עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן ה
דיני טחול וכליות ושליא ושאר איברים פנימיים אות א אווזא שנמצאת במעיה כשלחופית מלאה נוצות קטנות וגדולות שפוסקים אחרונים מכשירים עי' לרט"ז ס"ס נ"א בשם הרב"ח וכ"פ הרב פר"ח אך הרב שארית יוסף סימן כ"ג פקפק בזה וגם הרב המחבר הסכים לאיסור דלדעתו אין שחר לדברי המתירים (פנים מאירות ח"ג סי' י"ד):
הד"ט וראיתי להרב פחד יצחק אות נ' (שלא נדפס עדיין) ערך נוצות מלא אגרוף שכתב בשם רבו מהרי"ב שמנהג מנטובה להתיר ושכן מנהג עירו פירארא מעשים בכל יום לעולם מכשירין ושהמעיין היטב בתשובת הרב חינוך ב"י אין בכל ב' הדרכים שהמציא ממשות כלל. עוד הביא תשובת הרב עפר יעקב כ"י סי' י"ג על דבר אווזא שמנה מאד שנמצאו בשומנה כעין ב' ביצים ארוכות ועגולות ולא היה נראה שום דבר מבחוץ ומצאום מלאות נוצות תחובות כסדרן תכופות זו לזו כהגדלות בעור העופות עוד מצאו עצם א' חד בראשו כג' אצבעות תחוב וטמון בשומן והיה נראה מעט לחלל הגוף ובדקו הושט והדקין ולא מצאו שום נקב ומ"מ הטריפה כדין קוץ שנמצא בחלל הגוף ולא הטה אזנו למ"ש רופא א' עובד כוכבים שע"פ הטבע יכול להיות שהעצם והנוצות נבראו שם ולו יונח כדבריו מ"מ יש לחוש שהעצם נקב א' מאיברים פנימים הואיל וחודו היה נוטה לחלל ושאח"כ מצא להרב פנים חדשות בשם הרב שארית יוסף להכשיר ועיין להרב שמש צדקה סי' ל' תשובה גמורה וארוכה מהרב בנו במעשה שפתחו אווזא ובהוצאת בני מעיה הוציאם ביד חזקה על שהיתה יוצאת מהדקין יותרת נפוח ועב סתום למטה ונסרכה מאד משם לדופן האווזא נגד עצם הקולית בקירוב וגם פי היותרת כמעט סתום עד שלא היה נראה בבירור שהיה לו מעבר לשאר הדקין ומצאו בתוכו עצם דק וחד כקוץ ומחט דחוק שם ולא בדקו אם היה נקב או קורט דם מבחוץ אלא כיון שהיתה היותרת נפוחה ונסרכת לדופן נשתנה לריעותא משאר דקין ואסרו לגמרי והסכים עמו מהר"ח וולטירא ע"ש עוד העיד בנו האיש הרב המחבר פ"י הנזכר שבשנת התק"ו ביום א' לפ' בשלח הובא לפניו אווזא פטומה מאד שאחר שהוציאו ממנה כל בני מעיה והדקין בכלל ולא נמצאת בה שום ריעותא מצא חתיכת שומן א' סמוכה מצד ימין למקום יציאת הריעי מהגוף וחתך השומן ומצא בתוכה נוצות קטנות שלא נשלמה עדיין יצירתן תכופות כסדרן זו אצל זו ומצא ג"כ שם עצם חד ודק בראשו כרוחב ב' אצבעות כולו טמון תוך השומן ולא היה יוצא מהשומן ולא היה נראה בחלל הגוף והכשיר ומסתמא גם הרב עפר יעקב הנזכר לא היה מחמיר אחרי ראותו סברת הפוסקים הנזכר אם לא היה רואה חדוד העצם יוצא חוץ מהשומן ונכנס לחלל הגוף ע"ש ולדידי לענ"ד לא מכרעא אחר הס"ד דכיון דחתיכת השומן לא היתה בעור האווז רק חתיכה בפני עצמה בעצם חד ודק בתוכה א"כ ממ"נ אם בא מבחוץ הו"ל קוץ בחלל דטרפה דאטו באה החתיכה כמות שהיא בעצם בתוכה דוקא ועוד דא"כ החתיכה עצמה יכולה לנקוב העור ותוכל ג"כ לנקוב אחד מהאיברים הפנימיים ומה לי לא נראה העצם חוץ לשומן לנראה והיה בדין לאסור אף באינה נראה מבחוץ לחתיכה ואם ע"פ הטבע יכול להברא שם העצם והחתיכה מ"מ מאן מפיס דנברא העצם דוקא אחר שנשלמה הויית החתיכה וכיון שכן הדר דינא לאסור אף אם אין העצם יוצא מבחוץ ויש ליישב קצת בדוחק ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סי' ק"ו בדין בועא שנמצאת באווזא פטומה בין עור הצואר והלשון ונפתחה ונמצאת מלאה נוצות ואסר בפשיטות ושהמיקל בזה הרי הוא כמאכיל טרפות לישראל ועיין להרב זרע אמת סי' ט"ו אות י"ד בשם נמוקי מהרי"ב (רבו של הרב פחד יצחק שרמזתי לעיל) בענין הנוצות בשומן שמעשה ראה בשומן קורקבן של טווס שמן שנמצא בתוך כיס א' יותר מי"ב נוצות ארוכות יותר משש אצבעות אחוזות יחד דקות וחלושות והכשיר שהוא דבר טבעי כאשר ראינו פעמים רבות בשומן האווזות שהאדים היוצאים מהעור נעשים נוצות אמנם הרב המחבר כתב דמאי דפשיטא ליה להר"ב תליא באשלי רברבי דהרב"ח סי' נ"א ואמונת שמואל סי' נ"ג והפר"ח סי' ש"א מכשירין אך השארית יוסף סי' נ"ג וחינוך ב"י סי' מ"ד ושבות יעקב סי' ס"ה ופנים מאירות סי' ד' נוטים להטריף והכל תלוי בעיני המורה אם יש לחוש שבאו מבחוץ ע"ש ועיין להרב אור נעלם סי' ט"ז שהעלה להכשיר בחתיכת לינד"ק שמאלי"ץ (היינו) שנמצא כשיעור אגוז ובתוכו מוגלא כמין חוטין או שערות מנוצות ובתוכו עצם קטן שראשו א' חד וא' כד ורחב כפוף קצת ע"ש:
ב פלפל בחכמה בדין כוליא שהקטינה ואח"כ נטלה דנחלקו הפוסקים בי"ד סמ"ד ס"ו ונשא ונתן אמ"ש רש"ך סקט"ו ורש"ל והרב תבואות שור בשמלה חדשה שלו סי' ל"ו ס"ו בדין ריאה שניקבה ועלה קרום ומ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' מעשה הקרבנות ומ"ש בהשגות ומסיק דבהמ"ר יש להקל בלי פקפוק (יריעות האהל סי' כ"ה):
הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ב מ"ש ליישב דברי רש"ך הנזכר ומסיק ג"כ דאף שהקטינה או הגדילה א' מהן הרבה מאד מראיתה יוכיח אם נעשה ע"י חולי וטרפה או בידי אדם וכשרה ועיין להרב יעב"ץ סי' ק"ג דפסק דאם לא נמצאת בה כוליא וניכר שניטלה ע"י חולי עד שכלה ובטלה לה כגון שראינו שקירומה כווץ אין לסמוך בזה על מ"ש הפר"ח סי' מ"ד להקל ודחה ראייתו ע"ש:
ג מחט הנמצא מונח בין הקירום שעל הדקין לבין שומן הכנתא דבר פשוט להטריף ל"מ להר"ן פ' א"ט דס"ל דמחט הנמצא בדקין טרפה (עיין למור"ם סי' מ"ו ס"ד) דכ"ש בניד"ד אלא אפי' לרוב הפוסקים דס"ל להתיר בנידון דהר"ן (עיין להפר"ח שם ורב"ח ורט"ז) יודו ויאמרו אמת דבניד"ד טרפה (אור ישראל סי' ס"ה):
ד נשאל על מעשה שבא ליד הרב בנו בתרנגולת לקותא בשלל ביציה עד שכמעט נימוקה כולה כנפש הבן כנפש האב להכשיר במקום קצת צורך והמחמיר יחמיר לעצמו (מקום שמואל סימן כ"ח):
הד"ט ועיין להרב קרית חנה סי' י"א שפקפק להתיר כדעת הרב אמונת שמואל סי' ח"י ומ"מ מסיק להקל לפי שקבל מרבותיו להכשיר בלי פקפוק ע"ש הראיות שהביא להחמיר שלענ"ד יש להשיב עליהן ועיין להפר"ח סי' מ"ה סק"ב שכן עשה מעשה להתיר בעברו מעיר סיני גאליא קודם ראות תשובת הרא"ש הנזכר ע"ש וראיתי להרב פחד יצחק אות ע' (בלתי נדפס עדיין) ערך שליא ניטלה שכתב בשם הרב מהטוב להטריף תרנגולת שהאם ומטריצ"י שלה נימוקה ונימוחה וניקבה שאינה יכולה לחיות שמרקבת מעט כל הדקין וקורקבן ובני מעיים ושהרמ"א ולבוש סי' רמ"ג כתבו דיש להחמיר אם לא במקום הפ"מ והרב"ח אסר אף בהפ"מ ורש"ך חלק עליו בזה והרב פ"י הנזכר כתב דלעולם ראה זקני ההוראה דמכשירים בהפ"מ כל שבני מעיים ודקין בריאים ושכן היה נוהג כמוהם. ועיין להרב גור אריה בהגהותיו בשם הכנה"ג דה"ד למ"ד דנימוק האם טרפה ה"ה בנימוק הולד אבל מרן ורש"ל כתבו דאין להוסיף על הטרפיות עכ"ל הרב פחד יצחק הנזכר וראיתי להרב כנה"ג בבעי חיי סי' ס"ז שכתב דבהמה שנמצאת בה ב' אמהות אחר משאו ומתנו יפה במתני' דאלו טרפות ניטלה האם כשרה ומאי דאיתמר עלה בש"ס ופוסקים מסיק להכשיר בניד"ד לא מבעיא כשהם נפרדות ושאין לחוש לסברת ר"ח דמטריף בניטלה האם דיחיד הוא בסברתו אלא אפי' נמצאו דבוקות זו לזו ובענין שא"א לינטל עד שתנקב א' מהן אפ"ה כשרה ואף שרבים סוברים דניקבה האם טרפה וכמ"ד יתר כנטול דמי עם מקומו וראיתי להרב לחם הפנים כ"י ממהר"י ואלי סי' מ"ה עלה דמור"ם שם ר"ס שהגיה ויש מחמירים בניקב או נימוק האם הוסיף מדיליה וז"ל ומטעם זה הטרפתי ענין זה שבא לפני פה מודינא מתא שהולכת בהל' טרפות אחר הרמ"א (וכאשר רמזתי לעיל סי' ד' אות ז') והוא שהביאו לפני יונה שמצאה תוך האם שלה ביצה שממנה היה יוצא ראש אפרוח היינו בן יונה ובחרטומו ניקבה האם ואפשר שאף למרן יש לאסור דדמי לניקב ע"י קוץ דחיישינן שמא ניקב אחד מאיברים פנימיים עכ"ל וע"ע לו שם שכתב דנימוק הולד במעי הבהמה אף הבהמה עצמה טרפה וי"א הבהמה עצמה כשרה ושכן גרס הרב ל"ח ולדידיה יש ג"כ טעות אחר באותו לשון וצריך למחוק תיבת ולד הראשון וצ"ל נימוק האם טרפה ושגם הרכה"ג האריך וצמצם עצמו במ"ש אלא שכתב דלענין דינא נ"ל דלמ"ד דנימוק האם טרפה ה"ה בנימוק הולד ולמ"ד בנימוק האם כשרה ה"ה בנימוק הולד ע"ש:
ה שה שכיס השתן שלו דבוק ואדוק בכוליא ונחסר הכוליא על מקום החריץ הכשיר בבהמת ישראל וצידד גם כן להקל בבהמת עובד כוכבים ע"ש ובהשמטותיו (זרע אמת ח"ב סימן ח'(:
ו סניא דיבי מלאה ריאה שנתקשה ונסתם בחציה וקצת המעי חלל בלא ריאה יש להכשיר ואם נשתנה מראיתה ויש הוראה שלקתה יש למעכה או להטותה מצד אל צד ואם יובקע העור איגלאי בהתתה ויש להטריף (שם סי' ט"ו אות י' וי"א):
ז דקין של עוף שיש בהם בועות רבות תכופות זו לזו שקשה לבדוק הבשר שתחתיהן אם הוא בריא יש להטריף ויש להכשיר ענפים קטנים מהדקים המצויים במקומותינו משום ס"ס דפלוגתא ומשום הפ"מ וגם מטעם דשכיחי באתרין טובא ואמרינן דהיינו רביתייהו ונשא ונתן על סתירת מרן מס"א לס"ב והרש"ך והדב"ש סי' ט"ז והרב ן' המחבר שמש צדקה סי' ל' ע"ש שבירר ג"כ שיעור הפ"מ (שם סי' ט' וי'):
הד"ט וע"ע לו שם באות ז' שהביא מנמוקי מהרי"ב שבא לפניו סניא דיבי נפרד בפ"ע מהדרא דכנתא מלא פרש כעין מ"ש המבי"ט סי' מ"ז והטריפו ותרי סניא דיבי שדרכם להיות שוים בארכם והיה א' מהן ארוך מחבירו כשיעור אותו נפרד ואולי מחמת חולי נפרדה חתיכה א' מלאה רעי והבריא וכתב עליו הרב המחבר דהמעיין במבי"ט סי' קנ"ט שרמז הרב הנזכר יראה דאין ענין זה לזה דהתם משום יותרת אסרה והכא אינו רק משום נקב ועיג"כ שם אות י' וי"א וע"ל אות ז' וע"ע שם סי' י"ג וי"ח ס"ד בשם מהרא"י דס"ל דענף היוצא מהדרא דכנתא כאצבע ויותר וסתום והיה בו רעי דיש להכשיר בהפ"מ ע"ש וכן אני נוהג לענ"ד להכשיר הענפים הנז' כל שהם סתומים מצד החלל אע"פ שפתוחים מצד חלל הדקין דאינו רק התפשטות הדקין ויש לדונם כתרי סניא דיבי דמכשרינן בכה"ג במקומותינו משום דשכיחי טובא ואלו ג"כ מצויים הרבה ועיג"כ להרז"א הנזכר שם בסי' דהיינו דוקא ענפים קטנים דשכיחי גבן אבל אם הם גדולים אין אומרים דהיינו רביתייהו ועיין לרדב"ז ח"ג ד' פראנקפורט סי' ש"ט בדין ענף היוצא מהדרא דכנתא ארוך אמה ויותר ואין לו רק פה אחד דמחלוקת גאוני עולם הוא דלרמב"ם והר"ן יש להטריף ולהרא"ש וזקנו וזולתן יש להכשיר וכ"ז במעי שיש בו רעי אבל בלית רעי אף שהוא חלול אין להטריף דאינו אלא וריד נמשך מהכבד ולפעמים נפרד במעים ונפרד סמוך לכבד ונראה כמעי יתר וכ"כ הכל בו:
ח תולעים הנמצאים סביב הדקין נקובין לא תלינן שיצאו אחר השחיטה בריאה וקורקבן (וע"ל סי' ג' אות ז') וכן יש להטריף אווז הבר דלפעמים נמצאים בושט כעין כיסים בולטים מלאים תולעים (שם סי' י"ב): ט אווזא שנמצאו לפנים מעצם החזה בחלל הגוף ב' עגולים של עופרת העלה דאם גדולים כקטנית יש להקל ע"י בדיקת כל אברים שנקיבתן במשהו ועכ"פ יש להקל במקום הפ"מ (שב יעקב סי' כ"ה):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ח"י אות ט"ז דכתב בשם מהרי"ב דעופות שנצודו בקנה השרפה בכדורים קטנים של עופרת אסור לאכלם דלפעמים נכנס א' מהם תוך הגוף ונסתם הנקב באופן שאינו ניכר ושמא ניקב א' מהאברים הפנימיים ושכן המנהג ע"כ. ויש מקום אתי לע"ד לזווג הסברות דדלמא שפיר דייק מהרי"ב בלישניה בכדורים קטנים לאפוקי גדולים דהיינו כקטנית דיש להקל בבדיקה וכדעת הרב ש"י הנזכר והכי מסתבר דאם הם גדולים אי איתא דנקבו קשה יותר שיעלה עליו קרום ולא ירגישו בבדיקתן ומ"מ לענין מעשה הייתי חושש לסברת מהרי"ב הנזכר:
י שר המסכים עם הגאון מהר"ד אופנהיים על מ"ש הגאון הרב כנסת יחזקאל בסי' כ"ה בדין מחט תחוב מעבר לעבר במעי הקיבה מצד אקשתא והמחט מכוסה מהחלב שבאותו האבר טרפה דחלב גמור הוא ואינו סותם שלא כסברת מורם בד"מ דס"ל דדוקא הקרום אינו סותם ולא החלב הזה (שם סי' כ"ז): הד"ט ועיין להרב נודע ביהודה סי' י"ט בדין המסס ובה"כ שמחט בחללן וקורט דם מבחוץ ולא נתחב בו דהכשיר הרמ"א בסי' מ"ח ס"ח ועיין לרש"ך ורט"ז שם דלדעת הרב המחבר אין פירושם על מור"ם כמ"ש הם רק בענין אחר ושמצא אח"כ טעם לדבריו בפר"ח ופרי תואר וצ"ץ סי' מ"ט אכן להחמיר כשלא ימצא בכרס רק קורט דם מבחוץ בלי קוץ או מחט מבפנים לא שמענו מעולם להחמיר ומ"מ אם נהגו כרט"ז להטריף אף בלתי תחוב לא יזוזו ממנהגם ועי"ע להרנ"ב הנזכר סי' ט"ו דפסק דבית הכוסות סרוכה לטרפש יש לבדוק בכרס דודאי יש בו מחט או קוץ כמ"ש הרמ"א סי' מ"ח ומעולם לא כוון מור"ם להחמיר רק בושט:
יא שלפוחית מלאה מים שנמצאת מונחת בטחול שמצד א' בשר הטחול מקיפה כמעט כעובי אצבע קטן של אדם בינוני ובצד הא' מקיף הטחול בדקות עד שהיה נראה כהיקף עור הטחול בלבד יש להכשיר (יעב"ץ ח"ב סי' ק"ה): הד"ט וכבר בא לידי טחול שהיתה בשפול סומכיה בועא מעבר לעבר דשפכי הדדי ככתוב בשותא דינוקא שלי סי' קי"ז והוכחתי לענ"ד דאם מלאה מים עכורים וסרוחים יש להטריף ובמלאה מים זכים להכשיר והמתקתי סוד עם הרב מהרי"ך ולא הרכין לי ראשו והעלה דבעינן שנשאר מכל צד סביבו מבשר טחול בריא אף שאין בו שיעור כעובי אצבע ואף אם לא נשאר רק עור הטחול בלי ליקוי דאל"כ מידי מחלוקת לא יצאנו ושאין חילוק בין מים זכים לעכורים או טינרי דלעולם יש להחמיר אם אין חוט עור הטחול מקיף והשיג על הרב בית יהודה דמיקל בטינרי אף שמגולה למעלה ואין למטה כעובי דינר ע"ש במנהגי ארגיל ס"ב וס"ה ושוב נדפסו תשובותיו וע"ש בזרע אמת סי' ז' שאלו היה הדבור והכתוב אצלי בתשו' הנז' סמוך ונראה למ"ש לענ"ד ובענין נקב בטחול ע"ל אות ט"ו יב מחט הנמצא בקורקבן כולו מובלע בבשר ואין שום ריעותא בפנים או בחוץ והיה יותר קרוב לצד חוץ מבפנים יש להכשיר כרשב"א בהפסד מרובה וכהרמ"א סי' מ"ח מעיל צדקה סימן ג'):
הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ד דהורה במעשה שנמצא בקורקבן מחט בשעת אכילה להכשיר בהפ"מ או לכבוד שבת וכדעת הרמ"א הנזכר ומהר"ם מינצי דלא כרט"ז האוסר שכדין תפסו עליו הרש"ך בנקה"כ ורדב"ז סי' קי"ג והפר"ח שם ועיין להרב נודע ביהודה סי' ח"י בדין קורקבן עוף א' שכל עור הכיס נרקב לגמרי והקורקבן קיים דטעה השואל להטריף ומה שרצה לדמותו למ"ש רט"ז סי' ל"ג סק"ט אין דמיונו עולה יפה ושרט"ז נמי יתיר בקורקבן ואף דממ"ש בחולין דמ"ג ע"א ניקב הקורקבן וכו' ולא אמר ניטל הקורקבן וכו' משמע דוקא ניקב אבל ניטל לא ועוד איבעיא להו ניקב הכיס וכו' דמשמע דיש סברא להחמיר יותר בכיס מקורקבן וכיון שכבר הוכיח דניטל הקורקבן והכיס קיים טרפה ממילא היה ראוי לומר דניטל הכיס וקורקבן קיים טרפה מ"מ כלל גדול בידינו שאין להוסיף על הטרפיות וכיון שלא נזכר בש"ס ושום פוסק שאם ניטל עור א' מקורקבן טרפה מכלל שאינו טרפה ע"ש ועיין להרב שתי הלחם להרב המני"ח דף מ"ח ע"א שכתב וז"ל שאלת קורקבן שניקב בתוכו מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקירום שמסירות הנשים בהסיר הלכלוך וטינופת מתוכו אך אותו הקירום לא ניקב דעתו הוא דעת התורה להטריף שאין העור ההוא מגין כלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר לעבר ולא כמו שטעה אותו מורה שכתבת לי שהתיר ואלי תשמעון עכ"ל ואני בעניי לא ידעתי פירושו שאם אין הכיס שהפרש בתוכו א' מהב' עורות שבקורקבן וכמ"ש רט"ז בהדיא וזולתו שמגינים זה על זה וממילא בניד"ד פשיטא דכשר א"כ לדידיה מהו הקירום שמסירות הנשים שאינו קירום וצל"ע תלמוד היכן הדברים מגיעים:
יג שם נמצא ושם היה דבר זר בשנת התק"א בריה משונה מאד היינו כבש א' שהיו לו ששה קרנים וב' גידי ערוה והיה משתין משניהן בפעם א' וד' ביצי זכר ומאחוריו ב' נקבים שהיה מוציא ג"כ רעי משניהן גם היו לו ב' רגלים נוספות אחריו כצורת רגל ממש רק לא היו מגיעות לארץ וא' חכם הר"ד פונטו הטריפו ועל ספק א' ב' וג' לא מצא די ספוקן להטריף אך האחרון הכביד דכיון שיש לו ב' נקבים אולי היו בו ב' חלחוליות ושלכל הפירושים על יתר כנטול הו"ל ניקב הדקין וכ"כ במהר"ש הלוי סי' צ"ה הביאו הרב פר"ח סי' מ"ד סק"ד באופן מסיק שישחטוהו בלא ברכה כיון דאתייליד ביה ריעותא וכדעת מר"ן ר"ס י"ט ושוב יבדקו אם יש לו ב' חלחוליות להטריף ונחלק עליו הרב המחבר במ"ש להטריף מטעם ב' חלחוליות אלא משום יתרון הרגלים אף שאינן מגיעות לארץ וכסברת מרן ורוב הפוסקים ועיין לרשד"ם סי' נ"ה שיש חולקין דאפי' אין בו תואר רגל ואינו מגיע לארץ טרפה (אהל יוסף סי' ז'):
הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד סי' ב' שבעירו איספלטרו נהיה המעשה זר הנזכר ופסק גם הוא כהר"ד פונטו הנזכר לשוחטו בלי ברכה ולבדוק אח"כ אם יש בו חלחולית א' או ב' ובסי' ג' שלאחריו הרבה להשיב על מה שהשיגו הר"י מולכו בספר שלחן גבוה סי' ז' דכל דבריו א' המה דאם יש להטריף אינו משום שהיה מוציא רעי מב' מקומות רק מטעם יותר רגל והרב המחבר חזר וחיזק הוראתו דאדרבה אין יתרת רגל מן השם להטריף רק משום ספק יותר במעי והדר דינא דאין לו תקנה רק לשוחטו בלא ברכה ולבדוק אם יש לו ב' חלחוליות ע"ש ועל דברת המעשה הזר הנז' הבט ימין להרב גבול בנימין על שו"ב בדף אחרון דבר פלא כמעט יותר מזה שבערב כפור שנת תע"ג שחטו תרנגולת א' ופתחוה ולא מצאו בתוכה לא לב לא קורקבן ולא מרה רק מעט מבשר הכבד ובני מעיה היו כמו שלחופית מלאה מים ואמרו שהיתה הולכת בבית כבריאה כמו רביע שנה ונשאל בזה הרב שבות יעקב והטריף וא"ל שהוא דבר פלא:
יד כוליית בהמה גסה שנשחטה בחנות עובד כוכבים ואחר זמן עבר משם יהודי א' וראה שהיתה בה בהרת שחורה ולא נתברר הדבר אם היתה מגעת ללובן שבה וכבר היה הבשר מלוחה והתירה (שם סי' י"ד):
הד"ט ועיין להרב פרי האדמה ח"ד דף כ' ע"ד דאירע בעיר הקודש ירושלים שנמצאת כוליא א' ובה שלחופית שחורה מאד והטריפו אע"פ שחתכוה ונמצאו בה מים זכים שהגיעו עד הלובן כיון שהמים עשו רושם שהיה הלובן שלה משונה קצת מחמת הריעותא ועיין לפר"ח סי' מ"ד ססק"ז וכנה"ג שם אות ה' בשם הראב"ד ועיג"כ להרב כנסת יחזקאל סי' כ"ה דפתחי תשובה פתח לשאלת חכם הרב פנים מאירות בדין מוגלא בכוליא דדוקא לקותא בעינן שתגיע הלקות ללובן אך במוגלא אף שלא תגיע ללובן טרפה וכדעת הרש"ל והרב"ח ורט"ז ורש"ך המחמירים שלא כדעת מי שהשיג על הרב פר"ח שרצה לעמוד לימין מרן ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' ס"ה בנמצאו אבנים במקום חריץ דכשר דהיינו רביתייהו וכפסק מרן בתורת חטאת כלל פ"ט סי' ו' בשם רוקח שלא כרש"ל ורב"ח דמטריפין אם הן במקום חריץ גם מרן פסק סתם להכשיר ולא חילק בין מקום למקום ועיג"כ לו שם סי' ס"ו שביאר מ"ש בשיעור כוליא שהקטינה עד כפול ובגסה עד כענבה דדוקא בבהמה וחיה אמרו כן ולא בעוף וכ"כ הריב"ה בסי' מ"ד בשם רשב"א ושכן הורה הרמב"ם גם האגור בשם הר"י מולין והרב ל"ח סי' רל"ג וזולתם רבים הסכימו להכשיר אלא שהר"א סיים דראוי להחמיר ולדידיה שיעור כוליית העוף הכל לפי גדלה וקטנה אמנם אין אנו צריכים לזה שכבר פשט המנהג שלא לאסור שום טרפות בכוליא של עוף:
טו הורה להכשיר תרנגולים זכרים המסורסים ולא חיישינן שניקב א' מבני מעיים בתפירת העור או להפיכת בני מעיים בהחזרתם לפנים דודאי כל המתעסק בזה בקי ומומחה הוא שלא לנקוב בני מעיו ושלא יהפכו ושאח"כ נדפס דמשק אליעזר על חולין וראה שהתיר בשופי כוותיה וטעמיה (בעי חיי סי' ס"ח):
הד"ט גם בכה"ג שלו סי' מ"ו הגהת הרב"י אות ט' ראיתי שכ"כ בפשיטות ושמחתי בו ובתורתו שכוונתי לדעת גדולים כאלו בענין אחר כיוצא בזה הזכרתיו לעיל סי' ב' אות י"א. ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ט"ו אות ח' שכתב בשם מהרי"ב דעוף מסורס בלי שום היכר חתוך ותפירה שפתחו בני מעיו ונמצא מעי האחרון סמוך לסופו בין עור לבשר סרוך ולא נמצא בתוכו רק ביצה אחת והטריפוהו כדעת הרב ל"ח פ' אלו טרפות סי' רע"ד אמנם הרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ח החליט להכשיר וכרש"ך סמ"ו סק"י והסכמת הפר"ח שם ודלא כהרב ל"ח הנזכר:
טז עמד בשמועתו להתיר כמ"ש במנחת יעקב שלו בדין נקבים המצויים להיות בטחולי עגליו. דרט"ז סי' מ"ג התיר ורש"ך בנקודות הכסף השיג עליו (שבות יעקב ח"ב סי' ס"ה(:
הד"ט ועיג"כ להרב מעיל צדקה סי' י"ז שהביא דברי רשב"א סי' שפ"ג והגיה לשונו להבנת דבריו והביא ג"כ דברי הרב צ"ץ סי' ע"א ונשא ונתן על מ"ש הרש"ך ודבר שבכלל הוא שרוב הפוסקים מתירין ונראין דבריהן ודחה ג"כ מ"ש הפר"ח שם סי' מ"ג ס"ק ב' שהסכים לאסור עפ"י ראיית הש"ך ועיין להרב נודע ביהודה סי' ז' ולהרב עה"ג סי' ק"ך ולהרב פני יהושע סי' י"ג וט"ו שכלם מקילין ועיין למהר"י הלוי סי' ל"ה ול"ו דפסק דטחול הנקוב בראשו העב טרפה אף אם הנקב במקום הדק שבו ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב מ"ש בקיצור הלכות טרפות סי' מ"ג רמזתיו לעיל בענין בועה בטחול באות יו"ד יז ידיו רב לו יד כותבת תשובה א' מהרב עפר יעקב סי' ע"ד כ"י על דבר טחול שנמצא בו ב' פיצולים דלדעתו אף אם היה להם תואר טחול יש להקל ולא להחמיר והביא דעת הפוסקים שהסכימו להתיר בענין יתר כנטול אם ניטל שכנגדו ג"כ או היתר בלבד או מקומו עמו (פחד יצחק אות ט' ערך טחול מפוצל):
הד"ט ועיין להרב פר"ח שם סק"י דסתר דברי הרב"ח להטריף ב' טחולים אם הם דבוקים בצד העב אפי' בהפ"מ ושלא כמור"ם דליתא כיון דאין טעם איסור היתר רק לפי סברת הרמב"ן בפירושו בדין יתר כנטול דמי ע"ש: (שייך לעיל בסי' ד' אות ד') אחר סמוך לצאת מתחת המכבש ראיתי שבאות ד' יש בו טעות ושמתיבת אמנם עד מספקא יתר ונטול הוא ובריש אמיר בהגהתי החלושה יש להוסיף מדעתי הקלושה סדר אלה הדברים משה ודא"י הוא ידע מאי קאמר ואני אני הוא שאין בי ידיעה להבין דבריו על בוריין אשר דבר משה דמהרי"ט ורט"ז כתבו דטינרי לא מיקרו ריעותא ומשם הואיל משה באר דבועה במקום מרה אינה מטרפת דלדידיה ז"ל דינא דבועי ודטינרי חדא מלתא היא וכיון דטינר לא מיקרי ריעותא בועא נמי דכוותיה והיינו דהרב ז"ל פתח בכד וסיים בחבית וזימנין נקט בועה וזימנין טינר דלדידיה ז"ל היינו כד היינו חבית. גם הרב גור אריה שם פתח בטינר וסיים בבועה משמע דהני והני רבנן קים להו דבועה וטינר שויין בדינייהו והוא ברור. ולענ"ד הקצרה יפלא הדבר מאד ממה שפסק מור"ם בסי' ט"ל ס"ח בדין סרכא תלויה דאם יוצאת מטינר כשרה ואם מהבועה טרפה וא"כ איך פשיט מני"ר בעיא דבועה בכבד ממ"ש הרט"ז דטינר לא מקרי ריעותא ורט"ז גופיה שם בסס"ק י"ג מחמיר בבועה להצריכה משמוש משא"כ ביוצאת מטינר. והרט"ז עצמו בסי' ל"ז סק"ג כתב דשאני בועה מטינר דאלו ביוצאת מטינר כשר וטעמא טעים משום שאין עליו כלל שם לקותא ואלו בועה לקותא היא ע"ש וכיון שכן היכי יליף מני"ר הכשר הבועה מדין הטינר דהא תניא דלא לקותא והא תניא דהוי לקותא. וכאשר ראיתי כן תמהתי להרב המופלא מהרי"ך נר"ו אשר בא זכרונו לטובה לקמן שלא העיר כלום בפרט זה בספרו הבהיר. ולא זו אף זו קורא נעים ראה וחדש תמיהה קיימת שגם מהרי"ט ח"א בסי' ע"ז שפתיו ברור מללו לחלק בין בועא לטינרי בדין סרכא תלויה דמסיק התם דלא אסרינן לה אלא דוקא כשיש בה מים או ליחה אבל תלויה ע"ג צמחים קשים (דהיינו טינרי) לא חיישינן להו וכבשר חי דמיין ע"ש ועיין וכו' (כהובא שם בנדפס):
יח נשאל בדין אווזא שהיה טמון בבשרה נגד חלל הגוף קנה דק ארכו זרת ולא היה ניכר שום רושם וריעותא מבפנים ולא מבחוץ והשיב לשואל לשלוח לו משופרי שופרי דליכול ליה דאין לדמותו לאשר חשב השואל למ"ש מרן סי' מ"ח סי"א בשם הרשב"א וא"א לומר בניד"ד כמ"ש ג"כ מרן סי' נ"א ס"ג דדוקא בבהמה אמרינן דדרכה להתחכך בכתלים ולא בעוף וכמ"ש הרב"ח ורש"ך ופר"ח דלא כרט"ז דמיקל בלי ראיה מכרעת ומ"מ דעת הרב המחבר להתיר ולא נדפסו ראיותיו כי אמר דא"צ בשש אף שהאריך אצלו (יד אליהו סי' ס' והנמשכים):
הד"ט מי יבא אחרי גאון ישראל וברוך היודע מה תשובה השיב ומה הן ראיותיו מ"מ אין לנו בעניותין ידיעה למה אין דבר זה צריך לפנים דנהי דהכי פסק מרן בדין קורקבן דתולין להקל מ"מ למה לא נחוש למ"ש הרמ"א שם שיש לחוש לסברת האוסרין חוץ במקום הפ"מ גם הפר"ח לא גילה דעתו היכן נוטה דזיל הכא בסקפ"ו מפרש טעם האוסר וזיל התם בס"ק כ"ד מפרש טעם דמתיר גם הרב זרע אמת בקיצור הלכות טרפות שלו סי' מ"ט אות קצ"ו ראו הביא לנו דברי מרן ודברי מור"ם ויהיב טעמא לדין ולדין בלי גילוי דעתו דעת עליון וא"כ אם הדבר כמעט שקול בדין קורקבן שאפשר דדרך ושט אתא לא כ"ש בניד"ד דביותר יש לתלות שמצד החלל ע"י נקיבת איזה אבר בא ונכנס בבשרה כיון שאין דרכו של עוף להתחכך בכתלים ולא תהיה סברתו של הרי"א הנזכר כרט"ז דלא חילק ידע בין בהמה לעוף אכתי מידי ספק לא יצאנו שמא ניקב הושט או הקורקבן ומשם בא לבשר דרך החלל אם שנאמר דאע"ג שדרכו לבא המאכל דרך הושט מ"מ אין דרכו לנקוב ולצאת לחלל כמו שלדעת רט"ז דרך העופות ג"כ להתחכך והוי שכיח טפי הא מהא ואינו נכנס בנד"ד ספק שקול ומש"ה התיר הרי"א הנזכר בפשיטות ואמת יהגה חכי דאי ליתא כי האי לקמן הייתי מיראי הוראה אם לא יצטרף לזה איזה צד אחר להקל ועיג"כ לעיל סי' ו' אות ו':
יט אסר בהמות הנמצא לקות במעיהן ואומרים שהוא מחמת עשב א' שאוכלות ומתות והרב המבי"ט בח"א סי' קנ"ו השיג עליו איזה השגות והחליט להיתר ומרן ז"ל השיב כל השגותיו והחזיק אהוראתו לאיסור ומ"מ עמד המבי"ט בשמועתו ואחריו נטו הקצבים והאכילו מהבהמות ההן ויד ה' היתה בעם וחלו כמה וכמה מהאוכלים מאותו החולי עצמו שחלו הבהמות שהיה להן שלשול דם ב"מ ומתו בעו"ה עשרה מישראל וכראות כן הרב המבי"ט הודה לדבריו וכן פשט המנהג לאסור (אבקת רוכל סי' רי"ג):
כ בהמה רבוצה לישחט ובעל הבהמה כמתעסק בסכין שבידו נגע בצוארה בעוקצו של סכין ועקצה ולא יצא ממנה דם ותיכף שחטה ומצא הושט נקוב במקום העוקץ כיון דלא יצא דם חזקה שלא ניקב דסתם נקב מחיים מוציא דם וא"כ איכא למימר דלא ניקב לא העור ועוד כיון שלא היה מתכוין לתחוב לא עביד שינקוב כל העור וגם הושט א"כ ודאי היה נקוב מקודם ואף אם נתכוין לתחוב מ"מ מידי ספקא לא נפקא ולא גרעא ממ"ש בעצם המפרקת שנפגם וכדתניא כל ספק בשחיטה וכו' ואמר עוד דנפקא לן מידי באותו בעיא דאפי' אי הוה בריר לן דלא ניקב אלא ע"י תחיבת סכינו של זה פסולה דהו"ל ניקב הושט ותיכף שחט דפשיטא דפסולה ע"ש (שם סי' רי"ד): הד"ט חלילה לי מה' לחלוק על נזר ראשנו רק להתלמד דוקא קא אמינא שלא זכיתי להבין אמרי פי קדוש במ"ש דכיון דלא יצא וכו' דלא ניקב רק העור וכו' ודבריו ז"ל שגבו ממני דאי אמרינן דניקב העור אף שלא יצא דם האיך איכא תו למתלי שלא ניקב הושט דאטו דרך הושט להוציא דם ולא העור ואיפכא מסתברא כי אין מחזיקין דם בבני מעיים וברור הוא דהושט בכלל דקין וא"כ אי אמרינן דהעור ניקב אף שלא יצא דם וגם הנקב שבושט מכוון נגד נקב שבעור אין לך שור שחוט מזה וברוך היודע:
כא ידיו אמונה במעשה שבא לידו של מהרש"א מהזקנים בדין עוף א' שלא היה לו רק סניא דיבי א' מהב' הרגילים להיות בעופות וככתוב בדברי קדשו על הרב גאל"ו בהגהותיו ופסק הרש"א הנזכר להטריף וכן הסכים הרב המחבר ושהגם ששתקו קמאי לית לאכשורי בטעמא קלישא עד אשר נדע בודאי דבמינים אלו עצמן דשכיחי באיטליאה אית להו חדא וכולי האי ואולי (חיים שאל ח"א סי' י"ו וי"ז):
הד"ט וזה לי רבות בשנים טרם יתפרסמו תשובותיו הנחמדות נשאלתי מחד מינן נר"ו על דבר זה והשיבותיו דבר דלענ"ד אין מקום להטריף ואדרבה הוכרחו למצוא מקום להכשיר בדאית תרי ושיש להקל מטעמא דהיינו רביתייהו וכמ"ש אצלי בשותא דינוקא סי' ע'. והבאתי ג"כ ראיה ודוגמא לזה ממ"ש רש"י ז"ל בחולין דף ח"ן ע"ב דהעיד ר' שילא על בני מעיים היוצאים מהבהמה כא' שהיא טרפה וכנגדן בעוף כשרה ופרש"י דעוף זימנין הכי ואע"ג דלא משתכח להו הכי קיים להו ע"כ ואחר זמן וזמנים באתי לקריאת ספר של הרב פחד יצחק וראיתי שם באות י' ערך יתר כנטול דכתב דבשנת תצ"א כתב הרב אשש"ב ממנטובה להרב המחבר שנחלקו חכמי עירו בזה והשיב הרב המחבר ששאלו לנשים רבות שע"י פתיחת העופות ורובן אמרו שלא מצאו מעולם ב' סניא דיבי וקצתן אמרו דלפעמים מצאו א' לבדו ושמעולם לא שמעו ולא ראו מי שאסר וכו' והיינו רביתייהו דאמרי' להקל דוקא הוא דאמרינן ולא להחמיר ושבעירו פירארא בשנת תע"ג הובאו בישיבה כללית יותר ממ' עופות ביום א' גדולים וקטנים והיה בהם דק היוצא מהדקין כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב והיה בדעתם להטריף וקם א' מהמורים והעיד דהיינו רביתייהו בעופות ושכן ראה לזקנים שקדמו שהתירו ועמדו למנין ביום ההוא והכשירו וקבעו מסמרות נטועים הלכה לדורות כסברת המקילים כיון דג"כ אנן סהדי דהיינו רביתייהו עוד שם האריך קצת ע"ש והעתקתיו סמוך לתשובתי הנז' ושמחתי כעל כל הון שכוונתי לדעת גדולי הוראה להכשיר ושוב נדפס ספרו של הרב מהרו"ך וראיתי בזרע אמת שלו בסוף ההשמטות סי' ב' דעמד גם הוא נר"ו על זה ולא הסכים לסברת הרש"א והרא"ש הנז' ושנה לו בפשיטות להכשיר ומטעמא דאמינא דלהקל אמרינן היינו רביתייהו ולא להחמיר ע"ש וע"ע לו שם בתשובותיו סי' י' בדין הענפים היוצאים מהדקין ע"ש: