עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן יא
דיני תערובת איסור. וחהר"ל ובריה. ודכוותייהו:
אות א האריך בענין טרפה הנמצאת במקולין והיתה בהן חה"ל ונאבדה א' מהחתיכות אם יש להתיר השאר וביאור ארוך מהש"ס פ' התערובות והשגה על הרט"ז ע"ש (פנים מאירות ח"א סי' ק"ה וק"ו):
הד"ט ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' ט"ז בטרפות במקולין בנקיבת טחול בסומכיה (היינו במקום הדק) שמצד העב שלקחה אשה א' מתערובות הרבה ממ"ה טחולים שנשחטו בכמה ימים ע"ש ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ט בדין חה"ל שנתערבה באחרות שאם נחתכה חתיכה א' אותה חתיכה מותרת בממ"נ וע"ע לו שם סי' ל' דדן את הדין באווז טרף שנתערב באחרים ונתח לנתחים ויש בהן חה"ל דהכל הולך אחר ידיעת התערובת דאם כשנודע לא היתה חה"ל להיותה בנוצתה אף שאחר הניתוח יש בהם חה"ל הכל מותר וההיפך להיפך ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ת' בדין תערובת מין במינו או שאינו מין במינו ועיג"כ להרב אדרת אליהו (ריקי) סי' ז' בדין תערובת במקולין שהאריך בכל מיני פרטים שהיו בנידון דידיה ונכנס ג"כ בדין קבוע הכל כאשר לכל ע"ש דכמעט כל גופי דיני התערובות תלוים שם ועיין ג"כ לעיל סי' ט' אות ח' ולקמן אות י"ח ולהרב בכור שור דף ק"ו ע"א על מ"ש הרפ"ח בקונטרס אחרון סי' ק"י על מ"ש הרב בית הלל שהפר"ח כתב שכולם לא כוונו להלכה וגם הרט"ז לא כוון והרב ב"ש הנז' כתב דאדרבה דעת הנהו רבוותא מוכרעת ושאין בדברי הפר"ח לדחות ולחלק על גאוני עולם ע"ש:
ב זאב שנכנס בדיר של הרבה כבשים ודרס יותר מה' מהם הביא מ"ש הגהות דרישה בשם רמ"י דאף בג' נאסרו ושהשיג עליו הרט"ז דליתא ושכן הסכים הרב נקה"כ והרב המחבר החזיק הוראה לאיסור והשיג להמג"א א"ח סי' תס"ז וסתר ג"כ מ"ש הרב חק יעקב באופן דהעלה דהשאר אסור וכרמ"י הנז' (מקום שמואל סי' ס"ד וס"ו אות כ"ה):
ג גביגות הבאות מכרכי הים צבועות ירקרקות או אדמדמות ואומרים שמניחין אותן בשומן דג טמא שקורין וואלפי"ש ושורין אותו בתוכן מעל"ע אף שלכתחלה ודאי אסור בדיעבד מיהא מותר דנטל"פ שהכל יודעין שמסריח מאד ולא גרע משומן חזיר בשמן שהתיר מור"ם למעשה בתשו' סי' כ"ד ושכן למד ממרן סצ"ה ס"ד בדין אם נתנו אפר במים וכו' ושבחנם שכל ידיו הרב חות יאיר להחמיר בסי' ק"ב כרש"ך ואיך שיהיה הוציא מלב רט"ז ורש"ך שהניחו דברי מרן בצ"ע משום שלא מצאו ממי למד מרן להתיר דהמקור שלו הוא מדין זבוב שבסי' ק"ז ס"ב (שם סימן ע"ד):
הד"ט ועיג"כ להרב קול אליהו סי' י"א בענין נט"ל ע"י אפר ועי"ל סי' י' אות ב' ובענין נטל"פ עצמו ע"ש סי' י"ג וי"ד ולהרב בית יהודה סי' ל"ז דכתב דכל האיסורין שיש בהן שיעור בכולם מותר נטל"פ ובמה שאיסורו בכ"ש כחמץ בפסח הוא מחלוקת הגאונים אי שרי או לא עיין למרן א"ח סי' תמ"ז דמתיר ומור"ם אוסר וע"ל אות י"ד ועיג"כ להרב דבר משה סק"י דכתב לעיין בכנה"ג סי' צ"ה ובמפתחות שהובאו בס' קול בן לוי סי' קל"ד ותשובת הרב צבי סי' ק"א ושמ"ש מהריק"ו שהביא מרן סי' צ"ה לא יתכנו רק אם הקדרה היתה מחלב ובשלו בה בשר תוך מעל"ע דהתבשיל אסור ולא אמרינן שכבר נפגמה הקדרה ונטל"פ בתבשיל דדוקא מה שהוא בעין נפגם מחמת האפר ולא מה שהוא בלוע ונמצא דהתבשיל קבל טעם מושבח מחלב והרב ב"ד בסי' מ"א כתב בשם מהריק"ו להתיר (וע"ל סי' ח"י אות ד' ולקמן אות י"ג):
ד עורות אווזות מפוטמות שנחתכו ונתבשלו והתיכו השומן ואח"כ נמצא ספק באגף וקודם שהראוהו לחכם נאבד העצם נשאר הדבר בספק וכולם אסורים ואלו נודע להם קודם הבישול הו"ל דבר יבש דמין במינו דבטל ברוב וכיון שנתבשל הו"ל דבר לח דצריך ששים (מהר"י מברונא סי' קס"ט). הד"ט ולענ"ד הקצרה יש להתישב בדבר לעשות מעשה דדלמא היה השבר רחוק מהגוף ואת"ל קרוב שמא לא ניקבה הריאה ואף שאינו ס"ס המתהפך הלא רבו המתירין ועוד ספק ג' ספקא דדינא מהו האגף שאם נשבר חיישינן לנקיבת הריאה ע"ל סי' ו' אות ח' בהגהה. נהי דספק הג' הנז' אינו אלא אם ניד"ד היה שנשבר העצם שאנו קורין אותו אגף ולא בעצם המחובר לגוף שראשו נוגע בריאה שהביא הרא"ה כמש"ל דאלו היה השבר דניד"ד באותו העצם המחובר לגוף פשיטא לענ"ד דכ"ע מודו דחיישינן לנקיבת הריאה דאתיא במכ"ש מנשבר בעצם החיצון דלדידן נקרא אגף אמנם להרא"ה הנז' יש מקום אתנו לומר דלדידיה שבירת העצם החיצון אינו מטריף מחששת נקיבת הריאה וק"ל ה בענין השערת השיעורין יש לשער בכמות ולא במשקל וכן בשיעורי אוכלין בענין ברכה הכל לפי כמותו ולא לפי משקלו וכדעת הפר"ח סי' צ"ט סק"ה (זרע יעקב סי' ס"ח) הד"ט גם הרב מטה יהודה בשו"ת דשייכי לי"ד דף ל"ה ע"ג פסק בפירוש כהרפ"ח ותירץ מאי דאמרי' בתרומות המונה וכו' והשוקל משובח משלשתן דנראה דסותר הוראתו דהתם מיירי במין א' ע"ש ושגם הרשב"ש בתשובה סימן רצ"ט כתב דאין משערין במשקל רק במדה או באומד עיין שם:
ו רבו הדעות בענין חה"ל לפי המקומות ולהיות דין זה מד"ס לכן כל ספק בזה להקל עיין להרב נחלת יעקב סי' י' ודרכי נועם סי' כ"ז והר"י בי רב סי' ל"ה ומ"ב והרלנ"ח קכ"ה וקפ"ב ודב"ש שי"א והלק"ט ח"א סי' קע"ו וחינוך ב"י צ"ו ושלטי גבורים מס' עבודת כוכבים דף שפ"ב וע"ש תשובה א' לשאלת אחד חכם מלוגו בדין תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות דכתב מרן סי' ק"א ס"ג (פחד יצחק אות ח' ע' חתיכה וכו'):
הד"ט ועיין עוד לו שם בערך חתיכה עצמה נ"נ שאם נמלח מעט חלחולת עם חלב בחתיכת בשר עגל ולא היה בו ס' נגד החלחולת וחלב דיש להתיר וכסברת הרב תורת חטאת סי' ק"ה אות ע' ואם נתבשלו יש לאסור משום שכן נהגו בגלילותינו כתוס' וסמ"ג וסמ"ק והרמ"א סעיף ד' ועיין להרב בכור שור דף ק"ו ע"ג דהביא ראיה משבת דף ק"ט דאמרה בכנפיו הכשיר וכו' דאווז אף שנפשט חה"ל הוא דלא כרש"ל רק כרט"ז ודלא כפר"ח דהסכים לסברת רש"ל עיין ברט"ז סי' ק"א סקי"א:
ז מעשה רב הביא שבא לפני הרב"ך והרע"ס בריגי"ו במי שמלח ירכות של אווזות פטומות בעצם קולית שבהן ושוב מצא א' מהן שנשבר הקולית ונקשר לא שאשי"י ונשאר בו עוקץ גדול ובאכלו הבשר שסביביו נפרק החבור ובירכות המלוחים לא נשאר גם א' בכלי אך נשארו ב' כלים של שומן מהותך שנעשו מאותן האווזות ושאלוהו כמה נשחטו עם זאת ואם נשחטו בבת א' והשיב שעשר אווזות נשחטו בב"פ עוד שאלוהו אם נמלחו העורות שעשו בהן הכרכשאות יחד והשיב שלא נמלחו יחד רק עשו מיד הכרכשאות כשנשחטו ועם זה התירו השומן הכרכשאות מטעם ס"ס כיון שכבר נאכל קצת מהכרכשאות וגם טרפות העצם לא היתה מחמת עצמו רק שמא יצא לחוץ א"כ בנשאר יש ס"ס מתהפך היינו ספק אם מאווזות שנשבר העצם או לאו דשמא נאכל ואת"ל שהוא מאותן אווזות ספק אם יצא לחוץ או לא ואת"ל יצא לחוץ שמא אינו מאותן אווזות שנמצא בהן השבר ומצאו ג"כ פסק גדול א' ממנטובה שכן הורה ושכן המנהג וכן הורו הם להתיר הכל (שם אות מ' (כת"י) ערך מעשה וכו'): הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בחי"ד סי' כ"ו ונ' בדין עצם הקולית שנשבר ונקשר לא שאשי"י ונמלחו עמו הרבה עופות ואסר האווז כמנהג עיר מולדתי שמשנים קדמוניות החמירו מנהיגיהם ע"פ סברת תהרמ"א אף שעור ובשר מקיפין אותו וליכא שום ריעותא וכנידון של מעלה שלא הרגישו רק אחר הבישול ושהופשט העצם ונאכל הבשר שעליו ומ"מ הכשיר שאר העופות שנמלחו עמו בלי ששים כנגד העוף דסוף סוף אף שנתפשט שם מנהג המחמירים מ"מ די לנו חומרו לאסור את עצמו הואיל דשיעור מליחה בס' היא עצמה חומרא ומחלוקת הפוסקים וע"ש שהסכימו להוראתו מהר"י בסאן והרב"ך מריגיו ורבני פירארא וכדברי הרב פ"י הנז' וכן הסכים לדבריו מהר"י אבואב מויניציאה והמורם מדברי כולם דדוקא הקילו במליחה לא אם היתה התערובת בבישול שהיו אוסרים אך לע"ד דק וקליש מקורי עכביש נראה דיפה דבר בעטו עט סופר מאיר לארש ארש פריו למלוכה להרב דוד פינצי ממנטובה דאחר שכתב היתר בנידון המליחה מכח ס"ס עוד כתב וז"ל ובר מן דין אף אם היה הרב המחבר מתיר לגמרי בין במליחה בין בבישול בין בהמ"ר בין בהפמ"ו ואף שלא לצורך שבת וי"ט מה בכך וכ"ת כיון שהנהיגו הרבנים שלפניו להחמיר אין האחרונים יכולים להתיר אטו קטלי קני באגמא אנן הם הנהיגו שידעו מאיזה טעם הנהיגו לסלק עצמם מכל ספק ואנן עיינינן במלתא טובא אליבא דהלכתא וכו' ופוק חזי אשלי רברבי ב' עמודי עולם הרש"ך שפתותיו שושנים והרב פר"ח שהרואה פרי חדש אומר שהחיינו שצווחו ככרוכיא על חומרא זו טובא שאין לה שורש וענף ושנשתבשו בו טבחי דמתא ע"ש ואף במקום שנתפשט המנהג כבר כתב הר"ן בפסחים עלה דאל תשנו ממנהג אבותיכם היינו במה שנהגו איסור בדבר שידעו היתרו אך במה דהוה ס"ל דמדינא אסור ובתראי חזו בה טעמא להיתירא יכולים להתיר עוד הוסיף מדיליה הרד"ף הנז' שאינו נקרא מנהג אלא בדבר שנתפשט איסורו בכל המדינה ובכל יושביה אבל לא במה שנהגו בו חכמי הוראה מספיקא ועינינו רואות שמורי הוראה שבעיר פעמים אשכנזים פעמים ספרדים פעמים איטלקים זה רואה דבריו של זה היום וזה דבריו של זה למחר וכל א' מנהיג כפי סברתו וכו' ומפני זה נקבע בדבר מנהג אבל יוכל להשתנות איברא דצריכא עיונא רבא לעשות הפך מנהג אבל דבר פשוט כזה אפי' לכתחלה נמי יכולים לשנות וכו' דברים שרבנים הראשונים הוי נהיגי בהו איסורא וכשיצא לאויר העולם ספרו של הרפר"ח דהוא בר סמכא חזרו לנהוג כמותו ע"ש לשונו של זהורית דבריו לו בהשכל וכ"ש שאין לערער על הנוהגים להתיר התערובת אף שנתבשל עמו ואין ס' נגד העוף כיון שחומרא יתירא היא לאסור אפילו העוף בעצמו והבו דלא לוסיף עלה דס"ס כלל גדול בידינו דמדאורייתא לא מחלקינן בין איסור לאיסור ורובא דאורייתא ומדרבנן דוקא בעינן ס' וא"כ אף אם נתבשל הקולית דניד"ד בחתיכות אחרות של היתר כל שנתרבה התערובת אף למחמירים איסור דרבנן בעלמא הוא וכיון דמעיקרא איפליגו בקולית זה אין לך ספיקא דדינא בדבר שאיסורו דרבנן גדול מזה ופשיטא לע"ד להקל בזה בהפמ"ר או לצורך שבת וי"ט וכדומה שוב ראיתי להרב המחבר בסי' נ"ה דנשאל בנידון ט"ו תרנגולות שנמלחו יחד בסל אחד וב' מהם נתבשלו יחד ובתוך הסעודה נמצא בא' מהם עצם הקולית שנשבר ונקשר לא שאשי"י ולשיטתו אזל לאסור הב' שנתבשלו יחד ולהתיר את שנמלחו וכסברת מהר"ם ע"ש ולהרב דב"ש סי' רס"ט ובנידון זה שלא נתבשל אפי' מדאורייתא יש להשליך שתיהן במקום שנהגו כמקום עיר מולדתי כנז' וע"ש להרב בן הרב המחבר מ"ש בשם הרב תורת חיים להרא"ש סי' ט"ו ופנים מאירות ח"ב סי' ק"ט וק"ך ולהרב אהל יוסף סי' כ"ח שנשא ונתן ע"ד הרב ש"צ הנז' סי' נ' ומסיק גם הוא להיתרא ומצורף אליו בסי' כ"ט פסק ארוך מלא וגדוש ממהר"ח אבולאפי"א דשקיל וטרי טובא על דבריו אך לענין דינא גם הוא מהמתירים ע"ש ובסי' ל' ועיג"כ להרב זרע אמת סי' ט"ז בדין עוף אחר שנתחוהו וטגנו קצת מאיבריו בהרבה איברי עופות אחרים ואח"כ מצאו בשוק שבירה למעלה מב' אצבעות אך מחצי השוק ולמטה וחזר ונקשר שלא שאשי"י העלה לאסור העוף ולהתיר התערובת ועיג"כ שם בסי' טו"ב בדין ט"ז עופות שנמלחו יחד ונתערבו ג"כ הכבדים ושומן הדקין שלהם ושלח מהם לאחרים ובשלום בבשר אחר ושוב נמצא בא' מהם שוק שנשבר ונקשר לא שאשי"י אך עור ובשר שעל השבר היו שלמים והעלה שאם השבר מחצי העצם ולמעלה דליכא חשש פסיקת הגידים ודאי התערובת מותר ואף באותו עוף נטה דעתו להקל אך אם השבר הוא מחצי העצם ולמטה וכ"ש אם הוא למטה מב' אצבעות אז העוף הוי ספק טרפה ואסור ומ"מ העופות אחרים כשרים מכמה טעמים וה"ה שומן הדקין שהותך אחר שנודע התערובות או אפי' קודם אם הותך בב' קדירות אך הכבדים המעורבים אסורים משום חה"ל ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה סי' כ' בדין קולית סמוך לגוף שנשבר וחזר ונקשר כקולמוס ונמלח בב' עופות יחד ולא הרגישו עד אחר המליחה והדחה והסכים מתחלה עם השואל דיפה הטריף שלשתן ואחר שביאר ועשה סמוכות למי שהכשיר הב' עופות דחה דברי האוסר משום דחשש שבר הקולית היא חומרא בעלמא שמא איעכול ניבי ובמקום הפמ"ר הרמ"א מתירו ואף בלי הפסד כלל יש מי שמתיר בסי' נ"ו ס"י בנקשר וה"ה כאן לכן אם נמלח עם מינו ויש רוב נגדו יש להתיר מה שנמלח עמו בקליפה אף אם הוא שמן ואם נתבשל בלא קליפה מותר בדיעבד וטוב לקלפה אם אפשר בנקל ע"ש ועיג"כ להרז"א הנז' סי' י"ד בדין עוף שנתבשל בעופות אחרים ואחר כך הרגישו שנשבר הגף סמוך לגוף בלתי הרחק רוחב גודל רק בהצטרף מה שנכנס תוך הגוף כבוכנא באסיתא ואין בשאר עופות ורוטב ס' העלה להטריף אותו עוף לחוש לסברת רש"ך סי' נ"ג סק"ט והתיר התערובות ועיין להרב בעי חיי סי' קמ"ג עד קמ"ז ובסימן קנ"א בדין קולית העוף שנשברה סמוך לגוף סמוך לבוקא דאטמא והרגישו בו אחר מליחתה במ' עופות אחרים שהאריך בראיות והטריף בהסכמת מהר"ש אלגאזי והר"א לפפ"א ע"ש ועיגכ"ל אות ע':
ח כ"ו ראשי עופות שכ"ב מהן ממין אחד וד' ממין אחר שנמכרו לב' בני אדם י"א ממין א' וב' ממין אחר ואחר שבשלו כל א' מהם קטניות ברוטב הי"ג ראשים נודע שא' מהד' ראשים הנזכר היה מעוף טרף מסיק להתיר הרוטב והתבשיל וצדד ג"כ להתיר כל הראשים בהשליך א' מהן וחיזק סברת הרב"ח להלכה ומעשה שלא כרש"ך שחלק עליו בסי' ק"ט ס"ק י"ב (זרע אמת סימן ל"א):
ט נתח לנתחיו דין בריה דלא בטיל דצריך שאם יתחלק אין שמו עליו דלא כלבוש ובאר הגולה וביאר הג' חלוקות שבדין בריה להרמב"ן הזכירו הרשב"ש סי' רל"ג שכ"כ הרשב"א בשמו בפ' ג"ה והרשב"א בחידושיו שם דף ק' ע"א ולתוס' דף צ"ו ע"א ובפ' התערובת דף ע"ב עש"ד ובחבורו סי' ע"ז (פני אריה סימן צ"ב):
הד"ט ועיג"כ להרפ"א הנז' סי' א' והנמשכים דהאריך בדין דבר שיש לו מתירין ותערובתו בדבר היתר ועוד לו שם בדיני חה"ל רמזתיו לעיל בהגהת אות א' וע"ל סימן ט' אות ט' ועיג"כ להרב זרע אמת סי' כ"ט בדין חה"ל שנתערבה באחרות שאם נחתכה חתיכה אחת ממנה אותה חתיכה מותרת בממ"נ וע"ע לו שם סי' ל' דאווז טרפה שנתערבה באחרות ונתח לנתחיה ויש בהם חתיכה ה"ל הכל הולך אחר זמן ידיעת התערובת (ועיג"כ לעיל אות ז' שהבאתי מ"ש ג"כ בסי' טו"ב). ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ח' דיני התערובת מין במינו או בשאינו מינו וע"ל אות ו'. ועיין להרב אור ישראל סי' ש"ו שכתב דתולעת שנחתכה לשנים ונפלה לקדירה ונתבשל עם הירק ודאי אסור שמא יפגע בממשו של איסור עיין לרש"ך סי' ק"ג סק"ג והרוטב שרי ע"י סינון והבשר בהדחה עיין לרט"ז ורש"ך סי' ק"ד: י שבעה אווזות שנמלחו יחד וגם נתערב שומנן ונמצא אח"כ מחט תחוב בא' מהן בחלל הגוף דן את הדין דיפה דן ויפה אסר מי שאסר כולן שהרי שומן הטרפה נתערב בחתיכות שאינו ניכר לבטל ברוב כדין יבש ביבש וחתיכות בשר הטרפה נ"ט בשאר החתיכות כשנמלחו שאין ש' לבטלה עיין בטי"ד סי' ע' שבשר שחוטה שנמלח בבשר טרפה אסור ועיין בסי' ק"ה וק"ט בדין כבוש בענין הכלים (שו"ת כ"י מהר"ם פרווינצאלי סי' כ"ו):
הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ט בדין עגל שנמצא קוץ בחלל הגוף והטריף ונמלח צד א' של עגל בשאר בשר הרבה ולא היה בהם ס' נגדו והיה לצורך סעודת מצוה והפסד גדול בהיות בזמן תחלת תעניתם וא"א למכור הבשר כלל ולא היה להם מקום לקנות בשר אחר והתיר מכח ס"ס דספק שמא לא ניקב א' מהאיברים שנקיבתן במשהו ואת"ל דניקב דילמא קי"ל כראבי"ה וסייעתו דס"ל דכל מליחה סגי בקליפה וכמ"ש הרמ"א בסי' ק"ה סימן ט' ומבואר בסי' צ"א דדבר הצריך קליפה אם עבר ובישלו בלא קליפה או שא"א לקלפו מותר בדיעבד ואף שיש מקום לומר דאין זה ספק גמור כיון דרוב הפוסקים ס"ל דבמליחה נמי בעי ס' אם הוא שמן או שיש לחוש שהוא שמן מ"מ לפי המקום והשעה דחוקה של הנידון שלו הורה להקל ע"ש ועיין להרב בית לחם יהודה סי' צ"ט שנשא ונתן בדבריו ומסיק שיש להטריף ולאסור אפילו בהפמ"ר ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' ב' שדחה בשתי ידים הוראת הרש"י הנז' ודלאו בר סמכא הוא בנידון שלו הנז' אף שאם נשבר הקולית סמוך לגוף קירב הוראתו מהטעמים שהביא רש"י הנז' בדין קוץ הנז' ע"ש וראיתי להרב פחד יצחק אות ת' (בלתי נדפס עדיין) ערך תערובת איסור בדין ישראל המוכר אווזות שחוטות איברים איברים ליהודים ולעובדי כוכבים ששחט י"ז אווזות ומכרם כמנהגו אחר שמלחם כולם יחד חוץ מהראשים והצוארים ואגפים ורגלים ולאחר ג' ימים נמצאת אצל יהודי א' ריאה א' מהן שנתמסמסה בענין שהיה טריפה ואינה נכרת מאיזו אווזא היתה ועלה בהסכמה לפסק הר"א הכהן תלמיד חבר שלו שכל האווזות נאסרו במליחתן יחד עיין לכנה"ג סי' ק"ה אות ס"ג וכן אסר כל השומן הניתך והכרכשאות שנעשו מעורן וראיתי ג"כ במהדורא בתרא שלו קובץ גדול שהוסיף על כל חבורו הנחמד שכתב באות ת' ערך תערובות איסור שנמצא כ"י החתום בחותמו של מהר"י בריאל ממנטובה בסיון שנת תע"ט במעשה שהיה שאדם א' שחט י"ז אווזות וכו' (ונראין הדברים שזהו המעשה עצמו שהביא בחבורו הנז') והסכים מהרי"ב הנז' להוראת המורה דיפה אסר גם את השומן אחר שלא נודעה התערובות עד אחר שנתבשל האיסור עם ההיתר בלי ס' וכמבואר בסי' צ"ח וכן הירכות שנכבשו בשומן ובלעו מהאיסור וכמבואר בסי' ק"ה ס"ז שאף חתיכה בלועה מהאיסור המפעפעת אוסרת בנגיעתה חם בחם והעצמות והבשר שנמכרו לעובדי כוכבים הרבה מהם וביטל קביעות האיסור שהלך לו והתיר הנשארים המבואר בסי' ק"י ס"ז בתנאי שיאכלו ב' בני אדם בב"פ ב' ב' יחד דמ"מ א' מהם היתר ועורות האווזות שלא נתבטל קביעותן והיה בתוכן העור של איסור השמן הציר הוליך הפליטה והשומן מזו לזו כמבואר בסי' ק"ה ס"ט וגופי האווזות שנמלחו יחד לא אסרן לפי שהאווז לא נגע רק א' מהן ולא ידעי' איזו היא ומבואר באותו סעיף דכולן מותרות דחד בתרי בטיל אפי' חתיכה הראויה לאכילה ע"כ במהדורא בתרא הנז' ובחבורו הנז' שם עוד הביא דין בשר אחר שנמלח או נתבשל מא' מהחתיכות של אווזות הנז' ופסק לשער בס' כנגד האיסור הנבלע בחתיכה ולא כנגד החתיכה עצמה דחסה התורה על ממונן של ישראל בפרט בענין כיוצא לזה שרבו הספיקות ויש בו הפמ"ר אי אמרינן חנ"נ ועיין לרש"ך סי' צ"ב סקי"ד וסי' כ"ב ס"ק י' וכנה"ג סי' צ"ב אות מ"ד כגה"ט: ובענין הפסד מרובה כמה הוא הביא דעת הרנ"ש סי' כ"ה דכתב בשם האו"ה דכל שההפסד יתר מכבד של תרנגולת ובן יונה הפמ"ר הוא ובשם תה"ד סי' של"ו דלהיות מן המחמירין דהפסד הקרן קצת יותר משתות הוי מרובה והרנ"ש הנז' עשה פשרה ביניהן דלעני משערינן כאו"ה ולעשיר כתה"ד ועיין להר"ש הלוי סי' י"ט ושער אפרים סי' פ"ח והלק"ט ח"א סי' רצ"ג וחינוך בית יהודה סי' צ"ז (וע"ל בסימן ו' אות א') ועל ענין הכלים הביא בשם הרב נחלת יעקב דף ל"ד ל"ה ול"ו דבהפסד מרובה אחר מעת לעת שנתבשל בהם האיסור מותרים כלי חרס אף לכתחלה כיון דאין להם תקנה הוי כדיעבד ושל מתכות שאפשר בהגעלה יגעילם ועיין באורך בספר עיטור בכורי קציר סימן א' ד"ה כללא דמלתא וכו' ובחיבורי הקצר הלז חלק א' סימן י"ט אות ט' ולקמן סימן י"ח אות ד':
יא נשאל הרב המחבר בדין תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות דכתב מרן סי' קי"א ס"ג וס"ח בדין קורקבן שנמצא נקוב דלכאורה סתרן הדדי ובקושי בקש לזווגן יחד שמש צדקה סימן ל"ג):
הד"ט וע"ש להרב בנו בהגהתו שכתב עלה דאמר רב אבא מעלת המחבר דהרדב"ז נמי ס"ל דמרן מכת המקילין הואיל ולא הזכיר מהמחמירין רק הריב"ה וכתב הרב בנו וז"ל אחר נשיקת כפות רגליו אין זה הכרע דמעולם לא מצאנו להרדב"ז שהביא דברי הרב"י שלפי סדר הזמנים לא ראה רדב"ז חבור הרב"י עכ"ל ואני אומר לע"ד דאחר הס"ר מחלוקת במציאות היא זו דמדברי הרב קורא הדורות מוכח דהלך בזקנתו לצפת וקבלו מרן בכבוד גדול ואף שאפשר לדחות לומר דמ"מ נפטר רדב"ז קודם שנתגלה חבור הרב"י מה לנו להביא עצות מרחוק ניתי ספר ונשכח דאנן בעניותן אגב ריהטא לחודא אשכחנא להרדב"ז גופי' ח"א סי' נ"ד וח"ב סי' תרס"ב תרס"ג תרצ"ח דמייתי דברי מרן ומזכיר ספרו ומשער אני לענ"ד כי כל היד המרבה לבדוק אפשר ואפשר שימצא כאלה רבות ומאי קאמר מני"ר דמעולם לא מצאנו לרדב"ז שהביא דברי הרב"י והוא פלא עצום לענ"ד מאדם הגדול כמוהו בקי בחדרי חדרים של תורתן של ראשונים ואחרונים לכתוב כן ודוחק גדול הוא לומר שאינן דברי רדב"ז רק מאיזה מגיה שכ"כ בגליון ובעת ההדפסה הדפיסו הכל בפנים כדאמרי' באיזה מהמקומות כי המקרה לא יתמיד ולא ישנה פעמים ושלש כבניד"ד וע"ע שם דברי הרב פלפלא חריפא הר"א כהנא ממודונא והגהת ן' הרב המחבר הנז' ע"ש:
יב תשובה מאהבה לשו"ת הרב יעקב יהושע מקראקא בדיני תערובת אי אמרינן ס"ס היכא דאיתחזק איסורא וגם היכא דספק א' בגופו וספק א' בתערובות שכתב מרן סי' ק"י בשם הרשב"א סימן ת"א והפר"ח שם וחזר הגאון הנז' והאריך להשיב ולדעתו אין דעת הרשב"א בזה נכונה דהא חזקה מדאורייתא חשיבא כוודאי ואין להקל בה (שב יעקב סי' מ"ח):
יג יורה גדולה שבישלו בה חלב ולא הדיחוה ואחר ג' חדשים הוציאו שכר של יין בתוכה והכשירו השכר ואף דלא הוי דינו כנטל"פ כיון דא"א שלא נשאר שם חלב דבוק בעין כיון שלא הדיחוה וצריך ס' כנגד החלב הדבוק כמ"ש בסי' ק"ג וקכ"א מ"מ כבר כתב הרב דמשק אליעזר בשם האו"ה כלל פ"ה סקע"ב דמסתמא בכל קדירה יש ס' נגד השומן הדבוק ואף דלרש"ל ס"ל כיון דאיכא ממשות בעין אף מה שבלע אינו לפגם כבר חלקו עליו רש"ך ופר"ח שם וכהסכמת האחרונים כמ"ש הרב דמשק אליעזר הנז' שם סקי"ג וש"ל אות ג' ועוד יש להתיר משום ס"ס דהא י"א דנטל"פ הוי אף שבשלו קודם שהדיחוה במ"ש מרן סי' ק"ג וע"ש ברט"ז סק"ח וא"כ יש כאן ס"ס ואף שאינו מתהפך כבר הרבה הפר"ח ראיות להקל ומה גם בהצטרפות סברת הראב"ד דס"ל דנטל"ש נמי משערינן באומד וכמ"ש מרן בשמו סימן צ"ח ע"ש ולהרב מעיל שמואל סי' י"ז בדין יורה בלועה מחלב שעשו בה נרות שהוציאו בה שכר והיתה היורה מודחת ולא ב"י דהתיר מכח ס"ס ע"ש (דבר משה ח"א סי' י"ב): יד חקר ודרש בכל תערובות איסור הנאה אי אמרינן דנטל"פ שרי או לא (וע"ל סי' זה אות ג') וכן שרצים שנסרחו אי פקע איסורייהו או לא ושוב חקר במאי דקי"ל דנפגם לא חשיב איסור אי שרי לגמרי אפילו מדבריהם ואי גם בכלאי הכרם ובב"ח נמי שרי או לא (חקרי לב סימן ע' עד ע"ד): טו הורה להתיר איסור יבש ביבש חד בתרי אפי' מדרבנן במ"ש הטור סי' ק"ט אף דבקי בדבר יוכל להכיר בין איסור להיתר כיון שהוא אינו מכירו אינו חייב לילך אצל בקי וע"ש בסי' צ"ב מ"ש על הרב מנחת כהן בס' תערובות ורלנ"ח סי' פ"ח וכנה"ג סי' ק"ט הגה"ט אות ה' וזולתם בדין יבש ביבש דמסיק דדוקא חד בתרי היינו בכפלי בטיל ולא ברוב דאם נתערבו במשל ב' חתיכות איסור בג' של היתר לא בטיל דכפל ממש בעינן (שם סי' ק"ב). טז האריך במאי דקי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי דכתבו התוס' בחולין דלא חשיב קבוע רק שניכר ההיתר והאיסור במקומו ועוד לו שם בדין פירש ממקום קביעותן (שם סימן ק"ח):
הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ב' ע' בשר הנמצא שהביא פסק א' של הרב הר"ש מלויקי"ו על מ"ש הפר"ח סי' א' ס"ק י"ח בדין מקום שרוב ישראל מצוים אפי' רוב בני העיר והשוק עובדי כוכבים שרי ע"ש:
יז השיב לשואל בדין כוסכוס"ו המבשלים העובדי כוכבים דמימי קדם נהגו בו איסור שמבשלים בו איסור משום שמבשלים אותו בשומן או בחמאה ולא סמכינן אאומדנא שנתבטל בס' אזלי' לחומרא אף באיסור דרבנן ואין כח הכוסכוס"ו יפה מכח האפונים קלוים של עובדי כוכבים דפסק הרמ"א סי' קי"ב ס"ב וקס"ג ס"ב דבמקום שנהגו למשוח המחבת בחלב שיש לנהוג בו איסור וכן בסקי"ג סק"ה באותן מיני נילו"ש שקורין קובלי"ך וכו' שמושחין הברזל בשעת אפיה בחלב או בחזיר יש ליזהר ולאסרן והרי הדינין הללו באומד הדעת דאין במשיחת הכלי א' בס' בקליות או בבצק ולא תלה הרב להתיר גם הרט"ז ורש"ך ופר"ח לא הגיהו עליו כלום ולמה לא התיר ע"י נסיון לבשל הקליות כאשר עלה בדעת השואל לעשות א"ו צ"ל דליתא ושם עמד במ"ש הרב אמונת שמואל ופר"ח סי' צ"ח סק"ט דהסכים ע"ש (וע"ל סי' י"ב אות ו') (פרי צדיק סי' כ"ו):
יח תשובה השיב למהר"ם מווילנא בדין מי ששחט ז' בהמות ושוב נמצאת א' מהן טרפה ונתערבו זה בזה וקודם שניכר הספק נמכר חצי בהמה א' בחזקת כשרות ודעת מהר"ם הנז' גם החצי הנשאר כשר דאיך נחלק בהמה א' חציה כשרה וחציה טרפה ובפרט באיסורא דרבנן ומה בין זה לדין שומן קורקבן דמדמין החתיכות והרב העשיל פקפק על טעמי הוראתו ומ"מ מסכים גם הוא להתיר באיסורא דרבנן (וע"ל אות א') (תשובות גאוני בתראי סי' ה'): יט עוד לו שם בשם הרב העשיל הנז' על מעשה הנז' שלקחו מהז' בהמות בפעם א' ד' לשונות וג' נשתיירו ונסתפק הרמ"ם הנז' אי נימא איסורא ברובא איתא והנשארים מותרין א"ד לא אמרי' הכי אלא אחר שנולד הספק אך כאן שנולד הספק אחר שנודע האיסור יהיו הנשארין אסורין א"נ אין הולכין אחר רוב לשונות רק אחר רוב בהמות ורוב בהמות שנשארו קבועין הן ולכל א' מהלשונות נימא מרובא פריש והשיב לו הרב העשיל דכיון דא"א לצמצם שלקח הד' לשונות בבת א' א"כ פשוט דלכל א' וא' אמרי' מרובא פריש ואף דאפשר שהיו ארבעתן תלויות יחד ופירשו בבת א' י"ל דאה"נ דאמרי' איסורא ברובא איתא וכמ"ש בזבחים דף ע"ג ע"ב שמא יבואו עשרה כהנים בבת א' ע"ש ואף דמשם יש להוכיח דאם פירשו קודם שנולד הספק יש להתיר הג' הנשארים משום דאיסורא ברובא איתא מ"מ יש לחלק ודבניד"ד לא מהני מה שפירש קודם הספק ועל מ"ש אי אזלינן בתר רוב הבהמות שנשארו דרובן כשרות השיב שלא ירד לסוף דעתו דמה לי בהמה שלמה דלא אמרינן רוב בהמות נפרשו מרוב הבהמות הכשרות רק אמרינן אדרבה הרוב הוא האיסור א"כ בהני לישני נמי נימא דהלשון האיסור הוא במקום הרוב באופן שהג' הנשארים אסורין (שם סי' ו'):
כ עוד שם מהרב ב"ח בראובן שהיו לו ב' אווזות שחוטות ומכר א' מהם לשמעון והשאיר לעצמו הקורקבן שלה ומלחו בבשר הרבה ומלח ג"כ בשר בפ"ע ובהדחה אחרונה עירב כל הבשר בכלי א' וחזר ומלח הכל ביחד בכלי א' במליחה קצת ובישל האווזא והקורקבן בי"ט א' ובליל י"ט ב' בישל קורקבן הב' עם הבשר ובשעת אכילה נמצא עצם עב מצד א' לצד חוץ וחודו של עצם תחוב בבשר הקורקבן לצד פנים ולא היה ניכר הנקב מצד פנים והיה ניכר שנעשה קודם השחיטה וגם שמעון מלח האווזא בבשר הרבה ומלח עוד בשר ותרנגולת בפ"ע ואחר הדחה אחרונה חילק והניח אווזא עם התרנגולת ובשר עם בשר ומלח כל א' בכלי בפ"ע ופסק הרב"ח שההיתר שנמלח עם האווזא אם אין ס' בהיתר נגד האווזא וקורקבן הטרפה הכל אסור וגם עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר והבשר האחר שאצל ראובן לבטל האיסור ומ"מ חזרו לאיסור במליחה שנית שאחר הדחה אותן החתיכות שהציר נוטף עליהן ואם אין ס' בכל היתר גם הבשר אחר נאסר מיד כשהונח יחד קודם הדחה אבל אצל שמעון שלא נתערב הבשר אחר הדחה במליחה קצת יש חילוק בין אם יש ציר למטה כנז' ובשר שנמלח תחלה עם האווז בין אצל ראובן בין אצל שמעון אסור אם אין ס' נגד האיסור וגם הכלים שבשלו בהן והקערות והכפות אסורים אע"פ שהן ס"ס כמ"ש האו"ה ע"ש (שם סי' י"ז):
הד"ט ועיג"כ לרדב"ז סי' נ"ח שהתיר להלכה ולא למעשה בדין מחט תחוב בקורקבן עובר מעל"ע בשיעור חצי אצבע שלא הרגישו בו אלא אחר הבישול ע"ש ובסי' קמ"ב בדין מחט בקורקבן מבחוץ והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירין מאיזה עוף ע"ש:
כא מסיק להיתר בדין קדרה של חמין שהיו בה ביצים ונמצא אפרוח באחד מהן ואותן הביצים היו שלוקות במים ואפר קודם שנתנוה בקדרה של חמין וכפסק מרן סי' צ"ה ס"ד דע"י אפר. נטל"פ ואף דהרש"ך שם סקכ"א ורט"ז סקט"ו גמגמו בזה אנו אין לנו אלא הוראת מרן וגם הרב צ"ץ סי' צ"א והרב פרי תואר סק"ו החזיקו בסברת מרן דהאפר פוגם יותר מכלי שאינו ב"י ואף הפר"ח שם שכתב שאין בידו להכריע מ"מ התיר בהפ"מ ע"ש ובמערב נהגו כשיש חופה אז אבי הבן משלק הרבה ביצים לחלק לבני אדם לאכלן אחר ששתו יין שרף ונותנין אפר תוך המים וכשנמצא ביניהם ביצה שיש בה אפרוח או דם מתירים שאר הביצים לפי שפליטתה היתה טעם פגום ע"י האפר עוד מוביל ומייתי בידיה טעם אחר להתיר אף אם לא נשלקו הביצים באפר אם עדיין לא נגמרה צורת האפרוח משום דאין לך דבר מאוס וסרוח ממנו ועיין בש"ע סי' ק"ד ס"ג וברב"י סי' ס"ז בשם המרדכי ופר"ח סי' פ"ו סקכ"ב (עדות ביהוסף להר"י בן סאמון סי' מ"ב):
הד"ט וע"ל סי' י"ח אות י"א ועיין להרב בית יהודה סי' מ"ב ומ"ג בדין תבשיל שעירו ממנה מרק תוך הקערה וממנה לקדרה אחרת דלקדרה ודאי יש לה דין כלי ב' ואח"כ נמצא בתבשיל ביצה א' באפרוח ואין ס' בתבשיל הוי ספיקא דרבנן אלא שאינו מחשב עצמו כדאי להקל לבדו נגד הרב פר"ח סי' ס"ח סקי"ח דס"ל דסתם כלי ב' היד סולדת בו ועיין להרב בעי חיי סי' ק"א ולהרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סי' תמ"ז אות א' בדין גיד הנשה שנפל לכלי א' שאין בו ס' או ספק אם יש בו ס' או נפל לכלי ב' דאע"ג דקי"ל דאין בגידין בנ"ט מ"מ דם יש בו ובלא מליחה עכ"פ אוסר עד ס' משום דם ובספק יש להתיר משום דדם שבישלו מדרבנן כבסי' צ"ח וספקו לקולא ובזה חמור כלי ב' מכלי א' דלמ"ד מפליט ומבליע ואינו מבשל א"כ הו"ל ספק תורה וע"ל סי' ז' אות א' ולקמן אות כ"ד:
כב יצא לישע עצמו וליפטר לשלום ממה שהיו מבקשים לחייבו לשלם תשלומי הבשר ותערובתו במעשה שבא לידו בח' אייר תק"ז ששחט ל"ד טלאים מקצב א' בבת אחת וכשהפשיטו הטלאים קראוהו לבדוק ובדקם ולא מצא בהם רק טרפה א' והשאר יצאו בחזקת כשרות מתחת ידו וביום ו' הביאו לפניו רביע א' של טלה סרוך מבית השחיטה עד ו' צלעות כל שטח הצלעות מחזה עד השדרה וא"ל שטרפה היא ושמא הוא מה שהטריף שנתחלף לבעליו במקום כשרה והלכו הבעלים לפני ב"ד לשאול על הריאות והראשים שנתערבו מכל הל"ד טלאים ונמכרו בין קודם שנודע האיסור בין לאחריו ותצא דינה מהב"ד שלא לחלק בין אלו לאלו דלאו כ"ע דינא גמירי וליתו למטעי ולחייבו בחצי נזק הבשר ותערובתו וחצי נזק לקצב והרב המחבר האריך למעניתו אם הבהמה ההיא טרפה מדינא או לא ואת"ל דטרפה אם יש לחייבו לשלם או לא וע"ש שהאריך והוכיח דיש להכשיר מדינא את הטלה ולפטור את השוחט עש"ד ומה שהשיב על כל קוץ וקוץ של פלוני אלמוני שהיה מחייבו (אהל יוסף סי' כ"ה ו' וז'):
הד"ט ועיג"כ שם בסי' ל"א בדין מוכר בשר בחזקת כשרה ונמצא אח"כ טרפה דיש מהקונים שהביאו הבשר החי כמו שלקחוהו ומהם בשל ומבושל במים ומהם בשר מודח במים ומהם מלוח וכולם טענו מהקצב דמי הבשר ופסק דלראשונים חייב להחזיר דמיהן כמ"ש מרן סי' קי"ט סי"ג ופר"ח שם ועיין להרב זרע אברהם חלק ח"מ סי' י"ד ולאשר הביאו הבשר אחר ההדחה או מליחה או בישול ינכה מהם דמי הטרפה והשאר שלם ישלם כיון שהפסידו הלוקחים את הקצב שאינו יכול למכור לעובד כוכבים ואף שבטרפות דאורייתא אף אם אכלו הלוקח משלם לו הקצב שכר כשרה שאני התם שהוא משום קנס כמ"ש רש"י ז"ל שם בבכורות ושאר הפוסקים הזכירם הרב כנה"ג שם ואם יש חילוק בין טרפות דאורייתא לדרבנן עיין למרן בש"ע ח"מ סימן רל"ד:
כג עלה על דעתו הרמה דהא דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה היינו דוקא בדלא חזי בלא"ה למידי אחרינא כגון דבר איסור של מאכל ומשקה דאל"כ וכגון איסור דכלאים אע"ג דאסור לישראל ללבשו מ"מ יכול למכרו לעובד כוכבים או לישראל ג"כ למזגא עליה לא חשיב כמבטל איסור (שאלת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ד). הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קע"ד בדין ביטול איסור לכתחלה על מ"ש הר"ן בפ' אין מעמידין על הרשב"א עלה דמהו ליתן לתוכן שכר וע"ע לו ז"ל שם בסי' ק"ה ק"ו ק"ז וק"מ שיצא גם הוא לחלק בין זה לזה:
כד שתים זו שאלו ממנו באם עירו תבשיל שנתבשל בעוף שנמצא בו טרפות והורה גבר דאין ספק שיש להחמיר כדעת רוב הפוסקים דס"ל דכלי ב' ועירוי מכלי א' בולע ופולט בין כלי מתכות בין כלי חרס עוד נשאל אם יש לחלק בין כלי חרס המצופין באבר לשאינן מצופין באבר והשיב דנראה דבהתוך של זכוכית לכ"ע דינן ככלי חרס ואפי' בדיעבד אסורין ובהתוך העופרת לרש"י דינן ככלי חרס כמ"ש בפ' כל שעה גבי מאני דקוניא ולר"ת בבתרא דכתובות ככלי מתכות ונתרת בהגעלה ואחר שצדד להקל כר"ת מסיק דבניד"ד אינו כלי שני אלא שעירו בו מכלי ראשון יש להחמיר ולאסור לכ"ע לבשל בו ועיג"כ לרש"ך סי' ק"ה סק"ד (ועיג"כ לעיל אות כ"א ובסי' י"ח אות י"ב וי"ד) (בעי חיי סי' ק"ט):
כה הגם דקי"ל כרבינו אפרים דלא אמרי' חנ"נ רק בבשר בחלב וכמ"ש מרן בדין בשר שלא נמלח שנתבשל בשנמלח דמשערינן אם יש ס' משום דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ואפ"ה כתב הרב"י בשם הא"ח דיש להקל לצורך אף אם אין בו ס' נגד כל החתיכה וכסברת הראב"ד דבמאי דנפיק מיניה משערינן (וע"י סי' ז' אות ט"ו) (שם סי' קי"א):
כו מי שהיו ג' עופות בלול שלהם ולקח א' מהן לשחטה והרגיש שהיתה שבורת הגף ולא שחטה והחזירה למקומה ובבוקר מצא בלול ג' ביצים כהרגלו יום יום ואסר הרב המחבר שלשתן משום איסור חומר ביצה שביניהן עוד נשאל שבעוד בא הבעה"ב לשאול את פיו ולא ידעה אשתו שנולד הספק לקחה משם ב' ביצים ולא ראתה השלישית וכמעט לא הספיקה לבשלן עד שבא האיש לביתו וא"ל שאסורות הן וגם בזה הורה שיפה אסר אע"פ שכשסילקן לא ידעה שהיו בספק איסור ולא אמרי' דנתבטל קביעותן ע"ש (משאת משה ח"א סי' א'). הד"ט ודבר פשוט הוא דמיירי דהשבירה היתה בגף במקום שמטריף העוף דאל"כ דליכא אלא מצות פרוש אין הביצה אסורה וכ"פ בהדיא הרב בית יעקב סי' י"א דביצה שנולדה מתרנגולת שיש בה ריעותא באבר א' שאבר עצמו אסור יש להתיר הביצה ע"ש:
כז חצי כבש שנמלח בב' כבשים ואווזים והחצי הנשאר שלחוהו במקום אחר עם הראש ונמצאו בו מים ויש מי שהתיר הבשר ואסר העופות ויש מי שאסר הכל והסכים הרב המחבר עם האוסר אע"פ שהראה פנים של טעם למי שהתיר (וע"ל סי' ב' אות א') (נודע ביהודה סימן ל"ג):
כח מעשה בפדיון הבן שמלחו יחד י"ד עופות זה אצל זה ושוב בשלו הקורקבנים ונמצאו בא' מהן ב' נקבים ודם צרור באופן שניכר שמחיים ניקבו והנקבים מגיעים בפנים אבל חלק החיצון נחתך באופן שא"א לידע אם היה מגיע לחוץ הורה למכור א' מהן מחשש גוף האיסור ולהתיר לבשל אחרים בב' קדרות (שם סי' ל"ז):
כט ביצים שנעשו בקערה בלי שום רוטב ושמו הקערה ע"פ הקדרה טמונה על האור ונמצא בביצים אפרוח לא נאסר בשביל כן התבשיל שבקדרה אף אם אין בה ס' דכיון שאין בקערה רוטב להוליך ולבלבל הטעם בקדרה ה"ז עדיפא מחתיכה שמקצתה חוץ לרוטב דבעינן ניעור וכסה והכא ליכא חדא מינייהו (בית יהודה ח"ב סי' ק"ה):
ל איש יהודי הביא עמו משא של חטים והניח בתוכן נאד של חמאה מהותכת של עובד כוכבים שהיא אסורה ויהי בדרך נבקע הנאד תוך החטים ויתערבו בחמאה דן את הדין דאע"ג דגבי חיטי אמרינן אגב צירייהו בלעי ועיין להפר"ח סי' צ"א על מ"ש מרן מדין דבשר חי וצלי צונן מ"מ יש לחלק בין יין דחריף לחמאה ואף שהמרדכי פ' כל שעה מיירי בחלב שאינו חריף ואסרם אפשר דס"ל דשאני משקים הנגרים ונכנסים בחטין משא"כ חמאה שהיא קרושה ועוד אי מדמינן נמי ליי"נ הרי קי"ל כרשב"א דס"ל דלא מתסרי רק בנ"ט ולכן יטעם קפילא ארמאה את החטים אם יש בנ"ט אך לאכול החטים אפי' אחר הדחה עם בשר הבעל נפש יחוש לעצמו (פרי הארץ סי' י"א):
לא מסיק לאסור באם נפלה יד האדם שנקטעה מהחי לתוך רותח ואין בו ס' דס"ל כמ"ד דאבר מ"ה דאדם בכלל איסור ול"ש בין של עובד כוכבים לשל ישראל ודלא מהפר"ח סי' ע"ט ובקונטרס אחרון שלו ואסור ג"כ להושיטו לב"נ ועיין להרמ"ע ח"ג ממאמר ח"ד דאמ"ה מן אדם הוי בכלל אבר מ"ה לאיסור הושטה לב"נ (וע"ל סי' ל"ה אות מ"ד) (יד אליהו סי' מ"ה): לב עוף שהיתה יושבת על הכירה בעת הקור ונכוו הרגלים למטה במקום דריסת הרגל ואינה יכולה לילך דחיישינן לנחמרו בני מעיה ונשחטה ונמלחה עם שאר בשר מסיק דהבשר שנמלח בתרנגולת ודאי שרי דאף דאין אנו בקיאים בבדיקה אם יש קצת להתיר יש להקל בבדיקה עיין לרש"ך סי' ל"ד סקי"ח בשם אפי רברבי ובמליחה יש מ"ד דאינו אוסר אלא כ"ק ואף התרנגולת אם יש הפמ"ר יש להקל ובאין הפמ"ר יש להחמיר כיון שהבה"י מחמיר גם לדעת הרש"ך (בית לחם יהודה בסי' נ"ב):
לג לפניו הובאו שו"ת בצדה בדין עור צואר אווז שנמצא בו נקב קטן שהגליד עליו שחין קטן ונתפרק השחין ויש להסתפק אם ניקב הושט וקודם שנודע הספק נתערב האווז באחרים ונמלחו יחד והתיכו השומן והשיב הרב מ"ש הרב"ח סי' ל"ג סט"ו דאם יש ריעותא נגד הסימנין כגון שנקרע העור ויצא דם ונעשה עליו גלד דאיכא למיחש לקוץ וניקב הושט אך אם אינו אלא נפוח סביב הסימנין לא חיישינן לנקיבת הושט ואמרי' דע"י חולי ניקב אף אם נצרר שם הדם ע"ש וברט"ז דאזיל אשיטתיה בסי' מ"ט גבי קורקבן דלא כמור"ם ונשא ונתן בדבריהם ומ"ש הרש"ך סק"א וסיפא דמלתא דכיון דאין היכר בנקב שנעשה ע"י קוץ לא תלינן ביה וכשר אף בלי הפמ"ר אך אם נצרר בו דם איכא למיחש לקושיתו וטרף וכדעת הרב"ח ואין להתיר מכח התערובת דאין כאן ס"ס מאחר שהוא שם א' דהספק הראשון ג"כ לא היה בא להתירו רק משום דשמא לא ניקב הושט כמו בספק ב' וכיון שספק הראשון אינו מתיר יותר מהשני מיקרי שם א' ולא הוי ס"ס כמ"ש רש"ך סי' ק"י סקי"א וכמו שהשיג הרש"ך לרט"ז בסי' נ"ז ס"ק ל' (שו"ת הר"ם זיסקינד סי' ה'): הד"ט גם בסי' ד' השיב על ענין כזה רק ששם היה ניכר שבא הנקב מחמת קוץ ע"ש ורמזתיו לעיל סי' ב' אות כ"ב וע"ל אות ל"ג ול"ד אות י"ז: לד האריך בפלפול בדין דבר שיל"מ מה דינו אם יש עוד אצלנו איסור אחר שאין לו מתירין ותחלה הביא מ"ש הרב צ"ץ ס"ט דהקשה בשם חתנו על הרשב"א (הביאו הטור סי' ק"ב דביצת ספק טרפה לא הוי דבר שיל"מ וכו') ותירץ בשמו ועוד תירץ הוא עצמו תירוץ אחר דהא דספק טרפה לא הוי דבר שיל"מ נ"מ אם יש כאן ביצת ס' טרפה או גבינה ס' טרפה וגם נדר שלא לאכול ביצה או גבינה זו ונתערבה באחרות דלענין נדר מיקרי דשיל"מ דמצי למיתשל עלה כמ"ש מור"ם ס"ס הנז' וא"כ אי הוי ביצת ס"ט דבר שאל"מ ה"ז בטיל לסברת הר"ן דעדיין זה איסור וזה היתר והוי מין בשא"מ משא"כ אי ס"ט הוי דשיל"מ אינו בטיל וקמ"ל דלא הוי דשיל"מ ושפיר בטיל ומייתי נמי שהוקשה לו במרן סי' רט"ו ס"ה באומר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא א' דהיינו דשבועה ולא דנזירות והקשה אמאי לא תחול הנזירות באיסור כולל אף ענבים והניחו בעיון ואחר שפלפל בטעמו של הר"ן ובטעם שאר המפרשים בדין דשיל"מ דלא בטיל בחר לו שיטת הר"ן דס"ל דכיון שיל"מ הוי מין במינו ולא בטיל (וע"ש לרט"ז סק"ה) לפי שיטתו אם יש אצל דשיל"מ עוד איסור אחר מותר דמעתה הו"ל מין בשא"מ וה"ה להתיר ביצת טרפה שנולדה בי"ט אפי' לאחר שבת שנתערבה ע"ש וסיים דהכלל העולה דדבר שיש בו ב' איסורין לא' יל"מ ולא' אל"מ ונתערב באחרים בין ששניהן איסורן דאורייתא בין ששניהן מדרבנן ובין אם האיסור שיל"מ דרבנן ושאל"מ דאורייתא הרי הוא בטל ברוב אך אם האיסור שיל"מ דאורייתא ושאל"מ דרבנן אפי' באלף לא בטל (ים יששכר מדף ז' ע"א עד סוף דף ח' ע"ד):
לה אין חילוק בין בריה של איסור שנפלה לתוך היתר והכירה והסירה בין מאוסה לשאינה מאוסה רק לענין נ"ט בקדרה שאם היא מאוסה נטל"פ ומותר ואם אינה מאוסה נטל"ש ואסור וכבר אמרו דהעכבר נטל"פ ואינו משביח רק בחומץ ושכר כדאיתא בפ' בתרא דעבודת כוכבים ורבינו האי הוסיף אף בשמן (תשב"ץ ח"ב סי' מ"ט):
מבשלת שמלחה היטב דגים הרבה ובשלם כא' וכשישבו לאכול הרגישו שדג א' הגדול שבהם לא נפתח ופתחוהו ומצאו בתוכו דג טמא ושמן שאם יצרף יחד כל שאר הדגים יש ס' כנגדו אבל בדג הסתום לא היה בו ס' נגד הטמא ונשאל אם נאמר דכיון שנמלחו היטב קודם הבישול וכבר נפלט כל צירן והשמנונית א"כ צריך ס' נגד כל הדג הסתום דחנ"נ א"ד לא נ"נ ע"י מליחה רק ע"י הבישול נתפשט ונתערב האיסור בכל הדגים בשוה וא"כ אינו די שיהיה ס' נגד הטמא לבד ולהשליך הטמא. והביא בידו ההיא דפ' כל הבשר דף קי"ב דרב מרי בר רחל ופירש"י ומ"ש הטור ומרן סי' ע' דס"ל דההיא דתנינן דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר היינו דוקא שהטמא תפל וכדעת התוס' והרא"ש ורשב"א ואחרים ואפילו נוגעים זה בזה (והר"ן ס"ל דדוקא באין נוגעים מותר ותמה עליו ונדחק לישב ע"ש) ומינה דכ"ש בניד"ד שהמלח שעל דג טהור לא היה נוגע בדג הטמא שצד הפנימי לא היה מלוח ואף שנאמר שכח המלח מבליע בו מ"מ כבר נחלש כחו הרבה קודם הגיעו לדג טמא והביא ראיות לדבריו ע"ש ואחר שנשא ונתן ג"כ בענין זה ובדין נתבשל העלה מהמחובר דבניד"ד אם יש ס' נגד הדג הטמא בצירוף הדג שבתוכו הכל מותר חוץ מהדג שהטמא בתוכו דכיון שהאיסור בעין והוציא אותו עודנו חם חזר ואסר את הדג שאין בו ס' אבל שאר דגים יש להתיר להיות הפמ"ר ושעת הדחק וכדברי המתירין דלא מחזקינן האיסור לבסוף לומר דנשאר האיסור בלי ס' עיין בטור ומרן ומור"ם סי' ק"ו וק"ז (וע"ל סי' ז' אות כ"ה) (פרי עץ חיים ח"ג סי' מ"ד):