובים שמטמא מתאבל אך לא מפני כן תמשך התולדה דאם אינו מתאבל אינו מטמא ע"ש ואי האמת שאני מתמיה על עצמי על הנסתרות ממני שידי היו עסקניות בדבריו ונסתר ממנו שידיו תביאנה שכן כתב הרמב"ם בכתב מפורש שכל אותם שאמרו אין מתאבלין עליהן כגון הרוגי ב"ד אין כהן מטמא להן הרי דאין זה תולדת הרב שהמציא מדעתו רק פסק הלכ' ואפשר שכוונתו לההיא דמת מצוה דמיטמא אפי' כה"ג אפילו לדחוקי ממש אע"פ שאינו מתאבל עליו ומשם דנתי דאין הכלל כל שאינו מתאבל אינו מטמא כלל גמור דיש מי שאינו מתאבל ואפ"ה מטמא לו ודו"ק:

טו החזיק בכל עוז לאסור אפילו בחול לפתוח בטן מעוברת שמתה להוציא הולד ומ"ש מרן בא"ח סימן ש"ל ס"ה דמביאים סכין בשבת אפילו דרך רה"ר מיירי דוקא כשנעקר הולד לצאת וכמ"ש התוספות בבתרא דף קמ"ב. ועג"כ להרב בית יעקב סימן נ"ט דמייתי ראיה לסברתו דס"ל דאם כלו לו חדשיו מחויבים אנו להצילו אפילו נעקר הולד מתוספות דע"ז דכ"ז אמנם שאני ודאי כלו וכו' מדלא ידעינן אם כלו ושוב ראה להרב שבות יעקב שהשיב למרן הנז' ועיין בתשו' הגאונים סי' רמ"ח ורדב"ז החדשות סימן תרצ"ה (ועג"כ בח"א מחבורי הקצר הלז סימן י"ד אות י"א הד"ט) (זרע אמת סימן נ'):

טז רב שצוה לפני מותו שלא להספידו אף שבסי' שד"מ ס"י יש במשמע בשומעין לו וגדולה מזו כ' הפמ"א בשם מהרי"ו סי' י"ז ותמה על הרב בית יעקב סי' פ"ג ונשא ונתן בדבריו ובדברי הרב מעבר יבק מאמר א' פ"ח מ"מ שוב עשה סניגרון להרב ב"י הנז' וכתב דיש לחלק בין אדם דעלמא לגדול הדור ושיש להספידו ובלבד שלא להפליג בשבחיו רק בדברים המשברים לב השומעים לתועלת החיים והמתים ומ"מ מסיק בעיון ולהניח הדבר בשיקול הדעת רבנן קשישי (שם סימן קמ"ב):

הד"ט וע"ע לו שם בהשמטות שהביא דברי הרב חיים שאל ח"א ל"ד וע"ע אות ו' בדין הנז' ובדין רב שצוה שלא יאמרו לו תוארים שכתב בכל א' מהענינים הנז' כל הצורך גם הרב הרז"א הנז' שם דלכל הדברות אם המשכיב הוא תלמידו של הנפטר אין להזכירו בשמו בלבד משום דאסור להזכיר לרבו בשמו אף שצוה כן רק יאמר רבי סתם או פ' רבי דבכה"ג מותר כמ"ש הרב פרשת דרכים בדרך ענוים ע"ש וע"ל סימן כ"ו אות כ"ח וכ"ט ולפי מה שראינו בדורנו הרבה גדולי הדור המצווים על זה וגם ראיתי קונטרס קטן בשם צוף דבש דפוס וויניציא שנת תלמ"ד שצוה כן מסתמא שמיעא להו וס"ל דאין הדבר מסור ביד החיים להספידו ולהזכירו בלי תוארים דאל"כ לא היו מוציאין דבריהם לבטלה ומעולם לא ראיתי שהספידו לרבנים שצוו שלא להספידן ולא פעם ושתים מעשה היה בדורנו וקיימו דברי חכמים: יח סניגרון עשה והליץ בעד מנהג עיר אלגאזי"ר שהכהנים שמת להם אחד מהקרובים שחייבין ליטמא להן שאחר שיכניסוהו תוך בה"ק עד מקום הקבר שיקבר ויעשו ההקפות ויקראו צדוק הדין חוזרים הכהנים ומוציאים אותו וידם אוחזות בגוף המטה עד שיצא אחר ממקום המיוחד לקברות מתים ושם יעמדו לא יפנו אנה ואנה ואז הכתפים ישראלים חוזרים לבדם ומכניסים אותו עד הקבר ושם יקבר ומייתי בידיה סוגיא דפ"ו דנדרים דף מ"א בפלוגתא דרבה ורב יוסף אליבא דרב הונא ודברי הראב"ד בהשגות בפ"ה מהל' נזירות ופ"ג דהל' אבל ופוסקים אחרים והעלה דכיון דר"ת מתיר אפילו בחזרה כמ"ש הרא"ש בשמו יש להם על מה שיסמוכו אף דלרמב"ם ודאי אסור ועיין בתשו' הרשב"א סימן שנ"ד ות"י (בית יהודה ח"ב סימן צ"ו) הד"ט אם לא על הכהנים אנו מצטערים על דא ודאי איכא למיחש דאין הפסקות משמשות בין הקפות לקבורה רק לצעורי שכ"כ הרב קריה נאמנה דף כ' ע"ג בשם הרמ"ז והרב"ך שמזכירים ומזהירים שטעות גדול ביד עושי ההקפות בבית ואח"כ הולכים לקברות שאז הוא יותר צער למה שחוזרים הנגעים להתאחז בו בתוקף גדול מבראשונה עוד ראיתי להרב מדרש אליהו דף י"ד ע"א מעשה אדיר ונורא שאירע בימי האר"י על איש א' שלא קברו אותו מיד אחר ההקפות ושלטו בו המזיקים ב"מ גם העד העיד בנו האיש רב חביבי הרי"ף נר"ו רעיא מהימנא דקק"י פאדובה שראה בזה מנהג טוב וכשר בעיר קסאלי שמניחים המרא וחצינא שחפרו בהם הקבר ע"ג הקבר ממש כאשר עושים כשמוסרים הארגז ומעמיד המת תוך מטתו וסביביו עומדים כו"כ אנשים בשורה צפופים ואדוקים זה בזה ורוח לא יעבור ביניהם ולפניהם אבוקות של אור תקועות בקרקע נמוך ועומד הרב המקיף ועושה הז' הקפות כסדר הנזכר בס' מעבר יבק ותו לא מידי וככלות ההקפות תיכף מורידין אותו בקברו בנחיצה רבה ושכן נהגו מימים קדמוניות ובפרט בימי הרב זקנו רב אס"י זצ"ל שיצק מים ע"י הרב"ך מריגיו עכ"ל האוהב והאהוב הנז' נר"ו ועיין להרב זרע אמת סימן קמ"ד שכתב דלהקפת והעמדת המת טעם אחד להן וכיון שכתב הרב לחה"פ סימן שנ"ח ס"ג דהמנהג שלא להעמיד המת בימים שאין בהן תחנה אם כן ה"ה להקפות ומ"מ ההוא אמר דאם לבם נוקפם וחפצים לעשותן יעשו בלי פרסום כ"כ דהיינו בבית הנפטר אך דעתו נוטה דשב וא"ת עדיף עיין שם ודבריו מחוורים לפי האמור למעלה פן תתהפך ח"ו תקנתו לקלקלתו וכנז':

יט מי שקנה אבן א' למצבת רב אחד ולפי עדות העדים קנאה בתנאי לתקנה וליפותה ע"י אומן בקי והמנהג לעשות הכל אחר שמשימים אותה על הקבר כדי שלא תתקלקל עשייתה בהוליכה והמוכר שכר אומן בקי ועשה בה מה שצריך ולא יצאה נקיה וברה דאדרבה נגלית כעורתה וטוען האומן שתנאי היה לעשות בה כל מה שאפשר ולא נתחייב עוד והשופט חייבו להחליפה ועתה יש לדעת מה דינה של האבן הזאת (וכמוזכר בח"ג שלו) דכיון דלפי טענתו של מוכר נעשה בהחלט הרי לדידיה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דהו"ל צר ביה ואזמניה או דלמא כיון שנתחייב בדין על פי עדים הו"ל צר ביה ולא אזמניה דלאו כלום הוא וכפסק מרן סימן שמ"ט וכמ"ש הרב"ד סימן קע"ב (פרי האדמה ח"ד דל"ו ע"א):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן קמ"ז בדין ב' מצבות שמניחים לציון על הקבר שנמצאו קבורים תחת קרקע חצר היהודי שיש זקנים בהם האומרים שמחורבן בה"ק של יהודים שהיו במקום אחר נשתמשו ליסודות בנין החצר והעלה דלענין הנאה יש להשתמש בהם לעשות נפש לשאר מתים ולענין הכהנים הורה דאף בהידועים אין הכהנים מוזהרין להתרחק מהן מטעם כמה ספיקי דלמ"ד להחמיר נמי אינו רק טומאה דרבנן וכ"ש שא"צ לבדוק אם יש שם אחרים ע"ש:

ובעיקרן של מצבות הללו עיין להרב ברית עולם סימן תשל"ח בשם האר"י בשער המצות פרשה ויחי שכתב שהוא צורך גדול והוסיף הרב המחבר דאפשר דרשב"א נמי דבירושלמי פ"ב דשקלים אמר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם (ועיין להרב תאוה לעינים סימן ער"ה דף פ') גם הוא יודה לשים לצדיקים איזה אבן על קברם ודוקא בנין מפואר אין עושין להן ע"ש ותכריכי מת שהזמינם לצרכו ונתנם עליו ולאיזה סבה הוציאום ממנו קודם הקבורה פסק הרב דבר משה בח"א סימן ס"ז לתת למת אחר ע"ש ולהרב"ע הנז' בחיים שאל שלו ח"א סימן ע"א אות ו' ועיין להרמ"ע סימן מ"ד בדין מצבות שיש לחוש שיוציאום האנסים דטוב למכרן ולמחות מהן שמות הבעלים ודמיהן יפלו לתיקון קברי ישראל ע"ש כ אסר לכהן אף בזמן הזה לצאת מא"י לארץ העמים ותמה על הרש"ך סימן שס"ט סק"ב ורט"ז סק"ד שכתבו דמה שאסר מרן שם שאינו אלא בזמן שהיה א"י בטהרה אבל בזמן הזה מותר דליתא דא"כ הו"ל למרן להשמיטו כיון שאינו נוהג בזה"ז ומ"מ על הכהנים הדרים בח"ל יש להפך בזכותם ושלא יתחייבו לעלות לארץ עיין שם (שבות יעקב ח"א בחי"ד סימן פ"ה):

כא אם פנו שלא כדין מת מהקבר וקברו בו מת אחר אם קבר בנין הוא יש לפנות העצמות שנקברו שלא כדין אם לא היכא דנהוג היתר נהוג ודחה דברי הרשב"א סימן תקל"ז דפסק שלא כהטור ומרן סימן שס"ג וס"ד שהתירו לקבור מת אחר בקבר שפנו ממנו מת אחר ודלא נמי מהב"ח דפסק דאם פנה קבר של בנין מותר לקבור בו מת אחר דליתא ואף בנעשה מעשה ע"פ פרנסי העיר כאילו לא עשו (שבות יעקב ח"א סימן פ"ז):

כב על הרחקת המתים בקבורתם אפשר להקל בדורותינו דדי לעמוד בשלנו במקום מצומצם שאין לנו ארץ רחבת ידים ומ"מ ברחבת ידים נכון להרחיק זה מזה השיעור דבסימן שס"ב (שם סימן צ"ה):

הד"ט ועיין ג"כ להרב צבי סימן ק"ב דס"ל דההרחקה כל שהעפר רך יש להרחיק יותר מו' טפחים כדי שיהיו ג' טפחים לזה וג"ט לזה וכמ"ש הרמב"ן בתורת האדם דף ל"ח ע"ג בשם רבינו האי ואם באיזה קהלות מקרבין יותר משום שהמקום צר ודחוק אין שעת הדחק ראיה ועוד שעפרם קשה אך בקרקע תיחוח יש למחות בידם ולא סגי אפילו בו' טפחים ע"ש וע"ל אות ל"ד ובתשב"ץ ח"ג סימן קי"ט דפסק דלהפסיק בין עליון לתחתון די באמה א' ושהכל לפי הסלע אם רך או קשה וה"ה בהרחק הצדדין שיש להרחיק ז"ט הכל לפי המקום ע"ש כג לקבור מת אצל אבותיו שמצד א' קבור שונאו ודאי אם אפשר לעשות שניהם ש"ד ואם עברו כבר על הנקבר י"ב חודש דאין כאן חשש כלל אצל הא' רק משום הב' אמרינן דמסתמא ניחא ליה לקבור בקבר בית אב אף שיהיה אצל שונא דאשכחן דקפדי אינשי כמש"ה ושכבתי עם אבותי וגו' וקברתני וגו' (שם סימן צ"ו):

הד"ט ועיין להרב באר היטב סימן שס"ב ס"ו ולהרב זרע אמת ח"ב סימן קמ"ו שכתב דיש לחוש לסברת הרב מעבר יבק מאמר ב' פ"ו בדין אלמנה לבעל ב' ויש לה בנים משניהם ומתה שתקבר אצל בעלה הא' אם לא שנודע דהוה מתישבא כדקא יאות בבעלה תניינא וניחא נפשה טפי ולא עוד אלא דבמעשה שנשאל היה לו מב' בנים ונקבות ומהא' זכרים לבד ע"ש כד בשעת הדבר ב"מ שצוה המלך שלא לקבור מתים בעיר אם לא ישפכו עליו סיד לעכל הבשר ואם לאו לקברן בא' מהעיירות במקום שאין שם אדם יש לסמוך עמ"ש הרשב"א סימן שס"ט שערב לו לאדם ליקבר אצל אבותיו אף שיצטרך לשפוך עליו סיד (שם סימן צ"ו):

הד"ט ועיין להרב יוסף אומץ סימן ס' דכתב דמנהג ישראל לתת עפר א"י בקבר משום וכפר אדמתו עמו ולא לפי שסגולת אותו עפר לעכל הבשר כמו שעלה בדעת השואל ועיין בבאר היטב סימן שס"ג דכתב דוקא בההיא דקבורת המת בא"י ה"ט משום וכפר אדמתו ואילו עמ"ש מור"ם דהמנהג לתת מעפר א"י בקבר הביא מ"ש הרב מעבר יבק שהועד לו מפי הראיה שעפר א"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים ושהאריך שם וכבר נודע שכל זמן שבשרו עליו אינו נח מן הדין והביא מ"ש הרשב"י להנז' ואם כן י"ל דמש"ה נותנים מעפר א"י בקבר וכמ"ש מור"ם הנז' וברוך היודע מ"מ דחה מהרי"א הנז' עדות הרב מע"י הנז':

כה מי שצוה לפני מותו לתפור בטליתו איזה שמות ופסוקים בכתב על הקלף מצוה לקיים דבריו אף שאינו ת"ח דדוקא בס"ת שבלה אמרו במגילה לקבור אצל ת"ח ובכלי חרס אבל בקמיעין אין בהן חומר כ"כ כמ"ש בא"ח סימן של"ד (שם סימן ק"א). כו תח תשובה פתח על מעשה שהיה שחטטו מתים והפשיטו תכריכיהן וזרקו על פניהן וחזרו היהודים להלבישן וקברום כראוי וכיון שבעון חיים המתים מתחוטטין כמ"ש ביבמות דס"ג לימד להם לפשפש במעשיהן ובער"ח יתענו כלם מבן ח"י שנה עד בן ס' חוץ מעוברות ומניקות וחולים וילכו על קברות המתים שנתחטטו ויבקשו מהן מחילה אם נתחוטטו בשבילם ויתן כל א' כופר נפש צדקה בעדם ויזכרו נשמותם בהזכרה ראשונה שתהיה גם האריך בנסתפקו אם חפרו העובדי כוכבים איזה קברות אם יכולין לחפור ולפתוח אותן הקברות והביא דברי הגאון מהר"ד אפנהיים גיסו ההובא בשו"ת חות יאיר דף רמ"ז ע"ב ונשא ונתן בדבריו (וע"ל אות ה' ואות כ"ח) (שם סימן ק"ג):

כז מי שנכשל בא"א וקבל עליו בתשובתו דין ד' מיתות ב"ד להטביע עצמו בנהר שהוא חנק אין לו דין מאבד עצמו לדעת וראייתו מקידושין דפ"ה בעובדא דר"ח בר אשי ומההיא דתולדות רבה גבי יקים איש צרידה ומכתובות פרק הנושא שהפיל עצמו מהגג ע"ש ולא מצא קורת רוח בדברי הש"ר היפה שם בפרשה תולדות רק באשר מצא בחידושי מהרי"ט לכתובה דההוא כובס גם משום תשובה קעבד ואם כן מוכח שפיר דכל העושה לשם תשובה או להנצל עצמו מיסורים קשים אין לו דין מאבד עצמו לדעת ומזומן הוא לחיי עה"ב (שם סימן קי"א):

הד"ט ועיין בח"א מחבורי הקצר הלז סימן כ"ט אות ל"ה ועג"כ להרב זרע אמת ח"ב דפסק דמי שהמית עצמו מיראה שיסיתנו יצרו להמיר דתו אף שודאי אסור אין לו דין מע"ל ויישב דעת התוס' פ' הנזקין דף נ"ז ע"ב ד"ה קפצו כולן דאולי ס"ל כשיטת קצת מפרשים שהביא הריטב"א בשיטה מקובצת דכתובות דף ל"ג והביא מ"ש הרב גו"ר בהגהותיו סימן קנ"ז סק"ד בשם פסקי ריקאנטי סימן ס"ט ודעת הרב ברכי יוסף סימן שמ"ה סק"ד ובשם הגדולים אות יו"ד סימן ז"ך ועיין בחיים שאל ח"א סימן מ"ו ובמראות העין דף נ"ז ע"ד והביא מ"ש הרב חאביליו בקונטרס רוח חיים דנסתפק אם מי שעבר עבירה שחייב עליה מיתה מותר להמית את עצמו לתשובה וע"ע לו שם בדין רוצח ישראל שנתפס ונתנוהו במשמר בחדר בפני עצמו ומצאוהו חנוק דפסק דאין ללמוד לניד"ד מדין מרן בסימן שמ"ה והביא ג"כ מ"ש הרב מטה יהודה וצידד לחלק בין הנושאים וסיים דבניד"ד יש אומדן דעתא שלא המית את עצמו רק בהורמנא דמלכא ולכבוד ישראל ושבין כך ובין כך יתעסקו עמו כשאר מתים וכן עשו מעשה ע"ש. ועג"כ להרב באר היטב סימן ש"מ ס"ה ולהרב שבט יהודה סימן מ"ה תשובה גמורה למעשה שהיה ע"ש וע"ל אות מ"ה בדין מי שנמצא חנוק בבית האסורים ועיין להרב בית יעקב סימן קמ"ה בנתפס מהעובדי כוכבים והוא מוחה שלא להוציא עליו הוצאות לפדותו כי חפץ הוא לקדש ש"ש דדבר פשוט הוא דיפה עשו שלא להשגיח בדבריו והוציאו הוצאות להצילו ושחייב לשלם ההוצאה ע"ש (ובענין קריעה ואבלות על המאבד עצמו לדעת ע"ל סימן ל"ו אות ל"ז). כח נשאל בדין ילדה א' בת ט"ו חדשים שנקברה ושכחו להסיר ממנה נזם זהב שבאזנה הסכים להוראת מעלת השואל שלא לפתוח קברה ואף דלפי מ"ש הטור ומרן דלפתוח הקבר בלי פינוי מותר וגם לפי מ"ש הרט"ז ורש"ך דהאיסור הוא מפני שמתיראים מהדין וא"כ הילדה זו שאין מפנין וגם אינה בת עונשין היה נראה להתיר פתיחת קברה ולהסיר נזמה מ"מ אין להקל ואף דמטעם ניוול אין בה שאתמול קברוה ובזמן מועט כזה אינה מנוולת מ"מ כבר כתב מרן בסימן שס"ג בשם הירושלמי שאין לפתוח שום קבר אחר שנסתם הגולל אפילו לבדוק אחר ב' שערות ואי משום דגנאי הוא לה הנזם של זהב שאינו מהצורך אין זה שינוי כ"כ ואינו גנאי לה ואי משום דאין ראוי לבא בזהב לפני המקום משום קטיגור וכמ"ש גבי כ"ג גם זה לא שייך בנשים ואדרבה סניגור הוא להן שלא רצו ליתן לעגל וכמ"ש רש"י במגילה דכ"ב גם מוכח קצת ממור"ם סימן שס"ט שכתב ולכן מותר ליטול טבעת שביד המתים וכיוצא בזה ואי איתא דהוי שינוי וגנאי ה"ל להצריך ליטול א"ו אין בו קפידא ומכ"ש שלא לפתוח הקבר ע"ז רק עכ"פ למיחש יש לבקש מחילת שאם לא יועיל לא יזיק (שב יעקב סימן ס"ד):

הד"ט וע"ל אות ה' וכ"ה וכ"ט ועל ההיא דמורם הנז' עג"כ להרב בכור שור דף קכ"ד ע"א דמחלק בין תכשיט המחובר לגוף כפאה נכרית ושן תותבת אסור דעיקרן שיהיו נראות שהן מגופה אבל תכשיט אחר כטבעת יש להתיר אפילו קשור במת כט מת הקבור בקרקע עובד כוכבים מותר לפנותו משם לקברו בקברי ישראל ואם מחוייבים לפתוח הארון לראות אם עודנו מושכב כדרכו אסור ודחה סברת מהר"ד בספר חות יאיר שהעיד בשם הרב גרשון מיץ שבא מעשה לפניו בב' מתים שהקברנים שכחו בכל א' תכריך א' וצוה הרב לפתוח קבר הקטן ולכרכו בתכריך מאחר שאין אימת הדין עליו (וע"ל אות כ"ח) אבל הגדול שאימת הדין עליו אסור לפתוח ומהר"ד הנז' הקשה לו מב"ב דף קנ"ה מתיב ר"ז מעשה וכו' וסיים דאין חילוק בין קטן לגדול דאסור משום ניוול אף אם לא משום חרדת הדין (הרב צבי סימן מ"ז ונמשכים): הד"ט ועיין להרב כנסת יחזקאל סימן מ"ג בדין בני אמבורג השולחים לקבור מתיהם באלטונא ובוינזירביק וכי תקפו צרותיהן והיה ב"מ דבר בעם לא הניחום להוליכם אנה ואנה ונתן להם השר קרקע על בית החיים סמוך לעיר וקברו שם מתים רבים ואחר ששלח ה' בהם רוח חיים באו ושאלו אם היו רשאים לחטוט קבריהן לקברם בבה"ק הישנים ואחד חכם הורה לפנות המתים שצוו להוליכם לקברם הישן או שיש להן משפחות בבה"ק הישן אך שאר המתים ישכבו על משכבותם בשלום וע"ע לו בסימן מ"ד בנפל בן ח' חדשים חי שמת וקברוהו בלתי נימול שאחר שהביא תשובת הרב חות יאיר דרמ"ו ע"ב שהביא בשם הרעה"ג לחלק בין קטן לגדול ומה שהשיגו גדול א' בדורו ותשובת הרב חות יאיר הכל כאשר לכל כנז' הביא דברי הר"ץ הנז' וסיים דבנ"ד יש לדון ק"ו דאם מחמת חסרון מלבוש פסק העה"ג הנז' לחטוט ק"ו לבל ישכב ערל ויזכרוהו וירחמוהו מן השמים כמ"ש מרן סימן רס"ג בשם מהרי"ו ואף שזהו נפל דה"נ דנולד בח' ספק נפל הוא וכמ"ש ביבמות דדלמא אשתהי והוא בן ז' ולכן הורה לחטטו ולמולו בצור לזכותו לתחיה וע"ל אות ה' גם הרב בכור שור בדף קכ"ב ע"א בדין תינוק שמת בתוך ח' ימים ושכחו למולו פסק לפתוח הקבר למולו ול"ד למקבר בזוי למכובד די"ל דלא איכפת ליה כולי האי אבל ליקבר בערלה חרפה ודאי לו ע"ש ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סימן ט"ל בתינוק שמת בלזארוט"ו והוצרכו לקברו ערום ובקברי עובדי כוכבים ושוב עלה בידם לקברו בקברי ישראל והתיר לפנותו משם והביא מ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ג ובית לח"י סימן שס"ג וחות יאיר והר"ץ והרב נודע ביהודה ס"ס פ"ח ע"ש ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן פ"ו בכדומה לנזכרים להתיר לפנות וכמ"ש מהריק"ש והביא ג"כ ראיה מתשו' הרשב"א סימן שס"ט בא' שנקבר תוך השכונה ביום הידוע לנוצרים שלא יוכלו לקברו ליומו בבה"ק ואח"כ פינוהו ע"ש ומ"מ אם אין מקום לירא לבא לידי תקלה מוטב בשב וא"ת ועג"כ להרב נודע ביהודה הנזכר סימן ס"ט בקק"י שקנו קרקע מעובדי כוכבים לקברות לק"ן שנים ואח"כ להחזירו לבעלים לעשות בו כמי שעושה בשלו ואחר כמה שנים רוצים לקנות קרקע אחר לקנין עולם אם הותר לפנות הנקברים לקברם בקרקע זו שתהיה להם מנוחת עולם ומעלת השואל השיב כדין דסימן שס"ג שאם נתנוהו בקבר ע"מ לפנותו משם מותר בכל זמן ואם לפנותו לזמן קבוע מותר לפנותו בזמן ההוא דליכא בכה"ג בלבול למתים עוד הביא דלזמן מרובה כזה על פי הרוב אינו נשאר אלא רקב ולא שייך בלבול רק כשהן עצמות ובניד"ד א"כ לע"ע אכתי הן עצמות ויוכל להיות שישתדלו אז לקנותו מחדש גם מאז והלאה וכתב עוד דלדעתו לא שייך קבורה ברקב ויליף לה מת"כ ע"פ קרבו שאו את אחיכם וגו' ומסנהדרין דכ"ב כמ"ש הרב קרבן אהרן שם. עוד הביא טעם ג' כי לא נכון לגרום אבלות קרובים בליקוט עצמות כדאיתא סימן ת"ג ולפטור עצמו ממצות אבל ברקב לא שייך אבלות ומה שהגאון הר"ץ התיר לפנות מקבר עובד כוכבים לקבר ישראל התם לכבודו הוא וליכא בלבול והסכים עמו הרב המחבר דברקב ואפילו בעצמות שאין בהן בשר לא שייך בלבול וסמוכות עשה מתשובת רב האי הביאוה הטור ומרן סימן שס"ג ולכן בניד"ד אם בטוחים הם שגם אחר כלות הזמן שהגבילו יהיו רשאים לפנות העצמות משם קודם השבת הקרקע פשיטא דאין צד היתר לפנות עתה דאולי תוך הזמן יחיו המתים או יחזרו ליקח ממנו לחלוטין ואם לא יעלה בידם יפנום כשיגיע הזמן וכסברת מע' השואל ומשיב כנז' אך אם יש לחוש שאם לא יפנום עתה לא יורשו אח"כ לפנות אין ספק דמותר לפנות עתה ועכ"פ מכאן ולהלן כיון שיש בידם לקנות בית עלמין לחלוטין לא יקברו עוד בקרקע הראשון:

ועג"כ להרב פרי האדמה ח"ד דל"ו ע"א שהביא תשו' מהריח"ל בסאן סימן כ"א ותשו' הרמ"ע סימן מ"ד וכ"ו ותשו' הראנ"ח במים עמוקים סימן י"א ומשם בא לו לניד"ד שאירע בעה"ק ירושלים בשנת תקי"ו דמרוב גשמים רבו הזוחלין ועקרו כמה קברים והיה הנשאר בציון חצי הקבר גלוי עד העצמות ורובו וכמעט קט גם זה ינתק ותמוש ופסק דמותר ומצוה לפנות לקברם במקום משתמר רק להשתדל על ידי אומנות יתירה כשיפנום שלא לשייר כלל אלא יקחו ג"כ מעפרם כראוי ע"ש ועיין להרב בית יהודה סימן ל"ה בדין ב' אחים שמת אחד מהם והב' היה בעיר רחוקה קצת ושלחו לקרוא לו ועכבו קבורתו וכשראו שלא בא בסוף יום מיתתו קברוהו בקברות מתים ואחר שעה בא אחיו ויתעצב אל לבו הרבה על שלא המתינו לו להוליכו בעירו ולא במקום ההוא שהוא כבר ואינו מיוחד כ"כ לקברו ורצה לפנותו משם והגם שא"ל שאין ראוי לעשות כן לא יכלו לו כי גדל הכאב מאד וילך לדרכו כל יום ע"ש ולעתותי ערב בראותו כי עודנו רחוק מהעיר קנה שביתה במקום א' ומתו מוטל לפניו בשבת ובמו"ש הוליכו לעירו ויקברהו בקבר מתי ישראל וכל העיר לעזה עליו כי לא טוב עשה ונתחרט גם הוא ובקש תשובה לעונו והציע לו הרב המחבר תשובתו ע"ש:

ל שאלת חכם ותשובתה ממהר"ם נאוורא מוירונא על כהן שבבית הסמוך לביתו מת בתוכו אם יש לו היתר ליסגר בביתו ואם צריך לעשות ב' פתחים א' פתוח וא' נעול כשיבואו לדבר אתו וכן אם יכול לצאת תוך תיבה שידה ומגדל והביא מ"ש רט"ז סשע"א שמסכים לדעת הרדו"פ ורש"ך שם סקמ"ו ומה שנחלקו רט"ז ורש"ך בסקי"א והביא ג"כ מ"ש מרן שם ס"ה ומהר"י הלוי כלל ל"ה סימן ל"ד והרמ"ז סימן י"ט והשיב הרב המחבר שראה כן תמה במ"ש רט"ז שם סק"ג ויו"ד שנראין יוצאין ממרכז האמת וכבר הרבה להשיב עליו הרש"ך בנקה"כ שע"כ אין ספק דמותר לכהן להסתתר בביתו הנעול שאין בו חור טפח למקום הגעת הטומאה שבבית מצדו ומכ"ש אם הדלת עשויה באופן שתסגר מאליה בלי סמיכת המנעול וצירים וכן החלונות שבאותו החדר ועל מ"ש מב' פתחים א' פתוח וא' נעול בבא איש לדבר אתו יפה כוון וטעמא טעים ע"ש ודברי מהר"י הלוי הנז' תמוהין שפלפל בפלפול שלא לצורך ושוב ראה שכוון להמג"א א"ח ר"ס ש"ג שכ"כ על תשו' ר"י והנאהו עוד ראה בבאר היטב ובית לח"י שכתב שהמנהג כרט"ז ואין זה כלום דאין לא ראינו ראיה וכמ"ש הרנקה"כ הנז' אך יש לפקפק קצת על הב' פתחים ממ"ש רבי חיים הכהן לר"ת שבתוספות דנזיר דנ"ג ע"ב שאין בית שאין בו כלי מתכות או מסמר ע"ש ומיהו לפמ"ש הרש"ך בסימן שע"ב סק"ב ובחות יאיר סימן קצ"א ושער אפרים סימן ל"ג אין מקום לפקפוק ומ"מ אם רוצה הכהן לצאת ידי כל הדעות יעשה לו בתוך חדר גדול חדר קטן מוקף מד' מחיצות של נסרים יחדיו ידובקו ומעזיבה או תקרה של נסרים ע"ג או יגיעו המחיצות לתקרת הבית ופתח החדר מתוקן בב' צירי עץ והבריח ומנעול ג"כ של עץ פשוט בלי בית קבול והחלונות של החדר הקטן ג"כ של עץ מנוקב בחורים הרבה שלא יהיה בא' מהחורים פותח טפח או ירחיק הקרשים זה מזה קצת פחות מטפח ודרך החורים יוכל לדבר ולראות ולקבל המאכל או סדק ארוך בין קרש לקרש ברום ג' אצבעות וחצי ועי"כ לא יצטרך לב' פתחים ולענין שידה תיבה ומגדל בבאים במדה נתבאר היטב בשו"ת שבות יעקב סימן ס"ה דהיתר גמור הוא ונשא ונתן בדבריו על קושיתו על הרמב"ם ותירוצו שהוא דחוק ויישב בדרך מרווח יותר ומ"מ דינו של הרש"י הנז' אמת ובלבד שתהיה מדתו כשיעור מקוה. שוב מצא להרב מש"ל שכתב מ"ש בפי"א מטומאת מת ומצא קורת רוח שבכלל דבריו דבריו (זכרון יוסף סימן כ"ג):

הד"ט גם להרב נודע ביהודה נשאלה שאלה זו מהרב השואל הנז' והשיב לו בח"ב סימן צ"ד והנמשכים על כל פרטי השאלה (וע"ל אות ב') וגם על הזכוכיות שבחלון השיב כדוגמא של מעלה ועג"כ להרב בית יהודה ח"ב סימן ק"א שהאריך בענינים הללו ועל תשו' מהר"י הלוי הנז' והעלה להתיר להסתר אפילו ביש"ק אחר שמת והאריך ג"כ בפרט הצירים והמנעול ושמח לבו בראותו אח"כ שכוון בכמה דברים לדברי הרב דב"ש סימן רכ"ג ע"ש וכן המנהג פשוט פה פורינצי ליסגר בחדר ביתו וכסברת הרמ"ז ודב"ש ודעמייהו הנז' ואין פוצה פה ומצפצף ובענין החורים הנז' עיין להרב בית יעקב סימן צ"ג דכתב דנקב שהוא טפח על טפח להבית שהמת שם ונסתם בבצק אם נסתם כל הנקב אפילו לא ביטלו מותר לכהן ליכנס שם שלא כדעת הראב"ד ופחות מכביצה להרמב"ם אינו ממעט ולתו' ממעט ותמה על הטור ומרן שלא הזכירו דברי הרמב"ם עוד חילק ידע בין אוכלין לשאר דברים דבאוכלין להרמב"ם צריך לבטלם בין אם סותם החלון בין אם ממעטו אבל בשאינן אוכלין יש חילוק בין סתמו כולו למקצתו ואין בזה מחלוקת בין הר"ם והטור דהר"ם מיירי במאכלין והטור בשאינן נאכלין:

לא דחה בב' ידיו הוראת דייני אלטונא בכהן שמת לו מת והיה עמו בבית ושוב מת אחר בשכונתו והורוהו לצאת מביתו בשביל הזר שמת דטעו בזה שכבר פסקו כל הפוסקים שכל זמן שלא פירש ממנו ל"מ שא"צ לפרוש ואינו רשאי ליבטל מהמצוה אלא שרשאי ג"כ לקבור מתים אחרים (שאלת יעב"ץ ח"ב סימן כ"ו):

הד"ט וע"ע לו בסימן קכ"ט דביאר וליבן דין מת שרוף לענין טומאת כהן שאינו קרוב ולא מ"מ שאם שדרו קיים (ועיין פירושו בנדה ד"ז ע"א) אסור ליטמא לו ואם אין שדרו קיים כמת שנשרף על ידי דליקה אמרינן דנתבלבלה צורתו ואינו מטמא ונשא ונתן בדברי הר"ם פ"ג דטומאת מת. עוד לו שם בסימן קע"ח שנה ופירש מ"ש הרכנה"ג הביאו ג"כ הרא"ש הירושלמי אין מדקדקין בבה"מ ר"י הוה יתיב ומתני וכו' ונסתפק הכה"ג הנז' אם ה"ה בבה"כ והרב המחבר כתב דהוא תמוה להתיר טומאה לכהן בשעת ת"ת וכן תמה על הגדולים שהשיאו דברי הירושל' דאין מדקדקים בכלאים ובמת בבה"מ לענין טומאת כהן שאין בירושלמי שום רמז לזה אלא פשטיה הוא לענין ת"ת בעוד שהמת שם שלא אמר כלום למי ששתק ולא למי שלא שתק דאפשר שהיה רחוק מהמת ד"א והכי אמרינן שם בירושלמי ואם רצוננו לבארו לענין טומאת מת י"ל דלא מיירי מדין טומאת אהל אלא משום הרחקת ד"א משום שדרך בה"כ שלהם להיות בלתי מקורין ולכן יש להקל או להחמיר לישב תוך ד"א דאין האיסור מן התורה כדי ללמוד תורה וע"ל אות ב' ובחלק א"ח סימן ה' אות מ"ד:

לב דחה ראיות הרב בית יעקב סימן ק"ל שאסר לכהן רופא מומחה ליכנס בבית הגוסס לרפאו מההיא דתוס' דנדה בענין בן הצרפית דליתא ומק"ו תלמדנו מתוספות גופייהו שם ד"נ ע"ב ד"ה איהו שכתבו דמחללין שבת משום גוסס דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב ואם איסור שבת מחללין איסור טומאה שאינה ברורה לא כ"ש ונהי דהרב"י הנז' דחה דברי התוספות הללו מ"מ לא הי"ל לכתוב דין זה לשיטת התוספות ועיין להרב"י הנז' שכתב שהרב שבות יעקב בתשו' דחה דבריו (ועיין למרן ב"י בא"ח סימן תרי"ח בענין רופאים שנחלקו אם צריך לאכול או לא ע"ש) (למודי ה' סימן קי"ב):

לג לא השיב ידו מלהביא מש"ס פ' ד' אחין דכ"ט ע"ב ומתוספות שם ד"ה דעבד בה וכו' דמוכח בבירור בדין שומרת יבם שמתה שאין היבם מטמא לה אם הוא כהן ומ"מ מסיק דכיון דמרן הביא בב"י סימן שע"ג תשו' הרשב"א דיש ליטמא לה ובש"ע גם כן פסק דדינו כשאר יבמין דחייבין לקברה ומטמאין לה וכן הרשד"ם ח"ב ודרכי נועם סימן ל"ז והר"י הלוי הביאו תשוב' הרשב"א לענין דין השיור ואין גם אחד מהאחרונים מפקפקין בה ובפרט מבארי הש"ע הרט"ז ורש"ך שחוקרים ודורשים ברוב פסקי מרן פשיטא שנבטל דעתנו מפני דעתם ושיש לפרש דברי הש"ס הנזכר באופן שלא יסתר מ"ש הרשב"א והדר דינא דאף אם לה הרבה יבמין כלם מטמאים לה ומתאבלים עליה אף אם לא יירשו ממנה כלום אבל חמיה לא יטמא לה אף אם יירש איזה נכסים ממנה אליבא דמאן והשיב לרב מסעוד אלפסי מתונס שרצה לסתור פסק הרשב"א ולאסור ליבם ליטמא לה דליתא דעולם מטמאים לה כל האחין אם לא שיש לו אח נשוי באחות יבמתו וכיוצא שאינה זקוקה לו (פרי צדיק מס"ס ג' עד ד'). הד"ט ועיין להרב פרח מ"א ח"ב סימן ק' ולהרב נחפה בכסף סימן ח' ומ"ש על דבריו הרב מטה יהודה בליקוטיו סימן ה' והרב משאת משה חי"ד סימן כ"ז:

לד בהיות מלפנים בצפת תוב"ב ביב א' שבו נקבצים ביבי הבתים וחצירות והוא צר וסתום דרך הלוכו באמצע בה"ק ונתרבו הדיורים והדריכו כל הביבים תוך ביב הנז' ואינו מספיק לקבלם לפעמים מתבקע ומתפזר הזוהמא הילך והילך ע"ג הקברות והאומנים אומרים שאין תקנה עד שירחיבו הביב כאמתים להחזיק המרובה וישתפך חוץ מבה"ק דרך הלוכו בלי ביקוע ולפי שלהרחבה זו יכריחו לפנות עשרה מתים שבצדדי הביב שאלו אם מותר לפנותם משום יקרא דשכבי ובפרט שא' מגדולי ישראל בכללן שלא יבזו בזיון גדול כזה שהזוהמא צפה על בה"ק ואחר שנשא ונתן לברר מה נתחדש להן מימי קדם שרבים היו יושביה ומסתמא לכל בית ובית היה ביב וכולם היו שופכים תוך הביב הנז' והיה מחזיק בלי ביקוע ואף שנתמעטו אח"כ יושביה הלא כשחזר הרבוי לאיתנו לא נתרבו הביבים ואיך שיהיה אם אפשר להעמיק בעומק ההר בלי הרחבתו טוב והגון הוא ואם לאו הרי קברי הצדדין הויין קבר המזיק לרבים ויש לפנותן וכ"ש דניחא להו נמי ולא יגיע להם ולזולתם בבזיון הזוהמא הצפה על קבריהן ועל ענין העצמות לקברן במקום אחר הביא תשו' רב האי העתיקה הרמב"ן בת"ה שלו והטור שאסור לערב עצמות בעצמות וצריך ג"ט לכל קבר וקבר וכתב הרב המחבר דלא מכרע' הראיה שהביא מדתנן המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר דהתם לענין מקח וממכר מתניא ולא לענין איסורא ודאי דבבציר מהכי סגיא ודי שיהיה דופן הקבר מפסיק וכמ"ש הרמב"ן והטור והביא ג"כ טעמים אחרים ולענין אורך הקבר נראה דסגי אורך אמה בקירוב דהיינו אורך השוקים והראש ושאר העצמות יהיו צבורים (וע"ל אות כ"א וכ"ח ולהרב בית יהודה ח"ב סימן מ"ד ומ"ה הד"ט) (זרע אברהם סימן כ"א):

לה קרא תגר על א' מגדולי הדור שמת לו בן ולא הורידו עיניו דמעות שמורה על קושי הלב והוא דרך הפילוסופים האומרים שהעה"ז הבל הוא מעשה תעתועים והמה מהבל ימעטו וכו' אבל אנחנו מקבלי הדת מאמינים שעוה"ז נכבד מאד למסתפקים ממנו כראוי ולהשיג חיי הע"ב והשארת הנפש ולכן אין ראוי להתאונן על הזמן רק על מעשיו שלא לחנם אז"ל ג' לבכי וכו' וכמש"ה ויבא אברהם וגו' ולבכותה ושיש להוריד דמעות על אדם כשר כמ"ש בפי"ג דשבת (כתונת יוסף סימן תקנ"ה):

הד"ט ואנכי עפר ואפר בשם המצטרף שלי ח"ב סימן ק"ב עמדתי על מרז"ל הנז' דכל המוריד וכו' הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו די"ל אומרו שסופרן ומניחן וכו' מהו היא הכוונה ואני אמרתי שבא להודיענו דבכגון דא לא אמרינן עבירה מכבה מצוה ושאם דרך משל בכה על טובת זולתו וכדומה (וכמו שרמז מהרש"א ז"ל שם) ובכה ג"כ על פטירת אדם כשר יבא זה ויאבד את זה דאינו כן כי לא יגרע ממנו טובו ושכרו ולא יחשך אורו מפני הערוב עירוב הדמעות טוב ברע ויתבטלו אלו באלו בחד בתרי או בששים וכיוצא וז"ש הקב"ה סופרן וקיי"ל דדבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל ושמא יעלה על דעתך דהניחא למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו אף למ"ד את שדרכו למנות שנינו ודוקא מה שמפני חשיבותו דרכו למנות הוי דבר חשוב וכפלוגתא דר"י ור"ל בפ"ק דביצה ד"ג מאי איכא למימר לכן הוסיף להשמיענו שמניחין בבית גנזיו ומסתמא אין מניחין בבית גנזיו רק דבר חשוב וכיון דדמעות על אדם כשר במספר יאתיו ויניחם בבית גנזיו ומכלל דהויין דבר חשוב לא יתבטלו אפילו באלף דמעות שהוריד שלא כדין להודיע שהיה בודאי שכרו אתו וק"ל:

לו פנויה שזנתה עם כהן ובהיותה אוכלת ומשתכרת עמו היו שם פריצים אחרים ויצא עליה קלא דלא פסיק שהפקיר עצמה לו ולאחרים ונתעברה וילדה בן וטוענת שמאותו כהן הוא והוא משיב שמיראתו שלא יעלילו עליו לעובדי כוכבים מוכרח להודות לה וקדשה וחזר וגרשה בהיותה מעוברת וגם נשאת בערכאותיהם והכל עשה מצד אונס ולא רצתה למול בנה בזמנה ושהתה אותו קרוב לחודש עד שרצה הכהן לילך חוץ לעיר ושם הוליכו הבן ומלו אותו והוציאו ובירך עליו והודה בפני כמה אנשים שהוא בנו הנה אם אינו עומד בהודאתו וחוזר ואומר שאינו בנו אם מסר מודעא וידעו העדים באנסו פשיטא שאין בהודאתו כלום עיין בהר"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה ואף אם הודה שבא עליה ואומר איני יודע אם הוא בני ישבע שא"י ויפטר עיין בריב"ש סימן מ"א אבל אם עדיין עומד בהודאתו אעפ"י שכשם שלגבי ירושה נאמן הוא עליו כן יש לו להתאבל עליו ובנו מתאבל עליו אם אומר שהוא אביו ואם אומר שא"י יתאבל על הספק ואין ב"ד כופין אותו מ"מ אינו מיטמא עליו אף שמודה שהוא בנו משום דטומאה מדאורייתא היא אבל בנו מיטמא לו בממ"נ דאם הוא אביו יש לו ליטמא עליו ואם אינו אביו א"כ אינו כהן ומותר ליטמא על מת:

וע"ע לו שם דלענין אשתו של הספק אם מת בלא בנים בנו אחר ודאי של אותו כהן מצי ליבומי ג"כ בממ"נ דאם הוא אחיו שפיר מיבם אשת אח ואם לאו הרי היא כאלמנה דעלמא ואם מת בנו ודאי של אותו כהן בלי בנים יכול הספק ליקח אותה בממ"נ הנז' אמנם אם יש לבן ודאי אח אחר לא ישאנה הספק דשמא איש נכרי הוא והוי נושא שומרת יבם אחר ולענין לפטור אשת הכהן אביו אם מת בלי בן ודאי דנינן בה חולצת ולא מתייבמת ועיין להר"ם פ"ג מהל' יבום וחליצה ומ"ש הרא"ש ופוסקים ולענין הכאה וקללה פשיטא דמספיקא לא קטלינן והיכא דאינה חשודה על אחרים נסתפק אם נהרג על הכאתו וקללתו ולא האריך בזה משום דהוי הלכתא למשיחא (הרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקכ"ו(:

לז ראה לא' מהגדולים שכתב שאעפ"י שהדבר ברור שההולך לבה"ק תוך ל' יום א"צ לברך מ"מ אם ח"ו נקבר בו אח"כ מת אחר צריך לברך עליו ברוך היודע מספר כלכם שעל אותו שנתוסף לא בירך והוסיף מדיליה דאם הדבר ספק לא יברך ואף שלא נתחדשו בו ח"ו רבים אלא א' אין לפקפק ולומר שגם אנו יודעים מספר שנתחדש ומאי רבותא לומר והוא יודע מספר כלכם שאין הברכה על אותם שנתוספו רק מפני החידוש יש לחדש הברכה אפילו תוך ל' ועוד כיון שנתחדשו כאן נתחדשו גם במקום אחר והוא אינו יודע מספרם ומברך על מנהגו של עולם (שם סימן תקס"ט):

הד"ט וק"ק דאם מפני האות האחרון היה בדין לברך אף שלא נתוסף באותו בה"ק כי מי ידע כמה וכמה נתחדשו במקומות האחרים ולעד"נ דבנתוסף ח"ו יש לברך משום והמית אתכם בדין שמלפנים לא בירך על הנקבר אח"כ וקאמרינן והמית אתכם בדין לשון רבים אפילו על א' כדי שלא לשנות נוסח הברכה ודכוותה אשכחן בדין ותודיענו בליל ב' של ר"ה שחל במו"ש דלא שייך וחגיגת הרגל ומ"מ אמרינן לה משום דסדר הבדלות הוא מונה כדאיתא בסימן תקצ"ט ע"ש ועיין להרב יד אליהו סימן ל"א דאם הלך לבה"ק אחר לא יברך והבאתיו בא"ח סימן יו"ד אות ל"ו ע"ש:

לח צידד צדדין לעשות סמוכין כל דהו למנהג הכהנים להשתטח על קברות הצדיקים והביא מאז"ל בילקוט משלי סימן ט' שנטפל אליהו בר"ע כשמת וכו' ומ"ש בתוספות פ' המקבל דקי"ד ובפרק הבא על יבמתו דס"א ופ' החליל דכ"ב ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו' ובפ' הפועלים דס"ח ע"ב ובפ' חלק דצ"ח ע"א ריב"ל אשכחי' לאליהו וכו' ומקומות אחרים ונשא ונתן בהן ומ"מ לא הונח לו מנהג זה (בתי כהונה חלק ב"ד סימן כ"ג). ט"ל השיב למהר"ם נאוורא מוירונא בדין צורת הנפל לטמא באהל ולדעתו צריך הכהן לפרוש מכל נפל חוץ אם הוא ודאי פחות ממ' יום לשמושה והביא מ"ש הרב מל"מ רפ"ב מהל' טומאת מת דכ"ב ויליף לה מפ' בתרא דאהלות מ"ו ואם הפילה ולד שיש לו צורת חיה או עוף אי מטמאה טומאת מת לרבנן שאינו נחשב ולד לענין לידה ולענין בכור אף דאיכא לספוקי ס"ס מ"מ כיון דמטעם חסרון בקיאות אתינן עלה לא נחשב ספק ויש להחמיר ועוד דרוב נשים ולד מעליא יולדות וצורת חיה ועוף לא שכיחא (נודע ביהודה סימן צ"ז). הד"ט ועיין ג"כ להרב דבר משה דאין הכהן ח"א סימן פ"ג דאין הכהן מטמא לנפלים ועיין להרב באר היטב סימן שע"ג ס"ד דאפילו מת ביום ל' אינו מטמא לו וכמי שיצא מבטן אמו מחותך או מסורס אע"פ שידוע שכלו לו חדשיו אינו מטמא לו ולמד כן ממ"ש הכל בו דאין מתאבלין עליו ע"ש וע"ל בסימן ל"ו אות ט"ז ובדין בשר המומי"א עיין להרב גנת ורדים בחי"ד סימן ד' ולהרב מל"מ הל' אבל פ"ג דפסקו להחמיר שהם גפטיים ועג"כ להר"ם בפאר הדור שלו סימן נ"ז דלשיטתו אזיל דבין מתי עובדי כוכבים בין קבריהן אינן מטמאים באהל רק במגע ומשא וע"ל אות י"א ועיין להר"פ בן הרב יששכר בער בתשובותיו דף כ"ט ע"ד בדין קראין אם מטמאים באהל דהוכיח לאסור להלוותן ברבית דישראל שחטא הוא ומינה דמטמאים באהל ושכן מצא אח"כ בתשובת מהר"ם מטראני ושמאריך בטעמים אחרים להוכיח שמטמאים באהל ע"ש ועיין להרב ושב הכהן סימן ע"ה דהוכיח שצריך הכהן ליזהר מטומאת אהל של מתי עובדי כוכבים כדעת התוספות בסנהדרין די"ב ע"א וכסברת רשב"ג מתניתין דאהלות ודלא כרמב"ם שמתיר ואף מרן דס"ל כהר"ם מ"מ כתב דנכון ליזהר ע"ש:

מ מעשה בשפחה שחלתה ובקשה מאדוניה לגיירה והלכו מהרי"ד וב' תלמידיו וקבלה דת יהודית ולא הספיקה לטבול עצמה עד שמתה ועכ"ז עשו לה תכריכים וארון וחזן הכנסת הספידה וקברוה בקברי ישראל וכן הורה מהרי"ד לשפחה אחרת (צרור הכסף סימן ח"י):

מא נסתפק בקטן שאביו מוזהר עליו מאמור ואמרת אם מותר ליטמא לקרובים דלהרמב"ם טומאת המת לקרוביו הוא משום אבילות וכל שאינו מתאבל עליו אסור ליטמא לו וא"כ קטן שאינו חייב להתאבל יאסר לו ליטמא וא"כ יהיה קטן חמור מגדול בזה א"נ י"ל דלהר"ם שחייב אביו להפרישו כדי לחנכו והיינו כדי שיקיים המצוה כשיגדיל כיון דבגדלות יטמא לקרובים לא שייך ביה חינוך והניח הדין בצ"ע (ושב הכהן סימן נ"ו):

מב עני שמת ויש לו בן עשיר מוציאים ממנו צרכי האב דקבורה והספד יקרא דשכבי הוא ומבואר בטי"ד סימן ר"ס דחייב לכבד או"א בחייו ובמותו ואף דכבוד משל אב מ"מ אם אין לאב ויש לבן כופין וזן את אביו וה"ה קבורה והספד אם אין לאב ושלא לבזותו משום ממון כמשמעות הרש"ך סימן שד"ם סק"ז וסימן שמ"ז ואף דהרא"ש והטור ומרן ורש"ך הנז' ס"ל דאין כח לכוף את הבן אם לא הניח האב כלום מ"מ דעת הר"ם מינץ סימן נ"ג ונמשכים נראה יותר דכתב להוציא מהבן בע"כ ואף שאפשר לדחות ראיותיו מ"מ המעיין בשורש דברי הרא"ש כלל פ"ו ידין ידין שיש לכופו (וע"ל סימן כ"ז אות ט"ז) (מנחת יעקב בתשו' שלאחר חבורו סימן ח'):

מג הכריע מהמנהג לשפוך מים על מת שבשכונה ב"מ או להוציאן לאויר הרקיע דטעם השפיכה להיכר בעלמא להודיע לאחרים וכמ"ש הרב באר הגולה ס"ס של"ט ואין חשש סכנה דאילו מטעמא דטפת דם היה בדין לאסור אף בהוציאן לאויר הרקיע (כתונת יוסף סימן ח'):

הד"ט וע"ל סימן י"ד אות ב' בענין התקופה ועיין להרב ברכי יוסף בי"ד סימן שכ"ט דכתב דלטעם הסכנה יש ג"כ לחוש למת עובד כוכבים וגם על הנפלים ואני בעניי לא ראיתי חוששים לא לזה ולא לזה. ועל הוצאת המים לאויר הרקיע עיין להרב כנה"ג דכתב דאידי ואידי חד שיעורא וכמה בתים נקראים שכונה עיין להרב שבט יהודה סימן הנז' שהביא דברי הרט"ז והרפ"ח בהל' גיטין סימן קי"ט ועיין להרב בית דוד סימן קס"א דכתב דכל בתי איש אחד חשובים לבית א' ועיין להרב"י הנז' שם דכתב דמנהג ירושלים וחברון לשפוך כל ב' בתים שמכל הצדדין של בית המת מלבד הבית שהמת שם ע"ש:

מד בדק ומצא למרן בבדק הבית מקור דין האיסור של מת עובד כוכבים ותכריכיו בהנאה כמ"ש בר"ס שמ"ט ושהוא מתשו' הרשב"א סימן ש"ל ושס"ה והוסיף מדיליה שהרב תנא במ"ל שלו סוף הל' אבל כתב דדעת רמב"ן ורשב"א והרא"ה לאסור אמנם דעת כמה פוסקים להתיר במת עובד כוכבים והעלה מהירושלמי להתיר ולכן התיר לעשות סחורה במומי"א לפי שהמקומות שנעשית שם המומי"א לא עבר שם רגל ישראל (ועיין להרב גו"ר בחי"ד כלל א' סימן ד'):

מה השיב כענין לאחד חכם על דבר הבתי חיים שבני פירארא היו באים לקנות אם ראוי להטיל ההוצאה לפי נפשות או לפי ממון ומסיק וז"ל ועתה המשרה על שכם כ"ת או לחשוב כל ההוצאה לפי ממון כמשנ"ל לפי הראיות שהבאתי וכו' ואם דברי בעיני משה רע אתה אדוני משה כלאם ותחשוב חצי ההוצאה לפי הנפשות וחצי לפי ממון אם לבך מהסס שזהו קצת עסקי נפשות וקצת עסקי ממון כאשר כתבת בנוראות ימינך וצדק ומשפט יאירו עבר פניך (שו"ת הרב עזריאל דאיינא כ"י סימן צ"ד):

מו מי שמתו מוטל לפניו ושערו כבד פשט המנהג לאיסור ואף דהרב שונה הלכות ח"א דף ז' וח' כתב דהמיקל נגד סברת מור"ם סימן שמ"א לא הפסיד והסכים עמו מהר"א גירון וגם מהריק"ש בהגהותיו כתב דאיכא פלוגתא אי באנינות נוהגים דיני אבלות או לא מ"מ לא אמרינן הכא הכי כיון דפשט המנהג לאיסור (חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות מ"ה):

הד"ט ויתר על כן כתבתי לע"ד בח"א סימן י"א אות י"ג דאף היכא שלא חל עדיין האנינות כגון בע"ש קרוב להכנסת כלה שא"א לו לקברו קודם שבת מ"מ חששתי לסברת ד"מ בי"ד סימן ע"ב וב"ד סימן קס"ז עיין שם דלא חשיבנא כתרי מינייהו רבנן ואפילו כחד או פלגא מינייהו למעבד עובדא להקל נגד סברתם הגם דלהלכה נלע"ד דאיכא צדדין הרבה להקל ע"ש:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה