אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן י

סימן ט

דיני בשר וחלב ודיני כחל אות א בשר שחתכו דק דק בסכין חולבת ב"י ויש בבשר יותר מס' נגד הסכין והיה הסכין נקי משמנונית לפי שחתכו מקודם הרבה בצלים כיון שהיה הבשר צונן בעת שחתכוהו לכ"ע סגי בהדחה ואפי' הסכין ב"י כיון שהיה מקונח ומה שחתך לא היה כבר חריף ובניד"ד צריך הדחה ושפשוף יפה ואם בשלוהו בלא הדחה מותר (כרם שלמה סי' י"ב וי"ג): הד"ט גם הרב אהל יוסף סי' כ"ב פסק להתיר ותמה על הרב נאמן שמואל סי' נ"א דלא התיר רק בהפסד מרובה והביא דברי פר"ח מ"א סי' מ"ז ושכ"כ ג"כ הרב"ד סימן ל"ח ומהר"י די בוטון ועיג"כ להריד"ב הנז' סי' ט"ל שהביא ג"כ פסק מהר"ש גאון להתיר. ב כף חולבת ב"י שנערו בה קדירת בשר ונאכל קצת מהתבשיל ולא נודע אם היה בה ס' והאשה בעה"ב שיערה בדעתה ואמרה ע"כ היתה מלאה לכאורה נראה דנאמנת דעד אחד נאמן באיסורים וכ"מ שהאמינה תורה עד אחד אפילו אשה נאמנת אך ממ"ש מור"ם סי' קכ"ג ס"ג לא משמע הכי דכתב דדוקא באיסור ודאי נאמנת אך באיסור שיש צדדין להקל לא דאשה דעתה קלה להקל (בית יהודה סי' מ"א):

הד"ט ועיין עוד לו שם בסי' ס"ב במנהגי ארגיל בדין כף בשר שרחצוה במים חמין באפר שקורין לישיא"ה ושוב תחבו הכף בקדירה חלב תוך מעל"ע בליעת הבשר דהתיר בשם הרב רבו דקי"ל כמרן סימן צ"ה ס"ד דאפר פוגם (וע"ל סי' י"ח אות ד') ועיין להרב חקרי לב סימן נ"א במעשה שהיה באשה שתחבה כף חולבת בקדירה של בשר ובלא דעת הרבתה עליהם בשוגג מותרים ומכל מקום נסתפק משום שחתיכות בשר שנאסרו לא יחזרו להתיר ולחלק בין איסור עצמו לאיסור בלוע מ"מ לא היה בידו דבר ברור. אך בשם הרב שנות חיים זקנו כתב שהתיר ע"ש ועיין בתשובות גאוני בתראי סימן ל"ח תשובת הרב ב"ח שחזק וקיים מ"ש בחבורו בי"ד סי' צ"ד ס"ג בדין תחיבת הכף ב"פ בקדירה ששם הכריע להקל בבשר בחלב מבשאר איסורין ועיג"כ בתשב"ץ ח"ד טור א' סימן ל"ו ומ"ד בדין כף חולבת שהוציא עמה חמאה ונתן בתבשיל ולא קנחה ועדיין נשאר בכף מעט חמאה ושוב הסיר קדירה של תבשיל של בשר מעל האש והניחה על הארץ כמו שעה באופן שנחה מהרתחתה ואח"כ שגג והוציא מהקדירה לקערות ע"י אותה הכף באופן שאין כאן חשש רק משום החמא' שבכף שנתערבה בתבשיל של בשר שהוא דבר מועט ואנן סהדי דבטל בס' ע"ש ועיגכ"ל אות כ"ב:

ג מצא סעד למנהג המקום שנהגו לאפות בתנור עם הפת הקאגיט"ו של חלב ממ"ש רש"י בפי' דריחא לאו מילתא היא ואפילו הרי"ף ורמב"ם דאסרי לכתחלה ה"מ בתנורים שלהם ועוד הביא טעמים אחרים ראויים לסמוך עליהם לקיים המנהג (שו"ת הרמ"ז סי' ס"ג):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן כ"ח בדין פת שנאפה בתנור א' בעוגה שנילושה במים ונתנו בתוכה קרבי אווזות שהתיר בראיות לאכול הפת אף במאכלי חלב ונשא ונתן במ"ש הרש"ך סי' ק"ח סעיף י' ביאר דברי מור"ם שם ס"א ועיג"כ להרב דבר משה ח"ג סימן ג' דפסק דהיכא דהתנור גרוף וקטום שלא נשאר רק חום התנור מותר לצלות שם הבשר ע"ג התנור או ראש כבש בלא שפוד ובתנור של עובד כוכבים שרי בסימן מובהק ועיגכ"ל אות י"ד ועיין להרב יעב"ץ ח"א סימן ק"ג דלהחם מאכלי בשר וחלב זע"ז ע"י כלי בתנור של חרס ראוי ליזהר לכתחלה משום הרחקה ובתנור של מתכת חומרא יתירא היא ועיין במור"ם סימן צ"ב וצ"ג ורש"ך סימן ק"ה סעיף קטן כ"ב ורט"ז שם ובא"ח סימן תנ"א יפה כוון המג"א בהשגתו לרב"ח עיין שם:

ד השותה לרפואת חולי שאין בו סכנה מי חלב ע"פ הוראת חכם דהיינו לאחר שהוציאו הגבינה מבשלים המים העכורים הנשאר והאוכל צף למעלה (והיינו מה שקורין אותו ריקוט"א) ומוציאין אותו משם עד שלא ישאר שם רק מים בעלמא שקורין אותו סייר"א) אם הותרה לו לשתותו אחר אכילת בשר מיד אחר שבירך ועקר תכא מקמיה כיון שלא נשאר רק מים א"ד ל"ש וצריך להמתין ו' שעות כגבינה אחר בשר והאריך בבירור דעת התוס' בחולין דף קי"ד ומ"ש, הרא"ש בפסקיו שם והר"ן בפ' כ"ה ושלטי גבורים דף שס"ב ע"א ורש"ל ביש"ש וסוף כל סוף לא עלה בידו פסק דינו כי לא נמצא מהרב המדפיס תכלית תשובתו ע"ש (שמן המור סימן ו'). הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד סימן ט"ו שהתיר למדוכא ביסורין ממיני מיחושים שאין בהן סכנה שצווהו הרופאים שלמשך איזה חדשים לא ישתה בסעודה ולא חוצה לה שום משקה רק המים הנעשים ע"י כלי הלאמביק"ו מהמימי חלב אחר שעשו הגבינה והריקוט"א משימין המים הנשארים בלאמביק"ו ומעלין זיעה ויוצאים ע"י סמפונות מים שאין בהן טעם ולא ריח חלב כלל והתירו הרב לגמרי לשתותו תוך הסעודה שאוכל בה בשר ואם ירצה להחמיר ע"ע להדיח פיו במים קודם השתייה תע"ב משום הרחק מן וכו' ואף שממ"ש הריב"ש סימן רנ"ה בענין הגאוו"א ארדיינט"ו של עובדי כוכבים אסר המשקין שלהן היה נראה ג"כ בניד"ד לומר דזיעת מימי חלב יאסרו לשתותן בסעודת בשר דמדרבנן מיהא אסורין מימי חלב כחלב עצמו מ"מ ממ"ש מרן סי' פ"ז בשם הא"ח דביצים הנמצאים בעופות שלא נגמר רק החלבון דאסור לאכלן עם הבשר אבל אם אכלן בפ"ע מותר לאכול אחריהן גבינה כיון דבשר עוף אינו אלא דרבנן ממנו ניקח לניד"ד דהמימי חלב עצמן דאינן אסורים אלא דרבנן לבשל בהן בשר וא"כ אף אם לזיעה שלהן יהיה דין מימי חלב מ"מ לשתותן בפ"ע והבשר בפ"ע מותר ושוב נשא ונתן במ"ש הפר"ח שם ויישב דבריו כי היכי דלא סתרי להוראתו ואף דלדעת הרמב"ן איכא במימי חלב עצמן משום איסור אמ"ה כבר הקשו עליו כל האחרונים עיין בפר"ח ופר"ת ועם היות שבכתבי קדש האר"י אתי עלייהו משום איסור דם מ"מ במקום חולי או מיחוש נראה ודאי שיש להקל ומעשים בכל יום ויום יוכיחו ששותים אותה לרפואה אליבא ריקנא ושוב ראה למהרי"ד בב"ד שלו שהתיר אף לחולה שאין בו סכנה ע"ש בחי"ד סימן ל"ד היכא דאינו אלא לשתות המים הנזכרים אחר אכילת הבשר דמותר עיין שם:

ה הרבה להשיב דיש לנהוג כדעת הזוהר ורעיא מהימנא דאין שום איסור לאכול בשר ובפרט בשר עוף אחר שאכל גבינה שלא כדעת מרן הקדוש בסי' קע"ג שכתב דמהזוהר פ' משפטים נראה דאפילו בשר עוף אסור אחר גבינה דליתא אחר הס"ר ועיין בכנה"ג סי' פ"ט הגה"ט אות ח"י שכתב שהמחמיר בזה אינו אלא טועה ויש בו משום מינות ח"ו ושדברי הזוהר אינן אלא לאכול גבינה אחר בשר עיין ברעיא מהימנא דף רמ"ו ע"ב פ' פנחס ומה דרעיא מהימנא מתיר מי יזיד לאסור ועיג"כ להרב אדרת אליהו מהרב ריקי סימן א' כמה גדול כחו של הזוהר ועיג"כ להרב ח"י בח"א מהל' שבת פ"ח שהוא תיקון נפלא לאכול בשר אחר גבינה ועיין לפר"ח א"ח סימן תצ"ו במנהגי איסור אות א' ובדברי יוסף סימן א' ולהרשד"ם חי"ד סימן קכ"ט והרש"ך ח"א סי' קע"ח ודון מנייהו בניד"ד דאף למי שנהג כן שסמך עצמו לחומרת מרן יש לו התרה הגם דלפי הדין אפילו התרה לא היה צריך (פני אהרן סי' ו'):

הד"ט ועיין להרב אהל יוסף סי' א' דגם הוא כתב דא"צ התרה כדין מנהג בטעות דאף דמהזוהר משפטים נראה דאפי' בשר עוף אסור אחר גבינה וכ"פ הרש"ל לאסור כמרן אף שדחה דבריו הא ודאי אילו היה רואה שרב מוסמך ובקי בחדרי הזוהר העד העיד בנו שלא כוונו בזוהר לכך דאדרבה העיקר לאכול חלב תחלה ואח"כ בשר משום תתאה גבר פשיטא שלא היה נוהג חומרא זו בעצמו ומהר"ם נמי דהביא מרן בסי' קע"ג לא היה מחמיר רק לעשות משמרת שלא תדבק הגבינה בין שיניו ויאכלנה אח"כ בבשר וכל שעשה הקינוח בפת ויין או שאר משקין סגי וסגי וז"ש מור"ם שם סי' פ"ט ויש מחמירין ולא כתב ויש אוסרין ע"כ. ועיין בחבורי הקצר הלז בחא"ח הנדפס דף ק' ע"ג ולהרב יעב"ץ ח"א סימן מ"ז ויש לי לע"ד קצת עיון במ"ש הרב ח"י הנז' דטעמא קא טעים לתיקון נפלא באכילת בשר אחר גבינה דאף שהביא מנהג האר"י (שהיה נזהר שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה) דא"כ אמאי בפ"א מהלכות ימי תשובה כתב להזהר ג"כ שלא לאכול גבינה ביום שאוכל בשר וכן להפך ואילו לדעתו ז"ל שהוא תיקון נפלא ליהוי באזהרה לאכול הבשר אחר הגבינה להמתיק הדינים כאשר אנו מבקשים בימים האדירים ההם ואם נתכוין באמרו וכן להפך לגבינה קשה לא היה לו לסתום אלא לפרש וראיתי להרב ככר לאדן סי' ה' אות ח' דכתב דהאר"י היה נוהג שלא לאכול אפי' בשר אחר גבינה ביום א' ושכ"כ בשמם מהר"ש ויטאלי בן מהרח"ו והר"ם פאפירש בס' לקוטי תורה וטעמי המצות בס"פ משפטים ומהר"י צמח בנגיד ומצוה דפוס אמשטרדם דף מ' ואין להשגיח במי שכתב בהפך והוסיף ג"כ הרב המחבר שמ"ש בספרו שיורי ברכה ברעיא מהימנא ח"ג דף רמ"ז דר"ל בין גבינה לתבשיל בשר וכן מצא אח"כ להרמ"ז דאילו בין גבינה לבשר ממש אין חילוק בין אוכל הגבינה תחלה לאוכל בשר תחלה כ"כ בשמו בזוהר ד' ליוורנו ח"ג דף רמ"ו שכתוב למטה בהגהה ובענין שעות השהיה לאכילת גבינה אחר בשר עיין להרב בעי חיי סי' קל"א שלמד דעת שאין השעות זמניות בו' שעות שאמרו להמתין רק חצי יום מי"ב שעות ואם בימות הגשמים אכל בשר בבקר לא יאכל גבינה עד ב' שעות קודם הלילה ובקיץ שהימים ארוכים ט"ז שעות יכול לאכול גבינה ב' שעות קודם חצי היום אם אכל הבשר בבקר ונראה שלזה כוונו הטור בסי' פ"ט שכתב שמזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב דהיינו ו' שעות דייק ואמר דהיינו ו' שעות לומר שהוא זמן קצוב לכל ימות השנה ואין זמניות ועיג"כ באו"ה הביאו הרב דמשק אליעזר דף ש"י ע"ג והרב ל"ח ע"ש גם הרב פרח שושן בי"ד ריש כלל א' חלק על הרב פר"ח שכתב סי' פ"ט סק"ו דשעות זמניות נינהו ושגם הסברא מנגדתו דאם שיערו דזמן ו' שעות בעינן משום עיכול הבשר או מטעם בשר הנשאר בפה היעלה על הדעת דישתנה הטבע כפי הזמן אם חורף או קיץ יהיה א"ו דלעולם ו' שעות דהיינו רביע היום בעינן ע"ש ואני אומר לע"ד דאין זו השגה כלל לאיש כמוהו ואדרבה הכל יודעין דכח העיכול משתנה כסדר המקומות וכסדר הזמנים לפי קרירות וחמימות המקום והזמן אפילו לאדם אחד בעצמו ונסיון מוכיח דבימות החורף העיכול מתהוה יותר במהירות ודי בשש שעות זמניות היינו קטנות וההפך בימות הקיץ באופן שאין הסברא מנגדת לדעת הרב פר"ח אדרבה מסייעתו ו תמך יתדות המנהג שלא להטיל גבינות בנודות של עור לצד הבשר רק מצד השער ושנהגו ג"כ לאסור חמאה הבאה מארץ מרחקים בנודות לצד הבשר ומתירין לבאה מצד השער ממ"ש מרן ס"ס פ"ז בשם הרב שבלי הלקט ועיין להכנה"ג שם אות מ"ג והריק"ש והרש"ך שם ושגם הש"ל הנז' לא התיר אלא כשלא נשתהו בתוכן מעל"ע ודלא ממ"ש מהר"י מולכו דאדרבה אין להרהר על מנהג העולם דאף דלא אמרינן כבוש כמבושל אלא מעל"ע ה"ד בדיעבד ואפ"ה צריך הדחה אבל לכתחלה אסור אפילו בפחות ממעל"ע. ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' כ"ו ובמפתחות הרב כנה"ג לס' קול בן לוי סי' קכ"ח וכן העיד על המנהג להחמיר הרב פרח מ"א ח"ג סי' ג"ל ועיין להרב"ד חי"ד סימן מ"ה (דבר משה ח"א סימן י"א):

הד"ט גם בבעי חיי שלו סי' קכ"ט כתב הרב כה"ג הנז' דכלל הדברים שאין אנו מכשירים כל דבר שהושם בעור קיבת נבילה או אפילו גבינה וקרבי דגים בעור שחוטה אם לא שמונח בצד השער ומנהג יפה הוא ע"ש ולהרב רבו בתשובה בחי"ד סי' ג' ולהרב ב"ד ש"ש סי' י"ד שהביא תשובת הר"א אכסנדרי דדוקא לכתחלה יש ליזהר בכך אבל בדיעבד אפילו נשתהה מעל"ע בצד הבשר מותר ועיין להרב בן המחבר צרור הכסף סי' דכתב דמ"ש הרב"ד בי"ד סימן ת"ה לאסור בחמאה ולהתיר בשמן ודבש דהוי נטל"פ כמ"ש מרן סי' ק"ג ס"ד וסימן קי"ד ס"ז לא אמרה רק להלכה דלמעשה מנהג סאלוניקי עירו לאסור הכל וכמור"ם בסי' ק"ג סעיף ד' דכתב ויש אומרים דאין הבשר פוגם בדבש והרב המאסף בהגב"י סימן פ"ז אות י"ג עשה מעשה להתיר ז תמה על הרב המני"ח שהגיה במ"ש הרב אביו בהלק"ט סימן כ"ו אם מותר ללוש ביסקוגי"ש בחלב והשיב דלא מיקרי זה כעין תוארו והוי כשאר פת שעושה תדיר מהן והבן חכם הוסיף מדיליה דלא אתי למסרך ע"כ דדעת אביו לאסור ולא להתיר וט"ס יש שם וצ"ל כעין תורא במקום תוארו דאל"כ מהו מ"ש והוי כשאר פת ותרתי דסתרן הדדי נינהו א"ו דטעה הסופר (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ב):

ח אסר להטמין לכתחלה תבשיל של חלב בחמין של בשר שמא יצא מהקדירה ע"י בישול ויזוב בשל חלב ושכן משמע בא"ז בדין פשטיד"א ושמ"ש הא"ז דתנורים שלנו גדולים הן אין הדבר כן דבסמ"ק איתא דתנור גדול מחזיק י"ב עשרונים ומ"מ בדיעבד אם הקדירות מכוסות אין להחמיר (שו"ת מהרי"ו סימן י"ד):

הד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקצר הלז הנדפס סי' י"ח אות ו' מ"ש בשם הרב מעיל שמואל סי' כ"ה דהוכיח דתנור ד' על ד"ט מחזיק י"ב עשרונים ונקרא תנור גדול ועיין להרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקכ"ז שהאריך בדין פשטיד"א של בשר ושל גבינה שאופין בתנור א' דמותרין בתנורים שלנו דאית בהו כמה מילי דמעליותא להתיר אף לכתחלה אם להיותן גדולים הרבה אם שאינם ממלאין התנור בפשטיד"י ודברים אחרים ע"ש ואם מנהג העיר לאסור אם אסורין הן הביא בזה איזה חלוקים ע"ש:

ט בא לו בקצרה בדיני בשר בחלב מה דינו בצלי ומעשן ומבשל בחמי טבריא אי אית להו דין בישול או לא ועיג"כ במהרי"ט ח"ד סי' ג' דהביא גם כן דיני חנ"נ ועיין ברש"ך סימן פ"ז סק"ג עוד לו שם בדין בשר עוף וחיה בחלב אם אסורין מדאורייתא אבל בשר דגים וחגבים אין בהם שום איסור ואם יש לאסור משום סכנה עיין להרכה"ג בא"ח סי' קע"ב (וע"ל סי' י"ד אות ג' וה'). ולבשל הבשר בחלב אשה תמה על רש"ך המתיר לבשל ואוסר לאכול מפני מראית העין דיש לאסור גם הבישול עוד הביא דין בשר בחלב שקדים ודין ביצים הנמצאים בעופות אם יש הפרש בין גמורות לשאינן גמורות ע"ש (וע"ל סימן ז' אות ט"ל ולקמן אות ט"ו) (מטה יוסף ח"ב סי' כ"ה):

י מי שנפלה לו חתיכת בשר בקדירה של חלב ובא עובד כוכבים והוסיף בה חלב וביטלה הרי היא מבוטלת אף שהעובד כוכבים מכירו ויודע שעי"כ תתבטל החתיכה כיון שלא צוה לו ישראל דאין איסור אמירה לעובד כוכבים בזה שאין האיסור רק לאכלו מ"מ משום קנס ראוי לאסור לו אם צוה כן לעובד כוכבים ואם ביטול איסור לכתחלה מדאורייתא או לא מחלוקת היא בין תוספות וראב"ד ועיין להרי"ף פ"ק דביצה ורמב"ם פט"ו הל' מ"א עוד כתב דיש לאסור ליקח מעובד כוכבים דבר שנתבטל בס' במה שעיקרו מן התורה לפי שבשעה שלוקחו הוי כמבטל איסור לכתחלה (ועיין להרב ארעא דרבנן אות א סי' ט"ו שהאריך בדין ביטול איסור ולהרב עפרא דרבנן שם הד"ט) (והרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקמ"ז):

יא מסיק להלכה ולמעשה שאין שום חשש איסור בצוקאר"ו שנהגו ליתן בתוכו חלב בהמה טהורה כשמבשלין אותו לצרפו ולסננו שאף שיתנו בו תרי לק' מ"מ א"א לבשלו אא"כ יתנו בו ג"כ מים והרי נתבטל החלב במים וצוקאר"ו ואף שאין לבטל איסור לכתחלה מ"מ אף למ"ד דאין לבטל אף איסור דרבנן הכא אין בו איסור לבשל הצוקאר"ו בחלב רק בשעה שאוכלו בבשר ואז כבר מבוטל ואף אם לא היה בו מים יש להתיר שע"י האור הולך החלב ונשאר הצוקאר"ו ואם ישאר ג"כ ממנו אין ספק שהחלב הוא מתמעט והצוקאר"ו אינו מתמעט כלל וא"כ ע"כ מתבטל החלב וכעין מ"ש הרמב"ם בחמאה של עובד כוכבים שאסורה משום צחצוחי חלב ומ"מ אם בשלה מותרת ואין לומר דכיון שהיו בו ב' למאה דאוסר הצוקאר"ו אח"כ דליתא דלא תהיה בליעת הכלי חמירא מהחלב עצמו וכמו שהחלב מתמעט משיעור נ"ט גם הבלוע בכלי נתמעט ותו דהוי נ"ט בנ"ט דהיינו הקדירה בצוקאר"ו והצוקאר"ו בבשר וכבר אמרו דדגים שעלו בקערה מותרים ול"ד עלו אלא אפי' נתבשלו בקדירה דהוי נ"ט בנ"ט כמ"ש הפוסקים (וע"ל אות כ') באופן דאין כאן בית מיחוש כלל לאוכלו בבשר אף אם לא יתנו מים בבישולן וע"ש (שם סי' תר"ו): הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קל"ו שהתיר אפי' לכתחלה לערב חלב ביין לתקנו באופן שיתבטל בס' ביין ולשתותו עם בשר דאין כאן מבטל וכו' דעדיין היתר בהיתר הוא ומינה נילף לניד"ד ועיג"כ בח"א סי' י"ד אות ל"ו מחבורי הקצר הלז הנדפס. גם הרב קול אליהו הסכים לסברת הרדב"ז להתיר והשיב על מ"ש עליו הרפ"ח סי' פ"ז ע"ש ולהרב ארחות צדיקים אות א' שכתב שראה לרבו האר"י שאכלו עם הבשר גם הרב חקרי לב סי' מ"ז עמד בזה והביא מ"ש הרב מחב"ר וסיים דעדיין צריך יישוב ועיג"כ להרב דברי דוד סי' ח"ד דף ר"פ ע"ד ע"ש והעיקר לענ"ד דק וקליש כמאמר קדישין הרב מחזיק ברכה הנז' דסיים דלענין דינא אין אנו צריכים לצדד עוד צדדין לקולא כיון דיורות האומנים מיוחדות ומטילים מים ומתבטל החלב תיכף ושאין מקום להחמיר אפי' ע"ד נסתר כיון שהעידו על האר"י ז"ל שהיה אוכלו עם בשר:

יב פאשטיד"א של בשר שהוציאו מהתנור וכמו שעה הוציאוה מהכלי והושיבוה בכלי של גבינה והיו בה איזה נקבים ונפל מלחלוחית הבשר זעיר שם זעיר שם ונקפא אין ספק דא"צ לפשטיד"א אפי' קליפה כיון שהיתה צוננת אחר שעה שהעבירוה מהאש ואם היתה חמה היתה צריכה קליפה למרן ס"ס צ"ד ולפר"ח בשם הרשב"א נטילת מקום והכלי א"כ רק גרירא וק"ו הוא ממ"ש מרן בסי' צ"ב וכדעת התה"ד ואף הפר"ח המחמיר בנידון שלו יודה הכא להקל (אגורה באהלך דף כ"ט ע"ב):

יג סכין של בשר שאינו ב"י מקונח יפה שחתכו בו כרתי מבושלת בצונן ושוב בשלוהו בגבינה כבר נתבטל חריפות הכרתי בבישולו ואין בו כח להפליט טעם בלוע בסכין ועיין לפר"ח סי' צ"ו סק"ב וה' ולהרב נחלת שבעה סי' ס"ח דס"ל דאף בבצל בטל חריפותו ע"י בישול והביא ראיה ממתני' רפ"י דתרומות ושכן הסכים מהר"ש בן עזרא (שם). יד שנים שבבת אחת הטילו בקדירה א' זה בשר וזה גבינה שניהם חייבים למה זה דומה למ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת א' נתן את האור וכו' וכתב שם מרן בשם רבו שעשו כולן בבת אחת ונמצא הבישול ע"י כולן (שם דף ל"ז ע"ג): טו ביצה גמורה בקליפתה שנמלחה בתרנגולת שיעור מליחה והודחה ונתערבה בשאר ביצים שבבית וטרפם ועירבם בקרא וגבינה ועשה בהם פאשטיד"א הדבר פשוט להתיר שאין לביצה ההיא דין בשר כלל ואף שנמלחה עם בשר לא אמרינן דאיידי דלא טריד למפלט בלע דכבר פסק מור"ם בר"ס ע"ה דבדיעבד אין לחוש ואף שחלקו עליו האחרונים וס"ל דאף בדיעבד אסור ועיין לכנה"ג שם הגב"י אות ל"א מ"מ לא זו בלבד דהפר"ח שם כתב דלדידן דקי"ל כמרן דמליח אינו אוסר אלא כ"ק ודלא מסברת מור"ם דס"ל דאוסר בס' א"כ יסיר הקליפה אם רכה או קשה והשאר מותר ע"ש א"כ בניד"ד שרי הביצה ומאכל של חלב ושוב כתב דאח"כ נדפסו שו"ת הרב מגן שאול וראה בסי' ט' כניד"ד ממש רק שהיתה בקליפה רכה שנמצאת תוך אווזא ונמלחה עם אווזא ושוב הסירו הקליפה ונתערבה בגבינה ובשלוה והתיר הכל מהטעמים עצמן שהביא הוא (ועיג"כ בשו"ת שלאחר מנחת יעקב סי' ט"ז ולהרב זרע אברהם ח"א סי' כ"ה ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ז' הד"ט) (אהל יוסף סי' כ"ג): טז שמע באומרים שנסתפק מהר"י הכהן בדין נרות של חלב שאנו מדליקין הנעשית ע"י אינו ישראל דא"ל שמערבין בהן חמאה אם אסורין בהנאה משום לתא דבשר בחלב והרב המחבר הרבה ראיות להתיר דדוקא בחלב אסור בהנאה וחמאה לאו חלב איקרי ופטור ומותר ומידי דהוה מי חלב דבגמ' דף קי"ד ע"א אמרינן דהמבשל במי חלב פטור וע"ש בהרא"ש דטעמא יהיב בשם רבינו שמחה דלענין בב"ח דאמר קרא בחלב אמו בעינן כמו שיוצא מהאם מעור עם האוכל וחמאה ג"כ אינה כחלב היוצא מן האם ולכן אין לאסרו בהנאה (שם סי' כ"ד):

הד"ט ועיין להרב שמן המור סי' ב' שאסף איש טהור כל דעות הפוסקים בענין זה ומסיק לאיסור להדליק בהן גם הרב מחזיק ברכה האריך בסי' פ"ז אות ט"ו וסיים דאסור להדליקם וטעונין קבורה וכהוראת הרב מהר"ח אבלעפיא שאסרן בהנאה ושהרב אליה סאקו הלך אצל הרב מהר"י הכהן הנז' ונתווכח עמו והסכימו לאסור עם הרב הרח"א הנזכר ע"ש וכבר דברתי קצת בענין זה בח"א הנדפס סי' ל"ה אות י"ז ע"ש ולהרב קהלת יעקב למהר"י אלגאזי בדף ט"ז אות פ':

יז ביאר דברי מרן סי' פ"ז במ"ש בשם המרדכי על קיבה שהעמידו בה חלב הרבה ועשה בה גבינות ואחר זמן נמצא תוך השק שהקיבה היתה נתונה בו מעט מהדקין והתיר רשב"א הגבינות עש"ד (בעי חיי סי' קכ"ט) הד"ט ועיג"כ להרב בית לחם יהודה בתשובותיו סי' צ"ט במעשה שבא לפניו שמצא בתבשיל של בשר עצם חלול והכירו שהוא מבהמה טרפה ויש להסתפק שמא היה בו מוח ושע"י רתיחה נמס תוך תבשיל ואין ס' נגד החלל והכשיר וששוב מצא שאלה כזה בס' מנחת יעקב בשו"ת שלאחריו סי' ט"ז רק שנמצא העצם בתבשיל של חלב ושהכשיר גם הוא בנידון שלו ונשא ונתן בדבריו ע"ש: יח כחל שלא נקרע כלל אע"פ שהוא מבהמה בלתי מניקה שנמלח עם בשר אסור הכל וכן הוכיח ממ"ש מרן ואחרונים שמכללות דבריהם הדין יוצא דלהרא"ש ואו"ה ומרן ומור"ם ורש"ל אין להתיר במליחה רק אחר קריעה ובלא קריעה דינו שוה לצלי דמרן אוסר אף בדיעבד וכן עשה מעשה בניד"ד שלא רצה ליכנס בספק איסור ומה גם דבניד"ד לא היה הפסד מרובה (שם סימן קל"ב): יט דבש שהרתיחו ביורה של בשר לסננו לעשות ליטוארי"ו בורדים וסילקה מהאש ועירוהו בשגגה בכלי חולבת אם לא היה הדבש חם שהיס"ב לא נאסר ואף אם היס"ב אם כשעירוהו לכלי חולבת הפסיק הקילוח שרי ואם לא הפסיק אם הכלי לא היה ב"י הדבש מותר והכלי אסור ואם היה ב"י למרן סי' נ"ד ודעימיה בין אם לא היה שמנונית בעין דהוי נ"ט בנ"ט דהיתרא בין היה שמנונית בעין דשמנונית בדבש נטל"פ מותר ולדעת מהרי"ל הכל אסור ואנו אין לנו רק פסק מרן ולעולם מותר במקום הפמ"ר (שם סי' קל"ג): כ חבית של חרס שנתנו בתוכה ימים רבים גבינה עם מים ומלח כדי שלא תתיבש ואחר זמן שהסירו הגבינה ממנה והדיחוה היטב נתנו בתוכה חומץ ועמדו שם ימים רבים אסר לאכלו בבשר ואף אם לא נשתהה החומץ מעל"ע רק בכדי שירתיח מידי פלוגתא דרבוותא לא נפקא דאיכא למ"ד דהחומץ דינו כציר דסגי בזה להיות לו דין כבוש עיין למרן סי' ק"ה והחונים עליו וכיון שכן אתינן לס' כבוש דאזלינן לחומרא עוד כתב דאין לנו להתיר נ"ט בנ"ט דהגבינה בחבית והחבית בחומץ להתירו כמ"ש בחולין פ' כ"ה דגים שעלו בקערה וכו' שכבר כתבו הפוסקים דדוקא בדיעבד יש להקל ולא לכתחלה והכא הוי כלכתחלה להתיר לבשלו בבשר ועיין הרש"ך סי' צ"ה על מ"ש מור"ם דהמנהג לאסור לכתחלה נ"ט בנ"ט ואת"ל נמי דאע"ג דיש להחמיר בב' נ"ט אפשר להקל בג' נ"ט וה"נ הגבינה נ"ט במים ומלח והמים והמלח בחבית וחבית בחומץ ועיין לאו"ה כלל ל"ד אות ד' וה' שאוסר אפי' ג' וד' נ"ט בנ"ט להיתרא וע"ל אות י"א ולהרב פרווינצאלי כת"י סי' קל"ג בדין מים שהוחמו ביורה של גבינה ובשלו בהם בשר דיש מתירין ויש אוסרין (ועיין במרן סי' מ"ה) ולדעת הרב המחבר יש להתיר מטעמא דנ"ט בנ"ט ועיג"כ להרב פני אריה סי' מ"ח ומ"ט דנשא ונתן בענין זה בין בכלים בין באוכלים ודהיכא דשרי בכלים שרי באוכלים דקלישא פליטת האוכלים מפליטת הכלים (שם סי' קס"ה). כא העיד על עצמו ששקר ענו בו שהתיר כבד שטיגנה בחמאה דהא אף בנתבשלה לבדה מסיק מור"ם בסי' ע"ג ס"א לאסור ואף למתירין ה"ד בדם אמרינן דאיידי דטריד למפלט לא בלע ולא בשאר איסורין ועיין לסמ"ג והר"ן על מ"ש בחולין דף ק"י דלמא התם בכבדא דאיסורא משום שמנוניתא דנפיק מיניה דאף הכבד נאסרה אפי' באיסור דרבנן וע"ש שדחה מ"ש רש"ל בחולין סי' נ"ד דלרש"י מותר דאין ראייתו ראיה ושגם לרש"י אסור ודוקא בכבד חי אף אם צלאוהו תחלה פשוט הוא דתו לא שייך איידי דטריד וכו' ופשיטא דלכ"ע אסור אם נתבשל באיסור (נודע ביהודה סי' כ"ט):

כב הורה להתיר יין שבשלו בכלי בשר ב"י והגיסו בכף חלב ב"י ע"פ הגהת מור"ם סק"ג ס"ד ומי שהתיר הכלים לא ידע למה דא"נ החלב פוגם ביין מ"מ הקדרה אסורה כמ"ש שם ס"ב וכן הכף מפני שהטעם הולך מכלי לכלי בלי אמצעות המים כמ"ש הרט"ז סי' צ"ה סק"ח וכ"כ שם רש"ך סק"ה בשם הר"ן אבל היין יש להתיר בלי ספק כיון שהחלב עצמו אינו אוסר ביין רק מפני שנתערב בו בשר והוי בב"ח וא"כ הרי הבשר פוגם ואינו דומה למ"ש מור"ם סי' ק"ג ס"ב כי שם האיסור הראשון יכול לאסור מצד עצמו משא"כ כאן דאין החלב אוסר היין מצד עצמו בלי עירוב טעם בשר וכן יש ללמוד מרט"ז סי' צ"ה סקי"ג ע"ש (שם סי' ל"א). כג סמוכות עשה למנהג העולם ליטול ידיהם בין אכילת גבינה אחר דגים או להיפך ובבשר אחר דגים כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' קע"ג דאולי כיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה כמ"ש מרן סי' פ"ז ה"ה הכא ונשא ונתן בדבריו והביא ג"כ מ"ש רט"ז סי' פ"ז דהגיה דברי מרן ושצ"ל אין לאכול דגים עם בשר ולא כגירסתנו אין לאכול דגים עם חלב ולא ניחא להרב המחבר הגהתו (ועיג"כ לרש"ך) שם והשיב על השגתם והביא מה שצדד הרב כנה"ג בי"ד סי' פ"ז דדחה מ"ש הרב שארית יהודה וששמע מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש סכנת צרעת ע"ש והרב המחבר תירץ קושיתו ומסיק דאיך שיהיה חמירא סכנתא מאיסורא ויש ליטול ידיו בין אכילת דגים לגבינה דיש לחוש לסכנה כבשר ודגים וכמ"ש רש"י הנז' מפי הרופאים גם מהרי"ד הסכים לדעתו אכן ביצה אחר דגים או איפכא התיר בפשיטות דאין הביצים בכלל בשר רק מין בפ"ע הוא (וע"ל סי' י"ד אות ה' ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ז') (בארות המים בחי"ד סי' א'):

כד שפחה עובדת כוכבים שבאה והגידה שהניחה בשגגה כלי חלב עם כלי בשר רק שיודעת בודאי ששל בשר הודחו קודם הדחת כלי חלב אין מחזיקין איסור בכלי בשר המודחין ומ"מ על חשש אשר פיהם דבר שוא ישהו מעל"ע כלי בשר שמשם ואילך איסורן דרבנן אטו ב"י שאינו ב"י וספיקן לקולא כן השיב למר נכדו ותלמידו הר"א בכמוהר"ר דוד (שו"ת ב"י מהר"ם פריווינצאלי סי' קי"ח):

כה קערות של בשר שהודחו בחמין על האש או חוצה לו תוך יורה חולבת שאינה ב"י ומקונחת אין ספק שהיורה צריך הכשר שבלעה משמנונית או מרק הדבוק בקערות ואין בזה חולק אך בדין הקערות דלכאורה נראה מהרב ש"ד והרב בנימין זאב סי' שמ"ה שגם הן אסורות לא כן דעתו ז"ל כיון שלא בלעו רק טעם פגום וה"ז דומה לתוחב כף חולבת שאינה ב"י בקדירה של בשר שהקדירה ותבשיל מותרים אף אם אין ס' נגד הכף והכף לבדה אסורה כבסמ"ג לאוין קמ"א וטוי"ד סי' צ"ד והציע דבריו לפני הר"ר זלמן כ"ץ וישרו בעיניו אך היה מפקפק למעשה והוא ז"ל הוכיח ממ"ש הרב איסרלן בשערים על ש"ד הנז' שאין דברי הש"ד סותרין להוראתו שהקערות מותרות והיורה אסורה ואם היו אלו ואלו מלוכלכין או אלו ואלו ב"י אם אין ס' כנגד האוכל אלו ואלו אסורין (ועי"ל אות ב') ועיין למרן סי' צ"ה ומ"ש בסי' קכ"ה דראוי להמתין להכשירן אחר מעל"ע דדוקא להכשירן צריך מעל"ע אך למורקן ולשפשפן אפי' מיד ש"ד (שם סי' קי"ז וק"ל):

כו גבינות שנמצאו בהן חתיכות עור קיבה אף שבסי' קל"א החליט הרב המחבר לאיסור הדר ביה בסי' קל"ח והתיר משום זה וז"ג (שם סי' קל"א וקל"ח(:

הד"ט ועיין ג"כ לקמן בסי' י"ב אות ז' ובענין זה וזה גורם עיין להרב מגן שאול סי' מ"ו והנמשכים:

כז בדין כחל ובישולו רבו הדעות כמ"ש מרן סי' צ' וכן המנהגים שונים דיש מי שאינו אוכלו אלא צלי ויש שמבשלין אותו לעצמו ולא עם בשר ולהיות להם קדרה מיוחדת ונהרא נהרא ופשטיה (שם סי' ק"ן):

הד"ט ועיין להרב פאר הדור סי' ס"ה דפסק דאין חילוק בין כחל כבשה קטנה לגדולה שזו וזו אין לבשלה עד שיקרעוה שו"ע ואם לא עשה כן ובשלו עם בשר צריך לבטלו בס':

כח כלי חלב שאינו ב"י שבישלו בו מאכל שקורין בפולין בארש"ט היינו ירק מחומץ ושוב עירוהו תוך כלי בשר הכל מותר כפסק מרן והשיב מה שהקשה עליו הפר"ח סי' קי"ד ס"ח (מקום שמואל סי' פ"ט צ'"):

כט אם יש למחות בנוהגים ללוש לכתחלה פת במים שהוחמו בכלי חלב שהמה פעמים אוכלו עם בשר דהרב ב"ד בחי"ד סי' מ"ב הראה פנים להתיר גלה טפח הרב המחבר דאין ראיתו מוכרחת (וע"ל אות ג' ולהלן סי' י"ח אות י') (מגן שאול סי' ח'):

ל לא מצא ידיו ורגליו של א' חכם שהיה רוצה לאסור מה שנהגו אצלו לאפות פת בכלי שנאפה בו פת שנילושה בחלב דהא קי"ל דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח וה"ה נתבשלו או נצלו וכמ"ש מרן ר"ס צ"ה משום דהוי נ"ט בנ"ט ואף לפר"ח שאסר לכתחלה לבשל לאכלן בכותח הכא ודאי שרי דגריעי מדגים ועוד שהחלב ששמין בקמח דבר מועט הוא ועוד דבליעת הקערה דוקא ברוטב ולא באפוי דדי בקליפה אפי' דבר איסור ממש ול"ד לדין תנור שטחו באליה דסי' צ"ז דהתם שאני דממשות השומן בתנור ועיין לפר"ח שם סק"ד (בית יהודה ח"ב סי' צ"ב):

לא כלי חלב שאינו ב"י שעירו לתוכו כוסכוס"ו (היינו מין דייסא) מכלי א' ושוב שמו בדייסא חלב היינו שמשחוהו בחלב ובתוך מעל"ע למשיחתו חזרו ובשלו בו דגים ותחבו בו כף בשר ב"י וא' חכם אסר לפי דעירוי הוי ככ"ר וה"ל כנתבשל בו תבשיל של חלב טעה בתרתי חדא דהא דקי"ל דעירוי ככ"ר היינו אם דבר האוסר היה שעת עירוי אבל כאן אחר עירוי הדייסא שמו בו חלב ועוד דלא שייך בליעה ופליטה רק בדבר לח אבל ביבש כה"ג אינו מבליע אלא כדי קליפה ובכלי לא שייך קליפה (שם סי' ק"ו): לב תורתו בידו של הרב דוד ישראל זקנו בהסכמת מהר"א קנסינו לאסור גבינות של מי שעשה גבינות בעדר העובדי כוכבים וכאשר כלה הקיבה שהיתה לו כמנהג אף מבהמות טרפות הלך וקנה קיבות ישנות של עובדי כוכבים שדרכן ליבשן בעורן לעשן והעמיד בהן גבינות ואסרן וגם הרב המחבר נין ונכד לו הסביר פנים להוראתו בלי חילוק בין גבינות לחות ליבשות שיש ידים מוכיחות שנעשו קודם שקנה הקיבות מהעובדי כוכבים ואף שצידד להתיר הראשונות יצא מב"ד של ליוורנו ופסק דינם שלא לחלק משום שהשעה היתה צריכה לכך (מים רבים סי' ב' והנמשכים). אין למחות במקילין להפסיק סעודתן בבה"מ לאכול בשר אחר גבינה שאכלו בסעודה ראשונה וכדעת מור"ם סי' פ"ט ס"א ותירץ מ"ש בזה הרט"ז שם סק"ג ע"ש (בכור שור דף ק"ו ע"ג):

לד מי שמכר מרצוף א' של חמאה לד' אנשים וא' מהם ברביע שלו לאחר שהתיכה בקדרה על האור והריקה בכלי של קיום למען תעמוד ימים רבים נמצא בה כמלא כדור של חלב וסביבותיו פירורי חלב ולא יכול לגררם והורה גבר דודאי של החמאה בין של זה בין של חבריו הכל אסור ושאני מחטה שנמצאת במצה בפסח דאין החלב מצוי ליפול באותה שעה וידים מוכיחות דהערביים זייפוה אבל הקדרה יש לדון להתיר מס"ס (בית יהודה ח"ב סי' ק"ג) לה ב' האוכלים בשר וא' חלב או בהיפך רצה מתחלה ללמוד ממ"ש הרמב"ם והראב"ד דלא מצטרפי לזמון ושוב כתב שמצא אח"כ שמ"ש רשב"ם דמצטרפי ש"ס ערוך הוא בפ"ק דערכין עלה דהכל מצטרפין לזמון דמסיק דאע"ג דזר אינו יכול לאכול עם הכהן מ"מ כיון שכהן מצי למיכל עם ישראל מצטרף ע"ש וה"ה הכא דאע"ג דמי שאכל בשר לא יוכל לאכול גבינה עד שיעברו השעות המצטרפות מ"מ כיון שמי שאכל גבינה יכול לאכול בשר ע"י קנוח והדחה שפיר מצי לאטרופי ואם לא הזכיר הרמב"ם דין זה ה"ט לרוב פשיטותו (שו"ת תשב"ץ ח"ד טור ג' סימן כ"ט):

הד"ט ועיין להרב מראית העין דף ה' ע"ב שכתב דנעלם ממנו דהרא"ש בפסקיו בדפ"ז דברכות כתב דרשב"ם גופיה הביא ראיה זו מפ"ק דערכין וגם התוס' הזכירו סוגיא זו וכתבו כדין רשב"ם וגם רבינו יונה כתב כן וגם נידון דידן דאחד אוכל בשר ואחד אוכל גבינה כתבו בספר האגודה ע"ש:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה