אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן יח

סימן יז

דיני כלים בלועים מאיסור והכשרן ודין טבילת הכלים:

אות א בענין יישון כלי איסור יב"ח אי מהני או לא האריך להשיב על מ"ש לו הגאון צבי בתשובותיו ע"ש דס"ל דדוקא בי"נ דבליעתן בצונן הקילו ולא אם בלעו בחמין (פנים מאירות סי' כ"ג וכ"ד):

הד"ט וע"ע שם סי' ס"ד בדין נטל"פ וע"ל סי' י"א אות ג' ועג"כ להרב פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קמ"ח דפסק דהגת של עובדי כוכבים שנתיישנה מבציר לבציר מיקרי יישון אף שלא כלו יב"ח ש"ד שנחשוב הי"א ימים ששנת החמה עודפת משנת הלבנה אין יישונן בכך גרע מהדחה הקלה ויועיל היישון הנז' גם אם היה צריך ניגוב:

ב הביא חלוקי דינין בענין הכשר אי אמרינן חם מקצתו חם כולו כמ"ש בענין האיסור והיינו דכשאין כל הכלי חם בכדי שהיס"ב פשוט הוא דלא אמרינן חם מקצתו וכו' ואם תחב הקתא של סכין או הכף קודם הכשר א"צ ס' לבטלו ואם כל הכלי חם אמרינן דמפעפע בכל הכלי ואם תחב צד הב' צריך ס' לבטלו אלא דלענין הכשר סגי למקצת כלי דנשתמש בו דכבולעו כך פולטו דלא כהרשב"א ובלא"ה מה שרוצה לדמות הכשר כלי חמץ להכשר כלי איסור ל"נ דהא ג"כ היתירא בלע כבשר וחלב ואם בקדירה שבישל בה בשר א"צ הכשר רק במקצת ה"ה בחמץ (שם סי' פ"ג):

ג תמך יתידותיו בדעת הרשב"ם וסמ"ג דסבירא ליה דהלוקח כלים ישנים מעובד כוכבים שאם הטבילן ואח"כ הגעילן צריך לחזור להטבילן דלא כהרא"ש הביאו הטור סימן קכ"א (יריעות האהל סימן נ"א):

ד כלי חרס שאין להם הכשר בהגעלה דיין בשהיית כ"ד שעות ונתן ג"כ טעם למ"ש מרן ס"ס קכ"ב בשם המרדכי על סכינים שהניח בחנות של אומן שצריך הכשר ולא סגי בשהיית מעל"ע לפי שאפשר בהגעלה משא"כ בכלי חרס שעמדו בבית עובד כוכבים דדי להרא"ה ז"ל בשהיית מעל"ע לפי מ"ש ג"כ מרן בשמו והיינו משום דא"א להגעילן בשהיית מעל"ע סגי (שו"ת הר"ם פרונבינצאלי סי' קל"ח):

הד"ט ונראה הדבר פשוט דדוקא כשא"א בהגעלה או בלבון סגי בשהייה ומש"ה אם יש גומות בסכינים הנז' שאין הגעלה מועלת בהן וכמ"ש מרן בא"ח סי' תנ"א ס"ג לא מפני זה סגי בשהייה כיון שיש להן הכשר בליבון אמנם בכפות העשויות מקרן שאין להן תקנה בהגעלה לפי שמתקלקלין במים חמין וכמ"ש המנהיג והביאו מרן שם בס"ז וה"ה אם ידות הסכינים מקרן דדין א' להן דא"א בהגעלה וכ"ש בליבון נראה דדינן ככלי חרס דדי להשהותן מעל"ע ודוקא בשאר איסורין חוץ מחמץ בפסח דיש אוסרין נטל"פ אפשר דאף למקילין בנטל"פ בפסח מ"מ אין להקל כ"כ גם בשהייה בעלמא ואפשר דגם בזה מקילינן משום דאין לך דיעבד גדול מזה כל שא"א באופן אחר ועיין בחבורי הקצר הזה בח"א סי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ולעיל סי' א' אות י"ב וסי' י"א אות י' ולקמן אות כ' וכ"ד. ועיין להרב שמלה חדשה סי' ב' סי"ח בדין טבח שהוציא טרפה מתחת ידו בחזקת כשרה דס"ל דיש לאסור הכל למפרע ומ"מ בכלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה יש להקל להשהותן ע"ש וכ"כ ג"כ שם בתבואת שור סס"ק ל"ב דיש להקל במקום הפסד ועג"כ להרב עטור בכורי קציר ד"ה כללא דמלתא ולהרב גור אריה הלוי בהגהותיו לי"ד סי' קכ"ב אות ח':

ה סמוכות עשה למנהגן של ישראל והוכיח דאין חיוב לישראל ההולך לקנות דגים מלוחים מחנוני עובד כוכבים כגון דג סאלמונ"י וכיוצא לחתוך הדג בסכין כשר (זרע אמת סי' כ"ז):

ו כלי חרס מצופה שהותך בו השומן בשוגג בלא טבילה יש להתיר משום דדמי קצת לסכין של שחיטה ואי משום דלא קנסינן ליה עש"ד (שם סי' ל"ח): ז לא הצריך שום הכשר לקנקנים של זכוכית שהכניסו בהן עובדי כוכבים סתם יינם לקיום אף למחמירים בפסח כמור"ם סימן תנ"א סכ"ו בא"ח (שם סי' מ"ג):

ח המוצא סכינים ברחוב יהודים מקום מעבר לעובדי כוכבים כיון שהרב חות יאיר סימן רכ"ח לא רצה להתיר למעשה יש לחוש לדבריו אף שלדעתו יש טעם אחר להתיר (שבות יעקב סימן מ"ז):

ט החזיק במנהגן של ישראל שלא להטביל קדרות חדשות של נחושת שקובעים בתנור בית החורף ובתחלה היה בדעתו להצריך טבילה משום שלוקחין ממים חמין שבה ללוש עיסה ולתת תוך קדרות התבשיל ולבסוף מסיק להקל כיון שנקבעה בתנור ואין מטמאין עוד ואף קודם חיבורה אינה ראויה להשתמש בה רק אחר שנקבעה ועוד יש להקל ממ"ש מרן סימן ק"ך סכ"ה בדין סכין של שחיטה שמפשיטין בו דלאו כלי סעודה מיקרו ועיין לפר"ח שם ס"ק י"ט (שב יעקב סימן ל"א):

י הוכיח במישור דיש למחות בנוהגים לחמם מים בכלי בשר ללוש בהם העיסה או איפכא דרובא דרבוותא פליגי אש"ד דהביא הכנה"ג סימן צ"ה אות ל' ואף שאין הקדירה ב"י אין להתיר עיין להריק"ש והראנ"ח ח"ב דקי"ד (דבר משה ח"א סימן י'):

הד"ט ועג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תרי"ז דהוכיח דהא דקי"ל נטל"פ מותר ה"מ בתבשיל דהוי כדיעבד אבל בקדירה לבשל בה לכתחלה אף נטל"פ אסור וע"ל אות כ':

יא קערה א' קטנה של גבינה שנתערבה בקערות אחרות של בשר שבאה אל שולחן ראובן עם שאר כלי בשר בתבשיל של בשר ושוב הודחה הקערה ההיא בשאר קערות של בשר בכלי א' של בשר ע"ג האש ומעולם לא היה תוך היורה ס' נגד אותה של חלב ויהי כמו ט"ו ימים אך היו מדיחים אותה רק פעמים שלש לשבוע באופן שלא היה ב"י זאת ועוד דדרך המדחת אותם לשים אפר תוך היורה לפעמים קודם שימת הכלי תוך היורה ולפעמים אחר הנחתה ופסק הרב להתיר כל הכלים חוץ מקערה חולבת דשבירתה היא טהרתה (שו"ת מקור חיים כ"י סימן ט"ו):

הד"ט ועג"כ להפר"ח סימן כ"ב סק"ח וסי' ק"ה סקמ"א ובשו"ת הריב"ל בחידושי דינין ח"א דף נ"ט ע"ג ורש"ך סי' ק"ב סק"ח וראיתי להרב עזריאל דאיינה בתשובותיו כ"י סי' כ' בדין בשר שלא נמלח שהושם בקדירה לבשל ולא היה ס' בקדירה והוצק מהמרק תוך קערה א' ע"י עירוי ונתערבה הקדירה ההיא באחרות והודחו יחד בחמין ואין מכיר הקערה האסורה ופסק שכל הקערות אסורות כיון דלא ידעינן כמה דמא נפק מיניה ואם יש בו ס' אע"פ שהתבשיל מותר מכל מקום אותה חתיכה אסורה וגם העירוי מכלי א' אמרינן דדינו ככלי ראשון לחומרא ולכן אם היתה הקערה ב"י כשהדיחו בחמין באחרות ואין בהן ששים כלם אסורות ולא שייך הכא לזרוק אחד להתיר השאר דדוקא יבש ביבש אמרינן הכי מה שאין כן הכא שהודחו בחמין ע"ש ועיין להרב שאלת יעב"ץ חלק ב' סימן ע"ד בדין כלי בלוע מאיסור שנתערב באחרים דאינו בטל ברוב לבשל בהם היתר שלא במינן עודן ב"י ובדיעבד אם בישל בהן יש לסמוך ע"ד המתירים ואם עבר ושהה אותם אפי' לא נתערב רק א' בא' נראה פשוט דבדיעבד מותר המאכל וגם הכלים הותרו להשתמש בהן בין במינן בין שלא במינן ונשא ונתן בענין הגעלה אי מיקרי דשיל"מ בנתערב כל דמתכשר בהגעלה דכתב הטי"ד סי' קכ"ב בשם הרשב"א ועל מ"ש הרש"ך שם סק"ח בשם רש"ל והרט"ז שם דאין דבריו מובנים לו כלל ע"ש ובענין האפר ששמים ביורה הנז' ע"ל סי' י' אות ב' דפסק מהרי"ע בשם הרב רבו דפוגם וכדעת מרן סי' צ"ה ואף דרש"ך שם כתב שלא נמצא דבר זה בשום פוסק כבר יצא לישע הגאון צבי בתשובות סי' ק"א והשיב על דבריו ועיין להרב באר יעקב בסי' הנז' מ"ש עליו ולהרב מנחת יעקב כלל נ"ח סקכ"ו ועיין להפר"ח שאחר שהשיב גם הוא לקושיית הרש"ך הנז' הביא ג"כ דעת הרט"ז שהצריך עיון למעשה משום שמהרי"ל חלק על זה ומ"מ פסק הפר"ח דבהפמ"ר כדאי מרן לסמוך עליו שוב הביא ג"כ תשובת הרב צ"ץ סי' צ"א שנדחק ליישב הוראת מהרי"ל באופן שיסכים לסברת מרן סי' צ"ד ס"ד והתיר בפשיטות באפר דהוי פוגם גם הרב פרי תואר והרב בעי חיי בי"ד סי' קל"ד והרב כנסת יחזקאל סי' ס"ח פסקו להתיר וכ"פ הרב מקום שמואל סי' ע"ז והערה מקור דין זה וראוים עמודי ההוראה כאלה להקל לגמרי אף שלא במקום הדחק (ועג"כ לעיל סי' י"א אות כ"א):

יב לא הצריך טבילה לכלי פורצילאן הדומין לכלי זכוכית כשקונים אותן מעובד כוכבים שידוע שעשייתן מהחול ואדמה מ"מ כמדומה לו ששמע מהגאון אביו מהר"ץ דלאו ככלי חרס דמי להאסר בבליעת איסור דאיידי דשיעי טובא לא בלעי דומיא דכלי זכוכית ומנהג בעלמא הוא להשתמש בפסח בחדשים ושוב נפק ואשכח להכנה"ג שכ"כ בי"ד סי' ק"כ וקכ"א ועוד לו שם דריחים של יד שטוחנין בו הקאו"י נראה דחייבין בטבילה דעדיף משל פלפלין שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ל"ז דהתיר להשתמש בלי טבילה אפי' של קאו"י מטעם ס"ס דפלוגתא ובפרט שיש הפסד לכלי בטבילתו דכמעט הולך לאיבוד ע"ש ואחר הס"ר אי מהא דהולך לאיבוד יש להשיב דכל הפסד של כלי זה לא יהיה רק אם יניחנו כך מלוחלח במים שאז מטבע המים בברזל להעלות חלודה ולהפסיד הכלי אמנם אם ינגבוהו בסמרטוט או יניחנו קרוב קצת לחום האש תכלה כל הלחלוחית שבו ולא יבא לכלי שום הפסד כלל ועיקר וטעמא נמי דאיפליגו הפוסקים אי אזלינן בתר המעמיד או בתר עיקר הכלי לישרי לן מני"ר דלית ביה כדי שביעה דהא הרמ"א גופיה דבס"ז בדין אם נתן מקצת הכסף וכו' פסק כמ"ד דאזלינן בתר המעמיד וכמ"ש הרט"ז שם סקי"ג אפ"ה פסק בסעיף ז' דריחים של פלפלין צריך טבילה ומשמע אפי' בברכה (עיין בפר"ח שם סקי"ז ולרש"ך שם סקי"ג בדין כוס דבכה"ג דקדק מסתמות מרן) ובדין ריחים של פלפלין עיין לרש"ך שם סקי"ד ולהרב פר"ח סקי"ח דמייתו בשם מור"ם בד"מ בשם הגמ"י פיטור הטבילה חלק התחתון המקבל תבלין ומכלל דהריחים גופייהו גם להם לבב כמוהם להצריך טבילה ואם בשל פלפלין אמרו כן תיתי בק"ו של קאו"י וכאשר הזכרנו מהרב יעב"ץ וממילא אין בידנו בעניותנו הס"ס לפטרן בלא כלום ודינו להצריכן טבילה בלא ברכה ודוק ובענין כלי הפרצילאן הנז' זה לי כשלשים שנה ויותר שנשאלתי לחוות דעי החלוש על דברת כלי זכוכית ופורצילאנ"ה בחנות עובד כוכבים שנודע בבירור שבכל הכוסות מערבין בקאו"י או משקה אחר חלב שחלבו עובד כוכבים וי"ר וכן מזומן בעל החנות למכור לכל מי שירצה החלב עצמו בלי תערובת ולהריקו באותן הכלים עודנו חם ונודע ג"כ שאין בהמה טמאה בעדר ואין חלב טמאה מצוי בעיר רק ביוקר גדול מחלב טהורה והארכתי קצת בשותא דינוקא סי' מ"ב והוכחתי לענ"ד בראיות ברורות דצדדי ההיתר נראין ביותר ואכמ"ל וע"ל סי' י"ב אות י"ג וע"ל אות י"ד בדין כלים הבאים מארץ צינ"י ועיין להרב בית יהודה בחי"ד סי' נ"ב בדין צלוחית של זכוכית המוקפות בסיב דהוכיח דכיון שאין משתמשין מהן לשתות ממש בהן ככוסות וגם אין מבשלין בהן כקדירות לא חשיבי כלי סעודה וא"צ טבילה ע"ש:

יג עביט של מי רגלים וגרף של רעי אין בהם תקנה אף ע"י הגעלה (שם ח"ב סימן קע"א):

חד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקצר הזה סי' ט' אות י"ז בדין כלי שנטלו ידיהם בו מים אחרונים דלעד"נ דאפי' בהדחה כל דהו סגי ע"ש:

יד דק ואשכח דכלים הבאים מארץ צינ"י שאומרים שעשוין מקליפת שרץ המים בלע"ז קראקול"ס שעושים מהם כלים גדולי הערך בולעים ופולטים ויש לדונם ככ"ח לענין בו"ח וחמץ בפסח ושאר איסורין חדא דמי לימא לן שאינן עשוין מאיזה עפר וטיט חזק או שמערבין אם הקראקול"י עפר אחר ועוד יש מהם ג"כ שאינן דקין שהאור נהנה מהן ועוד מי יאמר שאין עושין כהן בשאר ארצות כלים הדומין לשל צינ"י ונקראין כולם בשם כלי צינ"י כאשר יש כלים הבאים מאי גינז"ק וויניציא דומין ממש לכלי צינ"י ועוד מאן מפיס שכלי צינ"י גופן אין בולעין ואדרבה הנסיון מוכיח שבולעין אלא שאין בליעתן מרובה כשאר כ"ח וכאשר נסהו שלקח חתיכה ממנו והכניסה באש ויצא ממנה שלהבת כדרך כלים הבלועים עוד הלבינה יפה ודקדק במשקלה והשליכה תוך קדרה של תבשיל כחצי שעה ורחצה ונגבה וחזר ושקל ומצאה יותר ממשקל הראשון כל דהו וזה מורה ודאי שבולע וק"ו מכלי זכוכית דאיכא מ"ד דבלעי ועוד אמר מר שמצא תשובה לא' מהגאונים (שאע"פ שלא נזכר שמו מ"מ הספר שכתוב בו פסק הנז' הוא ישן מאד ויש למעלה ולמטה ממנו שאלות לרבינו האי גאון וגאונים אחרים) שהשוה אותם לכ"ח ממש שאינו יוצא לעולם מידי דפיו (וע"ל אות י"ב) (רדב"ז ח"ג ד"פ סימן ת"א):

טו בדין הכשר כלים שנתבשלו בהם בשולי עובדי כוכבים הביא מחלוקת ראשונים ואחרונים דהרשב"א וסייעתו אוסרים ומצריכים הכשר וכן סברת מרן בס"ס קי"ג שהביא בסתם סברתו ואח"כ כתב בשם י"א שהוא הרא"ש וסייעתו דס"ל שא"צ הכשר ע"ש ואף לרשב"א אם הם כ"ח סגי בהגעלה ג"פ וכן הורה הרב המחבר כמה פעמים וגם הורה לבטל בשולי עובדי כוכבים ברוב כדעת הנ"י פ' הערל והרא"ה כלל מ"ג אות מ"ז וזולתם ודלא מהרב באר שבע שהקשה בזה (בעי חיי סי' קנ"ו):

טז צדד להתיר קדרה של בשר שבישל בה חלב להכשירו בהכניסה לתנור שלה כששלהבת בו דהוי הסיקה מבחוץ ומבפנים ומ"מ לא מלאו לבו להתיר יז חבית שהיה בה חומץ של ס"י ימים וחדשים כיון שמחמת חריפותו הוי כחם לא סגי במילוי ועירוי ויש להגעילה ולשים בנקב הברזא טיט או בצק או מוציאין קצת מי רותחין מהנקב עיין בטי"ד סי' קל"ז (שו"ת כ"י מהר"ם פרובינצאלי סי' קכ"ג):

הד"ט וע"ע לו שם בסי' קל"ד במרחשת של ישראל שעלתה בה חלודה ונתנה לאומן לתקן ותקנה בזילוף חומץ ס"י דא"צ לכלי שום הכשר דע"י האש כלתה כעשן תכלה לחלוחית החומץ ודומה לזה פסק מרן וכמש"ל סי' י"ג אות ח': יח מכתש של עובדי כוכבים של שיש שדכין בה במדוך של עץ חטים שהרתיחום ביורה של נחושת להסיר קליפתן והיורה דרכה לבשל בה בשר מותר לדוש בה אפי' לכתחלה חטים שלנו דלא אמרינן דוחקא דדיכה רק בדברים חריפים עיין למרן סי' צ"ו ופר"ח סי' ס"ט סק"ד וכ"ש דליכא הכא רק פליטה וטעימה (בית יהודה ח"ב סי' כ') יט התיר קדרה של חרס שנסדקה שנתן לאומן לתקן בחוטי ברזל וטיחה בסיד במקום סדק ושוב נודע שיש מי שעושה הטיחה בגבינה חריפא למטה ועליה טחין בסיד כיון שנודע שיש בעלי מלאכות שעושים בלי גבינה וכמ"ש מור"ם בסימן קי"ד ודחה ראיות מי שהיה רוצה להחמיר ולאסור (נודע ביהודה סימן ל"ד):

כ קדרה שבשלו בה חלב של עובדי כוכבים וי"ר די לאסור החלב אבל הקדרה שנתבשלה הוי כדיעבד ונראה להתיר ומייתי נמי ההיא דאסירי בפ' השוכר דכלי חרס כיון שאין לו תקנה חשיב דיעבד (מהר"י מברונא סי' ע"ח). הד"ט ואפשר דאף להרב דבר משה ורדב"ז שהזכרתי לעיל אות י' שאני הכא דקליש איסורא דחלב שחלבו עובד כוכבים וי"ר ודוק וע"ל אות ד': כא איסור משהו בלוע תוך קדרה אם רשאי לבטל לכתחלה כיון דלאו לכ"ע איסורא מיקרי מסיק דלדידן אסור וכדעת תוס' והר"ן דפליגי ארשב"א ונשא ונתן ג"כ ע"ד הרב כרתי ופלתי סי' ק"ג ועוד לו שם בדין איסור בלוע שא"א לבא לידי נ"ט אם רשאי לבטלו לכתחלה (שער נפתלי סי' ד' ה' ו'): כב מידי מחלוקת לא יצאנו אי אמרינן סתם כלים של עובדי כוכבים מקונחים יפה או לא דלא כפר"ח סי' צ"ד סקכ"ה דמשמע דמוסכם מרוב הפוסקים הוא דאף דהריר"ו בנתיב ט"ו ס"ל הכי מ"מ הרשב"א בתה"א דף קכ"ו לא כ"כ והביאו מרן בשמו בסי' קכ"ב ע"ש (בכור שור דף ע"ז ע"ב): כג בעל נפש יחוש לעצמו שלא לחתוך צנון ודברים חריפים בסכין של עובד כוכבים ע"י נעיצה בקרקע קשה כמו שהקיל מרן בסי' קכ"א ס"ו ופסק הרשב"א דהא תוס' חולקים על פירש"י (שם):

כד כללא כייל הרב מהר"ש עמאר דכל מה שאסרו הפוסקים משום ספקא ה"ד המאכל אבל הכלים מותרין אחר שישהו מעל"ע והביא ראיה לדבריו ממור"ם סי' ק"ז ורש"ך ופר"ח סי' קכ"ב והרב המחבר חלק עליו ושאין להתיר בשהיה מעל"ע והפמ"ר ונשא ונתן בדברי הפוסקים והקשה עליהם וחזר הר"ש עמאר הנז' והחזיק הוראתו בראיות להתיר וחזר הרב המחבר לחזק הוראתו לאסור ודחה ראיותיו ומ"מ הודה למהר"ש הנז' בדין קולית שבור שנתקשר והקשרים שוכבים זע"ז שיש להתיר הכלים כסברת מהר"ש אבל שאר הטעמים לא הודה לו (וע"ל אות ד') (סמא דחיי בחי"ד סי' א' ב' ג'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה