עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני
סימן ב
בדיני גלגלת. שדרה. צלעות. קנה. ושט. דרוסה. ונפולה:
אות א מים שנמצאו בראש הבהמה ולא נודע אם היה המוח מגולה או מכוסה וגם לא נודע אם נחסר מהמוח שיעור המים רבו הספקות והמחמיר מאבד ממונם של ישראל אהלי יעקב סימן קי"ח):
הד"ט ועיין להרב אהל יוסף סימן ח' במי שלקח ראש כבש ממקולין אחד והוליכו לביתו והכה עליו בגרזן להוציא המוח ומלחו והדיחו ובשלו ולעת ערב הביא המוח לפני בודקים ולא מצאו בו ריעותא וא"ל הקונה דעודנו מכה בקדקד להוציאו ראה מעט מים ולא ידע כמה ושאלוהו אם היה כמלא כף שאוכלים בו ואמר הן ושאלוהו למה לא בא מיד לשאול והשיב שהוא אינו בקי רק שאשתו ספרה הדבר עם השכנות וא"ל שצריך לשאול ומיד בא אצלם ולא ידעו הבודקים מה להשיב ונעשה ערבוביא גדולה שהיתה לבעה"ב הכנה לש"ק מאותו הכבש ובפרט בבית חתנות וביום ש"ק אחר תפלה נתועדו המוסמכים ונשאו ונתנו ביניהם והכשירו להיות שעת הדחק ועונג שבת ושמחת חתונה והפסד מרובה והסכימו עמהם הרב המחבר והרח"ש אמאריליו להקל ועיג"כ להרב פרי האדמה ח"ד ד"כ ע"ג בדין ספק אם המוח מקיף שהביא ג"כ סברת הריב"ל ח"ג דף ק"ז וכנה"ג סי' ל"א אות י"ט ורש"ך סי' נ' ס"ג וזולתם ועיגכ"ל סי' י"א אות כ"ז ועיין להרב שער המים סי' ל"א אות ה' שהביא הסימן שכתב הרב"ח להבחין מאיזה בהמה היא הגלגולת שנמצא בתוכו מים ושלדעתו אין סימן מובהק הוא לסמוך עליו להקל ע"ש: ב עוף שנשתברה א' מצלעותיה וראש השבירה חד כקוץ תלוי במחלוקת אחרונים וכמ"ש הפר"ח סי' נ"ד ויש להטריף במכ"ש בנשבר הגף וכסברת הרדב"ז והסכים לדבריו הרב רבו (בית יהודה במנהגי ארגיל סימן ס"א): הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה וח"ב ס"ס ס"ג בדין עצם השדרה של תרנגולת שהוא מעוקם ועב ונראה שנשבר העצם עם הבשר וחזר ונקשר היטב אין לחוש לפסיקת החוט ושחזר ונתרפא ושיש להקל בהפסד מרובה אבל אם נודע ודאי שנשברה המפרקת ורוב בשר אף שהחוט קיים הוי נבלה ודאי דלא כרט"ז ס"ס כ"ז והפר"ח שם וראיתי ג"כ בתשובת כ"י להר"ם פרווינצאלי סי' קנ"ז בדין תרנגולת שנשבר לה עצם בשדרתה ולא היתה מהלכת אע"פ שלא יצא העצם לחוץ ואפי' הטילה ביצים אח"כ כל שלא הטילה אחר גמר הטעינה הראשונה ושהה אח"כ כ"א יום ואח"כ הטילה ביצים יש להטריף היא וביציה כיון שאינה הולכת דחיישינן שמא נפסק החוט ולא אמרי' שגרונא נקטה כיון דאיכא ריעותא עיין בטור ומרן סי' ל"ב ונ"ד ואף אם השבר למטה מהגף שאין לחוש לפסיקת החוט מ"מ כיון שאינה מהלכת יש לחוש ע"ש ואם יש עוקץ בשבירה נלע"ד להטריף היא וביציה אף אם חזרה וטענה דחיישינן לנקיבת אחד מהאברים הפנימים אחר הטעינה מחדש אמנם אם חזר ונקשר יפה ואחר כך הטעינה שפיר איכא למימר דאי איתא דנקב לא היתה טוענת מחדש ואחר שנקשר יפה שוב אין לה עוקץ לנקוב ולענין ספק אם ניקב החוט ע"ל אות ג' ועיין להרב בעי חיי סי' ע"ה דטעמא טעים על שהורה לאיסור עוף שאחת מצלעותיה שבורה ואפי' אין בה עוקץ שאין סתירה להוראתו ממתני' ר"פ א"ט ע"ש:
ג מי שקנה בהמה אחת שהיתה הולכת במישור ושחטה ובאו אח"כ ב' אנשים ואמרו שהם מכירים הבהמה ההיא שהיו רוצים לקנותה וא"ל המוכר שלא יקנה שצולעת קצת לפי שהירך נפל מהקערה אם אין המוכר אומר שנודע לו בודאי דשף מדוכתיה ושא"ל המורה שצריך בדיקה רק דקים ליה הכי על ראותה צולעת חיישינן לדדמי והבהמה כשרה דהא מדינא דהש"ס שמיטת ירך אינה נאסרת אא"כ איעכול ניבי ואף למקצת הפוסקים בעינן עכ"פ דאיפסק ניבי ואף למ"ד בשמיטת ירך דאין אנו בקיאים אי איפסיק או איעכול ה"ד כששמוטה לפנינו משא"כ בניד"ד דאין שמוטה לפנינו לא קודם ולא אחר שחיטה רשאין אנו לבדוק ניבי עוד לו שם בבהמה שנתקלה ברגליה אחרונים ונעשית חגרת צריך בדיקה בירך אף דבסי' ל"ד ס"ז במגררת רגליה לא חיישינן לריעותא ואמרינן שגרונא נקטה שאני הכא דתברא בצדה שנתקלה (ועיין לעיל הגהת אות ב') (שם ח"ב סי' נ"ט):
הד"ט ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ו ששמע מרבו דבוקא דאטמא דלא שף מדוכתיה אף אם נתעכלו ניביו יש להכשיר דתרתי בעינן שף מדוכתיה ועיכול ניבי ודלא כפר"ח סי' נ"ה סק"י דמטריף בעיכול ניבי בלבד ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ט"ו דפסק להתיר בקוליא שנשמט מהשוק ועור ובשר חופין את רובו אם לא איפסק ולא איעכול ניבי ונשא ונתן בדברי מור"ם סי' נ"ה וס"ג וסי' ס"ב ס"ג והרשב"א סי' פ"ט ורצ"ד ע"ש: ד דורס שנכנס לדיר ונמצא צפורן תחובה באחד מהן ועוברה בצדה ונסתפק אם נולד לאחר שנדרסה האם יש להטריף במכ"ש דהאם אף אם נולד קודם שנדרסה האם כיון דאין לעובר כח לברוח ולפרוס עג"ק כולי האי ואולי נדרס אף אם המקום רחב שאין לחוש בגדולה לדריסה כיון שיכולה לברוח משא"כ עובר שנולד לשעתו ודחה סברת הרב בית יעקב סי' ח' שהשוה הדין ולד דרוסה לדין ולד טרפה והגם שולד טרפה מוסכם להכשיר מ"מ בולד דרוסה יש להחמיר וכדעת הרב פייבוש הביאה הרט"ז ס"ס ע"ט ופר"ח שם לאסור (שבות יעקב ח"א סימן נ"ד):
הד"ט ועיין להרב בעי חיי שהאריך בדין דרוסה מסימן פ"ז עד סי' צ' ועיג"כ לרב"ח סימן קמ"ז וקמ"ח:
ה החזיק בהוראתו במנחת יעקב שלו ריש כלל פ"ט להתיר תרנגולים ואווזים שהנוצה שע"ג ראשיהם גבוה משאר הנוצה וברובן יש חסרון בעצם הגלגולת ושכן ראה בבית הגאון חמיו ונכדו להתיר דלא כהרב חנוך ב"י שכתב ליזהר לכתחלה שלא לקנותם (שם סי' ס"ג) הד"ט ועיג"כ להרב שתי הלחם סי' מ"ב בדין תרנגולת שיש להן כמין כובע נוצה בראשן דאם נמצאו תחתיו נקבים הרי הן מתחלת ברייתן ולא חיישינן לנקיבת קרום של מוח וכסברת מהר"א אמיגו שקיים מנהג ירושלים ודלא כהרב גיסו דדחה הוראת הרא"ה הנזכר ולהחמיר ע"ע היה רשאי ולא על אחרים ועיין בצ"ץ סי' ע"א ורמ"ע סי' ע"ו וכן קיבל מרבותיו להקל ועיג"כ ראיות מופתיות שכליות שהביא ברוחב בינתו להוציא מלב המחמיר כסברת הרפ"ח גיסו ובסי' ל"א סס"ק ז' גם הרב חק לישראל הסכים לסברת הצ"צ להכשיר ועיג"כ להרב חוט המשולש אחר דרשותיו סי' ג' שכתב שכן עשה מעשה בעיר ברוסא ושהסכימו גדולי הדור להתיר ע"ש זכרון שמותם ועיין להרב שער המים סי' ל"א אות ח' דדעתו ז"ל כהרב פר"ח להחמיר שלא לשחטה לכתחלה בירושלים תוב"ב שקבלו עליהם הוראת מרן ע"ש שנשא ונתן קצת בדברי הרב תב"ש ומ"ש בשם הרב צ"צ הנזכר ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה בחי"ד סימן ה' דכתב דאווזות שיש להן נקב בגלגולת מהתולדה ואין בנקב שיעור חסרון יש להקל ובפרט כשהעור שעליו סותם הנקב ודלא מרש"ך סי' מ"ו ס"ק ג' ואף בעוף המים הדין כן דאין סוף הקרום לינקב. והעיד על עצמו איך צוה לשוחט א' להניח הרבה ראשי אווזות לייבש ואחר שהפשיט עורם מעליהם בדק יותר מששים ובכלם מצא נקב קטן בגלגלותם שאחר שנתייבש העצם ואין עליו שום עור נראה כנקב קטן וכיון שנתברר לו שברייתן כך הכשיר בהחלט אם הנקב קטן שאין לספק בו לפ"ע שיעור סלע בבהמה אבל אם הנקב גדול שיש לספק בשיעורו לא היה מתירו רק בהפסד מרובה ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' כ"ח דמתיר בפשיטות באתרא דשכיחי תרנגולים שחסר מהקדרה למעלה מהעצם מתחלת ברייתה ושאף למור"ם דמטריף בניקב פחות מסלע הכא שאני דלא אתיליד בהן ריעותא:
ו הביא בשם הרב עפר יעקב כ"י תשובה אחת במעשה שהיה בעוף פאונוי שנפל מגובה איזה אמות תוך באר מים והעלוהו משם חי ולא עמד על רגליו ולא הלך ואף שהורה לו המורה שלא לשחטו עד אחר מעל"ע שחטו וראו שפרכס וכדין מסוכנת ומ"מ הטריפו והסכימו עמו הרב"ך מריגיו והרי"ם פאדבה ממודינא והר"י ניצה מויניציאה עצמו שפסק מתחלה להתיר הודה אח"כ בענותנותו על האמת ובפיו מלא לאמר שחזר בו והסכים לאסור והוכיח הרב המחבר שאין לזה דין מסוכנת ולכן הפרכוס אינו מעלה או מוריד (וע"ל סי' א' אות כ"ז ולקמן אות ז') (פחד יצחק כ"י אות ע' ערך עוף וכו'): ז הרבה להשיב בדין טלה א' שהכוהו בכח בדקר גדול על כתפה עד שאינו יכול לילך רק בג' רגלים ועל שהוכה אינו יכול לישען עליה כלל וחשש השואל מרסוק אברים או שנשברה א' מצלעותיו מחמת המכה ונכנס השבר בפנים וניקב הריאה כמו שאנו חוששים בנשבר או נשמט הגף והרב המחבר הוכיח במישור שכיון שהלך אין לחוש עוד לרסוק אברים ובפרט על שלא היה רק בא' מידיו ולנשבר וניקב הריאה נמי אין לחוש דשאני עוף שריאה נחבאת בין הצלעות וקירום הבשר רך בין צלע לצלע (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דיאינה סי' ע"ט):
הד"ט וע"ל אות ב' ואם נכוה ורבצה ואינה יכולה לעמוד ושחטוה בלי שהייה ובלי עמידה כלל אין ספק דטרפה וכ"פ בהדיא הרב תורת חסד סי' ו' ושאין הבדיקה מועלת לכלום ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' כ"ב דפסק בדין שור שנפל מעצמו ולא ממקום גבוה ולא עמד ושהה מעל"ע שהביא מ"ש רט"ז סי' נ"ח סק"א דפחות מעשרה לא מטרפינן אפי' לא עמדה ושכ"כ הרש"ך סי' ל"ב סקי"ב שגם בדיקת חוט השדרה א"צ בפחות מעשרה וכמ"ש ג"כ הרב פ"ח ומעתה לפי דעת כל האחרונים א"צ בדיקה רק אם פרכס מחשש מסוכנת והוא ז"ל לא כן חשב וטעמא טעים ע"ש וששוב ראה דברי הגאון תבואת שור סי' ל"ב שהקשה על רש"ך ודעתו דאף בפחות מעשרה כדאית ריעותא שאינו יכול להלך חיישינן לפסיקת החוט אך דקדק קצת ממ"ש בב"ק דף נ"א ע"א דמשמע דבפחות מעשרה ליכא שום סכנה אף לענין החוט ועש"ד שהניח בעיון על הרמב"ם שלא הביא בדיני רוצח דבית שאינו גבוה יותר מעשרה א"צ מעקה ע"ש ח ביטל עדותו של הרב עולת יצחק בשם הרט"ז דדוקא בבר אווזא זכר אין לחוש אם בקנה שלו סמוך לסופו נמצא בו כפתור ותחת ב' קנים ממנו יוצאים כאורך חצי אצבע סמוך לריאה ואותן ב' קנים נכנסים לב' צדדי הריאה ואין לחוש ליתר ודוקא בזכרים היינו רביתייהו ולא בנקבות דליתא דגם בנקבות שאין להן כפתור אין משגיחין אם נתפצל לב' סמוך לריאה ואפשר דכשהורה להחמיר בנקבות היינו משום שהיה סובר שלא נמצא כן רק בזכרים ושוב בא לידו נקבה אחת וראה קנה שלה שנתפצל וחזר בו מסברתו הראשונה וה"ט דלא דבר בזה בחבורו ובר מן דין לא גרע מירקות כבד של עוף בייתי שיש ממנו מדבריית שכבדן ירוק ככרתי (ועיין לקמן סי' ד' אות ז') ה"נ כיון שכל הזכרים דרכן כן אם ימצא בנקבה נמי אין לאסור והביא ג"כ ראיה מרב"ח סי' ס' סק"י בדין נמצא עצם תוך הלב של שור א' שהכשירו משום שכן נמצא בלב צבי (וע"ל סי' ד' אות ט') ואי ילפינן בהמה מחיה כ"ש דילפינן נקבות מזכרים בניד"ד ע"ש שכן בדק ומצא אווזא נקבה שנתפצל הקנה סמוך לריאה ולא היה לה כפתור (שב יעקב סימן כ"ד): הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ג' ערך גרגרת שכתב דבבר אווזא זכר נמצא כן בסופו ב' פיצולים כגרגרת קטן ושכן מצא להרב כה"ג הגהת ב"י סל"ד אות כ"ח שכן ראה באווז המים ע"ש ושאולי ראה זכר בר אווזא אך לא נמצא כן מנקבות מאותו המין עכ"ל וישישו בני מעיו ישישו בשמחה שאף שבדרך אולי ואפשר אמרו מ"מ הרואה בספרו בעי חיי מבואר שם בסי' קי"ח שכן דעתו ז"ל דדוקא בזכרים היינו רביתייהו וכדעת החכם השואל שבאו לידו ב' או ג' גרגרים מאווז זכר שבסוף הקנה כשמתחיל להתפצל מצא כמין בועה בלא מוגלא ומים זכים רק יבשה ומלאה אויר (והיינו נדון של הרב עולת יצחק הנזכר) והשיב שכן ראה גם הוא פעמים שלש והיינו רביתייהו ושגם העיד לפניו חכם א' בשם הרבנית אמו שכן דרך האווזים הזכרים להיות להם כן משום הפעיית שפועים וראויה היא לסמוך עליה שהנשים נאמנות על המליחה ועיקור דהויין מלתא דשכיחי בגווייהו וכ"נ שע"י הפעיה מתרחב הקנה והולך ונעשה בו כמין בועה וה"ז דומה לזכוכית רך שבהיותו עיסה נופחין בו ומחתיכה קטנה נעשית כלי גדול וכן עושין דבש מבושל שלוקחים חתיכה קטנה ונופחין אותה ועושין ממנה כל מה שירצה וכן הדבר הזה ע"י הפעיה דהויא כנפיחה מתרחב העור ועושה ממנו הבועה ההיא והיינו רביתייהו וכשרין ועי"ע לו שם דלא אמרי' דשמא ניקב שם ועלה עליו קרום כבועה דכיון דהיינו רביתייהו לא חיישינן להא ועיין להרב שער המים סי' ל"ג אות י"ג דדעתו כהרב תבואות שור בדין ב' ושאין להטריף שלא כדעת הרב פר"ח שמיקל אמנם בקנה היוצאים מהזכרים כמין לול יש להכשיר וכסברת הרב תב"ש הנזכר ע"ש. ט השג השיג על השגת הרט"ז סי' נ"ז על מה שמצא כתוב שאם נמצאו בעדר א' נדרסין שכל העדר אסור וכתב עליו הרט"ז דטעות גמור הוא דליתא דאין כאן טעות כלל ודינא קאמר דכולהו קיימי בספק דרוסות (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ח'):
י נסתפק באיסור מכירת טרפות לעובד כוכבים שמא יחזור וכו' הכתוב בס"ס כ"ז אם יש לחלק בין עיר שרובה עובדי כוכבים שיש מקום להקל לעיר שרובה ישראלים להחמיר או דלמא ל"ש ואסור אם אין האיסור ניכר וידוע לכל כגון דרוסה ונפולה ושיש להחמיר למעשה בכל מקום (שם סימן ע"ב): הד"ט וע"ל סי' ג' אות י"ח בדין אווז הבר דיש מקומות שאין אוכלין אותו ושם יכול למכרו לעובד כוכבים אם נדרס כמ"ש הרב שבות יעקב ודברים המתיישבין הם דהכל תלוי באם יש לחוש שיחזור וימכור לישראל ובמקום שאוכלין אותו ג"כ יש להתיר בספק דרוסה עד שתטיל ב' ביצים דלא אמרו בסי' נ"ז ופ"ו שהיית כ"א יום רק בעופות דשכיחי כתרנגולת דזמן טעינה שלהם כ"א יום לא כן אווז הבר עיין בב"ק דף נ"ה דלא טעין רק חדא ביעתא ע"ש:
יא בהמה שהיתה לה מכה בצוארה במקום שחיטה ונודע שבאה לה ע"י א"י אומן שהיה לה חולי והניח ברזל מלובן על מכתה לשרוף החולי שזו היתה רפואתה ויש לחוש לנקיבת הוושט ואין לה תקנה ולא מצא בפוסקים טעם מספיק להכשיר (חקרי לב סי' כ"ג). הד"ט ואני אומר לענ"ד דאי למיחש בעינן מי לא יחוש אך בעיקר הדין ולהלכה דוקא צדדי ההיתר נראין הרבה דבסתמא האומן בקי במלאכתו ואין לחוש דייתי לנחומי וצעורי מצער לה בברזל מלובן ולא יזהר שלא לשרוף סימניה ואומדנא הוא דהעור בלבד תפס בידו והניח סימניה למטה לבל יכוו וישרפו ואי יתרמי דיטה הברזל קצת הלא לאמונה עור הבהמה אינו כ"כ רך שלא יעמוד ויגין סימניה ועי"ל סי' ה' אות י"ד:
יב תרנגולת שנשברה מפרקתה וחזרה ונקשרה אי הויא נבילה מחיים שהביא רט"ז סי' כ"ח סברתו וסברת הרב אחיו שקיל וטרי הרב המחבר בדבריהם ובדברי הטור (בעי חיי"ד סימן כ'):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ג' שכתב דעוף הבא לפנינו בצואר עקום אם יש לתלות שנולד כך כשר אך אם נראה שנשבר העצם וחזר ונקשר יש להטריף שמא נפסק החוט ופלפל בחכמה בחולין דף כ' ע"ב בדין נשבר המפרקת ורוב בשר ולא נפסק החוט והעלה דאפי' טרפה אינה וכדעת הרט"ז סי' כ"ז והפר"ח שם ודלא ממהר"י אחיו של הרט"ז דס"ל דהויא נבלה והקשה ג"כ על הרב צבי סי' כ"ח וסתר מ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' כ' דרצה גם הוא לקיים סברת מהרי"ל הנזכר ע"ש:
יג ושט שניקב סמוך לראש הדבוק בבשר גם שאין לזוז מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' שחיטה דס"ל דהבשר סותם ואין מ"ש הרב תבואות שור שם סק"ב כדאים לדחות מ"מ ה"ד בעלמא אמרינן הכי אבל ושט שניקב סמוך לראש והבשר סותמו הדבר קשה להקל כיון שאע"פ שעינינו רואות שעורות הושט קשה להפרידם מ"מ קי"ל דניקבו שניהם זה כנגד זה טרפה דהואיל ואכלה ביה וכו' זימנין דמתרמי הדדי א"כ גם בבשר אי אפשר לסמוך ולומר שדבוק שם ולכן אין לסמוך על סתימת הבשר (נודע ביהודה סי' ט'):
הד"ט ועיין למרן וד"מ שם והרש"ך ס"ק ד' ורט"ז ס"ק א' וסי' מ"ח ס"ק מ"ב והפרי חדש סימן מ"ו ס"ק:
יד הביאו לפניו לשון אחד שהיו בה ג' פיצולין בשורש אחד והכשיר אע"ג דיתר כנטול דמי עיין בפר"ח סי' מ"ה סקי"ב לדעת רש"י שאם ניטל הלשון טרפה כמנהג עיר הקודש ירושלים (ועיין לפר"ח הנזכר סי' ל"ג סק"ב) מ"מ שאני הכא שיש להם שורש אחד אינה אלא א' (פרי הארץ סי' ו'): טו בהמה שיש בה י"ב צלעות שיש בהן מוח שדרכן להיות י"א אין לחוש ליתר כנטול וכשרה ועיין במור"ם סי' ד"ן ס"ג (מהר"י מבורנא סי' קל"ג):
טז כשהצואר מלוכלך בדם דכתב רש"ך דלדעת מור"ם סי' ל"ג ס"ו ולא חשיב מקום ידוע ע"ש סק"ז מ"מ הגידו לו זקני ההוראה שמנהג עירו להפריד עור הוושט זה מזה ולבדוק הפנימי ושמצא בכתבי הרב מהטוב שנוכל לסמוך על רבותינו הראשונים שהיו בודקים מבפנים ע"י קיסם או קש דק לראות אם הנקב מפולש ובפרט כשיש בועא מבחוץ ונקב קטן מבפנים כמלא מחט סדקית הבועה מגנא ומצלא והביא ג"כ מה שכתב הרב שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו דסתר פסק הרב פנים מאירות סי' א' דכייל בקבא רבא להחמיר ואין לשמוע לו בדבר הזה להפסיד ממונם של ישראל ושם פי' מ"ש הרט"ז ס"ק ז' ומסיק לענין דינא דאין לזוז מסברת הרב פר"ח דס"ל כרט"ז להכשיר (ועיין להר"ם מפאדובה סי' פ"ג והרב דב"ש סימן רל"ח) (פחד יצחק אות ו' ערך ושט אין לו וכו'):
יז בר אווזא שאין לו זפק יש לכל הושט דין ושט באם נרקב וטעות בא מאליו להרב מהטוב שכתב בשם מהר"י לוי ואולי משום דאין אנו בקיאים עד מקום שמושך העוף צוארו יש לשער אם ניקב ממקום שהתחיל לשפע ולהתקצר למעלה בושט טרפה ולמטה יש להקל דליתא דבדק ובדקו אחרים בכתבי הרי"ו הנזכר ולא נמצא כאלה בדבריו ושאחר כך נדפס הש"ע בהגהות הרגא"ל ופסק בס"ס צ"ו בשם רבו ששמע דהזפק באווזות הוא הבשר שמתחיל להתלבן אחר כלות הושט שהושט כעין אדום עיין בסי' ו' ס"א אבל מפי החסיד הרב הלל מויאדאנא שמע שיש לתת לכל דין ושט עד הבשר לבן שבין ושט לקורקבן (שם ערך זפק שניקב):
הד"ט וע"ע לו שם בערך ושט בר אווזא שכתב בדין בשר שבין זפק לקורקבן דמתפשט תכלא מבפנים בבועא ובחוץ זך העור ונקי שהיו רבותיו מטריפין והוא דן לפניהם כמה פעמים להכשיר והשיבו לו שגם הם היו תוהים על זה אך מתורת רבותם למדו לטרוף טרף ע"ש ועיין להרב זרע אמת סי' ה' דמכשיר בנמצא במעי שבין זפק לקורקבן בהרות כבועות מצרירות הדם כשבשר שתחת הדם בריא כאולם וע"ע לו שם סי' י"ח אות ה' בשם מהרי"ב להכשיר אם נמצאו בסוף הושט רשומים שחורים ובדחיקת אצבע יוצא דם מבפנים ולא עברה הלקותא בחוץ ע"ש גם הרב פחד יצחק אות ו' ערך ושט בר אווזא כתב כן בשם מהרי"ב הנזכר ע"ש:
יח הביא מנימוקי מהר"י בריאל בדין חפושית הנקרא סקאראפאגי"ו הנמצאת לפעמים בין קנה לושט ועושה סביבה כיס קטן מקירום דק ובתוכו יושבת שלימה בכנפיה קשים וגסים ולא נודע מאין באת אם מעור הצואר או מהושט וקרום הושט במקום חבורה לחפושית ומצא עדיין רגל א' שלא עבר והוברר שבאה מהושט והטריף ואף אם לא היה נמצא הרגל יש להטריף מספק ומ"מ אחר שא"ל מהרי"ב קאזיס רופא ג"כ מובהק שרחוק מן הדעת לומר שניקב הושט ויצאת החפושית משם וחזר הושט והבריא רק באה מתחת הלשון או מצדדיה דרך קירום דק בין העור והושט וחזר בו מסברתו ושמא שראה מעשה הנזכר אולי עודנה חיה נקבה ברגליה הושט ולעולם א"א שתבא מהושט או מעור הצואר שיהיה הקרע גדול ולא יתכן שישוב כבתחלה בלי רושם אך פעמים רבות מצאנו שניקב הושט ברגליה ולכן היה חותך הושט ובודקו ושוב א"ל חקלאה א' שהעופות אוכלים אותם והגדולים בולעים אותם בפיהם ומורידים אותם בזפקם אך העופות הקטנים אין להם כח לבלעם והחפושים בכחה ושיניה קורעת הושט לצאת ועור הושט דק יבריא ועדיין הצריכו עיון וסיים הרב המחבר דמנהגו להחמיר דלא יהיה אלא ספק (זרע אמת ח"ב סי' י"ח אות ט'):
הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' ק"פ דהטריף מכמה טעמים עוף א' שנמצאת בזפקו חולדה קטנה שמא ניקב גגו או נדרס מהחולדה קודם מותה וספק דרוסה טרפה:
יט טעמא טעים לנוהגין שלא לבדוק חתיכת הושטין שלמעלה ממקום השחיטה ושאין להחמיר כ"כ בענין בדיקת הושטין של אווזות שמלעיטין (שבות יעקב סי' מ"ט) הד"ט ובמקום שהמנהג לבדקן שבא חתול ונטל את הושט קודם הבדיקה והחזירו ומצאו נקוב עיין להר"ם זיסקינד סי' י"ד שכתב דיראה לו דתלוי במחלוקת הר"ם מלובלין ומהר"י אשכנז שבתשובות מהרי"ו סי' כ"א ומהר"י אסר ומסיק דאסור אפי' בדיעבד כשנאבד הושט בלא בדיקה יפה והוחזר נקוב ושאין להתיר רק בהפסד מרובה:
כ ביטל דעתו מפני דעת זקן רבו בדין זפק שניקב וגם עור החיצון של החזה שאין לאסור שאין יציאת המאכל מטריף רק ביציאתו לחלל הגוף ולא לאויר העולם שאם יצא מעט הרי רובו הולך לדרכו ויוכל להתקיים (בית יהודה במנהגי ארגיל דף קי"א ע"ג):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב ובהשמטותיו אחר קיצור הלכות טרפות שנשא ונתן בדבריו ולא נשא פני זקן הנזכר ושלדעתו יש להטריף אף שאינו יוצא לחוץ רק מקצת המאכל ועיין להרב אהל יוסף ס"ס ט"ו שהביא דרך אגב מעשה שבא לידו תרנגולת שנקרע גג זפקה קרע גדול עד שהמאכל היה נראה מבחוץ ובמשך הזמן חיתה המכה והטילה ביצים ואסר אותה וביציה דדוקא ספק טרפה מועלת הטלת ביצים לא בודאי טרפה כניד"ד כמ"ש מרן ס"ס ל"ג ומור"ם שם ססי"ח ולרבינו ירוחם נתיב ט"ו אות כ"א ומעדני מלך פ' מ"ט ובית הלל ורש"ך סי' נ"ז סקמ"ח ופר"ח שם דכ"ע ס"ל דלא מהני לידה או שהייה לודאי טרפה וסיים שאח"כ ראה להרב רבו בבית דוד שלו סי' ד' דפסק בדין עוף שזרקו לה אבן במקום הזפק וירד משם דם הרבה דאם הטילה ביצים יש להכשיר מכח ס"ס דספק אם ניקב הזפק או העור ואת"ל ניקב הזפק דלמא לא ניקב גגו דהיינו מה שימתח מהושט כשמאריך העוף צוארו אלא למטה ממנו וכמפורש בס"ס ל"ג והוסיף הרב המחבר דאף דאין הס"ס מתהפך לית לן בה דרוב הפוסקים ס"ל דלא בעינן מתהפך ומ"מ מדבריו מוכח דאם נודע בודאי שניקב במקום המטריף אף אם תטיל ביצים אח"כ לא מהני וטרפה ע"ש ונראה דבס"ס הנזכר אין לנו עסק אלא באם לא הטילה ביצים דאלו הטילה אף אם לא יהיה רק ספק א' לכ"ע סגיא הטלת ביצים או שהייה וכדאמר מר ועיגכ"ל סי' ג' הגהת אות י"ד:
כא שאל השואל בדין פרה א' שדרסה זאב במקום שיש לחוש לנקיבת סימנים ולא עלה בידו למכרה מיד לעובד כוכבים שימיתנה בפניו להיותה כחושה ומסרה לעובד כוכבים בשמירה מעולה עד שתשמין ושאל אם העגל שינקה מחלבה משנדרסה מותר או לא והשיב הרב המחבר דמדשתק על הפרה ושאל על העגל מכלל דלדידיה הפרה טרפה מספק נקיבת הסימנין ושלא היה צריך להאריך אם יש לזאב דרוסה בגסה ושהוא פשוט בעיניו דאין לזאב דרוסה בגסה וכסברת מרן ומור"ם דלא כרב"ח ובדין העגל הנזכר הוכיח מההיא דס"פ כל האיסורין דאין לאסור כשרה שינקה מן הטרפה אא"כ כל ימיה ינקה ממנה והביא ההיא דפרק כל הצלמים בדין פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים ונשא ונתן במ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' איסורי מזבח דשיטתו ושל הרב ברטנורה אינן כשיטת רש"י ותוס' ע"ש דכל שאינו ודאי שינקה תמיד מן הטרפה אין מקום לאסור וה"ט שאין בפוסקים מ"ד דעגל שינק תמיד מטרפה אסור שמסתמא אוכל ג"כ דבר אחר וזה וזה גורם מותר (פני יהושע מקראקא סי' ד'):
כב נמצא נקב מפולש בעור שסביב הצואר אווזא א' והיה ניכר שניקב מחמת קוץ אך לא ניכר אם הנקב נגד הסימנים או מצד העורף ונתערבה באחרות ונמלחו יחד והתיכו השומן ושוב נמצא הספק ומע' השואל הביא תשובתו בידו להתיר מכח ס"ס דספק אם ניקב מצד הסימנים או מצד העורף ואת"ל נגד הסימנים ספק ניקב הושט או לא ואף שאינו מתהפך אין לחוש והרב המחבר השיב דניד"ד הוא ממש ההוא דהרב שארית יוסף סי' כ"ג (רמזתיה בסי' ה' אות א') בענין מלא אגרוף נוצות ודון מינה דבניד"ד שנמלח ונתבשל אחר התערובות ליכא ס"ס מאחר שהוא שם א' דהספק הא' ג"כ לא בא להתירו אלא מטעם שמא לא ניקב הושט כמו ספק הב' וכיון שכן לא מיקרי ס"ס כמ"ש הרש"ך סי' ק"י ס"ק י"א וכמו שהשיג לרט"ז סי' נ"ו סק"ל ע"ש (וע"ל סי' י"א אות א' ול"ד) (הר"ם זיסקינד סי' ז'):