עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן יב
דיני פת ושלקות של עובדי כוכבים וגבינותיהם אות א מי שאינו אוכל גבינה חיה כלל רק קלויה לא מקריא לדידיה דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי להאסר לו אם בשלה עובד כוכבים דבתר אורחא דעלמא אזלינן ולא בתר דעתיה (ועיין להרב מחזיק ברכה א"ח סי' רנ"ד) (אהלי יעקב סי' נ"ח): ב דקדק היטב במ"ש הרב ב"ע סי' ק"ה בדין קאו"י אם יש בו משום בשולי עובדי כוכבים ובסי' שלאחריו הרחיק נדוד ממה שהתיר הב"ע הנזכר לברך על סתם יינם דליתא וליתא (בית יהודה סי' כ"א וכ"ב):
הד"ט גם הרב יעב"ץ בח"א סי' ט"ו ומ"ה מחא אשמעתתא דהרב"ע הנז' ושאפי' לדבר מצוה אסור לברך אם לא מפני אונס לרפואה ובדוקה אי לא סגי בלא"ה וע"ע לו שם בח"ב סי' קמ"ב בהיתר שתיית הקאו"י וקיוקולאט"א ושכר ויין שרוף של עובדי כוכבים ועיג"כ להרב הר"ץ אביו סי' כ' ולהרב חקרי לב סי' קל"ו שהביא דעת הרב כה"ג קי"ג ובתשובותיו סי' קנ"ה שאסר הקאו"י שלהם והביא ג"כ סברת הרפ"ח סי' קי"ד סק"ו דהתיר מתרי טעמי והרב ח"ל הנז' כתב שכבר הקדימו הרב"ע בב' הטעמים ושהטעם הא' שאינו ראוי ללפת בו את הפת כבר דחאו החבי"ב עצמו ושנראה ודאי דעל הטעם הב' דבטל הקאו"י ע"י המים מיוסד מנהג העולם להתיר והוסיף עוד מדיליה דאין זה מספיק רק לשתותו בבית העובדי כוכבים או בחנותם אבל לאכול הקאו"י שמערבין בצוקאר"ו אין טעם כלל להתיר ולקנות הקאו"י קלוי ע"י עובדי כוכבים כדי לבשלו בביתו הוי מבטל איסור לכתחלה ומ"מ המנהג להקל ונראה דס"ל דאכילת הקאו"י קלוי אינה קרויה אכילה שאינה כדרך הנאתו והצוקאר"ו מכשירו לאכילה ע"ש:
ג חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אף שאין דבר טמא בעדרו צריך שיהיה ישראל עומד ע"ג ואם לא אסור דלא כהרדב"ז סי' ע"ה (מעיל שמואל סי' י"ב):
הד"ט ועיין בפר"ח סי' קט"ו סק"א שהביא תשובת רדב"ז בסי' ע"ה ועמד בדבריו וס"ס העלה שכן מצא מנהג פשוט באמשטרדם להתיר ושכן נהג ג"כ עמהם וה"ה בעיר שלא נמצא שם דבר טמא או שהטמא יותר ביוקר מטהור ועיג"כ להרב בית יהודה במנהגי ארגיל דף קט"ו דנהגו היתר לפי שחלב טמא ביוקר גדול ושכ"כ הרשב"ש סי' תקנ"ד וכפסק הפר"ח אמנם בימות החורף נמנעים מלשתות אלב"ן שמנהגם לחמם המים בכליהן ועיין להרב עבודת הגרשוני סי' פ"ח ולהרב פ"מ אהרן סי' ל"ג ולהרב נחלת יעקב סי' בגד"ה ולמהר"ם פרווינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קל"ב שמתיר בדיעבד אם אין ישראל עומד ע"ג ועיין להרב זרע אברהם ח"א סי' פ"ה דפסק דאף בשעת הדחק שאפשר להקל בגבינות שנעשו ע"י עובד כוכבים ואי"ר מ"מ החלב עצמו אסור ועיין לתשב"ץ ח"ד טור א' סי' ל"ב שעשה סמוכות למנהג ארגיל בהיתר החלב ושהגבינה שאיסורה משום גזירה אף אי בטיל טעמא הגזירה קיימת אבל החלב שהוא משום חשש תערובת אי בטיל טעמא בטיל איסורא ועיג"כ באותיות הבאות בדיני גבינות ועיין להרב מטה אשר דף ק"ג ענף ב' וג' דפסק בדין חלב עובדת כוכבים דכיון דרוב בנין ורוב מנין ס"ל דמותר אך משום חסידות דטבען של ישראל רחמנין וביישנין אף חלבן מגדל טבע כיוצא טוב להחמיר הכי נקטינן וכמ"ש הרשב"א והר"ן ומור"ם סי' פ"א והלבוש והחבי"ב ועיין להפר"ח דס"ל להקל במינקת עובדת כוכבים אבל לגדול אף אם פירש ליכא מאן דשרי ובודאי אסור ועיין למרן וסמ"ג דס"ל דחלב עובדת כוכבים אפי' משום חסידות ליכא אפי' לגדול וכדין חלב ישראלית והוא שפירש וכהרמ"א שם סעיף ז':
ראובן הלך לעשות גבינות והוליך עמו בחור אחד ועשה הגבינות ושלחם על ידו ליד נאמן וכתב לו שיקבל ממנו סך גבינות קצתם בחותם וקצתם בלא חותם וכן עשה ומסרם לנפקד ושוב יש מעידים שאותו בחור גזם ואמר שראובן לקח ממנו איזו חתיכות והפסידו מעט והוא יפסידנו הרבה והוציא לעז עליו שקנה ראובן מהעובד כוכבי' ועירבן ושהוא לא ראה העירוב אך ראה שבבא ראובן להתפשר עם העובד כוכבים לקנות החלב א"ל העובד כוכבים איני מוכר לך החלב עד שתקנה גם הגבינות שעשיתי קודם בואך והוכרח לקנותם ונפרד מאתו ושכיון שיש גבינות יבשות קצת נראה לו שהן הנה של העובד כוכבים וראובן צוח שחלילה לו לערב הטמא והטהור יחדו ושמכר האסורות לעובדי כוכבים ושהגבינות קשות ששלח אינן רק לפי שמהם הושמו במקום שהאויר שולט בהן וכדרך עושי גבינות ושמה שיש בהן גבינות בלי חותם הוא מדרך המגבנים שכשהם צריכים להתרחק ממקום עשייתן חותמין אותן כדי שלא תתחלפנה אך בעמדם שם עד גמר עשייתן ומיד מוליכין אותם בחדר היהודי אין דרכן לחתום והעלה הרב המחבר דע"פ הדין כל הגבינות מותרות ומכל מקום אם יש מי שיחמיר על עצמו א"נ שהמגבן מיקל באיסורין או בני המקום מקילין בגבינות של עובדי כוכבים ויבא חכם לאסור אין מוחין בידו (נחלה ליהושע סימן י"ד):
הד"ט ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ח שעשה סמוכות למנהג העולם להתיר גבינות של עובד כוכבים ע"י עמידת ישראל על גבו אף שאין הישראל עושה שום מעשה בהגבנתן והביא מ"ש רש"ך סימן קט"ו דהחמיר והסכים עמו הפר"ח בסי' קט"ו ס"ק ט"ו והביא מ"ש הרב גינת ורדים דמיקל בחא"ח כלל ג' סי' כ"א ודחה ראיות הפר"ח ובפרט שכבר נהגו כן ועיין בח"א מחבורי הקטן הלז סי' י"ד אות פ"ז וכ"ש אצלנו שהמנהג להתפשר תחלה לחלוב לצורך ישראל דאף הפר"ח מתיר ע"ש ועיין בפרח שושן כלל א' סימן ג' על דבר אומנים ישראלים שעושים גבינה בכפרים ומשלחים אותם לישראל שבעיר ע"י משרת שלהם בלי חותם או סימן רק כותבין לו יגיעך כך וכך חריצים של גבינה עם משרת ואין עוד וככתוב בגו"ר כלל א' סימן י"ט ונשא ונתן בדבריו ע"ש ועיג"כ להריב"ל ח"ג סי' מ' שפסק בדין עובד כוכבים שהביא גבינות ממרחק ובידו כתב ממקום עשייתן מיחידי הקק"י מודיע מנינן ולא נכרו חתימתן דיש להקל אם אין מנהג בעיר שיכיר החתימות וצריך ליקח הב"ד הכתב שמביא העובד כוכבים בידו ועיגכ"ל סי' ט"ז אות ט"ו: ה העיד בנו האיש שמנהג עיר הזאת פירינצי שהיו נוהגים היתר בגבינות עבודת כוכבים שהעמידום בפרחים ושאסרום מקרוב. עוד כתב שם בשם מהרי"ב דמ"מ אין להרהר אחר מנהג איזה עיירות הנוהגים להקל (פחד יצחק אות ג' ע' גבינות עובד כוכבים):
הד"ט ועיין להרב דברי דוד סי' פ"ג ופ"ד מ"ש על תשובת א' חכם ממדרש הגדול עץ חיים שבאמשטרדם בח"ג ס"ס מ"ו בדין העמדת החלב בפרחים וחוששים לתערובת עור קיבת נבלה גם לפי שעי"כ מרובה הנייתו למחצה לשליש ורביע ממה שיעשה במשרת פרחים לבד ושלכן יעשו כל מאמצי כחם לערב הקיבה בלא דעת ישראל העומד על גבו ומהר"י בשן בעל התשובה הנז' העלה בתחלה לתקן לשרות עור קיבת שחוטה במים או בחומץ ולסננו ולערבו במשרת פרחים באופן שמשרת הפרחים המעמידם תהיה הרוב וכיון שכן יוכל אח"כ להעמיד הגבינות בתערובת הנז' ולא מיקרי מבטל איסור וכו' ודומה לההיא דפ' בתרא דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים וכו' וה"ה כאן אך לא נתקררה דעתו בזה דיש לחלק הרבה בין זה לזה והניח הדבר בצ"ע והרב המחבר עמד על כל דבריו ולא מצא בהם טעם של עיקר לא בראיה שהביא ולא בדיחוי שלו ואחר כך הביא ראיות אחרות והוכיח להתיר לכ"ע ושמותר לעשות כאשר דבר לתקן לשרות אפילו לכתחלה ולהעמיד בתערובת הנז' ע"ש ומענין לענין נכנס בדין קיבה שמלחוה בעורה דס"ל דאף דבעלמא קיימא לן מליח כרותח כיון דבבשר בחלב לא אסרה תורה רק דרך בישול לא אמרי' בה מליח כרותח ע"ש ולהרב פחד יצחק אות ק' (כת"י) ע' קיבת נבלה שכתב שלא מצא חן בעיניו היתר קיבת נבלה אף שרבו כמו רבו המתירין מטעמא דפירשא בעלמא היא ודוקא עור הקיבה אסרו דיש לחוש לחלול ה' של עובדי כוכבים שרואים שאנו מקילים ועוד שלא לזלזל באיסור נבלה וטרפה ועוד אם נתירנה יבאו לאכול גבינות עובדי כוכבים שאינם מבחינים בין טפה לטפה היינו בין קיבה עצמה לעור הקיבה ע"ש. ולע"ד יסלח נא האדון שאין דבריו כדאים לאסור לנו יונה ולגזור גזירה מדעתנו וכבר כתבתי שורותים בחא"ח סי' י"ז אות ל"א ע"ש ובחלק זה ג"כ באיזה מקומות:
ו מתון ומסיק דמי לא יירא להקל בגבינות שלא היה שם ישראל עומד ורואה מתחלת החליבה פן יערב בו העובד כוכבים חלב טמא דלרש"י ז"ל פ' אין מעמידין וסמ"ג אע"ג שאין חלב טמא מקפיא ואף שהעובד כוכבים חלבו לעצמו אין שום חילוק להקל ואף שאין דבר טמא בעדרו וכמ"ש המרדכי פ' א"מ הנז' ע"ש (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' פ"ז):
הד"ט וכ"ש וכ"ש האידנא דבקשו ומצאו האופן בתוך האופן להקפיא ג"כ חלב טמא ע"י תערובת טהור וכאשר השקיף עין חכמתו של הרב פרי תואר ע"ש ועיג"כ להרב יוסף אומץ סי' מ"ד שגם הוא החזיק דחלב טמא דוקא כולו אינו עומד אבל רובו עומד ע"ש ובחיים שאל שלו סי' מ"ג הזכרתיו לקמן אות זה ופה פירינצי עוד היום מתמידים במנהגם הנזכר באות ה' להזהר שלא לאכול מגבינותיהם רק בשמירת ישראל מתחלת החליבה אע"פ שחלב טמא ביוקר מאד מהטהור וכן נזהרים המורים ה"י ממקומות אחרים כשמעידים על המביאים פה גבינותיהן שנעשו בחזקת כשרות לפרט ולפרש מתחלת החליבה וכבר בא מעשה לידי שהושלחו פה גבינות ממדינה אחרת בעדות מ"צ של העיר שסתם ולא פירש ולא רציתי להתירם עד יבא דבר מפורש היטב ואף שהיה מתנצל באמרו שכיון שהעיד בדרך כלל שנעשו ככל תחז"ל הנה סתמו כפירושו גם לענין החליבה לא הטיתי אזן לדבריו עד שיפרש דכיון דקרוב למקומו ממש סמוכות ערי פארמ"א שאינן נזהרין בכך ולדידהו ודאי הוי ככל תחז"ל כיון שכן נהגו ודבר התלוי במנהג אין מטעין זה לזה אין ספק דאין פרט ראיית החליבה בכלל העדות ואזן מילין בחנה ושמע לדברי והעיד כראוי ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' ל"א אות ב' שהראה פנים לחזק מנהג פארמ"א במה שמקילים בחליבה ושמ"מ אין להתיר במקום שנהגו בו איסור ע"ש ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו דמתחלה לא מצא מקום להתיר בהעלמת עין בחליבה ושוב אשכח צד שירותא מהגהות אשירי ושכן התיר ר"ת בישראל שא"ל העובד כוכבים לקנות החלב לגבנו וכבר נחלב החלב ע"ש דכיון שהעובד כוכבים יודע שישראל לוקחו להקפיא מרתת לערב בו חלב טמא ודגם לרש"י מותר כל שיודע העובד כוכבים דלעשות גבינה לוקח ומ"מ עדיין אין בידינו להתיר אלא בדיעבד והביא דעת המרדכי בשם ר"ת שלא היה מתירו עם העובדי כוכבים חלב לאכילה ולכותח ונשא ונתן בדבריו ובמ"ש הרב"י בשם רשב"א בענין גבינות שדרכן להעמידן בפרחים דהאיסור במקומו עומד ומשם בא לו למ"ש הרמב"ם שלדבריו בפ"ג מהל' מ"א מותר אפי' לכתחלה ע"ש ולהכ"מ וכ"מ ול"מ ולבסוף יש הוראה להקל בניד"ד שהעובד כוכבים חולב בציווי ישראל שקונהו לגבן דלכ"ע שרי אפי' לכתחלה שהעובד כוכבים מרתת והביא קושית רט"ז על רמ"א שלא הבין מ"ש דיש להתיר בדיעבד כיון שכבר פסקו כרמב"ם דאפילו העמידוהו בפרחים אסור דלא פלוג ה"נ היה מקום לאסור כיון שלא ראה תחלת החליבה ותירץ דשאני הא מהא והרי לרמב"ם גופיה דאסר בהעמדה בפרחים כתב הה"מ דשרי ליקח חלב מהעובד כוכבים אע"פ שחלבו לאכילה אין זה תלוי בזה וק' על הרט"ז כנז' גם לרש"ך דס"ל דכיון שגזרו בגבינותיהם כל שהגבינה של עובדי כוכבים יש לאסור אפילו ראה החליבה דאכתי גבינותיהם של עובדי כוכבים מיקרי ע"ש מ"מ בענין של מעלה נראה דלכ"ע שרי דהא ישראל הוא הבעל קודם עשיית הגבינה ומעשה הגבינה ע"ש ישראל נעשה גם מענין החליבה כיון דאיכא טעמא דמרתת חשיב כראיה ושרי ע"ש ובגמר דבריו נתעורר האם לסברת הרש"ך הנזכר בגבינות ישראל שקנאן העובד כוכבים היכא דאין לחוש לזיוף אמרי' דל"פ רבנן וגבינות עובד כוכבים מיקרו ומסיק דלדעתו אף לרש"ך מותר וכ"ש לרמ"א ובירך על המוגמר שעזרו ה' למצוא פתח להתיר ניד"ד בלי פקפוק לכ"ע ע"ש ונלע"ד שיש להוציא דין זה מדין של פלטר עובד כוכבים שקנה פת מבעה"ב או בהפך דאזלינן בתר התחלה וה"ה הכא כיון דעיקרה של גבינה יצא בהיתר אף אם לקחו עובד כוכבים יש להתיר כל שאין מקום לחוש לזיוף ודו"ק ז האריך הרבה בדין גבינות שעושים בבית עובדי כוכבים במעמד ישראל בכלים שלהם בלי הגעלתן קודם עשייתן שמ"צ אחד הטיח דברים הרבה על זה וכאילו יאכלו בני ישראל השקץ והעכבר ח"ו והרב המחבר לא כן ידמה ובתחלה עשה סניגרון לדבריו במה שהיה מתיר דבר שחבירו אסר שאין הדבר כן דבפ"ק דע"ג ובפ', א"ט ובפ' כל היד תניא חכם שטימא אין חבירו וכו' ה"ד במלתא דתליא בסברא וכמ"ש רש"י שם בפ' א"ט אך במה שאינו תלוי בסברא כגון הא דניד"ד מותר להתיר מה שאחר אסר והביא ג"כ ראיות אחרות ע"ש ועוד דאם נחמיר להבא איכא למיחש טובא להוצאת לעז על הראשונים ובעיקר הדברים יש להקדים שבעשיית הגבינה אין מחממין החלב רק להפיג צינתן שאם היו מחממין אותו הרבה היו מרעו לגבינה וזה ברור וידוע ליהודים ועובדי כוכבים ואף אם תהיה היורה בלועה מאיסור מה טעם תאסר היורה להשתמש בה החלב בצונן והלא אין לה כח להפליט האיסור הבלוע בה וא"א שיביאנו לידי חמום שהיס"ב שהעובד כוכבים עצמו לא יתרצה משום קלקול הגבינה עוד הביא ראיה להתיר בלי הגעלה ממ"ש הסמ"ג בשם ר"י בסי' קל"ב מלאוין שלו עוד האריך בענינים אחרים השייכים לענין וסופו בתחלתו נעוץ שאין מקום לאסור על שלא הכשיר הכלים קודם ההעמדה מיהו מה שעושין אחר הגבינה שקורין ריקוט"א אין טעם מספיק להתירם והצנועים ימשכו ידיהם כי מחממין המי חלב בחום גדול שהיס"ב והוסיף עוד שנית והשיב ידו על כל מה שהשיגו הרב גרשון לטיף וקם דינא להיתירא (שו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה סי' פ"ד ופ"ה):
הד"ט ואצלנו המנהג פשוט להזהיר לישראל ההולך לעמוד ע"ג להכשיר תחלה הכלים ואפשר שטעם המנהג משום שעושים ג"כ הריקוט"א ולזר יחשב להזהירו להכשירן אחר עשיית הגבינה ועיין להרב המחבר הנז' שאחר סמוך לפסקו שנית הנז' כתוב (שלא מכ"י המעתיק הספר) וז"ל המעיין בתשובת רשב"א סי' קמ"ג יראה דלפי האמת אינו חולק על הרב הזה לפי שהוא מדבר בהעמדת חלב ע"י חום האש שיש בו כח להבליע ולהפליט עכ"ד ולע"ד קשה דמחלוקת במציאות שאם יונח שאין מחמין רק להפיג צנתן מטעמא דתתקלקל הגבינה הלא לאמונה תהיה דעתו בטלה של המחממו עד שהיס"ב לחבול בממונו ואם הדבר בהפך שאין חמימות החלב מזקת אפי' אם היס"ב לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית מדרשו של הרב המחבר וראיתי ג"כ בענין זה בשו"ת כ"י להר"י טראבו"ט סי' ק"ז (ואיני יכול להבחין אם הוא השואל או הנשאל שאין שם חתימת זקן לא בשאלה ולא בתשובה) שנשאלו שם איזה שאלה ובתוכן כתוב וז"ל גם תודיעני אם צריך להגעיל היורה קודם שמקפיאים בתוכה החלב עבור הקיבה אם נאמר דהעמדה לא חשיב טעם כמ"ש רבינו מאיר והביא ראיה מפ' כ"ה וז"ל המעמיד בעור הקיבה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסור הא ליכא נ"ט שרי אע"פ שהעמיד החלב ול"ד לשאור דלטעמא עביד ולא בטיל או נדמה אותו לדפוסי עובדי כוכבים שאע"פ שאין המלח מפליט מה שבתוך העץ מ"מ כיון שמולח תמיד בתוכן צריך הגעלה לדעתו כמ"ש לעיל וכו' עכ"ל ולא מצאתי תשובה בצדה ולענין מעשה אני אומר לע"ד דכחא דהיתירא בדיעבד עדיף ומזהירין אותם לכתחלה להגעיל וכמ"ש דכן מנהגנו פה גם ראיתי להרב מקור חיים בתשובותיו כ"י סי' כ"א שנשאל במי שהלך לעשות גבינות ולא הכשיר היורה תחלה וקנו ממנו הגבינות ואכלו מקצתם וחזר עוד לעשות גבינות והתירוהו להכשיר היורה תחלה וגם בפעם ב' לא הכשירה ועשאן קצתן ביורה ב"י וקצתן בשאינה ב"י ונתערבו הגבינות יחד וכשחזר למקומו שאלוהו אם הכשיר היורות והשיב שלא הגעילן להיותו מתירא מהעובד כוכבים וגער בו החכם בפרהסיא ולא אסר הגבינות וכאשר חדלה גערת חכם וקולות בני העיר חדלו התחיל למכור הגבינות לזה ולזה בעירו ושלא בעירו ושוב היתה בין החכם ובין עושה גבינות מסה ומריבה וקראו החכם מאכיל טריפות לישראל וגילה החכם בצינעא שקראו כן בשביל הגבינות שעשה בלי הכשר הכלים וקצתם נמנעו מלקנות ממנו וקצתם לא חששו ואז אמר העושה גבינות שחשב להכשיר הכלי בעשיית הריקוט"א ונשאל הרב המחבר מה דינן של הגבינות והכלים שנשתמשו בהן ופסק דמן הדין אין לנו לאסור הגבינות יען שביורות אין מרתיחין החלב לעשות הגבינות ומ"מ היה ראוי לקנסו שלא שמע לקול מוריו ומה שאמר אח"כ שחשב להכשירן בעשיית הריקוט"א אין להאמינו כי לא אמר כן רק בראותו כי כלתה אליו הרעה וגם על הרועה חרה אפו דאם ס"ל שהיו הגבינות אסורות וע"כ גער לו למה לא אסרן מיד והניח ליקח מהם ואם לבו היה נוקפו על כן הלך לו ופשפש ומצא להכשיר א"כ למה כשנפלה קטטה ביניהם קראו מאכיל טרפות אין זה רק הבל ורעות רוח וכמעט יש לקרוא עליו כי רבים חללים הפילה ח"ו ולענין דינא הביא תשו' הרשב"א סי' קמ"ז דלדידיה נראה יש לאסור ג"כ כל התערובות מדין חה"ל וכמ"ש המרדכי פ' כל הבשר דרבינו שמשון נסתפק אם הגבינה נקראת חה"ל ע"ש ופי' הרב המחבר דספקו היה לפי שמצא דעות חלוקות בדין חה"ל די"א דכבש שלם או אווז שלם וה"ה גבינה שלימה לפי שאין דרך ליתן כך שלם בפני אורח לא מיקרי חה"ל וי"א שאלו דברי הבאי וכי בשביל שראויה לחלק גרע טפי אדרבה חשיב טפי את שדרכו לימנות ולכן נסתפק הר"ש ולא רצה להכריע אמנם דק ואשכח בשלטי גבורים בעבודת כוכבים פ"ב דף שס"ה שהקשה על הרשב"א דאוסר הקדירה שנעשה בה הגבינה מחלב שחלבו עובד כוכבים וישראל משום שמרתיחין אותה דליתא דבש"ס בפירקין מוכח דאי לאו טעמא דחלב קאי ביני אטפי לא היו אוסרין אותה וק' דהו"ל למיסר משום שהרתיח כל החלב יחד ואם יש בו חלב טמא יהיב טעמא בחלב טהור ועל הש"ס ל"ק דהש"ס סובר שאין עושין הגבינה ע"י הרתיחה כי כן המנהג בודאי עכ"ל. גם שאל כי ישראלים העושים גבינה וא"ל שאין מרתיחין החלב וא"כ אין מקום לסברת הרשב"א וקם דינן להתיר ועיג"כ בטא"ח סי' תמ"ז בשם הרא"ש בדין גבינה לחה בפסח ומור"ם י"ד סימן קכ"ב ואף אם יש מקום לחוש לסברת הרשב"א והר"ש הנז' כשנעשית בכלי בן יומו (מה שאינו) מ"מ יש להתיר התערובת דלית לה דין חתיכה הראויה להתכבד רק כשאסורה מצד עצמה (כגון גבינה של עובד כוכבים) אך אם נפל איסור בחתיכה ונתן בה טעם שאין האיסור מצד עצמה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד כמ"ש הפוסקים והביאו הר"ן ס"פ גיד הנשה אמנם לפי האמור א"צ לכל זה ודבר פשוט הוא להתיר הכל ע"ש ועיג"כ להר"ם פרווינצאלי בתשובה כ"י סי' קמ"ו וקמ"ט להתיר עשיית גבינה ביורה של עובד כוכבים לפי שאין מחממים החלב בכדי שהיד סולדת בו שתמיד ידי המגבן בתוכה אך עשיית הריקוט"א אסור לעשותה שם בלי הכשר אפי' אינה ב"י ואפילו בדיעבד יש לאסור ע"ש ועיין להרב בעי חיי סי' קנ"ט דצווח ככרוכיא על האוכלים ריקוטא של עובדי כוכבים ושראוים לנזיפה. ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ט דלהעמיד הייגורט"י בריקוט"א של עובדי כוכבים דמהרב"י סימן קט"ו נראה דס"ל דעד ג"פ אסור פלפל בזה ומסיק דלדידיה אין נ"ל טעם לאסור עיין שם ולקמן סימן י"ג אות י"א:
ח שמע באומרים משמייהו דרבנן קשישי הש"ר היפה והראנ"ח שהיו מתירים לאכול גבינות הקראים ע"י שבועה שהיו משביעין להם ודרש הרב המחבר בעיקרן של דברים והביא ההיא דפרק קמא דיומא שהיו משביעין לכ"ג ומ"ש רש"י והר"ם עלה ומ"ש הר"ן בפי' למסכת נדרים להלכות הרי"ף פ' שבועות שתים בתרא שהביא מרן סימן רל"ו והריב"ש סימן צ"ח קנ"א ושצ"ה והאריך קצת בדיני חשוד וסיים דלענין דינא אף שנראה להתיר מ"מ מי יקל ראשו נגד רבן של ב"י ומה גם דאף מרדב"ז ח"ב סימן ר"מ נראה שאף שמן הדין מותר מ"מ אין ראוי לאכול משלהם אפי' בשבועה כיון שהם אינן אוכלין משלנו אפילו בשבועה ועיין עוד מדיני קראים למרן בבדק הבית סי' קכ"ח דס"ל דאין בין נשבע לשלא נשבע טעם להתיר (בעי חיי סי' קנ"ח(: הד"ט ועיין לרדב"ז הנז' בח"ג דף פ' סימן תקכ"ח דהתיר לעשות היין בבית ישראל ע"י קראים אף בלא שבועה אף דביינן צריכין שבועה שלא נגע בו עובד כוכבים אמנם בישמעאל אם יש חשש שנוגע בו אע"פ שאינן עובדי עבודת כוכבים וגם אסור להם היין מ"מ לא מלאו לבו להתיר שמא מדמי מלתא למלתא ע"ש וילע"ד לתת טעם למה התיר יינן של קראים ע"י שבועה ובגבינות אפילו ע"י שבועה אין ראוי לאכול משלהן ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ט"ו ובענין השבועה שמשביעין ע"ל סי' ט"ז אות ד':
ט חמאה של עובד כוכבים שהתיכוה בקדירה על האש ונמצאת בתוכה גבינה ולפי השיעור דהשתא יש ס' בחמאה לבטלה אין לחוש ולהחמיר שמא קודם היתה יותר ונצטמק והביא ההיא דפג"ה דף צ"ח ומ"ש רש"י שם ומ"ש הרשב"א והר"ן ופר"ח סי' צ' סק"ו ופלפל בדבריהם ובדברי הרב יפ"ת שכולם הסכימו שאין לשער אלא כמו שבא לפנינו זולת הפר"ח שמחמיר ויחיד הוא בדבר זה ועוד יש להקל בדבר זה דהוי תרי דרבנן חדא דגבינותיהן גופייהו איסורן דרבנן ועוד דטעם הגבינה בחלב הוי מין במינו דאף באיסור תורה א"צ ס' רק דרבנן ולא עוד אלא דרבים סוברים דגבינות עובדי כוכבים בטלו ברוב ויש מקילין עוד להתיר לבטלן לכתחלה כמבואר הכל בפר"ח גופיה בסימן צ"ט סקי"ז (מכתם לדוד סי' י"ב):
י פת ישראל שאפאו עובד כוכבים דלריב"ש בשם הרא"ה מותר אפילו בלא קיסם בתנורים שלנו מ"מ מנהג פירארא להצריך קיסם גם בתנורים שלנו ויש להקל היכא דליכא מנהג (פחד יצחק אות פ' (כ"י) ע' פת ישראל): הד"ט גם בהגהות הרב גאל"ו כתב בשם ריב"ש סי' תקי"ד בשם רמ"ה שהתיר גם הוא בתנורים שלנו בלא קיסם ע"ש ושוב ראיתי הריב"ש גופיה ונשתוממתי על המראה דלע"ד לא עלה מעולם ע"ד לחלק בין תנורים שלנו לשל קדמונים ולא דבר בזה כלל אם לא שאיזה תלמיד שאינו ותיק העתיקו בטעות כאשר יראה הרואה בריב"ש עצמו בפתיחת עין כל דהו ועיג"כ להריב"ש הזכירו הרב ערך לחם דאם פורעים לאופה עובד כוכבים שכר אפייה יש להתיר בכל גוונא ודוקא בפת הקילו ולא בשאר בישולי עובדי כוכבים כגון פאשטיד"א וכיוצא. ועיין בתשב"ץ ח"א סי' פ"ט וח"ג סי' י"א דפסק דמיני מתיקה שעושין העובדי כוכבים מסולת ודבש אע"פ שבסולת יש בו משום בישולי עובדי כוכבים מ"מ במיני מתיקה שהדבש עיקר אין בו משום בישולי עובדי כוכבים ואעפ"כ ראוי לכל אדם חשוב לפרוש עצמו מהן וכ"ש בדברים שאינן נאכלין אלא משום תענוג שיש להחמיר לעצמו ולהקל לאחרים וכדאמרי' בפ' ב"ט אדם חשוב שאני ע"ש ועיין להפר"ח סימן קי"ב סקי"א בדין פת הבב"כ ששלח עובד כוכבים לישראל שיש בו רבוי ביצים דפסק דאם ידוע ששלח לו מה שעשה לצורך ביתו ודאי אסור ממ"נ אם הקמח עיקר משום פת בעה"ב ואם הביצים עיקר משום בישולי עובדי כוכבים ועל הסתם תלינן שעשאה מתחלה למתנה דכזביני דמיא ודקמחא עיקר וה"ל כפת של פלטר דשרי ע"ש ובנודע שלא עשאו העובד כוכבים בביתו רק קנה מפלטר עיין לרש"ל סימן כ"ה שכתב דאם בעה"ב עובד כוכבים קנה מפלטר פת של פלטר מיקרי ומותר ועיין בפר"ח שם סקי"ז דכללא כייל שכל דבר שמברכין עליו במ"מ אם כשקובע עליו סעודתו מברך המוציא ובהמ"ז דינו כפת ותלוי באם נוהגים לאכול פת של פלטר לאיסור והיתר ואם הם דברים שאפילו בקביעות סעודה אינו מברך המוציא וכמיני מתיקות שעושין העובדי כוכבים מסולת ודבש דהדבש עיקר יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים שלא כסברת התשב"ץ הנז' והביאו הרב"י סי' קי"ג וריב"ש סי' כ"ח ועיין להריט"ץ סי' קס"א דפסק דאף לנוהגים איסור בפת של פלטר מ"מ כל פת הבב"כ וכל שמברכין עליהם במ"מ כגון כעכים שקורין בישקוגי"ש מותרין ע"ש ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ה בדין פת של בעל הבית עובד כוכבים דאסור אף אם קנאו הפלטר ממנו כדאיתא בסי' קי"ב וה"ה דאסור אם לקח פת בעה"ב ופררו ועשה ממנו פת או תבשיל אע"פ שנשתנה לגמרי והביא סמך לזה ממור"ם א"ח סי' תע"א בדין מצה שנאפה כתקונה ונתפררה אח"כ ונילושה ביין ושמן וכו' אסור לאכלו בע"פ אך יש לדחות ועיין להלק"ט ח"ב סי' פ"ג דאסר לבשל הפת כדי לאכלו ושוב הביא ראיה מתשובת יכין ובועז ח"א סי' ע"ו דאסר פת בעה"ב ששחקו עד אשר דק כעפר ועירבו בדברים אחרים דכיון שנאסר לא פקע איסוריה וע"ל אות י"ח ע"ש ועיין להרב בעי חיי סי' קנ"ב דדין פלטר עובד כוכבים ובעה"ב שעשה פת למכור כי הדדי נינהו ואף אם יש פלטר מותר ליקח מאותו בעה"ב אע"פ שאינו פלטר וכסברת מרן ומור"ם בסי' קי"ב ומשם נכנס בדין נזהר מפת של עובד כוכבים עד כמה ימתין אם אין לו פת של ישראל ע"ש:
יא שאלת חכם כמוהרר"א אשכנזי מקק"י פה פירינצי על גלוסקאות נחתומין עובדי כוכבים הנלושות במים וביצים טרופות שעושין למכור שאחר לישתן ועריכתן חולטין אותן ברותחין ואח"כ שמין אותן במחבת ברזל ואופין אותן בתנור ועי"כ באות יותר יפות מראה ונהגו היתר לאכלן ומחדש א' מהנחתומין עושה ומוכר ג"כ עוגות נלושות במים וד"א ולכן רבים מהקק"י קראו תגר על הלוקחים אותן מאותו חנות שכל משאו ומתנו מבקר עד ערב בידים מלוכלכות בד"א בשביל העוגות ההן הן כשהטבח מביא לחנותו השומן חי מחותך לחתיכות דקות הן כשמתיכו או כשמוכר שיור השומן שהתיך הן בלישה ועריכה ואפייה הן במגען חם בחם או צונן בחם וכיוצא בידים מסואבות ומזוהמות ורבים היו אומרים שהם זהירים וזריזים שלא יתערבו אלו באלו ושיש להם כלים מיוחדים שלא לבא לידי תערובת הן מחמת ימי ענוייהם שאסור להם לאכול בשר הן מפני שטבע הד"א אם היה מעורב בגלוסקאות לא היו באות יפיפיות ונפוחות שטבע הד"א להשפיל הדר הבצק וליטול זיו תארו ואף שעמדו על האמת כמ"ש הנחתום ההוא מ"מ היה קשה בעיני הרא"ה הנז' להתיר את של אותו נחתום וכתב לו להרב המחבר על מה אדני פקפוקו הטבעו ואחר שהאריך קצת להשיב על דבריו מסיק דעדיין לבו מהסס להתיר ושעצתו תהיה כיון שאינה שעת הדחק ויש בעיר מוכרי גלוסקאות אחרים להודיע לרבים חשש ופקפוק חומר האיסור למשוך ידיהם לטוב להם ואם יראה בעיני המורים לאסרה לגמרי יש להם על מה שיסמוכו וחייבים כל הקק"י לשמוע להם ועיג"כ שם להרב המחבר שהאריך להוכיח כחא דהיתירא ומכל מקום סוף דברו אמת דכיון דא"א ליזהר שלא יגעו זה בזה א"כ נטילת מקום סביב כל העיגולים מן הדין בעי' ובזה סגי אלא דא"כ נתת תורת כל א' בידו לגרר סביבות הגלוסקאות ולכן ראוי להרחיק מהכיעור ולהיות האיסור שוה והמחמיר תע"ב (שמש צדקה בחי"ד סימן מ"ז): הד"ט ועיג"כ להרב מים רבים סי' ה' והנמשכים על ענין זה ממש שהביא פסק מלא וגדוש מהרב הרא"א הנז' שפסק לאיסור והסכים עמו הרב המחבר והרב יהודה פאדווא ממודינא והרב מרדכי צהלון מפירארא והרב אברהם סגרי מקאסלי בהסכמת הרב גבריאל פונטרימול"י והרב אש"ל פובינ"ו רבני טורינו והרב חזקיה מנוח מרומי והרב כהן מודון ממנטובא והרב"ך מריגיו והר"י בסאנו חתנו והר"י אבוהב מויניציאה והר"ש מורפורנו מאנקונא והרב מנשה יהושע ממודינא כל אלה גבורי החיל הסכימו כולם לאסור להלכה ולמעשה אפס כי הרמ"י פאדווה והרש"ם הנז' הסכימו לאסור למעשה אף שהיה מקום להתיר מדינא אמנם מהר"י אירגאס לא הסכימה דעתו לאסור אפי' למעשה והביא ראיות להתיר והרב מ"ר הנז' השיב על דברו וחיזק הוראתו והוראת אחרים הנז' והדר דינא לאסור ע"ש ולהרב אירגס הנז' בדברי יוסף שלו סי' ס"ז ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב וקמ"ג בדין שתיית קאו"י של עובדי כוכבים שאומרים שאסור משום חשש איסור חלב של חזיר שנותנין בו והאריך שם להסיר כל מיני פקפוקים ושאין בזה רק קול דברים בעלמא ואין מקום מן הדין לאסרו אף שטוב לחוש לב"ק אף דלא איתמחי ובפרט לאדם חשוב ועיג"כ למהר"י הלוי סי' י"ד וי"ח ובעיקר הקאו"י אם יש בו משום בישולי עובדי כוכבים ע"ל אות ב':
יב אם בישל העובד כוכבים בשבת בבית ישראל לשתות המרק חולה ישראל ע"פ צווי הרופא אם במש"ק יותרו אותן האפונין לאכול לישראל בריא אף שנתבשלו בשבת ועוד יש בהן איסור בישולי עובדי כוכבים ופסק דלענין שבת אין בו איסור כלל כמבואר בא"ח סי' שי"ח ובענין בישולי עובדי כוכבים מסיק דיש מקום להקל משום ס"ס דהיינו אי קי"ל כהרא"ה דמתיר בישולי עובדי כוכבים בשבת ואת"ל דקי"ל כרשב"א שמא הלכה כהר"ר אברהם דס"ל דכשבשל העובד כוכבים בבית ישראל אין בו איסור בישולי עובדי כוכבים ואת"ל דקי"ל כהחולקים עמו שמא הלכה כרמב"ן דס"ל דבשפחות הקנויות לנו אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים והוי ס"ס המתהפך שאף באיסור דאורייתא מהני וכ"ש בג' ספקות כ"ש באיסור דרבנן וכ"ש באיסור דרבנן שאין לו עיקר מדאורייתא וכיון שכן מותרין האפונים לאכול ומ"מ המחמיר על עצמו יחולו ברכות על ראשו (בעי חיי סי' קנ"ד וקנ"ה): הד"ט וכן פה פירינצי נוהגים לאסור האפונים הנז' ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ו' שדעתו ג"כ לאסור ועיין בשיורי ברכה שלו ובענין הכלים שנתבשלו בהם בישולי עובדי כוכבים עיין להרב המחבר בסי' קנ"ז בדין דגים גדולים מלוחים ביד עובדי כוכבים דמחלוקת קדום היא ואם יש לחלק בין דגים גדולים כטונינ"א לבין קטנים (ועיין למרן סי' קי"ג) ואם אח"כ בישל העובד כוכבים הדגים גדולים המלוחים או כבשם או עשנן עיג"כ למרן שם דבמחלוקת שנויה ואם בשלן השפחה בבית ישראל יש להתיר להרב המחבר משום ס"ס המתהפך וכנז' לעיל בדין בישולי עובדי כוכבים בשבת ועיג"כ לקמן סי' י"ח אות ט"ו ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו סי' ל' דרוסאי בדין חטים ששלקן העובד כוכבים עד שמגיעים למאכל בן דרוסאי דמ"מ כיון שאינן נאכלין רק ע"י בישול מחדש יש להקל במקום צורך ע"ש ודבר שכבר נתבשל ע"י ישראל כמאכל ב"ד פשוט הוא שאין בו עוד איסור משום בישולי עובדי כוכבים אם גמר העובד כוכבים בישולו וכ"פ בפשיטות הרב יעב"ץ בח"ב סי' מ"ה:
יג לא הטה אזנו למאמר הגאון מהר"ם פישלש במה שמקילין לשתות קאו"י בחנותם של עובדי כוכבים בכלי עובד כוכבים שדרכן לשתות קאו"י בחלב שאולי מקילין הואיל ולא שכיח דבר טמא וכסברת הפר"ח סי' קט"ו כי לא כן דעתו רק לאסור שאין כאן ספק אלא ודאי שהן ב"י שבכל שעה שותין בהם חלב שאי"ר והיתר של כלי שני ג"כ אסור עכ"פ לכתחלה ורט"ז ורש"ל מחמירין בכלי ב' ורש"ך כתב דעכ"פ להחמיר לכתחלה בכלי חרס ואין המנהג ראיה שאף אם הם בני תורה אינם בני יראה (וע"ל סי' י"ח אות י"ב) (נודע ביהודה סי' ל"ו):
יד חרדל של בשמים של עובדי כוכבים שמערין מים רותחין עליהם שחוק היטב ומנערין אותו יפה יפה להרתיחו כולו ואח"כ מערבין בו דבש אם המנהג לקנות מהן מותר ואם לאו אסור דיש כדי בסברות הפוסקים לזה ולזה בין בענין גיעולי כליהן בין בענין בישולי עובדי כוכבים ודוקא באומנין אבל בשאינן אומנין אין להקל (שו"ת מהר"ם פרובינצאלי כ"י סי' קכ"ה):
טו אסר שורש התרדין (בלע"ז בארב"א ד"י בייטולא) הצלויות וקלויות ע"י עובדי כוכבים ויפה התיר ערמונין שבשלו העובדי כוכבים בכליהן שאין כאן איסור בישול עובדי כוכבים כיון שאוכלין אותן חיין שעל כן יש לברך עליהן בפה"ע כמ"ש הרמ"י סי' ר"ב סי"ב ובהכרעת הפר"ח בי"ד סי' קי"ג סקכ"ב ואם התוס' אסרו הערמונים בפ' כ"מ דף ל"ח ה"ד בשלהן שאינן מתוקין וגם משום גיעולי כליהן אין לאסור שיש להם כלים מיוחדים לכך ועוד שטעם בשר שבשלו בהן פוגם בערמונים וכן התירו התורמוסים שבשלו בכליהן לפי שאינן עולין על ש"מ ומטעם הנז' ע"ש עוד הביא דעת הרב מהר"י אירגאס שכתב דעדיין צריך לבאר בפרט גיעולי עובדי כוכבים או מיקרי דיעבד לקנות לכתחלה ועיין בתומת ישרים סי' ל' דבדיעבד מיקרי וכן מתבאר ממור"ם סי' קכ"ב ס"ו ומ"מ מסיק דאין להתירן משום דנראה דבר תמוה לרבים ובעיני ההמון קל מסובין דמדמין מלתא למלתא ואחריו בא מהר"ש נחמיאש והסכים גם הוא להתיר ואחריהן באה תשובת פלוני אלמוני והשיג על פרטי הרב המחבר ומסיק לאיסור גדול אכילת הערמונים והתורמוסים הנז' והרב המחבר הרבה להשיב על כל השגותיו והחזיק הוראתו להתיר ויצא לישע עמו להשיב למשיג הר"א אשכנזי מעיר הלזו עש"ד (מים רבים סימן נ"א):
הד"ט ואני מצאתי בעיר הזאת פירינצי מנהג פשוט להיתר דוקא הערמונים צלויים ולא המבושלים וכן התורמוסים וגם שרשי תרדין צלויות וקלויות בתנור ע"י עובדי כוכבים מנהג העיר לאסור ובדין אפונים שקלאן עובד כוכבים ע"ל אות י"ב ועיין ג"כ להריב"ל ח"א דף קמ"ד: טז בדין פירות מחומצים שמגעילים אותם העובדי כוכבים בכליהם טרח למצוא להם היתר כדי שלא להוציא לעז על הראשונים שלא היו נזהרין בהן והביא מחלוקת הפוסקים דאיכא מ"ד דלא משוי ליה כב"י רק קורט של חלתית והביא מ"ש הרש"ך סי' צ"ה על מ"ש מור"ם על זנגביל ותמה על היתרו לפי שראה לסמ"ג שהוא נגד הרבנים הגדולים האוסרים ומ"מ כיון דפלוגתא דדינא הוא א"כ אפשר דמנהג הראשונים משום דסתם כליהם של עובדי כוכבים אינן ב"י משום דהוי ס"ס עיין בטוי"ד סי' קכ"ב בשם אביו וכ"כ התוס' ומרדכי והר"ן בפ' אין מעמידין וא"כ יש טעם למנהגם להתיר הפירות הנז' ע"ש ובמה שהוסיף אחר התשובה (סם חיי סימן ב'):
יז חגבים טהורים הנאכלים במסורת אע"פ שאספו אותן עובדי כוכבים אינו אוסר דאינן טעונין שחיטה ואם מלחן תחלה ואח"כ בשלן אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום געולי כליהם דסתם כליהם אינן ב"י אך אם לא מלחום תחלה יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים (יכין ובועז סי' ס"ד):
הד"ט וע"ע לו שם סי' פ' בדין עופות שאם אין ידוע לו שהן ודאי טהורין נאכלים בבדיקת סימנים שמסרו לנו רז"ל וע"ל סי' ח' אות ג':
יח מאכל שעושין העובדי כוכבים שלוקחין פתיתי פת של בעה"ב שאין בהן כזית ומערבין אותן בתמרים ודבש עד שתפסד צורת הפת מרוב פתיתותן ודברים המעורבין עמהן ואינו עולה על האש הגם דלענין ברכה נשתנה מברכת המוציא לברכת במ"מ מ"מ לענין איסור פת של עובדי כוכבים לא נשתנה שאם אתה אומר בפת שלהן דאם נמעך או נכתש עד שאין בו תואר לחם שיהיה מותר אף אני אומר בדג וביצה ובשר שלנו שנתמעכו שאין צורת הבשר ודג וביצה ניכרת ובישלם עובד כוכבים שלא יהיה בהם איסור בישול עובד כוכבים וזה לא מצינו לרז"ל שכתבו בהם שום היתר לעולם (וע"ל אות י') (שם סי' ע"ו):
יט תלמודו בידו בדין חמאה של עובד כוכבים הביא תשובת רדב"ז כ"י סי' ב' אלפים ורצ"א שהעידו לפניו שראו חמאה מחלב של גמלים עוד הביא בידו כ"י של מהר"י פראגי שכתב בח"א ס"ו שנתאמת אצלו שיש חמאה מחלב גמלים והיא לבנה עוד הביא שלישי בקודש להרב פרי תואר בי"ד סי' קט"ו סק"ח שכן העידו ג"כ בפניו שעושים הרכבה מחלב גמל וחלב טהור ועושין חמאה באופן דתלתא בחד קינא אסרו חמאה של עובד כוכבים ע"ש דמונה סדר הבדלות שישנן בין סברת הרפ"ת והר"י פראגי הנז' (חיים שאל ח"א סי' מ"ג):
הד"ט ופה פירינצי ושאר ערי איטליא שנתיישבתי מנהג פשוט להתיר ואפשר דס"ל דדוקא על חלב גמלים נתקבלו העדיות הנז' ואצלנו אין גמלים מצוים כלל ולכן לא נתפשט האיסור דס"ל דחלב בהמות טמאות אחרות אינו נקפא אף בתערובת חלב טהור ואפי' לעשות חמאה ועוד דכבר פסק מרן בסי' קט"ו ס"ב דאין מוחין באנשי המקום שנוהגין בו היתר ע"ש ובפר"ח ס"ק כ"א ועיג"כ לעיל אות ו' האמנם בריקוט"א של עובדי כוכבים לא ראיתי בשום מקום שנוהגין היתר ונלענ"ד דאתיא במכ"ש לאסור להן נמי מי חלב שקורין סייר"ו דהיא הדא וע"ל סי' י' אות ז' ומ"מ כיון שעכ"פ חומרא בעלמא היא כל שיש בו צורך לרפואה אפשר להעלמת עין כל שא"א בלא"ה וכדין חמאה של עובדי כוכבים מבושלת ובלתי מבושלת. ועיג"כ להרב תשב"ץ ח"ג סי' י' ועיג"כ בדיני הקאיימ"ק של עובדי כוכבים וכדומה להרב הלק"ט ח"א סי' א' ומ"ש הרב בנו בלקט הקמח דף י"ז ע"א: