אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן כא

סימן כ

דיני נדה וימי ספירתה אות א השיב כענין בדין אשה (כאשר נשאל הרב נשאל דוד מפראג) בת נ"ג שנים שכבר מאיזה חדשים אין לה וסת כלל אך כשעושה צרכיה ודוחקת עצמה דרכה למצוא כתמים לחים לפעמים דרך יומים או שלשה ימים ומראיהן אדום ואומרת שאינה מזעזעת ומרגשת כלל כמוצאת רק אחר עשיית צרכיה בודקת עצמה ושהכתמים באים ממכה שבדופן שנתהוה לה מימים קדמונים בהיותה חולנית על ערש דוי וכן מעידים כמה רופאים והעלה הרב ז"ל שזקנה שחדל לה אורח כנשים מטהרי' דמה שנמצא בעשיית צרכיה בעומדת או יושבת בתוך או באמצע הספל אם מרגשת כאב בכליות ונמצא במקורה כעין חצץ אדום טהורה כסברת הרב"י ודלא כרמ"א ואף אם נמוח ואם אינה מרגשת כאב תטיל למים ואם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה אבל שאר דם יבש אף שאינו נמוח טמאה ובדם גמור אין לסמוך לרופא לתלות בדם מכה שאין דבריו רק גילוי דעת בעלמא אי איכא דבר אחר שמברר שדבריו אמת ומטהרים דם מכה דוקא אם הוא במקום שיכול לבוא בלתי שיצטרך תחלה לבלוע בשאר איברים אבל אם המכה בשאר איברים פנימיים שאי אפשר לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחלה בשאר איברים דם נדה גמור הוא (פנים מאירות סימן י"ב):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ע"ט באשה שע"י יגיעת הדרכים אחזתה כאב בשפולי שדרתה ופעמים רואה דם אחר תשמיש פעם סמוך פעם מופלג ורופאים מעידים שאינו בא מהמקור והאריך במ"ש הפוסקים סימן קפ"ז ס"ד וגם על נאמנות הרופאים ואם יש חילוק בין רופא ישראל לעובד כוכבים והביא דברי הרב פמ"א הנז' ותשובת הרב שבות יעקב ח"א סימן ס"ה והר"ם מלובלין סימן קי"א ודעת הרב דב"ש סימן של"א ול"ז והרב צבי סימן מ"ו והעלה להטיל הדבר על שכמו של הרב המורה לברר הדבר על פי חקירות ובדיקות הראויות ע"ש ובסימן פ"ג:

ועיג"כ להרב פחד יצחק אות א' ערך אשה רואה וכו' בדין נשואה מכמה ימים שהתחילה לראות כתמים פעמים גדולים פעמים קטנים ואינה יכולה ליטהר לבעלה ועשו הרופאים תרופות ולא הועילו והביא תשובות ד' וה' רבנים שהובאו בשו"ת עפר יעקב שהסכימו דבג' ימים הראשונים אחר שמושה אם תראה פחות מגריס יש להקל ושוב תלינן להקל אף כגריס ועוד ועיג"כ להרב הנז' במהדורא בתרא שלו אות א' ע' אשה רואה שהאריך והביא תשובת הר"ן סימן ד"ן שהביא מרן סימן קצ"א ורט"ז סק"ד ופמ"א הנז' וח"ב סימן פ"ד ושבות יעקב ח"ב סימן נ"א והר"ן סימן ע"ג ועה"ג סימן כ"ב ומים רבים וש"צ סימן כ"ב וזולתם רבים ולא עלה בידו לטהרה ע"ש ועיג"כ להרב פני יהושע סימן ו' והדב"ש סימן פ"ו וק"ס ושב יעקב סימן ל"ז והרב יעב"ץ ח"ב סימן ע"ג הקיל בענין ועיין להרב זכרון יוסף סימן י"ב שהסכים סברת שבות יעקב סימן ע"ב לסברת הרב שב יעקב הנז' ועיין להרב נודע ביהודה סימן מ"ג ונ"ז ולהרב ושב הכהן ס"ס ל"ב שתמה על הרט"ז ושכדין השיגו מהר"ץ ותמה גם כן על הרב שב יעקב שדימה מציאת הקרטין על ידי בדיקת העד להיוצאים עם מ"ר ועיג"כ להרב שדה הארץ שהשיב השגת הרט"ז סימן קפ"ז דדוקא ביש לה וסת קבוע אמרו כן ועל מה ששייך לאמונת הרופא עיג"כ להרב ישעיה הנז' מסימן ל"ו עד מ"א ששאל כענין להרב גבריאל ממי"ץ והרב המחבר פסק להתיר שלא כדעת הרב גרשון ממי"ץ והרב גבריאל הארוך ומסיק שטוב להתייעץ עוד ברופאים אחרים אולי ישלח ה' רפואה אליה ע"י ואי לא סגי בלא"ה לצרף סברת הרר"ג הנז' וקולת המרדכי אחר שיש לה וסת עיין שם דבריו וע"ל אות ח' וי"ב. ול"ב ועיין בתשב"ץ ח"ד טור א' סימן מ"ט ולהרב תורת נתנאל סימן ד' בענין הקרטין שהביא דברי הרב פני יהושע והרש"י הנז' סימן מ' והעלה להתיר כדברי הרופאים ובלבד שיהיו מומחין עיין שם. ב אשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומצאה טפת דם כחרדל לא תלינן לקולא דהרגשה דאורייתא וכ"מ מרט"ז סימן ק"ץ ס"ק כ"ג (שם סימן י"ג):

הד"ט ועיין ג"כ להרב בית יהודה סימן נ"ג באשה ששמשה והרגישה בחצי הלילה שפרסה נדה ולבשה בגדי נדתה ובבקר בדקה החלוק שפשטה מקודם ומצאה בו כתם שבודאי נבעלה נדה א"צ כפרה אם לא היתה סמוך לוסתה ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובות סימן ק"ן במעוברת שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום שראויה להחמיר אף שהיא מעוברת או מניקה דמסולקת דמים. בתולה בוגרת שנשאת ולא פסקה מלראות דם מביאה ראשונה ותמיד רואה בקינוח בעד שלאחר תשמיש וזה כמו ד' חדשים וכואב לה דיינו להקל שלא להוציאה מתחת בעלה אך אין ספק שבכל פעם שרואה צריכה למנות שבעה נקיים כנדה ודאית ודוקא לשלא תתגרש כרואה מחמת תשמיש תלינן בדם בתולים (שם סימן כ"א). הד"ט וכ"פ הר"מ מפאדובה סימן ט' ויו"ד דכל שלא פסקה פעם אחת על ראות תלינן בבתולים וכן הוריתי לע"ד זה ימים במעשה שבא לידי פה פירינצי באשה בת מ' שנים שנשאת ונבעלה בעילת מצוה וראתה דם בתולים ונטהרה ושמשה וחזרה וראתה גם כן בשעת תשמיש ונטהרה וכן כמה פעמים ובכל פעם ופעם היה הדם מתמעט והולך והיה לה בכל פעם צער קצת והחלטתי דצדדי ההיתר נראין מכמה טעמים שלא לרחקה מבעלה ולא מבעיא לדעת מרן סימן קפ"ז דפסק כן בהדיא דכל שלא שמשה פעם אחת ולא ראתה לעולם תלינן בדם בתולים אף שאין לה צער ואף ששופעת דם בפעמים אחרונים כראשונים ובין בשעת תשמיש בין לאחר תשמיש דסתם קאמר והכל בכלל ועיג"כ לרב"ח בתשובה סימן פ"ג דס"ל הכי ואף לסברת מהר"ם מפאדובה הנז' שפסק כרמ"א דס"ל דהכל תלוי בצער ושנאמנת היא בזה הרי בניד"ד יש לה צער והראיה גם כן היא בשעת תשמיש ואם כן אף לדידיה יש להתיר גם לסברת הרב משאת בנימין סימן ס"ג דס"ל כהרמ"א מ"מ יצא לחלק בין שופעת רוב דם למוצאת טפה טפה ומחסר והולך דדעתו ז"ל להקל אף שאין לה צער והיינו גם כן מאי דקמן ועיג"כ להרב שער אפרים סימן ע"ו ולהרב פנים מאירות ח"ב סימן כ"א ולהרב אמונת שמואל סימן כ"ג והרב שיורי טהרה סימן קפ"ז סכ"ט וכמ"ש אצלי בשותא דינוקא סימן ק"ז והסכים עמי א' חכם שנעשה שואל בלי פקפוק והוא ברור ד חתן המקדש כלתו שפירסה נדה מצא לו תקנה לקדשה בזריקה שלא ליגע בבשרה בתחיבת טבעת באצבעה ומייתי בידיה הוראת הרב בית יהודה בחא"ה סימן ל"ג דמסיק דכשר הדבר להושיט לה הטבעת עי"א וצידד גם כן הרב המחבר להתיר אפילו מידו לידה שכל שלא קבלה קידושין ממנה עדיין אינה אשתו להאסר נגיעתו בה ומ"מ טוב ע"י זריקה ושכן פשט בעירו המנהג (זרע יצחק (עטייה) דף צ"ז ע"ב). הד"ט ובגלילותינו אין נוהגין לחלק בין טמאה לטהורה ומקדשין לעולם על ידי עצמן בתחיבת הטבעת כדי שלא לפרסם הדבר בעיני הנצבים אם טהורה היא או לא כיון דעדיין לאו אשתו היא ובדין אשתו גמורה עיין להרב יוסף אומץ סימן פ"ה דדחה ראית הרב מנחת יעקב בתשובותיו שם סימן י"ג דאסר לנפוח עפרורית או נוצה מבגדי אשתו נדה ושכן ראה אחר כך להרב הר הכרמל י"ד סימן י"ח דדחה ראייתו והסכים להקל אך הרב סדרי טהרה הסכים לאסור וגם הרי"א הנזכר בשירי מחזיק ברכה שלו כתב דנכון להחמיר ולענין זריקה מידו לידה או איפכא הרשב"ץ והריק"ש מתירין והוא אסר וששוב ראה למהר"ם בר ברוך בתשובותיו הקצרות שגם הוא אסר ושגוערים בנוהג היתר ושכן המנהג בארץ הצבי אך לדבר מצוה הכל מותר ועיג"כ לו נר"ו שם בסימן צ' דיולדת שנותנת לבעלה הבן למילה ע"ג ב' כסתות וידה אוחזת בא' ובעלה בב' שרי ועיג"כ להרב תשב"ץ ח"ג סימן ר"ל דכתב דאף דיש להחמיר בהושטת דבר מידו לידה מ"מ יש להקל ליטול תינוק מידה משום דהחי נושא את עצמו ע"ש ואם כן אף בלא כסתות יוכל לקבל הבן מידה למילה ועיין להרב בן המחבר הרב שמש צדקה סימן כ"א דמסכים והולך לענין דינא עם הרב אליה הלוי מ"צ באליסנדה להתיר ליטפל לאיש שמתה אשתו נדה להלבישה ונשיאת הארגז ואגב שקלו וטרו בדין המשמש מת בעריות ע"ש:

ה קבלה בידו דדם חיכוך אינו פולט מעבר אבל דם נדות וזיבות פולט (מהר"י מברונא סימן מ"ה) הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן פ"ב דפסק דאשה שמצאה כתם אף שעבר ע"י העברת אצבע טמאה ול"ד להיתר של הרב שלטי הגבורים מסכת שבועות דף ש"ד שכשעובר ע"י הרוק דטהורה ומה גם דבהיתר שלו נמי אין לסמוך עליו ועיין להרב דב"ש סימן רכ"ו ע"ש ולהרב של"ה בשער האותיות דף ק': ו הסכים להוראת הרב דוד קורינאלדי שהתיר לבעלה אשה שיש לה וסת קבוע וזה שנים רבות בא לה מכה באותו מקום בבית החיצון מן הצד ומכה זו מוציאה דם בתמידות ועשו לה הרופאים רפואות והועילו וטבלה ונזקקה לבעלה ונתעברה ממנו ולא היו ימים מועטים שחזרה המכה לאיתנה ומוציאה דם אף על פי שהיא מעוברת וכימי קדם ועשו לה רפואות שנית ולא הועילו ואמרו הרופאים מפאדווה שא"א לה להתרפאות עד כי יחדל לה אורח נשים וכי ארכו הימים ויקר מקרה שהיו לה עוד ימים נקיים וטבלה ושמשה ותהר עוד ובימי עבורה לא שב חרון אף המכה ודרש וחקר הרד"ק הנז' איזה חקירות ובדיקות מאתה והאמין לדבריה והתירה לבעלה והסכימו עמו ג' אבי התעודה עיין שם ועיין להרב צ"ץ סימן פ"ו וצ"ב ושער אפרים סימן ע"ו וזולתם ע"ש (פחד יצחק אות א' ערך אשה שאינה יכולה):

ז בא לפניו מעשה בזקן ובעל בשר שהיה עם אשתו כמה שנים וילדה לו כמה. בנים שלא הגיעו רובם לשלשים יום ורובם מתו קטני קטנים ויהי בליל טבילתה בא עליה ובבקר מצאו איש ואשתו על החלוק ועל העדים כתמים של זרע ורובו דם וחשבו שממנה הוא ונתרחקו והרב המחבר ורופא הבין בספרי הרפואות וניתוח וחקר בטבע האיש ומעשהו ונודע לו שמימי קדם שטוף בזימה היה אז אמר בלבו כי עתה תשש כח כלי הזרע הנקראים ואז"י ספירמאטיצ"י להפוך הדם לזרע בשלמות ולכן יוצא ממנו זרע בלתי מושלם עם הדם ותולין בו ולא באשתו והתירה לבעלה בהסכמת זקני הוראה ומה גם שבליל טבילתה לא שכב עמה וראה קרי לאנסו ונמצא כל חלוקו הנקי מגולל בדמים (ועיין להרי"ט י"ד סימן ל') ושוב ראה בכתבי הרב מהטוב שכתב שבתמוז תל"ב בא מעשה כזה לידו שנמצאו על חלוקו וחלוקה כתמים גדולים של זרע דומים למי מורסן עם סמיכות דם בליל טבילתה ששמשה עם בעלה בבואו מהדרך והוציא זרע כמין דם אבל רובו היה זרע וטהרה לבעלה ושהרב פלטיה מונצילסי היה דעתו לאוסרה והוא השיב לו שיש מקום לעמוד על המבחן על ידי שבבואו מן הדרך קודם שיזקק לאשתו יוציא ב' טיפי ש"ז בסמרטוט וישמרנו עד הבקר וכן יעשה ג"פ וכן עשה וראה שזרעו אדום ולא היה עוד לבם נוקפם והרב המחבר כתב עליו דאחר הס"ר אין בדיקתו טוב וישר לישראל קדושים להוציא שז"ל (שם אות ר' (כת"י) ע' רואה דם מחמת תשמיש):

הד"ט לכאורה אין מקום לתמיהתו דתלמוד ערוך הוא ביבמות דף ע"ו בניקב העטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ועבדי' עובדא בהוצאת ש"ז עיין שם ואפשר דהא ק"ל להרב על שהתיר להוציא ממש בידים ולא ע"י תקנתא דש"ס דנהמא דשערו וכו' דהוי גרמא ולא בידים ויש גם כן לחלק ולומר דדוקא התם שרינן גרמא דאל"כ יעמוד כל ימיו בפיסול לבא בקהל משא"כ הכא דאינו אלא בספק איסור לבא על אשה זו דוקא ומצי נסיב אחריתי ועיין להרב יעב"ץ ח"א סימן מ"ג בדין עובר הנוצר באיסור דלדעתו ז"ל מותר להשחיתו ואף עובר כשר אעפ"י שאין לו חלק בחטא דלא עדיף מהיא גופה ושם הביא דאיסור שז"ל הותר מכללו לצורך מצוה ע"ש ובנידון דלעיל נמי אפשר לומר דמשום דקשין גירושין ואין לך הטלת שלום בין איש לאשתו גדולה מזו הותרה מכללו ומ"מ נראה דכיון דאפשר שלא להוציא בידים ממש רק ע"י נהמא דשערי כנ"ל יש לעשות הקל הקל תחלה ועי"ע לו ז"ל באות א' ערך אשה רואה וכו' בשם הרב עפר יעקב באשה שלאחר תשמיש מצאה הרבה פעמים דם והאיש עלול להוציא דם ובפרט כשמשמש אחר חצות ופסק לתלות בבעלה והסכימו עמו הרב בנימין שער אריה והרמ"ז ועיין למהרי"ט סימן ל' דגדולה מזו טיהר אשה לבעלה ע"ש: ח אשה שבשעת תשמיש יוצא ממנה תמיד דם בצאת הזרע מעת שהפילה לפני בעלה האחד ואז הורה לה אחד מהלומדים שטהורה היא ותלה הדם בבעלה ואחר שנתאלמנה זמן רב היתה נקיה ונשאת לבעלה ב' וכמו כן רואה דם אחר כל ביאה וביאה ואומרת שבעת תשמיש מרגשת קצת כאב ושהנשים אומרות שהאם שלה ירדה למטה ומכח תשמיש הבעל דוחק האם ומוציאה דם ויש לה וסת קבוע מל' לל' ולאפושי מלתא ראתה שינוי בין דם ראייתה אחר תשמיש לדם וסתה (אף דהאידנא אין אנו בקיאין להבחין בין דם לדם כמ"ש הטור בשם הרא"ש) ולפי ראות עין שוה ממש במראה ושמשה בבעלה שלא כדת ה' או ו' פעמים ובכל ביאה ראתה ופלפל הרב המחבר בפ' המפלת דת"ר הרואה דם מחמת תשמיש וכו' ובמרן סימן קט"ז בענין נאמנת האשה לומר וכו' ובמשאת בנימין להרב זקנו סימן מ"ז והר"ם מלובלין סימן קי"ח והרב"ח סימן פ"ד ואמונת שמואל סימן כ"ג ומסיק דבניד"ד דמה שכאב לה קצת בשעת תשמיש אינו נקרא מכה רק דמותרת לבדוק לבעלה הראשון והכריע בפלפול שבין האחרונים בדברי המרדכי בדין השפופרת ובענין נאמנות הרופאים אם היו אומרים תרופה לאשה הנז' היה מקום לדקדק קצת אמנם כיון שאומרים שנתרפאה ושע"י רפואה פ' נתרפאה התיר לה לשמש וכן עשתה ובס"ד לא ראתה כלל ועיין גם כן לו ז"ל בסימן ל"ד בדין אשה שיש לה בליטה גדולה בבטנה שהולכת הנה והנה ואינה מרגשת כאב רק בשעת תשמיש ומוציאה דם (כנסת יחזקאל סימן ל"ב):

הד"ט בענין נאמנות הרופאים ע"ל סוף אות א' ולהרב שבות יעקב ח"א סימן ט' יו"ד וכ"ב ולהרב מים רבים סימן מ' והרב נודע ביהודה סימן נ"ח ולהרב צ"ץ סימן פ"ו והרב דב"ש סימן ל"א ומ"ב ולהרב זרע אמת ח"ב סימן ל"ד ולהרב בית לחם יהודה בתשובותיו לסימן קפ"ו שהביא דברי הרב ש"י הנז' ולהרב חינוך בית יהודה סימן ס"ו ועיין להרב צבי סימן ס"ד שהאריך קצת לסתור סברת הרט"ז סימן קצ"א ודחה גם כן סברת הרב עה"ג סימן כ"ב ועיין ג"כ להרב זכרון יוסף סימן י"א את אשר השיב לא' חכם שהקשה על העה"ג הנז' סימן כ"ג ועיין להרב מעיל צדקה סימן ס"ד על אשה קשת רוח שבימי לבונה תמצא על העד נקודים קטנים או קוים אדומים או שחורים ונבדקה על ידי אשה ומצאה לה בעומק הפרוזדור נקב קטן כחודה של מחט והכניסה בו בגד מקופל דק ולא נכנס בעומק וגם לא מצאה רושם דם וחשב מע' השואל להתיר שחשב אותו הנקב פי וריד שאומרים הרופאים שיש שריג אחד המשתרג למקום הזה ואפשר שיוליך דם ומותרי השחורה שם ואף שאינו נפתח בכל הנשים מכל מקום ימצא כך לפעמים והרב המחבר דחה דבריו ממשנה שלימה של משל משלו וכו' החדר והפרוזדור וכו' ומ"ש התם בש"ס דשמעינן לניד"ד דלדברי הרופאים אף אם האמת אתם הרי הם מודים שאין שריג זה רק לעתים מזומנים ומסיק להחמיר אף אם יאמרו הרופאים שאינו מהמקור ואין משגיחין בהן לסתור משנתנו ושדברי הרב עה"ג הנז' בענין זה בסימן כ"ב בטלין ומבוטלין ושכבר בטלן בסוף ספרו סימן ע"ג ע"ש ועיין ג"כ להרב שב יעקב סימן מ"ב באשה שיש לה וסת קבוע ובין וסת לוסת רואה ומרגשת תמיד כאב גדול ודעות הרופאים נוטות שאין דם זה בא מהמקור של דם נדות רק מחמת ליחות החמוצים או שאר מכה והעלה להתירה לבעלה וכיון שיש לה וסת קבוע א"צ לידע שהדם בא מהמכה עיין שם ועיין להרב זכרון יוסף סי' ס"א דנסתפק בשיש לה וסת קבוע ולא פסק ממנה וראתה מחמת תשמיש ועיין ג"כ להרב פני יהושע מקראקא בסימן א': ט אשה שנפל מקורה לבית החיצון ורואה דם תמיד ומאז לא היה לה וסת רק לפעמים ראשה ואיבריה כבדין עליה ומרגשת כאב כדרך הנשים בשעת וסתן ומרגשת שאין הדמים יוצאים מהמקור רק מהחתיכה אם יודעת ודאי שכן היא טהורה לבעלה לעולם בלא טבילה רק כשראשה ואיבריה כבדין עליה שיש להחמיר ולא לסמוך על דבריה והשג השיג להרב צבי סי' מ"ו והדב"ש סי' ק"ע דהחמירו בכגון דא (שב יעקב סימן ל"ז) הד"ט גם הרב נודע ביהודה סימן מ"א ומ"ב האריך על מ"ש הר"ץ הנז' עיין שם ובסימן ס' ועיין ג"כ להרב ושב הכהן סימן ל"ג שהאריך באשה שיש לה מכה באותו מקום ורואה דם. ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן פ"א באשה שמצד רפיון קשרי האם נופלת למטה ובהעלותה על ידי כלי אומנות נשאר מעט דם דאסורה דאין זה דומה להוראת הרא"ש דמייתו הפוסקים בסימן קפ"ח ונסתייע ממ"ש הרב דב"ש סימן פ"ז וק"ע ושבות יעקב סימן ע"ה ח"ב ודלא מהרב פחד יצחק אות א' ערך אשה בדף קי"א ע"ד וע"ל אות י"ג. ועיין להרב אור נעלם סימן י"ט באשה שיש לה מכה באותו מקום וכשמטרחת עצמה מרגשת כאב גדול ופעמים מצאה כתם גדול כמראה הע"ל רו"ט ופעמים מצאה כאלה אחר תשמיש ופעמים למחרת טבילתה והעלה דאם תברר על ידי בדיקת מהרי"ו סימן כ"ה ומהרי"ל סימן ר"ג וכהסכמת הרש"ך סימן קצ"א שמכתה מוציאה דם אז יש לה טהרה לגמרי בין וסת לוסת ובלבד שלא יהיה בשלשה ימים הראשונים של ז"נ עיין שם וע"ע לו בסימן כ"ד באשה שיש לה וסת קבוע מל' לל' ומקרוב אחר לידתה נשברה ויודעת שמכתה מוציאה דם ומש"ה בכל פעם ז' או ח' ימים אחר טבילתה כשכורעה להסך רגליה נופלים ממנה איזה טיפי דמים ומראיתן משונה מדם ראייתה ושוב אינה רואה עד בוא וסתה הנז' הביא דברי הרש"ך סימן קפ"ז סקכ"ג ורב"ח סימן פ"ד ואמונת שמואל בשם תשובת הרמ"ם ולשון המרדכי מסכת שבועות והכריח דיש צדדין להקל ולטהרה בין וסת לוסת ומכל מקום לא רצה להקל עד בוא הסכמת מו"ר עיין שם:

י לא חילק ידע בין מוכת עץ לבתולה בענין הפרשתה מבעלה אחר בעילת מצוה אפילו לא מצא דם דמידי מחלוקת לא יצא כיון דלדעת ר"ח ודעימיה מוכת עץ ובוגרת דפיין הדדי (זרע אמת ח"ב סימן פ"ד):

הד"ט וכבר בא מעשה לידי בשנת תקנ"ד שנשאלתי להגיד דבר או חצי דבר על מאי דאמרי אינשי דנערה הנולדת ביום ו' שאין לה דם בתולים אם זכרונה בא בכתובים כתבי הקודש ואי איתא מה משפט הנערה כשתנשא ולא תראה דם וזאת היתה תשובתי. סדרא נקיטנא ממגילת סדרי"ם דסדר לן ספרא רבא מהר"י לאמפרונטי ז"ל בפחד יצחק שלו אות נו"ן בלתי נדפס עדיין שציין בח"א הנדפס אות ב' ערך בתולים ע"ש מ"ש בשם הרב אד"ם ומפי השמועה של הרב ב"ע והרב גראציאנו ממודינא ע"ש ושוב נראה בעליל ספרו של הרב יעיר אזן ושם בעין זוכר אות ב' ס"ג הביא דברי הרפ"י הנז' ע"ש ואחר ימים ראתה עיני במהדורא בתרא של הרפ"י הנז' אות ע' ערך עדות על בתולה שאחר שהביא נוסח א' של זכרון עדות שראה חתום בעדים הוסיף מדיליה וז"ל אבל הוא דבר שקר ודכורני בהיותי במנטובא בימי נעורי הרב הרופא המובהק להפקת רצון הרופאים שלא מבני ישראל כתב בארוכה על הדבר הזה שאין לו שחר והוכיח שהוא שקר גמור אבל זאת היתה לי אמת וצדק על מוכת עץ חתום בעדים ודיינים וכו' עכ"ל ואנא נפשאי המעתיק הרים ולא אדע מאי דבפומאי ומה גם דברים העומדים ברום עולם הגלגלים משאי מלא חפנאי עט בכתב שבכל מקום ומקום שנתיישבתי מקפידים בזה ובפרט בעיר פיסארו דיתובי יתיב הרב"ע הנז' עיני ראו ס' עת ללדת של הקק"י שבו נרשמים ונכתבים כל הנולדים ע"י סופר הקק"י מקרוב לק' שנים ובכל פעם שנולדה בת ביום ו' באו על החתום הסופר ועד אחר למען תהיה לעדה לעת המצטרך וכן ספרו לי שם מגידי אמת שגם את שאינן ב"ב מקפידים על זה ודאיתא זכירה זכירה בפנקסי כמוריהם שעליהם המשא לכתוב זכרון בספר את הנולדים ופשיעא דדברים בגו ואין הנסיון שהביא הרפ"י הנז' שם מוכיח סתירת המציאות שיש להוסיף דכך היא הקבלה שלא מזל יום בלבד גורם אלא מזל יום ושעה גם כן כי הדדי וא"כ אפשר לומר דדוקא ביום ו' ותחלת היום דכוכב נוגה משמש או בשעה ח' וכן בשעה ו' של ליל ו' לפי שיום שלו של כוכב נוגה הוא אמרו שיפעול פעולה הנז' שיבוש מקורה ולא אשאר שעות של יום ו' ולא בשאר ימים אפילו בשעה של כוכב נוגה ולפי שאפשר לטעות בין ג' שעות שביום ו' לשאר שעות שבאותו היום עצמו לכן הקפידו על כל יום ו' וכיון שכן הבנות שנולדו ביום ו' בסתם שהיו להן דם בתולים אינה עדות נגדיית לקבלה הנז' דמאן מפיס שנולדו באותה שעה גם כן:

ואי די דממשמשא ידע והקו"ל תלוי במזל א"א להתעלם מה שלע"ד קשה במ"ש מהרש"א בפ' המפלת אהא דא"ר אמי נקבה נקיה באה עד דאמרה מזוני ופירש הרש"א בלא מזל דמזלה תלוי במזל הזכר כמ"ש התוספות בפ"ק דסוטה עכ"ד ואני בעניי בדקתי ולא מצאתי בתוספות שלפני ועוד קשה דביבמות דס"ד ע"ב בענין קטלנית דאיכא למ"ד דמזל גרים ועיין באה"ע דכמה פוסקים פסקו כן ואם כן להך מ"ד א"א לומר דאין לה מזל ואילו הרש"א תפס במושלם דאין לה מזל גם בפ"ק דברכות ע"פ וצפונך תמלא בטנם סגנון אחד נקט דאין לה מזל ולפ"ז אין מקום כלל לניד"ד אם לא שנאמר דמזל מזוני לחוד ושל שאר המאורעות לחוד ויהי מה על מה שנסתפק מע' השואל מה יהיה משפט הנערה הנולדה ביום ו' לכשתנשא פשוט הוא לע"ד דיבעול ויפרוש ככל שאר נשים דלא פלוג רבנן בין גדולה לקטנה בעלמא דפורש וכדעת רש"י והרא"ש והר"ן בפ"ב דשבועות והראב"ד ורשב"א ומרן סימן קצ"ג ואם כן אמרו להחמיר בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה עדיין ואפילו בדקה עצמה ולא מצאה דם הגם דידענו נאמנה דלאו בת דמים היא לא כל שכן בנידון דידן דסוף סוף לא הוברר הדבר אצלנו דאין לה ודאי דם בתולים: יא כתם לבן שיש בו חוט אדום סביבות הלובן ואין בכמות החוט לבד שיעור גריס ועוד אינו מצטרף הלובן באדום לטמא אשה לבעלה והביא תשובת הרמ"א שהביא הרט"ז בס"ס ק"ץ שפסק לטהר כשהדם אצל מראה טהור ושאין בדבריו הכרע אם הוא כשהדם סובב המראה לבן או לא ע"ש דלדידיה אין חילוק כלל בין זה לזה ולעולם בעי' דבדם עצמו שסביבות מראה לבן יהיה בו שיעור כתם וכ"ש אם אינו אלא מראה דם אצל וסמוך מראה לבן דלא חזי לאצטרופי לטמאה (ואם ב' כתמים מחולקים ונוגעים זה בזה במקום אחד בלבד פשט לאיסורא בסימן ס"ב אם יש בין שניהם כגריס ועוד) ועיין להרב צ"ץ עוד הביא ראיה להתיר משום דאל"כ אף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מכגריס היה ראוי להחמיר כל שיש בתוכו לבן דאילו ממאכולת לבן זה מאין בא ואם כן לא ימלט ששום אחד מהפוסקים יזכיר חידוש כזה (מעיל צדקה סי' כ'(:

הד"ט ועיין להרב סדרי טהרה סימן ק"ץ סק"י דתמה עליו במ"ש שאין בפוסקים שיזכיר חידוש זה דנעלם ממנו מ"ש הראב"ד בסוף שער הכתמים דאינה תולה במאכולת רק כתם אדום ומ"מ כתב דבמקומות דשכיחי פרעושין שלכלוכן שחור יש לתלות בהן עיין שם וכיון דמידי ספקא דרבוותא לא נפקינן הן אני בעניי נהגתי לטהר כל שאין צד אחר להחמיר כגון בשלשה ימים הראשונים של נקיים דכתב מור"ם בסימן קצ"ו סי"ב וכיוצא. ועיג"כ למהר"י מברונא סימן ק"ט במי שראתה כתם בחלוקה למטה והיתה תרנגולת שחוטה על האיצטבא וישבה עליה מ"מ אין תולין בתרנגולת דדוקא כשעסוקה בה או עוברת במקום שמתעסקים בה תולין וכו' לא בכה"ג שלא נתעסקה ואינה יודעה אם נגעה או לא וע"ע לו שם סימן מ"ט דאם לבשה לבנים וספרה מקצת ושכבה אצלה בוגרת בתולה שראתה ותוך יום ה' לראייתה מצאו דם בסדין התחתון ועלו שתיהן במטה מצד אחד שתיהן ספקות. ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן ס"ט דפסק דאפילו בטבילת נדה להקל אם אומנותה להיות ידיה מלוכלכות בדם וכדין שוחט או טבח בענין נט"י והביא גם כן פסק הרב הלק"ט סימן כ' בדין מוהל דאינו חוצץ אך הקשה אליו דמדמי דין מוהל לדין טבח דנתעלמה הימנו סוגיית הש"ס במקומה דגם בבני אהרן הויא חציצה אם נתיבש ע"ש:

יב הרבה לספר בשיעור הכתמים ושערות שארז"ל לשער בהם והביא מ"ש הרב דב"ש סימן נ"א שכוון כמעט לרוב דבריו ועוד לו שם אופן מדידת הכתמים שאינן ברבוע עפ"י חכמת ההנדסה ולידע אם יכול שיעור הגריס ועוד או לא (שם סי' כ"ז). הד"ט ועיג"כ להרב יעבץ ח"א סימן ס"ט שעשה סמוכות למ"ש הרב מר אביו בסימן ס"ז להקל בגריס של כתמים לשער בפולין הגסים ממ"ש הר"י ן' חביב בי"ד סימן מ"ד בכוליא שהקטינה כפול עוד מצא ראיה גדולה מירושלמי שלהי מעשרות דגריס הקלקי מרובע הוא בתולדתו ואין לך מרובע מששת ימי בראשית רק הוא וכך הוא תבנית הגריס דפול בל"א גרוש"ה בוני"ן דחלק מחציתו דומה למרובע עיין שם ושיעור הגריס אינו אלא בצירוף ארכו ורחבו שבשטח האחד ולא בצירוף מה שיעבור בבגד שתחתיו והוא ברור וכן ראיתי להרב פחד יצחק באות כ' (שלא נדפס עדיין) ערך כתם שכתב בפשיטות דכתם פחות מגריס ועוד העוברת בשני בגדים שבין שניהם כגריס ועוד אינן מצטרפין דכל חד וחד מלתא באנפי נפשיה ושכן הסכימו לטהר מהר"י בריאל והרב קזיס ומהר"י אבוהב בלי פקפוק (וע"ל אות כ"א):

יג האריך לבאר דין אשה שיש לה שבירה שהראתה כתונתה למילדת וטיהרה כי חלתה במכתה ועשתה לה רפואות והועילו לה שאין המכה נראית בחוץ כראשונה ואין הדם שותת אך עדיין מרגשת כאב המכה ואינה יכולה לנקות עצמה אחר ימי נדתה שעדיין רואה לפעמים מראה שחור או ירוק כזהב או עשבים וכיוצא ופעמים טפת דם מעורב בו ואין לה גם כן וסת קבוע ונסתפקו אם יכולה לתלות דם שאחר ימי וסתה במכתה אפילו בתוך שלשה ימים הראשונים של ימי ספירתה או לפחות אחר שלשה ימים הראשונים (שם סימן ל"ד):

הד"ט ועיין להרב פני יהושע סימן ו' באשה שיש לה שבירה עד שבני מעיה יוצאין מרחמה ובעודן תלויין שופכת ליחה ירוקה בקצת דם וכשחוזרים בני מעיה למקומן אינה שופעת כ"כ רק לפעמים וכשעושה איזו מלאכה או הולכת במרוצה חוזרים ויוצאים ושופעת וזה ב' שנים שפסק לה וסת כי קרובה היא לימי זקנה ומסיק לטהרה לבעל דאומדנא דמוכח דהדם בא ממכתה וכ"ש שחדל להיות לה האורח ועי"ע לו שם סימן א' וע"ל אות ט'" ועיין להרב תורת נתנאל סימן א' ב' וג' באשה שיש לה שבר בגופה סמוך למקורה ופעם יצאו בני מעיה עד שראתה המכה ועי"כ שופעת דם וכל פעם שנוגעת במכתה מוציאה דם הרבה ולפעמים נופלת ממנה כחתיכת דם ולאחר שתשפשף בידיה נשאר רק כמו חוטין דקין וא"א לה למנות אפילו יום נקי ואף ראתה כמה פעמים דם מחמת תשמיש והרופאים עשו לה כמה רפואות לטהר האם שלה ולא הועילו ואומרים שאין זה בא מהמקור אלא דם מכתה אך האשה יריאה לנפשה שמא דם נדות הוא אם לא כולו מקצתו ושאל אותה הרב המחבר אם מרגשת פעם אחת בשעת ראיה שנפתח מקורה והשיבה שאינה מרגשת בשום פעם והיא בת מ"ז או מ"ח שנה ולא היה לה מקודם וסת קבוע אלא וסת הגוף שסמוך לוסתה היה לה כאב דדים ועכשיו אינה מרגשת עוד כאב דדיה ואמר מר שאילו היתה מרגשת פעם אחת שנפתח מקורה וראתה דם היה מקום למצוא היתר מאותה שעה לעונה בינונית ובינתים טהורה וכיון שאומרת שאינה מרגשת אם כן מאיזו שעה נאמר שהתחיל העונה בינונית וכן אם היינו יודעים שפסקה ודאי מלראות ומכתה מוציאה דם היתה ודאי מותרת ולא היתה צריכה לחוש לעונה בינונית ומ"א התיר אותה משום הספק אם פסקה מלראות וקמ"ל בנדה דט"ו דוסתות דרבנן ועוד הביא ס"ס אחר של הרב פני יהושע סימן א' וא"ו וטעמים אחרים ומ"ש שם הרמ"י שפירא ואת אשר כתב הרב ן' המחבר שהביא דברי הרב צבי ומ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן ע"ג ושקיל וטרי בההיא דרשב"א ושתוכל לבדוק בשפופרת ולשים עץ בתוכו ובראשו מוך וששמע מהר"ר מוירידבור"ג שבתחלה יבדוק שלא בשפופרת ע"י מוך ועץ כעובי ואורך האבר אולי יהיה דם מהצד ולא יצטרך עוד לבדוק בשפופרת ואם נמצא בראש לא תועיל בדיקה זו לחומרא ותחזור לבדוק בשפופרת ויישר בעיניו כדי שלא תאסר האשה לעולם יד שקיל וטרי במפלת חתיכת בשר ובסוגיא דנדה דף כ"ה ע"א ששאלו לפני וכו' ובתוספות שם ומסיק שלא להמתין למפלת מלטבול עד יום פ"א דביולדת בן קיימא נמי צוחו כל אחרונים ורמ"א בתשובה סימן צ"ד כתב גם כן דאף ביולדת ממש ראה נוהגין להקל וע"ש דטעמא טעים על שמקילין אבל במפלת לא ראה שום מחבר שהחמיר זולת הרב בית הלל וכ"ש דאין להחמיר בספק נפל (שם סימן מ"ו). הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א ס' סימן ע"א שביאר לתלמידו תשובת הרב עה"ג סימן כ"א דדברים פשוטים הם בדין המפלת אחר מ' לטבילתה ובעילתה דאז יש להסתפק בפשיטות שהפילה ולד מעליא ותשב לזכר לנקבה ולנדה ואין לספק שמא היתה מעוברת קודם לכן שהמעוברת בחזקת מסולקת דמים ע"ש ואני בעניי טרם יצא לאור העולם ספרו של הרב מעיל צדקה הנז' עמדתי בדין זה וראיתי גם אני לע"ד שאין להחמיר כלל וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן קכ"ח דהא הרמ"א גופי' דבר"מ קצ"ד שכתב שהמנהג להחמיר ביולדת ודאית מ"מ בדין מפלת דבסעיף ג' לא הגיה כלום ועיין לרט"ז שם שכתב דאף שראה נשים הרבה שמקילין ביולדת ויש מחמירות מ"מ במפלת אשה בכל אלה לא מצא שתמתין מ' יום וכו' ועיין ג"כ להרב צבי סימן ח' שכתב ב' טעמים על שלא החמירו במפלת אפילו המחמירות ביולדת ודאי ואחר אחר בא לידו ספרו של הרב סדרי טהרה סימן קצ"ד סק"ו וראיתי בסופו שהביא סברת הרב בית הילל וכתב שיטול מה שחידש ומ"מ ראיתי להרב פחד יצחק אות יו"ד ערך יולדת שכתב דמנהג פירארא אפילו במפלת להמתין ז' שבועות לזכר וט' לנקבה ע"ש אמנם במקומות שנתיישבתי לא מצאתי בזה מנהג קבוע וכללי אפילו בעיר א' דיש ממתנת ז' וט' ויש שאינה ממתנת אפילו ביולדת ודאי רק ב' וג' שבועות וכפסק מרן בר"ס הנז' אמנם אינם בועלין על דם טוהר שאם חוזרות ורואות תוך אותן הימים יושבות כשאר וסתן והנחתים לנהוג כדרכן כיון שיש להן סמוכות של ממש להקל שוב בא לידי תשובת הרב נודע ביהודה וראיתי בסימן נ"ד דקירב בב' ידים הוראת אחד חכם שצוה לאשתו לטבול קודם מ' לזכר ופ' לנקבה דרעשה עליו כל המדינה שלא כדין כיון שמנהג מקומו היה משונה לגמרי להמתין מ"ה לזכר וס"ה לנקבה שאין לו שורש ויסוד אך אם היו נוהגין להמתין מ' ופ' שיש לו סמך מדברי ר"ת א"נ מ"א ופ"א ימים שהוא משום חשש ועת שהוא ליל מ"א ופ"א או היה מנהג מ"ו ופ"ו שזה גם כן משום חשש סברת ר"ת וכרש"ך וכיון שמשום גדר נהגו אין להתירם וכמ"ש מור"ם בר"ס קצ"ד היה מקום לצעוק עליו ומ"מ לא היה בדין להענישו בענין זה לפי שאין המנהג קבוע להחמיר והיינו דוקא בידוע דנהגו כן כהסכמת חכמי העיר אז נקרא פורץ גדר אבל בלא"ה מי מעיד שלא נהגו כן הנשים מעצמן אחת מפי חברתה ועוד שהרמב"ם קורא לו מנהג בורות ואיך נענוש העושה כמוהו ואדרבה היה בדין לכתוב לכל הקק"י להתיר להם משום כמה מכשלות הבאות משום מנהג זה ומ"מ מי שעשה מעשה שלא כמנהגם בלי שאלת חכם לא יפה עשה כיון שכן נהגו אלא שאינו ראוי לעונש ע"ש: טו אשה שבדקה עצמה תוך ג"י ראשונים לנקייתה בעד שאינו בדוק ומצאה עליו פחות מגריס וגם הוא עגול אם יש לתלות במאכולת או נאמר דע"כ לא הקילו המרדכי והתרומות בכתם פחות מגריס תוך שלשה ימים רק במצאה בסדין ובכתונתה שא"א ליזהר כמ"ש הת"ה סימן רמ"ט אבל עד איהי דאפסיד אנפשה והשיב הרב ז"ל דלא שנא ע"ש (שם סימן נ"ט):

הד"ט ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן י"ד שהביא שו"ת הרב מאמר מרדכי בדין אשה שהיתה חוגרת בגד לבן סביב בטנה ורפוי באופן שהרבה פעמים היה יורד תחתיה מהמקור וביום שהחזיקה בטהרה לבשה חלוק לבן והציעה לבנים אך שכחה להחליף הבגד הנז' והיה עליה עד יום ז' לספירתה ואז הרגישה בזה ובדקתו ומצאה עליו כמה טיפי דמים יותר מכגריס ופסק הר"ם הנז' להחמיר ולא הסכים עמו הרב המחבר דפסק דכל שנמצא הכתם בימים אחרונים בסדין או בחלוק שאינו שלה באופן שיש לתלות דהיו הכתמים מנדתה אף על פי שהיה הסדין או החלוק עליה הג' ימים הראשונים כל ימי לבונה עיין שם. טז אשה שמצאה כתם בימי לבונה ולעת הערב הפסיקה מחדש בטהרה ולבשה לבנים שנית ולמחר א"ל חברותיה שגם על הכתם היתה צריכה להמתין לספור ה' ימים בדין רואה כתם בימי טהרתה וחזרה ולבשה כתונת שלה הנכתם בכמה כתמים אך היתה חגורה מלמטה סינר לבן ונקי ואחר ב' ימים נודע לה שלא היתה צריכה להמתין ובאתה ושאלה אם רשאית למנות שבעה נקים מזמן הראשון שאחר מציאת הכתם שאומרת גם כן שמכרת ויודעת בבירור שכתמי חלוקה הם מימי טומאתה הראשונים והראיה מהסינר שהיה נקי ואילו כתמי חלוקה היו מחדש היה בדין שסינר התחתון יהיה נכתם יותר מחלוקה ואמר מר דשאלה זו מתחלקת לג' פנים. האחד אם רשאית למנות ימים שנפלו מתחלה לדעתה ודעת חברותיה שהטעוה ואף אם לא היתה לובשת אלא בגדים לבנים ולא מצאה עליהם כתם דכיון שהחזיקה עצמה טמאה אף שהפסיקה בתחלה בטהרה יש להחמיר דמסתמא לא מרמא אנפשה לבדוק בכל זמן שמרגשת. והראש השני דאף אם חשבתם לטהורים אם לבשה בגדים המלוכלכים אם נאמר שאותם הכתמים היו מימי נדתה ואמר מר דאף שכבר נתברר שאין לה לספור אותן הימים ולא יצטרך לבאר חלוקה זו מכל מקום רצה לבארו דלפעמים יהיה הנידון מהצורך ולכן כתב מ"ש הרש"ך סימן ק"ץ סקס"א דבג"י הראשונים לא יתלה בעצמה ע"ש וכ"ש אשה שפשעה ולא לבשה לבנים וכו' אך אם בודאי נתברר לה שכתמים הם מימי טומאתה אף שאפשר שניתוסף בו כתם אחר כך אפשר שתולין הכל מימי טומאתה וכמשמעות דברי מרן שם סעיף מ"א ועכ"ז נראה למע' המחבר שיש להחמיר כל שפשעה והחלוקה הג היא דאם יתן שאין תולין בכך מ"מ יש לחקור אם נאמינה במה שאומרת שמכרת אותם בטביעת עין והחליט שיש להאמינה ואף אם להא תדע בודאי וט"ע מ"מ הוכחתה שמצאה הסדין נקי הוכחה היא ומה גם דהא דאמרינן דאין תולין במידי בג"י הראשונים רבים מקילין ואין לו שורש אלא במרדכי ותרומות ואילו הד"מ סימן קצ"ו כתב להקל בספיקו ואיך שיהיה יש בניד"ד להקל כיון שיש קצת הוכחה ע"ש (שם סי' ס"ג):

הד"ט לא זכיתי לע"ד לעמוד על פסק דינו הצדק במאי דסיים להקל כיון דכבר סבר וקביל בחלוקה הראשונה דכיון שהחזיקה נפשה כטמאה מסתמא לא מרמא אנפשה לבדוק בכל פעם שהרגישה ודבריו ז"ל טובים ונכוחים בעלמא כשלא החזיקה נפשה כטמאה ולא בניד"ד ודוק ועיין להרב פני אריה מסימן ל"ה עד סימן ט"ל דנשא ונתן במ"ש הטור סימן קפ"ה בשם הרמב"ן דכשהוחזקה נדה בשכנותיה ע"י שלבשה בגדי נדתה דאינה נאמנת עוד אפילו באמתלא ותמה עליו הטור והרב המחבר השיב תמיהתו ושוב הביא צדדין לתמיהתו ע"ש שהאריך קצת בדין שויא נפשיה חתיכה דאיסורא ע"ש: יז דראיה ששגג הרב צ"ץ סימן פ"ו במה שהבין דמ"ש אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה דפירושו מדם נדתה דליתא וה"פ בלי ספק מדם שהיא רואה מחמת תשמיש היינו הראיה המסופקת עוד כתב ששגג הרב הנז' במה שאינו מתיר האשה שבניד"ד אלא ע"י שתרגיש כאב באותו צד מקום מיוחד בשעת מציאת הדם דא"כ אמאי צריך הקפת דמים דוקא במוצאת דמים בלא הוכחת הנז' צריך להקיף הרב צבי סי' נ"ו יח דחה בב' ידיו דברי הרש"ך בי"ד סימן קפ"ט ס"ק שהרבה להשיב על הפוסקים שכתבו שיש לפרוש ביום ל' לראייתה ושהיא העונה הנז' בש"ס וקיים הרב המחבר מ"ש הטור ומרן ורב"ח ופרישה ושכ"כ רש"י רמב"ן רשב"א והר"ן והכי קי"ל דאינה רק ביום ל' לראייתה שלפניה וימי ב' הראיות ממנין שלא כרש"ך הנז' ע"ש (שם סי' קי"ד):

יט מסיק ותני באלמנה שנשאת דמותרת ליבעל בשבת בעילה ראשונה אף שלא נתייחד עמה קודם והרבה ראיות מהש"ס דחופה קונה בה כבתולה ודלא כתוספות והרא"ש ופירוש הירושלמי שממנו למדו התוספות והרא"ש וכמה גדולים ואף במשוגעת וחולנית וכ"ש במטורפת דראויה לביאה קנה לענין זה וכ"ש היכא שהכניסה לביתו דודאי קנאה ק"ג וכן אלמנה דנשתגעה ונדחו נשואיה ולא בא עליה א"צ למנות עוד אחר כך הז' נקיים מחמת חמוד אם שמרה כבר בעת שטותה ע"י נשים פקחות (וע"ל אות ל"ו) (שבות יעקב ח"א סי' ס"ז) כ זקנה שפסקה זמן רב לראות והתחילה לראות מחמת תשמיש ומרגשת צער. וכאב יש להקל בה שלא להצריכה שפופרת כיון שלא ראתה מחמת תשמיש קודם שפסקה לראות ומרגשת עתה צער (שם סימן ס"ב וח"ב סי' ע"ד ה' ו') הד"ט וע"ע לו שם באשה שיש לה וסת קבוע ונתקלקלה ומרגשת כאב ורואה תוך ימי וסתה ואין מראית הדם שוה ואומרת שיש לה מכה אך אינה יודעת אם מהמכה המיקל בה אינו מפסיד ועיגכ"ל אות י"ז ועיין ג"כ להרב דבר משה סימן ל' בהסכמת הרב אביו להחמיר באשה שפסקה מלראות זה ה' שנים וראתה כתם ונסתפקו במ"ש בסימן קפ"ד וקפ"ט דדין זקנה כדין קטנה שלא הגיע זמנה לראות ואילו בסימן ק"ץ בכתמי תינוקת פסק להקל בכתמה אם ה"ה לזקנה ולכן החמירו ע"ש ועע"ל אות ל"ו ואע"ג דמורם שם בסי' ק"ץ השוה בפירוש דין זקנה למעוברת בסעיף מ"ה אפשר דהרב ד"מ הנזכר נסתפק על מרן דוקא לפי שלא דבר בזקנה כלום בסימן ק"ץ:

כא דעתו דעת עליון דכל מראה ירוק בין כמראה זייאלו או וירד"י או אזור"ו כלם בכלל אדום נינהו ויש לטמא (שו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינא סי' קמ"ה מ"ז ונ'):

הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בסימן כ"ב דסדר הבדלות מונה להכיר בגווני כתמים ולהבחין מאין באו וסימנין נקט במראה האשה ואיכותה וכמותה ע"ש דברי חכמה חכמת הניתוח ללמוד וללמד לטמא או לטהר וע"ל אות י"ב ועיין גם כן להרב יעבץ ח"א סימן מ"ד דכתב בפשיטות לטהר מראית ברוי"ן או כמשקה קאו"י או קליפת ערמונים ועיין ג"כ להרב סדרי טהרה סימן ק"ץ ס"ק נ"ה קרוב לסופו כב שאול שאל האיש למהר"א מברוד"א אדין כתמים הנמצאים בגוף האשה דלא הכריע בפירוש מרן בסימן רמ"ב ס"ח ובס"ס אי שאני חלוקה מבשרה והשיג להרב המגיד. ולענין דינא נטה לטהר בפחות מגריס אף בנמצא על בשרה והרא"ב הנז' הסכים גם הוא לדינא כוותיה ודלא כרמב"ם שחילק בין זל"ז אבל למעשה כתב דדרכו להחמיר (שב יעקב סימן מ"ג):

כג אשה שעיטשה בכח וע"י כח גדול של עיטוש נתזו למטה ממנה מי רגלים לפי דעתה ואז היתה בבהכ"נ של נשים ולא יכלה לבדוק עצמה ולאו אדעתה כלל עד הלילה בשכבה וראתה למטה בכתנתה כתם פחות מכשיעור אין לחוש כלל ומ"ש מר"ן בסימן קפ"ח וק"ץ דאם הרגישה שנפתח מקורה אף שבדקה ולא מצאה כלום טמאה שאני התם שבדקה מיד משא"כ הכא דלא בדקה מהבקר עד הערב ואף שהעיטוש אחד מסימני הגוף לקביעת הוסת וכמ"ש הרש"ך סימן קפ"ט מ"מ הכא יש לתלות ההרגשה במ"ר או ליחה לבנה ואילו בכתם תלינן במאכולת כיון שפחות מכגריס (שם סי' מ"ד). כד אשה שיש לה וסת קבוע ולעולם אחר התשמיש מוצאת על עד שלה טפין קטנים ודקים, מקצתן נבלעין בעד וקצתן נלקטין קצתן שחורין וקצתן אדומין ואין לה שום כאב והורה אחד חכם להתיר על פי נסיון בסינון שתן שלו ושלה במפה לבנה ומצא אחר הסינון שתן שלו איזה קרטין שחורין והסכים עמו הרב להתיר אם הקרטין שלו ושל עד שלה דמיין הדדי ואתיא בק"ו ממ"ש מור"ם ס"ס קפ"ז דכ"ש הכא דאין דרך קרטין הללו לבא מן המקור וגם לא נמצאו בשתן שלה רק בשלו ותירץ מה שהקשה על מור"ם הרט"ז סימן ק"ץ ס"ק כ"ג (שם סימן מ"ה): הד"ט ועיין גם כן לעיל אות א' ולהרב ר"א ושיח השדה סימן ג' דטבא דאבא ודברא באורך על כיוצא בזה:

כה השיב כענין בדין בעל הטוען שראה בעד שלו ג"פ דם אחר תשמיש ומוכן הוא לגרשה והיא טוענת שמשים לה עלילות דברים וממאנת לקבל הגט וטוענת ממנו שאר כסות נכון בזה לפסוק כמקילין לבדוק ע"י שפופרת אפילו בבעל א' כיון שמכחישתו ועוד דעי"כ יבחן אם בעלילה בא הבעל ועל שאר וכסות דדבר שבממון הוא נאמנת במגו לדעת האומר דאמרינן מגו אפילו להוציא מכל מקום הואיל דאפשר לברר אינו חייב ליתן לה עד שיברר ויעויין ברש"ך סימן מ"ש בשם הרב משאת בנימין שכתב שם כל הצורך לניד"ד (שם סימן מ"ז):

כו יישב תמיהת הרב דגול מרבבה בסימן ק"ץ ס"י שפסק מרן דכתם שנמצא על בגד צבוע טהורה שתמה על שהביא הדין בלי חולק והרי הגמי"י פ"ט דא"ב כתב בשם רבינו שמחה וראב"ן דלא אמרו רק לטהרות ולא להתיר אשה לבעלה ושגם הרמב"ן החמיר והרב המחבר כתב שבשיורי ברכה שלו כתב דמשמע למרן ומור"ם מסתימת הפוסקים דפליגי עלייהו ופסקו לקולא דכתמים דרבנן (טוב עין סימן ח"י אות צ"ח):

כז אין לחוש להכרעת הרב נ"ש סימן ט' בדין אשה שישבה על המשבר לאסרה על בעלה ושמנהגי אשכנז מיוסדים על אדני פז ומשובחים יותר ממנהגי פולין וכמ"ש הרב מים חיים ומהרי"ל סימן ק' בשם הרא"ש שהתורה ירושה לאשכנזים מימות החורבן ומהרי"ל ומהרי"ו שקבעו כל חומרות אשכנזים לדורות לא הזכירו חומרא זו ודוקא להקל בפיקוח נפש בשבת אמרו דמשתשב על המשבר יש לחלל עליה את השבת ולא לאסור אשה לבעלה ושגם למנהג פולין המחמירין אינו רק לפרוש יום או יומים אבל אם הולכת בריאה כמה שבועות ובדקה עצמה ומצאה טהורה אין מי שיחמיר אפילו בפולין לאסור לפי שישבה על המשבר (תורת נתנאל סימן ה'):

כח תמה על מרן שלא הביא דין הבא מהדרך והניח אשתו בחזקת טהורה דמותר לבא עליה בלי שאלה ואם הניחה בחזקת טמאה צריך לשאול לה אם טהורה היא (דבר משה ח"א סימן כ"ט):

הד"ט ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סימן ט"ל בדין מי שספרה שבעה נקיים ולא היה בעלה בעיר ואחר ימים בא לביתו שהביא מ"ש הרב ב"ד חי"ד סימן צ"ו על דברי הרב מהר"י קובו ומתיה הרא"י הנז' דלא חיישינן שמא אחר ספירתה חזרה וראתה ושאין להמתין ז"נ אם בא תוך ימי עונתה ויכול לבא עליה אפילו היא ישינה וה"ה אם בא אחר עונתה ושהה בדרך עד שתוכל לספור ולטבול עיין למרן סימן קפ"ד ססי"ח:

כט מניקה שאין לה וסת ויש לה מכה באותו מקום היינו שנעקר משם כחתיכת בשר ותלויה מחוץ לפרוזדור וממנה יוצאת ליחה ודם פסק הרב בנו של הרב"ח דבבדיקת שפופרת ודאי טהורה אם נמצא הדם מהצד ולא בראש המוך ובניד"ד דיש מכה במקור אף אם אינה יודעת שדם יוצא ממכתה תולה בה וכרשב"א שער ד' ואף להגה"מ ומרדכי דס"ל דבעי' שתדע בודאי שמוציאה דם מ"מ ודאי מודים דאם יש לה וסת קבוע תולין שלא בשעת וסתה במכתה כמ"ש הרמא"י סימן מ' וכ"ש במניקה דתולין במכתה אף אם יודעת שהעקירה מהמקור אף אם אינה יודעת שמוציאה דם (שו"ת גאוני בתראי סי' כ"ח) הד"ט ועיין להרב שאילת יעבץ ח"א סימן י"ג וקכ"ח כי השג השיג על מ"ש הרב חינוך ב"י סימן ס"ח בדין מינקת שדמיה מסולקים ופעמים רואה בימי ההנקה ופ"א אחר לידתה לא ראתה כחצי שנה רק פ"א כשבדקה עצמה מצאה כעין ריר ומוגלא לבנה ובתוכו נקודות קטנות אדומות כדם ממש ומצאה כנה אחר ד' או ה' ימים ופעמים מצאה ולא הרגישה שהוא מהמקור ואחד חכם טיהרה כל שאינה מרגשת שנפתח מקורה או שרואה דם ממש לבד ותפס עליו הרב יעבץ במה שהקיל משום שלא הרגישה ועוד על שהתיר אם לא תמצא דם ממש בלי תערובות דליתא וקרוב בעיניו שכמעט התיר איסור כרת בב' דרכים ועיין ג"כ בח"ב שלו סימן ה' ו':

ל אין לחוש להמתין לראות כתמי נשים עד שיתייבשו דלא כרב"ח אך בבלוע בעד שבדקה בו יש קצת להחמיר לכתחלה לראותו עודנו לח ואי אתרמי דאחר שראוהו עודנו לח והתירוהו וכשנתייבש חזר למראה טמא מסתברא שפיר לטמאו ולזילותא לא חיישינן שלא כסברת הגאון אביו הר"ץ בסימן מ"ו שאלת יעבץ ח"א סימן י"ב:

הד"ט ועיין להרב מים רבים סימן מ' שהחזיק בסברת הר"ץ הנז' להתיר והסכימו לדבריו בסימן מ"א ב"ד מומחין של ג' רבני אמשטרדם ועיין לרט"ז ר"ס קפ"ח ועיין להרב מקום שמואל בחידושי דינים לי"ד דכ"ד ע"א שהקשה בכח לרט"ז שהביא ל' הש"ס ס"פ כל היד ראובן ראה דם בלילה וטימא אותו וכו' ואמר מר ואין לומר דר' לא ראה כשהוא לח אלא לחומרא אם יראה טמא יטמא אותו אבל להפך לא זה אינו דהא אמרינן ר' ראה דם בלילה משמע דראה אותו להורות בו וכו' הן לטהר עכ"ל הרט"ז וכתב עליו הרמ"ש הנז' וז"ל ותמיהני דע"כ פירש דר' ראה לחומרא לטמא דוקא דאל"כ תיקשי מעשה דר' שהוא נגד ש"ס מלא דפ"ק דמגילה גבי מעשה דאביגיל ודוד דא"ל גבי רואין דם בלילה וכו' ואיך ראה ר' דם בלילה א"ו דלחומרא ולטמא ראה וזה מותר וצ"ע עכ"ל ואני בער לא אדע להבין אמרי קדוש ומה מקום לתמיהתו על הרט"ז דס"ל כר' דהיה רואה דם בלילה וסתם שמענו בין להחמיר בין להקל ומאי הכרח הוא מאביגיל להכריח דר' לא היה רק להחמיר משום דאל"כ תיקשי מעשה דרבי ומאי קושיא לרבי ממימרא דרבא דמגילה אדרבה תיקשי לרבא ממעשה רב דרבי א"ו דרבי היה בלילה אף להקל והיינו כדט"ז ועוד קשה דלדידיה דהרמ"ש הנז' מי ניחא מאמר דוד לאביגיל וכי רואין דם בלילה דמשמע דאפילו להחמיר אין רואין ודלא כרבי אפילו לפי שיטתיה דהרמ"ש א"ו ההיא דאביגיל מילי דאגדתא נינהו ואין להקשות לרבי מדוד ואביגיל ולא לרבא מההיא דרבי דרבא קרא אשכח ודרש ודוק לא אשה שמצאה דם בבדיקה לאחר השתנה צריכה ד' תנאים לטהרה דהיינו. א' כשמטלת מים תוך הספל תמצא בתוכו דם במי רגליה ב' שמי רגליה מצערות אותה מאד ביציאתן ג' שיש לה הוכחה שמחמת מכה שבחדרי בטנה או בכליות ובצדדי המקור הדם שותת כגון שמוצאת הדם בשינוי כגון חול או מוגלא ד' שעכ"ז זקוקה לבדיקה דמורם סימן קצ"א דהיינו אחר שתבדוק היטב ותקנח יפה תשים מוך באותו מקום בעומק הרחם כ"כ שהיה ודאי למעלה ממקום שמימי רגליה יוצאים ואז תשתין תוך הספל ואם תמצא בתוכו דם ותקנח אותו מקום מלכלוכי מ"ר ודם ואח"כ תוציא המוך ותמצאנו נקי כבתחלה אז הותרה לבעלה וזו דוקא שלא בשעת וסתה (שם סימן נ"ה):

הד"ט ועיין למהרי"ו סימן כ"ה דסגנון הנז' עולה וע"ע שם בדין נאמנות האשה האומרת כזה טיהר לי חכם פ' דלאו כללא הוא בכולי דוכתי ועיין להרב צ"ץ סימן צ"ב ולהרב ושב הכהן סימן ל"ב דפסק דלכתחלה יש לנהוג כסברת הרב ש"ד ע"ש ועיין ג"כ להרב תורת נתנאל סימן ט"ו באשה שמצאה דם במ"ר ולא לפניו ולא לאחריו דכתב דלרמב"ם ורמב"ן ורשב"א והרא"ש שפסקו דבין עומדת בין יושבת בין מקלחת בין שותת האשה כשרה ניד"ד נמי טהורה ולא כן דעת הרש"ך סימן קצ"א סק"ג ד' וח' ע"ש שהוציא גם כן דהרב שב יעקב סי' ט"ל והרב פנים מאירות השיגו לרש"ך שפסק כר"ת ע"ש. לב אשה שטעתה בימי ספירתה וטבלה קודם תשלום ז"נ נכשלו המורים להקל באיסור כרת ואף שהיה אפשר להקל בדיעבד משום שכבר נהגו בנות ישראל להמתין יום נוסף על ו' עונות מכל מקום כיון שנראה מזה קלות דעתה לכן אם לא חזרה עדיין לנדתה נכון להצריכה לטבול שנית ואם לא בדקה ומצאה לפני ימי ספירתה ודאי לא עלתה לה טבילה (שם ח"ב. סימן נ"ב) לג יפה כח האב וכח הבן בדין כמה תשהה עד שלא יהיה לאשה דין רואה מחמת תשמיש (צרור הכסף סימן יו"ד):

הד"ט ועיין ג"כ למהרי"ו סימן קפ"ד דהרגילה לראות למחרת טבילתה אם ברור לה שאינה רואה רק אחר שמושה מונה ז"נ כשאר אשה אף אם רגילה לראות כן אך אם יש נדנוד ספק יש לבדוק מיד אחר תשמיש תוך אחר זמן ולא יכניסו ראשם בספק איסור כרת ועיין ג"כ להרב בארות המים אחר סימן יו"ד ולהרב מגן שאול סימן ל"ב ול"ד ועיין גם כן להרב דברי יוסף סימן ז' בדין אשה שאחר לידתה ברוב פעמים שמשמשת בבעלה מוצאה דם בעד שלה או שלו ושוב בדקה בשפופרת ולא מצאה כלום ויש לה וסת קבוע אם הצניעו העדים ולאחר זמן מצאו בהן דם אז בדיקת השפופרת מהני דאין הדם בא מהמקור ואינה נאסרת כרואה מחמת תשמיש ואם לא היו העדים צנועים להוכיח דודאי יצא הדם בשעת תשמיש ואפשר שבא אחר תשמיש בכדי שתושיט ידה תחת הכר או כסת כמ"ש הרש"ך ר"ס קפ"ז אין זה נכנס תחת סוג רואה מחמת תשמיש ואין בדיקת שפופרת תועיל לומר דאינו בא מן המקור רק טמאה היא עד שתטבול ואף אם יש לה וסת קבוע אמרינן דנתקלקל וסתה דבדיקת שפופרת אינו אלא לנסיון האבר של תשמיש שלא כסברת השואלים שכתבו דבדיקת השפופרת תועיל לטהר כל דם שהיא רואה דדילמא נשתנה וסתה וכ"כ הרב שער אפרים סימן ע"ו (ועיין ג"כ להרב נודע ביהודה סימן מ"ט והנמשכים) ודברי הרופאים בזה דבא מהצדדין שיש שם מקום דאף בנגיעה בעלמא יוכל לצאת דם והאשה ההיא בעלת דמים הרבה דברים שאין בהם ממש הן אף שהרב עה"ג בסימן כ"ב סמך על דבריהם וכדין תמה עליו הרב צבי בס"ס ע"ג ע"ש וע"ל סוף אות א' בהגהה:

לד סמוכין עשה מע' בן הרב המחבר לבנות ישראל שבעירו שנוהגות ללבוש לבנים ולמנות ז"נ מהביאה ראשונה מיום ג' לשמושה ממ"ש מרן סימן קצ"ו בשם הגה"מ בפרק י"א מהלכות א"ב שמדברי הרמב"ם ורמב"ן נראה שא"צ להמתין למנות עד יום ה' אלא תיכף לאחר שמושה יכולה למנות אם פסקה מלראות וכן מצא גם כן להראב"ד הביאו הרא"ש בהלכות נדה דע"ז ע"ב וגם עיניו ראו ברשב"ש סימן תל"ו שכ"כ ומה גם דהרש"ך ומהר"י ברוך נהגו בעיר ההיא נשיאותן ולא מיחו בידן גם הטור בשם הרמב"ן כתב שם דאם הלכה ברגליה נמי פולטת כל הזרע גם מרן כתב שכן דעת הרשב"א גם ממ"ש הרב ב"ד סימן צ"ו יש ללמוד קולא אחרת דפולטת נמי אינה ודאי אלא ספק ע"ש וכ"ש אם נוהגות לקנח יפה באותו מקום במוך או בבגד או רוחצות במים חמין שיכולות למנות תיכף אחר שמושן וכמ"ש מרן שם ע"ש ולהרב שכנה"ג סימן קצ"ג הגה"ט אות ב' ואף דמור"ם סימן קצ"ז כתב דאין אנו בקיאין וכו' מ"מ היכא דנהגו לפסוק כמרן פשיטא דיש להם סמוכין ומ"מ יש לתת טעם למה שנהגו למנות אחר ג' ולא אחר ה' ולא תיכף לשמושה דהוי דלא כמאן גם הרכנה"ג שם לא הביא רק שיש מנהג בקצת מקומות למנות מיום ד' לשמושה עיין שם ואפשר שנהגו כן מההיא דאיפליגו אי בעינן ג' עונות או ו' ע"ש ברב"י ולב"ד סימן צ"ו סוף דבר במקום שהמנהג להקל יקילו ולהחמיר יחמירו (שם סי' י"א):

הד"ט ועיין ג"כ להרב בית יהודה דף קי"ב ע"א דמה שנהגו להקל לכלות לטבול ליל ט' לחופתם שלא כדין של מרן בש"ע הוא ועיין ברשב"ש סימן תל"ז וכן טעו בכפר לבליד"א במנהגם למעוברת שרואה שאינה מונה רק ח' ימים דליתא דלא פלוג רבנן אע"פ שמטבע המעוברת שלא לפלוט ש"ז כשם שלא חילקו בין בעלה בעיר לאינו בעיר ובין שמשה ללא שמשה עיין ברש"ך סי' קצ"א ס"ק י"ט ועיג"כ לו שם בחי"ד סי' י"ג לה השיב כענין באשה חולנית ברחם שעשתה לה מילדת אחת טבעת א' של שעוה שתשאנה כל ימיה רק בלדתה תסירנה ושאלה לחכמים מה דינה ושאלה לרופאים לצייר להם מקום הנחת הטבעת ומי אומר בכה ומי בכה ושאלו גם כן לנשים שבעירו החולות כמוה וא"ל שיש להן ב' טבעות א' שמניחות ברחמן בעת וסתן וא' להניח בעת הפרשתן לטהרה ושבודקות עצמן בלי הסרת הטבעת כי תוכלנה להכניס אצבען שם ולא תגיע למקום הטבעת כלל (וע"ל סי' כ"ב אות ג' אם חוצצת בטבילתה) (זכרון יוסף סי' ט' יו"ד):

לו יישב תמיהת הרב"ח על הרמב"ם רפ"ט מהלכות א"ב בדין כתמים שדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים (נודע ביהודה סימן נ"ב וס"ס נ"ו): הד"ט ובנמצא כתם על בגד צבוע ע"ל אות כ"ו:

לז המחזיר גרושתו מעוברת שלו אחר ב' חדשים שגירשה עודה מעוברת הביא תחלה מ"ש מרן סימן קצ"ב בשם הר"ש ן' רשב"ץ דצריכה לישב שבעה נקיים ושגם הרדב"ז רבו סימן שכ"ד פסק כן ושבסוף אותה תשובה כתב דאם הגרושה לא נתיאשה שיחזירנה אין צריך להמתין כשיחזיר לתבעה ואם נתיאשה צריכה להמתין ולא סמכינן אדבורה שאומרת שלא נתיאשה רק היכא דנראה לדיין שהוא כן ע"כ ושנראה שדין המעוברת שהיא מסולקת דמים כדין קטנה האמנם לפי דעתו דלסברת הרופאין טבע מעוברת למאוס המשגל נראה דל"ד לקטנה דחמדה עוד הביא טעמים אחרים להוכיח דבניד"ד אין צריך להמתין ע"ש אהלי יעקב סימן קכ"ה). הד"ט ופנויה שנתעברה מאיש והכריחוהו או נתפייס לקחתה עודנה מעוברת עיין להרב יוסף אומץ סימן פ"ד דדן את הדין להצריכה למנות ז"נ והביא סברת הרא"י הנז' ולא זכיתי להבין מ"ש מני"ר דנראה דהריק"ש הנז' פליג עם הרדב"ז דמאי ספקא איכא ודברי מהרא"י ברור מללו ומרבה טעמים להוכיח דא"צ וכמו שסיים אחר שהביא חשובת רדב"ז ומה שהוסיף לדעתו דלא כותיה וז"ל ולפיכך בעיקר הדין למעשה שלא להצריכה ז"נ כשהיא מעוברת ואומרת שבדקה ולא ראתה והיא מקצה לקצה מסברת רדב"ז דס"ל דדוקא היכא שנראה לדיין שהענין מורה בשעת גירושין שהיה בדעתו להחזירה והיא גם כן יודעת בזה דאז אף רדב"ז ס"ל דאין צריך להמתין ע"ש ועיין ג"כ להרב בית יהודה דף קי"ב ע"א בדין זקנה אלמנה דדעתו ז"ל דאפילו בדיעבד אם לא מנתה ז"נ אין להקל ושדעת רבו ז"ל להקל בדיעבד והביא בשם הרשב"ץ דקטנה וזקנה ומחזיר גרושתו כי הדדי נינהו (וע"ל אות מ"ב) מיהו יספיק לה משעת תביעה ולא בעו קידושין ולא כתיבת כתובה דסמכה בדעתה דלא הדרי בהו מאותה שעה מונין ושבקצת מקומות נהגו למנותן משעת הנשואין ועיין בשו"ת יכין ובועז סימן ג' וע"ל אות כ' ועיין ג"כ להרב הנז' שם בחי"ד סימן ל"ג בדין חתן שנתעכב מלשמש במ"ש ושמש בליל ד' והוציא בתוליה שלא תתחיל למנות ז' עד יום וא"ו לשמושה שלה כמ"ש אשה שאינה חכמה להתחיל מליל ש"ק הקדום ע"ש ועגי"כ להרב חיים שאל ח"ב והריט"ץ סי' צ"ז והרב משאת בנימין הביאו הרש"ך סי' קצ"ב סק"ז:

לח נסתפק אם יש להתיר לאשה שראתה ג"פ מחמת תשמיש שתבדוק בשפופרת וכסברת גדולי פוסקים ודלא כרש"ך ושאל להרב אמונת שמואל (כהובא שם סימן נ"ה) והתיר בפשיטות לבדוק עם הראשון שלא להצריכה לגט להנשא לשני ובספרו כאן נמצאו איזה השגות שהשיג להרא"ש הנז' שלא נדפסו שם (שו"ת מהר"ם זיסקינד סי' ו'):

לט פלפל בחכמה במי שהגיע זמן וסתה ולא בדקה את עצמה דבמחלוקת שנויה בין הרא"ש והרי"ף דלהרא"ש יש להסתפק אם מותרת לבעלה בלא בדיקה ולהרי"ף ורמב"ם מותרת וכשיש צד אחר גם כן להקל יש לצדד להקל כיון דקי"ל וסתות דרבנן ואם אין צד אחר להקל יש לחוש לדעת האוסרים (ושב הכהן סי' צ"ד):

מ אשה שטבלה ושמשה בבעלה ובבקר מצאה כתם על חלוקה ושאלה פי חכם וטיהרה ובליל ד' לטבילתה שמשה פעם אחרת בהוראת חכם ויהי בבקר בדברה בחברותיה על הענין ושמעה מהן שמחמירות על עצמן נאנחה על שהקילה כהוראת חכם ונתפרשה מבעלה למנות ז"נ ואומרת גם כן שהחלוק שמצאה בו כתם לא היה בדוק תחלה כלל וגם שהכתם הלך לו כשרקקה בו וגם חששה שהכתם הוא מחמת הסרת השערות שבאותו מקום מסירות על ידי סם השורף לפעמים הבשר והעור (וע"ל סימן כ"ב אות יו"ד) וכאשר נסתה בבגד לבן במקום השערות מצאה בו דם והוכיח הרב המחבר מכמה טעמים דיפה הורה חכם לטהרה אך לפי שהחזיקה עצמה לטמאה יש להחמיר ועל מה ששאלה מאיזה זמן תתחיל לספור ההוא אמר דמנהג עירו לענין הכתם דאם שמשה עם בעלה ד"מ בליל שבת ממתינות ד' ימים היינו עד יום ג' ויום ג' לערב בודקת ומיום ד' ואילך מונות הז"נ ואם לא שמשה כלל אינן ממתינות רק יום המציאה ואם כן בניד"ד אף שמצאה הכתם ג' ימים קודם תשמיש השני מכל מקום תמתין מליל השימוש ד' ימים ואחר כך תתחיל לספור (פני אהרן סימן ד'(: מא אשה שוסתה קבוע שמצאה דם בעד שקנחה עצמה אחר התשמיש בג' טבילות רצופות אחר לידה ובשימושה בבעלה כאב לה מאד בשיפולי מעיה ושפי מעיה נפוח ואומרת גם כן שביום שמזדקקת לבעלה אינה יכולה לישב מהכאב וצער שבפי מעיה וכואבת ג"כ כשמשתנת אך אינה מוצאת כלום בבדיקה אחר השתנתה ולא במי רגליה גם אמרה שבג' טבילות הנז' כל פעם ופעם מתרפאת ונחה מצערה יפה והתירוה לבעלה הרב המחבר והרב אביו אך לענין אם יש לה למנות ז"נ לא הסכים האב בבנו שפסק שלא להצריכה והרב אריה ליב האריך ומסיק כהרב המחבר ונשאו ונתנו על פסק הרב שב יעקב סימן ב' ע"ש (אור ישראל סימן נ"ה והנמשכים). מב אשה נדה שאכלה והלכה לה דפסק רמ"א דמותר לאכול אחריה מה יהיה משפטו אם עודנו אוכל באה אצלו כיון שתחלתו היתר בהיתר נימא דהו"ל כהפסיקו אחר והביא תחלה איבעיא דר' ירמיה בחולין דף ט"ז ע"א איברי בשר נחירה שהכניסו לארץ דסלקא בתיקו ונ"מ בזמנינו למי שאסר את עצמו באחד מהמינין מזמן ידוע ואילך א"נ כגון שרצו ב"ד לאסור איזה דבר כגבינות וכיוצא וכמ"ש הרא"ש ע"ש וה"ה לניד"ד דאינה רק הרחקה וחומרא דרבנן יש להקל אף דיש לחלק קצת ביניהן ועוד הביא ראיה להיתר ממ"ש מרן בא"ח סימן קס"ח וי"ד קי"ב דאם אורח מסב עם בעה"ב הנזהר מפת עובד כוכבים דמותר לבצוע על פת, עובד כוכבים והואיל והותר לבצוע הותר גם כן לכל הסעודה ע"ש וה"נ נימא הואיל והותר כשהלכה לה הותר כשחזרה ודמי נמי לדין ספירת העומר אף למאן דאמר דהיא מדאורייתא אם התחיל לאכול בהיתר והגיע זמן ספירה דלרמ"א בא"ח סימן תפ"ט ס"ד אין צריך להפסיק וההיא דסימן רל"ב ס"ב וכיוצא דאם התחילו אין מפסיקין אך אם לא התחיל עדיין לאכול אף שהלכה לה חוכך הרב להחמיר אע"ג דפקע האיסור כיון שהלכה כי לא מצא בפוסקים דבר מפורש להקל וכדמות ראיה אשכח להתיר מההיא דבשולי עובד כוכבים דסימן קי"ג שאם מלח העובד כוכבים תחלה אף שאח"כ בשלו אין בו משום ב"ג דהו"ל נאכל כמות שהוא חי וכן אם הטביל כלי להשתמש בו צונן ונחלף להשתמש בו חמין דעלתה לו טבילה אפילו לחמין כמ"ש הרש"ך ופר"ח סימן קכ"א סק"ה ומכל מ"ש התיר בפשיטות באם אכלה עמה או אחריה עודה טהורה ובעודה אוכלת פירסה נדה מותר לגמור אכילתו ועיין בח"א ר"ס כ"ז מספרי הקצר הלז) (יד אליהו סי' ס"ד) מג מענין של מעלה יצא להתיר באשה נדה ששתתה טבא"ק כחצי כלי להתיר לבעלה הנותר ומה גם דאף ע"פ שדימו שתיית הטבא"ק לאכילה ושתיה בתענית וי"ט מ"מ יש לחלק ודלא שייך הכא שיורי אכילה ושתיה דאין הטבא"ק בעצמו ראוי לאכילה ושתיה רק מצד האש של המבעיר על ידי שאיבת הרוח ודברי רוח והבל המה עיין שם ואם באנו לדמות לאכילה ושתיה היה הכל צריך תחלה טבילה וזו לא שמענו ואמת דהפר"ח בשם הרשב"א כתב דמה שצריך הגעלה צריך טבילה וכלי זה אין ספק דאם משתמשים בו דבר איסור היה צריך הגעלה ואיך שיהיה אם שתיית הטבא"ק חשיבא כאכילה ושתיה היה הכלי צריך טבילה מדאורייתא ועי"ע לו שם שהביא ראיה ממשנה פ"א דפ"ה דמכשירים האשה שהיו ידיה טהורות ומגיסה בקדירה וכו' דפירש הרע"ב לפי שההבל מחבר וכו' לדין אם רוצה האשה נדה להחזיק הנר בידה כדי שישתה בעלה טבא"ק או לחמם עצמו בנר ההוא ועיין לפר"ח סימן ק"ח בהבערת טבאק"ו מנרות של חלב שיצא לחלק בין מבעיר מראש השלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דמקלי קלי איסוריה ושמ"מ גם בכה"ג בעל נפש יחוש לעצמו ולהבעיר מהפתילה אסר ע"ש (וע"ל סי' ז' אות כ"ד) (שם סי' ס"ה):

מד כלה שתבעוה לינשא וקבעו זמן נישואיה ושמרה ז"נ וביום שלפני חופתה נתקוטטו אבי הכלה וחתנו וקפץ ונשבע אבי הכלה שלא לתתה עוד לו לאשה ולמחרתו ביום המוגבל לחופה נכנסו פשרנים ביניהן והתירו שבועתו צריכה הכלה מחדש לחזור ולמנות הז"נ ופלפל בחכמה בההיא דרבא בפ' התינוקת דף ס"ו ובפירוש רשב"ם והביא גם כן מ"ש מור"ם בסימן קצ"ב והלבוש ומהריק"ו סימן קנ"ט והעלה לחייבה למנות מחדש ומק"ו ממ"ש מרן דאף אם לא נשבעו שלא לינשא עוד מכל מקום כיון שדחו הנשואין מזמן המוגבל יום או יומים צריכה למנות מחדש ודלא כרש"ך דכתב דאין בדינים הללו להחמיר כיון דאינו רק מדבריהם דדוקא כשאינו אלא ספק אי מקרי דחוי נשואין או לא וכנידון דהרב משאת בנימין שהביא הרש"ך אפשר להקל אבל בניד"ד דודאי איכא דחוי לגמרי אין לנו רק סברת המחמירים (סם חיי סימן ד'): הד"ט ועיין להרב דוד מילדולה פסק א' הובא בשו"ת פרי עץ חיים ח"ג סימן ס"ו בדין כלה שלבשה לבנים וספרה ז"נ אדעתא דנשואין ולא בא החתן ביום המוגבל אך שלח לה ע"י שליח לומר לה שבעוד ג' או ד' ימים יבא לנשואין וכן עשה ונכנס לחופה ד' ימים אחר יום המוגבל והיא אומרת שלא פסקה לבדוק שחרית וערבית ופסק שא"צ למנות עוד ז"נ אחרים ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן ז' בס"ק מלא וגדוש מהרב אביו דאם החתן רוצה לישא ואחר כך למנות ז"נ לא צריך למעבד הכי ופשיטא ליה דאסור ליכנס אף למאן דמיקל היכא שכבר שמרה ימי חמוד ונתאחרו הנשואין ולא, פסקה בדיקתה עיין שם. וע"ע שם בח"ב סימן ל"ח אות מ"ב שכתב בשם הרב גט מקושר רבו בסימן קי"ט דף ב' ע"ג שכתב שעשו מעשה בתוככי ירושלים תוב"ב בפני מהרי"י הכהן דהתירו לכתחלה לסבה קלה לכנוס תוך ימי ז"נ דחמוד ע"י שמירה שלא תתיחד כנדה עיין שם. וע"ל סימן כ"ב אות כ"ד דדין דם חמוד נוהג גם בקטנה שלא ראתה או זקנה (וע"ל אות ל"ו) ושיש לה ג"כ לברך על טבילתה ע"ש. מה נסתפק ושאל להרב אורי פייבוש כ"ץ במ"ש הטור סימן קפ"ט בשם הרמב"ן דעכשיו אין אנו בקיאים בין ימי נדה לזיבה דא"כ כפי זה כשראתה היום וחזרה וראתה ביום ג' יש לחוש ליום ג' (דאם ראתה ביום ב' אזלינן בתר תחלת ראיה כמ"ש מור"ם שם ססי"ג) וכמדומה שאין הנשים נוהגות כן ואין חוששות כלל לראיה שרואות קודם ימי לבונן. עוד נסתפק בראתה בז' לח' ניסן וחזרה וראתה בה' באייר שיש לה לחוש ולבדוק בז' אייר כי היכי דתקבע וסתה לז' סיון ובפרט להרמב"ן וכמדומה שגם בזה אינן חוששות ואפילו בראתה בז' ניסן וז' אייר ה' סיון אין חוששות לז' סיון לבדוק על זה קודם ימי לבונה ואמאי והשיב לו הרא"פ הנז' דא"צ לחוש כלל דאם אתה מחלק בין ימי נדה לזיבה נמצאת מכריחין ללמוד פתחי נדה וימי זיבה וכו' אבל בימי נדה ממש כגון תוך ז' שראתה לא שייך טעות ובודאי הניחו על דין תורה ואת"ל שמא ראיה ב' היא תחלת נדה והראשונה מקרה בעלמא זה אינו דלא אמרינן אקדים וחזא אלא כדחזא ב"פ ראשונים מעין סתום ופ"ג ממעין פתוח כדאיתא בס"פ בנות כותים אבל מהסתם לא אמרינן וכו' והשיב לו הרב המחבר דאפשר שלא פירש כ"כ בראשונות ספקותיו ולכן לא השיבו כענין וחזר לפרש שאלותיו והקשה גם כן על מה שהשיב לו והשיב לו הרא"פ הנז' שליח והרב המחבר חזר והקשה לו שנית עש"ד ים יששכר דף נ"א ע"ב: מו הגם דמהר"ם אלאשקר בסימן צ"א התיר לישן תחת הכילה עם אשתו נדה כשלכל אחת יש כסת בפני עצמו מכל מקום הנכון להחמיר אם לא במחיצת סדין תלויה בין המטות כיון שאינו רואה אותה עוד וראיה לאיסור בלא זה עיין בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ב (שער המים סימן א'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה