עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן יג
דיני יין נסך וסתם יינם ושכר שלהם:
אות א מרתף של יין סגור והחביות סתומות ויש לו ב' עובדי כוכבים לשמשו ובא א' מהם אצל אדוניו וא"ל שהניח בלי מתכוין ידו בדלת ומצאו פתוח והלך הישראל שם ומצא חביות פתוחות וקרא לעובד כוכבים אחר ואמר לו מי התיר לפתוח המרתף בלי ידיעתו והשיב שהעובד כוכבים הא' שא"ל שמצאו פתוח הוא עשה המעשה ואחר איזה ימים חזר העובד כוכבים הראשון ואמר לרבו שנמצא מחדש הפתח פתוח וחביות פתוחות ובברזות נתון בהן קנה והוא צבוע ביין אדום אז בא אל העובד כוכבים הב' והכהו והודה שחבירו פתח הפתח ושהיו שניהם בעצה אחת והרי המפתח בתוך כליו ויחפש ומצא מסמר א' עקום כעין מפתח ובא הישראל ושאל מה יהיה משפט היין ופסק דכיון שלא נמצא העובד כוכבים עומד בצד היין תלינן דמעלמא קאתי דכיון דאם היה העובד כוכבים שותק היינו מתירין דאזלינן בתר רוב השכונה שהם ישראלים אין דברי העובד כוכבים מעלין לאסור דאינו נאמן אא"כ נמצא באופן דבלא דבורו היינו אוסרין כגון בנמצא עומד בצד היין ואיכא ריעותא שהניחן סתומות ומצאן פתוחות (בית יהודה סי' י"ב) הד"ט ועיין להרב מקור ברוך סי' ל"ג ולהרב בית יעקב סי' קס"א ולהרב שבות יעקב ח"ב סי' ע"ב במי שהיה לו מרתף בבית עובד כוכבים ובו יין במפתח וחותם כדינו ובאו גנבים ושברו לפתח הבית והמרתף והרגישה בו שפחה קטנה וספרה לו המאורע וילך ישראל ומצא החביות שלמות וסתומות ומלאות והחליט הדין להיתר וכמ"ש מרן סי' קכ"ט בשם הריב"ש סי' תכ"ד ומור"ם שם סעיף י"א וכיוצא בזה כתב הרא"ש כלל י"ט סי' ט"ז הביאו ג"כ שם מרן ואף דיש מקום לחלק בין הנושאין מ"מ אין להחמיר ולהפסיד ממונן של ישראל כשיש צדדין להתיר ע"ש ועיין להרב בית יעקב סי' קס"א במי שגנבים באו לו וגנבו כסף וזהב מחדר א' שהיו שם ג' חביות של יין פתוחות ברוב גנבי עובדי כוכבים היין אסור עיין בש"ע ר"ס קכ"ט ונשא ג"כ ונתן באם דרכן להצניע ממון בחביות או אין דרכן בכך ע"ש ועיין בתשובות גאוני בתראי סי' י"ג במי שהיה עושה יין כשר והיו בידו ק"ח חביות לשמרם ולמלאותם וכשבא לעירו הגיד לב"ד ושבבואו יום א' לעשות מלאכתו ופתח שולי חבית א' ע"י ברזל להוציא היין לקנקנים למלאות החביות נפל עץ א' מהדפין תוך היין והעובד כוכבים א' שהיה שם פשט ידו וחטף העץ והוציאו ולא ראה אם נגע ביין ושלכן הורה היתר לעצמו למלאות איזה חבית באותו היין ושאינן מכירין איזה מהן והתיר הרב"ח הכל אף לשתיה מכח ס"ס וע"ש הגהה א' וז"ל ול"נ דאין כאן ס"ס שאינו מתהפך עכ"ל הגהה ובכדומה לזה קצת עיין להרב כנסת יחזקאל סי' ל"א שדעתו להקל בדברים הללו שאין האיסור מפורש ושמ"מ יש להתיר למכרם לעובד כוכבים אם יש הפמ"ר. ועיין להרב תשב"ץ ח"א סי' נ"ז דאם גנבים באו במרתף של ישראל שהיו בו חביות שאינן סתומות כראוי רק באבן א' מונח ע"ג ולקחו מהם א' או ב' והנשארות עומדות מכוסות כראשונה אף שהוא מקום שרובן גנבי עובדי כוכבים מ"מ כיון שיש שם ג"כ גנבים כותים שאין מגען אוסר בהנאה לא חיישינן לספק מגען ומותרות אפי' בשתיה ואי לאו טעמא דכותים לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו היה בודאי אסור ועיג"כ לו שם סי' פ"ה בדין יין שנתערב בו דבש דאף שנאסר גבי מזבח מ"מ גבי יי"נ בעינן שיהיה בו שליש דבש וה"ה בנתערב ביין שכר של תאנים ע"ש סי' פ"ו וע"ש סי' פ"ז דגיגית שהוציאו ממנו היין ונשארו מגולין ונתנו עליהם תאנים או פירות אחרים ממיני שכר לחזק כח היין שבגיגית יש לחוש למגע עובד כוכבים ביין היוצא ראשון אפי' ברוב תאנים אבל בפעם ב' יש להקל ברוב תאנים ועיג"כ לו בח"ב סי' קפ"ח ובח"ד טור א' סי' י"א ועיג"כ לקמן אות ד' ב ישראל שהיה מעביר ממקום למקום חביות של יין ופגע בו עובד כוכבים ועירה ממנו לראות אם הוא יין או שכר וטעם מהיין שעירה בתוך הכלי וכשהרגיש שהיה היין החזירו לחבית אסור היין בשתיה וכן נעשה מעשה בעובד כוכבים שהגביה חבית של יין ועירה תוך יורה א' ואסרו הכל היוצא משום כחו והנשאר משום נצוק כפסק מרן ר"ס קנ"ה ודלא כמ"ש בסעיף ח' ועיקר החילוק בין הסעיפים דרישא מיירי במגביה וסיפא בפותח הברזא או מטה החבית בלי הגבהה (שם במנהגי ארגיל סי' ז' דף קט"ו): הד"ט ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' ט"ו בא' ששכר עובד כוכבים להוציא חביות גדולות ממרתף על עגלה והם אומנים בקיאים להושיב כל החביות כתיקונן ואירע כשגלגלו החביות נתהפכה אחת מהן לצד הארץ ונפלה המגופה והפקק מפיה והתחיל היין לקלח והניח העובד כוכבים ידו לסתום פי החביות ובאו האומנים וסייעו והגביהו החבית עד שבא פי החבית למעלה וישראלים עומדים שם וראו הכל מותר לדידן אפי' בשתיה ע"ש. ועיין למהר"י מברונא סי' קנ"ג דאסר בשתיה חבית יין שיצא ממנה הברזא ובא עובד כוכבים א' ונתן ידו לפני הנקב שלא יצא היין ובא ישראל ודחף את העובד כוכבים ותחב הברזא בנקב ע"ש. ועיין להרב תורת חסד סימן ט"ו בעובד כוכבים שהוציא הברזא מהחבית ומלא כלי א' והחזיר הברזא ואסר בשתיית היין שנכנס בכלי בלבד אם אין הברזא עוברת כל עובי החבית. ועיין בתשובות גאוני בתראי סימן נ"ג בדין חבית של יין שנפלו חשוקים העליונים שסביב שוליה והיה היין שותת והעמיד ישראל החבית על שוליה השנית עד בא אומן עובד כוכבים ותקנם בחשוקים חדשים והסרת החשוקים והעמדתן נעשית על ידי מקצת יהודים ומקצת עובדי כוכבים ופסק הרב"ח דאם ידוע דנגע העובד כוכבים בידו ביין אין להקל דאף להרי"ף ורוב הגאונים המקילין במגע עובד כוכבים שלא בכוונה ה"ד ע"י דבר אחר אבל בגופו אסור בשתיה אף שלא בכוונה לפי מאי דקי"ל דנצוק חבור בדליכא הפמ"ר ה"ה בניד"ד ואם ספק אם נגע בידו הקילוח כשהיה שותת יש להקל אף בשתיה ועיין למהר"י ווי"ל סי' ח"י בדין קנקן שהריקו ממנו י"נ ועדיין היה בו משקה טופח ע"מ להטפיח ומשכו יין מהחבית לתוכו היין שבחבית במקום הפמ"ר לא אמרי' נצוק חבור והביא מעשה רב מהר"ח שהתיר ועוד דקי"ל כר"ת בי"נ דבטל בס' ולא גרע מהריק כל הקנקן לחבית דודאי היה בחבית ס' נגד המשקה שבדופני הכלי. ועיין להרב לקט הקמח דף ל"ב ע"ג בדין כוס שלא הדיחו וכו' ולהרב אהל יוסף סי' ל"ב במי שהיה משקה לתוגרמים ולא הדיח הכוס בין גברא לגברא ועירה מהצלוחית לתוכו דאסר יין שבצלוחית הנשאר בשתיה לפי שהיה בכוס טופח עמ"ל ושחמור ניד"ד מיין שלנו שנגע בו עובד כוכבים שכיון שנתנו לעובד כוכבים לשתות ונעשה יינו של עובד כוכבים ונעשה ס"י דמה לי עשה העובד כוכבים בעצמו מ"ל קנאו מישראל והביאו לידו ולמרן אין חילוק בין עובד כוכבים לכותים כמ"ש בסי' קכ"ז בדין דבש וביי"נ כבר פסק בסי' קל"ד ס"ב דאסור בשתיה בכל שהוא באופן שבמקום שנהגו למרן באיסור והיתר בניד"ד אסור בשתיה ע"ש ובסי' ל"ג שלאחריו בדין חבית מלאה חרצנים וזגים להוציא מהן שכר ומכובד האבנים שמשימים עליהם צף המשקה ונטף לארץ ובא כותי א' ותחב בה קיתון ומלא מהיין ושפך לחבית אחרת שיש בה חרצנים וזגים ופסק ששניהן מותרות אפי' לשתיה הראשונה ממ"ש מרן בסי' קכ"ד ס"ז בשם הרמב"ם בדין כותי שנגע ביין שלא בכונה או שטפח ע"ג החבית וכו' ובניד"ד דהיה עוסק בהצלת יין שלא ישפך חשיב שלא בכוונה והחבית שנייה ג"כ מותרת משום שנתבטל הקיתון בחבית בס' ואף אי ליכא ס' ביין שבחבית מ"מ החרצנים וזגים מצטרפין לס' וכמ"ש הטור סי' קכ"ג ואחר שכתב כל מ"ש בשם רבו מהרי"ד שוב נדפס ס' ב"ד ובי"ד סי' א' הביא תשובתו באורך ע"ש ולהרב תורת חסד סי' י"ד ט"ו וט"ז ולהרב בארות מים סימן ב' שדעתו נוטה להתיר בשתיה הנשאר בכלי שעירו ממנו בכוס שלא הודח ועיין להרב מים רבים סימן כ"ט שאחר שפסק מתחלה גם הוא להקל בנידון של מעלה אם יש ביין הנשאר בכלי לבטל מה שבכוס בס' ועיין בלבוש סימן קל"ב ס"ב שוב כתב שאח"כ ראה בכה"ג הגה"ט אות י"א שהביא הרדב"ז בנדפסות סימן צ' שפסק לאיסור ואע"פ שלא היה בידו ס' רדב"ז לראות ראיותיו מ"מ לדידיה חזי שלא החמיר רק במקום שקבלו פסקי הרמב"ם אך במקום אחר יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דס"י בטל בס'. ועיג"כ להרב זכרון יוסף סי' ה' ו' בדין יין שנדרך בגת לאחר שהובא היין הצלול דרך נקב הצינור פקקוהו ועלה עובד כוכבים א' ותיקן התפוח על מכונה והניח עליה הנסרים והקורות לעצור הענבים שבגת בסיוע ישראל ונטלו כמה פעמים בידם מהחרצנים וזגים שבגת ליתנן בתפוח לצורך דריכה וכן אחר כלות דריכה ראשונה יבאו עליה בקרדומות לבקוע הענבים שבגת שלא נדרכו היטב לצורך דריכה ב' וכן עושים בין דריכה לדריכה ותשו' מעלת השואל בצדה להקל אפילו לשתיה ואח"כ באה תשו' הרב המחבר המסכים להתיר שתייתו ע"ש: ג קשואים שכובשים במים שקורין אותו קולי"ש אי"ן טרוש"י הכל תלוי לפי מנהג המקום אם נוהגים לערב חומץ במים או מי בוסר להקהותם יש לחוש ואם אין מנהגם לערב החומץ בהם או מי בוסר מותר ואפשר ג"כ להתיר בהמ"ר משום דאף אם נותנין בהן חומץ מעט הוא ומין בשא"מ בטל בס' כדאי' בסי' קל"ד (בעי חיי סי' קס"ט):
ד מעשה היה בימי קדם שנכנס עובד כוכבים אחד בחצר ישראל ונכנס להמרתף ותיכף הלכו אחריו וראו בידו אחד מכסויי חביות של צמוקים השרויים לשכר ויש ג"כ במרתף כד קטן של יין ומכוסה בדף א' של עץ ואבן עליו שנשאר כמו שהיה והביא ב' תשובות לריב"ש ורשב"ץ הביאם מרן סי' קכ"ח ומ"ש הרש"ך ורט"ז ומ"ש רלנ"ח סי' מ"א שהביא רט"ז סימן קכ"ג סקי"ג ומ"ש מור"ם שם סי"א ומרן א"ח סי' ר"ב סי"א ומכלם העלה דהמכוסים מותרין בודאי אף בשתיה ואף למגולים יש מקום לצדד בס"ס כיון שהמים וצמוקין מעורבין אם נאסר במגע עובד כוכבים אך לא מלאו לבו להקל בחבית שנשארה מגולה (ועיגכ"ל הגהת אות א') (ב"ד של שלמה סימן ו'). ה נדחה קרא לה טעמא דטעים הרח"ם הלוי לזכות שותי שכר של עובדי כוכבים של תותים אע"פ שמניחין אותו בכלים בלועים משמרי יין דאף לאוסר אותן הכלים אינו רק בכדי נטילה והרי יש במה שבכלי ס' נגד זה דליתא דאף להחמיר לפי האמת וכמ"ש הטור בשם מהר"ם בסי' קי"ד שלא היה ביד המתירין וכ"ש באיסור ס"י דרבנן דראוי להקל מ"מ אין ראייתו ראיה דלא מצינו קולא זו רק בשאינו אוסר רק כ"ק לא כאוסר כדי נט"מ כניד"ד ואין לערער על המקילין משום דלא שייך התם דסתם כלי עובדי כוכבים אינה ב"י דכבר כתבו הרא"ש והר"ן והריב"ש דלא אמרינן הכי רק בדבר של תבשיל שעינינו רואות שמתקלקל אחר יום שלם לא ביין דמשביח וה"ה שכר ואין זה ערעור שכבר כתב הרב תה"ד סימן ר"א דדווקא ביין משביח ולא בשכר אך מטעם אחר תפס עליו דממ"ש השואל הוכיח דהשכר ההוא היה העובד כוכבים עושה למכור גם לישראל ושאם הדבר כן אין להתיר לשתותו וכמ"ש הריב"ש סימן תנ"ז ד"ה אף על פי וכו' (תורת חסד סימן י"ז):
ו הביא תשובת הרב חיים וולטירא להתיר הגארופיל"ו שכפי הנשמע מזלפים המוכרים אותם בס"י ולמד ההיתר מכרכום שהביא מרן סימן קי"ד ס"ב והרב בן המחבר השיב שיש לחלק בין השלמים להתיר ובשחוקים לאסור כאשר חלקו בכרכום וחזר הרח"ו וביאר דגם הוא נתכוין להתיר דווקא השלמים ולא הכתושים דבהן אפשר שיהיה היין נטל"ש ושכן למד מהרב רבו מהר"י פיאמיטה לאסור בכתושים. והרב בן המחבר הוסיף שנית ידו שלפי שלא פירש דבריו וסתם דבריו על כן בא לחלק ביניהן באופן דלכ"ע השלמים מותרין והכתושים כדין כרכום המחמיר שם יחמיר כאן והמיקל שם יקל ג"כ כאן (שמש צדקה סי' ס"ג):
הד"ט וראיתי למהר"ם פרווינצאלי בתשובות כ"י סי' קל"ו דהתיר זרע גד שמזלפין ביין ועושים קונפיט"י לפי שבעשייתן היין כלה והולך וכמ"ש מרן ע"ש ונלענ"ד דלא דמי הא לגארופול"י הנז' דאפשר דאף המתיר בזה יודה בזה והמחמיר ג"כ בזה יקל בזה ועיין להרב מים ראשונים דף ס"ה ע"ב שנתן טעמים להתיר האבק בלע"ז טאבאק"ו שמביאים מעיר קורפ"ו ופאטרא"ס שא"ל שמשימין בתוכו יין כדי שיהיה חזק דריחא לאו מילתא הוא ודהוי שלא כדרך הנאתו והוא ג"כ רפואה להריק מותרי המוח ועיג"כ להרב דב"ש סימן ס"א על הקרימו"ר די טאטאר"ו ולהרב מחנה אפרים בלקוטיו דף כ"ד ולהרב בני יעקב סי' ב' ובהלק"ט ח"א סימן ל"ה וה"ה בניד"ד אם לא שהתירו לחזנים מטעם זה לשתותו ביוה"כ ע"ש. ועיין בחיבורי הקצר הלז ח"א סימן ח"י אות ע"א ובסימן כ"ט אות ל"ג:
ז הורה הוא ובית דינו לאסור למי שעשה מים שרופים מיין כשר בכלי עובד כוכבים העושים בהם תדיר מים שרופים שלהם בלי הגעלת כליהם רק בשטיפה והדחה וכסברת הרב פרח מ"א וזולתו (פחד יצחק אות כ' (שלא נדפס עדיין) ערך כלים של יין):
הד"ט ועיין להרב שב יעקב סימן ל"ג שהתיר במקום הפסד מרובה בנעשה בדוד של נחושת שעשו בו מקדם מס"י בלי הכשר והוא נשרף משמרי יין שגם להיות משמרי יין הוי סניף להתיר אך ביין שרוף שלהם לא ניתן להאמר מרוב פשיטותו דאסור כיון עצמו דהאיסור שבו היכן הלך ול"ד לטארטאר"ו של עובדי כוכבים שהמנהג להקל וכמש"ל אות ו' בשם הרב דב"ש דשאני (וכמעט גם הטארט"ר היה ראוי לאסור) ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"א תוכחת מגולה למתיר לשתות יין שרף שלהם ועיג"כ להרב אמונת חכמים בסוף ספרו תשובה גמורה בשם הרב אביו לאסור היין שרף שלהם ועיג"כ לרדב"ז סי' רצ"ט ולהריב"ש סי' רצ"ט ולהרב פמ"א הנז' ח"א סי' נ"ו וח"ב סי' י"ג י"ד וצ"צ סי. אבל ביין שרף שלנו שנעשה בכלי כשר אין לאסור במגע עובד כוכבים וכמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' ב' ודלא כהרב הלק"ט ח"א סימן י' ע"ש ועיין להרב מראית העין בליקוטיו סי' א' בדין עיר א' שהטיל המלך על ישראלים מוכרי היין ושכר חביות גדולות של שכר ששבו ובזזו עבדיו מספינות של ערי אדום שיש מי שהורה להתיר השכר היינו האגוו"א הארדינט"ו על ידי צירוף אחר צירוף וסמך המתיר את ידו להוראת הרב אדמת קודש ח"ב סימן י"ג ע"ש והרב המחבר דחה הוראתו בב' ידים ושאין לסמוך עליו בזה דמה דמות נערוך להזעת גופו דמים שאובים דפ"ב דמכשירין לניד"ד דיין שרף כחו וריחו ממש של יין וכמ"ש הרב מור וקציעה בא"ח סימן ר"ב ואם יצרפנו עוד צירוף אחר צירוף הוא האיסור עצמו ומשביחו יותר ולא פקע איסוריה ואגב נשא ונתן בתשובת הרב עדות ביהוסף למהר"י ן' סאמון סי' י' דמייתי מהראנ"ח ומרן בא"ח שם סי' ר"ב ושנעלם ממנו דמרן כ"מ פי"ז דמ"א והרדב"ז ח"א סימן קפ"ד פליגי אמהרלנ"ח ושכבר הרב כנה"ג הגה"ט אות ל"ה בסי' קכ"ג הביא דברי מרן ורדב"ז ע"ש ועיגכ"ל סי' ט"ו בהגהת אות ב':
וכעת ראיתי כן תמהתי בבואי לקריאת ספר משמרות כהונה שכתב באות ז' ערך זיעה בעלמא בההיא דפסחים דכ"ד ע"ב דמשם ראיה גמורה להתיר יין שרוף מסתם יינם ע"ש וכל מעיין ישפוט בצדק דאין דעתו הרמה מכרעת למשרי לן עורבא ועיג"כ בתוס' שם ד"ה אלא הכא וכו' ע"ש מלבד דמלקות לחוד ואיסורא לחוד אי יהבינן ליה נמי כל שיטתיה וק"ל ועיין להרב מור וקציעה הנז' חילוק שיש בו אימרא יאי בין יין מבושל לזיעה העולה ע"י האש שדינה כעצם המאכל כנודע מתשובת הריב"ש שהזכרתי לעיל ע"ש שיערב לך לדחות מעיקרא ראיית הדמ"כ הנז' מפסחים וק"ל ח מסיק להתיר יינות בני כפרים דדרכם בבוא היין מערין הכל בחבית גדולה שאינה משומרת ליין כשר בלבד רק גם לס"י ומניחין שם היין עד שישקטו השמרים ואח"כ מערין אותו בחבית משומרת אך בחביות קטנות שמשתמשים בהם סת"י אין להתיר לפי שבנקל אפשר למצוא אחרים (שער נפתלי סי' ד') הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"ב סי' ע"ז בדין חבית של עץ של עובד כוכבים שעושים בה סת"י שלא הודחה ששמו בה צמוקים ותאנים להוציא מהן שכר שאחר שצדד להקל ולאסור והביא ההיא דסי' קל"ו ומור"ם סי' קכ"ג ורלב"ח בדין ברכת בפה"ג ומ"ש ג"כ מרן בא"ח סי' ר"ב סוף דינא דמצא בניד"ד פתח להתיר מפ' בתרא דעבודת כוכבים דחמרא עתיקא בענבי לכ"ע בנ"ט וכו' ולרבה בתר שמא אזלינן וכ"פ מרן בסימן קל"ד ס"ח דאפי' לדעת הרש"ך סי' צ"ח והסכמת הפר"ח דלא קי"ל כמור"ם אלא דאזלינן בתר טעמא מ"מ ה"ד בשאר איסורין אך בניד"ד לא עדיפי מי שריית צמוקים מצמוקים עצמן וצמוקים דינן כענבים והו"ל יין עם ענבים דלכ"ע אינו אוסר אלא בנ"ט והכא לא בעינן אלא ס' נגד קליפת הכלי כגת של ענבים שדרך בה כדאי' בסי' קל"ז ס"ב דהו"ל מין בשא"מ ועיג"כ להרב בית יהודה סי' ט"ל שהתיר בפשיטות בדין עובד כוכבים שעירה מים לחבית שהיו בה צמוקין שרוים להוציא מהן שכר. ט צלוחית של יין שעל גבי שמן זית אם נגע העובד כוכבים בשמן יש לאסור (וע"ל סימן ט"ז אות י"ד) ודלא מהרב הלק"ט ח"א סי' י' דמתיר אבל אם נתערב ממש היין בשמן אין בו משום ניסוך וה"ה אם נגע ע"י נצוק בלבד דמותר (שבות יעקב ח"א סי' ס"ב):
הד"ט ועיין להרב בני יעקב סימן ה' דפסק בפשיטות דלא אמרי' נצוק חבור רק יין ביין ולא בשאר משקין ויין ועי"כ נפשט מאי דבעו מיניה אם עירו שמן מצלוחית תוך כלי של חומץ של עובדי כוכבים דאין שום שמץ איסור ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה סי' ט"ל בדין עובד כוכבים שמשך יין מחבית ע"י מניקת ומלא בה כמה חביות שהתיר להלכה בניד"ד אפילו בשתיה ועיין להרב תורת חסד סי' י"ד בדין יין שהיו מריקין מחבית לקנקן ונגע העובד כוכבים בקילוח שהיין שבחבית מותר ואף למחמיר יש להקל אם יש מים בחבית לבטל הקילוח הפליא על מרן ז"ל סי' קל"ח דפסק דגת שדרך בה עובד כוכבים כשבא ישראל לנגבה מכבד כדרכו ואין מחייבין אותו ללקוט חרצנים וזגים ותימא הוא לשיטתיה דבסימן קכ"ג וקל"ד ס"ב דסבירא ליה דס"י אסור בהנאה ואוסר במשהו איך יתיר בחרצנים (חקרי לב סימן ר"ג): הד"ט ועיין להרמ"ז סי' מ"ט דאוסר חבית שיש בה חרצנים שהוציאן העובד כוכבים משם וכהרשב"א שלא כאחד חכם שלא היה מצריך לחבית הכשר דא"א שתהיה הבור חביבה ומימיה שנואים גם הרב זרע אמת בח"ב סימן מ"ב הצריך לפחות מילוי ועירוי וע"ע לו בסי' מ"א בענין איסור הנאה בזה"ז בס"י דס"ל דאף בזה"ז אין להתיר בהנאה רק בהפמ"ר הגם שקצת מקילין אפילו לכתחלה ואין כח בידינו למחות משום דלרשב"ם ודעמיה מותר אף לכתחלה מ"מ הירא את דבר ה' לא יסמוך על זה בהפמ"ו ועיג"כ להרב אמונת שמואל סי' ט"ז דבזה"ז אין עד אחד נאמן לאסור בי"נ רק להתיר ועוד לו שם טעמים אחרים להתיר בניד"ד ע"ש (וע"ל אות י"ד) יא נשאל מאחד חכם בענין עיסת גורי"ק שאומרים ששאור שלה לא יחמץ מעולם רק ע"י כזית שאור של עובדי כוכבים שעושין הגורי"ק ואותו שאור נילוש במים מכלי קטן של חרס שתחלת הכלי למלאותו שכר ומשימין אותו בתנור עד שיבלע כל השכר ואח"כ בכל פעם משימים המים בו ומחממין אותו ובמים ההם עושין השאור ובלא"ה לא יבא לעולם לידי חמוץ ואומנים ישראלים אינם יודעים לעשותו וצריכים הם בכל יום ליקח שאור מהן לחמץ עיסתן ואחד השואל ואחד הנשאל האריכו בכמה פרטים השייכים לענין ושאינן שייכים ג"כ להתלמד מהן למקום אחר ובכללן אתה מונה אי שייך לניד"ד ענין איסור העולה לאיבוד ואם מידי דמכשיר מאכל בטל בס' ואם שכר יין נטל"פ בכל משקין ואם איסור מעמיד שלישי שנטל"פ אסור ואם מחמץ ומעמיד שהולידו טעם חדש חשיב טעם גמור ואסור ודין פגום ולבסוף השביח ולהיפך והאריכו ג"כ בדין זוז"ג ואם בכל מין שבח זוז"ג שייך ודברו ג"כ בדין המלח שנעשה ע"י דם וביאר דברי הרמ"ע בתשו' סי' כ"ז ואם מידי דחשיב דיעבד יתחשב לכתחלה אם נעשה על ידי עובד כוכבים ואם היסק האש חשוב גורם היתר ואי בעינן שיהיו ב' הגורמים שוים שקולים ואם דברים חמוצים ושמרי יין לחים מחמיצים ואם המים בעיסה חשיב גורם היתר ואם שאור איסור וחמץ נוקשה דהיתר חשיב זו וזו גורם ואם מחמץ אוסר כ"ש גם בשא"מ ואם ע"י שיקח שאור מהעובד כוכבים ירבה העובד כוכבים לעשות שאור הוי כא"ל לעשותו ואם הלכו באיסור של עובד עוכבים אחר נ"ט ואם אסרו בשל עובד כוכבים אפי' בנטל"פ ואם חרס הדרייני נוהג בזמננו בעיר אינדירנ"י שמשם באה השאלה הנז' הן הן פרטי הענינים ויותר מהמה שנשאו ונתנו בניד"ד וסוף דבר כתב הרב המחבר וז"ל ומיהו אע"פ שכתבנו צדדי ההיתר לקיים המנהג שנתפשט לא יבצר מכמה פקפוקים על היתר זה ולא זו הדרך לצאת ידי שמים כיון שאפשר לתקן כתיקון הרבנים נ"ע היינו ללוש עיסה וממנה אחרת עד ג"פ דכבר כלה האיסור ולפחות ללוש עיסה משאור שלקחו וממנה אחרת ויחמיצו בשניה דלדעתו הרמה יש פנים להתיר גם בשניה אלא דממ"ש הרב"י נראה דעד רביעית אין לה תקנה ועיין בדין ייגורט"י של עובד כוכבים להתיר בשני וה"ה הכא (שם מסי' קע"ד עד ס"ס קצ"ב): הד"ט וע"ע לו בסי' ר"ד ה' י' י"ג י"ד ט"ו בענין זוז"ג וע"ל סי' י"ב אות ז' ולהר"ם פרווינצאלי בשו"ת כ"י סי' קל"ו שכתב דאף הנזהרים מסתם יינם יכולים להקל בריקוט"א עשויה בחומץ ס"י ועיין גם כן להריט"ץ סימן פ"א שהורה להתיר להקפיא מחלב חומץ של עובד כוכבים ושאין בו שום חשש איסור עש"ד:
יב יין כשר שהושם בכלי עץ של סת"י שלא הוכשר כראוי מותר בשתיה שאין לך כלי שאין במילואו יותר מס' נגד קליפת הכלי ובניד"ד דנעשה המילוי ועירוי ב"פ מעל"ע ופעם ג' ח"י שעות בלבד איכא ס"ס שמא סת"י ביין כשר מתבטל בס' ושמא כלי עץ סגי בשכשוך והכא איכא שכשוכים רבים (כרם שלמה סי' ח"י):
הד"ט ועיין להרב שביתת י"ט ריש חי"ד שהקיל בדיעבד ומשום הפסד מרובה בדין חביות של עובד כוכבים המונחים בספינתם להשכירם להביא בהם יין מחוץ לעיר ונשתמשו בהם ישראלים בלי הכשר ומלוי ג"פ רק מלאום מים והריקום אחר ד' ימים ואח"כ שמו תוכן יין ונשתהה כך כמו ד' ימים ועשה ג"כ סניף לקולא לפי שהחביות דניד"ד היו מבעלי הספינות דמה שממלאין אותם משל עובדי כוכבים או ישראלים אינו רק לפי שעה להביא ממקום למקום ע"ש:
יג ראה באכסניא שלו שלא היה נזהר ממגע עובד כוכבים ביינו וטעמא טעים לפי שבעת הבציר היה מבשל יורה א' גדולה של יין ושופכה בחבית ואח"כ משים בה יורה אחרת של יין חי והו"ל ככולו מבושל ושכן התיר לו מורה א' והרב המחבר השיב דליתא להא עד שיהיה החי בטל בששים במבושל ושכן ראה אחר כך שפסק רש"ך בחלק ג' סימן פ"ה ובכה"ג (דבר משה חלק א' סימן י"ז) הד"ט ועיין בתשב"ץ ח"א סי' כ"ט שכתב דקשה הדבר לשמוע שבמעט יין מבושל לא יהיה עוד בו איסור נסוך דדוקא בתבשיל הקילו אם יש בו מעט יין אבל יין ביין יש מגדולים הסוברים דבעינן רוב יין מבושל ועיין להרב ככר לאדן דף קס"ב ע"א דמה שאמרו דיין מבושל אין בו משום נסוך אין זה בבישול דעלמא רק בבישול רב עד שטעמו משתנה לטעם דבש ע"ש ועיג"כ להכנה"ג הנז' בבעי חיי שלו סי' קע"א מה שהשיב כהלכה בדין יין שעושין בקאשטיליא שבעת הבציר אחר שדרך ישראל בגת של עובדי כוכבים משליכין בו עפר לבן ידוע שעה אחת יותר ויזדכך התירוש במהרה ויעמוד במתיקותו ימים עד שיתבשל ויעשו ממנו דבש שקורין ארופ"י ונוהגין שאחר השלכת העפר בתירוש למוסרו לעובד כוכבים שמטפל בתירוש לבשלו ואומרים שאין עוד שם יין עליו כיון ששמו בו העפר הנזכר והיה הדבר רע בעיני החכם השואל והוכיח לאיסור והסכים עמו הרב המחבר למנעם ממנהגם הרע ושאם יאמרו להכות על קדקדם ועיג"כ להרב שביתת י"ט סימן ב' שהמבשלים יין לבן בעת הבציר כדי שיעשה כדבש ושוב מערבים מעט ממנו בכל חבית וחבית לא סגי לסלק ממנו איסור מגע עובד כוכבים (ועיין בתשב"ץ ח"א סי' פ"ח) ושגם הוראת גאוני מערב שהביא הרמב"ם בפי"א מהל' מ"א אינו רק בדבש ולא ביין מבושל והסכים עמו מהר"ן גבאי ע"ש ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו סי' ס"ז דהתיר חביות יין הבאות מקנדי"א ע"י עובד כוכבים בחותם ת"ח בפי החבית אך בכל חבית יש נקב קטן כדי להוציא הרוח שלא יבקע לפי שידוע שביינות קנדי"א משימים מהם דבש בין הגיתות ושוב אין בו משום מגע עובד כוכבים ושהדבר פשוט להתיר ע"ש. ועיין להרב בית לחם יהודה בשו"ת לסי' קל"ג דהביא דעת הרב צ"ץ סי' ע"ד וחוות יאיר סי' קי"ד דמחמירים במגע עובד כוכבים ביין שנותנים בתוכו לענה שקורין וירמו"ט ושהרב שבות יעקב האריך לדחות ראיותיהם והביא מ"ש הכנה"ג דמיקל והוא מסיק לחלק בין חבית דהוי הפמ"ר להקל לקנקן שהוא הפמ"ו להחמיר וכסברת מור"ם סי' קכ"ו ס"ב ע"ש:
יד עובד כוכבים הממונה על המדות נכנס למרתף ומדד איזה חביות יין כשר בקנה המדה ולא נגע ממש היין בידו שלא היו החביות מלאות לגמרי יש להקל בזה"ז אפי' בשתיה כיון שלא נגע בכוונה ובדבר אחר וכדעת הרלנ"ח סי' מ"א (ועיין להרב ערך לחם סי' קכ"ג ורט"ז ורש"ך וכנה"ג הגה"ט והגב"י אות ט' (מים רבים סי' כ"ח). הד"ט ועיין גם כן להריב"ל דמתיר בדיעבד אם כותי שם קנה בחבית למדוד ושלכתחלה יש להשתדל להעשות המדידה ע"י ישראל ועיגכ"ל אות ב' ולקמן אות כ' טו הוכיח להקל בדין קצת אנשים שעשו יין בגיגית של עובד כוכבים אחר שעברו עליו יב"ח והגיגית היתה בביתו של עובד כוכבים ואירעו המועדים בינתים וחתמו פיה באדרת א' קשורה וחתומה וכן חתמו פי הברזא ובאו לביתם ואף שבנקל יוכלו העובדי כוכבים להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו כלל כיון דלר"י ב"י שהביאו התוס' והרא"ש והטור ומרן פסק כמותו בר"ס ק"ל אע"ג דפליגי עליה בעל התרומה וסמ"ג ורש"י ג"כ כתב דאין להטריח כ"כ כמ"ש בשמו הגהת אור זרוע מ"מ בגיגית הנז' שהאדם יכנס בתוכו להוציא הזגין וחרצנים בנר דלוק ואם יש שם שום נקב יראה נראה דהעובד כוכבים מירתת וגם מטעמים אחרים יש להקל בניד"ד ע"כ תוכן השאלה ותשובת א' מתלמידיו מהר"א והרב המחבר הסכים להורות להקל (מגן גבורים סי' הד"ט ועיג"כ לקמן סי' ט"ז אות ט"ו ולהרב יכין ובועז ח"א סי' קי"ט וק"כ בדין חבית של עץ מלאה יין כשר שהביא עובד כוכבים בספינה מעיר לעיר ובידו כתב יהודי המודיע שהחבית מלאה יין כשר ושיהודים חתמו על פיה ב' חותמות ומצאו החותמות כשורה וכענין שבא בכתב רק שהכתב לא נתקיים ואין מכיר מי כתבו והאריך קצת ולדעתו ז"ל לא מהני בחבית של עץ ב' חותמות לפי שבנקל יכול לנקוב בין נסר לנסר ע"ש ובדין הגיגית של הרמ"ג הנז' לא זכיתי להבין מ"ש מהר"מ הנז' שכיון שיכנס בנר דלוק אם יש שם נקב יראה וכי אחר שנקב והוציא מה שרצה לא יחזור לסתום את הנקב ויניחנו פתוח כדי שילך לאיבוד כל היין וא"כ מה יעלה ויוריד שיכנס לתוכו ישראל בנר דלוק:
טז ספינה הבאה ממדינת הים של עובדי כוכבים טעונה יין ובאמצע הדרך יצא הסוחר חוץ לספינה למקום רחוק אם הודיעם שהוא מפליג נאסר היין ואם לאו הסכים מהר"ן גבאי להתיר (שביתת י"ט סי' ב' ג' וד'): יז דחה הוראת א' חכם בדין נודות של עובדי כוכבים ישנים וזפותים להכשירם במים ומלח שבודאי צריכים עירוי ג"י או ציר ומורייס יום א' אבל מים ומלח לא סגי כי לא נתברר לקצת מהחכמים ואולי לרובם טעם המלח ואפי' למאן ראוי לשים מלח שיעור שכתב הרמ"ה במי מלח דשבת שיהיו מלוחים יותר ממי הים כדעת רבי ישעיה והביא מתני' דעבודת כוכבים בפ' א"מ ופירש"י והרא"ש בתשובה ומהריק"ו בענין שהיית הציר ומורייס להכשירן והביא ג"כ סברת הרשב"א דאין למדין מציר ומורייס לשאר משקין (זקן אהרן סי' מ"ב):
יח עבדים ושפחות עובדי כוכבים שבבתי יהודים שהיהודי מאיים עליהם שלא ישתו ולא יגעו ביינו ושאם ישתו או יגעו נתפסים כגנב אין לחוש כ"כ כשישראל יוצא ונכנס וכמבואר בעבודת כוכבים ומרדכי פ' ר"י משם ראב"ן וכן מנהג פשוט (שם סי' קכ"ד):
יט יין שנעשה בהכשר ע"י ישראל וחזר בחזקת כותי ונשתמש בו עד כלות היין די להכשיר הכלי בהדחה בעלמא דאין כאן רק מגע כותי שאינו אוסר אלא בשתיה (יכין ובועז ח"ב סי' כ"ט):
כ כלי מלא יין מונח על דף א' ותחתיו יש ג"כ כלי אחר מלא יין ועובד כוכבים א' היה הולך בבית ובלכתו דרך בראש הדף הא' ונתנדנד כלי עליון ונשפך היין תוך הכלי התחתון חמרא שרי דלא אסרו מגע עובד כוכבים שלא בכוונה רק כשנוגע ביין ע"י ד"א אבל כאן לא נגע כלל אפי' ע"י ד"א רק נתנדנד היין מכח כחו ואע"ג דכח כחו ככחו כמ"ש התוס' פר"י גבי מעברתא זיירא ע"ש ואפי' זרק בידו אבן לתוך היין מותר אפי' בשתיה וכדעת הרא"ש דלא כרמב"ן והרי"ף דאסרי כמ"ש הר"ן (ועי"ל אות י"ד) (אבקת רוכל סי' ס"ב):
כא שמע מגדול אחד שראה תשובת כ"י ממהר"ש נאואוי בדין ענבים כתושים שמביאים בתירוש בנא אמון בחביות ומוכס ישראל לוקח מנת חלקו מהם ונותנם לעובד כוכבים מכירו דהתיר דאיכא מ"ד דמותר בהנאה בכותים והוסיף הרב מדיליה שמצא להריק"ש בהגהותיו סי' קי"ד דין ט' שהקיל דוקא כל שלא ראה שהמשיך ובעובד כוכבים אפי' בסתם אסור (חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ח):
כב התיר לישראל למכור יינו אפי' לעובד כוכבים שאינו כותי אע"פ שמנסכו ואם קנאו העובד כוכבים קודם שנתנסך אחר פסיקת דמים במשיכה או הגבהה או הכנסה לחצרו או שכר מקומו בחצר ישראל רשאי הישראל ליטול אח"כ דמיו ואפי' א"ל המתן לי עד שאמכור והביא לך שיוויו כל שאפשר לנוגשו מותר וכדעת הרשב"א ואפי' עשאו אפותיקי וכדעת הרמב"ן רק ישתעבד לו כל נכסיו ולא יזכיר שהיין בלבד משעבד לחוב זה (תשב"ץ ח"א סימן י"ד):
כג ישראל שאמר לעובד כוכבים לילך ליקח לו במעותיו ענבים מהכרם לעשות יין ולא נתן לו ישראל רק מקצת דמים והלך העובד כוכבים ולקחם והביאם במרתפו ועשה ישראל היין בטהרה והניחן ברשות העובד כוכבים במפתח וחותם לא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא סגי במפתח וחותם ונשא ונתן בתשובה להר"ן סי' מ"ד והעלה דבניד"ד אף דמקצת דמים אינו ככולו מ"מ יש להתיר ע"ש (קרית מלך רב סי' י"ד):