אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן ט

סימן ח

דיני תולעים שבפירות ובקמח. ושאר דברים:

אות א תולעים שנמצאים בפולין בע"ש ועשו מהם תבשיל יפה אסר מי שאסר כיון שהיה בשבת ולא היה אפשר לסנן המרק ולהדיח הבשר ויש לחוש לדעת האוסרים התולעת בפולין אף שהוא במקום צר במקום הפסד מועט וליכא מניעת שמחת שבת וי"ט ואף שהנידון היה בשבת מ"מ כבר נעשה מעשה ויש לו על מה לסמוך (כרם שלמה סי' י"ד):

הד"ט ועיין להרב פרח שושן י"ד כלל א' סי' ב' במעט מחזיק מרובה כתב בזה כל הצורך ומסיק להתיר וע"ל אות ד' ועיג"כ להרב יכין ובועז ח"א סי' צ"ג וצ"ד בענין יתושים שבפולין ועדשים ותמרים ובשר ודגים ונמלה הנמצאת בדבש ועיג"כ לתשב"ץ ח"ג סי' י"א:

ב הקומינו הישן המתולע אין לו תקנה לדוך אותו במדוכה אך בדיעבד אם דכוהו מותר ועיין להרב ב"ד סי' כ"א כ"ז וכ"ח ולהרב דבר משה סי' ח' והדב"ש סי' ק"ב ומי צמוקים שהתליעו בהם תולעים מותר להוציא השכר מהן ואם מסנן השכר מה טוב ואם א"א לסנן יש לסמוך על המתירים (עולת שמואל סי' א' וב'):

הד"ט ועיין להרב שב יעקב סי' כ"ט בדין יין שעושין מגודגדניות מתולעות דאין להתיר רק כששמין אותן בשק דהוי כעין סנון משא"כ לתת לתוכן בעין ועיג"כ להרב חקרי לב סי' נ"ג ונ"ד שהשיב לשואל בענין מי שהיה לו זיתים למכור והתליעו אי שרי להוציא מהן שמן וכן חרצנים וענבין וצמוקין השרוין במים להוציא מהן שכר שהתליעו וא"א לברר הזבובין והתולעים אם מותר להוציא מהן יין שרף כיון דאין כאן תערובת מממשות האיסור ואינו רק זיעה בעלמא א"ד אסור משום לתא דמבטל איסור לכתחלה והאריך בדברי הפר"ח סי' ס"ד סקכ"ו והביא מ"ש הרב נחפה בכסף בחידושיו על הרא"ם דף קס"ו ע"ג והרב אדמת קדש ח"א סי' ד' דף כ"ה והעלה לאיסור להוציא שמן מהן ואף שהרב דב"ש סי' רפ"ו כתב דיש קצת צדדים להקל מ"מ כיון שביאר דעת ראשונים האוסרים אין להתיר היפך סברתם ושוב כתב צד אחר להתיר ומסיק דלקנות זיתים מתולעים להוציא מהן שמן או תותים לסחטן משקה אסור אמנם אם יש לו משלו יש להתיר וה"ה כשהחרצנים וזגים הם שלו מותר להוציא מהן יין שרף (וע"ל סי' י"ז אות א') ועיג"כ להר"ש פלורינטין בבית הרואה דף ל"ז ולהר"ש הלוי בתשו' כ"י שהתיר כמ"ש הרב מחזיק ברכה סי' פ"ד אות ט"ז ולהרב אהל יוסף סי' ט"ז והנמשכים דהרב דבר משה ומהר"ש שלם אסר הקומינו והרב המחבר התיר והשיב על שניהם ושאל ג"כ להרב"ד רבו ואסר והשיב על דבריו ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קל"ח בדין חרצנים וזגים שהוציאו מהן יין ונתעכבו איזה ימים לעשות שכר והתליעו ומסיק כרט"ז סי' פ"ד בקמח שהתליע דלא הוי מבטל איסור לכתחלה ומותר והתיר גם הוא בניד"ד ע"ש:

ג הסכים לדעת השואל מדעת בדין רוטב שנמצאו בו ג' תולעים דמ"מ הרוטב שרי ע"י סינון ומ"ש הרט"ז סי' פ"ח סקט"ו בשם רש"ל לחלק בין מצוי לשאינו מצוי לא משמע כן מש"ס דף ס"ד וס"ה ואם היה רותח והוציאו הזבובים בכף כבר נתבאר ברש"ך סי' ק"י וחות יאיר סי' ק"ב והמיקל לא הפסיד עיין להפר"ח שם. ועל דבר תולעת שנחתכה לשנים ונפלה לקדרה ונתבשלה עם הירק ודאי אסור שמא יפגע בממשו של איסור ועיין לרש"ך סי' ק"ג ס"ק ג' והרוטב שרי ע"י הדחה יפה ובדיקה היטב עיין לרט"ז ורש"ך סימן ק"ד (אור ישראל סימן ס"ו):

ד חידש בעירו הכרזת תקנה קדומה לחייב לבדוק העולשין ועוד לו שם דבר ויקרא ארש שפתי מהרי"ב ומהרי"ב קאזיס בדין נאמנות האשה בבדיקת הפירות וירקות וכיוצא (פחד יצחק אות ת') (כ"י) (ערך תולעים בירקות): הד"ט ועיין להרב ריח שדה סי' ח' והנמשכים על אודות הסילקא ועולשין שיש תולעים תוך העלין וכשקולפין הקרום הדק ימצא שם רחש מהרי"ל בשם מהר"ם כתב להתיר ושזו דעת רש"י תוס' והרא"ש דלא כרשב"א והר"ן ורבינו יחיאל וכמ"ש מרן בב"י ובש"ע שלו סי' פ"ד ס"ו פסק כרש"י ודעמיה להתיר והרב ספר הזכרונות השיב עליו וגם מהריק"ש כתב דרבו האוסרין וכ"כ ג"כ הרש"ך ופר"ח ע"ש והרב המחבר השיב על דבריהם והוכיח שרוב דעות הסכימו להקל והשיב ג"כ על מה שרצה א' חכם לחלק בין התולעים שבתוך קליפה הירוקה כעולשין להנמצאין בסילקא שיש בה שבכים שיש לאסור והרב המחבר השיב דאין מקום לחלק ושיש להקל בזה ובזה אמנם מסיק ותני דהא דמקילינן ה"ד כשכבר נתבשלו אותן הירקות אך לכתחלה יש לבדקן במיתון לאור הנר וכמ"ש הפר"ח. עוד לו שם סמוך ונראה פסק א' מאחיו ז"ל בדין תולעים שבתוך העלים של אילנות תחת הסמפונות והעלה דהכלל היא דכל שאין מקום לתולע לרחוש יש להקל וכתב ג"כ בענין אם בכל דבר שמצוי בו רחש צריכין בדיקה מספק וכתב דמחלוקת הוא בין הפוסקים והרב המחבר האריך גם הוא בתשובתו למר אחיו וסיים דבין אם ברובן מתולעין ובין במיעוטן אין להתיר בבדיקה וקנוח והצנועים מושכין ידיהן מהן ועיין לפר"ח שם סקכ"ו ולהרב של"ה דף ע"ז ואחרים שדברו על הענין ועל כל מין ומין. ועיג"כ להרב שאגת אריה קטן סי' ב' שהאריך קצת עבור תולעי הירקות וכיוצא הנמצאין ברוב דהוכיח להתיר לאכול בלא בדיקה ולסמוך על המיעוט דיש בהן ב' ספקות וחזקה וכל כה"ג דוחין הרוב ע"ש ועיג"כ להרב משאת משה ח"ב סי' ד' וה' שהביאו תשובת מהר"י זיין שעמד וימודד ארש הרב הרח"א בספרו חנן אלהים על דברת עלי הגפן שמצאו בהן תולעים דקין כ"כ שאין העין שולטת בם רק לבקיאין במקומן וחזקי הראות ואחר עיון רב יניעון בחודה של מחט ויחלו לילך ע"ג העלים ועודם מהלכין נטמנין בא' הפחתים בחדודי בליטת הפיצולים ונעלמים מהעין ונמנו ורבו חכמי ארם צובה ואסרום והרח"א הנז' לדברי האוסרים ואמר מר מהרי"ז הנז' דבמקום שאסרו פשיטא דא"א להתיר להם אך בשאר המקומות שלא נתפשט המנהג לאסור יש למצוא טעם למנהגם והאריך בענין גזירות שאין רוב הצבור יכולין וכו' וכ"ש בדבר שנהגו היתר מימי קדם ועיין רשד"ם סי' קצ"ב ומהריק"ו שורש ט' וגו"ר א"ח כלל א' סי' ל"ד ובפרח שושן סי' ז' ודחה סברת האוסרים וסוף דבריו דמכל מקום במקומות שדרכן להתליע יבדוק בהן ויחתוך תחלה המקום שמחוברין לאילן שאומרים ששם מצוין ואח"כ יבדוק כל עלה ועלה לבדו ויקנחם במפה ויניחם אח"כ במים רותחין שהיס"ב ושוב יכול לבשלן בלי פקפוק עש"ד ואחריו קול אדם ימשוך קול לו להרב המחבר שר המסכים לכחא דהיתרא והוסיף משלו איזה ראיות ע"ש ועיין להרב ב"ד של שלמה בחי"ד סי' י"ט דהאריך הרחיב בעשרה דפין על דברי הרמ"ם הנז' ודחה כל ראיותיו ותקנותיו וסוף דינא כתחלת דינא דאין לעלין הנז' תקנה כי רבים אשר אתו דנים אותן לאיסורא וכן הגיד מן השמועה מהרב חיים הלוי ממצרים שהכריז עליהן מהר"ש אלגאזי לאיסור ואין פוצה פה ומצפצף ה אם נמצא בקדרה של תבשיל קליפת תולע א' כגון מה שקורין בערבי אלגא"ל דהיינו כעין מלבוש לתולע היושב בתוכו ולא היה התולע בתוכו אם אפשר בסינון יסנן ואם א"א אם אין מנהג העיר להחמיר יש להתיר מס"ס דשמא נפלה הקליפה ריקנית ואין תולע זה גדל מהחיטין עצמן ואת"ל דנפלה הקליפה בתולע בתוכה שמא נמוח ואין לו דין בריה ומצא כדומה לזה בחק יעקב סי' תנ"ד סק"א וה"ה אם נשפך מעט מהתבשיל או נאכל קודם שהרגישו בקליפה ואיכא ס' במה שנשאר מהתבשיל לפנינו אך אם נודע שנפל קודם שנשפך דינו מבואר בסי' ק"י ס"ו. ולענין הכלים כ"ע מודו דליכא רק טעמא ובטל בס' (זרע יעקב סי' כ"ח):

ו אסר איסר לשפוך החומץ בתולעים שבו תוך המאכל ומחא אמוחא דהיתרא של א' חכם שהיה רוצה להתיר (שו"ת הרמ"ז סי' א' וב'(:

הד"ט אנן נמי בעניותין אתאן לכלל שאלה זה ימים רבים איך להתנהג בחומץ והשבתי לענ"ד כיד ה' הטובה עלי כמו שכתב בשותא דינוקא סי' ק"ן דאין ספק דלשפוך החומץ על המאכל ודאי אסור וכפסק הרמ"ז ז"ל ואף שיינות שלנו אינן חזקים כ"כ כבר הוכיח בנסיון שאין הדבר תלוי בחוזק היין הויית התולעים וחסרונן לגמרי אלא שלפי חוזק היין וחולשתו ירבה או ימעט מספרם וכמה פעמים הראוני חומץ חזק הרבה בתולעים מועטים וסברו שאם לא יהיה חזק לא תהיה בו שום תולע אך לענ"ד דברי תוהו הן שא"א שיתחמץ היין בין רב בין מעט כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו שלא יהיה בו שום תולע ויש לדעת שטבע תולעי החומץ לעלות מעלה מעלה בשטח העליון של החומץ ולא בשולי הכלי ולפי שהיו מוציאים החומץ מהחבית דרך הברזא שהיא בשוליה לכן אף בחומץ חזק הרבה לא יראו בכוס תולעים רבים שרובם עולים למעלה כנז' ונמצאים ג"כ תולעים דקים מן הדקים שאין העין של חלושי הראות שולטת בהן רק לעיני השמש וכמה בדיקות בדקתי פעם אחר פעם וסינון אחר סינון ולא עלה בידנו לסננו לגמרי רק ע"י הרתחה קודם הסינון שאל"כ מפני קטנותן ונענוען עודם בחיים חיותן אפי' בסינון ע"י בגד דק כי כיתונא דרומיתא מ"מ עוברים עם המשקה אך ע"י ההרתחה שהתולעים ימותו ונשארים משוללי הרגשה ותנועה אינם יורדים עם החומץ. וכל זה נסיתי בלא חכמה שמלאתי כוס זכוכית לבנה מפיה שלמעלה של החבית ולא מהברזל שבשוליה ושמתי הכוס נגד השמש ולא יאמן כי יסופר איך אחר שנח החומץ ושקט מנענוע הכוס עיני ראו והראיתי ג"כ ליושבים לפני כמו זר סביב סביב בשפת הכוס העליונה כעובי דינר ויותר מאוכלוסי תולעים קטנים רוחשים ונעים רבו מספר וע"י סינון בבגד דק דק מ"מ נשארו תולעים רבים וע"י הרתחת החומץ וסינון אח"כ לא נשאר עוד שום תולע ועדיין הייתי חושש שמא ע"י ההרתחה נמוקו ונמוחו ושע"כ לא יראו עוד וא"כ הסינון אחר ההרתחה עסק לפנויי. אך אין האמת כן יען גם אחר ההרתחה קודם הסינון שמנו החומץ בכלי וראינו שעדיין היו שם שלמים וכן רבים הווים וקיימים רק היו משוללי ההרגשה ונענוע ואחר הסינון בשומי מחדש החומץ בכוס לא נראה עוד א' ממשפחת התולעי ועיין להרמ"ז עצמו באגרותיו דף ל' מ"ש מהרב דב"ש ועיין להרב חקרי לב בחי"ד סי' מ"ב דדעתו להרתיח תחלה ואח"כ לסנן והרב מחזיק ברכה כתב שהמנהג לסנן קודם ולאחר ההרתחה ועיין להרב בעי חיי סי' קכ"ו שהיה מפקפק לבשלו ולסננו ושאין ראיה ממ"ש הרב"י סי' פ"ד בשם הא"ז שהורו לחמם הדבש להסיר הנמלים דדלמא שאני דבש דמטבעו עב ובשאינו מבושל אין הדבש עובר במסננת משא"כ שאר משקין הנגרים יפה ומ"מ התולעים עוברים עם החומץ אם נתיר לבשל הו"ל מבטל איסור לכתחלה וסוף דברו אמת שהעיד לפניו מהר"א ברזילי שראה בצפת תוב"ב בפני מהר"א פאלקו"ן והר"מ ברזילי אביו וזולתם לבשל החומץ תחלה ולסננו ותמה עליהם ושאפשר דס"ל שאין התולעים אסורים שכל שעוברים עם החומץ היינו רביתייהו ולפי שלא היו רוצים לאכול התולעים משום מיאוס בשלו אותו כדי שימותו ולא יעברו במסננת וליכא משום מבטל איסור לכתחלה דמעיקרא לא אסירי (ועיג"כ לעיל בהגהת אות י') ועוד ששמע מהר"ג מוטאל שלפעמים כשעוברין התולעים נותנים מעט מים תוך החומץ ומחממים אותו עם המים שע"י ג"כ מתרכך החומץ ועובר בנקב דק מהקודם ואין התולעים עוברים ובהא ודאי מודי דשרי דהוי ממש כדבש שאין כוונתנו אלא לרכך החומץ שיעבור דרך הנקב הקטן ומדברי הרב דמשק אליעזר מוכח דלאו דוקא דבש אלא ה"ה מים ודבר לח ולדעתו ז"ל של הרב החבי"ב לא נראה לו כן ע"ש ומי יתן ידעתי על שום מה לא נכנסו הדברים באוזן שומעת כמוהו כיון דלא שייך בזה מעיקרא ביטול איסור לכתחלה כשמעורבין בחומץ ואינו עושה רק הסרת דבר שהיה קרוב לבא לידי איסור אם היו פורשים מהחומץ בשפכם אותו תוך המאכל ועוד דכיון דא"א לסננו אם לא עי"כ למה יאסר ולא יהיה דינו כדין דבש ואם חייבין אנו לבדוק אם ישנן או לא הנה רש"ל כתב דאסור להעלים עין והרב בית יעקב דחה ראיותיו ולענ"ד צדדי החיוב נראין ואינן נדחין דלפי מ"ש לעיל אין לך חומץ בלתי נתלע המעט אם רב כפי איכות חזקו של חומץ הגם דממקרא דוירם תולעים ויבאש מוכח דהסרחון קודם לתולעים דמ"מ מי יוכל לשער זמן התחלת הסרחון להתחלת התולעים והוא ברור לעניות דעתי ואין ענין לזה מש"ל אות י':

ז כרוב פירות שנמלח ונחתך ואח"כ מצאו במלח הנשאר ב' וג' תולעים מתים אם יש לתלות שאחר שמלחו הכרוב באו התולעים שם מאיזה דבר או ממקום סמוך לו או שהכלי או השק שהיה בו המלח רחב שלא נטל כל המונח למעלה יש להקל במקום הפסד (שב יעקב סי' כ"ח):

הד"ט ועיג"כ למהר"ם פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קל"ה שהביא תשובת הרב הלל ממודינא בדין ירקות מבושלות שנמצאו ב' תולעים בהן שהביא מ"ש מרן סי' פ"ד בשם הרשב"א אם בב' תתחזקנה או בג' ונשא ונתן במ"ש מרן שם ובסי' ק' בסברת הראב"ד ומסיק שיש לחוס על ממונן של ישראל ולא לאסור רק אם ימצאו בהן ג' והסכים עמו הרמ"ף הנזכר דדוקא בספק נפשות כקטלנית י"ל דבתרי הויא חזקה ע"ש ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"א דדעתו להחמיר כדעת הרשב"א סי' קי"ג אפי' בב' וכדעת הרב"ח דלא כרט"ז ופר"ח ס"ק י"ד ע"ש ראיותיו:

ח בני קק"י שנהגו כסברת מרן סי' ל"א בענין קירום המוח שלדעתו ז"ל התחתון עיקר שמצאו בקדרת המוח אחר בישול תולע א' ולא במוח ומצד תחתון רק בצד העליון של הקפת הראש ולא היו יכולים לראות אם היתה ריעותא שם והבקיאים הכירו התולע שהוא מהנמצאים בחוטם שאותם שבמוח הם באופן אחר וכבר נתערבו הכבשים וקנו בבלי דעת מא' כל מה שקנו אנשי העיר מותר וגם על הראש צידד קצת להתיר (בתי כהונה ח"ב סי' י"א): הד"ט ועיין להרב תורת חסד בדין ראש כבש שנתבשל ומצא תולע תוך המרק וידוע שיצאו דרך הנחירים ולא ממקום אחר כל שנמצא חוץ מקירום המוח אין להטריף ועיין להרב שב יעקב סי' ל' בדין תולע הנמצא בגולגולת כבש מבושל וראינו שהתולע נקב הקרומים אין ספק שיש להטריף וכבשים אחרים שפירשו מהמקולין קודם שנודע הטרפות יש להקל אך מה שנשארו אין להכשיר רק בהפ"מ בהצטרף סברת הי"א דכבש שלם לא הוי חהר"ל ועוד דאפשר ג"כ דניקב אחר השחיטה וסמוך לבישול דאלו נקב מחיים לא היה תחוב בו עדיין התולע כ"כ זמן שיש בין שחיטה לבישול ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"א סי' נ"ז והנמשכים בכיוצא לזה וע"ל סימן י"א אות א':

ט העלה דתולעים שבפירות משפירשו יש להם דין בריה ולא בטלי אף שקודם הפרשתן היו מותרין ועוד בסימנים הנמשכים עמד בדין בריה דנולד חסר אבר ובדין חה"ל שנתערבה ונחתכה חתיכה א' מהתערובות שאינו ראוי להתכבד מה דינה לענין ביטול ומשם נסע לדיני חזותא מלתא ודיני דבר המעמיד ע"ש שהאריך בכל פרט ופרט כראוי לו (חקרי לב מסי' ס"ג עד ס"ט):

הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף ל"ו ס"ב משאו ומתנו על הרב משאת משה בח"ג סי' ג' בדין בריה אם אכל פרי שיש בו תולע ולעסו יפה עד שנתרסק התולע ואח"כ בלעו אי מיפטר בכך ממלקות כיון שלא בלע התולע שלם א"ד כיון שבא לפיו שלם דבר טמא כברייתו אינו בטל בלעיסתו ע"ש ועיין בחולין דף ק"ג ע"ב ולהרמב"ם פ"ה בהל' מ"א (וע"ל סי' י"א אות ט' ואותיות אחרות בדין בריה):

האריך בדין תולעי הפירות אם יש מן הסתם לחוש ולחייב לבדוק כי לא כל המקומות שוין ושבמקום שאין דרך אותו הפרי להתליע יאכלם בלא בדיקה ועושים מהם מרקחת ובמקום שדרכו להתליע ודאי צריך בדיקה ושם נכנס ג"כ בדיני תולעי הירקות ובדין אם צריך בדיקה אחר י"ב חודש שנתלשו ע"ש (בעי חיי סי' רכ"ז). הד"ט ועיין ג"כ לעיל אות ד' ולהרב חקרי לב סימן ט"ל מ' ומ"א דביאר ובירר דין התולעים הנמצאים במים מושכין שאינם נובעין כחריצין ונעיצין לאיסור ושלפחות מידי ספיקא לא נפקי והשיב על דברי הפר"ח וראיותיו שהתיר בסימן פ"ד סק"ז ועיג"כ להרב בית יהודה ח"ב סימן צ"ג בדין תולעים הנמצאים בפירות דאסר הפר"ח שם בסקל"ג לשתות בלי סינון וכתב הרב"י הנז' דאין מקום לכך רק בירושלים וכיוצא שמצויים התולעים בבורות ולא בשאר מקומות שאינן נמצאים ע"ש ועיג"כ להרב שדה הארץ ח"ג סימן ד' דמעשה היה בירושלים שעשו עוגה א' לש"ק כמנהג סאלוניקי ונותנים בה מטעמים לשתות בעת אכילת המרק ושוב נמצא שהמים שלשו בהן העיסה לא היו מסוננים ועל הרוב ימצאו במים תולעים ופסק שאם היה הספק שקול אם היו בהם או לא כיון שא"א בנידון דידן לסנן מותר מס"ס כמ"ש הרש"ך והפר"ח סימן פ"ד אך אם המים ההם הוחזקו שיש בהם תולעים לא נשאר רק ס' א' אם נמוחו או לא וס' דאורייתא לחומרא וכמ"ש הרש"ך סקכ"ט ופר"ח סקל"א ועיין למהרי"ק דין א' סי' פ"ד בענין אם פירשו בדופני הכלי מבפנים ולרש"ך סק"ד ופר"ח שם דבניד"ד הבשר אסור והעוגה מותרת לאכלה כשיסור ממנה קליפתה סביב סביב מבפנים ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי הנז' בסימן קל"ז בדין דגים מטוגנים בשמן שנמצאו מלאים תולעים שאסרן אע"פ שהן מאוסין כיון דרובא דרבוותא ס"ל דאין לסמוך להקל לכתחלה אף בדברים המאוסים בלי ביטול בס' ושכן המנהג פשוט שלא לחלק אף שהרמ"א סימן ק"ז ס"ב כתב דמנהג להקל הכל לפי מקומו ואפילו באשכנז עצמו עיין לאו"ה כלל כ"ז ולהר"ם מפאדווה סי' ע"ט ורש"ל פ' ג"ה סימן מ"ט כתבו דהמנהג לאיסור ואין זה מחלוקת במציאות דכל א' וא' דבר לפי מקומו ואלו ואלו עדי אמת הן ועיג"כ להרב"ח הנז' לעיל בסי' קכ"ג רמזתיו לעיל בסי' ה':

יא קמח המונח בארץ שהתליע יש לאסור בפשיטות ואם מונח בכלי יש להשיב לשואל דרוב הפוסקים מחמירין ואם מ"מ רוצה השואל להקל אין מוחין בידו וכ"ש דלא דרשי' איסוריה בפירקא (נודע ביהודה סימן כ"ז):

הד"ט ועיין להרב הון רב בח"ד סימן א' בדין קמח שמצאו בה תולעים ורקדוהו בנפה ועכ"ז אחר הרקידה מצאו בו תולעים אם מותר לאכול מפת שאפו מאותו הקמח וכתב דאם התולעים שחורים הם מהחטים ועיין בש"ע סימן ע"ד סעיף י"ד והפר"ח שם סקכ"ז דמותר הקמח בטחינה והרקדה אבל הלבנים הם מהקמח ואינם בורחין ואינם מתבררים עש"ד וע"ל אות ט"ז דאין חילוקו של הרב עולה יפה לחלק בין לבנים לשחורים דלפי מ"ש שם בשם הרב תורת נתנאל תרוייהו הויין מחטים וקשה המחלוקת במציאות:

יב מעשה שלקחו חלב מעובד כוכבים וסננו אותו ומצאו בבגד תולעים הרבה וכן מצאו ג' מהלוקחים מאותו העובד כוכבים באותו היום ועש"ק היה ושלחו אחר יהודי הלוקח תמיד מאותו עובד כוכבי' והעיד בתורת עדות שכל היוצא לו בכל יום הוא כו"כ משקל חלב והמים משים אותו העובד כוכבים בכלי שבו חולבים דדי הבהמה ושזה דרכו בכל יום שהוא מצד א' והעובד כוכבים מצד אחר מניחים תחלה המים וחולבים עליה כדי שיראו הקונים שמן המחולב לפניהם נותן ולא ידעו שקדם התערובת באופן שידעו בבירור שמהמים היו התולעים שמצאו והביא הרב המחבר מ"ש הפר"ח סי' פ"א סקל"ג שחלק עם רט"ז ומ"ש הרב פרי תואר בשם האו"ה סי' מ' אות ז' וכל בו סי' ק"א וזולתם והחליט דבניד"ד ליכא ס"ס וכדין דן מי שהורה לאיסור וחיזק ג"כ שם הוראת הפר"ח סי' פ"ד סקל"ג בדין פת של פלטר עובד כוכבים וקאו"י וכיוצא בזמן שכל המים שבבורות ירושלים תוב"ב היו בהם תולעים (ברכות מים סי' פ"ד) יג יין שבשעת דריכתו בגת מצאו בו תולעים מותר לשתותו אפילו לכתחלה דאין איסור רק בנ"ט וידוע שביין לא ימצא טעם תולעים אמנם קודם דריכת הענבים צריך להוציא מהם, התולעים מהספק וכמה מבני עמנו מניחין הענבים במים כדי שיתפרדו התולעים אך אם לא עשה כן ודרך הכל ביחד כמו שהן מותרין (פאר הדור סי' קי"ד):

הד"ט כבוד רבינו מאור עינינו נודע ובמקומו מונח ואדם אין כמוני לא ידע למה אין לחוש לא' מאלף שלא יתרסק בדריכת הענבים ובריה הוא דלא אזלינן בתר נ"ט והיה בדין לסננו קודם שתייתו וברוך היודע לכווני אמרא יאי כדחזי:

יד הביא כ"י החזקה בתשובה למהר"ם ן' חביב להתיר הקירמי"ז שנותנין תוך המרקחים ושטעמי ההיתר כתבם בר ברתיה מהר"י כולי ז"ל ר"פ תרומה ע"ש וגם שמע מהר"ש שלם באמשט' שגם הוא כתב תשובה להתיר והסכים עמו הרב אליהו ישראל (טוב עין סי' ח"י). טו בשר יבש שנמצא ע"ג תולעים רבים די להתיר בבדיקה יפה גם בחורין וסדקין וא"צ שום תיקון אחר דהא לרש"ל פ' א"ט דגים ובשר שהתליעו אפילו פירשו לגמרי רבים נוהגין היתר לאכלן בהדיא אף שקופצין הנה והנה בקערה דלא שייך לומר שרץ השורץ רק בפירות שבאים מגידולי הארץ או במשקין שדומין לשרץ המים אך בדגים ובשר שמרוב שמנו הן אין שם שרץ הארץ ולא שרץ המים עליו ושאף לדעת הפר"ח ס"ס פ"ד המחמיר הרבה בענין התולעים ושאין חילוק בין תולעי הפירות לתולעי בשר דגים וגבינה מ"מ שר המסכים הוא להתיר באם פירשו ע"ג החתיכה לבד בבשר דגים וגבינה ע"ש (תורת נתנאל סי' ו') טז נשאל על הכוסמת שקוצרים אותה כרמל ומיבשים בתנור ואח"כ טוחנין בריחים להסיר הקליפה ובהיות התבואה בקמה נמצאו בשבלים תולעים קטנים רוחשין ורצין הנה והנה ומצויין בהן מאד וקצתן אדומין וקצתן לבנים או שחורים ונתיבשו התולעין הללו עם הגרעין ונשארו דבוקין בבקעים ובצירייהו והורה להיתר ושכבר הורה כן הגאון מהר"ם מרוטנבורק שהביא הגה"מ בפ"ב בהל' מ"א ואף שהרמב"ם הרשב"א והר"ן והה"מ ורמב"ן ס"ל דאף שאין לתולע מקום לרחוש מ"מ אסור משום שרץ השורץ מ"מ בני האשכנזים גרירי אחר רבני אשכנזים הר"ם והרא"ש המתירין בכה"ג ועיין בחולין דף מ"ד בתוס' ד"ה היינו בסוף הדבור ע"ש. ונשא ונתן ג"כ במ"ש הפר"ח סי' פ"ד סקי"ח ומייתי נמי לסייעתיה מ"ש הרב בית לחם יהודה שם סקנ"ז במאלי"ץ שנתלעו ואחר נתייבשו דהתיר גדול א' דאמרי' נשרפו התולעים ונעשו עפר וא"כ בניד"ד נמי ודאי אמרי' שנשרפו ונעשו כעפר (שם סי' ל"ח):

הד"ט גם בחטין לחים עיני ראו כמה פעמים והראיתים לאחרים שבהסיר מהן הקש והמוץ שבהן נמצאין כמעט בכל גרעין וגרעין תולעים קטנים אדומים בין צירייהו ואין ספק שראוי לכל בעל נפש לחוש לעצמו שלא לכסכסם כך עד הסר אותן משם ואם עושה אותן קלויים באש אתאן לדלעיל ודוק וע"ל אות ג' וי"א:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה