עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן ח
דיני סימני בהמות. חיות. ועופות. דנים. וביצים:
אות א ביצה שנמצאת כולה חלבון וראשה א' חד וא' כד העלה מתחלה לאסור ושוב כתב שמפי השמועה למד שתרנגולת כשפוסקת הטלת ביצים מטלת ביצה א' שכולה חלבון ומ"מ כשהעובד כוכבים מוכר ביצים אין לסמוך בזה להתיר כיון שאין בה סימן טהרה (אהלי יעקב סימן ק"ח):
הד"ט ועיין להפר"ח סי' פ"ו סק"ה שהביא בשם הרב שערי שמים מאמר ה' שכן ראו עיניו דביצה אחרונה קטנה עד מאד ואין לה רק חלבון והגם דהפר"ח תהלתו של הרש"ש הנז' בפיו בכמה מקומות וסומך עליו על בקיאותו בחכמת הטבע מ"מ הכא קאמר מר שיש להחמיר כסברת הריק"ש הנז' זולת אם נתבטלה מין במינו דיש להתיר ע"ש:
ב לא מלאו לבו להקל בביצת תרנגולת שהביא לו גיסו מהשוק עגול ככדור ששאל מהעובד כוכבים למה משונה מאחרות והשיבו שיש בלולו תרנגולת א' שכל ביצה כן ואף שעיניו ראו שינוי המעט הנמצא כמ"ש הרב הלק"ט ח"א סימן ל"ד מכל מקום לא רצה להקל דשמא לא התיר הרב ז"ל רק בנמצאת הביצה בלול של ישראל ולא בלקיחה מהעובד כוכבים בשוק (פחד יצחק אות ב' ע' ביצים ודיניהם):
הד"ט אחר הס"ר ה"ז לענ"ד בבל יאמר כי הנה הרב ז"ל לא התיר רק מפני שכל מדות חכמים כן במ' סאה הוא טובל ובחסר קורטב אינו טובל ועוד דאם דווקא בלול של ישראל עסקינן אמאי הוצרך למדוד ואטו תרנגולת שהטילה ביצה כדוריית ממש אסורה היא ואטו חמירא ביצה מטהורה שילדה כמין טמאה דמותרת אע"פ שיש לה כל סימני טומאה וכמ"ש מרן בסי' ע"ט ס"ב ואע"פ שסיים דדווקא שילדתו בפנינו התם שאני שאל"כ יש לחוש שמן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה משא"כ בביצה הנמצאת בלול תרנגולים דדוחק לחוש פן עוף טמא הלכה בלול והטילה בביצים א"ו נראה לענ"ד דאם נמצאת בבית ישראל בלול. תרנגולים יש להתיר אפילו כדוריית ממש ואם נלקחה מהשוק כל שאינה כדוריית ממש רק יש בין צד אחד לצד שני איזה שיעור כד וחד קרינן להו ומותרת:
ג הביאו לפניו דג א' שמו קופי"ס הדומה קצת לשטוריאו"ן ובדק ומצא כל סימני טהרה ונכנס לבהמ"ד וכל רבני הישיבה אמרו שגם החכמים שמלפנים הורו בו להתיר ושלא נאסר מעולם משום מנהג ויצא הדבר להיתר ואע"ג שיש מי שאמר דמנהג עיר פירארא משנים קדמוניות לאסור והביא ראיה נצחת מפסק א' מוירונ"א מהרב אברהם מנחם כהן פורטו שמעיד על המנהג לאסור. לא הטו אזן לדבריו ששם כתוב ובק"י פירדה ונתחלפה לו בין אות לאות ופירדה לחוד ופירר"ה לחוד ועוד אין ס' שיותר בקיאים בני העיר עצמה במנהגם ממה שידע הרחוק ממנה וקם דינא כמעיקרא להתיר בפי' וכאשר קבלו ג"כ שגם מלפנים עשו מעשה להתיר (שם אות ד' ערך דגים וסימניו): הד"ט ועיין להרב שמש צדקה סי' י"ד שהשיב על דג הנז' כי לא ידע בו ואינו מכירו ולא משום דדומה לשטוריאו"ן נדון בדדמי להתירו כסברת הרמב"ן ורב"ם וכן עמא דבר והביא מ"ש הרב פני משה סי' ג' שאסף כל הסברות באם יש לסמוך להתיר דג ע"פ סימנים דשדרה וראש או לא ומ"מ לא עלה בידו להתירו רק לסחורה ולא לאכילה וא"כ הדג זה שאנו דנין עליו לו יונח שיש בו כל סימני טהרה לא מפני כך נסמוך עליהן להתיר באכילה ואף דהפר"ח בסי' פ"ג כתב דאם יתאמתו סי' חוט השדרה והטלת ביצים לחוץ היה מתיר כל דג אפילו לאכלו מ"מ איהו גופיה תנאי עביד אם יסכימו עמו עוד ב' מגדולי הוראה ועד עתה לא נראתה הסכמה זו:
עוד הביא ענין הדג ששמו ברבוט"א שבתוס' פ' אין מעמידין וסמ"ק סי' רי"א דף ק' ועיין בכנה"ג שם הגהת ב"י אות ב' וזולתם סוף דבר חשש מחטאת להתירו ודאדרבה תושבי העיר הרחיקוהו ע"פ קבלת קדמוניהם עש"ד ומ"מ אני אומר דלא שגגו ח"ו רבני פירארא להתיר כיון שקמו העידו שמלפנים הורו בו להיתר ואפשר שלא סמכו על סימניו רק על הקבלה שהיתה בידם ואם נאמר שסמכו על סימניו הרי לפנינו הסכמת רבים ונכבדים שהורו למעשה והסכימו לסברת הפר"ח דאטו רבני פירארא עיר תהלה לאלהינו קטלי קני באגמא נינהו חלילה ודיינו להתיר במקום שאין בו מנהג לאסור וזה לי קרוב לשלשים שנה שנשאלתי קרוב לענין זה מעיר סיויגאליא במעשה שהיה שהביאו לפני זקן א' היושב בישיבה עוף א' ושאלוהו אם הוא טהור ובדק איש טהור עד שידו מגעת מבית ומבחוץ בסימנים שמסרו לנו ז"ל ע"פ המתחת החוט ובהנהו תלת מילי דזפק וכו' ומצאו כולם מכוונים ע"פ התורה אשר הורוני ויהי אך יצא יצא הדבר מפיו והנה רוח גערה באה ויגערו בו חביריו דהורה שלא כדין דהאידנא אין לאכול שום עוף אלא במסורת כסברת רש"י ורמ"א סי' פ"ב ס"ג והזקן הנזכר בא לקפחם בהלכות במ"ש מרן שם והכשירה דכיון דבסימן א' סמכינן שאינו דורס גם על ג' סימנים נקטינן ומחזקינן שאינו דורס ואוכלין אותן ומה גם דבדק בחוט דמייתי מרן בש"ע. ואני בעניי במקלי ותרמילי השיבותים דבר דלע"ד העיקר חסר מן הספר ושאפשר ששום א' מהצדדין לא כוון יפה לא הזקן בטעם הוראתו ולא חביריו במה שתפסו עליו כנז' ואכמ"ל בשכבר הארכתי קצת בשותא דינוקא סי' ל"ח וכאן שעת הקוצר היא ככונתי בחבורי הקצר הלז וסגי בהכי במה ששמעתי שרבני אנקונא עיר מולדתי נמנו וגמרו דשלא כדין הורה אותו זקן ואפשר מהטעמים שכתבתי שם ולא מטעמן של חבירי אותו זקן וכנז' ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה שמסכים לסברת בן חכם שלו דאווז הבר שבעירו אין בו מסורת לאכלו ובמקומות אחרים אוכלין אותו ע"פ המסורת ונדרס מותר למכרו לעובד כוכבים אפי' עודנו חי דומה למ"ש מור"ם ס"ס ע"ו ועיין להרב דברי דוד דדחה סברת הרוצה לאסור אווז הבר שיש לה קצת שחור בחרטום באמרם שבא אווז הבר על אווז בייתי דליתא ודי לנו להחמיר באווז הבר ודאי וכ"פ הרב יצחק זעליג והרב צבי הירש ע"ש בסי' מ"ו ז' וח':
ד הדג שקורין אותו פיש"י איספאד"א שאין לו קשקשת כיון דמנהג פשוט לאכלם אין ספק דדג זה הוא מאותן דתניא בפ' א"ט אין לו ועתיד לגדלן או שהיו לו והשירן במים ושכן שמע שדג הזה מתוך כעסו כשצדין אותו מנער עצמו ומשיר הקשקשת בים וששמע עוד ששר א' משנה למלך שאל מזקנו על זה איך אוכלין אותו ואין בו קשקשת והשיב שמשירו ויהי כמצחק בעיניו ומר זקנו הוליכו לבית המצודה מקום שצדין בו דג זה ולקח כאמת בגד שחור והניחו במכמורת שהיו צדין דג זה וצדו א' מהן ואחר שצדוהו הסיר הבגד שחור ומצאוהו מלא קשקשים והראהו למשנה אף הוא פתח את פיהו ואמר אתם אמת וקבלתכם אמת וע"ש דאף לרש"י בפ' א"מ דהקשקשים שחורים כבר כתבו מן אחרונים דדעת הרשב"א דיש קשקשים לבנים ובעו משיכלי אוכמי ויש קשקשים שחורי ובעו משיכלי חוורים ע"ש ואגב שיטתיה תמה על הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז דכתב דשיבוטא דג טהור ובספרד אוכלים אותו דאמאי הוצרך להביא ראיה מהמנהג ובהדיא אמרו בפ' האיש מקדש ובחולין פ' כ"ה ובס"פ הפרה דשיבוטא דג טהור הוא ע"ש (ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"ד בענין דג הנמצא בים ספרדי שיש לו קשקשים ולא סנפיר רק ד' רגלים שהביא הפר"ח סי' פ"ג סק"ד דתמה הרבה על דבריו ושדברי המ"מ נכונים הד"ט) (בעי חיי סי' קכ"ה):
ה הדר ביה מההיא דכתב בשיוריו לא"ח סי' תקפ"ו הגב"י אות א' שהראם היא חיה טמאה ושנמשך אחר לשון הרמב"ם שלא מנה בפ"א והל' מ"א הראם ששוב א"ל ועיניו ראו מה שתרגם יב"ע ואונקלוס ודישון ורימא א"כ הוא חיה טהורה ומנאה הרמב"ם בהזכרת שם דישון ושכן א"ל שכתב מהר"י ן' חביב בעין יעקב בשם אחד חכם שוב נזכר שבכנסת שלו בי"ד סי' פ' בהגב"י הביא בשם סמ"ג שהובא בשמו מהג"מ פ"א מהל' מ"א וברב"ח ובל"ח פ' אותו ואת בנו אות ו' ודמשק אליעזר דף קס"א ע"ג דכתב בשם ר"י דאע"ג דמתרגמי' דישון רימא מ"מ ראמים שלנו מין בהמה הן לכל דבר וחלבה אסור ודמה פטור מלכסות ומ"מ למדנו דטהורה היא (שם סי' קנ"ט):
הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז בח"א הנדפס סימן ל' אות י"ד ולקמן אות ט' ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"ב בענין כל שיש לו קרנים וכו' תמה הרבה על מ"ש הפר"ח סי' פ' סק"ב על הרמב"ם ועלה דתחש שהיה בימי משה ודשארי ליה מאריה לא כוון בזה כהוגן בדברי הרמב"ם ע"ש ועל מ"ש מני"ר הרב"ח הנזכר דמ"מ למדנו דטהורה היא אחר הס"ר לא זכיתי להבינו דכיון דפרט לן קרא בתחלה הבהמות הטהורות ואח"כ פרט החיות בפ"ע ובהם פרט הדישון דמתרגמינן רימא א"כ אותן שבמקומו שלדעתו ז"ל מין בהמה הן אינן הדישון שהוזכר בין החיות ומנא לן דטהורה הראם שלהם מכח התרגום הנז' נהי דחיה בכלל בהמה מ"מ היה מהראוי שיזכיר הראם קודם בואו לפרט החיות ולמה הפסיק בפרטי החיות בהזכרת בהמה ודוק ועיין להרב בית יעקב סימן מ"א שהאריך גם הוא בענין התחש ותירץ ג"כ מה שהקשו על פירש"י בחומש תחש מין חיה הוא ולא היתה רק לשעה דהא בש"ס פ' במה מדליקין לא הכריעו בו חכמים אם מין חיה או בהמה עיין שם:
ו שנה ופירש מ"ש הר"ן בפ' א"ט דף תרח"ץ דפוס סביוניטה דאף ביצה טמאה אפרוח מותר דהכוונה היא דבא הר"ן להשיב על מה שהקשו שם אמאי איצטריך קרא להתיר ביצה נגמר מאפרוח דנפיק מינה ושרי דאי לאו דטהורה היא הא קי"ל כל היוצא מן הטמא טמא ואפי' היתה הביצה טמאה ר"ל האפרוח מותר דמעפרא קא גביל שכן הדין בביצת טרפה לכן אין להוכיח משם היתר הביצה והוצרכו לכתוב דלשרייה וכו' עיין שם (שו"ת כ"י מהר"ם פרובנצאלי סימן קמ"ב):
הד"ט ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"א סי' קנ"א דהשיב הנדחים שכל האחרונים דחו מ"ש מור"ם סי' פ"ו ס"ז בדין אפרוח שנולד מביצת נבלה וטרפה דפסק מרן להיתר ומור"ם בה הגיה בשם האו"ה דלא נהגינן כן ודלכתחלה יזהר והראה הרב המחבר דהדין עמו וכדעת הרט"ז שם ולא מטעמיה שפי' דברי האו"ה ר"ל דאע"פ שבדיעבד האפרוח מותר אם הושיב תרנגולת על ביצת נבלה וטרפה מ"מ אין לעשות כן לכתחלה דהגם דאפרוח הנולד מנבלה וטרפה מותר לכתחלה למי שלא נעשה בשבילו אך יש בו איסור ממש להושיב תרנגולת עליהם ושמא אף בדיעבד נאסר האפרוח למי שנעשה בשבילו ע"ש ראיותיו ועיין להרב בעי חיי בדין עוף ששמו פאט"ה (היינו אווזא דמתפטמת בשרצים כל ימיה) דנשא ונתן על מ"ש מרן ומור"ם סי' ס' ואחר שצידד להתיר לאכלה אחר שעמדה מעל"ע קודם שחיטה מלאכול דברים אסורים מ"מ אחרי ראותו מ"ש רש"ך שם סק"ה בשם הת"ח כלל י' בשם האו"ה מסיק ותני דהירא את דבר ה' שקץ ישקצנה אף שלא אכלה דבר איסור מעל"ע קודם שחיטתה ע"ש ועיין להרב פרשת הכסף דף נ"א ע"ד שנשאל בדין פרת ישראל שילדה והניקתו אמו עשרה ימים ומתה הפרה והנהיג העגל לינק מחמורה ואחר איזה ימים ותוך זמן ההנקה רוצה לשחטו והאריך במשאו ומתנו על מאי דתנינן בפ' כל האוסרים דף ל' ע"ב ורש"י ותוס' שם והביא ג"כ מ"ש הרב פני יהושע חי"ד סי' ד' דנשאל על עגל שינק מבהמה דרוסת הזאב דהעלה דמותר לשחוט העגל וממנו לקח להתיר בניד"ד אך מצא אח"כ לרמ"א סי' ס"א דנראה דסותר כל פלפולו ותמה על דבריו מכמה אנפי והביא ג"כ מ"ש הרב בית יעקב סי' א' בדין עגל הנז' ותמה ג"כ עליו והאריך ג"כ בדברי הכנה"ג סי' ס' הגב"י אות י' וסוף דינא פסק כרש"ך ופר"ח ופר"ת שדחו סברת הרמ"א להתיר לשוחטו מיד אך לא מלאו לבו להתיר למעשה נגד מור"ם ולבוש וכה"ג ובית יעקב ולפי שאלו ב' האחרונים ג"כ כתבו דלכ"ע אחר מעל"ע של יניקתו מותר לשחטו כן הורה גבר ג"כ למעשה ע"ש: ז פירש היטב כוונת הטור סי' פ"ג שכתב קרבי דגים אינן נקחים אלא מן המומחה וכו' עד וא"א כתב כסברא ראשונה דנתקשה בדבריו מהר"ש בן וירג"א שמלשון הטור משמע דס"ל להרא"ש שהסימנים מועילין להתיר הקרבים עצמן ולא הדג ולמה כן ועוד שהרא"ש גופיה כתב בפירוש בס"פ אין מעמידין שיש עובר טמא דומה לטהור ואיך כתב הטור בשמו שיש לסמוך על הסימנין להתיר הקרבים והלא יש לחוש שמא מדג טמא הן ועוד הקשה קושיא אחרת והרב המחבר הביא הכל לכלל ישוב ע"ש (רדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תק"ץ). ח צייד עובד כוכבים הביא מתנה לישראל עוף א' וא"ל שהוא עוף הנקרא רו"ש אינק"ן שהוא כשר ושוב נתברר שאינו אותו עוף ולא נמצא שם היודע לבדוק בסימני טהרה והלך ושחט את הצפור ואכלו ונשאל הרב המחבר אם צריך לקבל תשובה ותענית על עונו ודין הכלים שבישלו בהן ואחר משאו ומתנו יפה בש"ס ותוס' והר"ן דחולין בסוגית גלוי וידוע לפני הקב"ה שעופות טהורים וכו' ועלה דהתם קונים ביצים מעובד כוכבים בכ"מ וכו' והקשה עליהם ועל הרשב"א ופלפל ג"כ עלה דחולין דף כ"ב אר"נ נאמן וכו' ועל ההיא דס"ג דא"ר נחמן כ"ד עופות טמאין וכו' והעלה לבסוף דבניד"ד א"צ תשובה ותענית והכלים ג"כ כשרים ומ"מ אם לבו נוקפו מי יאמר לו מה תעשה ומה גם דאין הכלים ב"י איסורן מדרבנן וכיון שאינו אלא ספק אם עוף טמא הוא שרינן הכלים לכתחלה אחר שאינן ב"י (כנסת יחזקאל סי' כ"ד):
הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א הנדפס סי' כ' אות ה' ועיין להרב בעי חיי סי' ק"ך בפי' שמות הבהמות וחיות המפורשים בקרא ויישוב דברי הרמב"ם ומ"ש עליו הה"מ ועיין כנה"ג שלו הגב"י סי' פ' ועיג"כ בסי' קכ"ג וקכ"ד דעלה בהסכמה עם הרא"ך לאסור העוף שקורין אותו פאוו"ן אם לא שניכר ע"פ הד' סימנין או בשיש להם מסורת ממי שראוי לסמוך עליו שהוא הפאוו"ן המותר דמדברי הפוסקים מוכח שיש ג"כ מין פאוו"ן טמא ומי יכניס עצמו לספק דאורייתא ועיין לרש"י פא"ט דף ס"ג ע"א ומהרי"ל סי' ק' ומ"ש בכה"ג שלו שם כנזכר ועיין ג"כ לעיל אות ה' ולקמן אות ט': ט הביא סמוכות למ"ש רט"ז סי' פ"ב סק"ז שהוכיח דצפור דרור הוי עוף טהור וכוותיה ולא כטעמיה ושהרש"ך בס' נקה"כ השיג על רט"ז ותמה על ראיית הפר"ח דבא"ח סי' תצ"ז ס"ט הביא ראיה להתיר מההיא דפ' אין צדין שאין ראייתו ראיה ומ"מ לענין דינא הדין כן דעוף טהור הוא (ים יששכר דף מ"א ע"ב):
הד"ט ועיין להרב טוב עין דהשיג מסוגיא דא"צ הנז' להגאון מהריק"ו ורט"ז ולדידיה הא דפ' א"צ ראיה גמורה היא דצפור דרור עוף טהור: י על התשובה כי בא בגו"ר בא"ח כלל ב' סי' ט"ז בשם מהר"ם בן חביב דחקר לפמ"ש רבינו בחיי דמשי לא היה במשכן ויוצא ממין תולעת איך צובעים בדם חלזון שהוא טמא וכתב הרב המחבר דמלבד מ"ש בנחל קדומים שלו פ' תרומה עוד תמה מי הגיד לו דחלזון דג טמא וששוב ראה בס' בשמים ראש סי' רמ"ד שכתב שנמצא דג ירוק ויש לו סנפיר וקשקשת ונפל בגד ברוטב ומראהו כרקיע ושאלו אם הוא חלזון והשיב שדמו אינו מובלע ואינו חלזון ע"ש ומזה מוכח שהוא דג טהור שאל"כ הי"ל להוכיח שאינו חלזון ממה שהיו לו סנפיר וקשקשת (טוב עין סי' ט' אות י"ב):