אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן א

לרבי דניאל טירני ז"ל:

דיני שחיטה וכסוי ובדיקת הסכין והריאה אות א אם יכול האב להרשות בנו לשחוט הגם דדחה תשובת הרב הלק"ט ח"א סי' ל' במה דמסיק דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד אפילו אשה אפילו קרובים נאמן באיסורין מ"מ לענין שיוכל להעיד האב לבן שהוא מורשה לשחוט גם לו לבב כמוהו דכיון דבלא"ה ק"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן רק תקנו האחרונים ליטול קבלה וגם מילתא דעבידא לגלויי נאמן האב להרשותו אך לכתחלה טוב שירשנו מי שאינו קרוב (שבות יעקב ח"א סימן מ"ג):

כתב הד"ט וכבר בא מעשה לידי וסמכתי על פסקו של הרב הלק"ט הנז' גם הרב פרי הארץ סימן י"ב התיר בלי פקפוק כלל דעד אחד נאמן אפילו להעיד על אחר שהוא נאמן ולא חש למ"ש הרפ"ח סי' קי"ט בתירוץ ב' דחילק בין מעיד על הדבר עצמו שמותר לבין מעיד על אחר שנאמן ונראין דבריו להתיר מהטעמים של הרב ש"י הנזכר ואפילו לכתחלה וכן מעשים בכל יום שהרב שבעיר הוא לבדו מרשה לשחוט והרי ע"א בלבד והכי אמרי' בפ"ק דחולין האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם וכו' ולא קאמר קמי חכמים או קמי ב"ד מכלל דאפילו אחד סגי בשחיטה וכיון שכן גם קרוב במשמע אף שמעיד על אחר ועיין ג"כ להרב פנים מאירות ח"ב סי' ג' ועיין להרב בית לחם יהודה בשאלותיו סי' א' דדעתו ז"ל דרשאי האב להמנות בב"ד ולא הוא יחידי להרשות על השחיטה עיין שם ואני בעניותי ראיתי כמה וכמה פעמים שחכם הקהל לבדו הוא המרשה ולא אחר עמו ודין מי ששחט בלי רשות ע"ל אות כ"ט:

ב שוחט שאמר מתחלה שהבהמה כשרה ולקח ממנה בשר וחזר ואמר שהיא טריפה אם נאמין לו יש לאסור ואי לא לא כיון שעשה מעשה ולקח בשר ממנה אם לא שנתן אמתלא ברורה למה לא אמר כן מתחלה. ועיין ג"כ בח"ב סימן מ"ב באומר שוגג הייתי או נתן אמתלא (שם):

הד"ט ועיין ג"כ להרב עזריאל דיאיינא בשו"ת כ"י סי' ע"ד בדין טבח שהכניס ידו ואמר טריפה ובדק אח"כ ואמר לא מצאתי בה פיסול אם נותן אמתלא טובה על שהטריף בראשונה יש להכשיר ועיין להרב צרור הכסף סי' א' ולהרב שמלה חדשה סימן א' אות מ"א דהא דנאמן באמתלא ה"ד דהיה מקום לאמתלא בשעה שהטריף אבל בלאו הכי אינו נאמן ואפי' לא עשה מעשה להחזיק לטריפה רק אמר כן דינו כמעשה ועיין עוד שם בתבואות שור שלו אות ע"ו והנמשכים ועוד בדף קי"ז ע"ד דכל דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא אע"פ שיודע בעצמו שהאמת עם העדים שהכחישוהו רק שעשה ע"י אמתלא גרועה שלא האמינוהו להתירו עליו לא יאכל ממנו אפילו בינו לבין עצמו וכמו שכן ה"ה באם ב' אמרו על דבר א' שאסור ויודע הוא בבירור שמותר ושקר העידו לא יאכל ממנו אפילו בצינעה דכיון שאסרוהו עליו בפרהסיא הלא כל שאסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ע"ש:

ג אסוקי מסיק דבנמצא טבעת על הסכין יש להכשיר כרט"ז סימן כ"ד ס"ק י"ז ושדברי הרכה"ג סי' קכ"ב להחמיר אינן מוכרחין (שם סי' ע"ו וח"ב סי' נ"ה ונ"ו):

הד"מ ובנמצאת שלימה על האפר כתב הרב משאת בנימין סי' קצ"ז להתיר בפשיטות ועיין להרב עולת יצחק בדיני ניקור דהחמיר אף בנמצאת על הארץ ועיין להרב חינוך ב"י סי' כ"ה וכ"ו ואף שהרב שארית יוסף סי' מ"ז נשאר בספק מ"מ יש להכשיר כיון דהאגור ומרן התירו אפילו בנמצאת על הסכין אלא דמור"ם הטריף בנמצאת על הסכין וכ"פ ג"כ הר"מ מלובלין סי' כ"ד ועיין להדב"ש סי' רמ"ד ורמ"ו וביעב"ץ ח"ב סי' קל"ז שהתיר בנמצאת חתיכת טבעת דבוקה על פני הסכין ע"ש ולהרב עבודת הגרשוני קכ"ב ולהרב נחלת שבעה סי' ס"ט:

ד כל שסילק השוחט את ידו מהשחיטה ונקרא עליו שם הכשר שחיטה אין לאסור אם לא מת העוף ובא אחר ושחט בסכין פגום אף דאין לעשות כן לכתחלה עוד לו שם באם נמצא גמי מונח בושט או בקנה טריפה וכמור"ם סימן כ"ג אך מ"ש משום שהייה הנה המעיין במקורו בתרומת הדשן סי' קפ"ה הוא מטעם אחר ונ"מ דאף אם נמצא גמי בין סימן לסימן טריפה ואפשר דמור"ם נמי ס"ל הכי ונקט בקנה או וושט לפי שכן הדרך להמצא ע"י אכילה ושתייה (שם ח"ב סי' נ"ד):

הד"ט מ"ש הרב שכן דרך להמצא ע"י אכילה ושתיה לשרי לן מנייר דהניחא בושט אך בקנה הוא שלא כדרכו וטבעו שאין האוכלים ומשקים עוברים שם רק במקרה אם יקדים קנה לושט וחוץ מטבעו ממש וא"כ כיון שכתב מור"ם בקנה או בושט בדוקא קאמר תוך הושט ולא מבחוץ ע"ג ושט או קנה (וע"ל אות מ"ט) ובענין הראשון אם לא מת העוף ושחט וכו' עיין להרב בעי חיי חי"ד סי' ק"ד דקרא תגר על הנוהגים כששוחטים אווזים לשבור מפרקתן למהר מיתתם אף אם אינו שוחט למכור דהא סלקא בתיקו אי משום גוזל את הבריות שמכביד הבשר או משום בליעת דם באיברים ושכן פסק מהרימ"ט רבו בחי"ד סי' מ"ג והרב בנימין זאב סי' שכ"ז ע"ש:

ה מה שנהגו באיזה מקומות שהרבנים מחדש מכריזים שכל בשר שיובא ממדינה שהאוכלו כאוכל בשר טריפה ולאסור גם הכלים שנתבשלו בתוכן לאו שפיר עבדו דחיישי לאיבה ולבא עי"כ לידי תקלות רבות רק יעשו כל מה שבידם למנות בכל המדינה שוחטים מומחים ויראי שמים כאשר היה משתדל לעשות מר זקנו ומר חמיו והגאון מהר"ד אופנהיים בפראג שם סי' נ"ח):

ו יפה עשה שוחט אחד שהתחיל לחתוך מקצת העור ושהה ושחט במקום אחר ואח"כ כבס העור שהתחיל לחתוך וראה שלא נחתך כל העור והכשיר ואפי' יצא דם בחיתוך מקצת העור יש להקל כדעת רש"ל והסכים לדבריו הרפ"ח להתיר בפשיטות אף דמשמעות דברי מור"ם בס"ס כ"ג להטריף ול"ד למריטת נוצות העוף עוד לו שם בתרנגולת היוצא מפיה חוט ארוך ואינו יוצא לחוץ יש לשחוט הקנה בלבד ושוב יבדוק היכן נמתח והולך החוט עוד לו שם להטריף אם נכבה הנר באמצע השחיטה אע"פ שהשוחט בלילה בלי נר כשרה מ"מ ע"י כביית הנר מבעית השוחט ועושה שהייה (ועיין להרב בית יעקב סי' כ"ו) (שם סי' ס"א):

ז הוכיח בשבט פיו לבני ספרדים שבאיזה מדינות צרפת שאינן בני תורה דדרכן לחתוך בתחלה עור צואר הבהמה ואח"כ מוציאין לחוץ הב' סימנין ושוחטין אותן כי כן היו הטבחים נכרים חפצים מפני העור והדם ואמרו ג"כ שכן היו נוהגין מעדן ועדנין ושלא יעשו עוד כזה ושאם רבני ספרדים יכתבו בטעם וראיות להחזיק בזה ידעו מה להשיבן אך שהוא מהנמנע שיעלה היתרו לכתחלה בדעת שום חכם שבעולם (שם סי' ק"י):

ח שום ששכח מלבדוק צד שמאל של הריאה ונמצאת האומה סרוכה לדופן עשו כדין להעבירו ולנדותו ולהטריף שחיטתו ולענין חזרתו לאומנתו הכל לפי מ"ש אדם ואם יצתה תקלה זו מתחת ידו מצד פחזותו אין מחמירין עליו ללבוש שחורים וכו' ודי להעבירו ימים מספר כדי שלא ירויח במהירתו ויקבל בפני ג' דברי חברות כמ"ש הרשב"א בתשובה אהלי יעקב סי' נ"ד): הד"ט וע' ג"כ להרב פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז שהקיל גם הוא בענין חזרתו לכשרותו ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ב' וד' ולהרב זרע אמת סי' א' ב' וג' ולקמן סי' י"ו אות כ"ד. ועיין להרב אשדות הפסגה בדין בודק שהכשיר ריאה סרוכה (וע"ש אופן הסירכא) דפסק דאין לו תקנה רק בתשובה דפ' זה בורר ובאיזה ענין אמרי' השתא הוא דאיתרע או מטריפין למפרע וע"ל סי' ג' אות ג' מחלוקת הפוסקים שהבאתי ולכ"ע בפושע אמרי' השתא הוא דאיתרע וע' ג"כ להרב משפט צדק סי' ב' ורשד"ם י"א וריב"ל ח"א סי' כ"ד והרא"ם סי' כ"ד והר"י מינצי סי' כ"ה ועיטור בכורי קציר סי' א' וזולתם רבים הזכירם לטובה הרב פחד יצחק אות ט' ערך טבח שיצא וכו' (וע"ל אות י"ב):

ט הרבה חדושי דינין בדיני ושט ויישב מה שהניח הרב"ח בצ"ע על רבינו ירוחם ועל קושית הרט"ז סי' ל"ג סקי"ח על תקנת בדיקת הושטות ואגב נכנס בדין נמוק הכבד וניטל מקום המרה וחיותה ותמה על מרן בדין הוריק סמוך למקום חיותה ועוד לו שם בדין מי ששחט סמוך לראש ויש לחוש להגרמה (פנים מאירות ח"א סי' א') הד"ט ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובותיו סי' ב' מ"ש על דברי הרב פ"מ הנ' דמסיק דכל הדבוק בלחיים הוי תורבץ הושט ודלא כהרב פ"מ הנז':

י התיר בפשיטות מה שגדולים נתחבטו בדין אם מותר לישראל לתת בהמתו לעובד כוכבים לנוחרה כדי שלא יתקלקל העור ההובא ברט"ז סי' קי"ו ורב"ח בא"ח סי' תקנ"א והגאון הרב גרשון בתשו' סי' י"ב והפר"ח ושאין כאן צער בע"ח ובל תשחית כיון שאינו מניח הבהמה בחייה ועיין ג"כ להרב בית יעקב סי' מ"ב (שם סי' ע"ה):

יא ולד בהמה שלא נודע שכלו לו חדשיו יש להמתין לכ"ע לשחטו עד ליל ח' ואפי' בדיעבד אסור באכילה שלא יצא מכלל ספק נפל (בית יהודה סי' ל"ח):

הד"ם ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"ב סי' נ"ז דאסר באכילה ואפי' הפריס ע"ג קרקע מחמרי' לפנים משה"ד ואם אין הטבחים רוצים להמתין ונוחרים אותה לוקח מהקיבה שלהן לעשות גבינות ולא יוכלו היהודים לעשות עוד גבינות ישחוט אותה עם כשרות ודאות ואם לאו ישחוט בלא ברכה או ינחרם וכמ"ש במגדל שלו דף שנ"ט ע"ב ע"ש ואני בעניותי לא זכיתי להבין מ"ט באו לידי כך להתיר להם הקיבה דאמאי לא יוכלו להשתמש מהן אף אם יניחו להם לנחרם אטו חמירא הא מקיבת נבלות וטרפות דמותר לכתחלה לעשות מקיבתן גבינה וכמבואר בסי' פ"ז וע"ש להרב פר"ח סקכ"ב וסי' פ"א ס"ו: יב בודק שנמצאת אחריו טריפה אמרינן השתא הוא דאיתרע (שם סי' מ"ד): חד"ט דווקא בכה"ג דפושע וכיוצא אמרינן השתא הוא דאיתרע לכ"ע אמנם אם בדקוהו ונמצא שאינו יודע הלכות שחיטה או שאינו מרגיש בפגימות לא השוו הפוסקים ז"ל בדעותיהם דאם נמצא שאינו יודע ונעל פעם א' קבלה להרט"ז ז"ל בשם האגודה בסי' א' סק"א והובאת ג"כ תשובתן בתשובות גאוני בתראי מטריפין למפרע ולא אמרי' השתא הוא וכו' והסכים עמו הרפ"ח סק"ט וראיתי ג"כ להרב שמלה חדשה דס"ל לאסור למפרע דווקא מזמן שלפי אומדן דעתא התחילה שכחתו והכל לפי ענין האיש אבל כל מה ששחט קודם אותו זמן יש להתיר בפשיטות והביא שם בתבואות שור שלו אות כ' חבילות של תשובות על מאן דס"ל בהיפך מזה ע"ש ועיג"כ תשובות גאוני בתראי הנז' סי' י"ד ט"ו ול"א ולהרש"ל בפ' גיד הנשה סי' ט"ז בשם מהר"ם כתב ג"כ לאסור למפרע ושכ"כ גם כן רבו ע"ש ולהרב משאת משה ח"א סי' ג' ולהרש"ך בספר נקודות הכסף שלו ולהרב"ח סי' א' בשם כל הגדולים ולהרב בית יעקב סי' ד' ול"א ושאר דוכתי ולמהר"י בי רב סי' ב' ולהרב שבות יעקב ח"ב סימן נ"א ולהרב כרתי סי' א' אות י"ג ופלתי אות ו' דס"ל דיש להקל בשכח הלכות שחיטה משום דאף אם אחר כך שכח מ"מ הרגילות מביאו לשחוט כהוגן ועיין להרב המופלא חק לישראל (מתושבי קק"י פירינצי הלז בדור שלפנינו) דדחה באמת הבנין סברת הרפ"ח וסיים דאין לזוז מהוראת האגודה והרמ"א ואגודת שאר האחרונים דקיימי כוותייהו ושאין לנו להכריע נגד סברתם משיקול דעתנו וע' ג"כ להרב פרי תואר שם ס"ק ג' דאחר שהאריך בענין כתב בד"ה שבתי וראיתי וכו' דבנמצא שאינו יודע יש פנים לומר דהשתא הוא דאיתרע גם הרב זרע אמת ח"ב סי' א' מתון ומסי' כסברת הרב שבות יעקב הנזכר וכהרמ"א גם הרב בית לחם יהודה ושער אפרים שם סק"ט דחה סברת הרט"ז והפר"ח מפני הרב"ח והרש"ך ומסיק דאין להחמיר בהפסד מרובה ומכ"ש שאין להחמיר בכלים ע"ש וכעת ראיתי למהר"מ פרובינצאלי בתשובותיו סי' קנ"ד דפסק בדין שוחט שנמצא שאינו יודע דיני שחיטה יש להחמיר ולהטריף גם מה ששחט למפרע כיון דלא ידעינן אימת שכח אא"כ יאמר חזרתי למודי בזמן פ' והייתי יודעם דאז יש להעמידו בחזקתו כל ששחט קודם חזרת הלימוד והביא ראיה לדבריו ועל הכלים שנשתמשו בשחיטתו יש ספקות אחרות להקל ובנמצא שיודע דיני שחיטה ואינו יודע דיני בדיקה יש להקל אם יש ג"כ בעין בשר מלוח שנבדק קודם שתגלה חרפתו ולא למפרע כיון דבהמה כיון שנשחטה בחזקת כשירה קיימא ע"ש:

ואם יש מקום לחלק בין אינו יודע לאינו מרגיש בפגימות כבר נודע דהרב כנה"ג חילק ידע וס"ל דבהרגשה אמרינן דעביד אינש לאבד הרגשתו כהרף עין ושוב מצאתי להרב דבר משה ח"ג סי' א' דכתב דאף הרב כנה"ג לא התיר אלא להלכה ע"ש וכן ראיתי ג"כ להרב קול ן' לוי במפתחות הרב החביב וכמ"ש בתשובותיו חלק א' סימן ז' דכתב שיש לחוש למעשה לסברת מהרי"ט ודעימיה ועיין להרב פרי תואר הנזכר שלא נכנס באזניו לחלק כלל בין זה לזה ואדרבה לדידיה יש להקל יותר בשכח דיני שחיטה משאינו מרגיש דאז יש להחמיר ולאסור למפרע ועיין להרב הנזכר שם דבחדא מחתא מחתינהו להטריף תרווייהו למפרע ודשאני מפושע. והרב כרתי ופלתי הנזכר בקי הוא בהטיה לכף זכות בשאינו יודע יותר ממשולל הרגשה ואומר על פגום שאינו פגום ושיש להחמיר כרט"ז ופר"ח אם לא שיש דבר לתלות שכחתו מאז ואילך כגון דהיה חולה או הסיח דעתו דאז אין לאסור רק מאותו זמן גם הרב עזריה יהושע הזכירו הרב כנסת הגדולה כתב דבהעדר הרגשה יש מקום לומר דקודם ששחט ג"כ לא היה מרגיש ועיג"כ בבעי חיי שלו סימן ז' הנזכר שהאריך בענין ושהכלל העולה הוא דלדמשק אליעזר ורט"ז והרב ע"י הנזכר כל שנפסל השוחט בין בהרגשה בין בדינים יש להטריף למפרע גם הכלים ולדעת הרב שארית יוסף אין לאסור למפרע לא הבשר ולא הכלים ושכ"כ ג"כ הפרישה סימן י"ט אות ט' ושה"ה במקיל ופושע באיסורין ועיין להרש"ך שכתב דאפילו להרמ"ף המתיר למפרע במקיל ופושע ה"ד כשלא יצאה תקלה מתחת ידו וסיים דלענין מעשה יש לחוש לפשט תשובת הרשב"א ורשד"ם ורט"ז ודמשק אליעזר ומהרע"י וזולתם ע"ש ועיין להרב בית לחם יהודה הנזכר בתשובותיו שלאחר חיבורו סי' א' דאחר שהביא דברי הרט"ז דס"ל שגם הכלים אסורים למפרע כשאינו יודע דיני שחיטה הוסיף מדיליה דדווקא בשוכח משנתו אבל במחוסר הרגשה יכול להיות אף בשעה א' ושאני ממקוה דחסר ואתאי ושאפשר דגם הרט"ז והפר"ח לא דברו בזה ושבמשולל הרגשה אין להטריף הכלים למפרע ע"ש ועיין ג"כ להרא"ש בתורת חיים סי' י"א ונאמן שמואל סי' י"ג ול"ד ופנים מאירות ח"ג סי' כ"ז וקרית מלך רב ח"א דמ"א וצרור הכסף סימן א' ויעב"ץ חלק ב' סי' קי"ג וקצ"ו וקצ"ז ודבר משה הנזכר ח"א סימן ב' וד' וחלק ג' סימן א' וחקרי לב ס"ס ט' וסי' ע"ח ולמרן באבקת רוכל סי' ר"ח ומאחר עלות על הספר ובדיו דתיהם שונות של הפוסקים ז"ל אשר ראתה עיני עין עטלף בענין זה אם אמרנו נבוא לחלק למחמירים בין כלי מתכות לכלי חרס שא"א להכשירם אם יש לדונם כשאינם בני יומן בדיעבד ולהתירם אפילו לכתחלה אין כאן מקומו בשכבר קדמנו בעניותנו את אשר נלענ"ד בחא"ח הנדפס בס"ד בסי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ועיין ג"כ להרב חקרי לב הנזכר בדף פ"א ע"ד שורה כ"ו ונוקי באתרין דכיון דלפחות מידי ספיקא דדינא לא נפקינן אם יש לאסרן למפרע דיינו להחמיר בכלי מתכות ולא לגדוש את המדה גם בכלי חרס בלתי ב"י וכ"ש בכלי שני כקערות וכדומה וק"ו ובהפסד מרובה ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סי' א' וב' הזכרתיו לקמן אות ט"ו ל"ד ול"ה ועיין לקמן סי' י"ח ובענין תשלומי ההפסד ע"ל סימן י"א אות כ"ב ועיג"כ להרב בית יהודה סימן מ"ד דפסק דנראה דפטור משום היזק שאינו ניכר דסימן שפ"ה ועיג"כ לרש"ך סימן כ"ה בטיהר את הטמא ולהרב תשב"ץ ח"א סי' קי"ג דכתב דבכל ענין חייב אא"כ הוא מומחה ועושה בחנם עיין שם ולענין דינא נראה לענ"ד דכיון דתלוי במחלוקת אזלינן לכללין דהמע"ה:

יג השיב בענין על כל קוץ וקוץ לסתור סברת הרט"ז סל"ט סק"ו דפסק דאין אנו בקיאים בבדיקה ע"י נפיחה רק לחומרא אנו מצריכים נפיחה ולא להקל דליתא דבקיאין אנו לבדוק בכ"מ חוץ ממקום שמפורש באר היטב שאין אנו בקיאים ואין להוסיף על הטריפות (מקום שמואל סי' ט'):

אד"ט ועיג"כ להרב אהל יוסף סי' ע' והנמשכים בדיני נפיחה ובהשמטות ובדבר משה הל' נדרים סי' ל"ד שהאריכו בזה ושהכל תלוי במנהג המקום שבעיר סאלוניקי מקילין ונופחים אפילו בסירכא שלא כסדרה ובמקומות אחרים מחמירים ואוסרים בלי נפיחה ואם אפי' למחמירים בטבחי עובדי כוכבים יש להקל בטבחי ישראלים ודין ההולך ממקום למקום שמ"מ יש להקל בכלי המקילים אף להאוסרים ע"ש ובמקומותינו המנהג פשוט להחמיר בבשר שלהם שמא הוא מבשר שהכשירו ע"י נפיחה וכן שמעתי שזה שבוע או שבועים הובאו לליורו לשונות של שוורים מלוחות מסאלוניקי ואסרום בהחלט וגם שמנהג עיר הזאת פירינצי ועיירות הסמוכות לנו לאסור הנפיחה בסרכות ודאות שלא כסדרן מ"מ נלע"ד דיש להקל אפילו לדידן בשעת הדחק בסירכא בת יומא ורירין בעלמא כי אין אנו יודעין אם מה שנהגו להחמיר אפי' ברירין עשו כן השוחטים מצד עצמן או מהסכמת חכמי העיר ולכן בשעת הדחק יכולים לשנות ממנהגם וכאשר עיני ראתה תשובת הרב חביבי כמהררי"ח מלאוידא נר"ו מפירארא בהיותי משתעשע בו ובתורתו זה שנתים ימים שנטה להקל בנידון דידן מטעם הנז' של חסרון הידיעה אם החמירו השו"ב מצד עצמן או מהסכמת חכמי העיר ומצאתי ג"כ סעד ותמך לסברתו הישרה הלזו מתשובת הרב, המפורסם נודע ביהודה סי' נ"ד שכ"כ בנידון שלו שמ"ש שבמקום שנהגו כלם להחמיר נקרא פורץ גדר הבא להקל היינו בידוע שנעשה מתחלה בהסכמת חכמי העיר וכן משמע הלשון המוסכם בין הכל אבל בלא"ה מי מעיד שלא נהגו כן הנשים מעצמן או מפי חברתה ע"ש והיא הדא היא הדא דניד"ד ומ"מ הייתי לע"ד מזקיקם ומחייבם בכל כה"ג דרירים לעשות הנפיחה להחמיר דדיינו שלא להתיר בנפיחה בסרכות ודאות דוקא לא ברירין דבלא"ה יש כמה מקומות המקילין ברירין אפי' בלא נפיחה כנלע"ד הקצרה ועיין להרב נאמן שמואל סי' כ"ח דפסק במי שהלך למקום שאינן אוכלין בנפיחה למקום שמקילין בו להשתקע עמהן ישאל התרה וינהוג כמנהגם גם בסי' כ"ט נשא ונתן בתשו' הרח"ש כ"י בחילוק בין יחיד לרבים ההולכים ממקום שמחמירים להשתקע עם בני המקום שמקילים ע"ש ועיג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ל"ד דפסק דהולך ממקום שנוהגין איסור בנפיחה למקום שמקילין יש להם התרה ושגם לאנשי המקום שמחמירין יש להם התרה ביש להם דוחק גדול ועיין להרב בעי חיי סי' ח' וט' מה שהליץ בעד מקצת בני עירו שהיו אוכלין בנפיחה אף שמנהגו וקצת בני עירו לא היו אוכלים בנפיחה ואף שהתיר כלי המקילים למחמירים מ"מ הוא היה מחמיר ע"ע ואף לאחרים לא התיר אלא אם יזמנום לאכול ולא לשאול מהם כליהם וכמ"ש הרלנ"ח סי' קכ"א דמה שהיו מבשלות להראב"ד בכלי אוכלי הדבק לא היו עושים כן במאמרו ועיג"כ שם בסי' נ"ט ולהריב"ל ח"א סי' פ"ח ולמשפט צדק סי' ב' ומקור ברוך סי' ל"ה ועיין להרב בית שלמה סי' י"ו דפסק דאין ספק שאסור לספרדי האוכל מבשר נפיחה לתת לאשכנזי בשר נפיחה ולא יודיעהו כי אינה חומרא בעלמא רק מנהג הגון וראוי לדעת כמה פוסקים מדינא דש"ס שאף אם ישאלו התרה אין מתירין להן כההיא דבני בישן וכמ"ש הרשד"ם סי' מ' וקכ"ט ודוקא במנהג שהוא משום חומרא בעלמא נשאל ומתירין לו לדעת איזה מפרשים כמ"ש בי"ד סי' רי"ד ע"ש באורך קצת על פרט זה ועיג"כ להרב צרור הכסף סי' ב'. ולהרב ב"ד דף ג' ובשאגת אריה וקול שחל דף מ"ב ע"ב ובזרע אמת ח"ב סי' י"ט דבדין גיסטרא דאינו רק חומרא מותר להתארח ולאכול אצל מי שאינו נוהג בו איסור לא כן בדבר התלוי במחלוקת דהנוהג היתר חייב להודיע לנוהג איסור ע"ש ועיג"כ להרב ברוך אנגיל ומהר"ם קלעי והרב דניאל איסטרוסא והרב שלמה ן' מאיור לפסק מהרח"ש בדין אנשי איזמיר הנוהגים איסור בנפיחה דהעלה דדבר התלוי במנהג הוא דיש להם התרה ולרווחא דמלתא יתירו להם ג' שאינם מבני העיר ע"ש מסי' ו' עד סי' י' ועיין למרן באבקת רוכל סי' ר"ט בענין דבוקה כולה אם יש להכשיר בלי נפיחה שהעלה דדבר התלוי במחלוקת הוא ואף שרבו המכשירים במקום שנהגו להחמיר אין להתיר להם ע"ש וע"ל סי' ג' אות א' ובסי' י"ו אות י"א:

יד שוחט ששחט והרגיש בשחיטתו שנגע הסכין בכותל או בקרקע אינו יודע אם קודם גמר השחיטה או אחריה ולא נפגם הסכין יש להכשיר בלי חשש דזה כחו עדיף מנידון הרש"ל שלא נדחף הסכין מהצואר ואף שהמנהג לאסור אפי' שהייה כל דהו הבו דלא לוסיף עלה וכ"פ הרב עה"ג סי' צ"ו במי ששחט ונחתך באצבע ונסתפק אם נחתך באופן שנשתהה ותמה על מ"ש בשחיטות אחרונים בשם בדיקות ישנים לאסור אם נגע הסכין בכותל ושהוא שהייה גמורה והביא ג"כ מ"ש הרב בית לחם יהודה ע"ש דליתא לאסור אם נמצאת סכינו יפה שם סי' י"ט הד"ט ועי' ג"כ בזכרון יוסף סי' א' בשוחט שהרגיש שנגע בעץ א' ואומר ברי לי שלא שהיתי כלל ולא נזדעזעתי ולא חתכתי העץ רק נגיעה בעלמא והעלה שיש להקל מכמה טעמים אף למנהג איסור שהייה כ"ש ונשא ונתן קצת דברי עה"ג ורב"י ע"ש. טו שוחט השור ששחט בסכין בדוק ונמצא אחר השחיטה פגום ובדקו במפרקת ומצאוה פגום אם החתך בעומק ולא בלבד בלובן שסביב העצם יש להכשיר וכ"ש אם אין הפגימה חוגרת (שם סי' ס"ד):

הד"ט ועיג"כ בשבות יעקב ח"ב סי' נ"ג בדין אם נמצא פגום ובדק שלא היה חוגרת בו הצפורן דאם הסכין ששחט בו הבהמה של בעל הבהמה פטור השוחט לשלם ואם הוא של שוחט חייב שפשע ששחט בסכין רע ואם נגע במפרקת פטור השוחט בכל גוונא (וע"ל סוף אות י"ב) ולענין הכשר הבהמה ג"כ יש מקום להכשיר כל שאין בפגימה חגירת צפורן כיון דלהרא"ש וסייעתו לא מיטרף עד שיהיה כדי חגירת הצפורן ע"ש ולהרב"י שכ"פ להלכה וע' בבית יעקב סי' כ"א ובמעשה שבא לידו ששמע השוחט קול הסכין שנגע במפרקת שעשה קר"ק בל"א שהכשיר בלי פקפוק דבכה"ג שיש רגלים לדבר כ"ע לודו דבעצם איפגים גם הרב זקן אהרן סי' כ"ד הכשיר בפשיטות במה שנשאל במי ששחט תרנגול א' בסכין בדוק וכששחט שחיטה כראוי נשמטו גפי העוף והכו בסכין בכח בעת פרכוס ומצא אח"כ הסכין פגום והכשיר דודאי אמרינן דבהכאה איפגים ודחה סברת איזה מעוררים שהיו חושבים דבעי' שיראה דדרך חודו הכה דליתא וליתא ע"ש גם הרב יכין ובועז ח"ב סי' ל"ח התיר כבש שנשחט בסכין בדוק ואחר השחיטה היפך השוחט בסכינו הצואר לראות אם נשחטו הסימנים ושוב בדק הסכין ומצאו פגום ובדק בעצם המפרקת ומצא שהסכין גרר אותה ע"ש:

טז נשא ונתן בדין שחיטת נשים ועבדים ועוד לו שם חידושי דינין על כל חי"ד והוא קונטרס בפ"ע עד סי' שצ"ט (שם מדף א' עד כ"ט):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' ב' שהכשיר שחיטת חש"ו אם אחר עומד על גביו ושם בסי' ג' הכשיר גם כן שחיטת סומא אפי' מב' עיניו ואף אם לא ראה מאורות מימיו אם אחר עומד על גביו וראיתי להרב פחד יצחק אות שי"ן שעדיין לא נדפס ערך שחיטה כשרה בזרים וכו' שיש בו אריכות דברים מבעלי תריסין על מ"ש הפר"ח ר"ס א' ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סי' קנ"ז שנכנס בדין נשים ועבדים ודעתו שאע"פ שאם האשה יודעת דיני שחיטה רשאה לשחוט לעצמה ובעומד אחר על גבה ובדק הסכין ונתן לה יכולה לשחוט גם לאחרים מ"מ אין למנותה לשחוט לרבים כלל אם יש אנשים מומחין וה"ה עבד שאינו משוחרר דמשוחרר דינו כישראל גמור ע"ש ועיין בלימודי ה' סי' קכ"ו על מ"ש מרן בריש דיני שחיטה דעבדים משוחררים הם בכלל ישראל ועבדים סתם הם בלתי משוחררים ותמה על מרן שתמה על הטור דהוא עצמו כתב באור חיים סי' תרפ"ט על מ"ש הטור עבדים סתם ע"ש והביא דברי הכרתי ופלתי על הד"מ ריש הלכות מגילה ורצה לתרץ קושית התוס' דמגילה ד"ד ע"א ודאישתמיט מיניה מ"ש מר"ן ושיש לעיין להרא"ם על הסמ"ג והרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' קכ"ד ובחלק א' סי' תת"ח ובפר"ח סימן תרע"א ובחידושי המאירי פרק קמא דמגילה ופרק ב' סוף משנה ו' יז בהמה הנרבעת מעובד כוכבים או ישראל בפני עדים החזיק בהוראת הרט"ז סי' קנ"ג סק"א דהתירה באכילה האידנא דליכא מיתת ב"ד לבהמה ושכן פסק הרב צ"צ סימן מ"ו ויצא לישע סברת הרט"ז מהשגת הרב בית יעקב סימן קי"ח דהוכיח דמדינא לכתחלה אסור לשוחטה ובדיעבד מותר (שם סימן צ"ח):

הד"ט ועיין להרב צבי סימן פ"ד דפסק בפשיטות להתיר שלא כהרב"ח סימן קי"א ושמותר לשחטה וכ"ש אם נרבעת מישראל דתהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו וכו' מצוה לנוחרה ולהעבירה מן העולם אם לא במקום שנהגו העובדי כוכבים שלא לאכלה ומטעם חילול השם ועי' ג"כ להרב ברית עולם שכתב שכן מוכח מהש"ס ורש"י ותוספות פ"ח דזבחים ורמב"ם פ"ג וד' דאיסורי מזבח ושל טעם חילול השם מתכוין מהר"י החסיד סימן תתכ"ט ושהרב"ח בתשובה סימן קי"א הביא דבריו ועכ"ז ראוי שלא לאכלה ודלא מהר"ץ הנזכר והצ"צ סי' מ"ו. ועיין להרב הנזכר במחזיק ברכה שלו סי' כ"ט שרמז דברי שאר אחרונים ועיג"כ ביד אליהו סימן ל"ה ראיות ברורות דבזמן סנהדרין גם כן היתה מותרת באכילה בנרבעת מעובד כוכבים וכן אם נרבעת מישראל בשוגג ע"ש פלפולו הזך על מ"ש הרמב"ם והרב"ח חמיו ועיין ג"כ להרב המנוח בלקט הקמח דף כ"ב ע"א. יח שוחט שבדקוהו פעם וב' ונמצא סכינו פגום ובפעם הג' תיקן סכין אחר ונמצא כשר העמיק הרחיב הרב המחבר והרב בנו אם יש לסמוך מכאן ולהבא על שחיטתו (קול אליהו סימן א' וב' וג'(:

יט טעמא טעים לטעמא דיהיב הרמב"ם דפ"א מהלכות שחיטה דשחיטת העוף מן התורה מהיקשא דאשר יצוד ציד חיה או עוף דתמה עליו הלח"מ והרכ"מ ותירצו בדוחק והוא תירץ תירוץ מרווח (יריעות האוהל סי' מ"ו): הד"ט ועיין להרב בעי חיי סימן י"ב דשקיל וטרי בענין זה ומסיק דיש שחיטה לעוף מן התורה ונפקא מינה לספיקא (ועיין להכנה"ג בי"ד סי"ג): כ אסר איסור מכמה טעמים לצוד חיה או עוף ומנבלים אותם ואסור ג"כ לעשות בהן סחורה ואף אם עושין כן לשחוק וטיול בעלמא אסור ועיין להרב גבעת שאול פ' וישב ומרן י"ד סי' כ"ח ובית הלל שם בשער אפרים סימן נ"ז וחינוך ב"י סימן ב' והר"מ די בוטון סי' ה' וחות יאיר סי' קמ"ב וקע"ח וזולתם והביא ג"כ פסק ארוך ממהרש"א מהזקנים לאסור (פחד יצחק (כ"י) אות צ' ערך צידה):

הד"ט גם הרב שמש צדקה סי' ח"י ונ"ז הביא הרבה טעמים לאסור ובכללן צער בעלי חיים ועיין להרפ"י הנזכר שם בערך צער בע"ח בשם הנימוקי יוסף פ"ב דב"מ וא"ח סימן ש"ה ומג"א שם ריש סימן ופסקים וכתבים סימן ק"ה ותוספות פ"ק דעבודת כוכבים כשמצערם בלי ריוח והרי"ף פרק ח' דשבת ומרן א"ח סימן רע"ב וגופי הלכות אות תפ"ג:

כא שוחט ובודק הקק"י שהלך בחור א' ללמוד ממנו בור רק מחכמה ודיני שו"ב והניחו השוחט לקרוע הטרפש ולבדוק הריאה תחלה ואמר שהיא טריפה ושוב בדק השו"ב והכשיר ובהודע הדבר למ"צ הוכיחו לשו"ב על פניו שאין לעשות כן והוא השיב בעזות מצח שכשרה ושרשאי לעשות כן ושכן יעשה להבא ואפי' ע"י עובד כוכבים ויענהו הרב אם כה תעשה אבדה אמונתך להיות עוד שו"ב ויורו המורים מהרי"ד אולמו תלמיד חבר להרב המחבר והר"ש מורפורגו (עי' בשמש צדקה שלו) והר"ש מלויקוו והר"י גירון מפירינצי והרש"א ריקנאטי מפירארא והר"י בסאנו מוירונה והר"י פינקארלי מאליסנדריא והרש"ש באזיליאה ממנטובה גם בשם הר"י בריאל והרב סגרי מקאסאלי כלם פה א' שיש להעניש לשו"ב שהתריס נגד הרב ולהטריף את העגל ולסלקו מאומנתו עד שידע חובתו ויעשנה על אשר בזה את דבר ה' ולהרב מ"צ שכן השעה צריכה לכך פן יזידון עוד הגם דלענין דינא לא השוו דמהרי"ב והרש"ם הנז' ס"ל דאי לאו דבנידון דידן ראוי להחמיר משום כבוד הרב היו צדדין וצדדי צדדין להקל ובפרט בבהמת ישראל או לצורך שבת וי"ט ואלו לדעת הרב המחבר והריד"א דעת אחר להם ע"ש (פחד יצחק במהדורא בתרא כ"י אות שי"ן ערך שו"ב):

כב בהמה או חיה טהורה שנבראת ע"י ס' יצירה עיין בטור ברקת פ' י"ט דף קמ"ג ע"ג דכתב דבשר היורד מן השמים א"צ ניקור ואין בו איסור גיד הנשה וא"צ שחיטה וכ"כ ג"כ הרב של"ה פ' וישב דף ע' ועיג"כ להרב צבי בתשובה בדין גברא דברא מר זקנו דנסתפק אם ישלים מנין עשרה ומ"מ בכל כה"ג אפשר דיש לשוחטו משום מראית העין (וע' מה שכתבתי בח"א הנדפס בס"ד סימן ג' אות ט"ו בההיא דהר"ץ הנזכר). (שדה הארץ חלק ג' סימן א'):

כג האריך בדין סכין שאסור לראובן בהנאה אם מותר לשחוט בו ולנקר בו בשר ומסיק דשרי אבל לא למלוח בשר במלח המודר וביאר דינו היכא דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו והיכא לא אמרינן ועיג"כ בסי' מ"ז בדין נר שהדליק עובד כוכבים בשבת דמותר ללמוד לאורו (פני אריה ס"ד והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ בח"ב סי' קנ"ח דקרא לה שאלת הבל ודברי בורות תשובה שהביא הרב לחם הפנים סי' ח' במי שקנה סייף מתליין שדן בו דיני נפשות ותקנו לסכין של שחיטה אם מותר לשחוט בו משום דחרב הרי הוא כחלל כדאי' בפ"ז דנזיר ומטמא הבשר ודנטהר ע"י טבילה דמה ענין טומאה וטהרה לשחיטה דהאידנא וגם מ"ש דחרב כחלל אינו אלא לחרב עצמו ולא למה שנטמא ממנו וכל יומא אכלי כהני בשר שנטמא אפי' ממת עצמו ובשר שנטמא באהל המת אין לו טהרה עולמית אפי' יהיה לנו מקור נפתח לנדה ולחטאת אך אם יש לחוש לסכין זה הוא משום איסור הנאה וביחוד אם דן בו ישראל דודאי שלא כדין הרגו ונראה דדינו כדין סכין של עבודת כוכבים דאסור לשחוט בו מסוכנת ע"ש:

כד טעמא יהיב למ"ש הר"ם בפ"ד ממאכלות אסורות וטי"ד סי' כ"ט דהא דקי"ל טריפה אינה חיה ילפינן מקרא דלכלב תשליכון אותו דהוא ממכילתא ושבקו ילפותא דש"ס דידן פא"ט דע"ב ע"א דיליף ממש"ה זאת החיה דחיה אכול וכו' (שם סי' צ"ד):

כה הניח בעיון מ"ש מרן סי' ל"ג ס"ג והוא מרמב"ם פ"ב הל' שחיטה דין י"ט דפסק דאם ניקב הושט בכ"ש במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה שכתב מרן כ"מ שהוציאו ממתני' פ' השוחט דל"ב ע"א ומהש"ס שם דא' הרואה לא ימצא שם ראיה והדבר צריך תלמוד (שם סי' צ"ה):

כו ב"ד שקבלו עדות נגד בודק א' שלא בפניו אחר שהביא הרב המחבר תשובת הרמ"ש באזילה לזכות הבודק דחאו מהלכה ושנה ופירש הסבות שקבלו העדות שלא בפניו ועוד הוסיף תת כחה דהיתרא דבלא"ה נמי יאי ויאי למעבד הכי אפילו לכתחלה כמ"ש בהדיא רבינו בצלאל דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ומסייע ליה גברא רבא הרב מנחם לבית מאיר גם הרדב"ז קבע מסמרות לסברא זו דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כל ישראל בע"ד נינהו וכן בחשש קטטות ומריבות תקנת גאונים הוא לקבל שלא בפני בע"ד ככתוב בהגהות מרדכי בחדשות (שו"ת הרמ"ז סימן י"א):

הד"ט ועיין ג"כ סניגרון לסברא זו בספרו של הרב שמש צדקה בענין קידושין של אורבינו בי"ד שלו סי' כ"ז ולהרא"ם ח"ב סי' כ"ד וראיתי בשו"ת כ"י הרב עזריאל דיאיינה מסי' קי"ב עד קי"ז שבשנת רצ"ד קרא תגר על ב"ד א' שקבלו עדות נגד אלמנה א' שנשתדכה שלא בפניה ולא קראוה בתחלה לשמוע מה תדבר ושאין לב"ד התנצלות ממ"ש הרשב"א בתשובה דדוקא בממונא אין מקבלין אבל באיסורא מקבלין ואפילו להתיר א"א ואע"ג דאתייליד מממונא דשאני עובדא דאלמנה הזאת דאין זה דבר איסור דלא אתחזק איסורא דאף דאסרה נפשה בשבועה כיון שרוצה לתת אמתלא טובה לדבריה על שרוצה לבטל השידוך מאי איסורא איכא הכא לקבולי עדות שלא בפניה לא בזה דבר הרשב"א וכמבואר שם ועוד דכל שאר הפוסקים כתבו דאין מקבלין שלא בפני בע"ד אא"כ הוא חולה או עדיו חולין או הולכין למדינת הים ושלחו הב"ד לבא ולא בא עיין בהרי"ף פ' הגוזל בתרא ומרדכי פרק נערה שנתפתתה והר"ם פ"ג מהל' עדות וסמ"ג והרא"ש והטור ואיך יניח המורה סברת כל הפוסקים הללו לומר קי"ל כהרשב"א דאפילו בדיני ממונות לא אמרינן קי"ל כיחיד כשחולקין עליו רוב חכמי ישראל. וכמ"ש מהריק"ו בתשובה דאין לפסוק כירושלמי נגד בבלי ע"ש ובמה דשייך בענין השידוכין וסבלונות ששלח לה משודכה האריך על סברת חכמי דורו הרב צמח ממילי והרב עובדיה ספורנו והגאון הרב יעקב אורינאלדו והגאון הרב קלונימוס ממנטובה ואכ"מ ובחלק אה"ע אם יסכימו עלי מן השמים שם אתן את דודי לך:

כז בהמה שנפלה ממקום גבוה ושחטוה מיד טריפה ודאית היא ולא ספק ונפקא מינה שלא לדונה בספק ספיקא כגון נפלה ולא נודע גבהו של מקום (שם סי' ל"ב) הד"ט ועיין להרב חקרי לב סימן ס"א דבהמה שהיו מושכין אותה בחבל ומחמת סירובה לילך הכוה על ראשה מכה רבה ושחטה בלי עמידה ושהייה מעת לעת אין מקום לחשש ריסוק איברים ותמה על הרב תורת חסד שכתב בזה דדינו כנפולה ע"ש ועיין בסימן ס"ב בדין נפולה שהלכה אך גוררת רגליה דבעי בדיקת כל החלל ולא סגי בבדיקת החוט לבד ע"ש וע"ל סימן ב' אות ז':

כח מי שנכנס למקולין וראה ב' שוחטין ב' בהמות ואמר שראה א' מהן ששהה בשחיטתו ואינו יודע מי מהם והשוחטים שותקין אם העד אומר אתם ידעתם שיש ביניכם:

ספק בשחיטה והם שותקין יש להטריף שתיהן אך אם לא אמר להם אתם ידעתם אפילו שתקו אין בכך כלום (שבות יעקב ח"א סימן מ"ג). הד"ט וכ"ש אם מכחיש העד דוודאי נאמן אף אם אמר להם אתם ידעתם עיין למרן סי' קכ"ז סעיף א' כט שוחט שבדק בלי רשות חכם כנהוג ונמצא ששחט כראוי אין להטריף כלל מה שעשה ולא הכלים שנשתמשו אף דלכתחלה אין לעשות כן ועיג"כ להרב חוות יאיר סי' קע"ח שכתב דלאו בר נידוי הוא דכבר כתב הטור בשם אביו סי' ח"י דהאידנא נהגו חכמים למחול על כבודם ועוד יש לחלק בין בדיקת הסכין לבדיקת הריאה ודלא דמי נידון הרש"ך ח"ג סימן ל"ב לנידון דידן ע"ש (דבר משה ח"א סי' ג'):

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סימן ז' ד"ה ויש לחקור וכו' דנשא ונתן במ"ש הריב"ל ח"ג סי' ק"ב וזולתו ודעתו להחמיר ע"ש וע"ל אות ל"ד ול"ה:

ל משאו ומתנו יפה במ"ש הר"ם פ"ג מהלכות שחיטה דין י"ט והוכיח דלדידיה אם נשברה המפרקת ורוב הבשר עמה נבילה אף שהחוט קיים וכצ"ל דברי הטור ס"ס כ"ז ושכן יש להחמיר לדעת הפוסקים מפורסמים ויישב ג"כ מ"ש הרט"ז סי' כ"ב סק"ב וסי' כ"ז א מה שהקשה עליו מע' השואל (הרב צבי סימן ש"ח):

לא סבר וקביל דבן פקועה של בהמה דקה שוה לגסה אם הפריס עג"ק לענין שחיטה ולכלא מילי ותלמוד ערוך הוא בתמורה די"א השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה וכתבו התוס' דאילו בן ה' לדקה אינה נתרת לרבנן בשחיטת אמו כדאי' בפ' בהמה המקשה ע"ש ותמה על הגהה שנמצאת בהר"ם הל' תמורה פ"ד המיוחסת להר"י אבוהב שכתב דבן ח' חי בגסה ובן ד' בדקה ע"כ דק' מאד דהכל יודעים שאין חטאת באה מהבקר רק פר יוה"כ ופר העלם דבר של צבור וזכרים הם הנשרפים א"כ א"א שיהיה להן ולד ונאכל וכל החטאות הנאכלות בין דיחיד בין דצבור אינן באות רק מכבשים ועזים לכן נראה פשוט שצ"ל בן ד' חי ותו לא וכגירסת גמרתנו (שאלת יעב"ץ ח"א סי' כ"ה) הד"ט ועיין להרב טוב עין סי' ט' אות ב' דכתב דהפר"ח כתב דלדעת הרא"ש פשיטא דמברך על השחיטה וששוב ראה בס' בשמים ראש שהוא מהרא"ש שכתב בסי' רפ"ג בפשיטות שלא יברך אמנם אינו חתום שם הרא"ש בסוף התשובה ואפשר שתשו' זו מרב אחר:

לב שחט אווזא ולפי דברי השוחט קודם שהתחיל לשחוט נשמטה מידו ושוב לקחה ושחטה ואשה אחת מכחישתו בפניו וא"ל שאחר שהתחיל לשחוט נשמטה ואח"כ לקחה וגמר השחיטה ושמתחלה נטף הדם על ידו והוא מכחישה בפניה דבר ברור הוא דלדידה שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומכל מקום אין עדותה עדות להסיר השוחט מחזקתו דאפילו אשה בעלמא במה שנאמנת לא סגיא אפילו עדות איש להוציאה מחזקתה אם מכחישתו ושטעו בזה המורים שהכשירו לאותה אשה ופסלו את השוחט לגמרי דתרתי דסתרן הדדי נינהו וזיל בתר איפכא לאסרה על האשה דווקא ולא להוריד השוחט (וע"ל סי"ג אות כ"ד) (שם ח"ב סי' קמ"ד) דבר ויקרא ארש מור"ם סי' כ"ג ס"ב שכתב דאם שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט עד רוב הסימנים שהוא הכשר שחיטתו פסולה והביא מ"ש שם הרש"ך סק"ג על אשר הוסיף מרן תיבת עד ומ"ש הפר"ח סי' כ"ב סק"ד ופשיטא ליה להרב המחבר דהוי לקולא והביא דוגמא לזה מפ"ב דברכות דף י"ג ע"ב דאמר שם אלא אימא עד לבבך בעמידה והביא גם כן מ"ש מור"ם בד"מ שלו ולא הביא דברי הר"מ אך הביא מ"ש הפר"ח בשם הר"ן ותשובת הרשב"א וממנו נקח דתוספת תיבת עד שהביא בש"ע כוון לדברי הר"ן עש"ד (עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון סי' כ"ז):

הד"ט ועיין להרב פרי הארץ סי' ד' דפסק בדין שהייה דחייה דשיעורה בכדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה ושישחוט ושכן הסכים מר אחיו: לד האריך לשון בדין ב' שוחטים מומחים בעיר איסקופיא שא' מהם שו"ב במקולין א' וזה באחר שאחר איזה שנים נבדקו ונמצא א' מהם בלתי מרגיש ובלתי משיב כהלכה בדיני שו"ב והשני נמצא אומן בקי במלאכתו וסלקו הראשון והלך למקום אחר ושמש שם בשו"ב ובהוודע הדבר לבית דין של הרב המחבר שלחו לו לבוא אצלם ובדקוהו ולא מצאו סכינו יפה וחזר והשחיז ונמצא יפה וצוו לו לילך למקולין שלהן ימים או עשור ולהראות סכינו בכל יום סך מה וכן עשה ופעמים נמצא סכינו יפה ופעמים לא ולשאול הגיעו אנשי הקק"י הב' מה יהיה משפט הכלים שבשלו בהם מבשר שחיטתו וחזרתו לכשרותו ועמד הרב המחבר על כל הפרטים ומסיק דלענין מעשה תלוי בראות עיני הדיין דאם נטל קבלה מאדם גדול דמסתמא מצאו בקי ומומחה אמרינן השתא הוא דאיתרע ואם לאו יש להטריף הכל למפרע דרבו סבר דידע ולא ידע ושקיל וטרי במ"ש מר"ן בסימן א' בשם הרשב"א וכנה"ג שם אות מ' בשם חידושי אגודה ושם אות ט"ל בשם הר"י בי רב ודברי הרט"ז ופר"ח ופ"ת שם והמורם מהם ג' חילוקים בדבר דבנמצא שאינו יודע דיני שחיטה כההוא דרשב"א אין לאסור הכלים מן הדין אם נטל קבלה רק מצד חומרא דמה שאסר הרשב"א מיירי בלא נטל קבלה אלא שמ"ש שיש להחמיר קצת בענין הכלים כיון דליכא הפסד מרובה להגעילם הניחא כלי מתכות אבל כלי חרס דשבירתו טהרתו מאי איכא למימר ואין לומר דכלי מתכות יגעיל וכלי חרס בלא כלום דא"כ נראה כחוכא החילוק הב' אם נמצא בלתי מרגיש בפגימות אוסרין הכלים למפרע אף אם נטל קבלה ג' אם איתרע בדיני טרפיות א"צ אפילו משום חומרא להכשיר הכלים עוד חזר ועמד על שאר ראיות הרט"ז ופר"ח והרדב"ז הביאו הכנה"ג הגהת ב"י שם אות מ' דהתיר כלי אוכלי בשר הנפיחה לשאינן אוכלין אף דלגבי דידהו הבשר בנפיחה אסור בוודאי משום דאיכא ספיקי טובא ולכן כתב המחבר דבניד"ד דאיכא נמי ספיקי טובא אין ספק אצלו שמי שאסר הכלים לא ראה תשובת הרדב"ז הנזכר ושאין לפקפק על הכלים בשוחט הנפסל איך שיהיה וכ"ש בניד"ד שלא נמצא פיסול בשוחט לא בשחיטה ולא בבדיקה רק בהראות הסכין ואפשר דמשום ביעתותא אבד חוש ההרגשה ע"ש (ומ"ל אות י"ב) ועל אופן חזרתו לכשרותו הקיל בו יען כי אחר שסלקוהו הלך לו למקום אחר ונתעכב שם כארבעה חדשים אצל אביו ורבו וסיפר לו המאורע וחזר ללימודו שם ואז קבלוהו עליהם לשו"ב ופשיטא שאין לו דין פושע דחזר לכשרותו אחר שלמד ועיין להרב ב"ד חי"ד סי' א' וב' ובדבר משה סי' א' שכתב על נידון זה למצוא לו מזור לשחוט עם שוחט אחר על הצד היותר טוב בלבד וגם על שלא השיב כהלכה למה ששאלוהו אמר הרב המחבר שהוא שאל ממנו כמה דברים והכירו היותו בקי במנהגיו בחומריות יתירות והרצה הרב המחבר תשובתו להרב ד"מ הנזכר ולא הסכים עמו להחזירו לאומנתו ושאם באפשר להראות סכינו תמיד לחכם שבעיר ניחא ולא סגי שיקבל עליו ד"ח ואם אין בעיר חכם או שוחט אחר בקי בהרגשה אין להכשירו לשחוט והשיב הרב המחבר על כל ראיותיו וחיזק הוראתו להקל וכנזכר (אהל יוסף סימן א'(:

הד"ט ועיין להרב יכין ובועז ח"א סימן ה' שהאריך להוכיח שאין לנדות הטבח שיצתה טריפה מתחת ידו ולא להעבירו אא"כ יש לחוש שעבר במזיד: לה נשא ונתן בדין מי שלא עמד ושמש בבקיאות בדיקת הריאה ולא נטל רשות ושחט ובדק בהמות דקות מה דינו ומשפט הכלים וריש כל מראיהן הביא ההיא דחולין ד"ח ע"א האי טבחא דלא סר סכיניה לחכם משמתינן ליה ומ"ש הר"ב ול"ח וכנה"ג סי' ח"י הגה"ט אות כ"ו שהביא תשובת המבי"ט ח"א סי' ל"ה ואחרים המדברים באם יכול החכם למחול על כבודו ולמד מדבריהם דדוקא לאנשים ידועים וממונים על השו"ב מחלו חכמים כבודם ולא לגבי השו"ב בביתו ובחומותיו וה"נ מסתברא דאלת"ה אפי' בוקי סריקי ילך וישוב לביתו וסכינו בידו וישחוט בלי הראות סכינו לחכם ועיג"כ ברש"ך ח"ג סי' ל"ב על מעשה שהיה בכפר שמצאו בבהמה בועא חתוכה בחיתוכי דאוני והכשירוה בודקי הזמן בלי שאלת חכם ונקט ביה מלתא ולבש בגדי קנאה וכתב לאיסור וחרה אפו עליהם על ששאלו לבודקים אחרים ואת פיו לא שאלו ומשם למד הרב המחבר דניד"ד דחמיר מההוא דרש"ך כ"ש דמחמרינן טפי והאריך ג"כ בענין הכשר הכלים ועל ההיא דרשב"א סי' רי"ח ותרי"ט ותר"ך ואוקי באתרין דמלא את ידו בהל' שחיטה כדת והלכה רק נמצא נעדר בבדיקת הריאה אין כליו צריכין הכשר ואף שראוי השוחט לנזיפה כליו מה חטאו להיותו נעדר מהל' בדיקה ושגדולה מזו הכשיר הרשד"ם בי"ד סי' ל"ח והביא ג"כ מ"ש הכנה"ג שם אות מ' דעת הריב"ל ח"ג סי' ק"ב ורשד"ם הנז' דאף בספק דאורייתא כל שהכלי אינו ב"י ספיקא דרבנן מיקרי ואין לשברם אם הם של חרס והביא ג"כ דעת הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו דהרב המאסף עצמו מסיק עלה לאנשי איזמיר שאינם אוכלים בנפיחה להתיר הכלים הבלועים מבשר נפיחה וסיים הרב המחבר דבודק דניד"ד אף דפקר טפי לשחוט ולבדוק בלי רשות וראוי לנזיפה מ"מ אין כליו צריכים הכשר עוד הוסיף מדיליה דאחר כ' שנה אירע כזה בשאלוניקי והראה פסקו למהר"ם אמראריליו והשיבו כנדפס בדבר משה שלו סי' ג' דשקיל וטרי בדין השוחט אם ראוי לנזיפה או לא וחזר הרב המחבר והחזיק בהוראתו וא' זה ואחד זה ס"ל דכליו לא חטאו וכנזכר (שם סימן ב'):

הד"ט ועי"ל אות י"ג וכ"ט ול"ד ועיין להרב בעי חיי סוף סי' ז' שהאריך ומסיק דסברת הריב"ל היא המחוורת ושכן יש להוכיח ממ"ש הרדב"ז ח"א סי' הנזכר דחיישינן אפי' לכלים שאינן ב"י ע"ש:

לו טרח ויגע לעשות סמוכות למנהג שאלוניקי ואיזמר ומצרים שנהגו שהשוחטים יטלו שכר הכשרות יותר מהטרפות שלדעת הריב"ש הביאו מרן סימן י"ח אין לך מנהג גרוע ורע ומר מזה והרב המחבר יצא לישע לחלק בין שכר מועט למרובה וכסברת רט"ז ורש"ך ותמה על הכנה"ג הגהות הרב"י אות ס"ב שחלק על זה והביא ג"כ מ"ש הרב נאמן שמואל סימן ל"ב ועוד הליץ טוב על מנהג עירו דכשאירע איזה ספק כל א' קורא לאחר שאינו נוגע כלום בהכשרו כדי שיסכים עמו ועיג"כ שם טעמים אחרים להליץ בעד מנהגם (אהל יוסף סי' ה'):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ט' ערך טבח הנוטל שכר על הכשרות בלבד כי לא טוב עושה וכמ"ש מרן סימן י"ח והר"י דיבוטון והדב"ש סי' קכ"ב ובהגהת הרב גא"ל סי' י"ח וזולתם ומסיק דטרחו ויגעו בעירו פירארא לחייב שלא ליטול על הכשרות יותר מהטרפות ולא עלה בידם ועיג"כ להכנה"ג בבעי חיי שלו סימן י"ו שגם הוא ערער הרבה על זה וביטלו בעיר תיריא וברוסיא ביטלוהו על ששמעו שקרא תגר ושאחר זמן רב נדפס ספרו של הר"ם די בוטינא ושם בסימן ו' מהודא ומשבח לקק"י שעשו תיקון זה ע"ש גם פה פורינצי מימים מקדם דרכן לשכור שו"ב בכ"כ לשנה ואינו נוטל כלום מהטבח לא מן הכשרות ולא מן הטרפות ושבוחי משבחינן להו בקאלוס קאלוס ועיגכ"ל סי' ג' אות ג':

לז החזיק בכל עוז דעת הרב ימין משה בדין ריאת העוף שנסרכה לצלעות דכשרה ודווקא אם נסרכה מקמא יש להטריף ותמה מאד עמ"ש בשם הר"א יצחקי שהטריף אף כשנסרכה אומת ריאת העוף לצלעותיה ודומיא דבהמה שאין לסברא זו שורש וענף שאין לריאת העוף חיתוכא דאונא לתת שם אומה ואונא ובפרט שכל הריאה דבוקה מאד לצלעותיה ומקום הריאה צר מראשה לסופה משא"כ בבהמה דבמקום האונות מקום צר ובאומות מקום רחב ושם אין הצלעות מגינות ומצא ג"כ סעד לסברתו מהמרדכי דפ' אלו טריפות ד' תשל"ב אמנם אם ריאת העוף נסרכה מקמא לצד פנים מספקא ליה ומסיק להטריף והכי דק ואשכח להרשב"ץ כ"י שכתב ומכאן למדנו שחייב לבדוק וכו' בבהמה וחיה אבל בעוף לא שמענו מעולם בדיקתה מסרכות אע"פ שאם נמצא בה סרכא העוף אסור וכו' ונראה שכ"מ שתסרך לצלעות כשר לפי שמהודקת שם אבל לצד פנים טריפה ומכל מקום אין אנו זקוקים לבדוק רק בהמה וחיה עכ"ל ושמח לבו שמצא סברתו מפורשת והוסיף עוד מה שכתב הכנסת הגדולה במעשה שבא לידו שהטריף בהסכמת רבני קוסטא אם הסרכא מצד הפנים גם מצא להרב פרי הארץ בי"ד סימן ב' בדין סרכות ריאת העוף שכתב שהיא דבוקה כולה לצלעות והיינו רביתה הלכך לא מיטרפה אבל אם תמצא בה סרכא ממקום למקום וכו' וכיוצא לדידן דקי"ל דאין סירכא בלא נקב טריפה אבל אינו חייב לבדוק ריאת העוף (שם סימן י"ג):

הד"ט זה לי רבות בשנים שנשאלתי גם אני אם יש להחמיר לבדוק ריאת העוף והשיבותיו גם אני לעניות דעתי כדברי הרב הרשב"ץ והבאתי ראיות מכריחות דאין להחמיר ככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן ק"ד ועיגכ"ל סימן ג' אות ט"ז ועיין להרב בעי חיי סימן מ"ה שהוכיח במישור טעות האומרים דאין סרכא פוסלת רק בריאת הבהמה ולא בעוף דליתא דדוקא חסר ויתר כשר בעוף ולא סרכא ושכן מצא דהרב יבין שמועה כ"י לרשב"ץ שכ' בפי' דסירכא פוסלת גם בעוף ושכן הסכימו עמו מהרי"ט ן' יעו"ש ושאר חכמי קוסטא אלא דבעוף מילתא דלא שכיחא רק מיעוטא דמיעוטא ופעם ביובל ומן הסתם אין צריך לבדוק כשם שגם בבהמה אין צריך לבדוק אחר שאר הטרפיות משום דלא שכיחי חוץ מטרפיות הריאה דשכיחי ושמדברי רש"ל בהגהותיו לספר הטורים גם כן יש לדקדק כן וממה שכתב בכנסת שלו סי' ל"ח הגה"ט ע"ש ועיג"כ להר"י ן' סאמון בעדות ביהוסף שלו הנדפס מחדש סימן י"ג שלא נטה ימין ושמאל מכל האמור לח העלה לחייב לכסות כל הדם היוצא מהעוף ודלא סגי בכיסוי מקצתו ודדווקא דם הניתז ושעל הסכין אין צריך לגררו ולכסותו אם יש שם דם זולתו אבל שאר הדם היוצא צריך לכסות הכל למצוה מן המובחר מדאורייתא או לפחות מדבריהם ומה גם שהרז"ה פסק כרבנן שצריך לכסות אפי' דם הניתז ושעל הסכין להביא ג"כ דדווקא משום שלא להטריח פסק מור"ם סי' כ"ח סט"ו דאין צריך לכסות כל דמו (בית שלמה סי' ט"ו): הד"ט ואני בעניי לא ראיתי בשום מקום נזהרין בזה ומעשים בכל יום מוכיחין פעם בשוק פעם ברחובות קריה בפרהסיא ששוחטין הרבה עופות זה על זה או זה אצל זה ונזהרין דוקא לכסות באופן שיכסו כל מיני דמים ולא כל דמיהן וכפשט לשון הטור ומרן סי' סט"ו דסתם קאמרי שא"צ לכסות כל הדם ובכל ענין משמע דאל"כ היה להם לתת טעם לפי שלא הטריחוהו לגרר דם שעל הסכין ועל מ"ש מור"ם הנזכר ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' י"ב שהקשה עליו בכח והוכיח דליתא לחייב להמתין עד שיתחיל לירד טיפין טיפין דדי לכסות מקצת דם הקילוח וכמנהג הפשוט:

לט הרבה להשיב על מ"ש הרט"ז סי' ט"ז סקי"ג שמתיר איסור אותו ואת בנו באם שחט הראשון גדול שאינו יודע דיני שחיטה ומדמהו לשחיטת חש"ו דפסק מרן להתיר דליתא דלא יהיה אלא ספק בשחיטה דלרט"ז נמי אסור לשחוט השני עוד הקשה עליו קושיות אחרות והניחן בצ"ע ובסי' שלאחריו נכנס בדין כסוי הדם אם יש לכסות בספק פיסול בשחיטה וכן אם יש לחלק בין ספק לספק או כל הספקות שוות (חקרי לב סי' י"ז וי"ח):

מ צדד בתחלה להתיר שחיטת צדוקי ובייתוסי בישראל עע"ג והדר מסיק דמ"מ אין זה ראיה להתיר לבעלי מקרא שבדורנו שיש להטריף אף אם ישראל עע"ג ועיין להרב בצלאל סי' ג' בתשובה לרדב"ז וברש"ך ח"ג סי' ט"ו והר"ם מטראני ח"א סי' ל"ז שהקראים שבזמננו פסולים בכל גוונא (בעי חיי סי' י'):

מא השיב כהלכה לשואל בענין ראובן שנתן לשמעון בהמה לשחטה ואחר ששחט בא ואמר ששחטה לשם עבודת כוכבים והאריך בפלפולו הזך ומסיק דאף דשמעון היה שותף בבהמה מ"מ לא אסרה דאף לרמב"ם וסייעתו דס"ל דכשיש לו שותפות בגוה אסורה ה"ד בששמענו שאמר כן בפירוש בשעה ששחט לא כבניד"ד ומה גם בישראל סתם שעומד בחזקת כשרות דלא מהימנינן ליה ומותרת אפי' באכילה (שם סי' י"א) מב השוחט בשבת לחולה מסוכן אסור לכסות דמו אף אם יש לו עפר מוכן (שם כ"ג):

מג האריך וביאר דלדעת הרשב"א והרא"ש והטור ומרן כל שזורעים בו ומצמיח אע"פ שאינו עפר מכסין בו וכל שאינו מצמיח אע"פ שמגדל צמחים והוא עפר אין מכסין בו זולת אם קראו הכתוב עפר דאז אף אם אינו מגדל צמחים מכסין בו ודלא כריר"ו דס"ל דאף אם אינו מצמיח מה שזורעים בו כיון שמגדל צמחים מותר לכסות ולענין עפר לחה כגון מתונתא שאסר מור"ם בס"ס כ"ח כך כתב מרן בב"י בשם סמ"ג וסמ"ק משום דלא מיקרי עפר רק עפר דק ונפרד שראוי למנות וכמש"ה אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ כלומר שהוא דק ונפרד ויוכל למנות אם לא מפני רבויו ואם הוא לח א"א למנותו אפי' מועט ושמקום הגהתו הנזכר שלא במקומה היא ומקומה על מ"ש מרן אין מכסין בזבל גס וחול הגס ואין איסור מתונתא לפי שאינה מגדלת צמחים דראויה לזריעה היא וכמ"ש רש"י בפרק אלו עוברין בהדיא וזו היא גירסא נכונה והגירסא שהביא מרן אינה ראויה לזריעה נוסחא מוטעת היא וע"פ זה א"צ להגהת הרש"ך שם בדברי מור"ם כיון דאין פה מקום ההגהה ע"ש (שם סימן כ"ד):

מד חמץ הנשרף בע"פ אחר זמן איסורו לשיטת הפוסקים כר"י דהוא בשריפה שרי לכסות אפי' לכתחלה דנשרפין אפרן מותר ולפוסקים כרבנן נמי דס"ל דהשבתתו בכל דבר ואפרו אסור מ"מ אפשר דשרי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכ"ש בדיעבד דלא מטרחינן ליה לחזור ולכסות ואפי' בלא ברכה דאאת"ל דהרמב"ם פסק כזעירי דס"ל דבדיעבד נמי לא יצא (ועיין להרל"מ פי"ד מהל' שחיטה) מ"מ לענין דינא נקטינן ככולהו רבוותא דאפילו לכתחלה שרי וכ"ש בדיעבד (שם סי' כ"ה):

מה סניגרון עשה למנהג עירו שלו לאחוז העוף ביד א' ולשחוט באחרת ע"י עיקום אגפיהן ע"ג להשימן תחת רגלי העוף וקושרין הרגלים ורובן אינן קושרין ומעקמים בלבד אגפיהן ותופסים אותן ביד אחת ושוחטין באחרת וכמנהג קצת השוחטים שבקוס' אבל בעירו א' תופס העוף והשוחט שוחט ושפיר עבדי דחוששין לשמוטת הגף ואף דלכאורה צידד קצת למנהג עקמימות האגף מ"מ מנהג ותיקין שלא לעקם (שם סי' ע"ד) מו עוף שבשעת שחיטה או אפי' לאחר שחיטה עודנו מפרכס נשמטו אגפיה והכו בסכין ונמצא הסכין פגום א"א לשער אם הכו בסוף האגפים דרכים הם או למעלה שהם קשים ומנקט לחומרא עדיף ולא תלינן בהו דחיישינן דבעור איפגים ואותו העוף ג"כ אסור וכ"ש אם שחט עופות אחרים אח"כ דתלינן דאפי' בעצם הראשונה איפגים וכ"ש אי איפגים בעור שכולן אסורות (וע"ל אות ט"ו סי' קל"ט): מז שוחט שבהיותו נחפז לשחוט עופות הרבה בעיוה"כ לא בדק סכינו בין שחיטה לשחיטה וכששחט ז' מהן בדק סכינו ומצאו פגום ונעלם דבר משלמי הרעה ונפל הספק בראשונות ג"כ ששחט קודם הז' אחרונות קרוב לשמונים עופות ואחר שהאריך בענין העלה דכל שפירשו מתחלה ועד סוף מישרי שרו כיון שלא נודע להן חזקת איסור דבהתירא קפריש וגם את כולם יאכלו אפי' בבית א' בא' מהדרכים לבשלם בב' קדרות או באחת על ידי שיוסיפו עליהם לבטלם (משאת משה ח"א בי"ד סי' ב'):

מח מי שחתך המפרקת אגב חדוד הסכין במקום שנוהגין להטריף גיסטרא מ"מ מכסין דמו בברכה ושאני מכוי דמכסה בלי ברכה כדי שלא יבאו להתיר חלבו משא"כ כאן דאי אתי למיכל נמי ס"ס התירא אכיל (וע"ל אות י"ג) (שם ח"ב בחלק יו"ד סי' א') מט עמד השואל ושאל בדין תרנגולת שנמצא לאחר שחיטה דוחן בוושט או בקנה אם יש לדונו כגמי ולהטריף א"נ שאני גמי דהוא דבר רך ושוהה חדוד הסכין לחתוך ואת"ל דל"ש אכתי ספק אם נחתך או לא מהו ספק דרבנן ולקולא כמ"ש הכנה"ג גבי עשב וגמי רך או לא והשיב דמציאות כזה לא באה בכתובים רק בירק עשב דק שהקיל בו הרב"ח סי' כ"ו ויליף ממ"ש התה"ד בנמצא קנה של גמי ונשא ונתן בדבריו ופוסקים אחרים ומסיק דניתן להאמר חילוק בין דבר רך לקשה כדוחן בהצטרף ג"כ הספק אם נחתך או לא אך בודאי נחתך מידי מחלוקת הפוסקים לא יצאנו (וע"ל אות ד') (בתי כהונה חלק ב"ד סי' י') הד"ט ואם נמצא בוושט אווז עיסה אפויה שמלעיטין בה האווזות (מאקארו"ן בלע"ז) כל שלא נודע ודאי שנחתך שם שמעתי בשם הרב מהרש"א מהזקנים מ"צ בעיר קאסאלי שהורה להכשיר כל שלא נודע ודאי שנחתך ואם ודאי נחתך דמי לגמי ולהטריף ואם הושט מלא סובין ויורד עם קלוח הדם עיין להרב שמלה חדשה דהכשיר ג"כ כל שאין אנו יודעים שחתך שלא כהוראת הרב לקט הקמח שאסר אף אם לא ראינו שנחתך ע"ש:

נ ישב דעת הרמב"ן שדימה דין סכין שנאבד אחר השחיטה לדין סימנין שנאבדו בלי בדיקה דכיון שיש לו חזקת בדוק ואינו עומד להתקלקל וליפגם מעצמו מוקמינן ליה אחזקתיה (נודע ביהודה סימן ז' וח'):

נא ראובן צוה לעבדו עובד כוכבים להפשיט גדי אחד שחוט קודם בדיקת הריאה ולא היה רבו שם כשהפשיטו ופתח העובד כוכבים גם החזה הורה להתיר ובפרט בגדיים דאף רט"ז אינו מחמיר רק בגסה ובפרט שהיא בהמת ישראל ועוד לו טעמים אחרים ע"ש (מכתם לדוד סימן א'):

נב מעשה במי ששחט עוף ובדק בסימן ומצא שלא שחט רק מקצת הוושט ונסתפק אם היה רובו שחוט והטריף מספק והשליכה מידו ועמדה והלכה כדרכה ולא מתה וחיתה המכה וכמשלש חדשים הטילה ביצים וישבה ג"כ עליהם והגדילה אפרוחים וחזרה והטילה ביצים והיא בריאה לפנינו רק נשאר קצת רושם בצוארה ומסיק דכלל שבידנו דטרפה אינה חיה ואינה יולדת אין להזיזו ממקומו בספק טרפה דבטרפה ודאית אין הטלת ביצים ושהיית י"ב חודש מועיל וכמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן צ"ח אף כאן לשוחט הזה נאמר שמא נתחלף לו בין וושט לקנה ומ"מ לדידיה אסור דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא חוץ מאפרוחים דלדידיה נמי שרי ולדידן הכל מותר דודאי טועה הוא וישחוט במקום אחר ויבדוק אח"כ מבפנים במקום הרושם דאם יש שם ריעותא לדידן נמי אסור ולא מהני הלידה (שם סי' י' הד"ט ולענ"ד הייתי חושש להתיר אפי' לאחרים לפי שהכלל הוא על הרוב ואין ה"נ דאיכא מיעוטא דחיות יותר מיב"ח ומטילות ביצים אף בטרפה ודאית וכיון שכן עד שנתיר מכח אומדנא דשמא נתחלף לו בין קנה לוושט דהוא דבר זר למומחה לטעות בין זה לזה נימא דשמא ממיעוטא דיולדת היא וטרפה לכל אדם ועיין להרב בעי חיי סי' כ"ז ולהרב חקרי לב סימן כ"ה כ"ו כ"ז מ"ש אי מהני לידה לכל מיני ספיקות ע"ש וע"ל סי' ו' אות ב' ועיין ג"כ להרב מגיד מראשית סי' ב' דכתב דכדומה לזה יש להסתפק גבי אחיות האסורות בחייהן דנטרפה הראשונה וקידש לאחותה ועיין לרמב"ם בדין שעיר המשתלח והרא"ש סוף קונטרס עגונא דאתתא ותוס' פ' המפלת ונעלם מהרא"ש ז"ל תוס' דזבחים וקמא דף נ"א ע"ש נג אסר איסר לשו"ב להיות גאביליירו ואף אם מינוהו כבר לא יבדוק הוא לבדו דהוי גנבה וחשיד אהא חשיד אנבלה ואין לו תקנה עד שיחזיר הגנבה מעצמו ויעשה תשובה דפ' ז"ב וליטול שכר קצוב לשבוע ונתן טעם למנהג סאלוניקי שנוטלין שכר על הכשרות בלבד (נאמן שמואל סימן ל"ב):

הד"ט בשותא דינוקא סי' קמ"ה הוצרכתי להשיב בענין חשוד על השבועה אם שחיטתו כשרה והעליתי לע"ד דחשוד על הגזל אינו חשוד על השחיטה והסכים עמי גדול א' וע"ל סי' ג' אות ג' ולהרב משפט צדק סי' ב' ולהרדב"ז סי' רפ"ה ולרש"ל ביש"ש סי' ג' ולהרב עבודת הגרשוני סי' ט"ו ונ"ד ובענין מנהג סאלוניקי ע"ל אות ל"ו נד ביאר היטב מהו טבעת הגדולה של קנה ומהו כובע ושיפוי כובע וחיטי דאמר רב פפא משמיה דרבא שייר בחיטי כשרה וכו' והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והוא דשייר בחיטי (זקן אהרן סימן קצ"ד):

נה נשאל אם מדבר שהיו מותרים בבשר נחירה הותרה גם כן להם טריפה והשיב דלמ"ד בפ"ק דחולין דף ט"ו ע"ב דהותרה פשיטא דטריפה לא הותרה דהא איסור טריפה מובשר בשדה טריפה וכו' נפקא שנא' במ' יום ראשונים שעלה משה להר ואילו נחירה לדידיה לא נאסרה עד שנכנסו לארץ ועוד דר"י בן פנחס דס"ל התם דאין שחיטה לעוף מן התורה ונחירתו שחיטתו ל"פ אמתני' דאלו טרפות בעוף ומדר"י נשמע לר"ע דס"ל בשר נחירה אישתרי אה"נ דמ"מ טרפה נוהגת בה (תשב"ץ ח"ב סי' ק"י):

הד"ט מדברי הרב משמע דלמ"ד דלא הותרה בשר נחירה אפשר דטרפה הותרה ואם כך סברתו ז"ל איני יודע בעניותי אמאי לישתרי ומ"מ לפי שיטתו ז"ל דאין היתר הטרפות תלוי בהיתר נחירה יש לתת טעם למה עובר בהמה שנשחטה והפריס עג"ק מותר בנחירה לר"ש שזורי ואף לרבנן דמחייבי בשחיטה כדאיתא התם פ"ד אינו אלא מפני מראית העין ואם נטרף בדרוסת הדוב מותר וכמ"ש רב אשי שם דף ע"ה ע"ב דדוקא משום מה"ע א"ל לאדא בר חבו זיל שחטיה ומשמע דטרפות נמי אינו מטריף בו כשם שנחירה מותרת וכ"פ הפוסקים ואמאי לא אמרינן דהגם דנחירה מותרת מ"מ טרפה אסורה. נו דברי פח"ח באם שחט עוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט דפסק מרן כרמב"ם פ"ג דחוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ולמה לא ישחוט הקנה באותו מקום בהזהר שלא ליגע בושט או לשחוט הושט במקום אחר ואמר מר דעצה טובה קמ"ל שימהר לשחוט הקנה במקום אחר ואם היה רוב בשחיטה ראשונה אפי' ניקב הושט הכשיר העוף ברוב קנה ואם אין בו רוב יבדוק הושט מבפנים ולמדנו הרב לפי דרכו דתקנה זו לא שייכא בושט במקום אחר שאף ששחט במקום אחר ולא מצא נקב באותו מקום יש לחוש לנקב כדאמרי' בפ' א"ט דכיון דפעיא ביה זימנין דמתרמי הדדי ודלמא במקום נקב שחט (שם סי' קמ"ו):

הד"ט עדיין יש מקום לשאול מפני מה לא תקן ג"כ לשחטה ברוח אחרת דהא מאי דאמרי' בדף מ"ג ושט דאכלה ביה ופעיא ביה זימנין דמתרמי הדדי היינו דוקא כשניקבו שניהם מצד א' אבל מב' רוחות א"א מעולם דאתרמי הדדי וכשר כמ"ש הפוסקים בסימן ל"ג ואפי' מצד א' איכא מ"ד דלא מתרמי ודאי אם יש הרחק מקום בין זה לזה הגם דלהלכתא אין דעת הרב פר"ח כן כמ"ש שם סק"י:

נז גדי שנשחט ונסתפקו אם עברו ח' ימים ללידתו יש להכשיר משום ס"ס דהיינו אם עברו ח' ימים ואת"ל שלא עברו אכתי ספק אם כלו לו חדשיו דהיינו ה' לדקה וט' לגסה דמבואר בפ"ק דבכורות דבכלו חדשיו מותר לשוחטו אפי' בו ביום (שם בטור א' לחוט המשולש):

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה