עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן יט
דיני עבודת כוכבים וחוקות עובדי עבודת כוכבים ולבישת גבר דכו' וגלוח הפאות:
אות א מלבוש שצורתו שוה לאיש ואשה שנעשה לאשה או בהיפך אין לילך בזה אחר הכוונה רק אחר המנהג וכיון שהמנהג שוה לאיש ואשה מותר לזה ולזה (אהל יעקב סי ע'). ב קטן המוטל בעריסה שאינו יכול לישן ונשים זקנות אומרות שרפואתו לחתוך צפרני ידיו ורגליו ודברים אחרים ולהניח הכל באילן ערבה יש לאסור משום דרכי האמורי (פנים מאירות ח"א סי' ל"ו): ג קיים דברי הרב גו"ר כלל ו' סי' י"ב להתיר לחברים להעביר שער בית השחי ובית הערוה במספריים שלא כעין תער במקום שנוהגים גם האנשים להעבירו שלא יצטערו מזיעה וכיוצא ועיין בפרישה סי' קפ"ב סק"ה שכתב וז"ל נראה דר"ל מקום שנהגו אנשים עובדי כוכבים דכיון דנהוג נהוג א"נ דעל ישראל קאמר דהיכא דנהגו כן כולם יחד אין מוחין בידן (פרח שושן כלל ו' סי' ב'):
ד מצא מקום פטור למה שמגדלים בלורית בראשי בנים הקטנים אם משום דלרש"י אין הבלורית שדרך הקטנים להניח היא הבלורית הנאסרת (ועיין למרן סי' קע"ח) רק להרמב"ם ועוד דאיסור הבלורית לגדולים בלבד ואף דקי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל לא ספינן ליה איסורא מ"מ בלורית שאני דאף לגדול אין איסורו רק משום חוקות עובדי כוכבים ולכן אין האיסור אלא כשעושה כן להדמות להן בלי תועלת אחרת וכמ"ש מרן שם בשם מהריק"ו אבל בניד"ד שעושין לקטנים כדי ליפותן דוקא ליתא משום חוקות עובדי כוכבים ול"ד להקפת הראש דחייב המקיף לקטן כמ"ש בסי' קפ"א דשאני התם דלא תקיפו משמע אזהרה למקיף ולניקף אמנם אם מניחים בלורית כדי שלא יהו ניכרים בין קטני עובדי כוכבים וישחקו עמהם הוי איסור גמור (בית יהודה ח"ב סימן צ"ה):
הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף כ"ט ע"א שכתב דלסברא בעלמא נ"ל להתיר לעלול לחולי עינים להניח בלורית כעובדי כוכבים באמצע הראש שנראה שהיא רפואה לחולי עינים ובמקום חולי לא גזרו רבנן והביא מ"ש הרב ב"ד י"ד סימן ק"ץ ומ"ש מהריק"ו וחילק בין נידון ההוא לניד"ד ושאפשר שאף אם יהיה איסור הבלורית מדאורייתא אפשר דשרי (וע"ל סימן ט"ו אות ה"):
ה הרחיב פה מפיק מרגליות בענין פאות הראש וזקן ועד היכן שיעורן לכל אדם והסכים עמו מהר"י קריספין ושלצאת י"ח יש ליזהר מלגלח הצדעים שכנגד שער פדחתו עד למטה מהאוזן באורך ורוחב ושאם תלש ב' שערות מהן חייב על בל תקיפו (כתונת יוסף סי' ח'):
הד"ט ועיין לתשב"ץ חלק ב' סימן ק' ענין שיעור הפאות ומאין יצא שהן מ' שערות:
ו ואמר דבר בשם אומרו מהר"י ואל"י ממודינא שהשיב לשואלו בדין ראובן שהיה לו נושים רבים ולא היה לו במה לפורעם ולהנצל מהתפיסה כמשפט המלכות ברח לו ורץ ליכנס בבית תפלתם של עובדי כוכבים ששם לפי דיניהם אין השוטרים יכולים לתפסו ויראו אותו מרחוק ורצו לתפסו שלא היה יכול ליכנס לתוכו שהשער סגור היה ואחז בידיו בסיפי הפתח וצעק שהוא בבית תפלתם ונתאספו עם רב וגערו בשוטרים והוכרחו להניחו לבטח וניצול מלהאסר ותוך כדי דבור הרהר ראובן בלבו שמא חטא על שנשתמש מצלה של עבודת כוכבים להנצל ממאסר ואם יחוייב תשובה ומה יעשה ואגב גררא שאל השואל על מה סמכו בני אוגיער לברוח מסכנת המאסר תחת צל ורשות עבודת כוכבים ובדירות כומריהן אף לינצל מדררא דממונא ואין פוצה פה ומצפצף והרי דין פשוט בי"ד סי' קנ"ז לאסור וכדעת הרא"ש כלל י"ט סי' י"ז. עוד שאל בדין מקום א' שבאיזה יום מימי השנה עושים העובדי כוכבים חג לכבוד עבודת כוכבים ולפעמים גם איזה ימים לפני אותו יום או לאחריו ודבר השר הוא שמי שיש לו איזה חוב שאין לו במה לפרוע יוכל ורשאי לצאת מביתו חוצה ולילך בעיר ותחומה בלי חשש להאסר האם יוכלו היהודים שיש להן חובות לצאת בימים כאלו וליהנות מהנאת עבודת כוכבים ועל כולם השיב מהרי"ו הנז' שאין עון אשר חטא לאחוז בקרני בית תפלתם להנצל מהתפיסה עיין בכה"ג א"ח דף קס"א ע"ג אות י"ט בשם הרב משפטי שמואל סי' ק"כ ומהרי"ק שורש ע"ב והר"י הלוי סי' א' ד' י"ג וי"ח בענין הנאת צל של אשרה ושל בית עבודת כוכבים דלא דמיין הדדי ועיין למרן סי' קמ"ב והרא"ש כלל י"ט סי' נ"ז וזולתם וממנו נקח דאף משום דררא דממונא בלבד אין איסור בדבר ועוד דמניעת תביעה אינה בכלל איסור וכסברת רש"י ריב"א הרי"ף ורמב"ם עיין למרן סי' רכ"א ד"ה ויכול לזון וכו' ע"ש באופן דמתיר בפשיטות כל אשר שאלו ממנו (פחד יצחק כ"י אות מ' ערך מקלט שאלה):
הד"ט ועיין להרב שב יעקב סי' ל"ד דפסק דאילנות של עבודת כוכבים שיושבין תחתיהן הכומרים לצל או לאכול פירותיהן אין להן דין אשרה אא"כ הוברר לנו שנעבדו ע"ש:
ז שרטט וכתב על מה שנתפשט בעירו לגלח פאות הזקן ע"י שטחין עליהן עיסה הנקראת בלע"ז מרדוקק"ו וסקואדר"ו שהיא תערובת סיד וכסף חי ודברים אחרים שמשירין השער ולא ראה זקני הוראה מוחין בדבר והליץ בעד המנהג משום דתרתי בעינן גילוח והשחתה עיין בי"ד סי' קפ"א ורש"ך ולדעתו גרע טפי מספרים כעין תער והביא ג"כ בשם גדול א' (שלא הזכיר שמו) שהשיב לו בשנת הת"צ בזה הלשון אלו הייתי יכול לסבול הסיד וכסף חי הייתי משיר שעריהם ברצון נפשי למען לא אכנס בדין מספרים כעין תער אבל הריח רע ההוא מחליש לבאי ודברי הרב בית הלל סותרים מש"ס דנזיר פ' שני נזירים ומכות פ' אלו הלוקין יען מקרא כתוב ופאת זקנם לא יגלחו ואין גילוח אלא בתער ואף שלא הותר לחקור כי גזירת הכתוב הוא מ"מ בדרך דרש קל לומר לחקירת הכתוב כי בבה"מ לא ישמע קול ברזל וגם לא בבנין המזבח ואם נקח מבעלי אלקימיא"ח והאיצטגנים איכות הברזל הוא מאדים יתבאר היטב וכל זה אני אומר בהיותי מדבר עם חכם גדול מאד ולא יראו החוצה אמרו לי שהרב פיאמיטא נטה לאסור ושלום רב עכ"ל (שם אות פ' ענין פאת הזקן). הד"ט ועיין להרב שמש צדקה סי' ס"ח בענין חכמי שאלוניק"י שהיו רוצים להכריח אנשי אוגיער המגוררים שם להגדיל זקנם ושלא לגלח אפי' במספרים והוכיח הרב המחבר שאין מקום להכריחם לכך ומפיל תחנתו לפני נשיא בעמו בעיר הנז' לתת לקצף מוצא ושדיו לעבד להיות כרבו בהסתר פנים דלאו כ"ע דינא דמלכותא דרקיעא גמירי ובאותו ענין נכנס לדין גלוח בסם ועיסה של סיד אורפימונט"ו בלע"ז שהיה מר חמיו הרי"ף הנז' זצוק"ל מצטער כל ימיו על זה דאין לך השחתה גמורה מזו ומצא לו סיוע לצערו מדברי הרב בית הלל סימן קס"א ע"ש אף דלפי האמת היורד לעומק ההלכה יראה ויבין דאדרבה מפשטא דתלמודא דנזיר יש סיוע למקילים ע"ש ועיין להרב דברי יוסף סי' ל"ו דס"ל דיש כח בחכמי שאלוניק"י לתקן תקנה הנז' ושהעובר על דבריהם נלכד ברשת התקנה ועג"כ לו ז"ל בסימן כ"ה דדחה בב' ידיו תשובת הרב באר עשק סימן ע' שיצא לחלק לפי דעת בעלי הסוד בין א"י לח"ל ושבח"ל עדיף טפי לגלח דליתא וליתא חלילה ושם יעיר כל חמתו על קצת אנשי דורנו הקופצים ללמוד עניני הקבלה ולא התחילו בה ומתפארין בה ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' נ"ב ובשירי שירים שלו שם סי' קפ"א שהסכים לכל מ"ש בזה הרד"י הנז' ועג"כ להרב מכתם לדוד סי' ז"ך בענין גילוח במספרים כעין תער וגילוח בסם הנז' שהביא תשו' מהר"ש וינטורא דמסכים והולך להתיר כסברת הרש"צ הנז' דבמספרים מותר ומשום שצריך זהירות שלא יעשו בתחתון כלום ע"כ טוב לעשות בעיסה עם היות שכתב בשם הרב הרי"ף חמיו דטוב במספרים שאין ספק מוציא מידי ודאי וכבר סיים גם הרש"ץ הנז' דמה שהעלה הרב ב"ה אינה הלכה והרב מכתם לדוד בסי' כ"ח רוח אחרת אתו דלדעתו לא ימלט לפחות מאיסורא דרבנן ושקרוב ג"כ לבא לידי איסור דאורייתא ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' נ"ב וח"ב סי' ז"ך משאו ומתנו יפה על דברי הרמ"ל הנז' והעלה דמדינא אפי' במספרים כעין תער שרי וכ"ש בעיסה הנז' דאין צד לפקפק ושיותר טוב ע"י סם ממספרים כעין תער אע"פ שכמות זה כן זה שרי ושרי ונשא ונתן ג"כ במ"ש מהר"א מקראקא בחידושיו למס' מכות ע"ש וכבר נתפשט המנהג במדינותינו דאפי' המהדרין מגלחין זקנם במספרים או בעיסה וקשה לשמוע שרבני איטליא לא זו בלבד שלא יוכיחו לעושים בזה או בזה דאף גם זאת הם בעצמם יעשו מעשה אשר לא יעשה בסתר ובגלוי בשאט בנפש חלילה וחלילה חולין הוא לנו אפי' להעלות על הדעת:
ח תשובה גמורה השיב בהסכמת חכמי ישיבתו לשאלת מהר"י בריאל שנת תע"ח על דברת איש א' שהיה לו אשה ובנים שהמיר במקום אחר ומיד ברחה האשה וילדיה ממנטובא והיו דרים אצל אחיה בוירונא עד בוא אצלה חמיה אבי המומר והסתירם במקום אחר ואח"כ שר עיר מנטובא קרא לאחי האשה וא"ל הנה הבעל תובע את אשתו ובניו וילך אחד מהם לקחתם וכתב למושל עיר וירונ"א והשיב שבקשם ולא מצאם ויצו שר מנטובא ויאסרו ב' אחים במשמר וגזר שלא יצאו משם עד ימסרו לו האשה וילדיה. והחוקרים וההגמון שבעיר מאיימים ומגזימים גם על הרבנים והממונים על מסירת הילדים ושאם לא ימסרו תצא אש מעיר הגדולה לרע להם ח"ו האמנם ראינו שאימת השר עליהם ולא הוציאו מחשבתם לפועל וברוך היודע מה יהיה באחרית הזעם ולכן תפלתנו זכה (ועיין ביו"ד סימן קנ"ז) ועתה יגידו לנו אם אירע להם ככה מעולם ואיך התנהגו גדולי המדינה בעת ההיא. והרב המחבר וב"ד השיבו לו דבר שנכנסו בחדרי הפוסקים ולא מצאו רק להרב בית הלל שהביא מעשה דומה קצת לניד"ד גם שבזה איכא צד טפי להחמיר שלא למסור דהא איכא אשה וילדיה ע"ש גם שמצד אחר מ"ש מרן באותו סימן נראה דהיכא דייחדו מוסרין ול"פ רבנן בין עבודת כוכבים ג"ע וש"ד והוא לדעת רבינו שמשון והר"ן כנראה בהרב"י שם ובימינו לא אירע כזאת אך שמענו שאירעו כאלה בימי חכמי דורנו נ"ע ולא מיחו ביד הקמים למוסרם ואפשר שסמכו עמ"ש מור"ם שם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה אינו נתפס עליו היכא דאיכא סכנה אם כן דעתו שיעלימו הרבנים את עיניהם ויניחו לאחרים לעשות ומן השמים ירחמו ויעוין להרב"ח תשו' ע"ג ובי"ד סימן קנ"ו אות ד' ולהרב מטה יוסף סימן ג' ח"א. (שם אות ע' ערך הנז'):
הד"ט וזה לי כעשר שנים שאחד מעיר תהלה הלזו איש רע מעללים הלך לו לעיר אחרת והניח פה פירינצי אשתו ובניו גדולים וקטנים וידענו שיצא מעולמו בעיר הגדולה של אלוף מגדיאל להמיר דתו ונשאלתי אם יבריחו הקק"י האשה וילדיה למקום רחוק פן ידרשם אביהם או להניחם פה פן תקרה ח"ו סכנה גדולה על שהברחנום ויהיה דברי אלה דשב ואל תעשה עדיף דנהי דכדי להציל ישראל שלא ימיר דתו ח"ו מצוה עלינו לעשות כל מה שבידינו להצילו ואפילו לחלל עליו את השבת וכההיא דפסק מרן בא"ח סימן ש"ו סי"ד ואע"ג דבפ"ח דתרומות אמרו שאם א"ל עובדי כוכבים תנו אחד מכם ונטמאה ואם לאו וכו' יטמא וכו' וכן בתוספתא הביאה הר"ש פ"ז דאהלות סיעת ב"א שא"ל עובדי כוכבים תנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו וכו' יהרגו כלם ע"ש דל"ש סכנת נפש להחטיאה ל"ש סכנת הגוף להריגה מדה אחת לשתיהן וכבר נודע מחלוקת אמוראים דר"ל ס"ל אפילו אם ייחדו אין מוסרין אלא א"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי ותרתי בעינן ייחדו וחייב מיתה ולר"י סגי אם ייחדוהו אף שאינו חייב מיתה וקיי"ל כר"י גבי ר"ל ומ"מ לאו משנת חסידים היא זו וכמ"ש הרב תי"ט בשם הר"ש דבירושלמי מוכח דאף שייחדו מ"מ משנת חסידים היא שלא למסרו כעובדא דבר קופיד דתבעתיה מטרוניתא וכו' ולא איגליה ליה אליהו וכו' עד ולא משנה עבדית וא"ל וזו משנת חסידים וכו' וכיון שכן היה במשמע דאף אם נתייחדו כניד"ד ומה גם שנפשות נקיים הם לא תהיה מסירתן משנת חסידים ומה גם לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי תורה דאף אם ייחדו וחייב מיתה אין להורות לכתחלה לאסור ע"ש וע"ל אות ט' האמנם כבר נתחבטו בזה הפוסקים כאשר יראה הרואה להרב נחלת שבעה סימן פ"ג והרב שבות יעקב סימן י"ו והרב משפטי שמואל סימן כ"ח והמג"א והמג"ד שם בא"ח ורש"ך ורט"ז בי"ד סימן קנ"ז והרב בית הלל שם וזולתם ואין אנו צריכים לעניננו ליכנס בעובי פלפולם כי יש לנו לע"ד בניד"ד דרך נכוחה לפשוט כל עקמומיות והיינו לחלק חילוק שיש בו אימרא יאי דשאני ושאני מניעת ההצלה ממסירה לסכנה דאאת"ל דמסירא אסירא אף שייחדו ואף שחייב מכל מקום לימנע להציל זולתו ומשום סכנה דידיה זו לע"ד לא שמענו מעולם דליתסר וכבר אמרו בב"מ דף ס"ב ב' שהיו מהלכין בדרך וביד א' קיתון של מים וכו' דבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך דהיינו מניעת הצלת זולתו משום סכנת נפשו אעפ"י שלמסור חבירו אמרינן מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו'. ותיתי לי דאחר סמוך שחלקתי כן מסברא גוברת שוב ראיתי ושמחתי שכוונתי במקצת לדעת גדול הרט"ז שם סק"ט אלא שהוא ז"ל התנה דהיינו דוקא אם ייחדו וא"ל אם לא תתנוה לטמאה אז נהרוג אתכם ע"ש ולדעתי הקלושה אפשר לומר דאף אם לא ייחדו כיון דאשה קרקע עולם כדאמרינן גבי אסתר ועיין בהרש"ך שם שרי. ואיך שיהיה במאי דקמן אין ספק אצלי לע"ד דאם יש סכנה או חשש סכנה להכריחם אינו בדין לסכן הקק"י את עצמן כדי שלא לימנע להצילן דס"ס אין אנו עושים מעשה בידים והוא ברור וברוך המקום שזה וזה עלה בידינו יען נתחרט הבליעל אבי הבנים ולא המיר ושלום על ישראל:
ועתה ראה ראיתי להרב שמש צדקה בחי"ד סימן מ"ח על דבר א"א חצופה ופרוצה בלתי שומעת לקול מורים שהוכיחוה על פריצותה ויש לה בנים קטנים והדבר ספק קרוב לודאי שאם ייסרוה ויפרסמוה תסור מאחרי ה' היא ובניה הנקיים אם יש להוכיחה או להעלים עין. והביא הרב מתחלה צד הסבלנות פן תוסיף על חטאתה פשע כדעת הרט"ז ר"ס של"ד דתמה על הגהת מהר"ם והביא הוראת מהר"ם מינץ ודחאה והביא גם כן מ"ש הרב משפטי שמואל סימן ק"כ דמסיק דבכל מקום ובכ"ז יש לדיין לעשות את שלו והמינים שיפקרו הם לבדם יתנו את הדין ועיג"כ להרב בנימין זאב סימן רפ"ז ומקומות אחרים ואף דהכא איכא חשש הפסד לבניה נקיים אם נייסר הארורה הרשעה מכל מקום הואיל וקלקול ההמרה בספיקא גרידא קאי וקלקול הדור בהעלמת עין מהארורה ודאי אתי אנן שליחותא דרחמנא אית לן למעבד ובהדי כבשי דרחמנא למה לן עיין שם ובהגהת הרב בנו דיפה כח הבן וכח האב למען עשות את אשר צונו ה' וכאשר הוכיח הנביא לחזקיה בפרק קמא דברכות וכ"ש דהתם ודאי והכא ספק. ועיגכ"ל סימן כ"ה אות ז' וסימן ל"ד אות י"א:
וכיון שהמשיכנו הענין לההיא דחזקיה רגע אדבר את אשר הבאתי בשם המצטרף ח"ב סימן קי"א פרפרת אחת לענ"ד אל מאמר החכם בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני דקשה הדבר לשמוע מ"ש גם אני דמשמע דלפי האמת אין עיקר השמחה לאב רק לזולתו ומלבד מ"ש אצלי בשם עולם פרשת נח ובמקום אחר עוד אביא את השלישית עפ"י הדבור דמשם הוראה תצא דמי שמצווה לקיים מצוה אחת לא ידע דבר רע שיצא ממנה ולכן האיש המצווה על פרו"ר אף שידע דליפוק מיניה בנין דלא מעלי אין לו עסק בנסתרות אמנם האשה שאינה מצווית על פרו"ר אם יהיו לה בנים שאינן הגונים למעצבה תשכב ועפי"ז שמעתי מא' חכם פירוש מאמר הכתוב בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אמו דוקא שאינה מצווית ולא תוגת אביו דבהדי כבשי דרחמנא למה ליה כיון שנצטוה ודפח"ח. וזה אמרו כאן בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני דעפ"י האמור אף אם יצאו מהאב בנים הגונים אין עיקר השמחה ראוי לו שמוכרח היה במעשיו לישא אשה עפ"י הדיבור שכן צוהו ועיקר השמחה יהיה לאם שהיתה רשאה ושלטאה שלא לינשא וזהו המכוון באמרו גם אני לומר לך דלא מיבעיא לאם רק גם אבי הבן חכם שמח ישמח וק"ל נחזור לראשונות דשוב ראיתי להרב בכור שור דף קי"ח ע"ד שכתב שרבים טעו במ"ש מור"ם סימן של"ד והוא מתשובת מהרי"ו סימן קנ"ו דנהגו עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר ע"כ. ומ"מ בניד"ד של הברחת הילדים נלע"ד כמ"ש דאין לקק"י לסכן עצמן להבריחם ושאני מההיא דהרש"ץ והרב"ש הנז' והוא ברור וגם לי לע"ד לבב כמוהם שיש להעניש לעוברים בכל אופן ובפרט שבפרט בעובדא דלקמן סימן כ"ה אות ז' ע"ש ועיין להרב בית יעקב סימן פ"ח דמסיק לחלק בין פשע דאז אין אומרים חטוא לזכות חבירך ומוכיחין אותו אף שיצא לת"ר ואם לא פשע אומרים חטוא חטא קל בזכות חבירך עש"ב. ואחרי מופלג יצא לאור ספרא דבי רב זרע אמת וראיתי בח"ב סימן נ"א דפסק בדין בן כסיל שנתן דבור קשה להמיר ואביו הבריחו במקום שאין בו כ"כ גזירת המראה ונתפס האב בבית האסורים ומאיימין עליו להענישו ביסורין אם לא יגלה היכן בנו טמון ויחזירהו דאין האב חייב למסור עצמו ליסורין להצלת בנו דאיהו גרם אנפשיה ואף אם עדיין החליף עונש יסורין לעונש ממון מ"מ אינו חייב להפסיד ממונו בשביל בנו כיון שהוא גרם לעצמו וגם אחר חזרתו יכול הבן להציל עצמו ולחזור בו מדבורו ע"ש שנשא ונתן עלה דפ"ח דתרומות וכן נשים שא"ל עובדי כוכבים וכו' ומאי דאיתמר עלה ושקיל וטרי במ"ש הרב בית הלל סימן קנ"ז סק"ה וישב דברי הרמב"ם הנז' וגם משאו ומתנו יפה על מ"ש הרב המאירי שהביא הכנה"ג שם הגב"י אות ל"ז והניחו בצ"ע ע"ש ובהשמטותיו על מ"ש הרב"ח ועיגכ"ל אות ט' שוב באו לידי תשובת הרב ידי אליהו וראיתי בסימן מ"ג שהאריך בדין אם מחוייב האדם לסכן עצמו להצלת חבירו ואת"ל דאינו חייב אם רשאי או לא וחילוק ידע בין אם המציל הוא ת"ח או הניצול וחילוקים אחרים וכן בין ספק לודאי הכל כאשר לכל ע"ש דנכנס גם כן בההיא דקיתון של מים הנז' ובשו"ת חות יאיר ד' רס"א ע"ב ועיין להרב תנא בפרשת דרכים שלו דרוש ג' ד' ו' בענין אם רשאי לסכן עצמו לקידוש ה' אף בדבר שלא נצטוה ע"ש דפח"ח ש"י ועיין להרב זרע אמת סימן נ"ב משאו ומתנו יפה בדין קידוש ש"ש בפרהסיא דהיינו עשרה דגם הנאנס בכלל עשרה והשיג על הרב דב"ש דפסק דאינו בכלל ושם בסניף לזה בירר הסוגיא דכתובות דף ז' וסוגיא דסוף פרק בן סו"מ וכמה פרהסיא וכו' ובעי ר"י ט' ישראלים ועובד כוכבים א' מהו ע"ש ועיג"כ להרב טוב עין סימן ח"י ד' ח"ן שהאריך קצת בההיא דתנו לנו אחד מכם וכו' הנ"ל ופי' מהר"ר אליהו לירושלמי שדקדק בשיורי ברכה שלו ודברי המאירי ומ"ש הרב טל אורות בדרשותיו פ' כי תשא ופלפל בדבריו והמור"ם דיש לחלק בין אם פייסו ונתפייס מי שיחדו דמסתמא אמרינן דלא נתפייס יפה:
ט החמיר מאד בלתא דעבודת כוכבים דלגפפה ולנשקה גם כן אף דאינו לאו ואינו נהנה ממנה מכל מקום יהרג ואל יעבור אף דהמתעסק בחבוק ונשוק דערוה לימלט מהמכס אינו אסור אלא משום שא"א שלא יהנה וגם אינו אלא משום ריוח ממון ומכלל דאל"כ הוי שרי מ"מ שאני עבודת כוכבים ואביזרה (ברכות שמים דף נ"ח ע"א):
הד"ט ועיין להרב חות יאיר סימן קפ"ב דמתיר בההיא דערוה הנז' וע"ע להרב ב"ש הנזכר דף ס"ב ע"א דהקשה הדדי דברי הרב ס' החסידים דבסימן תש"ב כתב אשה ההולכת בדרך ושמעה שפוגעים בה עובדי כוכבים ויראה פן ישכבו עמה יכולה ללבוש בגדי כומרת ולא ישכבוה ואילו בסימן קצ"ט לא התיר רק בגדי כומר לאיש להציל עצמו בשעת גזירה ח"ו אע"ג דסכנת נפשות חמירא ודאי מזו ותירץ דהתם מיירי בשיכול לינצל בשנוי בגדים בעלמא משא"כ באשה שלא יועילנה להנצל ממשכב שהעובד כוכבים מתעולל גם עם בת עובד כוכבים אם לא בבגדי כומרת שאז נמנעין מלחללה ומתייראין ביותר ליגע בה והוא הדין לענין בגדי כלאים ועיין עוד לו שם הרבה חילוקי דינים לינצל מסכנה ע"י מסירת נפש אחד מישראל וחילק בין ייחדו ללא ייחדו ואם חייב מיתה או לאו (וע"ל אות ח') ועוד לו שם בדין אשה שזינתה ונתעברה אם הותרה לה לגמוע כוס המפלת דאם היא א"א אפשר שמותר לה גם כן להמית את נפשה להמית העובר שבמעיה וכ"ש לשתות סם המפלת ולא כהרב חות יאיר ואם הולד כשר פשיטא שהכל אסור. ולע"ד דק וקליש נראה דלענין מיתה עצמה אינו מעלה ומוריד היות העובר כשר או פסול דאם הותרה לה מיתת עצמה על אשר הרשיעה לעשות אף שהעובר כשר כגון אם חללה שבת במזיד וכיוצא דאין העובר פסול יכולה להמית עצמה אף שימות גם כן העובר שבמעיה וכדאמרינן בספ"ק דערכין אין ממתינין לה עד שתלד וק"ל וראיתי בשו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סימן צ' דהליץ טוב על הרב שלמה מולכו שהיו מלינים עליו שהיה הולך בטכסיסי עובדי כוכבים ולובש מלבושיהם דאינו אסור לעשות כן רק כשעושה להדמות להם ולא לתועלת ידועה אבל כשעושה כן להתראות לפני המלך והשרים בהיותו קרוב למלכות ולא יהיה בעיניהם נבזה ונמאס שרי ושרי וכדאמרינן בפרק מרובה המספר קומי וכו' וכן במעילה פ' קדשי מזבח הלך ר' ראובן בן אצטובלי וכו' ובפ' סדר תעניות בההוא גברא דלא היה רמי חוטי דתכלתא וכ"כ הסמ"ג בלאוין סימן נ' וכ"פ מהריק"ו סימן פ"ח ועיין להרב סמא דחיי בחי"ד סימן ז' דעלה ע"ד דעת עליון מתחלה לאסור אפילו משום הפסד ממון לשנות מלבושיו כדי שלא יכירוהו העובדי כוכבים ואת"ל דשרי אם צריך שיהיה המלבוש מאותם המיוחדים לעובדי כוכבים או לא ואם תמצי לומר דלא מה דינו בספק סכנת נפשות אי שרי אפילו במיוחד לעובדי כוכבים וסוף דבר העלה דשרי לשנות אם הולך לדבר מצוה ובניד"ד שהיה שליח מצוה ואפילו משום הפסד ממון ואפילו במיוחד לעובדי כוכבים וכל שכן אם יש בדבר ספק סכנת נפשות דאין בו שום חשש איסור עיין שם:
יא יש לאסור ולהחמיר צורת אדם אפילו שוקעת וכסברת הרמב"ן שהביא הר"ן והטור סימן קמ"א וכהסכמת הרט"ז שם סקי"ב וכ"ש אם היה כתוב ע"ג הצורה מה היא ומה טיבה שיש בה איסור מוסיף כדאמרינן בפרק שואל כתב המהלך תחת הצורה אסור לקרותו בשבת ואין בין שבת לי"ט וכו' (שו"ת הרמ"ז סימן ח"ן):
הד"ט ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"א סימן ק"ע דכתב דהכל מודים דאסור להדפיס מטבע מתכת בדמות פרצוף אדם מב' טעמים אחד איסור תורה ואחד מדבריהם שלא כמ"ש הרא"ש דאין איסור לא בעושה ולא במוצא ראש בלא גוף וכאשר חלקו עליו גדולי ישראל הסמ"ג ורמב"ן ורשב"א והר"ן ומהר"ם רבו שע"כ הוצרך לפרש דבריו דמיירי בראש שלם אטום בלי צורת פנים נכרת דבכה"ג בעינן ראש וגוף הדדי ושכן לדעתו פי' המכילתא שהביאו יכול לא יעשה אטומה דומיא דגוף אטום ופנים טוחות דהמפלת וגלופה היינו מפותח הניכר היטב צורת הפנים כדרך רוב מטבעות אמנם פרצוף פנים אפילו לחודיה אסור ותמה על מה שהראוהו מטבע אחד שהדפיסו בדמות צורתו תבנית ראש עד החזה של הרב המפורסם מהר"א מבראד כשנתקבל לאב"ד של קק"י אמשטרדם שכבר נודע בשם חסיד בדורו ואפשר שעשאוהו שלא מדעתו ורצונו וכאשר מיחה הרבה מר אביו כשנקרא מקק"י ספרדים שבלונדון וכבוד גדול עשו לא נשמע דוגמתו ומרוב עוצם תשוקתם בקשו ממנו להשאיר בידם צייר צלם דמות תבניתו מצוייר ומשוח בששר ולא אבה שמוע בקולם אף שהציור של סימנים רוב הפוסקים הקילו מה גם בחצי צורה דהיינו פרצוף בלבד אמנם המבקשים לא זזו מבקשתם ובדרך תחבולה השיגו מבוקשם על ידי אומן בקי נפלא ובחריצות וזריזות עצום שלא בפניו ולא חסר מאומה רק נשמת רוח חיים והוא נחשב יקר הערך מאד ונעשו ממנו טופסים והעתקים וגם המה נמכרים ביוקר ועיין עוד לו בח"ב סימן י"ד מ"ש בדין צורת פני אדם בולטת ועיין להרב דב"ש סימן ש"ט שאסר לגמרי לשכור בית שיש על פתחו מבחוץ צורת עבודת כוכבים ועיין למהרי"ט י"ד סימן ל"ה דאסר לקיים המנורות שמציירין בהן פרצוף אדם אף שאין הצורה שלימה שלא כדעת הרא"ש. ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו בחי"ד סימן קע"ה שסיים דהירא את דבר ה' ירחק מהמנורות המצוירות צורת אדם או בהמה או חיה או עוף גולם שלם מהם פרצוף שלם ולא ידבק בידינו שמץ עבודת כוכבים ועיג"כ להרב דברי יוסף סימן ח' שנשאל אם ציירו בדלתות ההיכל של בה"כ מבפנים צורת כוכבים בסממנים ועפרות זהב והשיב לו איסור אף על פי שהם שוים ואינם בולטים ושבניד"ד הכל יודו ואף בשל רבים איכא חשדא ע"ש ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ו' במעשה שהיה שהקימו אנדרטי למעלת השררה וכל בני העיר עשו שמחה ומאורות וגם לרבות היהודים אם יכולים לעשות על ידי עובדי כוכבים צורות בולטות כגון לצייר המשפט בצורת אשה עם המאזנים והצדקה בצורת אשה ביד פתוחה והורה בפשיטות לאיסור אמירה לעובד כוכבים לעשותן ואף דאיסור אמירה לעובד כוכבים ה"ד בשל ישראל ולא בדבר של עובד כוכבים עיין ברט"ז ר"ס רצ"ו מכל מקום לא שמיע ליה ולא ס"ל האי היתירא רק התיר לומר לעובד כוכבים לעשות משלו אלו הצורות ויהיו שלו ויתנו לו מה שיתנו בתורת שכירות או השאלה וכן עשו ע"ש:
ועיין להרב זקן אהרן סימן קט"ו בדין ראובן שהקדיש פרוכת שיש בה צורות דאין הקדשו הקדש ובין יהיו הצורות בולטות בין שקועות יש להחמיר שלא להתפלל כנגדם כיון דעובדי כוכבים משתחוים לצורות המזלות באיזה אופן שיהיו ולא חל עליו מעיקרא דין הקדש אם הן בולטות דאסורות ודאי להתפלל כנגדן. ועיין להרב כנסת יחזקאל סימן י"ג (הזכרתיו לטובה בח"א סימן ח' אות י"א(ועיין למרן בספרו הנז' סימן ס"ג הנמשכים שהסכים לסברת מהר"א קפסאלי לאסור איסר לשים על ההיכל אבן מצוירת כדמות אריה וכן הסכים שם מהר"ם מפאדוה לאיסור ושכבר בימי מהר"י מינץ חמיו איש אחד היה שעשה פרוכת נאה מאד מרוקם במרגליות ורקם עליו צורות צבי שם היה דגל משפחתו (ארמ"א בלע"ז) והיתה הצורה בולטת מחמת המרגליות ומיחה בו הזקן ובהיות המתנדב עשיר ותקיף לא השגיח, בו ומצא לו בעשרו רבנים עוזרים לו להתיר ובחוזק יד שם הפרוכת בבהכ"נ ויצא הזקן מבהכ"נ בחרי אף ונתרבו הקטטות וכשמת המתנדב ובאו יורשין להביאו לבהכ"נ אמנם לא רצו לעשות כן, רק ברשות אותו זקן וצוה להם לכסות בנייר אותה צורה ושמעו לקולו ובנידון של אריה שהוא אחד מצורות המרכבה אף על פי שהאיסור הוא בארבעתם יחד מכל מקום הדבר מכוער ויש לחוש ולקנא קנאת ה' צבאות כאשר קנא לאלהיו מהר"א קפסאלי הנז' ויישר חיליה ע"ש ושם סמוך ונראה בסימן ס"ו התיר בלי חשש לשים לפני ארון הקדש פרוכת של משי שאורגים בו מיני ציורים ובתוכה דמות מיני עופות ועיין שם שחילק ידע בין אלו לאותם שבסימן הקודם הנזכר ועיין גם כן להרב פרשת הכסף, דף י"ב ע"ד והנמשכים שהאריך בענין של מעלה והביא סברת מהרימ"ט שהביא בשם הגהות מרדכי בשם רבינו אליקים שאסר בבהכ"נ דמות אריות ומה שהקשו על סברתו עיין שם באורך:
ועיין להרב דבר משה ח"ב סימן קכ"ב דביטל המעוררין על מנורה טהורה מז' קנים שבבהכ"נ א' מההיא דלא יעשה אדם בית תבנית וכו' מנורה כנגד מנורה ופסקוה הפוסקים בסימן קמ"א והליץ בעדם משום דקיי"ל דבשל רבים ליכא חשדא כדאיתא בר"ה דכ"ד ע"ש פירוש רש"י ותוספות והרי"ף ורמב"ם פ"ג דעבודת כוכבים באופן דליכא חשדא לקיימה אמנם ממ"ש הר"ן במסכת עבודת כוכבים משמע דיש להחמיר ויעויין להריק"ו שורש ע"ה וריב"ש סימן ת"י ויומא דנ"ד ורמב"ם פ"ג מהל' בית הבחירה דיש כמה חלוקים בין מנורה של בה"מ למנורות הללו ומ"מ כיון דאפשר לסלק ממנה קנה אחד או להוסיף בה קנה אחד ש"ד לעשות כן ע"ש. וזה לי כארבעים שנה בלא בינה הוצרכתי להשיב על מנורה כזאת שבבית גביר א' כהובא אצלי בשותא דינוקא סימן מ"ו ושוב ראיתי להרב בכור שור דף קט"ו ע"ד שהחמיר מאד וסוף דבריו דאף בנשתנה בעמידת הז' קנים שלא כסדר מנורת בה"מ ואף אם חסר איזה דבר המעכב במקדש אינו נקרא שינוי ושראוי למורים להשגיח על זה ע"ש. ועיין להרב צבי סימן ס' דס"ל דשינוי המעכב. במקדש לא הוי דוגמתה ממש אבל שינויים שאינם מעכבים במקדש הוי דוגמתה ואסור ע"ש. ועיין להרב בעי חיי בחי"ד סימן קע"ה בדין מנורות שבהן מצויירות צורת אדם או בהמה חיה ועוף מהם גולם שלם מהם פרצוף לבד שלם דהאריך וסיים דהירא את דבר ה' ירחק מהם ולא ידבק בידו שמץ עבודת כוכבים ע"ש: יב יישב דעת הרמב"ן בחידושיו דעבודת כוכבים דמ"ז ע"א דפסק בפשיטות דאין ביטול מועיל לעבודת כוכבים רק להדיוט ולא לגבוה ל"מ אם דעתו כרוב הפוסקים כמ"ש מרן סימן קמ"ו ס"ז דאין ביטול באמירה אלא אף לסברת המרדכי שהביא מור"ם שם דס"ל דאף ביטול העבודת כוכבים באמירה הוי ביטול מ"מ דברי הרמב"ן נכונים (זרע אמת ח"ב סימן צ"ג): יג בדין כל הנשרפין אפרן אסור כמ"ש הטי"ד סי' קי"ב ובסוף תמורה אמרו דלהכי לא עריב ותני עבודת כוכבים עם הקדש לפי שעבודת כוכבים יש לה ביטול בשל עובד כוכבים נסתפק אם נשרפה ע"י ישראל עבודת כוכבים של עובד כוכבים כיון שיש לה ביטול ע"י עובד כוכבים אף שנשרפה ע"י ישראל אפרה מותר א"ד כל דלא בטלה ושרפה עובד כוכבים אפרה אסור כעבודת כוכבים של ישראל והאריך קצת והעלה לאסור וסיים במ"ש בתשב"ץ ח"ג סימן רצ"א דצידד דאפר עבודת כוכבים של ישראל מותר ושלא אסרו רק בעבודת כוכבים של עובד כוכבים דיש לה ביטול דהוי כדבר שיל"מ ועל חלוקה שהתיר כתב שלא מצא לו חבר בסברא זו דכולי עלמא בעבודת כוכבים של ישראל אסור ושכן נראה עיקר (חקרי לב סימן ר"ו):
הד"ט ואנכי עמדתי בשמועה זו נאה ושם שם סמוך לסופו ד"ה ומיהו ראיתי וכו' נכנס במ"ש הפרישה סימן קמ"ב דגם בעבודת כוכבים של עובד כוכבים שנשרפה מאליה אסור ושרש"ך לא השיגו ולדידיה אין זה עיקר והביא ראיה מהתוס' והר"ן ושוב כתב דנ"ל ראיה להתיר ממאי דקיי"ל כר"י בעבודת כוכבים דמ"ב דס"ל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה מד"ת כמ"ש התוס' והרי אמרו במכילתא פ' בא ע"פ וינצלו את מצרים מלמד שעבודת כוכבים שלהן נתכת ובטלה וחזרה לתחלתו ע"כ נראה דהותרה בהנאה לישראל ושכן ראה גם כן להרב גבריאל אספירנס"א ושכ"כ הרב דרש שמואל פרשה בא ואילו לר"י תיקשי איך הותרה הא הו"ל עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ולשיטת התוספות שכתבו דבשברים קטנים שרי י"ל דעבודת כוכבים של מתכת שניתכה נשתנה לגמרי והו"ל כנשברה לשברים קטנים אך להחולקים ע"ז ק' והניח בצ"ע. ואני לע"ד אחר הס"ר איני רואה שום תפיסה כלל דאטו כל דהבא וכספא דארעא דמצרים ליתסר דהיאך יכירו לשונות של מתכות שנעשו גולם אם הם מעבודת כוכבים או מדבר אחר ועוד דא"כ כל כספם וזהבם ליתסרו שמא נעשו מעבודת כוכבים שניתכו והתורה אמרה ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב. אמת הוא דאם ההשאלה היתה קרובה וסמוכה להתכתן מסתמא הכלי כסף ששאלו לו היו מכסף אליליהן שניתכו:
יד העלה בענין שאלה בשדים שכל שעושה ע"י עישון או קטורת אין דרך להתירם כלל והעושה חייב לשמים והנשאל באזהרה ואף שלא ע"י קטורת אינו מותר רק שרי שמן וביצים וכיוצא ע"י השבעות שמות הקדש וירא שמים יתרחק גם מזה דמידי מחלוקת לא יצאנו בדבר שיש לו שמץ עבודת כוכבים ע"ש שהביא ההיא דפ' ד' מיתות דס"ה ופירוש רש"י ושקיל וטרי בסברת הרמ"ה והרי"ף והרא"ש סימן קע"ט והרב המאירי דאזיל לשיטת הרא"ש (הרדב"ז ח"ג והטור ד"פ סימן ת"ה):
הד"ט וע"ע שם סימן תקפ"ה דביאר ובירר מיני אחיזת עינים האסורים והמותרים ומ"ש הר"ם בפי"א מהל' עבודת כוכבים ומהריק"ו שורש עבודת כוכבים וברייתא דפרק ד' מיתות דמעונן זה המעביר ז' מיני זכור על העין וענין בעלת אוב שהעלתה לשמואל ע"ש דברים נחמדים:
טו החזיק בהוראת הרב הלק"ט ח"ב סי' רנ"ח בסורק זקנו ונופלות שערות לבנות מתוך שחורות דאי ניחא ליה אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואי לא ניחא ליה מותר וכדאמרינן לענין שבת בדין פסיק רישיה וכו' והביא עיקר מטרין משבת דק"ג ע"א ומפרשים ומ"ש הרב זרע אברהם אה"ע סימן א' וסיים דבאיסור דרבנן כזה אין ספק דיפה דבר הלק"ט הנז' (אגורה באהלך דף כ"ח ע"ב):
יז הרבה ראיות להתיר שתיית המים שהעובדי כוכבים ביום אידם מדליקין נרות במקומם ואומרים שהן מים טמאים דדילמא אין משתחוים למים ודוקא בודאי אסרו בבצרה במסכת עבודת כוכבים פר"י ואי משתחוים נמי הו"ל של רבים שמותרים אף לנסכים והעיד גם כן ששמע מהר"ש ן' וילסיד שכן השיב למהרי"א להתיר משום מים של רבים. (בעי חיי סימן קע"ו):
יח ביאר ובירר באיסור והיתר לרופאי ישראל לרפאות חולי עובד כוכבים וחילק בין הקרבת הנזק להסרת המועיל וביאר ענין מעלין ומורידין ומ"ש מרן בי"ד סימן קנ"ח ורש"ך ורט"ז ורב"ח ע"ש (שם סימן קע"ז). הד"ט ועיין גם כן להרב בית יהודה ח"א סימן ד' וה' בדין עניי עובדי כוכבים המחזרים על הפתחים בשני הרעב דשרי לפרנסן. ועיין גם כן להרב בארות מים סימן ג' בדין עובד כוכבים שהביא לישראל אומן רצפת כסף לעשות ממנו עבודת הכסף ולצור אותם ונתברר להם מקריבין שלהן אסור לישראל לעשותם ולא שייך הכא טעמא דאיבה דיכול להתנצל עצמו שיש לו מלאכות אחרות לעשות ולאשתמוטי מיניה בלי איבה כלל ולא דמי לדברים אחרים דבתוספות פרק קמא ד"ה הגיע לכיפה וכו' דלא מסתבר דיתיר שום תנא לעשות תכשיטי עבודת כוכבים משום איבה היכא דמצי לאשתמוטי מיניה עיין שם ואפילו אם יש חשש סכנה אם לא יעשנה. ועיין להרב פרשת הכסף דף יו"ד ע"ד שעלה מתחלה על דעתו הרמה לאסור עשיית עבודת כוכבים לעובד כוכבים שמאיימו שאם לא יעשנו יש לאל ידו להרגו והאריך במשאו ומתנו יפה בדברי הפוסקים ושוב יצא לחלק ומסיק דיותר דעתו נוטה לומר דבעשיית פסל לעובד כוכבים יעבור, ואל יהרג עיין שם ודבר הלמד מענינו דדוקא משום סכנה הקיל אך אם לא היה רק חשש לאיבה פשיטא לע"ד שיש להחמיר. ועיין גם כן להרב פרשת הכסף הנ' בדף ס"ו ע"ב בדין אומן תופר ספרים שהביא לו כומר לעבודת כוכבים ספר לתפור ואינו יודע מה טיבו דפסק דמן הדין מותר לתפרן אלא דראוי להחמיר וע"ע לו שם דף פ"ט דמתיר למכור לבונה לעובד כוכבים אף שיודע בבירור דלוקח אותו לעבודת כוכבים היכא דאיכא נמי עובדי כוכבים שמוכרים אותה. והיכא דליכא עובדי כוכבים המוכרים אלא יהודים בלבד ואחד מהן מוכר ולא ציית דינא ספוקי מספקא ליה אם יותר לשאר עובדי כוכבים גם כן למכרה ולא מצא בזה דין ברור אך דעתו נוטה להיתר יותר מלאסור ע"ש:
יח אסר איסר לכתוב קמיע למומרים עובדי כוכבים וכ"ש דלהרשב"א הביאו מרן סי' קע"ט אפילו לישראל אין לעשותן אם לא להגן וכו' אבל הקמיעין מסתברא דאסור ע"ש וכ"ש למומר וכן לענין רבית מותר להלותו וכמ"ש מרן סימן קנ"ט גם לענין יין נסך החמיר ריב"ש סימן ד' לאסור מגען ואין ראיה להתיר ממ"ש מור"ם סוף הל' מזוזה דבמקום דאיכא חשש איבה מותר ליתן לעובד כוכבים מזוזה די"ל דהתם מיירי דכבר כתובה ועומדת ואילו הכא צריך לכתוב הקמיע על שמו ועוד דהתם אינו אלא להגן משא"כ הכא דעשוי לרפואה ועוד דהתם מתיר משום איבה ואילו הכא אדרבה המומר עצמו ירא לנפשו פן יוודע הדבר ועוד דאיכא סכנה לנטפלים בכתיבת קמיעים כמ"ש מרן סימן קפ"ט ואיכא נמי איסורא (ועיגכ"ל סי' ט"ז אות כ"ג) (בארות המים סי' ד'):
יט האריך בפלפול ובקיאות לפשוט ב' ספקות שנסתפק הא' במי שזקף ביצה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה דאסרה אם הוציא אפרוח מאותה ביצה אם הותר האפרוח בהנאה או לא וכן אם השתחוה לפרי אחד ונטעו ויצא ממנו אילן אם מותר האילן בהנאה או לא ואחר שהעמיק הרחיב בש"ס פ' כל הצלמים ד"ל ע"ב בא לו בדין זה וזה גורם ומסיק לאסור בהנאה האפרוח והאילן הנז' וכ"ש להרט"ז דס"ל דלדעת רבינו והרא"ש והרמ"ה והטור דבדבר שא"א זולתו לא אמרינן זוז"ג אם כן ה"נ דא"א בגידולין זולת הפרי שנטע וא"א לאפרוח בלי ביצה וכ"ש להרמ"ך דס"ל דבעבודת כוכבים דהגביה ישראל אין להתיר בזוז"ג ושאעפ"י שלהלכה הוכיח הרב המחבר הפך מ"ש הרט"ז ורמ"ך מ"מ למעשה מאן ספין ומאן רקיע להבין ולהורות דלא כוותייהו (פרשת הכסף דף ע"א ע"א):
כ הביא בידו החזקה מ"ש הרב"י בי"ד סימן קי"ט דין ב' שמצא כתוב בס' הכבוד שנהגו לשחוט תרנגולת שקראה כתרנגול ומ"ש הרמ"ך וכנה"ג והרב"ח גם כן בשם תשובת מהרי"ל סימן קי"א ושיש לחוש לקיים צוואתו אך לשחטו לא לפי שקרא כתרנגול רק לפי שכן צוה החסיד הגם דכמה מצוואותיו לא נתפשטו ואינן נוהגות אצלנו ועיין להרב כנה"ג הנז' באה"ע סימן פ"ב טוב עין סימן ח"י דף י"ט ע"ב: