אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן ז

סימן ו

דיני חלב ודם מליחה וכבוש אות א אשה ששלחה לבעלה בשר לשבת ולא הזכירה בכתיבתה אם נמלח הבשר ובשלו הבעל בלי מליחה ושוב נזכר שלא כתבה לו שנמלח אין לומר דמסתמא מלחה כיון דשתקה דלא עלה דידה רמיא להודיעו שלא נמלח שסוברת שבעלה ימלחנו קודם בישול ונשא ונתן בדבר ולא עלה בידו החזקה להתיר הבשר ושם בתוך דבריו כתב בפשיטות דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן (פנים מאירות ח"א סי' י"א):

הד"ט גם הרב ארעא דרבנן אות קע"ב ס"ל דאיסורו מדרבנן וכ"פ ג"כ הפר"ח ר"ס ס"ט. ועיג"כ להרב מחזיק ברכה שם ובעין זוכר אות ד' סי' ה' וע"ל סי' י"א אות כ"א ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ט דדחה סברת הרב פ"ח הנזכר ב בשר שנחתך דק דק ואח"כ נודע שהיתה שם חתיכה קטנה מבשר שלא נמלח ואין בשאר הבשר ס' נגד אותה חתיכה יהבינן להאי בישרא דין יבש ביבש ושם הביא דאין דוחקא דסכינא מועיל אלא בחום דבית השחיטה אבל בצונן גמור סגי בהדחה (כרם שלמה סי' י"ב וי"ג):

ג בשר שנמלח ושהה כדי שיעור מליחה והדיחוהו וחזרו ומלחוהו בחתיכות אחרות שלא נמלחו ושהוהו כשיעור מליחה והדיחו הכל מותר בדיעבד ע"י מליחה ג' לחתיכה ראשונה ואם נתבשל קודם מליחה ג' בבשר אחר צריך ס' נגד כל החתיכה (מעיל שמואל סי' א'):

הד"ט וע"ל אות י"ב ועיין להרב משאת בנימין סי' נ"ג בדין בשר שהודח תוך שיעור מליחתו שיש לו תקנה במליחה שנית שלא כמ"ש התורת חטאת כלל ו' סי' ה':

ד בשר ששהה ג"י בלי מליחה שנמלח בחתיכות אחרות שלא נשתהו ונתבשלו כולם אין להתיר אותו בשר ודלא כמ"ד דחד בתרי בטיל ודלא מהר"ש הלוי סי' ט"ז וי"ט שם סי' י"א:

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קי"ב דגם הוא אסר אותה חתיכה אפי' בצלי לכתחלה לחוש לסברת רט"ז סי' ל"ב ובדיעבד יש לסמוך אמתירין והחתיכות אחרות מותרות ועיין בכה"ג שלו הגב"י סי' ס"ט ועיג"כ לו שם סי' קי"ד והנמשכים ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ג שהביא חילוקי דינים בדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה ונתבשל בלי מליחה או צליה או נמלח בבשר אחר או לבדו בכלי שאינו מנוקב ועיג"כ להרב אהל יעקב סי' כ"ט שדחה סברת הר"א בן ששון וטעמא טעים שאין לבשלו אחר מליחה משום דבמליחה לא יצא כל הדם וע"י בישול יצא והא דיש לשער כדי כל החתיכה לא משום דנעשית נבלה אלא משום דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ע"ש ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ב שהוא מהמתירים בהמ"ר או צורך לבשל הבשר הנזכר אחר הצליה יפה יפה ושלזה כוון הרמ"ע בסי' קי"ג להתיר ושמה שהגאונים אסרו ה"ד שלא נצלה כל צרכו ומ"מ שלא במקום המ"ר או צורך גדול או לכבוד אין להקל ע"ש ועיין להרב מעיל צדקה סי' י"ב דהחמיר בזה ושאף שמלחוהו כשיעור מליחה לקדרה וצלו אותו אח"כ אסר לבשלו אפי' במקום הפמ"ר ושאין הפרש בין אחר הצליה לאחר שנמלח ונצלה גם הרב שבות יעקב הפליג לאסור בח"ב ס"ס ס"ט וז"ל בשר ששהה ג"י בלי מליחה כבר העליתי במנחת יעקב כלל ד' סק"ב שאין שום תקנה לאכלו מבושל אפי' מלחו וצלאו תחלה ואל תשגיח בתשובה חדשה שנדפסה אצל ליקוטי פרדס שהתיר שכבר הודה ולא בוש שנתעלם ממנו כל דברי שם עכ"ל ועיין לו שם בדף ל"ב ע"ב שבסוף תשובתו כתב שהציע דבריו לפני הגאון הרב שאול אב"ד דקראקא ונשא ונתן כשעה חדא ואח"כ נענע לו ראשו עכ"ל השו"ת הנזכר מהרב פסח בכמהר"ר יששכר בער כ"צ ע"ש שהביא דברי הרמ"א סי' קי"ג ובאר עשק סי' כ' ומ"ש הרט"ז בשם הרב עוזר להתיר הבישול אחר ההדחה וצליה ע"ש ויותר ממנו עיין להרב נודע ביהודה סי' כ"ד שדחה בב' ידים גם הוראת רש"י הנזכר במה שהקיל בעורות ואף לסברתו כל שעדיין לא הופשט א"א להתיר רק צלי כשאר בשר ואף שומן לחוד יש לו דין בשר דוקא ושאין בדבריו ממש במ"ש דכל עור עוף יש לו דין שומן ולהקל חלילה עכ"ד ולענין מעשה מי יבא אחרי השרים האדירים האלו אשר אלו לעומת אלו הללו מתירים הבישול אחר הצליה והללו אוסרים אפי' בהמ"ר אין לנו אלא לילך בעקבות המנהג ובאיזה מקומות שנתיישבתי היו נוהגים לבשלו אחר הצליה כהרמ"ע ובאיזה מקומות היו נוהגים שלא לאכלו רק צלי וכאשר פה פירינצי מצאתי שנהגו והנחתי לכל א' וא' לעשות כמנהגם ועיין להרב שער אפרים סי' פ"ח ולהרב מעיל צדקה סי' ל"ה שהשיב על דברי הרב ב"ע וצ"ץ ופסק דאף להנוהגים איסור בנתבשל מ"מ אין לאסור כבוש ושכ"כ הפר"ח להתיר אך הכלי שנכבש בו אם לא היו ס' במים כנגד הכבד אסרו בלי ספק ועיין להרב שמש צדקה סי' ל"ז בדין בשר עוף ששהה ג"י בלי הדחה שקרעוהו אח"כ לכמה קרעים ומלחוהו יותר מהראוי וראו מי שרייתה כשריית שאר בשר בעלמא ואחר מליחתה והדחה אחרונה אזל סומקא ואתא חיורא כשאר בשר ומ"מ אסר לבשלה ולאפוקי מסברת א' חכם דהוי ס"ד להתירה בבישול והוכיחו בתוכחה מאהבה על שהיה רוצה להחזיק בסברתו ועיין ג"כ לקמן אות י"ט: ה כבד שנשרה במים מעל"ע הביא סברת הרב שער אפרים סי' פ"ח להתיר ומה שהשיגו הרב צ"ץ סי' קכ"א והרב חוות יאיר סי' כ"ז ושפסקו להחמיר ושהפר"ח כתב דחומרא יתירה היא ושהרב נחלת שבעה והרב באר עשק אסרו אף לצלי והרב המחבר ביאר וליבן הענין והוציא ההוראה לכחא דהיתרא להתירו (מקום שמואל סי' כ"ז):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ג דהעלה דאף שאין חילוק בין בשר לכבד בענין אם שהה ג"י בלא הדחה דבבישול אסור ובצלי מותר מ"מ לענין כבוש אפי' האוסרים בבשר כבוש אף בצלי מ"מ בכבד יודו דמותר אף בבישול אחר צליה ואפ"ה אף דרבו המתירים וכמ"ש הרב מחזיק ברכה סי' ע"ג סק"ו עכ"ז לכתחלה ראוי להחמיר כמ"ד דגם הכבד כבוש אסור אף לצלי ובפרט שהוא הפסד מועט ע"ש ונראה ודאי דאף דסתם הדברים דמשמע דלעולם הכבד הפסד מועט הרי הוא במבואר מעצמו דדוקא בכבד של עוף קטן אפשר לומר כן וכמ"ש הרב נחלת שבעה סי' נ"ה דאלו בשל אווז וכ"ש כשהיא פטומה א"א לומר כן ועיג"כ לעיל סי' נ' אות א' וא"צ בזה להאריך בשכבר האריך בו הרב פחד יצחק בערך הפסד מרובה וכמו שציינתי לעיל ע"ש:

ו תמה מאד על מ"ש הרב מהר"י עייאש במנהגיו בשם הרב רבו בדין בשר מחותך דק דק ששורין אותו בלי מליחה בכלי שיש בו שמן ושומן שאסר הבשר והתיר הכלי מהטעם שלא נאסר הבשר רק אחר מעל"ע ואז הכלי פגום כמ"ש רט"ז ורש"ך סי' ק"ה והוא תמוה מאד דאם היינו אוסרים הבשר משום פליטת הכלי היה מקום לומר דכיון דטעם הכלי אחר מעל"ע פגום אינו אוסר הבשר אבל אנו באים לאסור הכלי מפליטת הבשר שלא נמלח ומה פגם שייך במה שהוא בעין ורט"ז ורש"ך מיירי בבאים לאסור בשר של היתר מחמת כלי האיסור ואגב שיטפיה לא דק אם לא שנאמר דמ"ש דאין נוהגין לאסור הכלי ר"ל לשרות בו פעם אחרת ע"ש (זרע יעקב ס"ס ע"ז). ז מוביל ומייתי בידיה טעמים נכוחים לאשר ולקיים הוראת הרב תורת השלמים שפסק להתיר מה שאסר הרב הדב"ש סי' שע"ג בדין בשר שהודח הדחה ראשונה ע"י שרייה כנהוג והגלידו המים ונקרשו ושהה כן יותר מעל"ע שהדב"ש אסר הבשר והכלי מטעם כבוש דאחר הס"ד ליתא ע"ש ראיותיו (קרית חנה סי' כ"ט): הד"ט ועיין להרב פחד יצחק ערך בשר ששרה וכו', אם בנשתהה ג' ימים דים כמעת לעת וכו' ח הכל לפי המנהג בדין שהיית בשר פחות מג"י בלי מליחה אחר הדחה ראשונה ושמנהג מנטובה לאסור ושל עירו פירארא להתיר אף לכתחלה (פחד יצחק אות ב' ערך בשר ששהה פחות):

הד"ט אני קריתי ושניתי מעשה הכתב ידו של הרב המפורסם ר"מ ור"מ עיר מולדתי הרר"י פיאמיטא זצ"ל בהסכמת הרבנים המפורסמים הרמ"ז והרב"ך בענין אווזות פטומות שקודם גמר ג"י היו נוהגים לנקוב נקב תחת הצואר סמוך לחזה וגם למטה בין יריכים במקום הדקין והיו זורקין מים על פני כולן וגם בנקב החזה עד שיצאו המים מהנקב שלמטה להשהותם אח"כ ג"י אחרים והסכימו שמנהג גיהנם הוא והן הן האווזות דלית מינייהו לעלמא דאתי וישתקע הדבר ולא יאמר דאם לא יפתחו כולם כראוי לשרותם במים אין להתיר כי אין המים עוברים ע"פ כולם וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו אם לא ניקב שלא תועיל שפיכת המים על עוף שלם לא לעוף עצמו ולא לקרבים אך בדיעבד אם נתבשל הגוף של העוף אינו כדאי לאסור הכלים שנתבשל בהם כדין בשר שנמלח מצד א' אבל לקרבים אין תקומה והביא ראיה מהרב משאת בנימין ודמשק אליעזר והר"ש הלוי סי' כ"ו ואף שהפר"ח סי' ע"ב חלק עליו כבר דחה דבריו הרב לקט הקמח והביא ג"כ מ"ש הרב שער אפרים ונחלת שבעה סי' כ"ז ע"ש. וראיתי ג"כ כ"י של הרב דוד ציטוני שכתב שהיה דעתו להקל והודה בענותנותו לדברי הגאונים הרי"ף ורמ"ז ורב"ך הנז' וסיים בלשון זה אבל מה אומר עוד אם נשרפו דברי בהבל פיהם של קדושים אשר בארץ המה וכו' ע"כ לשון של זהורית זצ"ל. ולפי סדרן של כתובים באנו לידי למידה שלא ערערו כלל על המנהג להתיר שהיית הבשר פחות מג"י אחר הדחה ראשונה רק על אופן הדחתן ופשוט הוא דהיכא דנהגו לאסור השהיה אפי' אחר הדחה מעליא אין ללגלג עליהם ח"ו ובמקום שנהגו להתיר אין להרהר עליהם דיש להם רב הרמ"ע ז"ל סי' ש' ודעימיה המתירים בפשיטות: ט בשר ששהה ב' ימים בלא מליחה וחל יום ג' בשבת התיר ע"י הערמה לרחוץ ידים על הבשר בשבת ולטלטלו כלאחר יד ולשומו במקום הגשמים או לדחפו ברגלים או בדרך אחר ע"י שינוי תוך כלי של מים ובפרט בבשר שמן כאווזות פטומות דאיכא הפמ"ר לאכלן צלי וכן נהג במקומו ולא מיחו בידם חכמים וכן שמע מהר"ש מורפורגו שנהגו כן ע"פ מורים הזקנים ושלאחר אחר האיר ה' את עיניו בספרו של הרב עדות ביעקב סי' א' שהגיד הכל ועיין בח"א מחיבורי הקצר הלז סי' י"ד אות י"ג ובהשמטות שם (שם ערך בשר ששהה):

י הסכים לדעת השואל מדעת דמ"ש רש"ך בסי' ל"ה סקל"ג ול"ו תמוהים בדין כבוש כמבושל דס"ל דאמרי' לענין שיבלע האיסור בכלי מתכות וכלי עץ דמדברי הפוסקים ליתא (שם ערך הכשר כלים):

הד"ט ועיין ג"כ להרב פני אריה סי' נ' מ"ש בדין כבוש כמבושל ולהרב מעיל צדקה ס"ס ל"ה דכתב בפשיטות דהכלי שנכבש בו יש לאסור בפשיטות אם אין ס' במים נגד הכבד ועיג"כ להרב חקרי לב סי' ע"ז ח' וט' ולהרב דבר משה ח"א סי' י"א ולהרב בעי חיי סי' קס"ה וגם בסי' קמ"א בדין חבית של חומץ שנמצא בה נר של חלב ולא נודע איך ומתי נפל תוך החבית אם יש בחומץ כנגד הנר אין ספק דהכל מותר דכיון דכבוש כמבושל ובמבושל שרי אם יש בו ס' של היתר לא תהיה התולדה גדולה מהיולדת ושכן מצא בהגהת ש"ד שער ג' העתיקה מרן סי' ק"ט ובאו"ה כלל ל' אות נ"ז ואם אין בחומץ ס' נגד הנר הכל אסור החומץ והחבית אף בספק אם עברו כ"ד שעות של זמן הכבישה דספק כבוש לכ"ע להחמיר ע"ש באורך ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' כ"ו דעשה סמוכות לקיום המנהג שבאשכנז ופולין לתת תוך מע"ד או מי דבש שלפוחית דג טמא הידוע להשקיט השמרים ולהצליל המשקה וקמו מחדש עוררין משום דכבוש כמבושל ואי משום ביטול בס' אין לבטל איסור לכתחלה ויש שרצו להתיר מפני שכבר נתיבש ומדמין אותו לעור הקיבה ואם משום אין מבטלין וכו' אין הדברים אמורים אלא כשכונתו לבטל לא כניד"ד שמכוין להצליל ולא ליתן טעם והרב המחבר עמד על כל הפרטים והאריך בפלפול עצום על כל א' וא' מהם ולבסוף העלה דהנח להם לישראל דאם אינן נביאים בני נביאים הן והיתר גמור הוא ע"ש ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ז' בדין כבישת הכלים ומ"ש על דברי מהרי"ט סי' י"ג. ועיג"כ להרב מקום שמואל סי' ז"ל וט"ל בדין יורה שעמד בה איסור לח צונן יותר מעל"ע ואחר שהורק בשלו בה היתר והאריך ומסיק דמותר התבשיל ואף היורה לא נאסרה כלל והקשה על רט"ז דמ"ש בסי' צ"ג בדין כלי ישן סותר למ"ש איהו גופיה בר"ס ק"ה ע"ש. וע"ל סי' י"א אות כ"ג בדין ביטול איסור לכתחלה:

יא לשונות שנמלחו לקיום שלא ניקרו מחוטי דם ינקרם אח"כ ומותרים בלי נט"מ או קליפה דחוטי הלשון תלוי בפלוגתא אם צריך לנקרם או א"צ וכמנהג קושטא' כמ"ש הכנה"ג סי' ס"ה אות ה' (זרע אמת סי' כ'): הד"ט וע"ע לו שם סי' כ"ו בדין בשר כתף שטגנוהו בשוגג קודם ניקור חוטי דם דפסק להתיר בהסיר החוטין אח"כ ע"ש ועיג"כ להרב מים רבים בחי"ד סי' ד' דעמד והתבונן במנהג באיונה שמולחין ומבשלין לשון השור ואינם חוששין לחתוך מקודם החוטין שבצדדיה והאריך קצת בעניני חוטי דם והראה טעותם ושבדיעבד אם לא נטלן או חתכן וצלאן או מלחן כמות שהן צריך קליפה ע"ש ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ט בדין טחול שנמלח בלי נקור דיש לאסור כמ"ש במנחת יעקב שלו כלל ל"א ומ"מ אם נמלח עם הבשר יש להקל בהפמ"ר כרש"ל והלק"ט ח"א ועיין להרב שמש צדקה סי' ל"ד דנטה דעתו להקל אפי' בהפסד מועט אף שלמעשה החמיר בדין חתיכת טחול מצד הדק שנמלחה בלי נקור בחתיכת בשר כדברי הרב הלק"ט ח"א סי' רצ"א דעשה סמוכות להיתר ר' משולם וחבריו נגד סברת הרט"ז והפר"ח סי' ע"ד דאאת"ל דיש להחמיר במקום שיש מחמירין מ"מ כיון שקירום צד הדק והחוטין שבו אין חייבין עליהן כבסי' ס"א ס"ד וסי' ס"ד ס"ב יש מקום להקל ואפי' הטחול עצמו לדעת הר"ם הנז' מותר דלא עדיפא מליחה מצליה וסגי בקליפה והסרת החוטים ומ"מ להיות פמ"ו ודבר התלוי במחלוקת לא רצה להכניס ראשו בין הסלעים וע"ש להרב בן המחבר וע"ל אות ל"ח יב מי ששגג ועירב קצת בשר שלא נמלח בבשר שנמלח ומלח הכל במלח הרבה ועשה בהן מולייתות כנהוג ותיכף אחר עשייתן נודע לו הטעות התיר להדיח המולייתות יפה ולחזור ולמלוח הכל והרבה טעמים להקל משום הפסד מרובה (שם סי' כ"ד):

הד"ט ועיין למרן באבקת רוכל סי' רט"ו שהעמיק הרחיב על כל דיני מליח כרותח ודין התערובות ע"ש שלא הניח זוית ופנה שלא עמד בה בקונטרס בפ"ע על כל פרט ופרט השייך לדין מליח כרותח עש"ד כי נעמו:

יג מי שמחסרון ידיעה נהג כמה שנים למלוח בשר ושומן על קערה הפוכה בלתי מנוקבת והיה מניחה תוך קערה גדולה (קטינ"א בלע"ז) שמשתמשים בה ג"כ להדיח כלי סעודה אחר אכילה ברותחין ממים ואפר והציר הנוטף מהמליחה היה יורד בשולי הכלי הגדול והעלה דכיון דאם נאסור כל כליו שבמשך כמה שנים היה הפמ"ר לכן יש להתיר כל הכלים אחר שהייתן מעל"ע דהא נט"ל בדיעבד מותר וזה חשוב דיעבד כיון שיש בו הפסד גדול אבל הקערה הגדולה המובלעת בציר ודם כיון דהיא גוף האיסור ואין בה לבדה הפמ"ר לא הותרה. והקשה על הרב צבי ס' דמתיר כלי חרס אחר יישון יב"ח ודאסור כס' הרב דב"ש סי' קנ"ג (שם סימן כ"ה):

הד"ט ועיין בספרי הקצר הלז ח"א הנדפס סי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ולקמן סי' י"ח בדיני הכשר כלים וטבילתן ועיין למהר"ש הלוי סי' נ"א דהורה להתיר בדיעבד בשר שנמלח על דף פשוט בלתי יושב במדרון וכסברת הרמ"א ס"ט דלא כהרב הלבוש אף שלכתחלה יש להחמיר כסברת התה"ד סי' קע"ג ועיין להרלנ"ח סי' ל"א בדין כלי חרס שמדיחין בו הבשר לאחר שנמלחו והודחו בו קערות בחמין דאף אם היה הכלי ב"י הקערות מותרות יד המליץ על מה שסמכו העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם תיש שנקרש ונתיבש בחמה אף בחולי שאין בו סכנה מטעם שנתיבש כ"כ ונעשה כעץ ואין בו שום לחלוחית וכעין מ"ש הרמ"א סימן פ"ז סעיף י' וה"ה במה שנקרש בדופני חבית סעיף ט"ז וכל בכדומה לאלו שנתיבש ואין בו לחלוחית וטעם (שבות יעקב ח"ב סימן ע'):

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' ק"ג שמתיר המוסק"י בפשיטות ושמעשים בכל יום לערבו במרקחות ומיני מתיקות לריח טוב והרמ"ה הוא יחיד לאסרו ושהרב שלטי גבורים פ' השוכר את הפועל דשפ"א ע"ב הכריח כרבינו מדהתירו להריח בו ולברך וכמ"ש מרן סי' רי"ו ס"ב והביא ג"כ מ"ש הרמב"ם דהמור הוא המוסק"ו ומה שהשיג עליו הראב"ד ושלדעתו ודעת הרמ"ה הנז' הוא מין עשב או אילן ועיין לרמב"ן פ' כי תשא והראב"ע ורבינו בחיי וזולתם:

טו ג' רביעי עוף שנמלח ונמצא הלב שלם דבוק בתוכו פסק להתיר ע"פ מ"ש המרדכי בפ' כל הבשר שלא אסרו הגאונים רק בבישול אבל במליחה אין פעפוע ודי להסיר מקום הדבוק וכ"כ ג"כ הגהות אשר"י בשם א"ז דאין האיסור מפעפע בלי רוטב וגם הסמ"ק כ"כ דבנמלח סגי בקליפה וכן עשה מעשה כמה פעמים להתיר במליחה בקליפה לבד סביב מקום דיבוקן ולהשליך הלב אף שלא היה העוף שלם והא דאמר שמואל מליח כרותח מיירי כשאינו נאכל מחמת מלחו וכפירש"י שם (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' ע"ח): הד"ט ועיג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ז' דהתיר למעשה עוף שנמלח שלם וסגור דאם משום לב המנהג להקל וטוב לקלוף סביב הלב וכן משום הכבד די בקליפה סביב הכבד כמ"ש מור"ם סי' ע"ב וע"ג ואף למהר"ש הלוי סי' כ"ד אינו אלא חומרא ועיין להפר"ח שם שכתב דאין הוראה לאיסור ועיג"כ להרב שער אפרים סי' נ"ט ועיין להרב נודע ביהודה סי' כ"ה על דבר עוף שצלו אותו בכלי ונמצא תוכו לב דנשאל מא' חכם אם יש לחוש שהרוטב לא הגיע למעלה ודבעינן ס' בהחלק שבתוך הרוטב והסכים הרב המחבר לדעת השואל להקל ולא להחמיר ולא מטעמו בלבד אלא מטעמים אחרים ג"כ ע"ש ולהרב נאמן שמואל סי' י"ד בנמלח עם הלב וכבד דמחלק בין סגור לפתוח דבסגור ישליך בני מעיו והכבד והעוף יאכלנו צלי ואם היה פתוח גם העוף שרי לבשל והלב יש לקרעו והכבד יאכלנו צלי ועיין להרב תורת חסד סי' ט' בדין הרבה עופות שנמלחו יחד ונמצאו ב' מהם סתומות ואסר בני מעים והכבד אפי' במליחה שנית והתיר העופות אפי' הסגורות בלי מליחה ב'. וראיתי להרב פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קכ"ח בדין עופות שנמלחו ונתבשלו יחד ונמצא בא' מהם כבד שלו בקרבו דאם יש בין כולם והרוטב ואותו העוף לבטל הכבד בס' הכל מותר חוץ מהעוף שנמצא בו עיין בטור וש"ע סי' צ"ב וק"ו ולא שייך כאן חנ"נ כיון שאין איסור העוף מחמת עצמו וע"ש אם הוציאו אח"כ מהקדירה איזה חתיכה ונשאר לבסוף אותו שהכבד בו מה דינו ועיג"כ להרב נחלת שבעה סימן כ"ז וכ"ח והריט"ץ סי' צ"ה והר"ש הלוי סי' כ"ד ופר"ח סי' י' ס"ק י"א ולקמן אות י"ז ובסי' י"א אות כ"ה:

טז יש לבטל מנהג גרוע לצלות הכבד עם הבשר בשפוד א' אף שהכבד למטה ובשר למעלה וכמ"ש רש"י בפרק כל הבשר גבי דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא וכו' ע"ש וכ"כ ג"כ הסמ"ג ומי יקל ראשו והצולה הכבד לבדו בשפוד צריך ללבן אחריו השפוד אם רוצה לצלות בשר ושבח מנהג הצרפתים שאין צולין הכבד אלא על הגחלים וכמ"ש רש"י שם במימרת רב אמי לרב ספרא כשתעלה לא"י תשאל מהם כבדא מה אתון ביה וכו' (שם סימן פ"ב): יז חתיכת שומן שלא הוסרו הקרומים שלא נמלח שנתערבה בב' חתיכות בשר שנמלחו והודחו כראוי ושמו הכל בכלי שאינו מנוקב ומלחו להכניסן לקיום ואחר י"ב שעות הרגישו בדבר והסירו משם השומן כיון שהדבר ידוע שאין בשומן רק ורידים ועורקין דקים ומעטים ואם נמלחנו הציר שיצא ממנו המעט לא יאדים מכל וכל אינו בדין לשער נגד כל החתיכה לאסור הכבושים עמה שהבשר הכשר בודאי כמעט ב"פ ס' מהדם הבלוע בשומן (וע"ל בסי' זה אות ט"ל) ומכל מקום לא זחה דעתו להקל לפי שלא מצא בפוסקים מי שכתבו וכן הרי"ף חמיו ומהרי"ב כתבו דאין לנו לחדש דבר מדעתנו מסברא ועי' רוקח סי' תי"ח ות"ח כלל א' ס"ו דאין חילוק בין בשר לשומן וע"ש להרב בן המחבר אות ג' דהוכיח דאין משם ראיה לניד"ד ודלענין דינא אין אנו צריכים לזה דיש להתיר אותו הבשר ע"י מליחה ב' וכדעת מרן סי' ע' ס"ו ועיין רש"ך שם וכנה"ג הגהב"י אות פ"ז ומעיל שמואל סי' ח' וצ"ץ סימן ח' ופר"ח סקכ"ג וזולתם ודון מינייהו דבניד"ד כיון דבלא"ה איכא כמה צדדין להתיר א"צ ס' נגד כל השומן והלכה כמ"ד דבדם היוצא משערינן (שמש צדקה סי' ל"ה):

הד"ט וע"ל אות ל"ה מ"ש בשם הרב מכתם לדוד סי' י"א ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ד בדין חתיכת בשר שנמלחה בחלבה עם חתיכות אחרות שהורה בשם הרב רבו להקל וכסברת הפר"ח סי' ק"ה סקל"ז ע"ש ועיג"כ להריט"ץ סי' צ"ו. ועיין להרב יעב"ץ בבית מדות שלו ד' שע"ב ע"א בדין אשה שהביאה בשר ושומן וחלב ובקשה מחברתה להכשיר הבשר ושומן בהדחה ומליחה ועשתה שליחותה ושוב נסתפקה אם מלחה גם החלב עמהן דיש להקל בכל גוונא, דלא כצ"ץ וכ"ש דלא כפר"ח דמחמיר טפי ע"ש:

יח על נדון ל' ליטרין של בשר שור שעברו עליהן ג"י בלא הדחה שגמר אומר א' מילדי הזמן להדיחן ולמלחן ולצלותן ויחזרו למלחן ולעשנן לאכלן מעט מעט וכן עשו והשיב לו הרב המחבר שכיון שמנהג המקום להחמיר כמ"ד דאין לבשלו אחר הצליה לא היה לו להתיר לכבשו ולעשנו אחר הצליה והו"ל לחוש למ"ש מור"ם סי' ס"ט דאין לשהותו ואם חשב שמנהג מקומו להתיר לבשל אחר שצלאו למה הקדיחו כ"כ במלח ושוב נכנס במחלוקת לענין דינא על דבר או"ה לבשלו אחר הצליה והביא ג"כ תשובת מהרי"ב על נדון כיוצא בזה שכתב שהמתיר היה ראוי לנזיפה והביא ג"כ תשובת מר"י אבוהב דיש לאסור לעשות כרכשאות דילמא אתי לבשולי מיניה וע"ש הגהות הרב בן המחבר שגם הרב צ"ץ סי' קכ"א והרב מנחת יעקב כלל ד' סק"ב י"ג אסרו לבשלו ושהשיג על הרב"ע סי' כ' ושהרש"ל אסר אפי' דיעבד ועיג"כ בשבות יעקב ח"ב ס"ס ס"ט והריק"ש סי' י"ג ומהרי"ל אחי הרט"ז סי' ל"ו ועיין לפר"ח סי' ס"ט סקמ"ח אם נתערב חתיכה א' שע"ע ג"י מה דינה שנחלק על הרב תורת אמת סי' קע"ט והביא ג"כ מ"ש הרב מעיל שמואל סימן י"א והוסיף מדיליה דמ"ש דהפר"ח פי' דברי מרן כמוהו ליתא שם (סימן ל"ח וט"ל):

הד"ט וע"ל אות ד' ולהרב מכתם לדוד סי' י"ג דאיהו נמי איתיה בשאלה על ענין של מעלה והתיר אפילו לכתחלה לעשות הכרכשאות ולשהותן ולאוכלן צלוים ועיג"כ להרב בית יעקב סי' קע"א בדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה שנמלח והודח ומלחו בכלי שא"מ עם בשר אחר שנמלח ע"ש שביאר היטב הרבה סניפים השייכים לזה. ועל מאמר הרב המחבר הנזכר שתפס לאותו מורה שאם חשב שמנהג מקומו להתיר לבשל אחר הצליה למה הקדיחו כ"כ במלח וכנז' אני אומר לע"ד אחר הס"ד דאין זה השגה דמסתמא מעיקרא להכי נתכוין הקונה לעשנו ולא לבשלו כיון שלקח בשר מרובה כ"כ ולפי שכדי שיתקיים הבשר בעישונו היה צריך לכבשו תחלה שאל"כ יסריח מש"ה אמר לו כן ולא להורות לו את הדרך לילך בו לענין דינא ואה"נ שהיה מתיר ג"כ לבשלו כמנהג מקומו וק"ל:

יט בשר שנשרה במים כ"ג שעות ואח"כ במים אחרים עוד שעה ושתים אין השריות מצטרפות ומותר דאינו נקרא כבוש רק מעל"ע רצופין דוקא ולא בסירוגין ושוב מצא להרב נקה"כ סימן קל"ה דטעמא טעים למ"ש רט"ז שם סעיף קטן ט"ו על מה שצריכין הכ"ד שעות רצופין (שב יעקב סימן כ"ז): הד"ט נהירנא כד הוינא טליא רווק הדר בא' מערי פיינונטי לשרת בקדש שמעתי באומרים לי דכבד שנשרה במים ובתוך מעל"ע נענעו הכלי היו נוהגים להתיר והיה הדבר קשה בעיני וכתבתי באותו פרק לזקן א' בחכמה ובשנים רב ומ"צ בא' מהכרכים ההמה אם האמת הוא שמנהג מדינותיהם כך ועל מה סומכים והשיבני דבר בעטו עט דודים דהכי נהיגי מקבלה שבידם משם הר"ם פרובינצאלי ושהסברא ג"כ גוברת דנענוע הכלי מבלבל ומונע הכבישה ובהיותי מהסס על זה אנה ה' לידי ש"ע בהגהות הרב גור אריה ובדקתי ומצאתי בסי' ק"ה סק"ב שכתב וז"ל קבלה בידנו מחכמי מנטובה שכבד שנשרה במים כ"ד שעות ובתוך הכ"ד הסירו הכבד מהמים אע"פ שהחזירוהו מיד לאותן המים מותר הואיל ונפסק השריה בזמן מועט ההוא ע"כ והנה בין מהר"ר גור אריה הלוי הנז' בין הרמ"ף הנז' שניהן ילידי מנטובה הן ואי איתא דע"י נענוע בלבד תתבטל הכבישה הלא לאמונה הרב גא"ל הנז' הוה קמ"ל בשם הרמ"ף שהיה בדור שלפניו רבותא טפי מאשר השמיענו כזאת ומה גם דרבו כמו רבו זכירותיו לטובה בשם הרמ"ף ושם שם ממש סמוך ונראה באותו סעיף עצמו הזכירו והצעתי דברי לפני אותו הרב ובענותנותו הגדולה הודה לדברי וביטל קבלתו ושוב מצאתי להרב שב יעקב הנז' שכתב מש"ל דדוקא משום שהוציאו הבשר מהמים תו לא הוי רצופין אמנם אם אין מסירין משם איזה רגע אה"נ דרצופין מיקרו אמנם החזרתו לאותן המים או מים אחרים אינו מעלה ומוריד ומים אחרים דנקט רש"י הנז' או משום דמעשה שהיה כך היה א"נ משום דסתמא דמלתא מחליפים המים כדי שיראה הכבד יותר יפה זך ולבן ולעולם דהיא הדא היא הדא ועיין לפר"ח סי' ע"ג סק"ט אם יש לחלק מן הדין בין כבד לשאר בשר ולהרב צ"ץ סי' קכ"א דף קע"ט דס"ל כהרב גא"ל הנז' ובאותן המקומות שזכרתי מנהגן שלא לחלק בין זו לזו ולכן היתה תמיהתי קיימת וכנז' ועיין להרב חקרי לב ח"ב סי' ע"ט דס"ל דיש להחמיר גם כבוש לסירוגין ולענ"ד חומרא יתירה היא ומה גם בכבוש במים ולא בחומץ דיש לצרף להיתר סברת המ"ד דאין לו דין כבישה כלל וכמ"ש הרב"י בס"ס צ"א ואע"ג דלא קי"ל כוותייהו מ"מ סניף קצת מיהא ליהוי ומה גם דהרב ח"ל הנז' בכבודו ובעצמו בסי' פ"ו דף קט"ו בכבודו ובעצמו כתב דלדעתו רבו הסוברים בשיטת רש"י דאין כבוש אלא בחומץ ע"ש:

כ כרס שמלגוה במים חמין קודם המליחה גם הכלים מותרין לפי שאין מחזיקין דם בבני מעים ודוקא שנקרוה משמנה דשומן יש בו משום דם (תשב"ץ ח"ד טור א' ס"ג):

כא חקר ודרש אם נתן הבשר במחבת בלי משקה ונתן ע"ג האש או תנור אי חשיב צלי גמור לענין דא"צ מליחה תחלה דלצלי א"צ מליחה בסי' ע"ו ולא מצא טעם להתיר כיון שיש לה בית קבול וה"ה להניח הבשר ע"ג התנור עצמו אם יש גומות בתנור אך אם אין בו גומות או ע"ג מתכת חלק ש"ד אפילו לכתחלה וכדין מליחה בכלי שא"מ דמור"ם סי' ס"ט סט"ז (ועיג"כ לעיל אות ל"ב) (חקרי לב סי' ל"ו):

הד"ט וע"פ הדבור יפה עושים באיזה מקומות שנתישבתי הנוהגים לאכלו צלי ולא מבושל בשר שעבר עליו ג' ימים בלי הדחה שדוקא ע"פ חצובה ואסכלא או ע"ג גחלים צולין אותו ולא תוך הכלי אף שהוא בלי משקה כי אין לנו טעם מספיק להתיר כיון שיש לה בית קבול וע"ל אות ל"ב:

כב דן את הדין בענין כבוש דאם נפל עכבר או דבר טמא חי בשכר או בחומץ דקי"ל בסי' ק"ה דנאסר מדין כבוש אם שהה שם מעל"ע דלא מנינן מעל"ע רק משמת כי עודנו חי אפי' שהה כמה ימים אינו אוסר (שם סי' פ'): כג הורה באצבע דדעת מרן סי' כ"ו דביצה שנמצא בה דם במקום אסרה אוסרת ג"כ תערובתו ודוקא אם הוא במקום שאינו אוסרה אע"פ שאפ"ה צריך להסירו דאסור למיכליה בעיניה אינו אוסר התערובת אם לא נטלו משם ודלא ממהר"ם די בוטון סימן כ"ט דכתב דמרן נמי ס"ל דאף אם הדם במקום האוסרה אינו אוסר התערובת דליתא דבהדיא כתב מרן בסי' ס"ו ס"ה נמצא דם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה וכו' ונ"ל שהוא מותר ע"כ הא אם נמצא הדם במקום האוסרו גם התערובת אסור (דברי יוסף סי' ס"ו) הד"ט גם הרב פר"ח כתב דה"מ כשנתערבה שלא מדעת וכמ"ש הרב"י ואם נתערב מדעת יש לאסור גם אם נמצא דם שלא במקום האוסרו וע"ש בסק"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"א דפסק במי ששבר ביצים תוך המולייתא ואחר ששפך קצת מחלבון א' ראה דם בחלמון שלה ותכף הסיר ממולייתא מה שיכול להסיר מאותו חלבון אך נשאר מעט ממנו מעורב במולייתא דהעלה להתיר מכמה טעמים ודאף למ"ד דדם ריקום דאורייתא ה"ד הדם עצמו אך שאר הביצה אינו רק דרבנן ויישב ג"כ קושית הרב דב"י הנז' על הרב די בוטון הנזכר ועיין להרב אור ישראל סי' ס"ו בדין ביצה טרופה שהטיחו בה חלות ונמצא אח"כ דם בכולה סגי בקליפה וא"צ נטילת מקום שהוא כעובי אצבע גודל דהיינו שיעור ז' שעורים ברוחב ע"ש וזה לי ימים רבים שכתבתי בגליון פר"ח שלי דנלענ"ד דביצים גמורים במעי אמם שנמצא בהם דם יש להקל דאיתא בפ"ק דביצה דביצים גמורות במעי אמם מלתא דלא שכיחא ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בו רבנן וכן הסכים אתי עמי הרב המפורסם הרש"א מהזקנים ד"מ ור"מ בעיר קסאלי והוסיף נופך משלו מההיא דאמרינן התם ההוא גברא וכו' ביעי דפעיא למאן וכו' ומשמע מהתם בהדיא דביצים גמורות במעי אמם אינם ראויות לגדל אפרוחים וה"נ למאי ניחוש אף שיהיה הדם במקום האוסרו ואעיקרא דכללא דהש"ס דביצים גמורות אינן מגדלות אפרוחים לכאורה קשה ממעשה שהיה הביאו הרב לחם הפנים כת"י ששחטו יונה א' ופתחוה ומצאו בתוכה ביצה א' שממנה היה יוצא ראש אפרוח (הזכרתיו לעיל סי' ה' אות ד') אך י"ל דאה"נ דאפשר דעודה הביצה במעי אמה תהיה ראויה לגדל אפרוחים מחום האם עצמה אך אם תשב עליה תרנגולת אחרת על ביצה הנמצאת במעי אמה אינה ראויה לגדל אפרוחים כנלע"ד לקיים דברי חכמים והכלל הנזכר מלבד שהכלל הוא על הרוב ולמיעוטא לא חיישינן והדר דינא דבניד"ד יש להתיר הביצה עצמה אף שיהיה הדם במקום האוסרה בביעי דפעיא דאין בה חשש לריקום האפרוח אפילו למאן דאסר מדאורייתא ואה"נ דהדם מיהא צריך ליטלו משם ודו"ק כד אחר שהביא בידו רוממה מ"ש הרב הלקט הקמח בדין הדלקת הטיטו"ן בנר של חלב דמצדד ההיתר מחמת דשלהבת אפילו מעבודת כוכבים מותר ליהנות ממנה וכן מחמת נטל"פ עוד הביא דהרב משה ישראל לא היה מקפיד כלל בזה ושבעברו בשליחותו מעיר פיסא נשא ונתן עמו הרב מים רבים אביו וסוף דבר העלו דאין שום חשש איסור עוד הביא פסק מהרב בנימין דיאש בראנדין שהוכיח גם הוא היתרו מברייתא דביצה דשלהבת עבודת כוכבים ושקיל וטרי בה ושוב נכנס לצדד צדדי האיסור ומהנסיון הוכיח שאם נשים נייר לבן למעלה בשלהבת נר של חרס יראו בנייר טפות רבות של חלב העולות מהלהב עוד הביא מ"ש הכנה"ג סימן ק"ה הגה"ט אות ט"ו בשם המרדכי ומ"ש הפר"ח שם ס"ק כ"ג ובני חיי סק"ד דלאו משום חומרא בעלמא רק מדין הגמור יש לנו לאסור גם הרב סמא דחיי סי' ה' ו' הביא בשם הר"ח אלגאזי ששמע מפי מגידי אמת שהרב הגדול דוד גרשון פסק לאסור בהחלט ואחר כל האמור רק מסיק הרב המחבר שאחר שהעמיק בעיון על כל הרשום לעיל בא לכלל בינה והפיל יסודות ההוראה לאיסור ושלדעתו הדבר ברור כשמש שיפה הורה החכם המתיר ע"ש (דברי דוד סי' נ') הד"ט דעת של עליון הרב הרמ"י ז"ל שציין הרב"ד הנז' הובא במשאת משה שלו ח"א בחי"ד סימן ד' ושם האריך בדברים המסתעפים דהיינו אם מי שנוהג איסור שלא להדליק יכול לומר למי שאינו נוהג איסור להדליק לו מנר של חלב והעלה לאיסור דלפי דעתו וסברתו דלדידיה מיהא איסורא קעביד המדליק אסור לומר לאחר שידליק וקעבר אלפני עור וגו' וצ"ל לו שלא ידליק מנר של חלב עוד נתן אל לבו אם הנוהג היתר רשאי למטעייה לנוהג איסור באמור לו דנר של שעוה הוא והביא מ"ש הרלנ"ח סי' קכ"א והפר"ח בא"ח בדיני מנהגי איסור ומסיק דאף שאינו נכון לעשות כן מ"מ לענין דינא כיון דלדידיה דמדליק היתר גמור הוא שרי ליה למטעי לנוהג איסור ע"ש ולהרב צרור הכסף סי' ד' שהביא גם הוא בשם הר"ן רוזיליו שכתב שם היותו בגאליפולי בשנת תס"ו ראה כתוב ממהר"ש ן' חביב שמהר"י הלוי שליח אשכנזים של ירושלים היה מביא ראיה לאסור בשם הרב אהרן ממ"ש המרדכי בחולין אות תשט"ו ע"ש והרב בן המחבר כתב שאין ראייתו מכרחת ושיש קצת לדחות ושכן יש להקשות להרב בני חיי סימן ק"ח אות ד' ולהרב משאת משה הנז' ח"א דף ל' ע"ד מה שהקשה על הראיה הנז' והביא ג"כ מ"ש הפר"ח שם ס"ק כ"ג דמ"מ יש לבעל נפש לחוש לעצמו והביא ג"כ דברי הרב המני"ח בלקט הקמח ריש הלכות ט"ב וששמע ג"כ בשם מהר"י קובו שהיה מביא ראיה לאסור ממ"ש מור"ם בהל' פסח סי' תס"ה כ"ג עוד הוסיף שראה להרב סמא דחיי בי"ד סי' ה' שאחר שהביא דעתו לאסור ושכן הובא להרב ב"ח למהר"ח אלפאנדרי ושכתב דמדי עברו במצרים שמע מפי מגידי אמת שהרד"ג הנז' פסק לאסור בהחלט בכל גוונא ועוד דאסר לומר לחבירו להדליק לו דכמדליק איהו גופיה דמי ע"ש ולהרב מ"מ הנז' על פרט זה ג"כ וכנז' ועוד כתב דמדף כ"ב ע"ג נלמד ג"כ דדין הקנה של הפיפ"א שמדליקין תמיד מנר של חלב אסור לאוסר להשתמש בו שבהיותו ברושי"ד שמע ג"כ דהרד"ג הנז' אסר ע"י מעשה שבא לידו שנשבר הקנה שהיו משתמשים בו להדליק מנר של חלב ומצאו בתוך הקנה כעין קליפת חלב שטוח בכל הקנה ע"ש להרב סמא דחיי הנז' ובסי' שלאחריו ע"ש ודחה הרב המחבר מעיקרא הגהת המגיה במפתחות הספר הנז' סימן ו' ודלאו כל כמיניה שכבר עלו בהסכמת הרבנים הגדולים לאסור ושכן הרב מר אביו היה אוסר ועיג"כ במפתחות י"ד מהרב החבי"ב בס' קול בן לוי סי' קמ"ב שגם הוא אוסר בין אם הנר של חלב למטה בין אם הוא למעלה ע"ש וכבר הבאתי רובן של דברים הללו בח"א הנדפס סי' ח"י אות ס"ה ע"ש והאמת אגיד דאין לי כעת שעת הכושר לחזור ולראות במקורן של הפוסקים הנז' ואינני כעת רק מעתיק הדברים דברים כהוייתן שכתבתי ואספתי זה לי ימים ואפשר שכבר קדמוני במה שיש לי קצת עיון בכל דברות ולכל אמירות של פוסקים הנז' והיינו שיש לעיין לע"ד לכת המקילים משום דקלי איסורא ואינו אלא שלהבת כי מה יאמרו בכסוי של איסור שכסה בו קדירה של היתר או כסוי של בשר שכסו בו קדירה של חלב או איפכא והלא כל ענינו של כסוי אינו אלא משום האדים העולים ולא אמרינן דמקלא קלי אסוריה או טעמיה ולמה לא נאמר כן בניד"ד כיון דלפי האמת עולה עם השלהבת מממשו של חלב שיאסר בפשיטות וידעתי לע"ד שיש לדחות קצת אך בשעת הדחק הזאת לא הורשיתי להיות חמור גולל ספרים:

כה הגד הגיד שאלת חכם ותשובה בצדה ממהר"י חזן בדין מוח א' שאחרי הוסר הקרום והדחה יפה כסבור שנמלח הניחו תוך הפאשטי"ל ונאפה תוך מחבת ברזל בג' פאסטילי"ש אחרים ואחר שנאפו נודע שלא נמלח המוח והאריך מהרי"ח הנז' ומסיק דכיון שאין איסורה מצד עצמה רק מחמת שלא נמלח א"כ אלו היה דבר שאינו ניכר היינו אומרים חד בתרי בטיל והשתא דניכר זורקו והשאר מותר ודי לאסור הפאשטי"ל שאותו המוח בתוכו אך הרב המחבר דחה ראיותיו ודא"א לתת לניד"ד דין יבש ביבש כיון שהם פאשטי"ל ופאלדו"ן זה בצד זה ברטיבות מעט רוטב ביניהן מחמת טיגון וראוי להחמיר לאסור הכל לכ"ע לפי שורת הדין (תורת חסד סי' ז וח'): הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד מסי' ד' עד ט' בדין מי שקנה דגים קטנים ועשה מהם ח' פאסטילי"ש וטגן ד' מהם במחבת א' וד' באחרת ובשעת האכילה מצאו תוך א' מהן דג טמא וא' חכם מהר"ד פינטו פסק דמשערים בכל מה שבאותה מחבת לבטל פליטתו ואם א"א לעמוד בשיעורו אזלינן לחומרא ואחריו יצא רעהו מהר"ש וינטורא והסכים עמו לשער בכל מה שבמחבת ההיא אך אם אינו יכול לשערו דעתו להקל והשיב הרב המחבר ותמה על שניהם במ"ש דבכולהו משערינן מאחר שלא נכנסו ויצאו ארבעתם ביחד במחבת ולכן אם אין בפאסטי"ל עצמו ס' כנגד הדג יש לאסור וחזר מהרש"ו הנז' והשיב והעלה שאם יש בין הפאסטי"ל שבו האיסור עם השמן הנשאר ועם מה שנוכל לשער הבלוע ג"כ שרי ואם לאו יש לאסור אותו פאסטי"ל ואם נאכל מקצתו יש להקל והאחרים אם יש בכל א' מהן מצורף במה שיש בו האיסור ס' הכל שרי ואף אי ליכא בכל א' וא' סגי שב' מהם יהיו גדולים כשיעור זה ואז גם הג' מותר והרב המחבר הוסיף שנית ידו והשיב לו על כל פרט ופרט ומסיק דבשמן אין לשער כלל כי לא נודע אם היה ראשון או אחרון אך במה שנשאר בעין משערינן ואם אין ס' אסור ואפי' נאכל מקצתו אין להקל אבל האחרים אם יש בין כולן ס' יש להקל מכח ס"ס (ועיג"כ לעיל סי' י"א אות ל"ח) ועיין למהרי"ם בעדות ביהוסף שלו סי' מ"ה נדפס מחדש שכתב שתרנגולת שנמלחה ונתבשלה שהרגיש ששכחו מליטול המוח ולקרוע הקרום (כדין ש"ע סי' ע"א ס"ג ומור"ם סי' ס"ח ס"ד) ויש ס' בעור ורוטב כנגד המוח וקרומו פשוט הוא להתיר ואף אם אינו ידוע שהיו כנגדם ס' הנה ממ"ש שם מדברי א"ח בשם המנהל משמע דבהיות הראש מחובר לגוף מסתמא יש בו ס' ואין כן דעת הפר"ח שם סי' ס"ח סק"ז דמשמע אירן ומור"ם מיירי בידוע שיש בו ס' ומ"מ בניד"ד שבודאי יש בו ס' הכל מותר אף הראש והמוח וכדין הלב דבסי' ע"ב ס"ב אמנם כיון דדבר קל הוא להשליך הקרום וחוטיו כן יש לעשות וכדין הלב שהוא דבר חשוב וכדין אם לא נחתכו הורידין דסי' כ"ב ס"א ושוב כתב דאפ"ה נראה לאסור המוח מצד שכבר נאסר במליחה כמ"ש מור"ם סי' ע"א ס"ג וע"ש בפר"ח סק"ד וסק"ז ועיג"כ להרב גור אריה הלוי בהגהותיו שכתב וז"ל כתב בת"ח סי' פ"ז דתרנגולת שנתבשלה עם ראשה שמחובר בגופה שאם היה ס' בעוף כנגד דם המוח (פי' כנגד כל המוח וקרומו) אף הראש שרי דלא כהגהת ש"ד שכתב להשליך הראש מיהו אם אין הראש דבוק בעוף נעשה ח"נ וצריך ס' מן העוף כנגד כל הראש ואף אי איכא ס' הראש אסור ע"כ ול"נ שאם היה הראש דבוק לחתיכה אז בעינן ס' כנגד החתיכה מידי דהוה אלב דסי' ע"ב עכ"ד הרב גאל"ו הנז' ועיג"כ להרב בית יעקב סי' ל' בראש בהמה שניקב העצם והקרום של מוח ונמלח כך ולא נחתך הראש דיש לאסור אפי' בדיעבד ושנתווכח עם הרט"ז במ"ש בסי' ס"ט סקי"ג שהביא דברי המרדכי ושאין להבין דבריו כמו שהבינם הוא ע"ש. ועיין להרב בעי חיי סי' ק"ה ו' וז' בדין אשה שעשתה פשטיד"א א' ממוח והניחה במרחשת בפשטידין אחרות ושוב זכרה שהוציאה קירומי המוח ולא מלחו שכולן אסורות כיון שבכל א' מהן לא היה בה ס' ואם אותה שיש בה המוח היה בה ס' כנגד המוח היא מותרת והאחרות שאין בהן ס' אסורות והביא פסק מהר"ש גאון שהביא א' חכם שהורה להתיר לעזרתו והשיב להרב המחבר שלא התיר הרש"ג הנז' רק משום שספרו לו שהיה בפשטיד"א ס' לבטל המוח ומ"מ גם בזה אין להתיר רק היא ולא האחרות אם אין בהן ס' ע"ש שהעלה שכיון שאותה שיש בה מוח שלא נמלח אסור לפי שלא היה ס' בה כנגד כל המוח כל האחרות ג"כ אסורות אם אין בהן ס' כנגד כל המוח ושאין להן דין יבש ביבש כיון שנותנין שמן במרחשת כדי שלא ידבקו בה או זו בזו ויש שמן בכלי לפעפע מזו לזו ע"ש ועיג"כ להרב"ח הנז' בסי' ק"מ בדין חתיכת בשר בלתי מנוקרת מחלבה שנמלח באיזה עופות שהאריך ומסיק דאם בחתיכת הבשר ובעופות יש בכל א' וא' מהן בפ"ע ס' כנגד החלב מהבשר כולן מותרות הבשר והעופות אחר שינקרו החלב מהבשר ואם אין ס' בכל א' וא' מהם אם יש ס' בבשר ולא בעופות הבשר מותר אחר הסרת החלב והעופות אסורות ואם יש ס' בכל א' וא' מהם ואין ס' בבשר נגד חלבו שבשר אסור והעופות מותרות ואם אין ס' בכל א' וא' אף שיש בין הכל ס' הכל אסור וע"ע לו שם סי' קמ"ז (ולהרשד"ם סי' נ"ב) וסי' רנ"א שאסר ג"כ תרנגולים שנמלחו יחד ונמצא קולית של א' מהן שבור ע"ש ועיין למרן ס"ס ק"ו דפסק דכל שיש בקדרה ס' לבטל החלב שבחתיכה א' סגי להסיר קודם שתצטנן אותה חתיכה או יניח להצטנן ע"ש ולהרב ערך לחם שם ועיג"כ להרב בית יהודה במנהגי ארגי"ל סי' ס"ד שהורה הרב רבו בדין חתיכה של בשר שנמלחה בחלבה בשאר חתיכות כסברת הרב פר"ח סי' ק"ה סקל"ז דמסיק דאם יש בכל החתיכות שנמלחו יחד ס' נגד החלב דהיינו דליכא ס' רק בהצטרפות החתיכות הנוגעות בחלב עם החתיכות הנוגעות בהחתיכה שהחלב דבוק יש להתיר בשעת הדחק והוא שיקלוף כל המקומות שנגעו בחלב ואם אינו ידוע איזה צד מהחתיכה נגע בחלב א"צ אפי' קליפה והכל מותר עכ"ל הפר"ח שם:

כו בשר שנמלח ולא הודח שנתנוהו עם בשר שנמלח (כדי שיעורו והודח) תחת המכבש ונכבשו הכל יחד הדבר ברור דאסור כדי קליפה והביאו ג"כ מחלוקת הרשב"א והרא"ש בדין בשר ששהה במלחו יותר מכשיעור דלהרשב"א בשם רבותיו צריך קליפה ולהרא"ש א"צ כלום (הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תל"ג):

כז עשה סמוכות של ממש למנהג קדמון שמולחים ידי ורגלי בהמות גסות ודקות ומולחין אותן כמות שהן שלמות העצמות והגידין והעור שעליהן וסיים בראיה ברורה במ"ש מרן סי' ע"א על הרשב"א שהביא הטור דהטלפים מחתך אותן למטה ומולח ויניח החתך למטה וכתב מרן וא"ת למה צריך לחתוך מעט למטה אם כדי שיזוב הדם דרך שם הרי יש בהם מקום חתך דרך הפרק וכו' ותירץ בלישנא אחרינא דמשום חוטים היה צריך להניח חתוכן למטה שכך הוא סובר בכל חוטין הנחתכין כמו שנתבאר בסי' ס"ז ע"כ הרי דמצינו היתר משופה לחוטי דם הללו שהדם זב ויוצא דרך ב' פתחים א' בין הפרקים וא' דרך חתיכת הטלפים וא"כ ערער על המנהג חלף הלך לו ומנהג ישראל תורה הוא (אהל יוסף סי' ט"ז):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' י"ח במעשה באשה א' שמלחה רגלים וקודם חתוך הטלפים מלגה במים חיים שהביא מ"ש מרן סי' ע"ח והגא"מ בשם סמ"ק והרב שארית יהודה הסכים לסברת מי שהורה דדי שיחתוך הטלפים והרגלים מותרין לבשלם שלא כמי שהורה שכיון שמלגן במים חמין קודם חתוך הטלפים ה"ל כבשר שנתבשל בדמו ואין להן תקומה דליתא ועיג"כ מ"ש בסי' ק"ט בענין המליגה ועיין להרב תורת חסד סי' י' דפסק דאם נמלחו עם הטלפים בלא חתוכן לא נאסרו ויחתכם וימלחם שנית ואם מלגן בלי חתוך ומליחה ב' צריך ס' במים ובבשר הרגלים כנגד הטלפים ע"ש ובסי' י"ב שקיצר כל דיני בשר בלי מנוקר שנמלחו ועיג"כ בשו"ת פרי עץ חיים ח"ג סי' מ"ב דביטל דעתו מפני דעת הרב כה"ג דהסכים עם המתיר כמ"ש ביו"ד סי' ס"ח ע"ש: כח דחה בב' ידיו סברת מהר"ש הביאו הרב מנחת יעקב בדין עוף שנמלח בזפק ונתבשל שהטריף אם אין ס' נגד המאכל דחומרא גדולה היא ושכבר שאל פי חכמים שראו מהגאונים אבותיהם שהכשירו בהשלכת הזפק בלבד בלי פוצה פה ומצפצף (כנסת יחזקאל סי' כ"ז):

כט ידיו תביאינה סברות הפוסקים בדין הדחת הבשר במי פירות אי סגי או לא ואם יש לחלק בין הדחה דקודם מליחה לשלאחריו והביא מ"ש מרן ורמ"א סי' ס"ס ס"ז ובתשובותיו והרש"ך שם ותורת חטאת כלל כ"ו אות כ"ג ול"ח אות רי"א ודמשק אליעזר דף ס"ז ולבסוף מסיק דאין להדיח במי פירות לא קודם ולא אחר הדחה ובדיעבד נמי אם נתבשל לא יאכלנו אם אין ס' בהיתר שלא הודחה במי פירות (ועיין להפר"ח סי' ס"ט ס"ק ל"א דפסק דבדיעבד מותר) (בעי חיי סי' ק"י(:

ל אין ליתן לכתחלה בשפוד בשר שכבר נצלה מעט בשלא נצלה כלל ובדיעבד מותר ומצא דוגמא לדבר לרש"ל פ' כל הבשר סי' נ"ה ולהרב בנימין זאב סי' של"ד ומור"ם ולבוש ס"ס ע"ז ולח"מ אות קפ"ז דס"ל דבדיעבד מותר אם שמו בשפוד בשר שנמלח על שלא נמלח ע"ש ואסר ג"כ לכתחלה בסימן שלאחריו ליתן בצלים בשפוד בין חתיכה לחתיכה ודלא מהרדב"ז הנז' סי' של"ז דאוסר גם בדיעבד עוד הביא שכן מצא ג"כ לרשד"ם בסי' מ"ו שהרבה ראיות לאסור לכתחלה אבל הרב מקור ברוך מיקל אפי' לכתחלה והרבה ראיות ומסיק דכיון דהורה זקן פה קדוש לאסור לכתחלה תע"ב למחמיר במקום שלא נהגו היתר ע"ש ושאין המחלוקת רק על הבצלים דאלו הבשר לכ"ע שרי ומה גם לפי מ"ש הרשד"ם דהבצל בולע ואין האש שואב ממנו דכ"ש שלא ישאוב הבשר (שם סי' קי"ד וט"ו):

לא בשר שלא הודח ולא נמלח אין לכתחלה לצלותו כך וכהרמב"ן וסייעתו ונשא ונתן במ"ש בפ' השוחט ובפ' העור והרוטב דתניא הרוצה לאכול וכו' ומולחו יפה יפה ומ"ש התוס' דמדבריהם משמע דלצלי א"צ הדחה קמייתא ושכן דקדק הרמא"י בהגהות ש"ד שער ג' אות ז' ועיין ג"כ למרן סי' ע"ו ורט"ז ורש"ך ושקיל וטרי במ"ש הר"ן וזולתו בענין הדחה ראשונה ואחרונה (שם סי' קט"ז):

לב אחר סמוך שצידד לאסור לצלות בשר ע"ג התנור מ"ש מבלי שפוד שמא אחר שנפלט הדם ע"ג התנור יבלע כיון שאין בתנור אש לפלוט הדם שוב מסיק להתיר מההיא דפ' כיצד צולין דף ע"ה ע"א ומ"ש רש"י שם שאף חום תנור גרוף וקטום שורף בגד וישרוף ג"כ הדם ושגם א' חכם שבדור השיב כן על שנסתפק הרב עזריה יהושע ועיין מרן סי' צ"ז (וע"ל אות כ"א), שם סימן קי"ז:

לג הראה באצבע שטעה א' חכם שאסר בשר שנשרה במי הים כחצי שעה בכלי שא"מ למלחו כראוי דליתא שאין כח מי הים יפה להפליט דם האברים כמלח עצמו דחריף וכרותח דמי ועיין בפ' כל הבשר רב דימי מלח במלחא גלגליתא ומנפץ לה וכו' וכ"פ הרמב"ם וריב"ה דקודם נתינה בכלי להדיחו ינפץ מעליו המלח וכ"כ הרשב"א וה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם לא נפץ וכו' אין לאסרו וטעמא טעים הריב"ה שם דמים שבכלי הדחה מתישין כח המלח ולא חשיב תו רותח והסכים עמו מרן כ"ש במי הים שאינן אוסרין כיון שהמים מעורבין במלח כ"כ ג"כ הגהות ש"ד הג"א ופסקו מור"ם סי' ס"ט וע' בשם האגור והביא ג"כ טעמים אחרים וסיים במאי דפתח דאין זו צריכה לפנים דפשוט הוא להתיר הבשר במליחה ראויה (משאת משה סימן כ'):

הד"ט ולי אני עבדו אחר הס"ד נראה דהק"ו דדן מופרך הוא דשאני מלח שערבו בו מים מימי מלוחים מטבען דהיינו מי הים שמהן ממש ע"י רתיחתן באש ישאר המלח ואי אמרת שמי הים מבטלין כח המלח המעורב בהן מאחר שסר כח המלח היאך חוזר בו הכח בעשיית המלח ממימי הים עצמו ומ"מ דיינו הראיות אחרות שהביא בידו החזקה להחזיק בהוראתו הקדושה:

לד השיב תשובה מאהבה למהר"ם נאויר"א בדין חתיכת שומן שלא נוקרה מקרומיה האסורים משום חלב ונמלחה כן ואחר המליחה שמוה בכלי מלא מים והדיחוה יחד בחתיכת בשר שלא נמלחה ונשתהו שם ביחד כרביע שעה גם דרכה של אשה למלוח בלא דעת השומן בקרומין של חלב והשיב להיתר אף שלא נודע אם היה ס' נגד הקרום ובשלוה אחר הניקור אחר המליחה כל שהוא לצורך וכיוצא אף לדעת רבני אשכנז ומה ששמו אחר המליחה בכלי מלא מים בבשר אחר אינו כלום והכלים של האשה הנז' יש להקל כל שאינן ב"י ועיין ג"כ להרב שמש צדקה ס"י בענין קולית שחזר ונקשר לא שאש"י דהתיר הכלים בהסכמת כמה רבני הדור אף למחמירים בבשר עצמו ע"ש אך גוערין באשה הזאת וילמדוה שלא תוסיף עוד עשות כזאת (וע"ל אות י"ז) (מכתם לדוד סי' י"א):

לה בר מיניה דמר הרב המחבר שקיל וטרי במ"ש מרן סי' ש"ט בדין בשר תפל מלא קרח וכפור שמצא תשובת הר"ש שהתיר לשרותו במים חמין בכלי ב' אף שהיד סולדת בו אך להרמ"א סימן ש"ח סי"א אין להתיר רק לכבוד אורחים וכיוצא ושאין היס"ב וכן ראוי להורות שאין לשרותו רק במים שהפיגו צנתן בלבד וכמ"ש ג"כ מרן שם אמנם קמבעיא ליה על בשר שנמלח ותוך שיעור המליחה נקרש מה יהיה משפטו ומצא להרב דמשק אליעזר בשם רש"ל שמצא בהגהות ש"ד בדין בשר שנקרש דטוב למולחו מחדש ושמשמע מדבריו דבדיעבד אם נתנוהו בקדירה מותר ואינו נראה כן רק כוונתו דטוב למולחו אחר שנפשר ולא סגי מליחה ראשונה ובדיעבד שרי אך אם קודם שיעור מליחה נקרש ותיכף אחר שנפשר מדיחו ומניחו בקדירה אסור ע"כ ועיין להרב החבי"ב סי' ס"ט הגב"י אות ס"ח ופ"ז ורש"ך סקי"ב ופר"ח שם ואי ספוקי מספקא לן אם נקרש אחר שיעור המליחה או קודם יש להקל דספק דרבנן הוא ועיין לרט"ז סס"ט סכ"ד ופר"ח סקמ"ד ומשפטים ישרים בתשו' הר"ש גאון סי' מ"ד ולהרב המאסף שם אות ע' הגב"י וסוף דבר העלה דאין לשרות בשר נקרש במים חמין אפי' בכלי ב' ובדיעבד מותר ולצורך אורחים וכיוצא מותר אפילו לכתחלה ובנמלח עודו נקרש ונתנוהו בקדירה צריך ס' נגד החתיכה והיא אסורה אם היא תרנגולת ואל"כ גם החתיכה מותרת ובשר רפויה שתוך שיעור המליחה נקרש ונפשר אפילו אחר שיעור מליחה טוב למלחה פעם ב' ואם נתנוהו בקדירה קודם שיניחוהו שיעור מליחה אחר שנפשר במלח הראשון אז דינו כבשר שלא נמלח שבשלוהו וצריך ס' נגד אותה חתיכה ואם ספק אם נקרש קודם שיעור מליחה או אחריו אם כבר נתנוהו בקדירה הכל מותר ואם לאו ימלחוהו ב' וכלים שבשלו בהם הבשר (דדינו כבשר שלא נמלח לדברי הרב כנה"ג סי' ס"ט הגב"י אות רי"ב אסורים) הנה הרב המחבר ראה כתיבת יד הקודש של מהר"ם לידידי והר"י אירירא דדנו את הדין כראוי מוצק דכיון דס' דרבנן הוי מותרים אף לכתחלה להשתמש בהן אחר מעל"ע (צרור הכסף סי' ג'):

לו חלחולת ושאר דקין שנמלחו לצד פנים לולי פסק מור"ם סימן ע"ה בשם הרשב"א דס"ל דהוי כאלו לא נמלח ואם נתבשלו כך אסורים ואם לאו ימלחם ב' מבחוץ היה נוטה דעתו להתיר ושא"צ מליחה ב' ושיש לחלק בין חלב דאורייתא לדרבנן ושע"כ אם מלחו ירך בגיד שלה אף אם בשר הירך שמן אינו אסור שומן הגיד רק כדי נטילת מקום ואילו חלב דאורייתא שנמלח בשאר חתיכות אף שיש ס' יש לאסור כולם אם נגע החלב בשאר החתיכות ושהרשד"ם מיקל ולא שקטה דעתו בדבריו (תורת חסד סימן י"א וי"ב),: הד"ט ועיג"כ בשו"ת פרי עץ חיים ח"ג סימן מ"ב בא' שעשה ממולאות של בשר שנמלח בכרכשאות שלא נמלחו ועשנן ושוב נזכר שהודחו הכרכשאות יפה ולא נמלחו והתירן והביא מ"ש מרן סי' פ"ה בשם המרדכי וספר התרומה וראבי"ה דס"ל דבדיעבד אם לא מלח הבני מעיים ובשלם מותר וכן דעת הרמב"ם בפ"ו דין י"ח מהלכות מ"א והעלה גם כן דלא שנא חלחולת לא שנא דקין וכרס כולם בכלל בני מעיים הן וכמ"ש הרמב"ם שם דין ט"ו ואם מלחן מצד פנים בלבד הביא דעת הלבוש והר"ש הלוי סימן כ"ב שהחמירו להטריף אפי' בדיעבד ולא נכנסו דבריהם באזניו כיון שגדולים בחכמה ובמנין מקילין ע"ש גם בתשב"ץ ח"ד טור א' סי' ג' כתב דכרס שמלגוה במים חמין קודם המליחה גם הכלים מותרים לפי שאין מחזיקין דם בבני מעיים ובלבד שנקרוה משמנה דשומן יש בו משום דם:

לז כלי חומץ שעירבו בו יין מכלי שמצאו בו אח"כ עכברים אף שעכבר בחומץ שבוחי משבח מ"מ ביין פוגם ע"ש עיין בטור יורה דעה סימן ק"א ובנידון דידן לא היה ביין ואף אם תמצי לומר שהיה ביין קודם שנתנו ממנו בחומץ כיון שהיין מותר אף החומץ מותר ומה גם דמספק לא יצאנו אם כשלקחו ממנו לשומו בחומץ כבר נפל העכבר אם לא היה אחר מעל"ע (ועיג"כ לעיל אות כ"ד) (שו"ת הר"מ פרובינצאלי כ"י סי' קכ"ב):

לח שומן הדקין שנשתהה ג' ימים בלי הדחה שמלחוהו ונתערב בבשר אחר כיון שאין האיסור מחמת עצמו רק משום ורידין שבו ואלו נחתך בפ"ע לחתיכות שאבדו בו הורידין אם היה בשומן ס' היה הכל מותר לקדירה גם עתה שנחתך בו ורידיו עם בשר יש בודאי בשומן ובשר ס' כורידין ואם קצת מהם ניכרין יסירם והשאר מותר ואין לזה דין דבר שיש לו מתירין כיון שא"א לשומן לצלות שילך לאיבוד עיין מרן סי' ס"ט במחלוקת הרי"ף וראבי"ה שהובא בתה"ד סי' ק"ע (וע"ל אות יא) (שם סימן קכ"ד): טל תרנגולת שהפילה ביצתה אפילו הפילה בהכאה אם אינה מעורה בגידין א"צ למלחה ומותרת בחלב כשאר ביצים דעלמא (שו"ת יעב"ץ ח"א סימן ק"ב): הד"ט ועיין להרב בית יהודה סי' ס"ב דאם הפילה קודם שנגמרה יש לאסור לאכלה כסברת רא"ם הביאוה רט"ז ורש"ך סימן פ"ו ובדיעבד אינה אוסרת תערובתה אא"כ מעורה ממש ועיין להרב בעי חיי סי' קמ"ט דהביא מחלוקת הפוסקים בביצים גמורות במעי אמן דהעלה כסברת מרן שפסק כרשב"א שהיא הממוצעת דאם אין לה חלבון אף שנגמר החלמון דין בשר גמור יש לה לכל דבר ואם נגמר גם החלבון אף שהקליפה רכה א"צ מליחה ומותרת בחלב ואם נתבשלה בלא מליחה אינה אוסרת ואם נמלחה עם בשר אף שהקליפה רכה נאסרת ותחזור לאסור התבשיל שיבשלו עמה כיון שנמלחה עם בשר ואם תרנגולת חיה הטילה ביצה שלא נתקשה קליפתה כל שאינה מעורה בגידין מותרת ואין בה משום אבר מן החי ואם נסתפקנו אם היתה מעורה בגידין אסורה מספק אבר מן החי דהיינו איסור תורה ואפילו לא נמלחה בבשר אוסרת מה שיתבשל עמה אם אין בו ס' וה"ד בנפילה ע"י הכאה או חולי אף אם הפילה מעצמה הכל מותר ע"ש (וע"ל סי' י' אות ט'):

מ בדק ומצא סעד וסיוע להוראת הרמ"א בתשו' ס"ס נ"ד בדין דגים יבשים שמושחין אותן בשומן חזיר דפשיטא למור"ם להתיר שלכאורה תמוה ואיהו ז"ל טעמא טעים ומסיק דדוקא לקנות מהידוע שמושחן אסור אבל ממי שאינו ידוע שמושחן מותר ואם אינו נודע המערבו אך נודע שיש שאינן מושחין אסור לקנות לכתחלה ממקום קביעותן ובדיעבד צריך קליפה אך אם נתפרשו ממקום קביעותן מותר לקנות אם הרוב אין מושחין אותן בודאי אף שקצתן ודאי מערבין ובעל נפש יחוש ויטול מהם לעולם כדי קליפה (שם ח"ב סי' כ"ט):

מא ציר דג טמא שנפל לקדירה סגי בס' דבטל ודאי חורפי' ולא חמיר ציר דגים מציר בשר וכ"ש אם יש בו מים ודוקא ציר טמא בציר טהור אין לו ביטול דאיידי דחריף טובא כל חד בדנפשי' יהיב טעמא ומידי דלטעמא עביד לא בטיל ונשא ונתן במ"ש הרמב"ם ומרן ע"ש (שם סי' קפ"ח ופ"ט): מב הורה בענותנותו שמה שהתיר לשעבר עוף שנצלה באגן עם לבו שמקצת העוף תוך הרוטב והלב מונח באותו מקצת דאף מה שחוץ מהרוטב מצטרף לבטל הלב והביא ראיה מפ' ג"ה דף צ"ו ע"ב הדר אמר אימרא יאי דאדרבה מאותה סוגיא עצמה יש ראיה שאינו מצטרף מה שחוץ לרוטב לבטל הלב אף שהוא תוך הכלי וכ"ש כשקצתו חוץ לכלי ונשא ונתן על מ"ש מרן סי' צ"ב על מ"ש הטור שם בשם רמב"ם ותמה ג"כ על הפר"ח ר"ס צ"ט שלא הרגיש בזה ותמה ג"כ על הרשב"א בחדושיו ע"ש (פני אהרן סי' צ"ט):

מג נשא ונתן באמונה על מה שהתיר הרב עדות ביעקב סי' ג' דגים מלוחים בחביות שלא נוקרו מהתולעים שבפיהם מכח פלוגתא דרבוותא וספקן להקל והרב המחבר סתר ראיותיו והעלה לאיסור מדין כבוש דספקו מדאורייתא (מגן שאול סי' ה'(:

מד חלב טמא שנפל תוך כד שמן זית ואין ס' לבטלו והרגישו בו אחר ב' וג' שעות הגם דלכאורה נראה פשוט להתיר משום דצונן לא בלע ולא פלט מ"מ כיון דלתוס' פ' אין מעמידין דף ל"ה ע"ב שמן זית עז וחריף מפליט אף בצונן יש לחוש לדבריהם בהפמ"ו אך בהמ"ר כיון שיש לצרף להתיר מ"ש רמב"ם ומרן סי' ג' וזולתם דס"ל דשמנונית ובשר פוגמין את השמן וה"ה לחלב ע"ש (אדרת אליהו (ריקי) סי' נ"ו):

מה דחה ראיית מרן בסי' ס"ט מתה"ד לשיעור מליחה שהוא שעה א' מפסחים דף נ"ח ע"א חל ע"פ להיות בע"ש דאיכא נמי צלייתו וכו' פי' מקדמי' לה שעה א' וכו' דאין זו ראיה דהא ודאי שיעור שעה לאו שיעור התחלת צלייתו עד גמרו הוא דמשנה ערוכה בשבת משלשלין את הפסח לתנור וכו' ואף לכתחלה וצ"ל דהאי צלייתו דאינה דוחה שבת דאמר הכא אינו הכנת הצלי ולהא יהבי שעה א' כהא דאמרינן בפ"ק די"ב דיהבו רבנן שעה א' ללקט בו עצים וא"כ אין מכאן ראיה (בכור שור דף קי"ד ע"ג):

מו מי שלקח דגים מהשוק ונסתפק בא' מהם אם היה טמא ושכח להשליכו ואשתו בבלי דעת מלחה כולם ואחר שעה טגנם כל א' בפ"ע ובא הבעל ונזכר ומצא זה הדג מחופה בביצים מטוגן בכלי על האש ושאל אם משום שנמלח יחד אוסר את כולן גם הגיד שעובד כוכבים מסיח לפי תומו אמר שהיו קשקשים לאותו הדג ופסק הרב נר"ו דלפום ריהטא אין להתיר מכח ס"ס דהיינו ספק אם היה הדג טמא וספק אם היתה המליחה באופן שאינו נאכל מחמת מלחו דשרי כמ"ש בסי' צ"א דליתא דהוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובת דאינו ס"ס כמ"ש בסי' ק"י ועובד כוכבים מל"ת אפי' בדרבנן הרבה סוברים דאינו נאמן וכן דעת מרן כמ"ש הפר"ח סי' ס"ט סק"מ ובדאורייתא ודאי אינו נאמן ועיין לרדב"ז סימן תקצ"ג (חיים שאל חלק א' סי' ע"ד אות מ"א): הד"ט וע"פ מה שנוהגים אצלנו למלוח דגים לטגנן הכל יודעין דאין מרבין עליהן מלח עד שיאכלו מחמת מלחו ואדרבה אם לפעמים מטגנין דג מליח הנאכל מחמת מלחו כגון דג שקורין אותו סאלמוני שורין אותו תחלה במים לבטל חריפות המלח עד שיחזור כמעט לדג תפל ובכגון דא גם הרב נר"ו יהיה משלנו להתיר הדגים שנמלח עמהם אותו הדג:

מז עמד וימודד ארש ברזל של רב א' שהורה דבחלב הירך יש בו איסור תורה וחלק עליו דליתא וליתא רק משום שישראל קדושים הם ופורשים עצמם ממנו וקרא הרב המחבר קונטרס ההוא אורח מישור ואחריו באו מזה ומזה ב' כתובים הא' מאיש פ' אלמוני שכתב איזה השגות עליו נקרא בשם שפתי דל ומצד אחר תשובות על ההשגות מהרב המחבר קראו בשם תשובות חן להחזיק בהוראתו שאין בירך חלב איסור מן התורה כלל (אורח לצדיק ביורה דעה סימן א'):

מח חתיכת בשר שלא נמלחה שהונחה בקדירה במים רותחין וקודם בישולה הוציאוה משם ואין בקדירה ס' נגד החתיכה והורה מורה א' דאם לא נשתהה בקדירה כדי בישולה כבניד"ד מותרת אפי' לבשלה ע"י חתיכה ומליחה קודם בישולה ואם נשתהה בקדירה אז אסור לבשלה אפילו ע"י חתיכה ומליחה אמנם מותרת לאכלה צלי ונחלק עליו הרב המחבר ושלפי האמת אף אם לא נתבשלה אי ליכא ס' נגד החתיכה אליבא דכ"ע אין לה תקנה אפי' לאכלה צלי (שם סי' ב' וג'):

הד"ט וכבר שלטה בתשובה הנז' עין כל של הרב מחזיק ברכה בסי' ע"ג אות י"ד ובא"ח סי' תס"ז אות יו"ד והביא ג"כ מ"ש השכה"ג בי"ד סי' ס"ט הנב"י אות כ"ד ומ"ש הרב ב"ד סי' ט"ו ותורת חסד סי' ח' דף ז' ע"א וריטב"א חידושי חולין דף קכ"ג ושבולי הלקט כ"י סי' י"א בשם רב נטרונאי גאון ומ"ש הרב מהר"ש עמאר דבזמן הזה כמה בני אדם טעו בזה ומצריכים ס' בשר שנתבשל בלי מליחה אף שנתנוהו ברותחין דליתא דההיא דסי' ס"ט סי"א מיירי בשאינם רותחים אבל כשנתנוהו ברותחים ודאי מותר וכמבואר גבי כבד וכ"ש בבשר ע"ש ומסיק בפשיטות דכל שהמים רותחים ושעת הדחק כע"ש יש להקל בלי פקפוק ע"ש דפח"ח:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה