אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן כב

סימן כא

דיני מקוה וטבילה אות א נדה שחל ליל טבילתה במ"ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה אין ספק דמותרת לחוף בע"ש בחמין לטבול בזמנה לבעלה ודחה דברי אחד חכם שפסק לאיסור (פנים מאירות סימן ח'):

הד"ט ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובותיו לסימן קצ"ז בענין הרחקת הטבילה מהחפיפה כשחל ט"ב בשבת אף דפסק מור"ם בא"ח סימן תקנ"ד דנוהגין לאסור תשמיש מ"מ מותרת לטבול ודלא ממ"ש הרב תורת שלמים סימן קצ"ז שדחה דברי הרב של"ה דף ק"א ע"א ועיין בח"א מחבורי הקצר הזה סימן כ"ח אות ה':

ב נכנס ויצא בטהרה בדין מקוה באשבורן על ידי המשכת מי גשמים הנקיים בעוקה א' ולפי שהעוקה מאבדת מימיה בארץ עשה כלי גדול המחזיק מ' סאה או יותר לקבעו בעוקה בנקיבה בכלי בכדי טהרתו ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות להחזיק מי גשמים הנמשכין לתוכה דכיון שקבעו בארץ וניקב מתחלה כמוציא רמון לכ"ע המקוה טהור אף אחר שסתמו בסיד ועפר ואין בו שום חשש טבילתה ע"ג דבר המקבל טומאה דהא אינו מקבל טומאה אפילו לר"ע (שם סימן מ"א ומ"ב):

הד"ט ועיין להרב משאת משה ח"ב סימן ח' בדין מקוה מים עמוקים שרצו לחדש ברחוב העיר ע"י המשכה מבור המים שבגינה בגלגל חוזר בכלי חרס נקובים בכונס משקה ושופכים לבריכה דרך חריץ ותרי רבנן דפקיעי שמייהו קראו עליו ערעור משום לתא דשאובין וגם הרב המחבר השיב על דברי המתירין אם סמכו עצמן במ"ש הרב המבי"ט ח"א סימן שמ"ח ומהרי"ט בחי"ד סימן י"ז והביא מ"ש בס' מקוה ישראל וסוף דינא העלה כאוסרים לכתחלה למחות בידם ע"ש ולהרב זכרון יוסף סימן י"ג על אודות באר מים חיים שמעלין ממנו המים על ידי נענוע יד אדם בבית יד של עץ מלמעלה ועי"כ עולים המים ויוצאים חוצה ויורדים דרך צנורות ונמשכים משם המים למקוה עיין שם אופן העלת המים ותנאיו ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן כ"ד ולהרב מגן שאול סימן ז' בנידון דומה לזה ועיין גם כן להרב ר"א ושיח השדה שהביא תשובת הרב מהר"ד אופנהיים ע"ש ולהרב נודע ביהודה סימן ס"ה שביאר היטב דיני מרן סימן ר"א סעיף ס"ח ע"ב וע"ג בדין ב' מקואות וכו' והרש"ך שם סעיף ע"ג ועיין ג"כ בשו"ת גאוני בתראי סימן ל"ו שהביא בשם מהר"ם אשכנזי בדין מקואות שבאיזה מקומות עושין בתוכן נסרים מחוברים במקוה וקצתן הן מדרגות שבהן יורדין למקוה ומחוברין בבנין וכשהמים עמוקין עומדות ברגליהן על נסרים וטובלות שם ותמה על מ"ש הרמ"י שמצוה מהמובחר לתקן על ידי שיניחו אבנים רחבות עליהן דמאין יצא לו היתר האבנים ותמה גם כן עליו במ"ש דיש שהיו רוצים לתקן בעשות בנסרים איזה נקבים ותמיהות אחרות עיין שם וע"ל אות ה' ועיין למהר"ם פדוואה סימן ל"א ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן נ"ו במקוה רחוק מהגג אם מותר להמשיך בתוכו מי הגג ע"י צנורות בלתי קבועין מונחים ע"ג עץ ארוך קבוע בכותל חקוק באמצעו ובאותו חקק ישימו צנורות של חרס מחוברים ומהודקים בחמר ובזפת אין חשש איסור ומ"מ אם חוששין לצנור זה מפני חקיקתו ויחושו גם כן להרכיב עליו צנורות של חרס אף על פי שאין המים עוברין עליו יעשו ב' קורות המתאימות סמוכות זו לזו קבועות לכותל וירכיבו הקרמידין עליהן ע"ש ועיין גם כן להרב מנחת יעקב בשו"ת שלאחריו סימן ז' דנשאל בדין מקוה שסמוך לנהר א' עומד באר א' שבתוכו מי הנהר שבין ומהבור ההוא ע"י סילון הולכים המים למקוה ולאותו סילון יש ב' ברזלים קבועים בראש ובסוף באופן שהסילון סותם אף שהברזלים נקובין כדי שהמים היוצאים למקוה דרך הנקבים יצאו זכין וצלולין ותשובתו בצדו מהרב ליפמן שהאריך קצת בחששת הסילון משום שכל אותו מעין המקלח למקוה נמשך על ידי סילונות דלדידיה כלי גמור אך לפעמים נתרין אותן המים בהשקה שמתאמצין מעט מים מהנהר ההולך סמוך אותו מעין אבל אינו רק כשהנהר גדול ולפעמים נפסקה ההשקה ויש לחוש כשנתמלא המקוה מתחלה לא היתה אז ההשקה ונמצא נתמלא בשאובין אף דאח"כ כשחזרה ההשקה נטהרו המים שבמקוה אף שהיו שאובין אבל כשחוזר לפעמים שההשקה תפסק אפשר שיחזרו שאובין כתחלה ויהי דבר הרב המחבר אליו שלדעתו אין שום פקפוק שאין הברזל הפנימי דבוק לסילון אלא בקרקע וחומת המקוה כדי שהדגים שבמקוה לא ילכו לסילון והמים יכולין לבא למקוה בלי ברזל דרך סילון של עץ ובר מן דין נמי כיון שקבוע בקרקע בטל אגב קרקע ועל מה שחשש שבפסיקת ההשקה יחזרו המים להיות שאובין הנה נעלם ממנו דין פשוט בש"ע סימן ר"א סי"א באופן דאין שום חשש לא לסילון ולא לברזלים ולא לחזרת המים שאובין ודברים פשוטים הן ע"ש וע"ל אות כ"ב:

ג אשה שטבלה ושמשה ושוב נסתפקה אם טבלה בטבעת שבידה או לא אם דרכה להוליך הטבעת רפויה א"צ לחזור ולטבול (מעיל שמואל סי' ח"י): הד"ט גם הרב דבר משה ח"א סימן כ"ח פסק כן ודוקא בשכבר שמשה אין צריך לחזור ולטבול אמנם הרב מקום שמואל מיקל אף באם לא שמשה וכסתימות מרן ועיין שם בסימן נ"ה ועיין להרב נודע ביהודה סימן נ"ג באשה שחפפה ורחצה עצמה וטבלה ושוב נסתפקה אם רחצה היטב דצידד בתחלה להצריכה לחוף מחדש ולטבול דהו"ל כעין דבר שיש לו מתירין דאין הספקות מועילות כמבואר בסימן ק"ב ס"ג וברש"ך שם סק"ח אך מצא לה היתר דמסתמא סירכא נקטא ואזלא וחפפה עצמה היטב ועיין לרט"ז סימן ס"ט סקכ"ד ועיין גם כן להרב בארות מים סימן י"א בדין הטבעת הנז' דפסק דברפויות עלתה לה טבילה אם שמשה ואם לאו יש לחוש לסברת רש"ל ועיין גם כן להרב מכתם לדוד שהרב בנו בכורו בסימן כ"ד טרח הרבה להקל לפי שבניד"ד לא היתה עדיין בוגרת ואלו היתה בוגרת היה מחמיר ומה גם לסברת ב"ה דמחמיר אף ברפויה ואח"כ יצא אחיו והסכים עמו וגם הרב המחבר אביהם הסכים עמם אך יצא לחלק בין טבעת שיש בה אבנים לאין בה עיין שם ולהרב זכרון יוסף סימן ט' ויו"ד ד אשה שלא היה בעלה בעיר ובא בע"ש או שהיה אחר לידה במקום שהמנהג שלא לטבול בליל שבת אם היתה יכולה לטבול קודם שמבואר בסימן קצ"ז ס"ב דגם במ"ש לא תטבול דעתו ז"ל דליש מקילין שמביא מור"ם שם אפילו לכתחלה תטבול במ"ש ועיין מה שכתבתי בהשמטות הראשונות שבחא"ח) (מקום שמואל סימן כ"ד):

ה אשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה לטבול לנדתה אינה יכולה ליטהר בישיבה אך תטבול אם ב' נשים אוחזות אותה בין ידיהן או יושיבוה בפישוט ידים ורגלים בסדין וב' נשים תאחזנה בכנפי סדין ותטבלוה מהר"י מברונא סי' ק"ו וק"ז הד"ט ועיין להרב משאת בנימין דדחה הוראתו במה שהתיר לטבול בסדין דדבר מקבל טומאה הוא ואין להתיר רק על ידי דבר שאינו מקבל טומאה או לאחזה בזרועותיה והאוחזת תדיח ידיה תחלה במים עד שיהא טופח ע"מ להטפיח ע"ש ועיין להרב זרע אברהם סימן כ' בדין תינוקת שטבלה מדם בתוליה והיא בת י"ב שנה בקירוב ולהיות המקוה עמוק הרבה ויראה לרדת בתוכו לקחו הנשים כסא של ד' רגלים והניחוהו תוך המקוה כדי שתעמוד על הכסא ותטבול בו וכשנודע למקצת ת"ח פקפקו בדבר וגם הוא גער בהן ומ"מ לא רצה להצריכה טבילה שנית ע"ש ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סימן צ' דאין לעמוד לכתחלה על גבי כלי או בקעת ותטבול ובדיעבד תעלה לה וט"ס נפל בתורת הבית הקצר בית ז' ריש שער ו' דכתיב ביה לא עלתה בשכבר בתשובות תתכ"ח כתב דעלתה לה וכדעת הראב"ד ועיין גם כן להרב שאגת אריה קטן סימן ו' שלא התיר לטבול בתיבה העשויה להכניס בתוכה דגים שמעמידים אותה תוך המים ויש בה כמה נקבים בכל צדדין שהמים נכנסין ויוצאין אעפ"י שיהיו כשפופרת הנוד אא"כ תנקב כמוצאי הדג הגדול שמכניסין בה וע"ל הגהת אות ב' ועיין להרב אהל יעקב סימן ז' וח' שכתב דנסרים הקבועים במקוה שלא היו כלים מעולם ולא נתייחדו לכלים אין בהם איסור כלל לעמוד עליהם ולטבול וככל האחרונים הרב"ח ורט"ז ודרישה ורש"ך והרב תי"ט ועיין ברשב"א סימן ת"ח דכל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר ומ"ש מהרי"ק סימן קצ"ח סל"א דאין טובלין ע"ג נסרים אינו אלא במיוחדים לכלים כספסל ולא בעומדים לבנין כמ"ש איהו גופיה בכ"מ רפכ"ה מהל' כלים וכדמוכח ממ"ש רשב"א סימן תתקכ"א ודוקא כשהיו או נתייחדו לכלים לא סגי לקבען בבנין אם לא יעשה בהן נקב המטהרו ועיין בשיעורן למרן סימן ר"א ס"ז ובפוסקים ועיין שם סעיף מ' דמזכי שטרא אבי תרי וחפש ולא מצא בחדשים גם ישנים יישוב להם ע"ש:

ו מה שנוהגות הכלות לטבול לח' ימים לחופתן ושוב קבלו עליהן שלא לטבול עד אחר י"א כך יפה להן וכן ראוי לעשות (זרע יעקב סימן ק"ה): ז אשה שיש לה חולי נפילת הרחם וממנה יוצאת איזו ליחה אדומה הנראית בסמרטוט כשמקנחה בעוז ידיה וצוו לה הרופאים לעשות לה טבעת עם לאסירפיצי"ו ודברים אחרים שהועיל מכל וכל ובהסיר הטבעת לטבילתה מצאה ליחה אדומה שיש שמכשיר עם הרב פני יהושע ויותר נראה להתירה לטבול עם הטבעת ודעת הרב המחבר נוטה שתטבול עם הטבעת דמעתה גם הרב פ"י הנז' יודה בזה ולדעתו תטבול בלא ברכה ושכן הורה למעשה (פחד יצחק אות א' ע' אשה רואה):

הד"ט ועיין להרב זכרון יוסף סימן ט' ויו"ד שאלת הרב מהר"י תאומים בתשובה בצדה בדין חולנית ברחם שעשתה לה מילדת טבעת שעוה לישא אותה כל ימיה רק להסירה בעת לדתה ואיזה רופאים אמרו שנעשה לרפיון האם הנקרא חדר של חולשת החבלים שקשורה בם נופל לפרוזדור דבוקה לחדר למטה והטבעת מגינה שלא תפול ויש רופאים שאמרו שאינו דבוק לחדר רק בקרקעית הפרוזדור על אם הדרך יש יציאת מ"ר דבוק בעגול על כותלי חלל פרוזדור שעור הפרוזדור קמטים קמטים וע"י החולשה מתפשטים הקמטים גם המילדת אמרה שעשתה הטבעת לחולשת הפרוזדור עד שמפסקת כל אורך הפרוזדור לשנים דבוקה למעלה ולמטה לאותו צד ודעת מעלת השואל ומשיב הנז' להחמיר עליה אף אם הבדיקה דרבנן ואין הקולות שנאמרו ברואה מחמת תשמיש שייכי בהא ושכן יש לחלק בינה לבין מ"ש הרב פני יהושע סס"א וסימן ו' וכן אין לדחות מהטעם דבבשרה ולא בשפופרת דהתם לא ראתה רק בשפופרת משא"כ הכא דחיישינן שראתה ממקור רק שהטבעת מעכבת לצאת ופשיטא ליה דהויא חציצה דראוי בית הסתרים לביאת מים בעינן וליכא. ולא כן דעת הרב המחבר שלדעתו תוכל להפריש בטהרה בבדיקה במוך נקי שתכניס באמצע רחמה עד קרוב למקום שהשמש דש דכשם דאין הטבעת מעכבת בעלה לבא עליה כן תוכל להכניס שם המוך ושכן אמרו גם כן נשי עירו החולות כמוה שאין הטבעת מעכבת הבדיקה כלל ושיש להן ב' טבעות א' מכניסות בעת נדותן וא' בהפרשן מטומאה ע"ש ולענין חציצת הטבעת לטבילתה אם האמת היא שאינה יכולה להסירה משום חשש סכנת נפשות חוץ מעת לדתה משום ההכרח דעתו ז"ל להקל ועיין שם שנכנס בענין מיעוטא שאינה מקפדת והאריך בו קצת ותצא דינה להקל לטבול בטבעת (ועיגכ"ל אות ג') ועיין גם כן להרב נודע ביהודה סימן נ"ה נ"ו וס"ד באורך בענין זה ולהרב בארות המים סימן יו"ד באשה שנתנה אספלני' באותו מקום משום רפואה דהחליט דאם דרכה להסירה בעת תשמיש לא עלתה לה טבילה אפילו בדיעבד עיין שם ודון מינה דבדין טבעת הנז' אם משמשת שלא בטבעת יש להחמיר ואם אינה מסירה יש להקל ומה גם דלא מבעיא דלא הויא מיעוט המקפדת דאדרבה מקפדת שלא להסירה וכנז' ועפ"י הדיבור זה לי עשרים שנה שנשאלתי אם יש להתיר לאשה שתטבול בשן תותבת שבשיניה והוריתי להקל מטעם האמור דאדרבה מקפדת היא שלא להסירה וככתוב אצלי בתכריך אגרותי סימן ל' ואחר סמוך עבר אצלנו הרב זרע יעקב ונומיתי לו כן הדברים ועלה עמי בהסכמה להתיר בפשיטות ואחר איזה שנים יצא לאור העולם ספרו של הרב מהרי"ך וראיתי בזרע אמת שלו סימן פ"ה שגם הוא עמד על זה והקיל מטעמא דאייתינן ושמחתי שכיוונתי וע"ע לו שם בסימן פ"ו בדין טבילת אשה שעשו לה רופאים דפוס עץ ותחבוהו לה באותו מקום בבל יסור משם לעולם ואינו נראה מבחוץ והתירה לטבול כן מטעם הנז' ועיין להרב פני אריה סימן י"ב דהניח בעיון דין האשה שנושאת ספוג באזנה לשאוב הזוהמא ששכחה להסירו בזמן טבילתה ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סימן מ' בדין אשה שפצעה ונקבה אגוזים לחים ונצבעו ידיה שחורות משרף האגוזים והגיע עת טבילתה וידוע שאין הצבע כזה יוצא רק לאחר זמן אפילו תרבה לה בורית והורה הרב רבו מהרי"ד דאינו חוצץ דאף דמקפידות אין בו שום ממשות ומסיק עוד שם דאף דכתב מרן שם בסימן קצ"ח סי"ז דיש להסתפק אי תרתי בעינן היינו שאינה מקפדת ושלא יהיה בו ממש הלא ממ"ש מהרי"ד הנזכר בב"ד שלו סימן נ"ח מוכח דבחדא מינייהו סגי ואף שהרב ב"ד הנז' הביא אחר כך מ"ש הלבוש ופרישה דמשמע דתרוייהו בעי' והניח הדבר בעיון מכל מקום כבר העיד א' חכם שבחיים חיתו הורה למעשה להתיר ומה גם דחומרא דאתיא לידי קולא היא להמתין מלטבול עד יעבור הצבע הזה ויבא בעלה לידי טומאת קרי ובכה"ג כבר כתב הרב ח"י בכמה מקומות שלא יחמיר האדם שלא לזווג בזמנים האסורים על פי קבלה אלא לפי מ"ש אדם מהאי טעמא וכיון שדברי הרא"ש והרשב"א משמע הכי והכי ודברי הרט"ז והרוקח באו בפירוש כן ראוי לנהוג ולהתיר וכל שכן למי זהב שנוהגות הנשים לצבוע בתולות לנוי על צפרני ידיהם שאינו חוצץ דאית ביה תרתי לטיבותא דאין כאן לא הקפדה ולא ממשות ע"ש ועיין להר"ם זיסקינד בשו"ת שלו סימן י"ח באשה שיש לה מכה בגופה ועי"כ צריכה לאזור כגבר חלציה בחגורה על גופה וא"א לה לזוז ממנה אפילו כהרף עין דפסק להתיר דוקא בתרתי שתהיה החגורה רפויה וגם להניח החגורה תחלה במי מקוה דוקא ויהיו המים שבחגורה טופח על מנת להטפיח כדי שיהיו חבורין וכעין מ"ש הרב משאת בנימן סימן פ"א עיין שם ודבריו ז"ל לע"ד מגומגמים כאשר יראה המעיין בהם ע"ש: ח בני צפורי בנו מקוה טהרה בחפירה בקרקע ויורדים בו ע"י סולם של אבנים קבועות בבנין ומעלותיו בלתי שוות ברוחב ובגובה באופן דקשה הדבר לעמוד על אמיתת שיעורו ובהיות שבאותו מקום נוהגין לחמם המקוה על ידי מים חמין שאובים ששופכים לתוכו לכן בקשו מהמ"ץ שלהם להציב להם ציונים עד הכשר שיעור מקוה ממימי גשמים כדי שיוכלו אחר כך להטיל בו חמין שאובין ובראות הרב קושי המדידה באמות ואצבעות לסבת המעלות בלתי שוות זאת ועוד שלא כל האצבעות שוות בחר לו דרך סלולה וכבושה להסתלק מן הספק ולקח כלי מחזיק שיעור סאה שהיא קמ"ד ביצים בינוניות ושיער אותם כדרך ההובא בש"ע א"ח סימן תנ"ו לענין חלה ונתן המלא בריקן מ' פעמים מכלי זה ותוספת מרובה עוד הוסיף חמישיתו היינו ח' סאין אחרות סך הכל מ"ח סאין וסימניך ושמתי כדכ"ד וקבע בו שם ציון הנראה וניכר לעין כל וצוה להן שעד כאן יגיעו לפחות מי הגשמים ואז יוכלו להוסיף מי שאובין חמין כרצונם והנה בא חכם א' וראה ציון המקוה הלז ופשט בגדיו וירד ומדד בשעלו מים והראה עפ"י חכמת התשבורת שעד הציון הנז' יחסר כמו שליש מהשיעור הצריך ונשאו ונתנו בדבר בשערים המצויינין בהלכה ונחלקו לג' כתות נכנסה כת ראשונה ה"ה הרב המ"ץ ודעימיה ומצאו הון להם לצדק יחדו שיעור המדידה על פי האמות ואצבעות עם מדידת הסאים ומצאום מכוונים ושבמקוה הנז' עד מקום הציון שעשה בו חומש מלגו יותר ממ' סאה נכנסה כת ב' ואמרה שלפי חשבון המדידה על ידי אצבעות יש עד מקום הציון כדי שיעור דוקא לא פחות ולא יותר ושלישית יסע דגל החכם המערער ולימד שעד מקום הציון חסר במאד מאד ועיקר מחלוקתם תלוי בשיעור אמה בת ו"ט שב' כתות הראשונים סמכו עצמן במ"ש בספרי תנ"ך של דפוס ויניציאה שנת ת"ח ששם נאמר שאמה בת ו"ט היא ג' רביעי אמה של צמר בויניציאה בקירוב ועל מלת בקירוב זה נחלקו שהראשונים אומרים שהיא פחותה מעט מג' רביעי אמה ולחומרא לא דק באופן שאם נשאר אותו הקירוב בעין יפה כמו א' מארבעים באמה פחות מג' רביעי אמה יצא לנו על פי חשבון יותר מחמשים אלף אצבעות בתשבורת במקום שכלתה מדת מ"ח סאה הנז' והשניים אומרים שיש למדוד בג' רביעי אמה דוקא לא לפחות ולא להותיר ואף שאנו רואים בחוש שהמדידה באופן זה אינה מסכמת במדידת הסאין על ידי ביצי תרנגולת בינוניות מכל מקום יש לילך אחר השיעור היותר גדול להחמיר ולהוסיף על ציון הנזכר להסתלק מהספק אם באולי באיזה פעם יחסר ממנו כל שהוא ושלשים יסעו נשענים על סברתם לומר שאמה בת ו' טפחים עודפת על ג' רביעי אמה של צמר הנז' ואם כן ציון המקוה הנז' חסר הרבה ומעתה נסתפקו טובי העיר איך להתנהג בניד"ד הללו אומרים עלה נעלה ונגביה הציון ממקומו עד מקום סברת המערערים לצאת מכל הספקות שאין שיעור למעלה והללו אומרים אם כה נעשה הרי אנו מוציאין לעז על הרב שהכשיר המקוה כדין ולחפות על שהביא בני ישראל לידי איסור כרת ח"ו ואף שנפרש דאין אנו מוסיפין רק לתוספת טובה מכל מקום אנו מחזיקין הקול שטעה הרב וכל כה"ג חיישינן ודאי לזילותיה ועוד שבהרבות המקוה מי גשמים נצטרך גם כן להרבות מי חמין לחממו ותחתיו לעולם לא יחם ולמה נטריח על הציבור יותר מדאי ועוד בהרבות מי גשמים וברבוי מי חמין לחממן יתמלא המקוה בנקל פה לפה ובהכנסת הטובל בו יצאו המים לחוץ ונמצא טובל בזוחלין ולא באשבורן והשיב הרב המחבר להם תשובה מאהבה שאין להם לזוז ממה שהורה הרב ומ"צ שלהם והביא מ"ש הריב"ה ורב"י ורש"ך בי"ד סימן ר"מ וגם לוח המדות הנדפס בויניציאה לצדק יחדו שיעור הביצים באצבעות שכתוב בסופו השמר לך שלא תשער מדת מקוה וחלה ורביעית רק למנין הביצים ואצבעות הנז' ולא במשקל וכו' הרי שכל כוונת המחבר להקל הטורח מהמודדין ולפתוח להן ב' פתחים היינו מנין הביצים ומנין האצבעות ולא לחלוק על קבלתם ז"ל ששיעור אמה על אמה ברום ג' מחזיק מ' סאה גם בספר קטן שמו סדר הברכות נדפס באשמטרדם שנת ת"פ בהסכמת הרבנים מהר"י אבוהב ומהר"י ששפורט ומהר"ש די אליוירא נמצא בתוכו בלשון פורטוגאלי קונטרס א' קטן עם קיצור דיני שו"ב ודינים אחרים וקיצור דיני מקוה ששיערו כלי המחזיק ל' ביצים בינוניות ואמרו שבמנין קצ"ב מהכלי ההוא יעשה שיעור מקוה טהרה ואמרו ששיעור מ"ד אלף וקי"ח אצבעות ושיעור מ' סאה שהם חמשת אלפים ותש"ס ביצים הכל עולה למקום א' ע"ש עוד כתב שהגד הוגד על דבר אמת ועפ"י הראיה שביצי תרנגולת מצריות שהיה מקומו של הרמב"ם הן יותר קטנות משלנו ואם אמת היה הדבר שהביצים ששיערו ז"ל הן יותר גדולות משלנו לא הוו שתקי קמאי ובתראי ללמדנו חידוש זה העיקר וכן לא היו חכמי ישיבות אמשטרדם וויניציאה מניחים להדפיס לוח המדות בלי אזהרה מפורשת וכו' והביא אחר כך הרב המחבר דברי חכמי אמשטרדם בל' פורטוגאל ושהודפס בס' סדר הברכות הנדפס הנז' ללשון איטלקי ושוב כתב הרב המחבר שעשו דבריו רושם בקק"י פירינצי (הלז) שכאן נמצאת וכאן היתה המחלוקת לש"ש על מקוה הנז' בשנת תפ"ח וקיימו וקבלו דהמקוה כשר ושגם הרב האחר שהיה ראש המנגדים ירד וטבל בו לעלות מטומאתו ובכן נחה ושקטה המריבה ע"ש פחד יצחק אות מ' (כת"י) ערך מקוה ושיעורו):

הד"ט גם אני שמעתי משד"ר מעה"ק חברון נר"ו שעמד אתי למדוד שיעור רביעית והביאו לפנינו ביצי תרנגולת שלפי מקומותינו לא היו רק בינוניות נוטות לקטנות מגדולות ותמה הרב נר"ו ואמר בפה מלא שבמקומו אפילו הגדולות שבגדולות אינן כאותן שהביאו לפנינו וחד מינן החה"ש מחס"י הראני מ"ש בריר חלומות שלו סימן תקע"ח וז"ל כתב הרשב"ץ בס' יבין שמועה מאמר חמץ דף ל"א ע"א דשיעורי חלה ורביעית וכיוצא אין למדוד אותן בביצים שאין כל המקומות שוין יש מקומות שביצי תרנגולת גסות כארצות אדום ויש שהן דקות כארצות ישמעאל ויש ביצה גדולה מביצה עיין שם ועיין בתוספות פ' כ"מ דף ע"ג ע"א ד"ה יתירה על מחצה של מדבריות והקדמונים שלפני רבי דקדקו בדבר שאין בתוספת שלהן שתות מצומצמת שביצים מדבריות גסות היו יותר מאותן של יום התוספת וכו' ועיין בחכמת שלמה מסכת שבת במאי דשייך לדף ט"ו ע"א ברש"י ד"ה קב ומחצה וכו' שכתב בשם ר"י שהביצים שלנו קטנות מראשונות ועיין להרב ציון לנפש חיה למהר"י לנדא על פסחים דף קט"ו שכתב שנתברר לו במופת עפ"י מדידה שביצים המצויים עתה בינינו הם רק חצי ביצה מהביצים שבהם שיערה התורה עיין שם ע"כ מהאוהב ואהוב הנז' הכלל העולה דאמת הוא ששיעור מקוה בביצים דוקא כדמוכח בהדיא ממ"ש מ' סאה ואם אחר כך נתנו לו גם כן שיעור אמה על אמה ברום ג' הלא לאמונה אחר שאמרו שהכל שיעור א' כן יהיה וכן יקום לעולם ואם אינם עולים בידינו למקום א' על ידי חכמת התשבורת אין לספק דדין גרמא או משיעור אמיתי של אצבעות או משיעור בלתי נודע לע"ע של איכות הביצים ואנן בעניותן אנה נפנה לעזרה הלא ההכרח יביאנו לידי השערת השיעור כמחמיר שבמחמירים פן נבא לידי איסור תורה ח"ו וכיון שכבר עמדו חכמי אמשטרדם וויניציאה ושיערו בחכמתם שהכלי ששלחו מהתם לאיטליאה מחזיק ל' ביצים בינוניות אין להשגיח עוד בבקיאותנו ושיעורנו דאף על פי שאין ביצי מקום אחד דומות לשל מקום אחר היינו דוקא מארץ ישמעאל לארץ אדום וכדומה הרחוקים הרבה זה מזה אמנם מויניציאה לשאר גלילי איטליאה סדנא חד הוא ומסתמא שוות הן באופן שאם חכמי ויניציאה גם כן מצאו הכלי של אמשטרדם מחזיק ל' ביצים נשים יד לפה ואין להרהר ח"ו אחר מדתן וכן ראוי לנו וכך חובותינו. האמנם מי שאין לו אותו הכלי וכדומה לו בכוון ובא למדוד מעצמו הדבר פשוט שיש לו לעשות כסברת המחמיר ואף שהעיד בנו האיש הגדול הרפ"י הנז' דאף ראש המנגדים שבעיר הזאת הורה וירד וטבל בו דע קורא נעים שתחלת ביאה בבואי פה בשנת תקנ"א לעבוד לשרת את הקק"י הלז חקרתי ודרשתי בדבר דאם האמת הגידו להרפ"י שהרב המנגד עצמו עשה מעשה בהרב ומ"ץ מה חידוש נתחדש בבית מדרשם עד שהדפיס ספרו חושב מחשבות ועוד חזר והדפיס באדרת אליהו שלו תשובתו הארוכה קראו בשם מי נדה והוא לכאורה דבר תמוה ומרפסא אגרי:

אמנם נחה גם שקטה דעתי הקצרה בשמעי מפי מגידי אמת שכך היה המעשה שאנשים מהוגנים ויראי ה' החרדים אל דברו וסברתו של הרב א"א הנז' הגביהו הציון בחשאי והודיעו לו גם כן בחשאי שהגביהו השפל עד מקום הראוי לסברתו ולכן ירד וטבל בו לא לחזק ידי המורה רק לפי שכבר תקנו המעוות בלי חלול כבוד המ"ץ ולא הודה מעולם לסברתו ובהכי ניחא שהדפיס אח"כ מה שהדפיס בחבוריו הנז' ולתווך השלום התירו להם לשנות ולהודיע מה שהודיע להרפ"י הנז' וכאשר הגידו לו כן הגיד לנו בספרו הנז'. וניכרים דברי אמת שאת השפל הגביהו כי אני בעצמי הלכתי ומדדתי עד המקום שהציון עומד שם לע"ע ודרכתי דרך הרב המנגד למדידת השיעור ומצאתיו מכוון ממש לדבריו ואילו הניחוהו במקומו הראשון היה בדין שלא יצא החשבון צודק על פי מדותיו שלמד בתשובה הנז' באדרת אליהו עם הציור שצייר של שיעור חצי טפח והדבר ברור ומוכרח מעצמו כאמור: ועיין להרב זרע אמת סימן צ' שכתב דמדת המקוה של ד"ם יק"ח אצבעות משתערת ברוחב אצבע גודל בינוני, שלנו שששה טפחים בדרך זה הם ממש אמת הבנין של עירו מודינא ודלא כמי שהעיד בשם הר"ם פרובינצאלי מ"ץ מנטובה לשער באמת הסוחרים פחות א' מי"ו ושלכתחלה יש לשער הו' טפחים באמת הסוחרים במילואה וסתר גם כן מאי דס"ד לאותו חכם המעיד שאולי היה טעמו משום שצריך לשער באצבעות דורות הראשונים שהיו גדולים משלנו גם סתר מה שצידד דאולי ה"ט משום דהמ' סאה משתערין במדה צפורית וכן סתר מה שצידד דאולי הרמ"ף הנז' דבר לענין ד"א של הרחקה משום מאפיל דליתא דאין מקום לחוש בשום ענין לשיעורו עיין שם ולהרב חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ח"י שכתב דאין לסמוך על מ"ש הרב ב"ד סימן ק"ב לשער המקוה באוק"ש רק למדוד באצבעות ושכ"כ מר זקנו בשם הרב סעדיה גאון וכ"כ המבי"ט סימן קכ"ג ומדברי אחרונים והב"ד גופיה בהשמטות בסוף א"ח הזכירו ועיין גם כן להרב חושב מחשבות הנז' ולהרב יעב"ץ ח"א סימן י"ז והנמשכים וסימן קכ"ט וסימן קס"ג והנמשכים ובח"ג סימן ל"ג והנמשכים וסימן רפ"ב ועיין להרב דרכי נועם סימן כ"ה ולהרב מעיל צדקה סימן ט"ל שהאריך בענין מדידת המקוה ועיין גם כן להרב אבקת רוכל סימן נ"ב ונ"ג על מקוה שבארם צובה":

וכעת בא לידי ספרו של הרב בריכות מים וראיתי שם בדף ע"ב ע"ד הביא מ"ש הראב"ד הנז' שכתב שמ' סאה של מקוה הוא מסך רנ"ט אוקא"ש ושמונים דראמה ושכפי תשובת הרב המבי"ט לא מהני ושבעיר הקדושה ירושלים תוב"ב שקלו במשקל ומצאו שיעור הרנ"ט אוקא"ש הנז' כשיעור אצבעות מעלה ומטה חצי שיעור ואית לן למימר שמה ששיערו חכמים מי מקוה היה במים שבמקומם קלים ביותר שמ' סאה היה עולה אמה ע"א ברום ג' אמנם עכשיו נמנו וגמרו שאין לסמוך כלל וכלל על המשקל רק במדידה וכתשובת המבי"ט וששלי"ת בא להו הדבר בנקל למצוא שיעור המקוה שעשו כלי א' עשר אצבעות אורך ועשר רוחב ועשר גובה סך הכל אלף אצבעות שעשר פעמים אורך עשר רוחב הם מאה ועשר פעמים גובה שעשר פעמים מאה הם אלף ומלאו הכלי מ"ה פעמים והיה שיעור שלם היינו בקירוב כי מ"ה פעמים אלף הם מ"ה אלפים ושיעור מקוה הוא מ"ד אלפים וקי"ח ולחומרא לא דק) ורשמו במקוה היכן הגיעו המים והשליכו אחר כך חוץ ממקוה ונתמלא אחר כך ממי גשמים עד אותו הרושם ובזה אין ספק להקל כלל גם הרב חיים שאל כתב שעשה מעשה כזה בא' מהמקומות שעבר משם אלא שהוא צוה למלאות מכלי כנז' מ"ד פעמים ועוד ולא נתן שיעור לועוד זה ואני בעניי באתי חשבון ומצאתי שועוד זה שיעורו כלי של ה' אצבעות על ה' ברום ה' והרב ב"מ הנזכר שכתב מ"ה לא דק לחומרא וכנזכר ודרך אגב בעלמא קא אמינא דהמעתיק או המסדר אותיות של שו"ת הגאון הר"ם סימן צ"ז טעה ושנה ושלש את טעותו שם שהדפיס דהעולה מהכאת תקע"ו וכו' הם ארבעים וחמשה אלף תפ"ב אצבעות דטעות מפורסם הוא וחלילה לנו לתלות הטעות בשר וגדול בישראל וסוף דבריו גם כן מוכיח על תחלתו שכ"כ ויצא לכל רביעית עשר אצבעות וארבע חמישיות כי כן הוא במספר א' וארבעים אלף ולא בארבעים וחמשה אלף והוא ברור: ט האריך קצת בדין אשה שליל טבילתה בי"ט בענין להחם לה מים להשליכן למקוה דהכל לפי המנהג ושבעירו פירארה אינן מחמין בי"ט פי' ע"י עובד כוכבים (שם אות ר' (כ"י) ע' רחיצה בי"ט):

הד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקטן הזה סימן י"א אות ד' וכ"ב אות ל"ו מ"ש בשמו וזולתו ועיין להרב זרע אברהם סימן י"ט בדין ראובן שעשה מצד אחד של מקוה שבביתו תנור קטן ופיו מן הצד ובגג התנור שקע בבנין יפה טס א' של נחושת או ברזל שאין בו בית קבול כלל ועשה כן להסיק תחתיו אש לחמם המקוה אין לחוש כלל ועיין בכדומה לזה לרדב"ז סימן צ"ה דדעתו להקל וכן כתב בשמו הרב הלקט הקמח דף נ"ז ע"ד. גם הרב ברכות מים נשאל על זה ופסק גם הוא להתיר וחיזק ראיותיו של הרז"א הנז' עיין שם בסימן ר"א:

י אף הוא ראה וידע שברוב ערי מצרים היו מקילין מאד בטבילת נדה במי מקוה ובספירת ז"נ ונהגו מנהג מינות לרחוץ במים שאובין ודי להן ליקח אשה אחרת אשר היא טהורה ומשלכת מים שאובין עליה ודוקא בזה מקפידות שלא תשליך המים אשה שאיננה טהורה לכן עמד הוא וב"ד ותיקן שכל אשה שלא תטבול או שלא תמנה ז"נ או תטבול באותן המים הרעים תצא בלא כתובה ולא תנאי כתובה אף שאח"כ טבלה וגם כל אלמנה שתבא לגבות כתובתה לא תטול אפילו פרוטה עד שיגלגלו עליה בכלל שבועת אלמנה שלא עברה בא' מהתקנות הנז' וכן הדין אם תתגרש ואם יטעון הבעל שעברה על אחת מהן ואינו יכול לבררו תשבע בנקיטת חפץ שלא עברה על אחד מהנז' וכל איש שידע שאשתו עברה ושתק עד שבא לגרשה מחוייב הב"ד להחרימו ולהפרישו מן הצבור כאשר יראה בעיניהן ופרסמו תקנה הנז' בח' סיון שנת ד"א תתקע"ז ליצירה והחרימו גם כן כל בית דין שיעמדו בכל ארץ מצרים שיגבו לאשה כתובתה בלי גלגול שבועה הנז' (פאר הדור סימן קנ"ב):

יא במקום שנהגו להעביר בסם שער בית הערוה קודם טבילתן אם לא עשתה כן אף שהעבירתן במספרים ורחצה היטב אותו מקום אם לא שמשה תחזור ותטבול אחר העברה בסם ואם שמשה יש להקל שמא נתעברה ויצא לעז על בניה וכדין הטלת צפרנים עיין לרש"ך ורט"ז סי' רצ"ח ס"ב (וע"ל אות י"ב) (שדה הארץ ח"ג סי' ז'). יב הראה פנים לסמוך על הרב נקה"כ סימן קצ"ח להתיר לטובלת בשבת וי"ט לחתוך צפרניה עי"ג אם שכחה ליטול מבע"י שלא כדעת רט"ז שם ס"ק כ"א וששוב ראה להרב צבי סימן פ"ב שהאריך לסתור סברת רש"ך ולא היתה לו להרב המחבר שעת הכושר לעיין בדבריו (שם סימן פ"ח ופ"ט):

הד"ט ואשה שטבלה ולמחרת הרגישה שלא הטילה אחד מצפרניה עיין להרב פחד יצחק אות ט' ע' טבילה דפסק דאם שמשה יש להקל ואם לאו להחמיר וע"ל אות י"א וראיתי בשו"ת הרב עזריאל דיאיינה כת"י סימן קמ"ד שגם מדבריו מוכח לחלק בין שמשה ללא שמשה עיין שם ואם לא שמשה והוא בשבת עיין בח"א מחבורי הקטן הלז סימן י"ד אות כ"ח:

יג אשה שטבלה בליל י"ג לוסתה וקודם ששמשה ראתה טפת דם התיר לה לספור ז"נ מיד שפסקה בטהרה אף אם יהיה תוך ג"י הראשונים ואף שאנו מחמירין בלא שמשה אטו שמשה חומרא בעלמא הוא ומנהג בעלמא והרב"י מתירו לגמרי אף בלא שמשה. ומה גם דעובדא דידה הויא מלתא דלא שכיחא דאין מדרך הנשים לראות בבואן מהטבילה ואם היתה רואה קודם שתטבול לא היינו מחמירים עליה להמתין ה' ימים ומה מקום להחמיר עליה לפי שלא טבלה כיון שעדיין לא שמשה (מעיל צדקה סימן ל"ב) הד"ט אחר הס"ר האות האחרון אינו אות דיש להשיב דשאני ימי נדתה וספירתה דלא שייך למגזר לא שמשה אטו שמשה דלאו בת תשמיש היא ולא ברשיעי עסקינן משא"כ אחר שטבלה כניד"ד דראויה לתשמיש יהיה מקום למגזר לא שמשה אטו וכו' ודברים ניכרים הן דגם הוא ז"ל לא נתכוין רק לסניף בעלמא שכן אמר מר סמוך ונראה וז"ל והעיקר דלא שכיח כולי האי שנגזור הא וכו' עיין שם ואיך שיהיה בעיקר הוראתו אין מקום לפקפק ועיין גם כן להרב שבות יעקב ח"ב סימן ע"ז בדין מי שטבלה ואין בעלה בעיר וקודם בואו מצאה כתם דהורה בפשיטות דמונה ז"נ מיד שפסקה בטהרה ולא גזרינן לא שמשה וכו' גם הרב פני יהושע הורה בפשיטות בס"ס י"ב דאין להחמיר כשלא שמשה ודיינו להחמיר בשמשה עיין שם:

יד הוכיח על פני אנשי עיר אחת שמניחים לטבול נשיהם במקום רפש וטיט ובמקום הדשים בו רבים שכמה רעות עושים אם על הרפש וטיט שיחוץ בבשרן וכמ"ש בפ' תינוקת אמר שמואל בר"י אשה לא תטבול בנמל וכפירוש רש"י שם ואם מפני שבושות במקום ב"א לא ידקדקו לטבול כראוי ואם דאין לך הרגשה זל"ז בטבילתן גדולה מזו וליכא דבר שצריך צניעות יותר מזה וקרא קצווח והצנע לכת וגו' אפילו דבר שדרכו בפרהסיא כמ"ש בפ' לולב וערבה (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאינה סי' קמ"ט):

הד"ט ועיין להרב יוסף אומץ סימן צ' דפסק דהגם דלכתחלה אין לעמוד ע"ג כלי חרס או בקעת ותטבול מכל מקום בדיעבד עלתה לה טבילה ושט"ס נפל בתורת הבית הקצר בית ז' ריש שער ו' דכתיב ביה לא עלתה בשכבר בתשובת סימן תתכ"ח פסק דעלתה לה וכדעת הראב"ד:

טו פסק להחמיר בדין אשה שחפפה ועיינה וטבלה תוך עונה שחפפה ואחר טבילתה נמצא עליה דבר חוצץ צריכה לטבול שנית וא"צ חפיפה שנית ואם טבלה אחר עונה א' לחפיפתה צריכה גם כן חפיפה ב' כמ"ש מרן בשם הרמב"ם בסימן קצ"ט ס"י ושאינו יחיד בסברתו דגם ריר"ו דעתו כן דבין הכי ובין הכי צריכה לחזור ולטבול והשיב השגת הראב"ד על הרמב"ם ושגרסתו בש"ס עיקר (שב יעקב סימן מ"ו) טז אשה שפסקה בטהרה ביום ש"ק ולא לבשה לבנים עד חצות יום א' וטבלה ביום א' של שבוע שלאחריו בחצי היום לא עלתה לה טבילה (פני אהרן סימן כ"ז):

הד"ט ועיין להרב בארות המים סימן ע' דנשא ונתן במ"ש מור"ם בשם מהרי"ק סימן קצ"ה ס"ג בדין כלות הטובלות קודם החופה דרשאות לטבול ביום אם היינו דוקא כשטובלת ביום א' ח' או אפילו ביום ז' והביא מ"ש הרש"ך סימן קצ"ו סקי"ט ודחה דחייתו של הרב אורח מישור במ"ש הרש"ך ומסיק כרש"ך דקאי דוקא איום ח' ודיינו להקל ביום ח' משום שאין דרכן לבא אצל חתן רק בלילה והרב בה"מ הנז' שנה ושלש בתשובה שם דליכא בכלות סרך בתה וק"ק לע"ד דאילו מדבריו משמע אף בלאו טעמא דאין דרכן וכו' בלא"ה נמי אין בכלות משום סרך בתה דנהי דמסתמא אין להבת מכל מקום אין המציאות רחוק באלמנה נשאת שתהיה לה בת ובתולה נמי אפשר שבעלה אלמון ותהיה לו בת ובנות דבכה"ג איכא סרך הבת ואפשר לומר דמסתמא אלמון הנושא או אלמנה נשאת שיש לאחד מהם בנים אינם יושבין עם האב או האם בימי חופת האב או האם ודוק ועיין גם כן להרב צמח צדק סימן ו' שהכחיש אותן שאמרו עליו שהורה להתיר לטבול בז' בעוד היום גדול ששקר ענו בה וחלילה לו להקל בזה ועיין להרב באר שבע דף קי"ז ועבודת הגרשוני סימן ב' ודב"ש סימן ש"ח ושל"ה ועיין גם כן להרב מים רבים סימן מ"ב ג' ד' בדין בתולה שנשאת ביום ב' לחדש וטבלה בליל י"ג ורננו אחריה דשמא טבלה בליל ו' ללבונה והסכים הרב המחבר עם הרר"י מסיינא שלשוא ערערו עליה ומה שהורוה קצת להמתין לשמש עוד ליל א' אחר טבילתה אך לשקר שמרו דלדעתם שטבלה קודם זמנה מה יתן ומה יוסיף להמתין לשמש ועיין גם כן להרב פחד יצחק אות ט' ע' טבילת אשה שהאריך קצת בדין טבילת אשה שלא תהיה ביום אפילו ביום ח' ומעשה הביא בידו מאשה שהלכה לטבול בחצי היום בעיר צינטו בלי ידיעת המורה וברבה תלתה שכן מתירין בפומבי בעיר פירארא ובהודע הדבר לחכמי העיר נתאספו יחד וידעו בבירור שמעולם לא הותר דבר זה וששקר ענתה בם ומיד שלח הרב פלטי' מונציליסי השמש לכל המקואות להזהירם על כך להיות טבילתן טמאה באיסור כרת וע"ע לו שם דבכלות הטובלות קודם חופתן המנהג בעיר לטבול אפילו ביום עיין שם ולכל הדברות אם טובלת קודם זמנה פשיטא דהויא אכתי באיסור כרת אף לאחר הזמן כל שאינה חוזרת וטובלת וכדלעיל להרב מ"ר וברור הוא:

יז מי שאירע ליל טבילתה מכתמה סמוך לוסתה אם רוצה תטבול לחוש למ"ד טבילה בזמנה מצוה אך תמתין עכ"פ שתעבור העונה לשמש את ביתה או לא תטבול רק אחר הוסת כיון דאיכא למ"ד וסתות דאורייתא ואית דסברי פרישה בסמוך נמי מדאורייתא ולכן אף שיוצא לדרך כה"ג ימתין אם אפשר לו או ילך לדרכו ואם חל טבילתה סמוך לוסת (שקבעה לה ביום) בין מלפניה בין מלאחריה אינה חוששת אלא ביום בלבד וטובלת ומשמשת בלילה שלפניו או לאחריו וכרט"ז שהסכים עם רש"ך דאחר המחילה נתבלבל שם בענין שעות זמניות (שאלת יעב"ץ ח"א סימן יו"ד):

הד"ט ועיין להרב כנסת יחזקאל בדין טובלת מכתמה בליל טבילת מצוה הנז' סמוך לוסתה דהתיר לטבול ולשמש משום חיוב מצות עונה בליל טבילה אף על פי שחייב אדם לפרוש סמוך לוסתה ופשיטא במה שנסתפק הרב מנחת יעקב סימן קפ"ו סקכ"ט בסמוך לוסתה ובשעת וסתה ממש אסר עיין שם דנכנס בענין יוצא לדרך דא"ח סימן ר"מ ותשמיש בשני רעבון דסימן תקע"ד ס"ד וביאור התוספות דתענית די"א דאר"ל אסור לשמש בשני רעבון שנאמר וליוסף ילד וכו' וביאור ההיא דנדה דל"ב ע"א דאר"ל אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ור"י אמר סמוך לטבילה והביא החילוף גרסאות דאית דגרסי וסמוך לטבילה דהוי מוסיף ר"י לדר"ל ואית דגרסי סמוך לטבילה בלי וא"ו ופליג ר"י אר"ל וכ"נ מפירוש רש"י ועפי"ז המתיק מאוד על ישי אבי דוד שרצה לפרוש מאשתו ושיש לומר דאמו של דוד שעליה אמר דוד הן בעוון חוללתי טבלה סמוך לוסתה מחמת איזה סיבה ושפיר היו שניהם ולכן קאמר ר"י וסמוך לוסתה בוי"ו דאוסופי מוסיף ולכן רצה ישי מרוב חסידותו לפרוש מאשתו שנסתפק בהיותה סמוך לוסתה ואשתו לא נתרצית ועשתה מה שעשתה וחזי מה עלתה מידה שנולד דהמע"ה וש"מ דכדין עשתה דאל"כ לא היה מוצא הב"ה מביאה אסורה בן הגון כמוהו וסיים הרב כנ"י הנז' דהיה מקום לומר דעכשיו דאין טבילה בזמנה מצוה לא תטבול ושוב מצא ראיה להתיר מיבמות דס"ב ע"ב ובגמר דבריו כתב דאחר כמה שנים הודיעו הרב השואל שעפ"י הוראתו עשה מעשה והתיר לאשה הנז' לטבול ולשמש ונתעברה וילדה זכר והוא בעל תורה ע"ש:

יח מקוה של מי גשמים שבתוך המרחץ שמימיו מתמעטין מדי יום יום ב' וג' אצבעות ושאבו המים משם ובדקו ולא מצאו שום נקב וסדק בשוליו ולא בכותליו ושמ"מ מכמה וכמה ימים לא יצא עליו שום פיסול בימי הרבנים שבכל דור ודור רק היו מצוים למלאותו ממים שאובין קודם שיתמעט משיעורו ומחדש אחד חכם ומרביץ תורה בעיר דעתו לפסול משום דהו"ל כזוחלין שאינן מטהרין מי גשמים רק באשבורן והעלה הרב המחבר להתיר משום שמה שמתמעט הוא משום חמימות המרחץ שיש באותו מקום ובלא"ה נמי עד כאן ל"ק רשב"א בשער המים דאם נפרץ המקוה ומימיו יוצאין ונעשו זוחלין פסול אלא דוקא בנפרץ ונקוב אבל בניד"ד דבדקו ולא מצאו בו סדק כשר וגדולה מזו כתב הר"ם בפ"ט דמקואות והרא"ש סוף מסכת נדה וריר"ו נתיב כ"ו ח"ה והר"ן פ' אין בין המודר בפירוש הש"ס עיין שם ואף אם נבא לפסול בנקוב ה"ד בנקב גדול דהוי דומיא דנפרץ וכ"כ הרא"ש בהדיא כלל ל"א סימן ד' וכדין הקילו הרבנים הקודמים מלבד טעם המרחץ שבתוכו ועיין גם כן למרן סימן ר"א סנ"א ובלבוש ואין להתעקש ולומר שכיון שהיו מימיו מתמעטין כ"כ לא בזה דברו הפו' להכשיר דליתא דקושטא קאי דכל כמה שישארו במקוה כדי שיעורו כל אשר יצאו נקראים מעט ועיין ברש"ך והריב"ש סימן קכ"ה בשם רשב"א גופיה שכ"כ בפירוש. עוד מטעם אחר הכשירו לפי שבדקו ומצאו דמחציו של מקוה ולמטה לא היה מתמעט כלל ואם כן לעולם היה שיעורו באשבורן ועיין בטור סימן ר"א בשם הרא"ש ומרן שם סעיף נ' שהורו בפשיטות בכגון זה להכשיר (בעי חיי חי"ד סימן קצ"ח): יט העלה דמקוה נובע ממעין שנתמעטו מימיו כ"א סאין אסור למלאות בכתף דרביה והמשכה בעינן ומכל מקום בשעת הדחק גדול דא"א בענין אחר ותצטרך האשה לדחות טבילתה יש להקל שלא לבטל בנות ישראל מפר"ו וכמ"ש מהריק"ו שורש נ"ו עיין שם (זכרון יוסף סימן נ"ג):

הד"ט וראיתי גם כן להרב פחד יצחק אות מ' כת"י ע' מקוה הנובע שהביא תשובה להרב עפר יעקב סימן מ"ז וס"א דסבירא ליה דכל שיש טורח ועכוב לבנות ישראל ליטהר לבעליהן רשאות לטבול במקוה נובע שהמים מתמעטין למלאות השיעור אפילו בכתף וכשאפשר יש להמשיך המים ולא לשפכן להדיא ועיין להרב פליטת יהודה סימן ה' ומהרי"ט סימן י"ח:

כ קידש בב' ידיו הוראת אחד חכם בענין טבילת יולדת תוך מ' לזכר ופ' לנקבה ואף במקום שלא נהגו להקל אינו ראוי לעונש מי שהורה להתיר אך לא טוב עשה בלי שאלת חכם (וע"ל סי' כ"א הגהת אות י"ד) (נודע ביהודה סי' נ"ד) כא מצא רפואה מן התורה בנכשל בספק יולדת תוך י"ד דאולי הפילה נקבה וקרוב להתחלת ימי לבונה ונמצא טבלה קודם שבועיים ומכל מקום אם לבו נוקפו יתענה ארבעים יום או יפדה תעניותיו בממון לפי ערך אכלו (ועיין בח"א סימן ט"ו אות כ"ד) (שם סימן ס"ב):

כב ידיו תביאינה פסק מהר"י טיטאצק בדין מקוה שכשנכנס לעיר יש חפירה גדולה בקרקע וטומנין בה חבית והמים מתכנסין בתוכה ומשם יפרד למקומות סלונות המקלחות מים בכל העיר ונשאל אם מותר לטבול באותו חבית והביא מחלוקת הרשב"א עם הרמב"ם והרא"ש בשוקת יהוא דמקואות פ"ד אם אותה שוקת היתה כלי וע"י נקב השפופרת הנוד אף שאינו סמוך לשולים שייך בה עירוב מקואות או לא היתה כלי ולכן שייך בה עירוב וממילא אם אין הנקב סמוך לשולים וכשפופרת הנוד היו מימיו נפסלין משום שאיבה ונשא ונתן גם כן בתשובת רשב"א דס"ל דשוקת יהוא היתה כלי ודסגי בנקב כשפופרת לעירוב מקואות אף בלתי סמוך לשולים וכן דעת מהרי"ט הנז' לטעם כעיקר למנהגם ואף שישרו בעיניו דבריו מ"מ כתב שעדיין צריך לו תלמוד לפי שמצא בתורת הבית הקצר שראה לא' מגדולי המורים שכתב דאף אם יש בצדו נקב כשפופרת מ"מ אם יכול לקבל מים כל שהוא למטה מהנקב פוסל את המקוה ולו שומעין שאמר להחמיר עכ"ל הת"ה הנז' ואם הוא לא רצה לסמוך על דעתו שהיה נ"ל שנקב כשפופרת מבטל מתורת כלי אף שאינו סמוך לשוליו היאך נסמוך אנחנו מלבד שאפשר שאין בחבית שום נקב כשפופרת (אבקת רוכל סימן נ' נ"א ונ"ז):

כג מקוה שיש בו יותר מב' שיעורין והוא בבית המרחץ והוא ממימי מעין ודרך הבאים לרחוץ ליקח ממימי המקוה בכלי עץ ומוליכין אותו לערב במים חמין כדי לצנן ולפעמים נפסקין המים הבאים דרך הצנור תוך המקוה באופן שלפעמים בלקיחתן תמיד ממי המקוה נחסרין המים משיעור מקוה ואז פותחין צנור א' וחוזר המקוה להתמלאות מחדש ועוד לפעמים אחר שמלאו הכלי ששואבין בו המים מהמקוה מחזירין קצת מהן תוך המקוה להיות הכלי מלא הרבה ועלה בדעת מהר"ם ברוך לעשות איזה תיקון למען לא יעשו עוד כן ולא הסכים מרן לדעתו והוכיח במישור דאפילו נפלו בו אלף סאין של מים שאובין אינו נפסל כלל דבמי מעין אפילו כ"ש אפילו נפלו בתוכו כמה סאין ואף שרבו על המים שהיו בתוכו תחלה לא נפסל וכמ"ש בביתו סימן ר"א ובש"ע שם סעיף י"א (וע"ל אות ב') (שם סימן ע"ט ס' וס"א): כד. בת כ"ד שנים שלא ראתה עדיין ונשים חכמניות בדקוה ומצאוה שהיא ככל הנשים שאין לה שום א' מסימני אילונית והרופאים אמרו שעל הרוב אחר נשואיה תראה ועמדה ונשאת ושמרה ז"נ כדין תבעוה לינשא תטבול ותברך גם כן על טבילתה דדילמא ראתה דם חמוד שאין בזה חילוק בין קטנה לגדולה כבי"ד סימן קצ"ב. גם הרב בני יהודה סימן ס"ג כתב דדין דם חמוד אפילו בזקנה מסולקת דמים ותמה עליו על שהביא ראיות מרחוק שהדבר מפורש ברשב"ץ ברמזי נדה עוד נשא ונתן על מ"ש הר"ן בחידושי נדה ד' כ' האי דם חימוד וכו' (וע"ל סימן כ"א אות מ"ד) (חיים שאל ח"ב סימן כ"ו):

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה